צרור הערות 15.7.18

* מבחן ה"סבב" – הפסקת אש כשלעצמה אינה מטרה, אלא אמצעי. בדיוק כמו הפעלת כוח. אמצעי למה? להשגת המטרות שלשמן הופעל הכוח.

הרס המנהרות והפצצת תשתיות הטרור ברצועת עזה חשובים מאוד. אולם המבחן של "הסבב" הוא שינוי מוחלט בכללי המשחק של שלושת החודשים האחרונים, על פיהם ישראל מגיבה על ירי רקטות ועל חדירות לשטחה ומאפשרת את טרור ההצתות באין מפריע. גם ביום שישי בערו שדות הנגב המערבי. פעולת צה"ל נעשתה עקב השלכת הרימון לעבר חיילי צה"ל ופציעתו של קצין צה"ל. בכך שידרה ישראל שהיא דבקה בכללי המשחק המעוותים האלה. אם בתום "הסבב" ימשך טרור ההצתות – יהיה זה ניצחון של חמאס, כמו ב"סבב" של מאי; שחיקה נוספת של ההרתעה הישראלית וחיזוק ההרתעה הפלשתינאית. רק שינוי דרמטי של כללי המשחק, שמשמעותו הוא: דין הצתה כדין רקטה, ייחשב להישג ולהצלחה.

אם טרור ההצתות ייפסק, ניתן יהיה להכתיר את הסבב כהצלחה ישראלית. אם הוא ימשך – יש לחדש את האש בעוצמה רבה יותר, עד שהאויב ייאלץ לשים קץ להצתות.

* חלק מכללי המשחק – אחד הנימוקים למדיניות ההכלה של טרור ההצתות בגבול עזה, הוא ששעה שישראל מפעילה את כל מנופי הלחץ הדיפלומטי שלה על עיצוב הגבול עם סוריה, לא טוב שהיא תיגרר לעימות בדרום. אני חושש, שהכלת טרור ההצתות, שעה שישראל עסוקה בעיצוב הגבול עם סוריה, משדרת לסורים שהצתת שדות ומטעים בישראל היא חלק מכללי המשחק. זה בסדר, אנחנו מרשים.

* המחדל – באוגוסט 1970, מיד לאחר חתימת הסכם הפסקת האש עם מצרים בתום מלחמת ההתשה, קרבה מצרים, תוך הפרה מפורשת ובוטה של ההסכם, סוללות נ"מ לתעלת סואץ. ישראל החליטה "להכיל" והבליגה. למה? כי אחרי מלחמת ההתשה העקובה מדם והממושכת, ואחרי שנדמה היה לנו שהגענו סוף סוף לשקט, למי יש חשק וכוח לחדש את האש? התוצאה הייתה מלחמת יום הכיפורים. זה המחדל הגדול של מלחמת יום הכיפורים, יותר מהקונספציה המודיעינית.

גם הרישיון בפועל להצית ללא מפריע את הנגב המערבי, על שדותיו החקלאיים ועל החורש הטבעי (כבר יותר מאלף שריפות) – מתקפת טרור שניתן היה מזמן לשים לה קץ במחיר נמוך מאוד, עלול לדרדר אותנו למלחמה.

* הרגל הופך לטבע – במשך שלושה חודשים הטרור הפלשתינאי הצית את הנגב המערבי, העלה באש שדות וחורש טבעי, ללא הפרעה. אחרי כשלושה חודשים, החליטה ישראל על תגובה עלובה, מינימליסטית ולא מדגדגת – צמצום מעבר המשאיות לרצועת עזה במעבר כרם שלום, למזון, תרופות וצרכים הומניטריים בלבד. ביום שישי המחבלים יידו רימון בחיילי צה"ל ופצעו קצין. בעקבות ירי הרקטות בליל שבת כתבה זהבה גלאון שהירי הוא… תגובה על "סגירת מעבר כרם שלום". למה היא כתבה זאת? שמא היא מקנאה בתמר זנדברג ומנסה להישאר בכותרות? אולי פשוט מתוך הרגל – להאשים תמיד את ישראל בתוקפנות נגדה? כזכור, את מה שגלאון הטיפה לו לאורך כל השנים ישראל ביצעה בקפדנות לפני 13 שנים. היא, וכל מי שקראו לנסיגה מוחלטת ולעקירת היישובים, צריכים היו להיות התקיפים ביותר נגד הפלשתינאים, על תוקפנותם מאז הנסיגה. אבל ההרגל, להאשים תמיד את עצמנו על התוקפנות נגדנו, חזק מהם. הרגל הופך לטבע. אגב, "סגירת מעבר כרם שלום" הוא עוד שקר, כמו "המצור". המעבר לא נסגר, אלא הפעילות בו צומצמה.

* הרעל מחלחל – ציפי לבני הייתה הראשונה שעמדה להציג את הנוסח הראשון של חוק הלאום, שגובש במכון לאסטרטגיה ציונית, והוא היה מרחיק לכת לאין ערוך יותר מהנוסח המרוכך הנוכחי. היא הייתה אז ראש האופוזיציה, והכוונה הייתה שהחוק יבטא את הקונצנזוס הלאומי הרחב על זהותה היהודית של המדינה, מעבר למחלוקת הקשה על גבולותיה. בשלב מסוים היא קיבלה רגליים קרות, אולי הבינה ש"הבייס" שלה לא יתלהב. ובמהרה היא הפכה למתנגדת הראשית לחוק. היא נלחמת בו בפראות בכנסת ובתקשורת.

בפשקוויל שטנה בשוקניה, רוגל אלפר תקף אותה בחריפות. בעיניו, אין הבדל בין תומכי החוק ומתנגדיו. הוא הגדיר אותה "אידיוטית שימושית" (של הגזענים… האפרטהייד… וכו'). למה? כי היא דיברה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "האם טחו עיניה מראות כי 'יהודית ודמוקרטית', בבת עינה, לא הולכות ביחד? על ישראל להיות דמוקרטית". או במילים אחרות, העם היהודי הוא העם היחיד שאין לו זכות להגדרה עצמית ולמדינה. מי שטוען, שהוא תומך בקיומה של מדינת ישראל אך לא כמדינה יהודית, מכבס את האמירה שהוא נגד קיומה של מדינת ישראל. מהי מדינת ישראל? מדינה יהודית. זה כמו שאומר שאני בעד קיומה של ירדן, רק אם היא תהיה מדינה יהודית.

אין ספק שבין ציפי לבני לרוגל אלפר רובצת תהום אידיאולוגית. אבל הרעל האנטי ציוני מחלחל, מחלחל, והוא הסיבה להתנגדות לחוק הלאום. נקודת המוצא של ההתנגדות היא ראיית ה"יהודית" וה"דמוקרטית" כסותרים זה את זה, כמשחק סכום אפס, שבו העצמת המרכיב היהודי הוא בהכרח פגיעה במרכיב הדמוקרטי ולהיפך. זאת גישה מנוגדת לְאמת הציונות, שמדובר בכלים שלובים.

לעתים מעירים לי, על כך שאני מתייחס לרוגל אלפרים ולגדעון לויים למיניהם. הרי הם מיעוט שבמיעוט, שוליים שבשוליים. זה נכון, אבל הרעל שהם מטפטפים מחלחל ומשפיע במעגלים רחבים.

* לקרוע את הזהות – פשקוויל המערכת של השוקניה מסית את אזרחי ישראל לקרוע את תעודות הזהות שלהם אם יתקבל חוק הלאום. חוק הלאום הוא חוק יסוד שנועד לעגן בחוקה הישראלית המתהווה את זהותה ומהותה של מדינת ישראל מיום היווסדה, כפי שהוכרזה במגילת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". מה שמקומם את דבוקת שוקן אינו חוק הלאום, אלא מהותה של המדינה. לא את תעודת הזהות הם רוצים לקרוע, אלא את הזהות.

* בראש דאגותיה – בנאום שנשא בפברואר ב"קונגרס הישראלי הראשון ליהדות ודמוקרטיה", פרס נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק את משנתו בדבר צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. את הנאום הוא עיבד למאמר, שפורסם ב"הארץ" (ושעורר גל של תגובות שטנה מצד דבוקת שוקן).

בין השאר הוא כתב: "'מדינה יהודית' היא מדינה שהתיישבות היהודים בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה".

בראש דאגותיה! אולי כדאי להכניס את המשפט הזה לחוק הלאום.

* החוק למימוש ערכי תנועת העבודה – שלי יחימוביץ' כתבה שחוק הלאום "אינו חוק הלאומיות אלא חוק הלאומנות". כתבתי לה: "חוק הלאום אינו חוק הלאומנות אלא חוק הציונות. הוא, בנוסחו המקורי – לא המסורס, מבטא את ערכי תנועת העבודה. התיישבות יהודית היא לב לבה של מורשת תנועה העבודה, היא המהות של תנועת העבודה. בן גוריון, אשכול, טבנקין, הרצפלד – הם האנשים המזוהים יותר מכל עם התיישבות יהודית. הקיבוץ שלי, קיבוץ אורטל, הוא קיבוץ יהודי, שהוקם בידי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית. כאשר האו"ם גינה את הציונות כגזענות (כמו מי שמציגים את חוק הלאום כגזענות) כינס רבין ישיבת ממשלה והחליט על תגובה ציונית הולמת – הקמת ארבעה יישובים יהודיים בגולן, כדי להתריס באמירה, שהם מגנים את הציונות ואנחנו ממשיכים להגשים אותה. מה קרה למפלגת העבודה ולך? איך התרחקתם מערכי תנועת העבודה ואימצתם אידיאולוגיה של שיח זכויות אינדיבידואליסטי רדיקלי, הבז לכל 'אנחנו' לאומי, אידיאולוגי, קהילתי ודתי? איך רידדתם את הייעוד הלאומי שלנו – התיישבות יהודית ציונית, מערך נעלה שעלינו להגשים אותו, ל'יישוב שנועד למנוע את זכות המגורים מערבים'? אח"כ אתם מתפלאים שהעם מואס בכם".

* הגיעה השעה, אחרי 70 שנה – אם החוק כל כך טוב וכל כך חשוב, למה לא חוקקו אותו עד כה? למה מייסדי המדינה לא חוקקו אותו? 70 שנה הסתדרנו ללא חוק הלאום, מה נשתנה? את השאלה הזו הפנו אליי מספר אנשים, בעקבות תמיכתי הנלהבת בחוק.

לא כל מה שמייסדי המדינה עשו הוא טוב, ולא כל מה שלא עשו – לא היו צריכים לעשות. בעיניי, הייתה זו טעות לא לחוקק חוקה לישראל. אילו חוקקה, אין ספק שכל הרעיונות המצויים בחוק הלאום היו מתנוססים בראשה, בקונצנזוס מלא, ללא כל מחלוקת ובאופן יותר ברור וחד.

במקום חוקה, הוחלט לחוקק חוקי יסוד, שבהדרגה יתגבשו לחוקה. 44 שנה הסתדרנו ללא חוק יסוד כבוד האדם וחרותו – אז מה, בשל כך לא נכון היה לחוקק אותו? הסתדרנו בלעדיו 44 שנה, אך ראוי יצחק שמיר לשבח, על כך שממשלתו יזמה את חוק היסוד החשוב הזה, המעגן את כבוד האדם וחרותו בחוקה הישראלית. 50 שנה הסתדרנו ללא חוק נגד הטרדות מיניות. נו? אז החוק מיותר?

אין ולא תהיה חוקה למדינת ישראל, בלי להגדיר את מהותה וזהותה כמדינת הלאום של העם היהודי. חוק הלאום מוסיף את הנדבך החשוב הזה לחוקה המתהווה. ואם לא חוקקנו אותו 70 שנה, ודאי שהגיעה השעה לחוקק זאת.

מייסדי המדינה, אנשי תנועת העבודה, לא חוקקו חוק יסוד המגדיר את הזכות להקים התיישבות יהודית, אבל הם הקימו מאות יישובים יהודיים. עכשיו, אלה שמתיימרים להיות ממשיכיהם, מציגים את ההתיישבות היהודית כגזענות.

* מחבלים ב"אנחנו" – ארגון חילוני פונדמנטליסטי קנאי, מפיץ בין מסעדות ובתי עינוגים בתל-אביב שלטים שבהם נכתב בגאווה: "עסק זה פתוח בליל תשעה באב". תחושתי על אודות היוזמה הזאת היא פחות של כעס, יותר של צער, בושה וגועל, כמו תחושתי כאשר חרדים פונדמנטליסטים קנאים עושים מנגל ביום הזיכרון לחללי צה"ל. מה שמפריע לי, בשני המקרים, אינו הפרת החוק. חבל שצריך בכלל חוק כזה. גם לא כל כך חוסר התחשבות ברגשות "האחר". מפריעה לי התאווה האובססיבית לחבל ב"אנחנו"; בניסיון להרוס כל תשתית של קיום משותף בתוכנו.

* דיג במים עכורים – משלחת של הרשימה המשותפת בראשות איימן עודה ביקרה את המשפחה בקלאנסווה שבנה נחטף. עודה יצא לתקשורת ותקף את… משטרת ישראל, כמובן. לאחר הביקור יצא אספסוף מן היישוב להפגין נגד… משטרת ישראל, כמובן.

באותה שעה, משטרת ישראל והשב"כ חיפשו ומצאו את הילד ולבסוף השיבו אותו הביתה בשלום.

אבל אם אפשר להסית נגד המדינה, הרשימה המשותפת לא תחמיץ את ההזדמנות.

* הכנסת מועלת בתפקידה – במקום שהכנסת תראה מתפקידה לפקח על הרשות המבצעת – הממשלה והעומד בראשה, ותבטיח את טוהר המידות וניקיון הכפיים ואת מיצוי עד תום של החקירות נגד נתניהו ללא הפרעה, היא מנצלת לרעה את כוחה כדי להלך אימים על החוקרים.

* אחת האורטליות הראשונות – כתב לי מנוח שמאלץ, היום מנהל הבית הישראלי החם במנאלי, שבצפון הודו: "בשנת 1978, עת שימשתי מ"פ מפקדה בגולני בגדוד 12 במחנה דלווה (גבי אשכנזי, לימים הרמטכ"ל, היה הסמג"ד), הוצב שלט: 'קיבוץ אורטל'. אשתי הייתה אז בחודשי ההיריון האחרונים. סיפרתי לה על השם, וכשנולדה בתנו קראנו לה אורטל. נראה לי שהיא אחת הבנות הראשונות שנקראו אורטל". אכן, השם אורטל לא היה קיים טרם הקמת הקיבוץ. כלומר, בנות ששמן אורטל הן בנות ארבעים ומטה.

* המהפך של 78' – אביב או אייל? מירי מסיקה. כן, זה מה שרציתי לכתוב לפני שראיתי. על סמך ידע מוקדם. ואז ראיתי חמש דקות. ומירי מסיקה אמרה: "לא ראיתי כזה מהפך מאז המהפך של 78'". עכשיו אני בבעיה, כי איני מכיר את המהפך של 78'.

* ביד הלשון

ברדק – מה משותף לקרחנה וברדק?
הפינה הקודמת הוקדשה למילה קרחנה.
ומה מקורה של המילה? כותב רוביק רוזנטל: "המילה אומצה בהתלהבות בסצנת הטראנס והפכה למילה המתארת אירועים שיצאו משליטה. מקור המילה טורקי-ערבי. פירושה המוקדם הוא בית מלאכה, ומאוחר יותר הפכה כינוי לבית זונות".

וברדק הוא בית זונות ברוסית.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s