נחמיה ג: מיזם לאומי

נחמיה הגיע לא"י, קיבל אחריות כפחה מטעם מלך פרס, ומיד ניגש למלאכה. בראש ובראשונה, משימה לאומית – לבצר את חומת ירושלים.

נחמיה מתגלה כמנהיג מעשי, בעל יכולת גיוס וארגון מרשימה. הוא קובע יעד – השלמת החומה סביב ירושלים (בסוף הפרק מדובר על חצי החומה, כך שכנראה מדובר במחצית הגובה, בשלב ראשון). הוא מצליח לסחוף את העם למיזם הלאומי. והוא מארגן את המיזם באמצעות גיוס המונים – לא גיוס בכסף (אולי גם בכסף) אלא בעבודה ממש. הוא מחלק את החומה מקטעים מקטעים, כל מקטע הוא באחריות משפחה או קבוצה בעם – ההתנדבות מרשימה, ההירתמות יפה ובתוך זמן קצר מאוד מושלמת המלאכה.

זהו מופת של מנהיגות קהילתית ולאומית. היכולת לרתום את האנשים לעשיה ממש, הופכת אותם לשותפים אמתיים, לאכפתיים, לאחראים. כל מי שהתנסה בעשייה קהילתית, יודע שרתימת הציבור היא מרכיב משמעותי בהצלחה.

ובינתיים, צרה עינם של צרי יהודה במשימה. הם מנסים לפגוע בה באמצעות לוחמה פסיכולוגית – לעג לעובדים ופקפוק בטיב עבודתם וביכולתם לבצעה. המטרה היא לרפות את ידי העושים, לזרוע בהם ייאוש. נחמיה מקלל את המייאשים.

בסופו של דבר, המלאכה מושלמת.

****

מיהם הלועגים ליהודים? סנבלט וטוביה. סנבלט הוא מנהיג השומרונים. וטוביה?

לטוביה נחזור בהרחבה בהמשך הספר. ספוילר – ארכיאולוגים, היסטוריונים וחוקרי מקרא רואים בו יהודי דווקא, ראש משפחה חשובה, חזקה ועשירה, שפעלה במשך מאות שנים. נחמיה מגדיר אותו עמוני, כלומר מי שאסור לו עשרה דורות לבוא בקהל ישראל.

אם הוא אכן יהודי, הכינוי "עמוני" נועד להדירו. אם כך, מה המטרה של נחמיה? זו אחת השאלות הקשות העולות מספרי עזרא ונחמיה וכבר עמדתי עליה גם בספר עזרא, בהקשר של הנשים הנוכריות שגורשו. כאן, יתכן שמדובר ביחס לזרם בעם ישראל, שלא גלה לבבל, ונהגיו שונים מאלו של שבי ציון.

האם עמדתם הקשוחה והסגורה של עזרא ונחמיה מנעה התבוללות וטמיעה של קומץ היהודים שחזרו לא"י בתוך סביבתם? או שמע סגירותם מנעה את התרחבותו והתחזקותו של עם ישראל?

ספק אם ניתן לתת תשובה לשאלה זו, כי אף פעם אין לדעת "מה היה קורה אילו", אך בהחלט ראוי לפחות להעלות את השאלה כחומר למחשבה.

מכל מקום, כיוון שספר נחמיה כתוב בגוף ראשון, והוא ספר זיכרונותיו של נחמיה, ברור שאין להתייחס אליו כאל אמת אובייקטיבית, אלא כמייצג נקודת המבט של נחמיה, כמו ספרי זיכרונות של מנהיגים בני ימינו.

****

סיפור הניסיון לייאש את היהודים, בוני החומה, מחזיר אותנו לימינו. קל מאוד להתייאש ויש מי שאוהבים לייאש.

הגשמת הציונות, בוודאי בראשיתה, הייתה כרוכה בקשיים, בכישלונות ובייאוש. הדרך להתמודד עם הייאוש, הייתה המחויבות ל"אף על פי כן" הברנרי. כלומר, גם אם יש כל הסיבות להתייאש – אנו נחושים לא להתייאש, אלא להפוך את הייאוש למנוף ליצירה ולהצלחה.

בספרו "אנשי נבו", מביא שמעון קושניר את עדותו של נח נפתולסקי, איש העליה השניה, מחלוצי החקלאות בארץ ישראל. הדברים מעידים עד כמה חיו החלוצים את הזיקה לשיבת ציון המקראית, ועד כמה הדברים המייאשים של סנבלט וטוביה נגעו להם, אך הם דבקו ב"אף על פי כן".

וכך אמר נח נפתולסקי: "אספר לכם על פגישה אחת עם ברל בלילה אחד, בסופו של קיץ תרע"ד, לאחר הכרזת המלחמה. בארץ כבר הורגש מצב החירום. טורקיה כבר נסחפה למעגל. יש שראו במלחמה 'עקבות המשיח', והיא מלחמת גוג ומגוג. גוג אינו אלא נוטריקון, ג' וג': שלוש מלכויות עומדות במערכה מול שלוש מלכויות… הלכנו שלושתנו, ברל, שמעון ואני, מפתח תקווה לעין גנים. ברל, שניבא קשות בתחילת המלחמה וחזה חורבן היישוב וקץ כל התקוות, התעודד למראה פעילות עסקני היישוב כתגובה למשבר ולמורטוריום שהכריזו השלטונות הטורקיים. אני, שהייתי חרד לגורל מפעלנו בארץ, הזכרתי את דברי סנבלט החורני בספר נחמיה:

וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה, וַיִּחַר לוֹ, וַיִּכְעַס הַרְבֵּה, וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו, וְחֵיל שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם? הֲיִזְבָּחוּ? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!

וטוביה העמוני הוסיף ואמר:

וַיֹּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים – אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל, וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם.

ואמרתי: לו נתנו לנו אבנים שרופות, היינו מחיים אותן כל עוד השממה מחכה, שמורה היא לנו. אולם על השדות הזרועים עומדים שומרים. למי הכוח והצדק לרשת אותם? ואף העזובה, העוד תחכה לנו?

אז הזכיר ברל אגדה – מעשה בר' עקיבא וחבריו, שהיו עולים לירושלים. כיוון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיוצא מבית קודש הקודשים. התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת – עכשיו שועלים הילכו בו, ולא נבכה? אמר להם: לכך אני משחק. כשם שנתקיימו נבואות החורבן, כך עתידות להתקיים נבואות הנחמה…

אמרתי לברל: אכן, כל זמן ששועלים מהלכים בחרבות, יש לנו תקווה לקומם ההריסות, וזהי ייעודנו: לבנות וליישב הנשמות".

ובזכות הרוח הזו, בזכות ה"אף על פי כן" הזה, הגענו עד הלום, ואנו חוגגים שבעים שנות עצמאות של מדינת ישראל – סיפור ההצלחה הציוני הפנומנלי.

****

ברשימה המפורטת של בוני חומת ירושלים, מופיע הפסוק:
וַיְחַזֵּק עַל יָדוֹ עֵזֶר בֶּן יֵשׁוּעַ שַׂר הַמִּצְפָּה.

על שמו של עזר זה, הוקם היישוב עזר במועצה האזורית באר טוביה. היישוב הוקם כמרכז אזורי למושבי הסביבה ב-1966, אך לא התרומם וכמעט ננטש. ב-1990 הוכרז כיישוב קהילתי, והוא מונה היום כ-830 תושבים (נתונים מ-2016).

* 929

2 מחשבות על “נחמיה ג: מיזם לאומי

  1. בתקופה הזו עמוני זה ציון מקום גיאוגרפי ולא לאומי. אי ןיותר עמונים שכן בא סנחריב ובלבל את האומות.

    אהבתי

    • באמת?! מה תאמר על זה? "בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא-יָבוֹא עַמֹּנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד-עוֹלָם. ב כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת-בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. ג וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת-הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל-עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל. ד וְלִפְנֵי מִזֶּה אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן נָתוּן בְּלִשְׁכַּת בֵּית-אֱלֹהֵינוּ קָרוֹב לְטוֹבִיָּה".

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s