משלי כ: פֶּן תִּוָּרֵשׁ

את שירה "כנרת" ("שם הרי גולן") סיימה רחל בשורות הקסומות:
גַּם כִּי אִוָּרֵש וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,
וְהָיָה הַלֵּב לְמַשּׁוּאוֹת זָרִים –
הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ
חֶסֶד נְעוּרִים?

בבחינת בגרות בספרות, לפני שנים, נשאלו התלמידים מה פירוש "אִוָּרֵש". השאלה עוררה סערה ציבורית; היא הייתה סמל לשאלות קשות, מיותרות, לא רלוונטיות. מאיפה התלמיד צריך לדעת מה זה אִוָּרֵש ומה הידיעה הזאת תתן לו? אפילו שר החינוך באותם ימים, אמנון רובינשטיין, יצא נגד השאלה ואמר שיופקו לקחים.

איני חסיד גדול של שיטת הבחינות, אבל לעצם העניין – האם ראוי לצפות מבוגר מערכת החינוך הישראלי להכיר את המילה הזאת? להבין אותה?

בעיניי, כן. אִוָּרֵש, פירושו – אעשה רש, עני. זו לוגיקה של השפה העברית, שגם מי שאינו מכיר את המילה, יכול להבין אותה אם רק יתאמץ לחשוב.

ומן הראוי שבוגר מערכת החינוך הישראלית יכיר את שירה של רחל, ויבין אותו.

ולא יזיק, על אפה וחמתה של משטרת ה"הדתה", שבוגר מערכת החינוך ידע מהיכן נטלה רחל, שעלתה לארץ בגיל 19 בלי לדעת מילה בעברית, את המילה הזאת. מה היה מקור השראתה? התנ"ך, כמובן. ספר משלי, פרק כ.

אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ. פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם.

פֶּן תִּוָּרֵשׁ. שמא תהפוך לעני. אם תאהב יותר מידי לישון, אם תתעצל לקום בבוקר וללכת לעבודה, תהיה עני. מסר אופייני לספר משלי, הסולד מעצלנות, המחנך לחריצות ולערך העבודה.

ומה האלטרנטיבה לתִּוָּרֵשׁ? מן הסתם – תעשֵׁר. אך לא – שְׂבַע לָחֶם. כלומר, משלי אינו מטיף לעבודה למטרות עושר, אלא לרווחה, לשובע. אדם נדרש לעבוד כדי להבטיח פת לחם (או במושג החדש – ביטחון תזונתי) לילדיו.

****

וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה.

פסוק זה מופיע פעמיים (בשינויים קלים) בספר משלי. מסתבר, שכותב הספר רואה חשיבות בשירות בצבא, בהשתתפות במלחמה, ואף משיא עצות כיצד לנהל את המלחמה.

מה יאמרו הממיתים עצמם באוהלה של תורה?

ובכן, מסתבר שיש להם במה להיאחז. במסכת סנהדרין נאמר: " 'בתחבולות תעשה לך מלחמה'. אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה".

ובכל זאת, לא לכך מכוון הפסוק, אלא למלחמה ממש. לא בכדי, פסוק זה היה במשך שנים המוטו של המוסד (גם המוטו החדש הוא מספר משלי, והמסר שלו דומה: "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ").

אכן, מלחמה היא בראש ובראשונה מלחמת מוחות, מלחמת תחבולות. כך למדנו מגדעון, מווינגייט ועד ימינו. למדנו דרך ניצחונות והצלחות, כמו מבצע "מוקד" בפתח מלחמת ששת הימים וגם דרך כישלונות ומחדלים, כמו ההונאה המצרית ערב מלחמת יום הכיפורים.

****

אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה, תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם.
תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶן, וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב.

לשם מה הכפילות הזאת, חזרה על אותו מסר בהפרש של 13 פסוקים?
לצורך העצמת המסר והדגשתו – להבהיר עד כמה רואה היהדות את המרמה כתועבה, ועד כמה היא דורשת מסחר הוגן וישר.

* 929

2 מחשבות על “משלי כ: פֶּן תִּוָּרֵשׁ

  1. שתי הערות, בהקשר לשיר שהוצג כאן, שלדעתי אי אפשר להתעלם מהן, גם אם הן לא קשורות לנושא הקטע.
    ראשית, הביטוי "פן תיוורש" מופיע בתנ"ך גם במקור נוסף והרבה יותר מוכר, בספר בראשית, שם מבטיח יוסף ליעקב אביו חיים טובים במצרים בשנות הרעב. "וכלכלתי אותך שם, פן תיוורש אתה וזרעך".
    ואם כבר צוטט הבית הזה מהשיר של רחל, אמנם זה לגמרי לא קשור לקטע, ובכל זאת, זה קשור לפרשה שנקראה השבוע, פרשת "בראשית", מה שנכתב בשיר, הוא לא כפי שנהוג לקרוא בטעות בשל הביטוי השגור "והיה הלב למשואות זרים" בש' שמאלית (כמו משואה) שזה ביטוי לא מובן, אלא "למשואות זרים", בש' ימנית, כמו שקראנו בדברי חווה אמנו לאחר חטא עץ הדעת, "הנחש השיאני ואוכל" שגם שם זה בש' ימנית והכוונה לפיתוי. וגם כאן המשוררת כותבת שגם אילו ליבה ייטה לפיתויי זרים, לא תוכל לבגוד ולשכוח חסד נעורים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s