חלל גדול נפער בחלל קהילתנו, עם מותה של ענבר.
אין הלוויות שמחות. אבל אין עצובה יותר מהלוויה שבה אם קוברת את בתה וסבתא את נכדתה.
במהלך ההלוויה דימיתי את פניה של ענבר מרחפות מעלינו, קורנות כתמיד אור, שמחת חיים, אהבה, טוב לב ואופטימיות בלתי נדלית.
ענבר הייתה נגנית ויולה מחוננת, וצפוי היה לה עתיד מזהיר בתחום.
נדם כינור
נחבא ירח
ובדממה הד מנגינה
עוד נשמע
…
מערפילי עפר תופיע
דמות אהובה תווי פנים מוכרים
כינור ישמיע
שי זיכרונות כה נעימים.
ענבר הייתה ברוכת כישרונות.
דברי הפרידה שכתבה טרם מותה והוקראו בהלוויה, שנפתחו במילה "בורכתי", וכך נפתח גם כל משפט בהם, היו מעין רשימת מלאי כנה, אמתית ומרשימה של אותם הדברים שענבר בורכה בהם. אשרי מי שחש כה מבורך ברגעיו האחרונים.
עכשיו היא מלאך
לא עוד יברכוה
לא עוד תבורך
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לה חיים!
* מידף – עלון קיבוץ אורטל
הבלוג של אורי הייטנר 