פינתי השבועית ברדיו: קחי אותי איתך

קחי אותי אתך / חוה אלברשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 29.4.19

השבוע נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובחרתי להשמיע שיר, שיש המשייכים אותו לשואה, יש החולקים על שיוך זה, וככל הידוע לי, היוצרת עצמה לא הבהירה את כוונתה והותירה את השאלה פתוחה לפרשנות.

השיר הוא שירה של חוה אלברשטיין "קחי אותי אתך", מתוך תקליטה "לונדון". כאשר שמעתי אותו לראשונה, היה לי ברור שהשיר הוא על השואה. לימים, כאשר העמקתי במילותיו, אני פחות משוכנע.

אולם עצם העובדה שרבים רבים מזהים אותו עם השואה, שרים אותו בטקסי יום השואה – גם בטקס יום השואה במתנ"ס הגולן לפני שנים אחדות, כאשר ניהלתי אותו, שרנו אותו; בכלי התקשורת משמיעים אותו ביום הזיכרון – הוא הפך להיות חלק מהקנון של שירת השואה, בין אם זו הייתה כוונתה של חוה מלכתחילה ובין אם לאו.

השיר מדבר על פרידה של אם ובנה. השיר הוא על רקע רכבת. החיבור של פרידה ורכבת, יוצרת בהכרח, באוזן של מאזין יהודי, אסוציאציה של השואה. הילד צועק לרכבת "קחי אותי אתך". ומוסיף "כאן אני נחנק". בשלב זה האם עוד אינה מופיעה, רק הרכבת. אולם בהמשך, כשהאם נכנסת לסיפור, ניתן להניח שהאם נמצאת ברכבת. סביר להניח שזו רכבת הלוקחת את נוסעיה לאושוויץ, והאם מצאה את הדרך להשאיר את הילד מחוץ לרכבת, בתקווה שאיכשהו יסתדר ויינצל, כי גורל הנוסעים ברכבת נחרץ. אך הילד אינו מבין זאת. הוא רוצה את אמא, הוא לא מבין למה היא נטשה אותו, והוא נחנק מדמעות.

בבית השני הילד צועק לעבר אוניה שמפליגה לקראת האושר. כאן, יש להניח, מדובר בספינה המפליגה לארץ ישראל, והילד השרוי בחושך, בגולה הדוויה, מתגעגע אל כדור השמש המסמל את האקלים הארץ ישראלי, מתחנן לאוניה שתיקח אותו.

בפזמון מופיעה האם. כאן יש יחס שונה לפרידה, בין האם והבן. כאן האם אומרת שבכל פרידה יש מוות, אך הבן אומר שבכל פרידה ישנה לידה. יתכן שזאת כבר פרספקטיבה מאוחרת של הילד. האם ידעה שהפרידה הזאת, לפחות בעבורה, היא ראשיתו של המוות. הבן, בדיעבד, מבין שהפרידה הזאת הייתה לידתו מחדש. ולכן הוא צועק לעצמו: "קדימה"! וברמז לאשת לוט, "פוחד שיהפוך לנציב של מלח", כמו אבא ואמא. הוא יודע שהוריו נספו, והוא פוחד להביט לאחור, להיתקע באסון, הוא חותר קדימה, לחיים חדשים. כמו רבים מהניצולים שכל מעייניהם היו לבנות חיים חדשים, משפחה חדשה והדחיקו את השבר הגדול של השואה, אם כדי לגונן על ילדיהם ואם כדי לגונן על עצמם ולאפשר לעצמם את הנורמליות.

בבית השלישי הילד, שמכריז שהוא כבד כמו אבן, מתחנן אל הציפורים בשמיים שייקחו אותו אתן. הצפיה בציפורים שעפות לארץ ישראל והכמיהה להצטרף אליהן, היא מוטיב ידוע, המופיע למשל בשירו הראשון של ביאליק "אל הציפור", או בשיר "העגורים" שאותו השמענו כאן לא מכבר.

בבית האחרון, האמא, עייפה ומבוהלת, אומר לבנה "קח אותי אתך". ניתן לפרש זאת כפנטזיה של האם, שמאמינה שבנה ניצל והחל את דרכו לחיים חדשים, והיא כל כך הייתה רוצה שהוא ייקח אותו אתה.

אחד הסרטונים של השיר ביוטיוב, מופיע על רקע תמונה בשחור לבן בנוף אופייני לעיירה אירופית במאה שעברה. לאחר מלחמת לבנון השניה, התפרסם יומן של רס"ן בניה ריין שנפל במלחמה ועוטר בצל"ש לאחר מותו, שכתב במסע לפולין בהיותו צוער בקורס קצינים. הוא מספר שם, שבהיותו בטרבלינקה הוא ביקש מן המדריכה להשמיע את השיר. המשפחה הוציאה את היומן כספרון, לאחר מותו, והכתירה אותו: "קחי אותי אתך".

לעומת זאת, הסופרת והמחנכת עופרה עופר אורן, פירשה בבלוג שלה "סופרת ספרים" פירוש אחר לגמרי, לפיו מדובר בכאב הפרידה של אם מבנה הבוגר שיוצא לדרכו העצמאית, לעומת תחושתו של הבן שהוא נחנק והוא רוצה לפרוש כנפיים כמו הציפורים, כדוגמת השיר "עוף גוזל".

כך או כך, זהו שיר מקסים, שחוה כתבה את מילותיו והלחינה אותו. נאזין לביצועה היפה.

קחי אותי אתך
צועק הילד לרכבת
קחי אותי אתך
את מגיעה וכבר עוזבת
קחי אותי אתך
צועק הילד לרכבת
קחי אותי אתך
כאן אני נחנק

קחי אותי אתך
צועק הילד מן החושך
אל האניה
המפליגה לקראת האושר
קחי אותי אתך
כדור השמש מחכה לי
קחי אותי אתך
כאן אני נחנק

בכל פרידה יש מוות
לוחשת לעצמה האם
בכל פרידה ישנה לידה
צועק הילד החולם
ילד לא מביט לאחור
קדימה הוא צועק
קדימה
פוחד שיהפוך לנציב של מלח
כמו אבא ואמא

קחו אותי אתכן
לי אין נוצות ואין כנפיים
ילד מתחנן
לציפורים שבשמיים
קחו אותי אתכן
אני כבד אני כמו אבן
קחו אותי אתכן
כאן אני נחנק

בכל פרידה יש מוות
לוחשת לעצמה האם
בכל פרידה ישנה לידה
צועק הילד החולם
ילד לא מביט לאחור
קדימה הוא צועק
קדימה
פוחד שיהפוך לנציב של מלח
כמו אבא ואמא

קח אותי אתך
אומרת אמא אל הילד
קח אותי אתך
היא עייפה ומבוהלת

קח אותי אתך
סוף העולם על סף הדלת
רק עכשיו הגעת
כבר אתה הולך

בכל פרידה יש מוות
לוחשת לעצמה האם
בכל פרידה ישנה לידה
צועק הילד החולם
ילד לא מביט לאחור
קדימה הוא צועק
קדימה
פוחד שיהפוך לנציב של מלח
כמו אבא ואמא

 

מחשבה אחת על “פינתי השבועית ברדיו: קחי אותי איתך

  1. השיר הופיע באלבום "לונדון" כשם השיר הפותח.
    השיר לונדון הוא מונולוג מתוך מחזה של חנוך לוין.
    באותה שנה שיצא האלבום עובד לוין על מחזה שעוסק בגירוש ובמוות – הילד חולם.
    המחזה נפתח באבא ואמא הצופים בילדם הישן – האם אומרת:
    שיעצור הזמן עכשיו, בשיא האושר,

    כי טוב יותר כבר לא יהיה;

    שנהפוך שלושתנו לטבע דומם:

    "הורים מסתכלים על ילד חולם".

    בשיק של חווה גם מוזכר הילד החולם שלא רוצה להפוך לנציב מלח כמו אבא ואמא.

    מעניין מה הקשר בין שתי היצירות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s