לעשות מהמרור חרוסת

מה נשתנה הסדר הזה?

אמורים היינו לחגוג את הסדר אצל אסתי, אחותי, בגבעתיים. סדר משפחתי גדול, רב דורי, מבני שלוש עד בן 89.

אבל הדברים השתבשו. עמוס, בננו הבכור, נפצע בתאונת עבודה בבקר, שבר את הקרסול, הוא בגבס, הרגל למעלה. איננו יכולים לנסוע וגם לא לעלות לסדר הקיבוצי בחדר האוכל. וכאילו אין די בכך, אסף סגר שבת, וחגג את ליל הסדר במוצב על גבול מצרים. נשארנו ארבעה. איזה באסה. איזה סדר קטן. איך אפשר לחגוג ולשמוח בהרכב מצומצם כל כך. זה סדר זה?

בהגיע השעה, התיישבנו רחוצים ובמיטב מחלצותינו סביב שולחן הסדר היפה והערוך כדבעי.

פתחתי את הסדר בסיפור סדר פסח שלי לפני 37 שנים. פסח תשמ"ב, 1982.

הייתי אז בטירונות. היינו באימון במשאבי שדה וחיכינו לפסח, כיוון שהיינו אמורים לצאת הביתה לסדר. אבל ערב החג המחבלים ירו קטיושות על קריית שמונה. צה"ל הגביר כוננות. היה זה חודשיים לפני מבצע שלום הגליל. אנחנו עוד טירונים, לא לוחמים של ממש, אך נשלחנו לאבט"ש – אבטחת יישובים בגבול הצפון.

עלינו לצפון וחולקנו ליישובים לכל אורך הקו. אני צוותתי, עם עוד כשלושה חברים, למשגב עם. אולם דקות אחדות אחרי שפרקנו את הציוד. הגיעה הודעה שנוספה לפלוגה שלנו משימה נוספת, אבטחת מתקן דלק בביריה. ואני נשלפתי מהקיבוץ בדרך למתקן. נסענו לאיזה מחנה, אולי בסיס אוגדה. מסתבר שיחד אתי יהיה… נאמר זאת בזהירות… לא החייל החביב עליי ביותר במחלקה. לקראת הערב, המ"פ קרא לנו ועלינו לנ"נ שלו. וכך עברנו מיישוב ליישוב, לאורך כל הקו, לראות שכל החוליות הגיעו, הסתדרו, מכירים את המשימה.

וכך, חצי לילה. במקום לחגוג את ליל הסדר, בילינו בנסיעה לילית ארוכה, מתישה ומתסכלת. בסביבות 2:00 אחר חצות נזרקנו במתקן הדלק. היו אתנו שלושה מילואימניקים משועממים. נפלתי על המיטה.

בבוקר, כשקמתי, התנפלתי כהרגלי על העיתונים. ומצאתי שם הגדה של פסח, שצורפה ל"ידיעות אחרונות". לקחת אותה, התיישבתי באיזו פינה, עם מצות ויין, וערכתי לעצמי ליל סדר כהלכתו, בבוקר החג. ושרתי בלחש את כל שירי ההגדה. וכל התסכול והבאסה נעלמו כלא היו. נהפוך הוא. הייתי מאושר מעצם העובדה שגם בתנאים המחורבנים האלה, זכיתי לחגוג ליל סדר ולחוש בן חורין.

סיפרתי את סיפור הסדר ההוא, וממנו יצאנו לסדר שלנו, בהרכב של ארבעה… באמירה שגם אנו, לא בחרנו בכך שעמוס יפצע ולא בכך שאסף יסגור, אך נעשה מהמרור חרוסת. וכך היה. היה זה סדר נפלא, מהיפים שהיו לנו. קראנו את ההגדה, שרנו את השירים, כרגיל אני גם לימדתי את ההגדה, עם הסברים על כל מה שקראנו, כי מה הטעם לדקלם את ההגדה בלי להבין מה אנו קוראים?

וכיוון שהיינו בפורום מצומצם ואינטימי, ניתן היה לחוש חופשיים יותר. לשאול יותר, להרבות בשיחה, לדרוש מדרשים חופשיים על הטקסט, לספר ביציאת מצרים, לתאר את יציאת מצרים המשפחתית – הפעם יעל סיפרה על עלייתם של סביה לארץ ישראל. וכמצוות "והגדת לבנך" – קראתי מתוך ספרי "יהודה הראל – ביוגרפיה" את סיפורו של הסדר הראשון בגולן, בקוניטרה, בפסח תשכ"ח 1968. והוספנו טקסטים משל בן גוריון, ושיר של אמנון ריבק, ויעל קראה טקסטים נשיים מתוך הגדה של פסח "והגדתְּ לבתך". אכלנו סעודת נפלאה, מעשה ידיה להתפאר של יעל, ואח"כ המשכנו בדילוגים בחלקו השני של הסדר, בעיקר שרנו את השירים, עד "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" וגם משירי פסח והאביב. לקראת סוף הסדר אסף התקשר, והיה שותף מרחוק.

היה זה סדר פסח מיוחד מאוד; סדר פסח של חוויה ושל תוכן, של רצינות ושל הרבה צחוקים.

בקיצור, עשינו מהמרור חרוסת.

הייתי מאושר, והסתערתי בכיף על הכלים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s