ישעיהו פרק ס, הוא שיא החזון הציוני של ישעיהו. הנביא פונה לציון,
ומנחם אותה על כך שקריעת עמה ממנה היא מצב זמני, העומד להסתיים. הנה, העם היהודי
עומד לחזור למולדתו, אליך – לגאול אותך ואת אדמותיך מן השבי והשממה. "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי: כֻּלָּם נִקְבְּצוּ,
בָאוּ לָךְ. בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה".
איך יבואו בני ישראל? ביבשה, באוויר ובים. "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים
אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם". דימוי נפלא של שיבת ציון. היהודים החוזרים לארץ ישראל,
כמוהם כיונים השבות אל ארובותיהם. כמובן שהנביא מתכוון ליהודים שיחזרו ארצה בדרך
האוויר – אם זו יהדות תימן שעלתה "על כנפי נשרים" לאחר הקמת המדינה, או
בשמו השני של המבצע – "מרבד הקסמים".
כמובן שהוא מתכוון גם ליהדות אתיופיה,
ששבה ארצה במבצע שלמה, במטוסי חיל האוויר, באחד המבצעים הציוניים הגדולים והחשובים
ביותר בתולדות המדינה.
נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק.
אחר כך הוא אמר לי: בן, החוצה תסתכל,
עכשיו שמיים עננים, בסוף זה ארץ ישראל.
בספר הספרים כתוב שהיא טובה
חלב אפשר לשתות שם מתוך האדמה
אברהם אבינו עשה בה את הברית
ומקומנו שם, אלוהים על זה החליט.
נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק.
הוא ידע שכל מה שהיה הולך להשתנות
שלום לך אפריקה, הכל ביום אחד נמחק.
היום הוא מחפש פה את יצחק אבינו
מדבר קצת לפעמים על הארץ בה היינו
מזכיר שלא היה שם טוב, את זה אני יודע,
אך בעיניו אני רואה: הוא קצת מתגעגע.
נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק.
הדלת נסגרה על כל מה שהיה,
זיכרונות מאפריקה, של רעב ושל אבק.
אז לא ידעת אבא, למה יש לצפות
ושעל אדמת הקודש נוסעים במכוניות.
הדברים טיפה אחרת, פה בארץ האבות,
ובני עמנו השתנו, מאז עשרת הדברות.
נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק.
אחר כך הוא אמר לי: בן, החוצה תסתכל.
עכשיו שמיים עננים, בסוף זה ארץ ישראל.
(שלמה משיח, "זיכרונות מאפריקה").
והנביא מתכוון בוודאי ליהודי חבר העמים ששבו לארץ ישראל במטוסים ותרומתם
למדינת ישראל בכל התחומים לא תסולא בפז.
"כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת
תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה, לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק". כאן מתכוון הנביא ספציפית לספינת המעפילים "מדינת
היהודים", ובה אבי בן ה-17, שבחר להתנתק ממשפחתו ומארץ הולדתו כדי לחזור לארץ
מולדתו. ספינתו נלכדה וגורשה שוב לגולת קפריסין, אך כעבור חודשים אחדים, לאחר
החלטת כ"ט בנובמבר, הוא הורשה לעלות חזרה, עם הילדים והנערים שטרם מלאו להם
18. הוא היה בן 18 פחות שבועיים, ולכן הוא זכה להיות בין המורשים לשוב, ושוב –
באניה. המבוגרים יותר לא הורשו, כדי שלא יוכלו להצטרף למאמץ המלחמתי. מיד עם
עלייתו, הצטרף אבי לכוחות הלוחמים במלחמת השחרור.
הנביא מתכוון בוודאי ספציפית לאמי, שיחד עם משפחתה, שורדי השואה, לאחר
ארבע שנים במחנה עקורים על אדמת גרמניה, שבו לארצם, לארץ ישראל, כבר למדינת ישראל
העצמאית, באניה "עצמאות".
הוא מתכוון לכל העולים דרך הים לארץ ישראל לפני הקמת המדינה ואחריה,
מאירופה ומצפון אפריקה.
ארובות הספינה כבר חדלו עשנן.
כבר חדלה את בכיה סירנה.
שמֵי שבת ישחו על ארצי נופשת
כסבתא על צאינה וראינה.
כי שבעה הם ימים ימות השבוע
ושבעה יש קנים למנורה.
ומי אשר הדליק המנורה בנפש
הוא יצק השמן לאורה.
הו צק נא השמן וראה כמה מזמור
פה הותז מגביע זהבך
על גגות על כבישים על חולות בארצי –
הן ידך ריבוני זו שפכה.
התזכור עת שרנו בספינות הנכרים
אנחנו העולים בשמך:
"… עת יהודים יבואו לארץ ישראל
מה-תרב במעונם השמחה".
האתה שכחת? וידך הן פרשה
מפרשים לספינה העולה.
אנחנו ראויים לשבת ראשונה
במשתה שבתך הגדולה.
(שלונסקי, "עטוף נא אל שדי")
עצם חזרת היהודים לארצם, אינה הגאולה השלמה. היא רק אתחלתא דגאולה.
היא תנאי הכרחי לגאולה. הגאולה השלמה היא גם השתתת המדינה על אדני משפט וצדק
חברתי: "שַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם, וְנֹגְשַׂיִךְ
– צְדָקָה. לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר – בִּגְבוּלָיִךְ".
הגאולה השלמה כוללת את היות ישראל אור לגויים, חברת מופת שכל העולם
הנאור ישא אליה את עיניו: "תַּחַת
הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר, וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ
דּוֹר וָדוֹר". החזון הזה יתגשם, כאשר כל פרט ופרט בחברה ייטול
אחריות ויבחר בדרך הנכונה, "וְעַמֵּךְ
כֻּלָּם צַדִּיקִים". וירושת ארץ ישראל בידי עם ישראל יהיה נצחי וסופי. "לְעוֹלָם
יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי, מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר".
אפילו איתני הטבע יהיו שותפים לחגיגה הזאת. "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא
יֵאָסֵף, כִּי יְהוָה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם".
****
עד כאן חזונו הציוני של ישעיהו. היום, כאשר כמחצית העם היהודי כבר שב
לארצו, ניתן לומר שמרכיב מרכזי ביותר בחזון כבר הוגשם. אנו בדרך הנכונה ואין סיבה
שלא נתקדם הלאה, לעבר הגאולה השלמה.
השאלה היא – מתי?
תשובתו של הנביא היא חידה. "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה".
מה פירוש "בְּעִתָּהּ
אֲחִישֶׁנָּה"? האם בְּעִתָּהּ, כלומר בזמן כלשהו
שנקבע מראש, על פי תכנית? אם כן, מהו? או אֲחִישֶׁנָּה, כלומר ניתן להחיש את הגאולה?
השאלה הזאת הטרידה גם את חז"ל. מתוך מסכת סנהדרין: "אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי [הקשה]:
כתיב בְּעִתָּהּ וכתיב, אֲחִישֶׁנָּה? זכו – אֲחִישֶׁנָּה, לא זכו – בְּעִתָּהּ!"
כלומר חז"ל מבחינים בין הבְּעִתָּהּ לבין האֲחִישֶׁנָּה, כשני מועדים אופציונליים לגאולה. אם זכו בני ישראל, גאולתם תוחש. אם
לא זכו – היא תהיה בְּעִתָּהּ. אולם מה פירוש "זכו". זכו בפיס? זכו בגורל? גורלות ומזלות
מנוגדים לאמונה היהודית ונחשבים לעכו"ם, לעבודה אלילית. באיזו זכיה מדובר?
הציונות פרשה את הזכיה, כבחירה בדרך אקטיביסטית של הבאת הגאולה במעשה
אנושי.
התפיסה הגלותית, היא תפיסה של בְּעִתָּהּ. על העם היהודי לשבת בגולה ולצפות לגאולה הנסית, לבואו של משיח צדקנו
שיגאל אותנו. ואף נקבע איסור – לא לדחוק את הקץ. התפיסה הזאת המיטה על עמנו
פאסיביות הרת אסון שסופה – השואה.
התפיסה הציונית היא תפיסה מהפכנית של אֲחִישֶׁנָּה, במובן שאנו נחיש את הגאולה.
חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ!
נָרִימָה פְּעָמֵינוּ!
טוּשׂוּ, אַחִים, טוּשׂוּ,
לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ!
לֹא לָנוּ הַמְּנוּחָה,
לֹא לָנוּ הַמַּרְגּוֹעַ
בָּאֶרֶץ הַקְּרוּחָה
וְשִׁלְטוֹן הָאֶזְרוֹעַ!
רֵעַי בִּי יְהַתֵּלוּ
מַה לְּךָ אֶרֶץ מוֹרָשָׁה?
שָׁם אִיִּים יֵילִילוּ –
תּוּר לְךָ אֶרֶץ חֲדָשָׁה!
חוּשׁוּ, אַחִים…
אַל נָא פְתָאִים תִּתְלוֹצָצוּ!
אַל נָא בָנִים שְׁוֹכְחֵי אֵם
פֶּן בָּכֶם, אוֹי, יִפְרֹצוּ
צוֹרְרֵינוּ, צוֹרְרֵי שֵׁם…
חוּשׁוּ, אַחִים…
אִמִּי בִּי מַפְצֶרֶת:
אָנָּא בְנִי, אַל תַּשְׁלִיכֵנִי,
בִּלְתְּךָ אֲנִי, אוֹיָה, נִשְׁאֶרֶת
אֻמְלָלָה; מִי יִתְמְכֵנִי?
חוּשׁוּ, אַחִים…
אַל נָא אִמִּי הַיְּקָרָה,
אַל נָא בִי תִּפְצֹרִי!
אֵל יַחֲלִיצֵךְ מִכָּל-צָרָה –
אוֹתִי נָא בַל תַּעֲצֹרִי!
חוּשׁוּ, אַחִים…
שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה
אֶל עִירֵנוּ הַחֲמוּדָה
כִּי עַל כַּנְפֵי יוֹנָה
נַעֲלֶה הָרֵי יְהוּדָה!
(יחיאל מיכל פינס).
****
כשאנו מביטים אחור להיסטוריה של הגשמת המהפכה הציונית, אנו נוכחים
שמדובר בהצלחה בלתי נתפסת. תובנה זו עשויה להפיח בנו אמונה ומרץ להמשיך במהלך, כדי
להביא להגשמת מכלול הגאולה, ברוח חזונו הציוני של ישעיהו.
* 929
הבלוג של אורי הייטנר 