תגובה לאלון עידן, "כולם שונאים את כולם", מוסף "הארץ" 17.12.10
השנאה בין קבוצות בחברה הישראלית היא אחת הבעיות הקשות ביותר בחברה הישראלית, וראוי להקדיש להן כתבת ענק, כפי שעשה מוסף "הארץ". אולם איזו מין צלילת עומק אל מחוזות השנאה בחברה הישראלית היא, אם הכתבה מתעלמת לחלוטין ממחלת המתנחלופוביה, שנאת החינם הנוראים כלפי המתנחלים, או כפי שהשונאים בע"מ נוהגים לכנותם, בכינוי הנתעב "מתנחבלים", שהגיעה לשיאה בחרם האמנים על למעלה מ-300,000 אזרחים ישראלים החיים ביהודה ושומרון? אין זו שנאה של אנדרדוג, אלא שנאה של מי שרואים עצמם מיינסטרים של החברה הישראלית, אם לא "אדוני הארץ". לאכסניה של הכתבה, עיתון "הארץ", תפקיד מרכזי בליבוי השנאה הזאת, מצד כתבים כמו עקיבא אלדר, גדעון לוי ואחרים.
באותו הגיליון של מוסף "הארץ", בעלת הטור נרי לבנה, הסתמכה על ציטוט מפוקפק ששמעה מאיזה בנדוד שלה על משהו שכביכול אמר פעם טבנקין, כדי להבהיר שהיא מסכימה עם האמירה הנוראה שאינה מאמינה באלוהים, "כי אילו היה אלוהים הוא היה שולח אש שתשרוף את כל הרבנים". חלומה הרטוב של אריאלי, הוא שכל (!) הרבנים ישרפו. אוי, מה היה קורה בארץ, בצדק, אם המילה רבנים הייתה מוחלפת ב"ערבים", באיזה טוקבק זניח. לכן, אין צורך שאלון עידן יתאמץ ב"צלילת עומק אל מחוזות השנאה בחברה הישראלית". הרבה יותר קל ונוח יהיה לו, לדפדף במוסף שבו הוא כותב.
* מוסף "הארץ", "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 
נרי לבנה יכולה להיות רגועה, אחרי מלחמת ששת הימים טבנקין תבע להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל השלמה….
אהבתיאהבתי
תתבונן במראה הייטנר שאל את עצמך למה אתה כל שונא את ’הארץ’ וחלק מכותביו (ואתה שונא שנאה עזה ומבעבעת). אחר כך קרא את הכתבה שוב (ואולי, בעצם, לראשונה), דווקא תמצא כמה התייחסיות לשנאת מתנחלים, (יותר מאשר שנאת הומואים או שמאלנים למשל), אבל זה בכלל לא הקטע של הכתבה, שביקשה לבדוק את הנפש ולא לתקוף או לפאר מגזר כזה או אחר. בחחי שלא הבנתי מה הבעיה שלך? כאמור, התגובה הפבלובית מעידה בעיקר על ’שנאתך’ לעיתון ולמה שהוא מייצג. זה מזכיר את הפעם ההיא ששפכת דם ותמרות עשן על העיתון רק בגלל שהתעלם ממותה של סופרת ימנית – בסוף התברר שנכתב הספד ראוי (הראוי והמקיף ביותר מכל אלו שהתפרסמו בעיתונות הכתובה), רק בתאוות ההתגוללות על ’הארץ’ לא ראית אותו ומיהרת לחגוג על על "אג’נדת ההדרה’ של העיתון…
נדמה לי שגם עכשיו יצאת חומוס
אהבתיאהבתי
בעצם, התופעה של כתיבה על שנאה וביטויה המעשי על דפי עיתון אינה חדשה ברשת שוקן ובמקומות אחרים, כפי שניתן לראות למשל במקור וגם בקישור הבא:
<a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&blogcode=12067914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&blogcode=12067914<br />
מצער ומדאיג.
אהבתיאהבתי
לא מצליח לפתוח את הקישור.
אהבתיאהבתי
משונה: כל פעם שאני מעתיק את הקישור ומדביק בשורת הכתובת של הדפדפן אני מגיע למקום הנכון בלי בעיה. ליתר ביטחון, הנה הוא שוב
<a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&blogcode=12067914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&blogcode=12067914<br />
מדובר בפוסט שכתבת לפני כ 3 חודשים על הכתבה ב"העיר" המתארת את תחרות האדם השנוא בישראל (המנצח: אהוד ברק).
אהבתיאהבתי
אם אתה אומר שיצאתי חומוס, מי אני שאשבור לך את המילה? אגב, יצאת סלט כרוב אדום במיונז. לגבי נעמי פרנקל – במשך מספר ימים לא הוזכר דבר מותה במילה, ועל כך הגבתי בצדק. אכן, כעבור יום יומיים התפרסמה כתבה גדולה ואוהדת, מה שהפך בדיעבד את הביקורת שלי לשגויה. באשר לכתבה אתמול – הדברים מדברים בעד עצמם.
אהבתיאהבתי
הציונים בישראל לא שונאים את הארץ. המילה המדוייקת היא – בוז, גועל ובחילה. זה בכלל לא עיתון ישראלי, אז למה לשנוא אותו. את ידיעות אפשר לשנוא כי הוא מתיימר להיות עיתון ישראלי, וזו בעייה.
אהבתיאהבתי
הכתבה על השנאה ב’הארץ’ היתה מעניינת, אבל לא מאד מעמיקה – למרות שכביכול נועדה לחקור את שורשי הנטייה האנושית הזו ולא רק את גילוייה הספציפיים.
השנאה של ימניים ל’הארץ’ או לשמאלנים-קיצוניים, דומה לשנאה של אחרים לערוץ שבע או לימניים-קיצוניים – אבל בשני המקרים יתכן והיא מוצדקת ויתכן ולא. השנאה אמנם משקפת לא רק אידיאולוגיה מופשטת אלא גם רגשות ומצוקות אישיות, וזו היתה טענתו של כותב הכתבה המקורית ב’הארץ’.
חז"ל היטיבו להמליץ לנו להתפלל שיתמו חטאים מן הארץ, אבל שהחוטאים עצמם לא יתמו אלא יחזרו בתשובה. זוהי הפרדה נאה בין שנאת הרוע (בניקוד חולם) לבין חובת אהבת הרע (בניקוד צירה). זה במיוחד נכון לגבי שנאות אידיאולוגיות כמו שנאת הימין לשמאל ולהיפך. הרי שני הצדדים חושבים שהם צודקים אידיאולוגית ומוסרית (אני כך מקווה, לגבי רובם) – ולכן אין מקום לשנאתם כאנשים, אלא לשנאת הטעות הגדולה שלהם.
אהבתיאהבתי
לי אין כל שנאה ל"הארץ", שזה העיתון המרכזי שאני קורא. מבחינות מסוימות הוא העיתון הטוב ביותר שיש, אך יש לי ביקורת חריפה על דרכו. הבעיה היא שאורי מ’ כנראה אינו יודע להבחין בין ביקורת עניינית לשנאה.
אהבתיאהבתי
הביקורת שלך היתה לחלוטין לא עניינית. נטפלת לכתבה שבמובהק הייתה אה פוליטית (למרות זאת, ובניגוד לדבריך התייחסה לחרם האומנים באריאל). הטרוניה שלך מגוחכת, מדובר בכתבה יפה, מהורהרת ואישית. אבל אתה לא מחמיץ סיבה להתגולל על ’הארץ’. לא קראתי את הכתבה של לבנה (לא אוהב את סגנון כתיבתה), אבל נניח שהבחנתך נכונה. מה אתה רוצה מאלון עידן? האם העובדה שלעיתים אתה ויהושוע סובול מתפרסים על אותה כפולה ב’ישראל היום’ היא הוכחה לכך שאתה צבוע התומך בחרם על אריאל? בדרך כלל הטיעונים שלך יותר אינטליגנטים.
נ.ב- קרא את תגובתו "רן הציוני" (אני יודע ש’ציונות’ זה שם משפחה אבל הטיפוס הזה מצליח לאתגר אותי) תראה מה זה שנאה…
אהבתיאהבתי
ההתייחסות בכתבה לחרם על אריאל לא הייתה לחרם כביטוי נחות של שנאה, אלא בהקשר ההפוך – ההתנגדות לחרם הוצגה כשנאה.
אהבתיאהבתי
איני רוצה כלום מאלון עידן. לא מדובר במאמר דעה, אלא בכתבת שער ענקית במוסף "הארץ". כתבה המוקדשת לשנאה, בעיתון המפיץ שנאה כדבר יום ביומו. עיתון שנותן מקום, באותו גיליון, למאמר המציג חלום רטוב של הכותבת, שכל הרבנים ישרפו.
אהבתיאהבתי
החרם על אריאל אינו נובע משנאה, אלא מחוסר רצון לשתף פעולה עם מפעל ההתנחלות, המנוגד לחזון הציוני. זה שני דברים שונים.
אהבתיאהבתי