פינתי השבועית ברדיו: יעלה ויבוא

יעלה ויבוא / גידי גוב
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 2.9.19

בשבוע שעבר נפטר המלחין והמעבד בני נגרי, מהתקף לב, בגיל 68, בלונדון שבה חי בשנים האחרונות.

בפינה זו השמענו עד כה שני שירים שהלחין נגרי, "יום יבוא" ו"כי אישה כושית לקח". לא בכדי שני השירים הם מתוך המחזמר "אל תקרא לי שחור", שעסק במאבק השחורים בארה"ב לשוויון ולחופש – בבימויו של דני ליטאי, שאת כל שיריו כתב דן אלמגור והלחין בני נגרי. אני רואה במחזמר הזה את שיא יצירתו המוסיקלית של בני נגרי. מעבר לחשיבותו של המחזמר, ולהצלחתו הגדולה – תרומתו הגדולה של בני נגרי למוסיקה הישראלית היא ייבוא מוסיקת הנשמה השחורה מארה"ב לתרבות הישראלית, ששיאה היה במחזמר הזה. נגרי היה המנהל המוסיקלי, המלחין והמעבד של המחזמר, שבין הזמרים שהופיעו בו בלטו אברהם פררה, עוזי פוקס, רותי נבון ודודו זר. המחזמר עלה ב-1972 וזכה להצלחה רבה, ובין השאר זכה בפרס היוקרתי "כינור דוד".

בין השירים הבולטים שבני נגרי הלחין, ניתן לציין את "שומר החומות" ("אני עומד על החומה"), "זהו זה ולא אחרת", "שרק יהיה הים שקט", "חמש חמש", "הו מה יפית ארץ כנען", "שתי אצבעות מצידון".

אבל עיקר הקריירה שלו לא הייתה כמלחין אלא כמעבד. לאורך עשרות שנים עיבד נגרי תקליטים, מופעים ושירים של זמרים רבים ובהם יהורם גאון, נורית גלרון, שימי תבורי, עופרה חזה, בועז שרעבי, יהודית רביץ ושל אמנים בארה"ב ובבריטניה.

הוא הלחין ועיבד מחזות זמר, כתב פסקול לסרטים. אך הוא מזוהה בראש ובראשונה כמנהל מוסיקלי ומעבד של להקות צבאיות רבות. עוד בשירותו הסדיר היה המנהל המוסיקלי והמעבד של להקת חיל הים בשיא הצלחתה ואף הלחין לה שירים. הוא המשיך לעבוד עם הלהקה גם לאחר שחרורו, וכן היה המנהל המוסיקלי של להקת הנח"ל, להקת פיקוד מרכז ולהקת חיל התותחנים, בתכניות מצליחות שלהן.

"אל תקרא לי שחור" לא היה המחזמר היחיד שנגרי הלחין ועיבד. היו גם "את ואני והמלחמה הבאה" ו"קטשופ" של חנוך לוין, "אברהם אחד" ועוד.

בני נגרי גם הרבה להלחין ולעבד שירים לפסטיבלי הזמר, כולל השיר שנשמיע הערב.

כמו רבים מהמוסיקאים הבולטים במוסיקה הקלה בישראל, ובהם נעמי שמר, מתי כספי, שלמה גרוניך, יוני רכטר, שם טוב לוי, צביקה פיק ושלומי שבן, גם בני נגרי החל את דרכו במוסיקה הקלאסית. הוא ניגן על חליל צד, וכבר בגיל 16 החל בקריירת ניצוח, היה עוזרו של מנצח המקהלות זיגי שטדרמן בפסטיבל אבו גוש, ולמד עיבוד מוסיקלי וניצוח. אולם עוד טרם גיוסו לצה"ל עבר למוסיקה הקלה, והחל לעבד שירים לצוות הווי של הנח"ל.

בני נגרי הלחין ועיבד את השיר שבחרתי להשמיע הערב – "יעלה ויבוא". בפסטיבל הזמר והפזמון, במוצאי יום העצמאות תשל"ג 1973, הופיע זמר צעיר, שזה עתה השתחרר מלהקת הנח"ל והיה חבר בלהקה החדשה, להקת "כוורת" – גידי גוב. בקול קצת מאנפף, הוא שר את השיר, בליווי של שלישיית אף אוזן וגרון ושלישיית בנות חווה. השיר המורכב והיפה הזה, לא היה בנוי לפסטיבל, ונחל בו כישלון. אולם לאחר הפסטיבל, כשהקשיבו לו קצת יותר, הוא דווקא זכה להצלחה ואף צעד במצעד השנתי. והעיקר – השיר הזה עמד במבחן הזמן. מי זוכר היום את שירה של עדנה לב "את ואני נולדנו בתש"ח", שזכה בתחרות? אולי חובבי הספר הסאטירי "ZOO ארץ ZOO?", עם הפרודיה "את ואני נולדנו מאשך". לעומת זאת, שירים שלא הצליחו באותו פסטיבל, כמו "ליל חניה" (שבין מבצעיו היה חברו של גידי ללהקת "כוורת" אפרים שמיר) ו"יעלה ויבוא" הפכו לקלאסיקות. כאשר יצא תקליט אוסף של מיטב שירי הפסטיבלים, הוא נקרא "יעלה ויבוא". גידי גוב עצמו הכניס אותו לתקליטי האוסף שלו.

את השיר כתב יורם טהרלב. זהו שיר תנ"כי. לפני שנים אחדות, כאשר ניהלתי את מרכז "יובלים" לתרבות וזהות יהודית במכללת תל-חי, ערכתי יחד עם עופר גביש סדרת ערבי זמר ולימוד תחת הכותרת: "רבותי ההיסטוריה חורזת" – הזמר העברי מתכתב עם מקורות ישראל. אחד הערבים עסק בשירים בהשראת התנ"ך, והזמנו אליו את יורם טהרלב, שכתב שירים רבים בהשראת התנ"ך.

השיר "יעלה ויבוא" עוסק בארבעה גיבורים תנ"כיים, ששמותיהם אינם מופיעים בשיר, כך שזהו מעין כתב חידה. אולם יורם טהרלב אמר שלא היה כל צורך לומר את שמותיהם המפורשים, כיוון שבני דורו, כמוהו, גדלו על התנ"ך, ידעו ואהבו תנ"ך, ודי היה ברמז דק כדי שיבינו, יכירו ויתחברו. זה עוד בימים שקדמו לדחליל ה"הדתה" הדוסופובי, אחד הקמפיינים המכוערים והמגעילים שהיו כאן, אם לא ה-; ואף אחד לא העלה על דעתו את תרבות ישראל ללא הזיקה העמוקה למקורותינו.

אז מי הם גיבורי השיר שאותם מעלה ומביא יורם טהרלב? המשותף לכולם הוא – הרים. כל אחד מן הארבעה נקשר להר מסוים. בבית הראשון טהרלב מעלה את משה. הוא יעלה על הר נבו, האיש אשר יראנה ואליה לא יבוא. משה עלה, טרם מותו, על הר נבו – בו מת ונקבר, והביט אל ארץ ישראל, שהכניסה שלו אליה נאסרה. הוא ראה אותה, אך לא בא אליה.

הבית השני הוא על שאול המלך. הוא מדבר על המלך שעלה על הגלבוע והחרב בלבבו – מסופר על שאול שנפל על חרבו, כדי לא למות בידי פלישתים, בקרב התבוסה על הר הגלבוע.

שמו של גיבור הבית השלישי מופיע כרמז. מסופר בו על הברק שהגיח והאש בעקבו. הוא עלה על הר תבור; הרי זה ברק בן אבינועם, שר צבאה של דבורה הנביאה, שהביס את המדיינים. יתכן שהאש שבעקבו, מרמז על אשת לפידות, הלה היא דבורה.

גיבור הבית הרביעי הוא אליהו הנביא, וההר שעליו הוא עלה הוא הכרמל. הנביא שרכב אש לו, הוא אליהו שעלה בסערה השמיימה.

הכותב מביט בהערצה על ארבעת הגיבורים ושר: "ואני רואה אותם בחיי, ובמותם הם עולים איתי בדרך מן העמק אל ההר, וקולם כהד יקרא יקרא לי מגבוה". הגיבורים האלה הם ההשראה שלו. פתיחתו של השיר ושמו, "יעלה ויבוא", לקוח מן התפילה "יעלה ויבוא", הנאמרת בשלשת הרגלים ובראש חודש.

לזכרו ולעילוי נשמתו של בני נגרי, יעלה ויבוא גידי גוב.

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא
יעלה על הר נבו
זה האיש אשר יראנה
ואליה לא יבוא

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא
יעלה ויבוא, יעלה ויבוא
יעלה ויבוא, יעלה ויבוא

על גלבוע כגבעול יעלה נורא המלך
יעלה נורא המלך והחרב בלבבו

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא…

ואני רואה אותם בחיי ובמותם
הם עולים איתי בדרך
מן העמק אל ההר וקולם כהד יקרא
יקרא לי מגבוה

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא…

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא
יעלה אל הר תבור הברק אשר הגיח
והאש בעקבו.

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא…

לכרמל בנתיבו הנביא שרכב אש לו
הנביא שרכב אש לו ושמיים רכובו.

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא…