תועבה

על קיר משרדו ועל קיר ביתו הפרטי של איתמר בן גביר תלויה תמונה גדולה של המחבל הרוצח ברוך גולדשטיין שר"י. בכך מציב בן גביר את המופת, את המודל לחיקוי, את הדמות שעליה ראוי לחנך את הדורות הבאים.

למה דווקא גולדשטיין הוא המופת? כי אף אחד לא רצח כמוהו כל כך הרבה ערבים. המחבל המפגע גולדשטיין, מבצע הטבח במערת המכפלה, ירה בגבם של עשרות מתפללים; זקנים, מבוגרים וילדים, וטבח בהם בהמוניהם, מסיבות גזעניות. כל חטאם הוא היותם ערבים, והאידיאולוגיה שלו היא "מוות לערבים".

המחבל רצח 29 מתפללים, פצע 125 ואז היה לו מעצור בנשק. במקום התפללו 800 בני אדם, והמטרה שלו הייתה לרצוח כמה שיותר, אם אפשר – את כולם, כי ערבי צריך למות.

למה המחבל הזה הוא הגיבור והמופת של בן גביר? כי הוא רצח 29 ערבים. אילו רצח 290 הוא היה הרבה יותר גיבור. אילו רצח 2,900 הוא היה עוד יותר גיבור. הדגל של הכהניזם הוא "מוות לערבים". זאת קריאת הקרב של האספסוף הכהניסטי: "מוות לערבים", אחותה התאומה של הקריאה "מוות ליהודים" של תואמי הכהניזם האנטישמים לאורך הדורות.

בן גביר הוא המנהיג הנוכחי של התועבה הכהניסטית. הוא האיש, שחודש לפני רצח רבין נופף בסמל שהוא וחבריו תלשו ממכוניתו של ראש הממשלה והצהיר שהפעם הגענו למכונית ובפעם הבאה נגיע אליו. ואכן, בפעם הבאה, לאסוננו, הם הגיעו. בן גביר נשאר אותו פרא אדם, גם כאשר הוא עוטה גלימת עורך דין.

****

אבי אבות הטומאה הזאת היה "הרב" כהנא. הוא ביסס את "תורתו" על האיסור המקראי "לא תְּחָנֵּם", והפרשנות שלו הייתה שארץ ישראל צריכה להיות נקיה מגויים. המסר שלו היה רדיקלי – לעקור מן השורש את זהותה "המתייוונית" של ישראל, וליצור בה ישות קנאית. הוא הטיף לגירוש הגויים מארץ ישראל, והצהיר שאם יעלה לשלטון – יגרש אותם בכוח.

אבל כיוון שהוא לא בשלטון ואין לו כוח לבצע את התכנית, יש לגרום לערבים לרצות לצאת מכאן. לכן הוא ניסה לגייס הון כדי לשחד ערבים בכסף כדי שילכו מכאן. ודרך נוספת, היא לפגוע בהם בכל דרך, למרר את חייהם ולהמאיס עליהם את החיים בארץ, כדי שיברחו. ואין אמצעי שאינו כשר לכך. לא בכדי, הסמל של הכהניזם הוא אגרוף קפוץ.

כאשר דוד בן שימול שיגר טיל לאו לעבר אוטובוס מלא בנוסעים ערבים בירושלים (1984), רצח נוסע ופצע עשרה, הוציא ח"כ כהנא הודעת ברכה ושבח למחבל על הפיגוע. ב-1990 גנב עמי פופר נשק צה"לי וירה ללא אבחנה בפועלים ערבים שהמתינו להסעה, בתחנת ההמתנה בראשל"צ. הוא רצח שבעה פועלים ופצע 11. ימים אחדים אחרי הטבח, כינס כהנא במקום הרצח הפגנת תמיכה ברצח ובמחבל הרוצח. הוא שיבח אותו על שהרג "את הכלבים".

ברוך גולדשטיין היה כהניסט מובהק והאיש שיותר מכל אחד אחר הגשים את האידיאולוגיה. אידיאולוגיית "מוות לערבים". ולכן הוא גיבורם של בן גביר וחבריו.

****

לאחר שלושה ניסיונות כושלים, החל בבחירות לכנסת השביעית (1973), בבחירות לכנסת ה-11 (1984), "הרב" כהנא הצליח לעבור את אחוז החסימה, שעמד אותה תקופה על 1%.

בחירתו של כהנא עוררה זעזוע כבד בחברה הישראלית. הסלידה ממנו וממה שהוא מייצג הייתה מקיר אל קיר, שמאל וימין, חילונים ודתיים כאחד.

אותן בחירות הסתיימו בתיקו בין הגושים ולכן הוקמה ממשלת אחדות לאומית רוטציונית. כך, לכאורה. למעשה, ניתן לומר שלגוש ימין-דתיים היו 61 ח"כים. עם כהנא הם היו 61. אבל יצחק שמיר לא העלה על דעתו לספור את כהנא. הוא לא נפגש אתו, הוא לא שלח אליו שליחים, הוא לא העלה על דעתו לצרף אותו לקואליציה וגם לא להקים קואליציה שנתמכת בו מבחוץ.

יצחק שמיר היה מופת של ממלכתיות. אבל זה לא רק הוא. לא היה בליכוד ולו ח"כ אחד שחשב שנכון לספור את כהנא. ולא היה בימין ולו מפלגה אחת שהייתה מוכנה לשבת עם כהנא בקואליציה. לא התחיה-צומת בראשות יובל נאמן, רפול וגאולה כהן. לא "מורשה" בראשות הרב דרוקמן. לא המפד"ל בראשות בורג והמר. לא המפלגות החרדיות. ח"כ גאולה כהן, הח"כית הימנית ביותר בכנסת (מבין הח"כים הנורמטיביים, הלגיטימיים, כלומר ללא כהנא) אמרה מעל הדוכן, שכיהודיה היא מתביישת שבעמנו קמה התופעה הכהניסטית.

ועל מי המליץ כהנא לנשיא להרכיב ממשלה? הוא לא המליץ, כי הנשיא לא הזמין אותו. הנשיא חיים הרצוג דבק בלשון החוק. בחוק נאמר שהנשיא יתייעץ עם "נציגי סיעות" ולא "נציגי הסיעות" והוא לא הזמין את כהנא.

כל אימת שכהנא עלה לדוכן כדי לנאום, קם ראש הממשלה שמיר ויצא מן האולם, ועמו כל שרי הממשלה וכל חברי הכנסת. כהנא לא זכה שמישהו יקרא קריאת ביניים לעברו, כיוון שכל נאומיו נאמרו מול אולם ריק.

ב-1985 צעדתי בראש חניכיי, חברי תנועת הצופים בשבטים "כרמל" ו"משוטטי בכרמל" בחיפה, חברי הגרעין שהדרכתי – "טל" לאורטל, במצעד תנועות הנוער נגד הגזענות והכהניזם ברחובות חיפה. את המצעד ארגן מענ"ה – מטה על נגד הגזענות, שאותו הקים איש הגולן, לימים ראש המועצה האזורית גולן, יהודה וולמן. לצדנו צעדו חברי הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים וחברי בני עקיבא ובית"ר. השותפות הזאת הייתה טבעית ומובנת מאליו – בני נוער יהודים ציונים, מכל זרמי הציונות, פועלים יחדיו נגד טומאת הגזענות והכהניזם.

בסופו של דבר החליטה הכנסת למנוע את השתתפות הגזענות הכהניסטית בבחירות. כל המפלגות, כולל כל מפלגות הימין, תמכו בהצעה. ולאחר הטבח במערכת המכפלה תנועת "כך" הוצאה אל מחוץ לחוק.

****

הכהניסטים למדו את הלקח. כאשר הם רצים לבחירות, הם מנסחים את מצע המפלגה ומטרותיה במגבלות החוק, כדי שלא יפסלו. הם יודעים לנצל את חולשת הדמוקרטיה כדי להילחם בה מבפנים. אבל הם אותם כהניסטים, מאמינים באותה אידיאולוגיה, מחנכים לה ומטיפים לה. אחד ממנהיגיהם הוא בנצי גופשטיין, העומד בראש ארגון להב"ה – קו-קלוקס-קלאן הישראלי.

ולתועבה הזאת הושיט את ידו נתניהו, ראש ממשלת ישראל, האיש שמתגאה בצדק מעל כל במה בעולם, שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזה"ת. איזו בושה. הוא דחה פגישה חשובה עם פוטין והשקיע יומם ולילה כדי להציל את הכהניזם, כדי להפעיל לחץ על הבית היהודי לחבור לכהניסטים ולפתות אותם בתיקים בממשלה ושריון (ספק אם חוקי) של ח"כ מטעמם ברשימת הליכוד. איזו חרפה!

****

האם נתניהו תומך בתועבה הכהניסטית?

אני בטוח שלא. אני בטוח שהוא חושב עליהם בדיוק מה שחשב עליהם יצחק שמיר.

לזכותו של נתניהו ייאמר, שממשלתו, ודווקא ממשלתו האחרונה, עשתה לקידום המגזר הערבי יותר מכל ממשלה אחרת בעבר, ועל כך היא ראויה לשבח.

אבל הישרדותו של נתניהו מקדשת בעיניו את כל האמצעים ומטהרת כל שרץ. הכל מותר. הוא יודע שאם הכהניסטים יהיו בכנסת הם יתמכו בכל יוזמה שלו נגד מדינת החוק ובכל רפורמה שתעמיד אותו מעל החוק. והמטרה הזאת מכשירה הכל. הכשרת התועבה הכהניסטית מעידה על כך שנתניהו אינו ראוי עוד להנהגה לאומית.

****

החבירה בבחירות של הציונות הדתית המפוארת עם מפלגת "מוות לערבים" היא כתם בל ימחה (והעובדה שמדובר בבלוק טכני והם יתפצלו אחרי הבחירות אינה מפחיתה מחומרת הכתם).

אני מעריץ את הציונות הדתית, את ההיסטוריה שלה, את מפעלה ההתיישבותי, את מפעלה החינוכי, את מוסדות החסד שלה, את תרומתה האדירה לביטחון. ודווקא מתוך אותה הערצה אני מייחל בכל לבי שהבית היהודי לא יעבור את אחוז החסימה. אני מייחל לכך, שמי שכדי להבטיח את הישרדותם טימאו את עצמםו בכתם הכהניסטי, לא רק אכלו את הדג המסריח אלא גם יגורשו מן העיר.

* "שישי בגולן"