פינתי השבועית ברדיו: מנטה

מנטה / מרגלית צנעני
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 17.12.18

כשמלאו לרחל שפירא 75, הקדשתי לכבודה את הפינה. מבין כל הזמרות הרבות עמהן עבדה לאורך השנים, בחרתי להשמיע שיר של מרגלית צנעני.

אני אוהב את מרחבי התפר התרבותיים, המאתגרים את ההסתגרות הכיתתית, המגזרית, השבטית. רחל שפירא ומרגלית צנעני גדלו, למעשה, כשכנוֹת. המרחק בין קיבוץ שפיים, קיבוצה של רחל שפירא, לבין השכונה בנתניה שבה גדלה מרגלית צנעני, הוא כמטחווי קשת. אך לכאורה, מפרידה ביניהן ובין הביוגרפיות שלהן ושל משפחותיהן תהום של זרות, של תרבות אחרת, של הווי אחר, של מוסיקה אחרת; זרות של עדה ומוצא, של אורח חיים והשתייכות מגזרית. והנה, המפגש ביניהן היה כמעט למפגש בין נשמות תאומות, שהמשותף ביניהן גדול לאין ערוך מהמפריד, ויחד הן יצרו יצירה אמנותית יוצאת מן הכלל, יחד עם הצלע השלישית, המעבד ירוסלב יעקובוביץ', שהפגיש בין השתיים והפיק שני תקליטים של מרגול, שרחל כתבה אחדים משיריהם.

בפינה שהוקדשה ליום הולדתה העגול של רחל שפירא השמעתי את האהוב עליי מבין שיריה של מרגול – "חומות חימר".

היום אנו מציינים את יום ההולדת השבעים של מרגלית צנעני, שיחול מחרתיים. גם הפעם אני בוחר להשמיע שיר משותף שלה ושל רחל שפירא – "מנטה". השיר הזה הוא אבן דרך משמעותית בקריירה של מרגלית צנעני, כיוון שהוא הראשון שהיא הלחינה. אף שמרגול אף פעם לא סבלה ממחסור בביטחון עצמי, היא לא הייתה בטוחה בלחן, ובחרה להתייעץ עם עוזי חיטמן. היא השמיעה לו, בהיסוס, את המנגינה שכתבה, והוא התלהב והאיץ בה למצוא לשיר מילים ולרוץ אתו.

מרגול כבר עבדה באותה תקופה עם רחל שפירא, היא נתנה לה את המנגינה, ורחל כתבה את "מנטה" המקסים, אחד היפים והבולטים בין שיריה של מרגול, מבין השירים שהיא אינה יכולה לסיים הופעה בלי לשיר אותם.

הופעה של מרגול היא חוויה מיוחדת. "מה אתם רוצים, הופעה תרבותית או מלעונית?" היא פונה לקהל בפתח ההופעה, והקהל יודע היטב מה הוא צריך להשיב. במהלך ההופעה היא קופצת מן הבמה, עומדת במרכז הקהל שרוקד אתה, שרה, מקפיצה את הקהל, תוך שהיא מחלקת הוראות לנגנים ולהגברה מתוך הקהל שהומה עליה.

אפיון ייחודי למרגול הוא שפת הדיבור שלה. הראיונות אתה מרתקים, הרבה בזכות השפה. היא מדברת במקביל במשלבים שונים של שפה, תרבותית ומלעונית כאחד, במעברים טבעיים ממשלב למשלב באותו משפט, וזה נשמע טבעי וקולח. היא משתמשת בשפה גבוהה מאוד, יותר מן המקובל, לצד כל התחארוות והסלנג השכונתי שהיה לסימן ההיכר שלה ושל חקייניה, ובראשם אלי מריאנו.

מרגלית צנעני נולדה בשנת הקמת המדינה, דצמבר 1948 בתימן, וגדלה בישראל, בנתניה. היא החלה את הקריירה שלה כרקדנית במחזמר "שיער" וכניצבת בסרט "קזבלן".

שנות הקריירה הראשונות שלה היו כזמרת חתונות, בלהקה שנקראה "שוקולדה", וכפי שהיא מרבה לספר בראיונות אתה, היה לו טוב עם זה, היא אף פעם לא חשה איזו נחיתות במעמד הזה והיא גאה בו עד היום.

ב-1986 היא הופיעה בתכנית הטלוויזיה "סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי, ברייטינג העל של הערוץ היחיד בשעת צפיית השיא בתכנית הדגל של ערב שבת; היא כבשה את הקהל בשיחה אתה, שבה הגדירה את עצמה כ"אשכרה זמרת חתונות", ועם השיר "נערי שובה אליי". התכנית הזאת הייתה הפריצה הגדולה שלה לקהל הישראלי הרחב; האירוע ששינה את חייה ואת הקריירה שלה, בגיל מאוחר מאוד, 38. אך מאז, כבר למעלה משלושים שנה, היא נמצאת במרכז הבמה, כזמרת, מלחינה, שדרית רדיו ושופטת בתכניות ריאליטי; כזמרת נשמה המשלבת מוסיקה מזרחית עם סגנון של מוסיקה שחורה אמריקאית, רוק ובלוז. ולמרבה הצער היא הגיעה לכותרות גם בנסיבות פחות נחמדות, פליליות.

אזכיר כמה משיריה היפים: "נערי שובה אליי", "שמור אותי", "כמו שאתה יודע", "עוד יהיה לי", "חומות חימר", "ארץ אש וארץ ים", "חופשי", "קפה אלהמברה" (חמשת האחרונים – של רחל שפירא), "אז מה", "פה זה לא אירופה", "רחוק מכאן" ועוד רבים. בנוסף לשיריה המקוריים, הקליטה גרסאות כיסוי לשירים ישראליים קלסיים, שאותם שרה בסגנון מזרחי, ובהם "בתי את בוכה או צוחקת", "ניגונים" ואחרים.

"מנטה" הוא שיר – ציור. הוא מתאר הוויה של שעת דמדומים; הציפור שנחה על ענף העץ, כלבלב שמשחק בסנדל שכוח, ומי שאינו מתואר הוא אותו ילד שמשחק בחוץ. הילד מופיע ברמז, דרך הקריאה הנקראת לו מחלון הבית: "בוא הביתה ותרחץ את הפנים".

הבית השני מתאר רגשות – את הרגשות של האם הדואגת, "הדואגת שתמיד בכתה בי"; אמירה שממנה משתמע קונפליקט אימהי פנימי בין הדואגת שבתוכה, לבין הרוצה לשחרר, לא לדאוג.

מרגול מספרת, שהיו לה שיחות רבות עם רחל שפירא, והיא מצאה עקבות שלהם במילות השירים שכתבה לה. התיאורים בשיר הזה אופייניים לילדוּת בשכונה ובקיבוץ כאחד, אך היא מרגישה שריח מנטה, וקפה ושושנים, מיטיב לתאר את ריחות ביתה וילדותה. אגב, בגרסה הראשונה נכתב וקפה ותבלינים, והן שינו זאת לקפה ושושנים.

מרגול, הזמרת שופעת האנרגיות והכריזמה, בת שבעים, והגיל לא ניכר בה ובשירתה. נאחל לה ולנו עוד שנות יצירה רבות.

ציפור לא מזוהה אל ענפי העץ פנתה לנוח
קלה כמו שמועה בצמרת הסתבכה הרוח
כלבלב בלי בעלים משחק לו בסנדל שכוח
מסרקת תלתלים מסתכלת בחלון פתוח

את הרקע מאפרים הדמדומים
ריח מנטה וקפה ושושנים
בוא הביתה ותרחץ את הפנים

הזמן לא נעצר השעה שלך עוד מחכה לי
לבי נותן עצה לדואגת שתמיד בכתה לי
בוא הביתה במרוצה ותביא אתך גם נשיקה לי
בוא הביתה ותמצא שאני לך כמו שאתה לי

את הרקע מאפרים הדמדומים…