צרור הערות 25.10.20

* היורשים של דור מזוין – אם לזקק מה הדבר האחד שגורם לי לתחושת סלידה ממאבק בלפור, למרות שאני מזדהה עם חלק ניכר מן הביקורת של המוחים – זו לא העובדה שאיני חושב שזה זמן למאבקים, זו לא ההתקהלות הצפופה בעידן של קורונה, אף לא אי הסולידריות הלאומית והחברתית שבהתקהלות-הדווקא הזאת, זה לא אופי המאבק הכולל חסימת כבישים, הפרת חוק והתגוששות אלימה עם המשטרה, זו לא ההתבכיינות הפרנואידית על "אכיפה בררנית", זה לא העדר ההנהגה שיוצר ואקום אותו תופס קומץ אנרכיסטים שמובילים את המאבק למקום מאוד לא טוב. הדבר שמעורר בי סלידה יותר מכל דבר אחר, הוא המסר של "דור אבוד". ולא סתם דור אבוד – "הדור האבוד", בה"א הידיעה. אין זה רק צמד מילים, זה מסר, זו רוח שאותה מבטא צמד המילים הזה. הרוח הזאת, המסר הבכייני הזה, האמירה המיואשת והמייאשת הזאת – מעוררת בי שאט נפש. אותה צעירה בכיינית שהתראיינה לטלוויזיה וסיפרה שאין טעם להביא ילדים לעולם הזה – איזה מסר זה? והיא רואה עצמה כ… אקטיביסטית. הדור האבוד – שנות דור אחרי הדור המזוין.

איזה מסר נורא. יותר משזה מסר של מיואשים, זה מסר של מייאשים, של מרפי ידיים. עם ששלוש שנים אחרי השואה הנוראה נחלץ והקים את המדינה היהודית, מדבר על דור אבוד? עברנו מלחמות קשות, מתקפות טרור איומות, ומעולם לא התייאשנו, אף דור לא היה אבוד. מכל משבר כזה רק צמחנו, רק נבנינו. אחרי חורבן גוש קטיף, רבים מן המתיישבים קמו למחרת בבוקר עם שיר חדש בלב והקימו התיישבות חדשה בנגב.

במסגרת מחקריי על ההתיישבות בגולן, נפעמתי מההתנערות של תושבי הגולן, לאחר שפונו מיישוביהם שנכבשו בידי האויב הסורי במלחמת יום הכיפורים. כבר במהלך המלחמה הראשונים חזרו בעקבות צה"ל לשקם את ההריסות. קראתי את עלוני מרום גולן וראיינתי את נשות מרום גולן, אימהות צעירות בגיל של "הדור האבוד". הן פונו תחת אש והפכו פליטות בבית השיטה, יחד עם ילדיהן הקטנים, כשהבעלים שלהם היו במלחמה. הן קיבלו את בשורות האיוב על ארבעת החברים שנפלו במלחמה, שהתערבבו עם בשורות האיוב על 11 בני בית השיטה שנפלו. וברגע שניתן האישור הן עלו חזרה לקיבוץ, לעוד חצי שנה של מלחמת התשה קשה ולמאבק נגד נסיגה מהגולן בהסדר הפרדת הכוחות עם סוריה ולבניה מחדש של היישוב. ולא מצאתי שמץ של בכיינות בנוסח "דור אבוד". להיפך, בעיצומם של הימים הקשים האלה, יישובי הגולן הקימו יישוב חדש – קשת ויזמו את הקמת קצרין.

אני פוגש את הנוער הנפלא במדרשת השילוב בנטור, שיש לי הזכות להיות היו"ר שלה; אני מרצה לחניכי המכינות הקדם צבאיות שעולים לגולן, פוגש צעירים בשנת שירות, נפגש עם צעירי "השומר החדש" – איזה הבדל תהומי בין האנרגיות ורוח העשיה והיצירה והאמונה והאופטימיות שהם מקרינים, לבין היאוש, הדכדוך והאובדן של המכנים עצמם "הדור האבוד". דור אבוד?! אבוד?! התחרפנתם?

מה זה הדיבור הזה? מה זה הדכדוך הזה? מה זאת ההתבכיינות הזאת? מה זה הייאוש המתפנק הזה?

איזו תוחלת יש למאבק שדגלו הוא הדגל השחור, דגל של אבל, של יאוש, של מוות?

במאבק על הגולן, יותר משנאבקנו נגד – נאבקנו בעד. אנו, יריבינו, התקשורת וכלל הציבור; הכל ידעו על מה אנו נאבקים, בעד מה אנחנו. איזה טעם יש במאבק שכל כולו נגד?

קראנו השבת את פרשת נח. פרשה המתארת את האסון הנורא מכל, החורבן הטוטלי של האנושות ושל העולם. הפסוק החשוב ביותר בפרשה מתאר את הבוקר שלמחרת: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם".

* חלוציות 2020 – בשעה טובה ומוצלחת התקבלו שלוש המשפחות הראשונות לרמת טראמפ.

לגמרי במקרה, הקבלה נעשתה ביום כינוסו של הקונגרס הציוני. העיתוי מקרי – אך סמלי. שלוש המשפחות הנחשוניות מבטאות את ההמשכיות של החזון והמעש הציוניים. זו חלוציות 2020.

* בקעת ביידן – אנשים השומעים על מעורבותי בהקמת רמת טראמפ, מעקמים את האף בשל שם היישוב. מצדי, אותם אנשים מוזמנים לקרוא ליישוב בקעת ביידן. העיקר שקם עוד יישוב ציוני, חילוני-דתי, בארץ ישראל, בגולן.

* נגד אלימות כלכלית – ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת החלה דיון להכנת הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק הפרטית של ח"כ ברק מהליכוד נגד אלימות כלכלית במשפחה. ככל שאנו לומדים על אלימות במשפחה, כולל אלימות שמסתיימת ברצח, אנו מגלים שמרכיב מרכזי בתוכה הוא שליטת הגבר בחיי אשתו באמצעות אדנות כלכלית. עם התופעה הזאת נועד החוק להתמודד.

הצעת החוק מציעה לתקן את החוק למניעת אלימות במשפחה, כך שייתן מענה גם במקרה של אלימות כלכלית, באופן שיאפשר לבית המשפט לתת צו הגנה לאישה, שמופעלת נגדה אלימות כלכלית. עוד קובעת ההצעה כי אלימות כלכלית תאפשר לתבוע נזיקין. על פי ההצעה, אלימות כלכלית היא התנהגות מתמשכת המטילה אימה או הפעלת שליטה או כפייה, היכולה להתבטא בכמה דרכים: מניעת התנהלות כלכלית עצמאית, מניעה או הטלת קשיים על גישה לנכסים כמו כרטיס אשראי וכן התנהלות כלכלית המונעת ניהול סביר ותקין של בן משפחה.

בוועדה הייתה התנפלות על החוק, בהובלת סמוטריץ'. סמוטריץ' הוכיח שאינו רק גזען והומופוב, אלא גם מיזוגין. כדרכו הוא מצקצק בלשונו במילים מכובסות כמו "ערכי המשפחה" לצד המשך רדיפת מערכת המשפט ודיבורים על "משפטיזציה של המשפחה", אך הוא מבטא גישה פונדמנטליסטית, שמזמן ממתין לה מקום של אי-כבוד בפח האשפה של ההיסטוריה.

ערכי המשפחה הם זוגיות מכבדת, הדדית, אוהבת ושוויונית. זוגיות פטריאכלית מדכאת מנוגדת לערכי המשפחה.

למרבה הצער, ח"כים מהליכוד הצטרפו אליו ולמתקפתו. מדהים לראות לאן הידרדרה תנועתו של ז'בוטינסקי, שהיה פמיניסט מובהק, שהקדים את זמנו.

אמנם אני מאמין שהחוק יעבור והליכוד יתמוך בו, אך צר לי שקולות כאלה הופכים יותר ויותר בולטים בקרב סיעת הליכוד.

* לדחוף את האף – בראשית השבוע נערך משפט לאדם אלים שבמשך 11 שנים הכה את אשתו והתעלל בה. הוא לא כפר באשמה, אלא הסביר את מעשיו. כל מטרתו היא לחנך אותה, כי היא לא מבשלת ולא מכבסת כמו שהוא רוצה, וכי היא לא סגרה את הפייסבוק שלה אפילו שהוא הורה לה לא פעם לעשות זאת.

אני רק שאלה – האם בית המשפט צריך להתערב בזה? למה המדינה צריכה לדחוף את האף שלה לאופן שבו מתנהלת משפחה? הרי זו חירות הפרט! זכותה של כל משפחה לנהל את חייה על פי הבנתה ועל פי ערכיה. רק סוציאליסטים-אטטיסטים-פרוגרסיבים-אחוס"לים-אקטיביסטים-בולשביקים חושבים שבית משפט צריך להתערב במה שקורה בתוך המשפחה, ולכפות על המשפחה בגסות את הערכים שלהם.

(למי שלא הבין, אלה הטיעונים נגד החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה).

* ועדת פוזיציה – פרשת הצוללות עוסקת בקודש הקודשים של ביטחון ישראל. עולים ממנה סימני שאלה כבדים ונודף ממנה ריח עז של שחיתות. הפרשה חייבת להיחקר, לאו דווקא בהיבטים הפליליים, ובמוקדם או במאוחר לא יהיה מנוס מחקירה כזו. אולם האופן הגרוע ביותר לחקור נושא כזה, הוא ועדת חקירה פרלמנטרית.

ועדת חקירה פרלמנטרית לא תנסה להגיע לחקר האמת. תהיה זו ועדת פוזיציה. חבריה מצד אחד של המתרס ירצו "להוכיח" בכל מחיר שביבי אשם. במה? בהכל. בכל עבירה שמישהו יכול להעלות על דעתו. חבריה מצד אחר ירצו "להוכיח" בכל מחיר שאין כלום ולא היה כלום ותופרים תיקים והפיכה שלטונית ומדינת עומק. מה תהיה מסקנת החקירה? התשובה לשאלה הזו תלויה רק בדבר אחד: לא בראיות, לא בהוכחות, לא בעובדות, אלא בהרכב הוועדה. האם יהיה בה רוב לצד א' או לצד ב'.

בקיצור, הרעיון להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר פרשת הצוללות רציני כמו הרעיון להקים ועדת לינץ' פרלמנטרית למערכת המשפט.

* דינה להידחות – מרצ הודיעה שתעתור לבג"ץ נגד החלטת יו"ר הכנסת לפסול את ההצבעה על מינוי ועדת חקירה לפרשת הצוללות.

אילו מ"מ היועץ המשפטי לכנסת הייתה קובעת שיריב לוין נהג בניגוד לחוק ולתקנון, ולוין היה מתעקש ועומד על דעתו, היה טעם לעתירה והיו לה סיכויים להתקבל.

אולם כאשר הייעוץ המשפטי גיבה את היו"ר, אין שום טעם לעתירה, שדינה להידחות בבג"ץ.

* שבחים לאיש הרשימה המשותפת – ח"כ עבאס, סגן יושב ראש הכנסת, צפה עם יו"ר הכנסת יריב לוין בסרטון המתעד את ההצבעה על ועדת החקירה, ונוכח שהוא טעה כאשר הכריז על הצבעה אחרי שהוגשה לו בקשת הממשלה להצבעה שמית. לוין ועבאס פרסמו הודעה משותפת על פיה נכון היה לבטל את ההצבעה.

בכך נהג עבאס בהגינות ובממלכתיות הראויה – כיבד את תפקידו כסגן היו"ר ולא נהג כאוטומט של האופוזיציה.

וכשראוי לשבח את איש הרשימה המשותפת – אני שמח לעשות כן.

* בוחן מציאות – ביום רביעי נערכו הפגנות מחאה ליד משרדי "קשת" ו"רשת" וחברת החדשות, נגד "סיקור מוטה לטובת ראש הממשלה נתניהו" ו… תחזיקו טוב! תנשמו עמוק! "ההתעלמות המבישה מהמחאה".

על פי בוחן המציאות של המפגינים, אני מעריך שאם נתניהו יתפטר, הם יערכו הפגנות מחאה נגד נתניהו שמסרב להתפטר.

* שני תנאים – אם נתניהו יתעשת, יתחיל לקיים את ההסכם הקואליציוני ויעביר בזמן את התקציב, אני עדיין חושב שהמשך קיומה של ממשלת האחדות עדיף על האופציה האחרת היחידה – סיבוב בחירות רביעי.

האם זה יקרה? כל הסימנים מעידים שלא, אבל יש לי תחושה שיש מקום לאופטימיות.

כדי שזה יקרה יש צורך בשני תנאים. א. שגנץ לא ימצמץ ולא יתפשר על דרישתו הצודקת לחלוטין להגשת התקציב וכיבוד ההסכמים. ב. שבנט ימשיך לנסוק בסקרים.

* החלופה האפשרית – אם נתניהו יסרב להציג תקציב ויגרור אותנו לבחירות (ולמרות הספינים השונים, אין שום אופציה מלבד המשך קיום הממשלה הנוכחית או בחירות), יש להביא לכך שאחרי הבחירות תקום ממשלה ציונית בלעדיו. הדרך היחידה לכך, היא שכחול לבן, יש עתיד-תל"ם, דרך ארץ, מפלגת העבודה וישראל ביתנו יודיעו מראש שאחרי הבחירות הן תמלצנה על בנט לראשות הממשלה ותצטרפנה לממשלה בראשותו, ושליברמן ולפיד יודיעו שאינם מתנגדים לממשלה עם הסיעות החרדיות. תמורת ההתחייבות הפומבית מראש של אותן מפלגות, יהיה על בנט להתחייב מראש שהוא יקים את הקואליציה אתן ולא עם נתניהו.  רק בפתרון הפרגמטי והיצירתי הזה, ניתן להקים ממשלה ללא נתניהו, שאינה תלויה ברצונה הרע של רשימה אנטי ישראלית עוינת. רק פתרון כזה ישבור את הדיכוטומיה המחנאית שהביאה לשלושה סיבובי בחירות ללא הכרעה.

* נו, באמת – בוגי יעלון השתתף בתכנית "רשות הציבור" בתחנת "דמוקרטTV" של תנועת "דרכנו" (בהובלת לוסי אהריש), שבה המרואיין משיב על שאלות צופים. בראיון סיפר יעלון שאחרי הסיבוב השני גם יועז הנדל וצביקה האוזר הסכימו לממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. הטענה של יעלון היא שקר וכזב. לא זו בלבד שהנדל והאוזר לא היו מוכנים לכך מעולם – אחרי הסיבוב השני גם בוגי התנגד לכך לחלוטין. גם בפומבי, גם בישיבות תל"ם וגם בשיחות אישיות ארוכות אתי. זו הייתה עמדתו גם בסיבוב השלישי. הוא טען מעל כל במה שהטענה שכחול לבן תקים ממשלה בתמיכת המשותפת היא עלילה נוספת של נתניהו. "נו, באמת. אתם מעלים על דעתכם ששלושת הרמטכ"לים יקימו ממשלה בתמיכת מי שפועלים להעמיד אותם לדין בהאג על פשעי מלחמה?" הוא צייץ ציוץ ברוח זו גם אחרי הסיבוב השלישי, בבוקרו של היום המר והנמהר שבסופו הוא הסכים לכך. השואל החצוף "שאל" אותו למה הוא לא העיף את הנדל והאוזר כבר כאשר החרימו את ההפגנה נגד השחיתות ברגע שאיימן עודה שותף בה וניתן לו לנאום (כלומר הוא לא שאל אלא אמר: "היית צריך 'להעיף' " וכו'). על דבר אחד השואל עלה. אכן, המדרון החלקלק של יעלון ושל תל"ם היה הרגע שבוגי נכנע, אחרי שעופר שלח הערמומי העמיד אותו בפני עובדה קיימת, ונשאר באותה עצרת, למרות שאף הוא התנגד לשיתופו של עודה, כדי למנוע פיצוץ בקוקפיט ערב בחירות וכדי לשמור על שלמות כחול לבן. אז החלה ההידרדרות.

* תנאים לקואליציה עם המשותפת – שאלה שנשאלתי: "בשום אופן לא תהיה מוכן לממשלה עם המשותפת? אין מצב שתתפשר?"

תשובתי היא, שאני מוכן לממשלה עם המשותפת, ברגע שתצהיר שהיא מכבדת את העובדה שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ושיהדותה של המדינה אינה ולא תהיה נושא לדיון. שהיא מסירה את תביעת "זכות" ה"שיבה". שהיא תפעל להשתלבות אזרחית אמתית של ערביי ישראל במדינת ישראל היהודית. שהיא תומכת במלחמה נגד הטרור ושהיא מוקיעה אתBDS . כשהיא תאמץ את הקו הזה, היא תהיה פרטנר לגיטימי ואף רצוי. 

* הלוחם בגזענות ובאנטישמיות – התועמלן האנטי ישראלי גדעון לוי פרסם בשוקניה פשקוויל נאצה נגד ח"כ מיכל קוטלר מכחול לבן. בין השאר הוא התייחס לייחוס המשפטי שלה וכך כתב: "אביה החורג, שגידל אותה ואת שם משפחתו היא נושאת, הוא פרופ' ארווין קוטלר, לשעבר שר המשפטים הנודע של קנדה, משפטן ליברל, שנחשב לאיש זכויות האדם למרות תמיכתו העזה בציונות. פרופ' קוטלר פעיל נגד גזענות ונגד פשעי מלחמה, אך מעולם לא ראה לכך קשר לתמיכתו בישראל. האב וכנראה גם בתו אינם רואים כל סתירה בין זכויות האדם לבין כיבוש, ולא כל קשר בין גזענות לציונות ובין אפרטהייד לבין ישראל".

לוי, כדרכו, מציג את הציונות כגזענות, כגרועים באנטישמים. הוא טועה כאשר הוא כותב שפרופ' קוטלר, שבין השאר היה פרקליטו של נלסון מנדלה, פועל נגד הגזענות ונגד פשעי מלחמה אך לא ראה לכך קשר לתמיכתו בישראל. הוא ראה גם ראה את הקשר ותמיד הבהיר שזה מאבק אחד. המאבק נגד הגזענות והמאבק נגד האנטישמיות הוא מאבק אחד. המאבק נגד פשעי מלחמה ונגד הטרור הוא מאבק אחד. המאבק נגד BDS, הארגון הנאלח שלוי תומך בו בהתלהבות, הוא מאבק נגד הגזענות והאנטישמיות. ארווין קוטלר הוא מגדולי הלוחמים בעולם נגד הגזענות למיניה ובתוכה האנטישמיות, גם האנטישמיות החדשה הטוענת שהיא "רק" אנטי-ציונות.

* מייצגת הרוב השפוי – יום לפני שהתועמלן השמאלני גדעון לוי השתלח בח"כ מיכל קוטלר, התועמלן הימנני המתלהם והמתבהם שמעון ריקלין נבח עליה ב"ראיון" בערוץ 20. אם שניהם משתלחים בה, כנראה שהיא באמת מייצגת את הרוב השפוי במדינת ישראל.

* חרטום כסמל – בימים הקרובים ישראל וסודן תחתומנה על הסכם שלום ונרמול ביניהן.

סודאן אינה סתם עוד מדינה. סודן היא סמל. אמרת חרטום (בירת סודן) – אמרת "שלושת הלאווים".

ב-29 באוגוסט 1967, חודשיים וחצי לאחר מלחמת ששת הימים, התכנסה בחרטום ועידת פסגה של מנהיגי מדינות ערב, שנועדה לגבש את עמדת מדינות ערב בעקבות המלחמה. ב-1 בספטמבר קיבלה הוועידה את החלטת "שלושת הלאווים" המפורסמת: לא שלום עם ישראל, לא הכרה בישראל, לא מו"מ עם ישראל. ובלשון ההחלטה: "פעולה מתואמת לסילוק תוצאות התוקפנות והחזרת השטחים הערביים הכבושים היא אחריות משותפת של כל מדינות ערב. איחוד מאמצים לפעולה מדינית ודיפלומטית בזירה הבינלאומית שתביא לנסיגה ישראלית, בלי להכיר בה, בלי להתפשר אתה ובלי לשאת ולתת עמה, תוך עמידה על זכויות הפלשתינאים למולדתם". 

ראוי לנתח את ההחלטה. היא מדברת על "החזרת השטחים הכבושים", אולם לא כדי להגיע לשלום עם ישראל, אלא להיפך, בלי להכיר בה, בלי להתפשר אתה ובלי לשאת ולתת אתה, כלומר מדובר בנסיגה שנועדה להחזיר את המצב לקדמותו, כלומר למציאות שבה נמשך מצב המלחמה כשישראל אינה נהנית מגבולות בני הגנה וניתן להכריע אותה בשעת כושר. יתר על כן, ראוי לשים לב להמשך המשפט אחרי אותם "שלושת הלאווים", שהוא אולי הלאו הרביעי והחשוב מכולם: "תוך עמידה על זכויות הפלשתינאים למולדתם". כלומר, הנסיגה מכל השטחים לא תממש את זכויות הפלשתינאים, אלא בנוסף על הנסיגה, יש לעמוד על זכויות הפלשתינאים למולדתם. זכויות אלו אינן ב"שטחים הכבושים", אלא בשטח מדינת ישראל בקווי 1949 ובמימוש "זכות" השיבה. פרופ' יואב גלבר מתאר בספרו על מלחמת ההתשה את הנושאים שעמדו על סדר יומן של מדינות ערב במהלך שהוביל לוועידת חרטום והחלטותיה: "הבעיה שניצבה לפני מדינות ערב היתה כפולה: 1. בעיית פלשתין משנת 1948 ובמרכזה שאלת הפליטים. 2. בעיית ה'כיבוש' בשנת 1967 – כיצד להביא לנסיגת ישראל מן השטחים שכבשה". כלומר, הנסיגה הישראלית משטחי 1967 אינה פותרת את בעיית 1948 ולכן אינה אלא שלב בדרך לפתרון בעיית 1948. יש לציין שלא כל מדינות ערב היו שותפות להחלטות חרטום. סוריה ואלג'יריה החרימו את הפסגה, כיוון שדובר בה על מאבק מדיני ודיפלומטי ולא על מאבק מזוין.

והנה, המארחת את הוועידה מכירה בישראל, מנהלת מו"מ עם ישראל, מכוננת שלום עם ישראל. יתר על כן, בעוד החלטות חרטום דיברו על הסגת ישראל מכל "השטחים" + "זכויות הפלשתינאים" (הכוונה ל"זכות" השיבה, כלומר הטבעת ישראל במיליוני פלשתינאים) ללא הכרה, מו"מ ושלום – סודן מכירה, נושאת ונותנת ומכוננת שלום בלי נסיגה ישראלית ובלי "השבת הזכויות". סודן הייתה עד חילופי השלטון האחרונים בעלת בריתה של איראן, מדינת טרור ותחנת מעבר להעברת נשק ואמצעי לחימה מאיראן לחמאס וחיזבאללה – והיום היא מכוננת שלום אתנו ונוטשת את חזית הטרור. סודן אינה רק מדינה ערבית אלא גם מדינה אפריקאית חשובה, שהיחסים אתה עשויים להדק את יחסינו עם מדינות אפריקה. יחד עם איחוד האמירויות ובחריין סודן מוחקת את "היוזמה הערבית" שהיא תכתיב התאבדות לישראל באמצעות מלכודת דבש של שלום עם כל מדינות ערב. הנה, אנו חותמים על הסכמי שלום עם מדינות ערב ללא התכתיב.

נתניהו וטראמפ ראויים לברכות על ההישג המדיני החשוב – הסכם שלום ונרמול עם סודן, המשך להסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין, וכנראה יש עוד מדינות בדרך.

* מי ערב לנו? – מי ערב לנו שהסכמי השלום עם מדינות ערב במפרץ ובאפריקה יחזיקו מעמד? שהשלום החם לא יהפוך לשלום קר, כפי שקרה להסכם עם ירדן ביום שעבדאללה החליף את חוסיין? שהשלום החם לא יהפוך למלחמה קרה, כפי שקרה לשלום עם מצרים ביום שמובארק החליף את סאדאת? או כמו הסכם השלום עם לבנון שלא החזיק מעמד אפילו עשר דקות (בשל הפחד של הלבנונים מסוריה)? או כמו איראן וטורקיה שהיו בנות בריתנו וידידותינו הקרובות והפכו לאויבותינו המרות ביותר?

אף אחד אינו ערב לנו. הרי אנחנו פה במזרח התיכון. אך יש לנו כל הסיבות לברך ולשמוח על עצם החתימה עליהם, ולפעול ככל יכולתנו כדי לטפח אותם ולחזק אותם. ואם חלילה הם לא יחזיקו מעמד… לפחות לא איבדנו בעבורם נכסים לאומיים אסטרטגיים.

* תגובה ירדנית הולמת – מחבל מוסלמי ערף את ראשו של מורה בצרפת, שבשיעור שעסק בחופש הביטוי הציג קריקטורה של מוחמד. בתגובה, משרד החוץ הירדני פרסם הודעת גינוי המתייחסת לאירועים האחרונים בצרפת ובה נאמר כי "הממלכה מגנה את המשך הפצת הציורים שמטרתם לפגוע בנביא מוחמד תחת הטענה לחופש הביטוי". כמו כן, נכתב בהודעה כי "הציורים פוגעים ברגשותיהם של כשני מיליארד מוסלמים בעולם ומפרים את עקרון קבלת אמונתו של האחר". אזרחים בירדן קראו להחרים מוצרים שמקורם בצרפת והפיצו את תמונות הלוגו של חברות אלה ברשתות החברתיות.

התגובה הירדנית הייתה מתונה מאוד לעומת תגובתו של הרודן הטורקי ארדואן ששלח את מקרון לבדיקה פסיכיאטרית בשל "מתקפתו על האסלאם".

* מפלצת נקמנית – אפי נווה ניסה בראיון עמו בערוץ 12 לנקות את שמו, יומיים לפני השימוע, ובעיקר – להציג את שי ניצן כ"מפלצת נקמנית", כהגדרתו. אולם הראיון חשף דווקא אותו כמפלצת נקמנית.

עד הראיון, לא היה ידוע מה מקור הדלפת ההקלטה של שיחתו עם מנדלבליט. ברשתות רווחה הספקולציה שזו תוצאת פריצת מכשיר הנייד שלו בידי הדס שטייף. בראיון התברר שהוא עצמו המדליף.

מתברר שהוא הקליט בסתר שיחות אישיות עם חבריו הקרובים, ובהם מנדלבליט שהיה חבר קרוב שלו ושפך באוזניו את לבו, במצוקתו. והוא חשף את ההקלטה שעה שמנדלבליט נמצא תחת מסע הסתה נורא, של תעשיית השקרים וההסתה בראשות ראש הממשלה רב העוצמה; הסתה שעלולה להביא לרציחתו של מנדלבליט. הוא ידע שהביטוי הסמלי "מחזיק אותי בגרון" ינוצל בציניות בידי תעשיית השקרים כ"הוכחה" לקונספירציה המטורללת על "תפירת התיקים" נגד נתניהו. והוא הדליף אותה. כדי לנקום בשי ניצן, הוא פגע יותר בחברו במנדלבליט ונתן נשק למי שמנסים להחריב את מדינת החוק, באמצעות הפגיעה בו.

אני חייב לציין שהגרסה שלו בפרשת "המין והמינוי" משכנעת מאוד, בכפוף לכך שאיני מכיר את הראיות שבבסיס ההאשמות נגדו בנדון.

* מחשבה קונספירטיבית שעלתה למוחי – בשבוע שעבר, בעקבות המתקפה הביריונית על מוסקי זיתים פלשתינאים בשומרון ועל אוהד חמו, מתחתי ביקורת על צה"ל וכוחות הביטחון, שאינם מגִנים על המוסקים. מסתבר שטעיתי. צה"ל מאבטח את המסיק, אולם כדי שיספק את האבטחה המסיק צריך להיעשות בתיאום. אלה שמסקו באותו יום לא תיאמו עם צה"ל אלא עם אוהד חמו. אין בכך, כמובן, כדי להמעיט כהוא זה בחומרת ההוקעה שלי את הפוגרומצ'יקים, אבל הביקורת שלי על צה"ל הייתה שגויה, לשמחתי.

ומחשבה קצת קונספירטיבית שעלתה לראשי – שמא מי שטרחו להזמין את צוות הטלוויזיה, דאגו שעיתוי המסיק הזה יגיע גם לנערי הגבעות?

* למה שיניתי את דעתי – אחרי הסגר הראשון הייתי בעד יציאה מהירה ככל האפשר, כדי להניע את הכלכלה ואף ביקרתי את הממשלה על כך שהקצב איטי מדי.

הפעם דעתי הפוכה. אני בעד יציאה מדורגת וזהירה.

מה שגרם לשינוי בדעתי, הוא הסגר השני, שהוא תוצאה של כישלון ההתמודדות עם הסגר הראשון, ובין השאר – לא רק ולא בעיקר – היציאה הלא מסודרת והנחפזת.

תוצאות הסגר השני מעולות. בתוך חודש ירדנו מסף 10,000 מאומתים חדשים ביום, בקצב עליה מסחרר שעלול היה להביא אותנו לעשרות אלפים ביום, למצב של פחות מאלף מאומתים חדשים ביום. מ-15% חיוביים ירדנו ל-2.5%. אסור להחמיץ את ההישג. עדיף להתאפק היום, כדי לא להגיע חלילה לסגר שלישי. יתכן שהיה נכון אפילו להאריך בעוד שבוע את הסגר המלא, כדי להתחיל את היציאה במספר תלת ספרתי של מאומתים.

עם זאת, תהליך היציאה אינו המרכיב היחיד בהתמודדות עם הקורונה. קטיעת שרשראות ההדבקה חשובה יותר. אך כאן יש בעיה. כמחצית מן הנחקרים משקרים בחקירות. וזה מוביל אותנו לדבר החשוב ביותר במאבק בקורונה – האחריות האישית של הפרט, של האזרח. כך בעטיית מסכות, בשמירת מרחק, בהימנעות מהתקהלות, בשמירה על היגיינה, אך לא פחות חשוב – משיתוף פעולה מלא וכן בחקירות.

* הגל השלישי במגזר הערבי – הגל השני של הקורונה החל בחתונות המוניות במגזר הערבי. לאחר מכן, הייתה במגזר הערבי התעשתות מרשימה מאוד. עקומת התחלואה ירדה בתלילות ונתוני התחלואה היו נמוכים יותר מאשר בציבור הכללי. למרבה הצער, שוב מסתמן מהפך. חודשו החתונות ההמוניות, ושוב יש עליה תלולה בהידבקות.

* שופרם של שני אדונים – בועז ביסמוט הוא שופרם של שני אדונים, נתניהו וטראמפ. ויש לו בעיה. בסוגיה הבוערת ביותר על סדר היום, הקורונה, הם הפכים. טראמפ מזלזל בקורונה, על סף הכחשתה. הוא נגד סגרים, נגד הגבלות, נגד מסכה, מזלזל בהנחיות ומטיף לא לקחת את המחלה ברצינות. נתניהו הוא היפוכו הגמור. הוא מתייחס במלוא הרצינות לקורונה, אולי אפילו ברצינות יתר. הוא בעד סגרים, בעד הגבלות, מטיף לשמירה קפדנית על ההנחיות. אז מה עושה ביסמוט? פשוט מאוד. כשהוא כותב על ארה"ב הוא בדעה אחת וכשהוא כותב על ישראל הוא בדעה ההפוכה.

* כאב הלב הגדול – ב"ידיעות אחרונות" התפרסם מאמר מרתק של פרופ' גבי ברבש, מי שהיה המנהל הצעיר של ביה"ח איכילוב ברצח רבין, שבו תיאר לראשונה בפרטי פרטים את אותו הלילה הנורא, שבה נפטר רבין על שולחן הניתוחים בבית החולים שלו. 

פסקה אחת בסיפורו אינה מרפה ממני: "כאב הלב הגדול הוא שניתן לטפל ולמנוע את חזה האוויר אחרי פגיעה כמו של רבין על ידי פעולה פשוטה של החדרת מחט עירוי רגילה לכל אחד מצדדי החזה. המחט משחררת את האוויר שמצטבר שם בלחץ ומאפשרת לריאות להתרחב ולחולה לנשום ולקבל חמצן. לו היה ליד רבין באותו הערב פרמדיק, יש סיכוי טוב שהוא היה שורד את האירוע. אלא שההחלטה להצמיד לצוות של ראש הממשלה איש צוות רפואי התקבל רק לאחר הרצח".

והערה צדדית למאמר. היו בו שתי שגיאות היסטוריות. ברבש סיפר שבית החולים היה בכוננות, מחשש לפיגוע נקם פלשתינאי על חיסולו של פתחי שקאקי. הוא הגדיר את שקאקי "אחד ממנהיגי החזית העממית". שקאקי היה מנהיג הג'יהאד האיסלמי. שגיאה שניה – ברבש סיפר על כך שבית החולים היה מורגל לאירועי חירום בשל פיגועי ההתאבדות בשנים 1994-1995. בין הפיגועים הללו הוא הזכיר את הטבח בדולפינריום. הטבח הזה היה ב-2001.

אין אלו שגיאות קריטיות, הן אינן בליבת הסיפור עצמו ואינן בתחום התמחותו המקצועית של הכותב. אבל הן בתחום התמחותו המקצועית של העורך, שקיים בדיוק כדי לנכש שגיאות כאלו מהטקסט.

* אישיות של מחבל חמאס – במוסף השבת של "ישראל היום", רואיינו שני קציני החקירות במרחב ת"א של המשטרה, שחקרו את יגאל עמיר בליל הרצח וביום שלמחרת, עד העברתו לידי השב"כ. לב הכתבה היא הסטנוגרמה המרתקת של החקירה.

מה שעולה מהסטנוגרמה מאושש את הגדרתו של החוקר: מדובר באישיות של מחבל חמאס. עמיר הלך לבצע את הרצח מתוך ידיעה כמעט ברורה שהוא ייהרג. קריאת הסטנוגרמה מבהירה הבהר היטב שכל קשקושי הקונספירציה על הרצח הם הבל הבלים, אם כי שטופי המוח שמאמינים לקונספירציה המטורללת הזאת לא עשויים להשתכנע, כי מה הן, בסך הכל, עובדות, מול הקונספירציה שמלהיבה את דמיונם החולני.

קריאת הכתבה חיזקה את התובנה שלי למן הרגע שבו, דומני שכבר למחרת הרצח, סופר על הקריאות "סרק סרק". כבר אז היה ברור לי מי צעק זאת – אף אחד. בתוך האנדרלמוסיה וההלם במקום, מישהו שהיה שם דמיין שהוא שמע את הקריאה הזאת. ואחרי שהוא סיפר את זה, עוד כמה שהיו שם אמרו שנדמה להם שאולי גם הם שמעו משהו דומה. ויוצרי תאוריית הקונספירציה השתמשו בסיפור הזה כמרכיב בסיפור שבדו.

* עמית או טורף – במלאת עשרים שנה להפקרתו למוות של לוחם מג"ב מדחאת יוסף בקבר יוסף, נערך ב"7 ימים" ראיון עם בן דודו עאדל יוסף, שמונה למפקד גדוד מג"ב בגזרת שכם, שבה נפל בן דודו. הכל נאמר בכתבה, חוץ מהדבר החשוב מכל. ההסבר למה הוא הופקר. הסיבה להפקרתו היא שהסכם אוסלו בלבל אותנו. שכחנו איך להבחין בין עמית לטורף. התייחסנו לאש"ף כאל שותף, לא כאל אויב. וכאשר השותף החל לירות עלינו, המשכנו לשכנע את עצמנו שזו רק אי הבנה קטנה. במשך שעות הופקר מדחאת ודימם אל מותו, כש-800 מ' ממנו נמצאת כל צמרת צה"ל, בראשות הרמטכ"ל שאול מופז, שעמד בקשר עם ראש הממשלה ושר הביטחון הכושל אהוד ברק, ובמקום לחלץ את הפצוע, הם התחננו למחבל ג'יבריל רג'וב שיחלץ אותו. ורג'וב צחק עליהם. "כן, כן, הוא כבר מתפנה", ועוד חצי שעה עברה, ושעה, ושעה וחצי… שלוש שעות וחצי לוחם שלנו דימם אל מותו, וצה"ל הגדול התחנן בפני מחבל ארור שיחלץ אותו, והמחבל היתל בנו והיתל בנו עד שהפצוע נפטר. זה הסיפור. אמת אחת ואין אחרת. חרפה לאומית.

ובכתבה יש הכל, כולל הטענה ההזויה שהוא הופקר כי הוא דרוזי (שבן דודו דחה על הסף ואמר שהמשפחה מעולם טענה זאת) – רק הסיבה להפקרה משום מה נשכחה. טוב, למה כבר אפשר לצפות מכתבה שממחזרת את הקשקוש כאילו הגורם למתקפת הטרור הוא ביקורו של אריק שרון בהר הבית.

* חזון בן מאה – כבר שנים רבות מדובר על הנחת מסילת רכבת לקריית שמונה, וכעת התכנית הולכת וקורמת עור וגידים. מתי זה ייצא לפועל? האופטימיסטים מדברים על עשור. המסילה תצא מכרמיאל, ותמשיך במנהרה תת-קרקעית שתחצה את הגליל העליון, עשרות מטרים מתחת לצפת, עד חצור הגלילית, ומשם תצפין לקריית שמונה.

במאמר של גיורא גודמן על מדיניות הביטחון הבריטי בגבולה הצפון מזרחי של ארץ ישראל בזמן פרשת תל-חי, המופיע בקובץ "תל-חי 1920-2020" בהוצאת יד בן צבי והמכללה האקדמית תל-חי, קראתי שבשנת 1920 הציע הגנרל סר לואי בולס, ראש מנהל השטח הכבוש בפלשתינה, להניח מסילת רכבת מצמח, לשם הגיעה הרכבת הקיימת, ועד גשר בנות יעקב ועריכת סקר להארכת המסילה צפונה לכיוון מרג' עיון, כדי ליצור נתיב אספקה לכוחות בריטיים שישוגרו לצפון.

אז אולי 110 שנים מאוחר יותר חזונו של בולס יתממש.

* הוועה"פ – נבחר הוועד הפועל הציוני החדש. אני חבר בוועה"פ כנציג דרך ארץ.

* שחקן גנוב – רוב סרטיו של יהודה בארקן (אגב, רק אחרי מותו נודע לי ששינה את שמו מברקן לבארקן) אינם הטעם שלי. אבל אין ספק שהוא היה שחקן גדול, עם כריזמה מתפרצת בכל תנועה שלו ובכל מילה שהוציא מפיו.

את "צ'ארלי וחצי" ראיתי כילד ואהבתי מאוד. כשראיתי שוב כמבוגר, ממש לא היה לטעמי. כך גם "חגיגה בסנוקר" (אותו ראיתי רק כמבוגר). אבל את "אבא גנוב" אהבתי מאוד, והזלתי בו יותר מדמעה אחת.

בחדשות 12 הייתה כתבה יפה מאוד של ציון נאנוס שהציגה בהרחבה את הקריירה הקולנועית של בארקן. אבל אחת האמירות המרכזיות בה הייתה שגויה. הוא הציג את סרטי המתיחות שלו כהמצאה עולמית. לטענתו, היו בעולם תכניות מתיחות בטלוויזיה אך רק בארקן בישראל יצר סרטי מתיחות בקולנוע. זה לא נכון. הוא אפילו לא הראשון שעשה סרט מתיחות בישראל. קדמו לו בועז דוידזון וצבי שיסל בסרטם "ישראלים מצחיקים" (1978), הזכור לטוב בעיקר בזכות שיר הנושא של אריאל זילבר. הם לקחו את הרעיון מסרט אמריקאי (שראיתי כנער), שנקרא אם אני זוכר נכון "אנשים מצחיקים". סרט המתיחות הראשון של יהודה ברקן, "חייך אכלת אותה", עלה לאקרנים ב-1980.

אבל קריירת המתיחות שלו לא החלה במצלמה נסתרת אלא במתיחות טלפוניות ששודרו ברדיו. חבריי ואני הערצנו את המתיחות הללו, הקלטנו אותן ודקלמנו אותן בע"פ.

שמעתי בצער על פטירתו של יהודה בארקן. עוד קורבן של מחלת הקורונה. לא, זו לא שפעת עם יחסי ציבור.

יהי זכרו ברוך!

            * ביד הלשון

* עמק הבכא – ימי אוקטובר אלה, שבהם אנו זוכרים ומזכירים מדי שנה את מלחמת יום הכיפורים, מעלים בתודעתנו את אחד מסמלי אותה מלחמה – קרב עמק הבכא.

היכן הוא עמק הבכא? זה השטח בצפון הגולן שבין הר חרמונית לעיירה קוניטרה, שבו נערך קרב בלימה הרואי; לוחמי גדוד השריון עֹז 77 מחטיבה 7, בפיקודו של אביגדור קהלני, בלמו את הפולש הסורי; כוחות שריון עדיפים עליהם פי ארבעה בגודלם, בקרב עקוב מדם שנמשך ארבע יממות. בקרב זה איבד צה"ל 76 לוחמים. אביגדור קהלני זכה בעקבות הקרב בעיטור הגבורה. במקום הוקמה האנדרטה לזכר חללי גדוד עז 77.

יש לציין שהקרב לא נערך במקום ששמו היה עמק הבכא. את הכינוי עמק הבכא קיבל המקום בעקבות הקרב העקוב מדם. את השם נתן לו אביגדור קהלני עצמו, בראיון לכתבה על הקרב בעיתון "במחנה", מיד אחרי המלחמה. שנתיים אחרי המלחמה סיפר קהלני את סיפור הקרב בספרו "עז 77". את הספר קיבלתי מתנה לבר המצווה שלי, קראתי אותו בשקיקה, ומאז לבי הולך שבי אחרי קהלני.

למה ניתן למקום השם עמק הבכא? עמק הבכא המופיע בתנ"ך הוא סמל לסבל יהודי. צליל המילה בכא נשמע כבכי. אבל כנראה שהבכא הוא שם של עץ. איזה עץ? לכך יש גרסאות שונות – ערבה בוכיה, צפצפה, תות-עץ או אלת המסטיק. עמק הבכא הוא עמק שצומח בו עץ-הבכא. פירוש אחר למילה בכא, היא השרף הנוטף מן העץ כדמעות; כאילו העץ בוכה.

הביטוי "עמק הבכא" מופיע במזמור פד בתהלים: "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה. יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן". המשמעות של הפסוק היא, שבשעה שבני ישראל עולים לרגל לירושלים, כאשר הם עוברים בעמק המסמל עצבות ובכי, הוא הופך למבורך.

במשך השנים הפך הביטוי "עמק הבכא" לתיאור סבלו של העם היהודי ולשם נרדף לגלות. כך, למשל, בפיוט "לכה דודי":

"מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה

קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה

רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא

וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה".

רב לך שבת בעמק הבכא – די לך (לכנסת ישראל) לשבת בגולה הדוויה. אלוהים יחמול עליך ויקים מחדש את עיר המלוכה, ירושלים, והמקדש במרכזה.

במאה ה-16 כתב ההיסטוריון היהודי ר' יוסף הכהן הרופא ספר המתאר את תולדות עם ישראל והוא נקרא "עמק הבכא". מנדלי מוכר ספרים חיבר במאה ה-19 ספר שנקרא "בעמק הבכא".

אני לא נלהב מכך שאזור בארץ ישראל נושא את השם הכואב הזה, על אף הבנתי את הרצון לתת שם כזה למקום שנשפך בו כל כך הרבה דם של חיילי צה"ל. אבל אני מפרש את השם ברוח הפסוק בתהילים: "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת … יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל". אנו, מתיישבי הגולן, הופכים את הגולן משדה קטל לגן פורח, מעמק הבכא לחבל ארץ מבורך.

בימים אלה מוקם בעמק הבכא מיזם של טורבינות רוח, להפקת אנרגיה נקיה באמצעות הרוח. יש לציין שהמיזם שנוי במחלוקת בגולן, ויש הרואים בו מפגע סביבתי הפוגע בנוף.

* "חדשות בן עזר"

זכות גדולה

זכות גדולה נפלה בחלקי – להיות שותף להקמת יישוב חדש בארץ ישראל. אני חבר בצוות ההקמה ובוועדת הקבלה של היישוב החדש רמת טראמפ, בצפון הגולן.

גלגלי הקמת היישוב, במובן התכנון הפיזי ובמובן של גיבוש הקהילה המייסדת, מתקדמים מהר ויפה. כבר בעוד חודשיים-שלושה תעלה הקבוצה הראשונה של החלוצים למגורונים במחנה הזמני של היישוב. וכעת המשימה שלנו היא גיבוש הקבוצה. נטלתי חלק במפגשים עם מועמדים, והייתה זו בעבורי חוויה מרגשת ומרוממת נפש, לפגוש אידיאליסטים חדורי תשוקה חלוצית.

רמת טראמפ תהיה יישוב קהילתי משותף לחילונים ודתיים, שדגליו הם התיישבות, קהילתיות, שותפות דתית-חילונית, משימתיות למען החברה הישראלית ואיכות הסביבה.

כן, כמו רבים אחרים גם אני לא מתלהב משמו של היישוב, אם לנקוט לשון המעטה. ואיני ממעיט בחשיבות הדבר, כיוון ששמו של יישוב הוא מרכיב חשוב בזהותו. אבל התוכן חשוב הרבה יותר מהשם, והתוכן הוא הקמת היישוב הראשון בגולן במאה ה-21, הערכים שבבסיסו והחבורה החלוצית שתקים אותו. ושם של יישוב ניתן גם לשנות, והיו דברים מעולם.

****

לפני שבועות אחדים נערך מפגש מרומם נפש של צוות ההקמה עם נציגי גרעין "חגי", שהם מרכיב משמעותי בהרכב האנושי שיְיַסֵּד את היישוב. בפתיחת המפגש התבקש כל אחד מן המשתתפים להסביר למה הוא כאן; למה הוא חלק מהקמת היישוב. אשתף כאן בדברים שאמרתי:

אני מאמין גדול בהתיישבות, בערך ההתיישבות, כערך ציוני של יישוב ארץ ישראל, של יישוב הגולן, ולא פחות מכך כערך חברתי; היצירות החברתיות המופתיות ביותר של הציונות נוצרו בהתיישבות ואני מאמין שכך יהיה גם בעתיד. כך גם היום – היישובים המשותפים לחילונים ודתיים, לא רק בחיים זה לצד זה אלא כקהילה משותפת, נותנים את המענה הטוב ביותר לאחת הבעיות הקשות בחברה הישראלית, השסע בין חילונים ודתיים.

לצערי, כבר שנים רבות לא מקימים יישובים. לא אחת העליתי את הנושא בפני מנהיגי תנועתי, התנועה הקיבוצית, ולא מצאתי אצלם שום נכונות לחשוב בכלל על הקמת קיבוצים חדשים בעתיד הנראה לעין. גם בגולן העליתי לא אחת את הצורך בחידוש ההתיישבות, שוחחתי על כך עם ראשי המועצות, כתבתי על כך מאמרים וזה לא קורה.

לפני כשנה וחצי פנו אליי מייסדי גרעין "חגי" וביקשו להיפגש עם יהודה הראל ואתי. הם סיפרו לנו על רצונם להקים יישוב חדש בגולן וביקשו להיעזר בניסיוננו. שמחתי והתרגשתי מאוד מהפגישה. בעקבותיה, נפגשתי עם ראש המועצה חיים רוקח, לשוחח אתו על הגרעין ועל הרעיון. רוקח הפתיע אותי, כאשר הוא סיפר לי בסוד שראש הממשלה עומד להכריז ממש בימים הקרובים על הקמת יישוב חדש בגולן על שם טראמפ, כתודה על הכרתו בריבונות ישראל על הגולן.

מאז אני קשור לגרעין, קשור לרעיון, קשור להקמת היישוב. כאשר המועצה פנתה אליי בבקשה שאצטרף לצוות ההקמה, זה היה ממש טבעי בעבורי להצטרף ועשיתי זאת בחפץ לב.

****

אני היחיד בצוות ההקמה העושה זאת בהתנדבות. שאר חברי הצוות הם עובדי המועצה והחטיבה להתיישבות. הוזמנתי הן כמשוגע לדבר והן כחבר מליאת המועצה, כנציג יישובי צפון הגולן.

אני רואה בהקמת היישוב החדש תרומה גדולה לאזור צפון הגולן ולכל אחד מיישוביו. אני מקווה ומאמין שהאזור כולו יירתם לסייע לרך הנולד.

אני שמח על הזכות להיות שותף למפעל החשוב הזה. ואני חולם על היום שבו אהיה שותף להקמת קיבוץ שיתופי חדש של חילונים ודתיים בגולן.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

להכפיל את אוכלוסיית הגולן

על פי ההערכות, ב-2048, שנת המאה למדינת ישראל, האוכלוסיה הישראלית תמנה כ-20 מיליון נפש. פירוש הדבר, שללא שינוי בדפוסי פיזור האוכלוסיה; אם האוכלוסיה תמשיך להצטופף בין חדרה לגדרה, צפוי לנו אסון אקולוגי.

כדי למנוע אסון כזה, על מדינת ישראל להיערך לפריסה דמוגרפית וגיאוגרפית אחרת ולהיערך לה כבר מעתה. אפשרות אחת היא התמקדות בגליל ובנגב. אפשרות עדיפה, בעיניי, היא להתמקד בשדרה המזרחית של ארץ ישראל, ממטולה עד אילת, כשדרה מקבילה לזו של מישור החוף. כך או כך, הגולן יהיה חלק מן ההיערכות הזאת.

זו עשויה להיות בשורה של צמיחה דמוגרפית גדולה, אך זה עלול להיות איום על אופיה וצביונה של ההתיישבות בגולן, שהיא גאוותנו. אם אנו רוצים לקדם את ההזדמנות ולבלום את האיום, עלינו לקחת את האחריות והיוזמה לידינו. עלינו להתאים את עצמנו באופן מבוקר לתחזית הזאת.

לפני כשנה הציב ראש המועצה חיים רוקח חזון של הכפלת האוכלוסיה בגולן בתוך עשור. שמעתי הסתייגות רבה ביישובים מן החזון הזה, וחשש שגידול כזה עלול לפגוע באופי הקהילתי של היישובים. אני מבין את החשש, אך תומך בחזון שהציב רוקח, שהוא חיוני לנו. אני מאמין שביכולתנו להכפיל את האוכלוסיה היהודית בגולן בתוך עשור תוך שמירה על הצביון הקהילתי.

הכפלת ההתיישבות בגולן אין פירושה הכפלת גודלו של כל יישוב בגולן. כל היישובים צריכים לגדול, אך גידול היישובים הוא רק נדבך אחד במהלך ההכפלה.

מה שחסר לי בחזון שהציב רוקח, הוא שאין זה חזון משותף של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין. מן הראוי שחיים רוקח ודימי אפרצב ישלבו ידיים בתכנית משותפת להכפלת ההתיישבות בגולן. מן הראוי להקים מנהלה משותפת לשתי המועצות שתוביל מהלך כה גדול.

קצרין, בירת הגולן, חייבת להיות המוקד של הצמיחה הדמוגרפית. קצרין בגודלה הנוכחי רחוקה מאוד מן התכניות לשנים ספורות מהקמתה. הקמת שני רבעים חדשים בקצרין היא בשורה גדולה. עיקר המאמץ הדמוגרפי צריך להתמקד בקצרין, שצריכה ויכולה להגיע לגודל של 20 אלף איש לפחות.

מאמץ נוסף צריך להיות בהתיישבות חדשה. הקמת רמת טראמפ, היישוב הראשון בגולן במאה ה-21, היא בשורה גדולה, אך אין להסתפק בכך. יש להקים יישובים נוספים. לפני שבועות אחדים כתבתי כאן על הצורך להתיישב בהר דב ולתת בכך תוקף לריבונותנו עליו. גם במרכז הגולן יש מקום להתיישבות נוספת. אפשר וצריך להקים ארבעה יישובים בגולן בעשור הקרוב. יישובים חזקים עשויים לחזק ולהקפיץ גם את היישובים הקרובים אליהם. אני משוכנע שהקמת רמת טראמפ תקפיץ את קלע אלון, וכך עשוי להיות גם במקומות אחרים.

בנוסף לכך, יש לבנות עם כל יישוב תכנית צמיחה ריאלית, שתבטיח קליטה וגידול תוך שמירה על אופי היישוב.

הכפלת האוכלוסיה בגולן תביא עמה צמיחה כלכלית, עסקים חדשים ומקומות עבודה רבים. יש החוששים מפני צמיחה בטענה שאין כאן פרנסה ומקומות תעסוקה, ויש קודם כל להקים מקומות עבודה ורק אח"כ לקלוט. אין זה נכון. אי אפשר להקים מקומות עבודה לאנשים שאינם חיים כאן בפועל, להתבסס על תקווה שיבואו אנשים. קליטה תביא אתה יזמים, תגדיל את הצרכים והצריכה, תביא להקמת מוסדות חינוך חדשים ולפיתוח משקי וחברתי.

הכפלת האוכלוסיה תחייב את המדינה להקפיץ את התשתיות באזור ובמיוחד את תשתיות התחבורה, שכידוע מצבן קשה מאוד. הציפיה לשינוי דרמטי בתחום זה ללא קפיצה דמוגרפית משמעותית, היא אשליה.

ודבר אחרון – למרות שדומה שהסכנה הפוליטית לעתיד הגולן מאחורינו, עדין עלולות להיות הפתעות. גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון הם מציאות בלתי הפיכה, ואפילו המתנגדים החריפים ביותר של ההתיישבות ביו"ש השלימו עם קיומם, ומציעים תמורתם שטחים חלופיים בנגב (רעיון חולני כשלעצמו, אך אין זה נושא המאמר). חמישים אלף יהודים בגולן יהפכו את ההתיישבות כאן לעובדה מוצקה ובלתי הפיכה.

* "שישי בגולן"

צרור הערות 19.8.20

* מעל לתיוגי השמאלימין – את רות גביזון אי אפשר לתייג בתגיות המקובלות של שמאל/ימין/מרכז. היא הייתה מעל התיוגים הללו. היא הייתה אשת רוח אמתית שדבקה בערכים הציונים, הליברליים וההומניסטיים ולא התאימה אותם לא לבייס השמאלני ולא לבייס הימנני. היא שללה את התזה השמאלימנית לפיה יש סתירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית ולכן יש לצמצם את יהדותה כדי שתהיה דמוקרטית יותר או לצמצם את דמוקרטיותה כדי שתהיה יהודית יותר. היא דגלה בסינרגיה היהודית דמוקרטית, לפיה מדובר בכלים שלובים; העצמת יהדותה של המדינה, בדרך הנכונה, עשויה להעצים את הדמוקרטיות שלה והעצמת הדמוקרטיות שלה עשויה להעצים את יהדותה.

לצערי, הולך ופוחת מספרם של ענקי רוח כמו רות גביזון, שיודעים להתעלות מעל הקופסאות השבלוניות של שמאל/ימין ולהציע חלופת-על ציונית ליברלית כוללנית ומקורית. אבדה גדולה.

* הרצאה של רות גביזון – רות גביזון הייתה מרצה מרתקת, שידעה להחזיק קהל מאזינים שעה ארוכה. הרצאותיה היו מלומדות, מעמיקות, שבהן ניתחה לעומק את הנושאים שעליהם דיברה, הציגה את כל הצדדים ואת כל המורכבויות ומתוך הניתוח הדיאלקטי בנתה מבנה שלם של תפיסה מאוזנת ומורכבת, המבטאת שביל זהב בין עמדות קיצוניות.

זכיתי לשמוע מספר הרצאות שלה בכנסים שונים. אני זוכר במיוחד הרצאה שנשאה בפאב בתל-אביב, באירוע השקה של כתב העת "אשמורת שלישית", של עמותה שהייתי בין מקימיה – "שבעים פנים לציונות". איני זוכר מה הייתה כותרת ההרצאה, אך היא הציגה בה את צדקת הציונות באופן רהוט וברור. הפאב היה מלא מפה לפה בקהל צעיר, ששתה את דבריה בצמא.

* אויב בפוטנציה – אם נכונה הידיעה לפיה ההסכם עם איחוד האמירויות כולל עסקת נשק אסטרטגי אמריקאי לאיחוד, הדבר חמור מאוד. בכל הקשור להתחמשות – ישראל צריכה לראות כל מדינה ערבית, גם כזו שיש אתה הסכם שלום, כולל מצרים וירדן, כמדינת אויב בפוטנציה. העליונות המוחלטת של ישראל היא זו שעשויה להביא את מדינות ערב לשלום אתה. אין לאפשר כרסום בעליונות הזאת. 

* בדרכו של פרס – כאשר פרס היה שר החוץ בממשלת האחדות הלאומית, הוא חתר תחת ראש הממשלה יצחק שמיר; מאחורי גבו ובלי ידיעתו רקם פרס עם המלך חוסיין את "הסכם לונדון" לוועידה בינלאומית שנועדה לכפות על ישראל הסדר שהיה מסיג אותה לקווי 1949. אחרי שחתם על ההסכם הוא נפגש עם שמיר והקריא לו את הנוסח. שמיר ביקש ממנו להציג לו את הנייר, כדי שיוכל להעמיק בו, ופרס השיב שאינו יכול להשאיר לו העתק כי הוא חושש מהדלפות. יש לציין ששמיר היה שומר סוד יותר מכל מנהיג אחר בתולדות מדינת ישראל. תמיד טענו נגדו שהוא עוד לא השתחרר מן המוסד ושהוא מסתיר את הסודות גם מעצמו מחשש להדלפה. ואילו פרס היה מגדולי המדליפים (בעיקר כדי להאדיר את שמו), עד שאורי אבנרי כינה אותו "יונייטד פֶּרֶס" בהשראת סוכנות הידיעות "יונייטד פְּרֶס". אבל שר החוץ לא הראה לראש הממשלה הסכם מדיני מחשש להדלפות… כלומר, מחשש ששמיר יראה את ההסכם.

נתניהו מזכיר מאוד את פרס במגלומניה ובחתרנות שלו. ראש ממשלה שרוקם הסכם מדיני חשוב ומסתיר אותו משר החוץ ושר הביטחון, הוא חתרן. כן, ראש ממשלה יכול לחתור תחת שריו. כך היה בפרשת הצוללות הגרמניות למצרים וכך בפרשת ההסכם עם איחוד האמירויות.

ומה התירוץ שלו? שמירת "סוד". מגוחך.

וכדי שלא תישארו במתח – איך הסתיימה פרשת "הסכם לונדון"? שמיר שלח את ארנס לנשיא בוש ויירט את ההסכם. אגב, הנראטיב הפֶּרֶסִי לפיו היה מדובר בהסכם שלום עם ירדן ושבשל סיכולו אבדה האופציה הירדנית ו"נאלצנו" להגיע להסכם עם אש"ף חסר שחר. הסכם לונדון היה מכניס את אש"ף דרך הוועידה הבינלאומית. וההסכם לא היה טיוטה להסכם שלום אלא הסכם על וועידה בינלאומית.

* הפשרה הטובה ביותר – מו"מ אינטנסיבי מתנהל בין הליכוד וכחול לבן כדי להציל את הממשלה ולמנוע סיבוב בחירות רביעי.

לי יש הצעת פשרה מקורית. בעיניי, היא טובה יותר מכל הצעת פשרה אחרת. היא גם פשוטה מאוד. שנתניהו יכבד את ההסכם הקואליציוני.

מוזר, הא?

* גיורא איילנד בדרכו לפוליטיקה? – בוגי יעלון הודיע על מגעים מתקדמים עם גיורא איילנד על הצטרפותו לתל"ם ולחיים הפוליטיים. גיורא הוציא הכחשה רפה. כנראה שהאמת היא באמצע – יש מגעים אך הדברים אינם סגורים. מכל מקום, איילנד לא הכחיש שהוא שוקל ברצינות כניסה לחיים הפוליטיים.

כניסה של איילנד לפוליטיקה עשויה להיות תרומה חשובה למערכת הפוליטית והמדינית בישראל. אני מכיר אותו כמנהיג, כמפקד וכאדם מאז היה המג"ד שלי בגד' 50 ב-1983. מאז אני עוקב אחריו, אחרי דרכו ואחרי תפיסותיו. מדובר באדם ישר, אדם הלוקח אחריות מלאה, גם על שגיאותיו וגם על שגיאות של הכפופים לו, וממנף זאת להפקת לקחים. אדם החושב מחוץ לקופסה השמרנית ומנפק רעיונות מקוריים ויצירתיים בנושאים השונים. ובאופן כללי אני חש קרבה לעמדותיו, הגם שאין זו זהות עמדות, אני גם חולק על חלק מתפיסותיו. אני רואה גם קרבה רעיונית בינו לבין יעלון – גם כאן קרבה ולא זהות עמדות – והשתלבות שלו בתל"ם נראית לי הגיונית.

אבל כדאי לדעת שבנושא שעליו התפרקה כחול לבן, הוא אינו בצד של לפיד ויעלון. אני יודע זאת ממקור ראשון, מתוך קשר שהיה לי אתו כשפעלתי ביוזמת אחדות לאומית. פניתי אליו וביקשתי ממנו לחתום על גילוי הדעת להקמת ממשלת אחדות. הוא השיב לי שאינו נוהג לחתום על עצומות, אך הוא פועל בכיוון. שנינו הסכמנו שהברירה היא בין ממשלת אחדות לבין הידרדרות לאנרכיה. הוא אמר לי שהוא בקשר עם אנשי "הקוקפיט" של כחול לבן ומנסה לשכנע אותם בהכרח להקים ממשלת אחדות. הוא סיפר לי שהוא עשה כן גם אחרי הסיבוב השני, כאשר ניתן היה להקים ממשלת אחדות בתנאים הרבה יותר טובים לכחול לבן, אך כידוע עמדתו לא התקבלה. ומי יודע, אולי אם הוא היה בחיים הפוליטיים ובהנהגת כחול לבן – היא הייתה מצטרפת בשלמותה לממשלת האחדות, אולי כבר אחרי הסיבוב השני, וכך ממשלת האחדות הלאומית הייתה נראית אחרת. נתניהו לא יכול היה להרשות לעצמו לא לספור את השותפים.  

* כדין רקטה – באיחור של שנתיים וחצי הכריז נתניהו את מה שאמור היה להיות מובן מאליו: "דין הצתה כדין רקטה".

זו הודאה בפשיטת הרגל של מדיניותו; מדיניות ההבלגה וההכלה של טרור ההצתות.

אבל כל שינוי חיובי ראוי לשבח. מוטב מאוחר מבכלל לא.

* אש תחת אש – גנץ: "חמאס משחק איתנו באש, אני אדאג שהאש תופנה אליו".

על ישראל להודיע, שאם תוצת עוד שריפה אחת בישראל, בתוך 24 שעות כל השדות בעזה יעלו באש.

* תמך או התנגד? – צחי הנגבי עזב בזעם את אולפן חדשות 12 לאחר שח"כ מתן כהנא הטיח בו שהוא תמך בהתנתקות. הנגבי טען שהוא הצביע נגד בכל ההצבעות.

מה האמת? האמת היא שהנגבי, להבדיל מנתניהו, אכן התנגד להתנתקות והצביע נגדה בכל ההצבעות בממשלה.

אולם לאחר ששרון פילג את הליכוד והקים את "קדימה", ועל פי הסקרים הוא עמד לזכות בניצחון גדול והליכוד בתבוסה, הנגבי מיהר לזנק לצד שעליו מרוחה החמאה, והצטרף ל"קדימה". וב"קדימה" הוא תמך בתכנית ההתכנסות של אולמרט, שכללה עקירת יישובים רבים ביהודה ושומרון, צידד בהקמת מדינה פלשתינאית ודיבר על השמאל כעל "המחנה" שלו, כפי שהיום הוא מדבר על הימין.

* בצד של הנגיף – ישראל קטורזה מופיע כפרזנטור בתשדיר שירות מטעם משרד הבריאות הקורא לאזרחי ישראל לעטות מסכות. תשדיר חשוב מאוד, למען מטרה נעלה של בריאות הציבור. בשל כך, המקארתיסטים מדבוקת שוקן מובילים מתקפה נגדו, שכן הוא חצה את הקווים ופועל מטעם המדינה השנואה עליהם. קובי ניב ורוגל אלפר פרסמו פשקווילי נאצה ורדיפה נגדו. ניב טען נגדו שהוא מכר את חבריו האמנים תמורת רבבות שקלים ושהפרסומת שלו מיזוגינית ואילו מכחיש הקורונה אלפר כינה אותו "מפיסטו" וטען שמכר את נשמתו לשלטון רקוב. מראשית הקורונה אלפר כבר פרסם עשרות מאמרים של תיאוריות קונספירציה מטורללות לפיהן אין קורונה אלא זו מזימה של מנהיגים סמכותניים בלה בלה בלה. כנראה מי שרגיל תמיד לתמוך באויבי ישראל – גם במקרה הזה הוא בצד של הנגיף. אלא שהפעם הוא אינו רק נגד מדינת ישראל אלא נגד האנושות.

* צדק צדק – בפרשת השבוע, פרשת "שופטים", נאמר: "צדק צדק תרדוף". למה פעמיים צדק? הרי הסגנון המקראי חסכני מאוד במילים, ואין בתורה מילה מיותרת. אחד הפירושים לסוגיה, היא שהכפילות נועדה להבהיר שאין די בכך שהמטרה תהיה צודקת – גם האמצעים צריכים להיות כשרים, צודקים וטהורים.

המטרה אינה מקדשת את האמצעים. גם מאבק צודק אינו מצדיק הפרת חוק, אלימות, ונדליזם, פגיעה בשלום הציבור, פגיעה באזרחים, מתקפות שלוחות רסן. וזה גם לא משתלם, כי מי שנוהג כך רק משניא עצמו על הציבור.

"ואני לא אובה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא", כתבה רחל המשוררת בשירה. מי שהופך את עצמו למצורע מבחינה ציבורית, יאבד את הציבור. אי אפשר לנצח במאבק ציבורי ללא הציבור.

לא פעם הזכרתי את האופן שבו אנו, ועד יישובי הגולן, ניהלנו את המאבק על הגולן. היה זה מאבק על עצם הקיום, ואף על פי כן ניהלנו מאבק נחוש, אך ממלכתי ואחראי.

אמחיש זאת בדוגמה קטנה.

בתחילת 1993, אחת מתקופות השיא של המאבק על הגולן, השתתפתי בפגישה של ועד יישובי הגולן במשרדי חברת פרסום בת"א. מארחינו הציגו לנו הצעת קמפיין. אז עוד טרם היו מצגות, והם הציגו את הצעתם על בריסטולים. הצעתם היצירתית הייתה לתלות על שלטי חוצות ענקיים את תמונתו של רבין לצד המשפט: "מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל", יצחק רבין, 10.6.92. כעבור יומיים תוחלף התמונה בתמונה של רבין עם אף ארוך. כעבור יומיים – אף יותר ארוך. וכך יתארך אפו כאפו של פינוקיו, והמסר יהיה ברור – רבין שקרן.

באיזו הנאה הם הציגו את הרעיון הקריאטיבי שלהם, ממש מאוהבים בו. לתדהמתם, אנו דחינו על הסף את ההצעה. "זאת לא דרכנו", הסברנו. אנו מנהלים מערכה על נושא ולא נגד אדם. אנו מנהלים מערכה מכובדת והגונה ולא מסע השמצות מכוער. הם לא האמינו למשמע אוזניהם. הם לא נתקלו עוד בלקוח מוזר כל כך.

* רק לא ירבה לו – פרשת השבוע, פרשת "שופטים", עוסקת בענייני מדינה ושלטון. כשהיא נוגעת בהלכות מלך – שעה שבכל העולם המלך הוא אל, הוא כל יכול, הכל מותר לו, הוא מעל לכל חוק ולכל דין, עוסקת התורה בהגבלת כוחו של המלך. התורה מזהירה אותנו לא למנות מלך שיהיה "מלך ככל הגויים" – מלך אבסולוטי, העומד מעל החוק, משליט עריצות ומשתמש בעוצמתו לצבירת עושר בלתי מוגבל.

ובלשון הכתוב: "רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".

מהו המסר? יצר השררה הוא הרסני ויש לרסנו. השלטון משחית ויש לפקח עליו. הלקח הגדול שהאנושות הפיקה מכך, היא הדמוקרטיה. בדמוקרטיה, תקופת השלטון מוגבלת, קיימת תחרות על השלטון והשליט נבחר בידי העם. אך הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, אלא לא פחות חשוב – היא שלטון החוק. בדמוקרטיה השליט כפוף לחוק, בית המשפט בלתי תלוי, השלטון חייב להעמיד עצמו למשפט העם. החיים הדמוקרטיים מקדשים ערכים כחופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש היצירה ומוסדות כמבקר המדינה, אופוזיציה וכו'.

עלינו, האזרחים, לפקוח עין ביקורתית וחשדנית על השלטון, ולדרוש ממנו דבקות בטובת הציבור והעדפתה על טובתו הפרטית. התורה עוסקת במינוי מלכים. אנו התקדמנו מאז לשלטון דמוקרטי, שהוא בהכרח טוב יותר, אולם יצר לב האדם והתאווה לשלושת הכ"פים – כסף, כוח וכבוד עדיין מאתגרת אותנו כפרטים, ומחייבת אותנו כחברה לפקוח עין על המנהיגים ולוודא שאינם עבדים לתאוותיהם.

* פעילות פוליטית מקובלת – לכל המצדדים ברעיון העוועים של הקמת ממשלה ישראלית שקיומה תלוי ברצונה הרע של הרשימה המשותפת, אני ממליץ לחפש את סרטון הראיון של ח"כ שחאדה לקלמן סג"ל ב"כאן 11".

קלמן ליבסקינד שאל את שחאדה על קבלות הפנים שהח"כים מן הרשימה המשותפת עורכים למחבלים המשתחררים מן הכלא ותעודות ההוקרה שהם מעניקים להם. על מה אתה מוקיר אותם? שאל קלמן.

שחאדה: "אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהתנועה הלאומית הפלשתינאית. אנחנו קוראים אחרת מכל הציונים – השמאל הציוני והימין הציוני, את ההווה, את העבר ואת העתיד של המקום הזה. ולנו יש זכות. יש לנו את הנראטיב שלנו. אני משתמש בשפה אחרת, אני לא מקבל את המילים האלה [כלומר את המילה מחבל]. המנהיגות הערבית בוועדת המעקב העליונה, רואה זאת כתפקיד חשוב שלה להחזיר את כל הפעילים הפוליטיים לפעילות פוליטית מקובלת ולגיטימית".

בהמשך אמר ליבסקינד: "אם אני רואה יהודי שיוצא מהכלא אחרי שהוא סתם ניסה לרצוח ערבים, אני לא הולך לתת לו תעודת הוקרה. לא מכיר חבר כנסת שייתן לו תעודת הוקרה".

כאן שחאדה הפתיע. "אני מסכים אתך לגמרי". יפה!!! רגע, אל תלכו. "אבל אתה כן נותן להם תעודות הוקרה", מציין ליבסקינד, ושאחדה השיב בלי להניד עפעף: "אתה אמרת משהו אחר. אמרת שרוצחים בלי סיבה", הוא השיב לו.

כיוון שיש בתוכנו המצדדים בהקמת ממשלה בשיתוף פעולה עם הרשימה האנטי ישראלית הלאומנית הקנאית, מן הראוי להציף את העובדות. וכדאי גם לפרש את דבריו של שחאדה.

"אנחנו קוראים אחרת מכל הציונים – השמאל הציוני והימין הציוני, את ההווה, את העבר ואת העתיד של המקום הזה". הם רואים אחרת את העבר. בעיניהם מדינת ישראל היא ישות קולוניאליסטית שפלשה לפלשתין, גירשה את הילידים והקימה מדינה לא לגיטימית. הם רואים אחרת את העתיד – מדינת ישראל תושמד וישראל "תחזור" להיות פלשתין.

"תפקיד חשוב … להחזיר את כל הפעילים הפוליטיים לפעילות פוליטית מקובלת ולגיטימית". הפעילים הללו הם מחבלים. הפעילות הפוליטית היא טרור. להחזיר אותם לפעילות הפוליטית המקובלת והלגיטימית = להחזיר אותם לביצוע פיגועי טרור.

"אתה אמרת משהו אחר. אמרת שרוצחים בלי סיבה". הוא נגד רצח בלי סיבה. הוא בעד רצח עם סיבה. מהו רצח עם סיבה? רצח יהודים. רצח יהודים הוא פעילות פוליטית מקובלת ולגיטימית.

* למה אני שותף – בתקופה האחרונה אני מקדיש, בהתנדבות מלאה, לא מעט מזמני ומרצי להקמת היישוב רמת טראמפ בגולן, שאני חבר בצוות ההקמה ובוועדת הקבלה שלו. העשיה הזאת ממלאת אותי ומרגשת אותי מאוד. ביום שני בערב היה מפגש מרומם נפש של צוות ההקמה עם נציגי גרעין "חגי" שהם מרכיב משמעותי בהרכב האנושי שיְיַסֵּד את היישוב (לצערי, לא יכולתי להישאר עד תום הפגישה כיוון שמיהרתי לשידור פינתי ברדיו אורנים).

בפתיחת המפגש התבקש כל אחד מן המשתתפים להסביר למה הוא כאן; למה הוא חלק מהקמת היישוב. אשתף כאן בדברים שאמרתי.

אני מאמין גדול בהתיישבות, בערך ההתיישבות, כערך ציוני של יישוב ארץ ישראל, של יישוב הגולן, ולא פחות מכך כערך חברתי; היצירות החברתיות המופתיות ביותר של הציונות נוצרו בהתיישבות ואני מאמין שכך יהיה גם בעתיד. כך גם היום – היישובים משותפים לחילונים ודתיים, לא בחיים זה לצד זה אלא כקהילה משותפת, נותנים את המענה הטוב ביותר לאחת הבעיות הקשות בחברה הישראלית, השסע בין חילונים ודתיים.

לצערי, כבר שנים רבות לא מקימים יישובים. לא אחת העליתי את הנושא בפני מנהיגי תנועתי, התנועה הקיבוצית, ולא מצאתי אצלם שום נכונות לחשוב בכלל על הקמת קיבוצים חדשים בעתיד הנראה לעין. גם בגולן העליתי לא אחת את הצורך בחידוש ההתיישבות, שוחחתי על כך עם ראשי המועצות, כתבתי על כך מאמרים וזה לא קורה.

לפני כשנה וחצי פנו אליי מייסדי גרעין "חגי" וביקשו להיפגש עם יהודה הראל ואתי. הם סיפרו לנו על רצונם להקים יישוב חדש בגולן וביקשו להיעזר בניסיוננו. שמחתי והתרגשתי מאוד מהפגישה. בעקבותיה, נפגשתי עם ראש המועצה חיים רוקח, לשוחח אתו על הגרעין ועל הרעיון. רוקח הפתיע אותי, כאשר הוא סיפר לי בסוד שראש הממשלה עומד להכריז ממש בימים הקרובים על הקמת יישוב חדש בגולן על שם טראמפ, כתודה על הכרתו בריבונות ישראל על הגולן.

מאז אני קשור לגרעין, קשור לרעיון, קשור להקמת היישוב. כאשר המועצה פנתה אליי בבקשה שאצטרף לצוות ההקמה, זה היה ממש טבעי בעבורי להצטרף ועשיתי זאת בחפץ לב.

– אחד מחברי הגרעין הזכיר שכתבתי את הכתבה הראשונה על הגרעין.

* ביד הלשון

סכין בגב האומה – אבו מאזן גינה את איחוד האמירויות על ההסכם עם ישראל והגדיר את המעשה "תקיעת סכין בגב הפלשתינאים".

מקורו של הביטוי הוא בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה וחתימת הסכם ורסאי, חוזה השלום בין גרמניה למדינות ההסכמה, שנחתם בארמון ורסאי. גורמי הצבא ואנשי הימין הפיצו תאוריית קונספירציה לפיה צבא גרמניה כלל לא הובס במלחמה, אלא הפוליטיקאים, בעיקר בהשפעת היהודים, המרקסיסטים והבונים החופשיים, תקעו סכין בגב האומה ובגדו בגרמניה ובחיילים הגרמניים.

התאוריה הזו התפשטה במהירות בכל רחבי גרמניה, היטלר רכב עליה והיא הייתה בין גורמי עליית הנאצים לשלטון. לאחר עלייתם לשלטון, התאוריה אומצה רשמית בידי גרמניה והוכנסה לתכנית הלימודים הגרמנית.

* "חדשות בן עזר"

צרור הערות 7.8.19

* צעד חשוב בדרך להקמת היישוב החדש – המועצה הארצית לתכנון ובניה אישרה את הקמת היישוב החדש בגולן (רמת טראמפ). זו בשורה מצוינת; עוד שלב חשוב בדרך להקמת היישוב. השלב הבא הוא החלטה אופרטיבית של הממשלה, אך היא לא תוכל להתקבל בממשלת מעבר, ולכן תדחה לאחרי הבחירות. כל ממשלה שתיבחר תקבל את ההחלטה, ולכן אין לי ספק שהיישוב קום יקום. יש לי הזכות להיות חבר בוועדת ההיגוי להקמת היישוב החדש של המועצה האזורית גולן. המשימה שלנו – הקמת יישוב טוב, חזק, עם גרעין רציני ואידיאליסטי שיישא אותו.

* בגידת הפסיכיאטר – המעשים (לכאורה) של ליצמן, שעליהם מבססת המשטרה את התשתית הראייתית, הם חרפה. לא פחות משהוא עבר על חוקי מדינת ישראל, הוא עבר על חוקי דת ישראל.

ואף שהוא העומד בראש המערכת ונושא בעיקר האשמה, אסור בשום אופן לפטור מאשמה את הפסיכיאטרים ששיתפו עמו פעולה. אם החשדות נכונים, מדובר באנשים שבגדו במקצועם ובחובתם לציבור והפרו את שבועת היפוקרטס.

פוליטיקאי מושחת אינו יכול להצליח במעשיו ללא שיתוף פעולה של אנשי המקצוע. איש מקצוע שמשתף פעולה עם מעשי שחיתות של נבחר הציבור הממונה, מועל בתפקידו, והחשש למקום עבודתו אינו יכול להיות תירוץ. הנה, גם בפרשת מעדניית "בית ישראל – גולדי'ס", אנשי המקצוע שיתפו פעולה עם ליצמן.

אוי לנו, שראש הממשלה ושלושה שרים חשודים בפלילים.

* ההשחתה – אני קורא בזעזוע את התגובות של הביביסטים על פרשת ליצמן, והם מעידים יותר מכל על ההשחתה הציבורית שנתניהו גורם לה; השחתה שהיא חמורה פי כמה וכמה יותר מכל פרשיות השחיתות שהוא מעורב בהן. הנה דוגמית אחת מני רבים: "עוזרים לקמפיין ליברמן נגד הדתיים להיות לשון מאזניים – זה כל הסיפור". כלומר המשטרה תפרה תיק לליצמן. מדובר בחשוד, בין השאר, בסיוע לפדופילית להימלט מאימת הדין, באמצעות כוחו כשר (או סגן שר) הבריאות, ובכך לסכן ילדות רבות. אבל מה זה חשוב? העיקר לתקוף את מדינת החוק, שהיא האויב.

כדי להימלט מאימת הדין, נתניהו הצליח באמצעות כשרונו הדמגוגי ופולחן האישיות שלו, לגרום להמוני ישראלים להאמין לעלילה הבזויה כאילו כל מערכות מדינת החוק קשרו קשר לתפור לו תיקים פליליים ולהפיל אותו. ההצלחה הזו של נתניהו חמורה לאין ערוך יותר מכל מעשי השוחד, המרמה והפרת האמונים שבהם הוא חשוד. ההשחתה חמורה יותר מהשחיתות, כי היא מכרסמת את החברה הישראלית מן היסוד, עלולה להפוך את מדינת ישראל לרפובליקת בננות מושחתת ורקובה, למדינת פשע. חברה שבה הילדים מתחנכים לשנוא את גורמי החוק, להעדיף במשחקיהם את הגנבים על השוטרים.

בגלל ההשחתה הזאת נתניהו הפך לאיום אסטרטגי על החברה הישראלית; על התרבות הישראלית. בגלל ההשחתה הזאת, כל הישגיו המדיניים הרבים, שהוא ללא ספק ראוי להערכה עליהם, בטלים בשישים לעומת הנזק שהינו; הנזק שהוא גורם לו.

* נחסך ממנו – אילו מונה גל הירש למפכ"ל המשטרה, כל מסע ההסתה, השנאה והשיימינג נגד רוני אלשייך היה מופנה נגדו.

* אף אחד לא יטוס – שליחו של נתניהו החתים את כל מועמדי הליכוד על כתב נאמנות אישית לנתניהו והתחייבות לא לתמוך בהצגת מועמד חלופי במקומו אם לא יצליח להרכיב ממשלה, בחינת "אם אני לא טס, אף אחד לא יטוס". אז מה יהיה? סיבוב שלישי? רביעי? חמישי?

* הדיבר הראשון – נער השליחויות ביטן מחתים את הבובות על נוסח ההצהרה: לא תעשה לך אלוהים אחרים על פני.

* הצהרת אמונים של שרי הממשלה – אני גדעון משה סער, בנם של ברוריה וד"ר שמואל סרצ'נסקי, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים לבנימין נתניהו ולפקודותיו, למלא באמונה את תפקידי כשליחו של נתניהו ולקיים את החלטות נתניהו.

* נאמנות למי – כתבתי נגד שבועת האמונים לנתניהו, ואחת התגובות שקיבלתי הייתה "עדיף על שבועת אמונים לגנץ". שבועת אמונים לגנץ?! חס וחלילה. שבועה כזאת היא עבודת אלילים ופולחן אישיות, ואין דבר זר יותר מזה ליהדות ולדמוקרטיה. שבועת הנאמנות היא למדינת ישראל ולחוקיה, לאזרחיה, לאינטרס הלאומי, לטובת הציבור.

ה"דמוקרטיה" החדשה שנתניהו ממציא, חלחלה כל כך עמוק למוחות השטופים ונטמעה בהם, עד כדי כך שאין הם מסוגלים אפילו לדמיין ממלכתיות, ובעיניהם החלופה היחידה לנאמנות למנהיג א' היא נאמנות למנהיג ב'.

אני מצהיר בזאת שאינני נאמן לאף מנהיג, מעולם לא הייתי נאמן למנהיג כלשהו ולעולם לא אהיה נאמן למנהיג כלשהו. היחס שלי למנהיג היא ציפיה ממנו להיות נאמן לי, כאזרח המדינה.

* שאלה לחבריי הליכודניקים – אם הליכוד + הימין המאוחד + ש"ס + יהדות התורה ימנו 61 ח"כים, יש לנתניהו קואליציה.
אם המפלגות הללו תקבלנה 60 מנדטים ומטה (כפי שכעת מסתמן בסקרים) – אין לו קואליציה.
אם הברירה תהיה בין בחירות שלישיות לבין ממשלת אחדות עם כחול-לבן, אך לא בהנהגת נתניהו –
בהנחה שהאינטרס הלאומי ידריך את סיעת הליכוד, מה לדעתכם עליה לעשות?

* ציוץ מאיים – הג'ורה של נתניהו (בנו יאיר) צייץ שאדלשטיין מתכנן פוטש נגד אביו. אחרי שווידא שהמסר המאיים נקלט, הסיר את הציוץ.

* בריון – בית המשפט קיבל את דרישתו הצודקת של אבנר נתניהו והוציא צו הרחקה ממנו לבריון, עוכר הדין ברק כהן, בן גביר השמאלני.

בית המשפט הרס את התאוריה שמערכת המשפט היא אוטומט נגד כל מה שקשור לנתניהו. עובדה – כאשר הצדק לצדו של בן משפחת נתניהו, בית המשפט פוסק על פי הצדק.

גם התקשורת הרסה את התאוריה שהיא אוטומטית נגד כל מה שקשור לנתניהו. עובדה – התקשורת (לפחות בחלקה הגדול ו-100% ממה שיצא לי לשמוע) התייצבה לצד אבנר נתניהו, נגד עוכר הדין ובעד פסיקת בית המשפט.

התקשורת שהתייצבה לצד אבנר נתניהו הקפידה להבחין בינו לבין אחיו; באופיים ובהתנהגותם. ההבחנה הזאת כנראה נכונה, אבל לא רלוונטית. הטרדה מן הסוג של הבריון ברק כהן אסורה בהחלט, בלי קשר לדמותו של הנפגע.

מה שחמור יותר במקרה של אבנר נתניהו ממקרים אחרים, הוא העובדה שאבנר נתניהו אינו דמות ציבורית, והבריון נטפל לאדם פרטי, המקפיד לשמור על פרטיותו. אך גם דמות ציבורית ראויה להגנה, והטרדה מסוג ההטרדות של הבריון אינה לגיטימית גם כשמדובר בדמויות ציבוריות. ואכן, גם במקרים אחרים, למשל – מנהלי בנקים, בית המשפט פסק נגד כהן.

עוכר הדין הנ"ל הוא עבריין מורשע, שחוזר על מעשהו שוב ושוב גם לאחר שהורשע.

גם בתוך אולם בית המשפט, כנופיית הבריונים, שכהן מנהיגם, הטרידה את אבנר נתניהו.

כהן מצפצף על שלטון החוק ושלטון החוק מפגין רפיסות כלפיו.

* דברי בלע – חברי צביקה האוזר, ממנהיגי תל"ם וח"כ מטעם כחול לבן, התראיין בשידור רדיו. המראיין (לא הספקתי לשמוע מיהו) אתגר אותו. הוא "ציטט" דברי בלע של אחד מבכירי הליכוד נגד העדה האתיופית וביקש את תגובתו. צביקה דיבר נגד שיח השנאה והשיסוי שנתניהו מנהיג כאן והעלה על נס את שיח האחדות הלאומית ואיחוי הקרעים שכחול לבן מנהיגה. ואז הפתיע אותו המראיין. הציטוט הוא של יאיר לפיד, והדברים כוונו נגד החרדים.

ראשית, מגיע שבח למראיין, על התרגיל התקשורתי. מלכודת ראויה.
האוזר חש מבוכה רבה. הוא לא יכול להסתיר את סלידתו מן הדברים, ומצד שני, אינו רוצה לתקוף בשידור אחד ממנהיגי מפלגתו. יש לציין שהוא הצליח לצאת איכשהו מהמלכודת. לא גינה ישירות, אך דיבר על השיח המלכד והמאחד הדרוש והאופייני לכחול לבן.

בניגוד לצביקה האוזר, איני ח"כ ולא מועמד בכחול לבן, ואני יכול להרשות לעצמי לדבר בחופשיות. הפרסום של "יש עתיד" נגד החרדים, שהציג אותם כרודפי בצע ושודדי הקופה הציבורית, הוא דברי בלע ושנאה. הפרסום הזה מנוגד לדרך של כחול לבן, שמנסה להנהיג שיח של אחדות, שיח של שיקום המיינסטרים הציוני-דמוקרטי, שיח של ממלכתיות. ולכן, יש עתיד ויאיר לפיד ראויים לגינוי.

יש לי ויכוח עמוק עם החרדים, על מהות היהדות בזמננו, על הציונות, על שאלות דת ומדינה, על היחס לזרמים ביהדות, על השרות בצה"ל או ההשתמטות ממנו, על לימודי ליבה. אני חושב שדרכם שגויה. אך אני סולד מביטויי שנאה והסתה כלפיהם, מחוסר הערכה לצדדים החיוביים שלהם – עשיית חסד, קהילתיות ועוד. ובמיוחד אני סולד משימוש בסטריאוטיפים אנטישמיים כלפיהם, בנושא הכספי. וראוי לציין, שגם החרדים שותפים לשיח השיסוי והשנאה, בעיקר כלפי הזרמים הלא אורתודוכסיים ביהדות.

* תלת קיום – בעקבות המחלוקת בין גנץ ויעלון ללפיד בנושא הסרטון של יש עתיד נגד החרדים, התקשורת מיד פתחה במחול ספקולציות, האם החבילה הזאת תוכל להתקיים יחד.

אני מאמין שכן. כחול לבן אינה מפלגה אחת, אלא גוש של שלוש מפלגות המרכז. רב המשותף ביניהן על המפריד, אך ברור שאין ביניהן אחידות אידיאולוגית, אחרת הן היו מתאחדות למפלגה אחת. לכל מפלגה יש את הקו שלה, והמחלוקות ביניהן טבעיות.

עם זאת, בזמן בחירות יש לשמור על משמעת קמפיין, ואין זה ראוי שמפלגה מתוך כחול לבן, והדבר נכון לשלוש המפלגות, תוציא פרסומים נפרדים שלה. אני מקווה ומאמין שהדבר לא יישנה עד הבחירות.

כחול לבן אינה בלוק טכני. היא לא קמה כדי להיפרד אחרי הבחירות. היא תנסה לעצב תלת קיום בין המפלגות, ואני מאמין שהדבר יצליח.

* לא דרכה של הציונות הדתית – סמוטריץ' מטיף למדינת הלכה. מדינת הלכה מעולם לא הייתה דרכה של המפד"ל והציונות הדתית, ואף לא דרכן של המפלגות החרדיות, בעבר ובהווה.

* לדבוק באמת – יאיר "תהליכים" גולן התראיין ביומן הבוקר ב"כאן ב'" ותקף בחריפות את איילת שקד, על כך שהיא מציעה לספח את יהודה ושומרון, שמשמעות הדבר היא סיפוח של 2.5 מיליון פלשתינאים. אולם בדיוק יום קודם לכן, באותה רשת, ב"קלמן ליברמן", איילת שקד התראיינה, ואמרה בפירוש שהיא מציעה לספח רק את אזור C, על 100,000 הערבים החיים בו, שיקבלו אזרחות מלאה וזכות הצבעה לכנסת. היא לא אמרה זאת רק על דרך החיוב, אלא גם על דרך השלילה – היא אמרה בפירוש שהיא מתנגדת לסיפוח אזורי A ו-B.

אפשר לחלוק על עמדתה ולתקוף את הצעתה לספח את שטח C. אפשר לתקוף אותה על כך שמס' 2 שלה, הרב פרץ, מציע לספח את יהודה ושומרון בלי להעניק זכויות אזרח. אבל יש לדבוק באמת, ולא לתקוף אותה על עמדה שאינה עמדתה.

* הקטל נמשך – עשרות אמריקאים נרצחו ונפצעו בידי הקלקול השני לחוקה האמריקאית, בטקסס ובאוהיו.

* ד"ר התחכמות – אתמול, ה' באב, היה יום השנה העשרים לפטירתו של מאיר אריאל. אתמול נערכת האזכרה שלו, בבית העלמין של משמרות (ליד קברו, שעליו חקוקה שורה משירו: "יצאתי לשאוף קצת רוח").

לציון עשרים שנה למותו, הוציאה משפחתו את הספר "ד"ר התחכמות". ד"ר התחכמות הוא גיבור שיר של מאיר אריאל, המצוטט על העטיפה האחורית של הספר, בכתב ידו של מאיר אריאל: "אני לא מפחד למות / אני רק מת מפחד / אמר לי ד"ר התחכמות / כישבנו יחד". הספר נקרא כך, כי זה ספר של קטעי פרוזה (בעיקר) מעיזבונו של מאיר אריאל, יש בה חכמה והתחכמות, או בלשון דבר המשפחה "קטעי פרוזה ושירה מתוחכמים ומתחַכְּמים – דברי צחוק ושנינה, הגות ואמונה – שחלקם לא ראו אור מעולם, מעיזבונו של מאיר שלנו לאורך השנים".

פרקי הספר מחולקים על פי נושאים, הומור, אהבה, אמונה, קיבוץ, ארץ ישראל, סיפורים קצרים, הספדים וחיבור על מקורות ההשראה שלו.

כמי שעוסק לאורך שנים רבות בשירתו של מאיר אריאל ולאחר קריאת הביוגרפיה שלו, קשה לי לומר שלמדתי מן הכתובים דברים חדשים שלא ידעתי עליו. אבל יש בכתובים בהחלט חידוד של התובנות הידועות. קריאת הספר מחזקת מאוד התבונה, שמאיר אריאל היה יהודי מאמין. מאמין בקיומו של האלוהים ומאמין בו כאלוהי ישראל. בעולם ההתחדשות היהודית התרבותית שאליו אני משתייך, שירתו של מאיר אריאל היא מקור השראה ומקור ללימוד וציטוט, אך יש להודות שמאיר אריאל, אף שלא חבש כיפה, לא ניגש ליהדות מן המקום של השראה רוחנית ותרבותית, אלא מאמונה דתית. והעובדה שהוא שאל שאלות ואף שאלות קשות, אינה סותרת תובנה זו, אלא דווקא מחזקת אותה, כי אלו שאלות של יהודי מאמין, הנובעות מאמונתו.

תובנה נוספת המתחזקת מקריאת הספר, היא שמאיר אריאל לא האמין בדמוקרטיה. כמובן שהוא לא העדיף דיקטטורה, חלילה, אך הוא לא האמין שהדמוקרטיה המוכרת לנו היא פתרון. הוא אמר שבדמוקרטיה אנו בוחרים את מי שישלוט בנו, אך עצם שלטון אדם באדם שלילית בעיניו. הוא יוצא נגד עצם קיומן של מפלגות, מעצם העובדה הנובעת מן המילה מפלגה ששורשה הוא פלג, והמפלגות מְפַלגות אותנו. הוא יצא נגד שמות המפלגות, שמחללות את המילים היפות ביותר כמו ליכוד, מולדת, עבודה וכו', ומאלצות אותנו להיות נגד ליכוד, נגד עבודה, נגד מולדת וכד'. הוא לא מציע פתרון. הוא רק מצביע על הבעיות. אבל ניכר עליו, מכתיבתו, שהוא בעל נפש אנרכיסטית.

מעניינים יחסי האהבה / דחיה בינו לבין הקיבוץ. הוא אוהב את הקיבוץ, מעריץ את דור החלוצים המייסדים, מאמין בערכי הקיבוץ, אך מבקר בחריפות את הפרקטיקה של תקנונים, תלות בוועדות וכד' (פרקטיקה שהיום כבר הרבה פחות קיימת, הן בקיבוצים המופרטים והן בקיבוצים השיתופיים).

הספר מהנה, מצחיק, מעורר מחשבות.

ומה שאהבתי במיוחד, הוא להיתקל ברעיונות, במילים ולעתים בשורות, שלימים מצאו את מקומם בשיריו.

* ביד הלשון

קדרים – קדרים הוא קיבוץ בגליל העליון, סמוך למחלף נחל עמוד המחבר את כביש 65 לכביד 85, מזרחה למע'ר. הקיבוץ עלה לקרקע ב-1980, כחלק ממדיניות ייהוד הגליל, שפעם התנועה הקיבוצית ראתה בו משימה ציונית ראשונה במעלה.

ולמה הוא נקרא קדרים?

מיקומו המקומי היה סמוך להר קדרים, אך ב-1987 הוא עבר משם קילומטרים אחדים, בשל הקרבה למחצבה, שפגעה באיכות החיים.

ולמה הר קדרים נקרא כך? בשל הקרבה לכפר חנניה מימי המשנה והתלמוד, שהיה מפורסם בקדריו. בחפירות הארכיאולוגיות בתל חנניה, נמצא כבשן לחרס. על שם כפר חנניה העתיק, קם ב-1977 המושב הדתי כפר חנניה, שלימים היה ליישוב קהילתי.

קדרות היא יצירת כלים מחרס.

* "חדשות בן עזר"

יישוב או שיכון

בישיבת מליאת המועצה האזורית גולן, דיווח ראש המועצה חיים רוקח על ההתקדמות בתכנון ובקבלת ההחלטות בהקמת היישוב רמת טראמפ. היה זה דיווח אופטימי מאוד ועורר בי, ולבטח גם בשאר חברי המליאה, שמחה גדולה. גם מי שמסתייג, כמוני, משם היישוב, אינו יכול שלא לשמוח על כך שלאחר בצורת רבת שנים שוב קם יישוב ישראלי חדש בגולן.

בין השאר סיפר רוקח שגרעין "חגי" המיועד ליישב את רמת טראמפ כבר מונה 48 משפחות, וכן שהגיעו למועצה כ-300 פניות של משפחות המעוניינות להיקלט במקום. חדשות נפלאות. אבל במחשבה שניה, יש כאן דבר מה מדאיג. האם היישוב יקום משעטנז של גרעין ושל משפחות בקליטה ישירה? הגרעין יהיה יישוב בתוך יישוב? בניה של יישוב באופן כזה עלולה להכשיל אותו מראש; להבנות בתוכו משבר חברתי מלכתחילה. זו טעות חמורה.

****

הקמת יישוב אינה בניית שיכון. הדבר החשוב אינו המסה, לא לספור ראשים, אלא ליצור מרקם חיים חברתי ואידיאולוגי, קבוצה שמסוגלת לשאת את המשימה של הקמת יישוב. ההתיישבות, לאורך כל תולדות הציונות, הולידה את הניסיונות החברתיים החשובים ביותר – הקבוצה, הקיבוץ, מושב העובדים, המושב השיתופי ושנים רבות לאחר מכן היישוב הקהילתי. המבנים החברתיים הללו לא שורטטו במשרדי תכנון ולא נהגו בסדנה פילוסופית, אלא קמו מתוך ההוויה ההתיישבותית והחברתית, מתוך צרכי השעה והמקום. התיישבות שתקום היום ובעתיד תיצור מן הסתם מבנים חדשים, שונים מהמבנים שקמו בעבר, מתאימים לאתגרי התקופה ולאופי המיישבים. דבר אחד בטוח – כדי להצליח, יש צורך בקבוצה נושאת, אידיאליסטית, מלוכדת.

יש הבדל בין אנשים המתאימים להשלים יישוב קיים לאנשים שמתאימים להקים יישוב חדש. אנשים שמחפשים איכות חיים, קהילה טובה וחזקה, חינוך טוב, נוי ויישוב יפה, מתאימים מאוד להשלים יישוב קיים. ראינו זאת בקליטה ליישובינו בשנים האחרונות – הציבור שנקלט, ברובו, הוא הציבור שאפיינתי כאן. תרומתו לגולן בכלל ולכל אחד ואחד מן היישובים, לא תסולא בפז. אולם אין די בכל אלה להקמת יישוב חדש.

כדי להקים יישוב חדש, יש צורך באידיאליסטים, הרפתקנים, מתקני עולם; אנשים שנדרשת מהם יצירתיות אחרת – חלוצית, נחשונית. כשמקימים יישוב חדש – אלה האנשים שיש לחפש.

התברכנו, ובשעה שראש הממשלה יזם הקמת יישוב חדש בגולן, נמצא גרעין שמבקש להקים קיבוץ. כבר כתבתי לפני שבועות אחדים על גרעין "חגי" ולא אחזור על הדברים; אציין רק שאני מאמין בגרעין הזה ובטוח ביכולתו להקים יישוב חדש, במוטיבציה שלו לעשות כן ובהתאמתו למשימה.

דבר יפה המאפיין את גרעין "חגי", להבדיל מקבוצות חלוציות ואידיאליסטיות אחרות, הוא שאינו מתבדל, אינו מתנשא, אינו אליטיסטי; אדרבא, חלק מן האידיאולוגיה שלו היא הפתיחות וההכלה. אין לחשוש מגרעין מסוגר שיחמיץ משפחות מתאימות ויוציא את האוויר ממפרשיהן.

לכן, מן הראוי לקבוע שגרעין "חגי" הוא הגוף הנושא את הקמת רמת טראמפ. להפנות את הפניות אליו, ולקבל ליישוב רק את מי שיצטרף לגרעין. העובדה שאחרי זמן כל כך קצר הגרעין כבר מונה כחמישים משפחות מעידה על רצינות כוונתו להקים יישוב של ממש, ולא לשחק משחקים. מן הראוי שנאמין בו וניתן לחבריו את ההגה.

כשהקמנו את היישובים שלנו, היינו צעירים הרבה יותר מהם, ואין לנו מה להתבייש בתוצאות. קל וחומר, כשמדובר בגרעין כגרעין "חגי". ניתן להם להקים את היישוב, לקבוע את דרכו, לבחור את חבריו, עם כל העזרה והסיוע שהאזור והמדינה יכולים להעניק לו.

* "שישי בגולן"