בית במתנה

"42 שנים אני נותן את הנשמה בעבודה, בשביל מה? כדי לתת בית במתנה לנקלט שרק הגיע לכאן?"

משפט שנאמר לי בשיחה בימים האחרונים.

אני באורטל רק 36 שנה (אם כי מאז הקמת הגרעין שלי באמצע י"א לפני 40 שנה, בתודעתי אני אורטלי). וב-36 השנים האלה נתתי ואני נותן את הנשמה לאורטל בכל מאודי.

אותו נקלט שהגיע לאחרונה לא נתן את הנשמה לאורטל ב-36 השנים האחרונות. אולם הוא נותן היום את הנשמה וייתן אותה גם ב-36 השנים הבאות, הרבה אחרי שאני ובני דורי נצא ממעגל העבודה וגם כאשר נהיה בצדו השני של השיש.

מבחינתי, אין השקעה גדולה וחשובה יותר מהשקעה בעתיד אורטל, בהבטחה שאורטל תמשיך להתקיים גם בדורות הבאים, שנהיה קיבוץ לדורות. וכיוון שאין מה שיבטיח את עתיד אורטל יותר מקליטה צעירה, ההשקעה החשובה ביותר והמשתלמת ביותר שלנו היא בקליטה צעירה.

****

כשהגעתי לאורטל לא ישנתי בשק"ש על הר טרשים קרח. קיבלתי "בית במתנה". אמנם בהתחלה הייתה זו אשקובית ואט אט זה התקדם לדירה המורחבת והמרווחת.

ממי קיבלתי את המתנה הזאת? ממדינת ישראל. באותם ימים, מדינת ישראל ראתה בהתיישבות באזורי הסְפָר של המדינה ערך מקודש; מטרה שראוי להשקיע בה ולבנות את הבתים למתיישבים העולים אליה. היה אז "אגף לבניה כפרית" במשרד השיכון שבנה "בניה תקציבית". זמנים חדשים – זמירות חדשות. כל המושגים הללו מצאו מזמן את מקומם בחצר הגרוטאות של ההיסטוריה הישראלית.

אבל אני רואה גם היום בהתיישבות בסְפָר ובוודאי בהתיישבות בגולן ערך מקודש. וגם היום ראוי להשקיע בבתים לאנשים שעולים להתיישב כאן. גם כאשר המדינה אינה עושה זאת.

ב-36 השנים שאני נותן את הנשמה לאורטל החזרתי מזמן את ההשקעה ב"בית שקיבלתי במתנה". ואני יותר משמח להמשיך ולהשקיע מפרות מתן הנשמה שלי, בבתים "במתנה" לאנשים שיתנו את הנשמה ויחזירו בגדול את ההשקעה הזאת. ואני מקווה שגם הם, בבוא היום, ימשיכו את הדרך וישקיעו בקליטה עתידית בדורות הבאים של המתיישבים באורטל.

****

הבדל נוסף ביני לבין אותו נקלט שמגיע היום או הגיע בשנים האחרונות, הוא שכשאני באתי לאורטל לא נדרשתי לשלם אגורה. אותו נקלט שילם דמי קליטה בסך 200,000 ₪. ומי שיבוא היום ישלם 300,000 ₪.

****

קיצור תולדות דמי הקליטה:

בעבר, אסור היה לחבר קיבוץ להחזיק רכוש פרטי. כיוון שכך, מי שהצטרף לקיבוץ נדרש להכניס לקיבוץ את כל רכושו הפרטי.

הבסיס לדרישה היה האמירה לנקלט: אתה מצטרף לכל היש שנעשה בקיבוץ מיום הקמתו והופך חבר שווה בכל למי שחי בקיבוץ מיום הקמתו – מן הדין שתמסור את כל היש שאתה יצרת עד הגעתך לקיבוץ.

ברגע שאין איסור על חברי הקיבוץ להחזיק ברכוש פרטי, כמובן שאין לדרוש מהנקלט למסור את רכושו.

כך נוצר מצב, שבו הנקלט המצטרף הופך שותף מלא בכל מה שנעשה כאן, מבלי שהכניס דבר.

חשנו שיש בכך אי צדק ופגיעה בשוויון. וכיוון שהצדק החברתי והשוויון הם ערכים שבבסיס החברה שלנו, החלטנו ב-2004 על גביית דמי קליטה גדולים בסך 50,000$ ואח"כ שינינו את ההגדרה ל-200,000 ₪.

היה זה בסוף הקדנציה הקודמת שלי כמרכז קליטה. שגב, שהיה אז מזכיר אורטל, ואני גיבשנו את ההצעה. המוטיבציה העיקרית שלי הייתה, ההבנה שאי הצדק הזה פוגע בדעת הקהל כלפי הקליטה, וגרוע יותר – בדעת הקהל כלפי הנקלטים.

כשקיבלנו את ההחלטה, רבים בתוכנו פקפקו בריאליות שלה. באף קיבוץ שיתופי לא היה דבר כזה. היו קיבוצים שגבו מעין דמי רצינות סמליים, אך לא דמי קליטה גבוהים כאלה. "מי ישלם מכספו 200,000 ₪ כדי לבוא לקיבוץ"? שאלו לא מעט חברים. הרציתי על ההחלטה בכנס ההתיישבות ע"ש גרליק, והתגובות שקיבלתי היו ברוח של "כל הכבוד על האומץ אבל… מי ישלם מכספו סכום כזה?". אבל אני האמנתי באורטל והאמנתי שאנו מספיק אטרקטיביים כדי שאנשים ישלמו את דמי הקליטה. ואכן, כך היה.

מאז התחלנו לגבות דמי קליטה גם מצעירים מתחת לגיל 28, בניגוד להחלטתנו הקודמת, ולאחרונה הגדלנו את הסכום ל-300,000 ₪.

ואני מודה שמוזר לי לשמוע מחברים בני דורי, שכמוני לא נדרשו לשלם דבר וכמוני קיבלו בית מדברים ברוח: "בטח שיבואו לאורטל. למה לא? איפה עוד ימצאו פראיירים שיתנו להם בית במתנה?"

****

מכל הכתוב לעיל, אפשר להבין, בצדק, שעקרונית אני שלם לחלוטין עם המודל הקיים. ואף על פי כן, אני שותף היום לבחינת הנושא וגיבוש מודל חלופי, שיוריד את חלקה של אורטל בבניית הבית באופן משמעותי.

איננו ממציאים את הגלגל, אלא לומדים מקיבוצים שיתופיים אחרים, ומתאימים את המודלים הללו לאורטל.

הסיבה לחיפוש הזה אינה הצורך בשינוי עקרוני, אלא הצורך להבטיח את המשך תנופת הקליטה. ברור לנו שמבחינה כלכלית אורטל לא תוכל לשאת על כתפיה לאורך זמן השקעות בבניה בסדר גודל של ההשקעות בעשור האחרון. וכדי לא לפגוע בצמיחה הדמוגרפית, יהיה עלינו לתת פתרונות חדשניים.

כי כך נהגנו תמיד. בזכות הגמישות שלנו והיצירתיות שלנו, השכלנו לתת את התשובות המתאימות לאתגרים שניצבו בפנינו בכל תקופה, ובזכות תכונות אלו נשארנו קיבוץ שיתופי. זה כוחה של אורטל. ובזכות תכונות אלו אני מאמין שנישאר קיבוץ שיתופי לדורות.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

אתגר שיווק הקליטה

שש השנים האחרונות היו השנים הגדולות של הצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ אורטל. תכנית קליטה מאתגרת מאוד, שנראתה בלתי מעשית בלשון המעטה, בוצעה במלואה. מקיבוץ מזדקן, במשבר, מידלדל וסובל מדימום הולך וגובר החוצה, שבתי הילדים בו מתקיימים בזכות ילדים מבחוץ, חזרנו להיות קיבוץ פורח, תוסס, פעיל, אופטימי. האוכלוסיה הוצערה באופן משמעותי, בתי הילדים התמלאו בילדי אורטל (אלמלא הקליטה, ברגע שעין זיוון פתחו גנים היינו נאלצים לסגור את מערכת הגיל הרך ולשלוח את הילדים המעטים שלנו לעין זיוון), התרבות תוססת וערכנו שנת ארבעים נפלאה. מהשפל העמוק ביותר בתולדות אורטל, העפלנו בספרינט של שש שנים לפסגות חסרות תקדים.

מי ירצה לבוא היום לקיבוץ שיתופי בגולן? זו הייתה שאלת אי-האמון שליוותה את תחילת התהליך. התשובה ניתנה בידי מספר רב מאוד של משפחות, להערכתי למעלה מ-150, שרצו להתקבל לחברות בקיבוץ אורטל. לא היה צורך לעסוק בשיווק יזום – השיווק נעשה מפה לאוזן, השמועה פשטה והזינה את עצמה.

כשסיימנו לממש את תכנית "אורטל 2017" נערך תהליך אסטרטגי לבחון את המשך דרכנו הדמוגרפית. מסקנות התהליך וההחלטות שקיבלנו, מגולמות בשתי מילים: מספרינט למרתון. הבנו שאין זה נכון למתוח את הכוחות כפי שעשינו במימוש תכנית החומש הקודמת לאורך זמן. זה שוחק, זה לא טוב לחברה. אולם אסור להפסיק, אסור להגיע שוב למעצור ולשוב ולהניע הכל מן ההתחלה. החלטנו לא להמשיך לקלוט חמש משפחות בשנה, אלא לקלוט מדי שנה שלוש משפחות. אמנם ההחלטה נגעה לחמש השנים הבאות בלבד – תכנית 2022 – אך רוח הדברים הייתה שקליטה הדרגתית כזו תהיה מעתה לדרך חיינו.

ב-2018 אכן קלטנו שלוש משפחות; משפחות של בנות ובן אורטל. ו…

השנה נקלענו למשבר בקליטה. כבר בשנה שעברה חלה ירידה דרמטית במספר הפניות והשנה הייתה צניחה. הצניחה היא הן בפניות ממוקד גולן (שתכל'ס, גם בשנים הקודמות לא היה מקור לקליטה באורטל) וגם בפניות הישירות. אנו בעיצומה של שנת בצורת קשה מאוד בקליטה. איך זה קרה? למה זה קרה? אין לי מושג, וגם בהתייעצות עם אנשים אחרים באורטל ומחוצה לה, טרם מצאתי את התשובה לכך. הסבר אפשרי הוא המצב הביטחוני ששרר בגולן לפני חודשים אחדים, אך לדעתי הוא חלקי מאוד, אם בכלל.

****

אז תהיה שנה הפסקה. או שנתיים. מה קרה? אחרי קליטה כל כך אינטנסיבית – זה לא אסון. אדרבא, קצת ננוח, נרגע, נצבור כוחות, נאקלם את המשפחות הרבות שהגיעו בשנים האחרונות ואח"כ נמשיך.

אני שומע את האמירות הללו וחולק עליהן. תכנית אורטל 2022 התבססה על ההבנה שצריך להוריד מהלך, לצבור כוחות ולאקלם את המשפחות, ובכל זאת החלטנו על קליטת 3 משפחות בכל שנה. הבנו שקשה מאוד להתניע מחדש את המערכת, שכל שנת הפסקה עלולה לפעור בור בקליטה, והתוצאה המיידית תהיה בבתי הילדים ולאחר מכן תשפיע על החברה כולה. ולכן, חובה עלינו לעשות מעשה.

****

אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. בשטף הפניות, שאפשר לנו פעולת בחירה ומיון מקצועית מאוד, ובשיווק של פה לאוזן – כמעט ולא נדרשנו לפעולות שיווק.

במצב החדש, עלינו לשנות כיוון ולעבור למהלכי שיווק; לסמן את קהל היעד המבוקש, לאתר אותו ולהגיע אליו באופן יזום. זו עשויה להיות הזדמנות להגיע לקהלים שלא הגיעו אלינו קודם, ולממש כוונות שלא הצלחנו לממש בקליטה. למשל – קליטה בחקלאות, קליטה של הנהגה כלכלית פוטנציאלית ועוד.

השיווק הוא האתגר העכשווי במהלך הצמיחה הדמוגרפית באורטל.

****

כפי שענבל עדכנה לפני מידפיים, הוטלה עליי / נטלתי על עצמי, את משימת השיווק, לצד המשך ריכוז צוות היכרות. אני רואה במשימה זו אתגר גדול, ואני מאמין שאצליח בו, בעזרתכם, חברי אורטל.

בימים אלה אני מקים צוות היגוי של אנשים יצירתיים שילוו אותי בעשיה. כמו כן, נגייס אנשים לעשיה בפועל, למשל בתחום המדיה. כמובן שאדווח על שמות האנשים.

מספר דברים שכבר עשינו.

"בארצנו" – "בארצנו" היא תנועת התיישבות שהוקמה בידי מועצת המכינות הקדם צבאיות, בעבור בוגרי המכינות. את הקשר אתם יצרתי עוד בטרם לקחתי על עצמי את השיווק. הוצאנו פרוספקט על קליטה באורטל שנשלח לבוגרי מכינות. הרציתי לקבוצת מלגאים שאמורים להיות האקטיבה של התנועה. בינתיים הקשר טרם הניב פרות, אך מדובר בתנועה שרק החלה את דרכה, והווקטור העיקרי שלה הוא התיישבות בפריפריה החברתית של ישראל. אנו בוחנים יחד עמם את המשך הפעולה, כדי להשיג תוצאות טובות יותר בהמשך.

"השומר החדש" – "השומר החדש" הוא תנועה בצמיחה מטורפת; בתוך שנים הפך לארגון המתנדבים הגדול בישראל, והוא הולך ומתפתח בקצב אדיר ומתפרס על תחומים הולכים ורבים. הקמת בית הספר "אדם ואדמה" באורטל בשנה הבאה, הופך, בעיניי, את תנועת "השומר החדש" לשותפה אסטרטגית של אורטל בתחומים רבים. אני רואה בתנועה זו ביטוי לאידיאולוגיה הציונית התיישבותית שלנו, ולכן רואה בשותפות אתם דבר טבעי ונכון.

נפגשנו עם מייסד "השומר החדש" והמנכ"ל יואל זילברמן, וניסינו לרתום את התנועה לגיוס משפחות צעירות לקליטה לאורטל בכלל ולחקלאות באורטל בפרט, כהתחלה אפשרית לכניסת "השומר החדש" לתחום ההתיישבות, כולל הקמת יישובים חדשים בעתיד. בשלב זה, הרעיון כמות שהוא לא עורר עניין בקרבם. עם זאת, במפגש עלתה אפשרות נוספת, שכבר פועלת במספר יישובים, והיא תכנית לקליטת קבוצות של משוחררי צבא לעבודה בחקלאות, עם מלגות ללימודים למי שימשיכו ויתמידו; תכנית שהניבה גם קליטה בקיבוצים אחרים. אנו כמובן נבחן את הרעיון הזה ואני לא מתכוון להרים ידיים מרתימת "השומר החדש" לרעיון שהצגנו להם.

התנועה הקיבוצית – נפגשנו עם איילת האריס שמנהלת את תחום הפיתוח הקהילתי והצמיחה הדמוגרפית בתנועה הקיבוצית ועם המלווה האזורי מטעם התנועה. רצינו לבחון היכן התנועה יכולה להירתם. מסתבר שהתנועה אינה עוסקת כלל בגיוס נקלטים, הדבר נעשה דרך האזורים. עם זאת, התנועה תשמח להיות שותפה בחשיבה.

ניתן להבין מכך שבשלב זה אנו די יורים לכל הכיוונים, מנסים ליצור קשרים ראשונים וזה לא כל כך פשוט. כמובן שככל שנמשיך במהלך, נתמקד יותר, נבחר דרכי פעולה וניישם אותן, אני מקווה שעם שותף אסטרטגי (דוגמת "השומר החדש", "בארצנו", תנועת "אור", ארגון "איילים" ועוד).

כמו כן בכוונתי לפעול בפקולטה לחקלאות ברחובות, כדי למשוך קליטה של בוגריה לתכניות קליטה ייעודיות לחקלאות באורטל.

כמובן שנפעל גם באמצעות המדיה – רשתות חברתיות וכד', בצורה המקצועית והאפקטיבית ביותר.

שותפתנו העיקרית במהלכים תהיה המועצה האזורית, כמובן.

אני מאמין שהקמת בית הספר "אדם ואדמה" יהפוך אותנו אבן שואבת לקליטה איכותית וערכית, כפי שהיה בהקמת מיזמים חינוכיים ביישובים אחרים (למשל, בגוש הדתי בגולן).

****

ההצלחה הגדולה של תכנית 2017 הייתה פרי המאמץ הקולקטיבי של מרבית חברי אורטל, שנטלו חלק, היטו שכם ויחד הובילו את המהלך. זו הדרך לכל ההצלחות שלנו. כך נצליח גם באתגר השיווק לקליטה.

אשמח לכל רעיון ועצה, ובעיקר לשותפות בעשיה.

כל חבר אורטל, כל בן אורטל וכל נקלט באורטל הוא שגריר פוטנציאלי של הקליטה. אנא, היו חלק מפעולת השיווק. דברו עם חבריכם, עניינו אותם, הדליקו אותם, קשרו אותם אתי.

יחד נחדש את תנופת הצמיחה!

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

אל הצריך והאמור

תכונה חזקה מתרגשת עלינו בתקופה האחרונה; אנו חשים בהתרחשות חדשה המתדפקת על דלתנו, ועומדת לתפוס מקום מרכזי בחיינו בשנים הקרובות – חזרת בנות ובני אורטל לבנות את בתיהם ומשפחותיהם באורטל. אנו חשים ומתרגשים, כפי שאדם וחברה מתרגשים לקראת הגשמת חלום.

המגמה המבורכת הזאת היא תוצאה ישירה של הצמיחה הדמוגרפית הגדולה ביישום תכנית אורטל 2017. זו רק אחת מהתוצאות המבורכות, של מפעל הצמיחה הדמוגרפית, היוזמה החשובה והמוצלחת ביותר שהייתה בתולדות אורטל. הקליטה הגדולה שקלטנו, היא תנאי הכרחי לקליטת הבנים. בלעדיה, זה לא היה קורה.

עלינו להיערך לקליטת הבנים; ללמוד מהצלחות וטעויות במקומות אחרים, ולבנות את הדרך שלנו, שכמו בכל דבר תהיה דרך ייחודית, מתוך השקעת מחשבה, שום שכל ויצירתיות.

המסר שאנו משדרים לבנינו בצורה חזקה מאוד, מרוכז בשלוש מילים, שהן הסלוגן של ועדת צעירים: אורטל היא הבית. אני מזדהה בכל לבי עם המסר הזה, אבל בעיני הוא אינו מספיק. יש עוד מסר, חשוב לא פחות – אורטל זו הדרך.

אורטל היא בית, אך היא בראש ובראשונה דרך חיים – דרך הקיבוץ השיתופי, דרך ההתיישבות בגולן, דרך המבוססת על ערכים של שוויון, שיתוף, ערבות הדדית, דמוקרטיה השתתפותית ועקרונות של הגשמה, מחויבות, נטילת אחריות, מעורבות, התנדבות וחדשנות.

על הדרך הזו אנו משתדלים לחנך את ילדינו בעודם ילדים ונערים באורטל, בתקווה שדרך זו תאיר את דרכם בכל אשר יפנו. וכמובן, אם יבחרו בחיים באורטל.

****

בשבת שעברה נפגשנו עם קבוצת בנות ובני אורטל ובני ובנות זוגם, לשיחה על הקליטה באורטל. הייתה זו שיחה מצוינת, מרגשת ומרוממת נפש.

השיחה נפתחה בהפעלה – למשתתפיה (הבנים ואנחנו) חולקו גזרי נייר עם משפטים משירם של איתי פרל ודנה ברגר "הנה באתי הביתה". כל אחד התבקש לבחור שורה שמדברת עליו ולהסביר.

שורות השיר מדברות על געגוע וחיבור, והיה מעניין ומרגש לשמוע את הבחירות ונימוקיהן.

אני אמרתי, בתורי, שבחרתי בחצי שורה מהשיר ועוד שורה שאינה בשיר. השורה שאינה בשיר עוסקת בבחירה בדרך החיים. חצי השורה מן השיר היא "אל הצריך והאמור".

המסר הוא שאורטל אינו מקום מוגמר ואפוי, והגעגוע שלי הוא דווקא לעתיד; למה שאורטל צריכה להיות, והיא תהיה מה שאנו נעשה ממנה. והקריאה לבנים היא להצטרף לבניה של אורטל; לעשיה ולהובלה.

כמי שחי באורטל 34 שנים וקשור לאורטל 38 שנים, אני חש שהתקופה הנוכחית היא הטובה ביותר בתולדות אורטל. ואף על פי כן, אסור לנו לנוח על זרי דפנה, אלא להביט קדימה, להמשיך לבחון את דרכנו, לקדם את אורטל, לשמור את הראוי לשימור, לשפר את הראוי לשיפור, לשנות את הראוי לשינוי. לעולם לא לשקוט על שמרנו. המצטרפים אלינו, הן אם אלה נקלטים מבחוץ והן אם אלה בנים חוזרים, מוזמנים להרפתקה – להמשיך לבנות וליצור את אורטל.

****

בשירם של פרל וברגר, מופיעה השורה: "אל גן העדן העצוב, אל בית הכלא האהוב". ובשיחה הייתה התחברות לשורה הזאת. ראיה של אורטל כגן עדן, מצד אחד, אך גם כבית כלא, כיוון שהחיים כאן כרוכים במגבלות, בהחלטות של הכלל הנוגעות לחיי הפרט וכד'. ואנו מתמרנים בין גן העדן והכלא.

אני מעולם לא חשבתי באורטל כלא. ההיפך הוא הנכון, חשתי במקום עם חופש שאין כמותו בשום מקום אחר, בשל היכולת הממשית של כל אחד מאתנו להשפיע על כל הנעשה סביבו, מה שאי אפשר אפילו לחלום עליו בעיר הגדולה.

אבל דווקא בגן העדן אני רואה סכנה. גן עדן, הוא במידה רבה גן עדן של שוטים. גן עדן הוא המקום המושלם. מי שחש שהוא במקום מושלם, גוזר על עצמו ניוון. כי מקום שלא נקדם אותו, לא נעדכן אותו, לא נפתח אותו, יתנוון מאליו.

בעיניי, גן העדן האמתי הוא "אורטל של מעלה", כלומר האידיאה הבלתי מושגת, האוטופיה במובנה המילולי כאי-מקום, כלומר כוכב הצפון שאליו יש לחתור, וכמו פטה-מורגנה, ככל שנתקרב אליו הוא יתרחק. הוא המאיר לנו את הדרך להתקדם אליו כל חיינו, מתוך ידיעה שלעולם לא נגיע אליו. הוא הנותן את המשמעות למאמצינו, את המזור לאכזבותינו וכִשלונותינו ואת הכיוון בו עלינו ללכת.

גם שלמה ארצי כתב פעם שיר געגועים למקום ממנו הוא בא, "נוף ילדות". "גן העדן של ילדות", הוא הגדיר אותו. אבל היום, הוא כתב, הוא רואה בו בתים מתפוררים, קירות נעלמים, עצים מתקלפים, ענפים שכבר נשברו, זִקְנָה שקפצה פתאום, כולם נעלמים. זה כל מה שהוא רואה במה שהיה גן העדן של ילדותו? למה?

כי "בגן העדן של ילדות… הייתי חלק מהנוף, היום אני אורח". זאת התשובה. כאשר הוא אורח, זה מה שהוא מוצא. אם תהיו כאן כאורחים, אמרתי לבנות ולבנים ולבנות ובני זוגם (ואגב, כפי שאנו יודעים אפשר גם לגור באורטל ולהיות כאורחים), זה מה שתמצאו כאן. אם תבחרו להיות חלק מן הנוף ולקחת אחריות אמתית על עתידו, תהיו חלק מן הצמיחה, הפריחה והבניה של אורטל, של אורטל העתידית.

****

יום לפני אותה שיחה, ביקרתי בקיבוץ מסוים, שלא אנקוב בשמו. מדובר בקיבוץ ששנותיו כמעט כשנותיה של מדינת ישראל.

חיים בו היום 90 חברים, רובם הגדול עברו את גיל הפנסיה. כל נושא שבו נגענו, שידר קמילה, דעיכה, ניוון. כואב הלב.

קל מאוד להידרדר למקום הזה. אלמלא השכלנו לתפוס בציציות ראשנו ולחלץ את עצמנו מן המשבר העמוק לפני שש שנים, ולצאת לדרך חדשה, בעיקר בתכנית אורטל 2017 וכעת בתכנית החומש החדשה לצמיחה הדמוגרפית שאנו בשלבי הסיום של עיצובה, היינו עלולים להידרדר לשם.

היום אנו במקום אחר לגמרי.

בחרנו בחיים!

* מידף – עלון קיבוץ אורטל