טרלול צדקני

לפני עשר שנים מינתה אותי שרת התרבות והספורט לימור לבנת למועצה הלאומית לספריות הציבוריות. המעמד המשפטי של המועצה הוא כשל דירקטוריון של חברה ממשלתית. אחרי שהשבתי בחיוב על ההצעה, נשלחה אליי חוברת. חוברת? ספר! מסמך ניגוד עניינים עב כרס. עשרות עמודים שנכנסו לקרביים כדי לוודא שאין לי שום ניגוד עניינים.

מדובר בתפקיד התנדבותי. תפקיד שאי אפשר להפיק ממנו שום תועלת אישית; בסך הכל הזדמנות לתרום לחברה ולתרבות הישראלית בנושא הספריות. ופתאום – לעמוד מול שאלון חטטני; חקירת שתי וערב לוודא שאין … ניגוד עניינים.

לב התחקיר היה הניסיון לוודא שאיני שייך לגוף הבוחר במפלגתו של השר. השרה לבנת הייתה בליכוד. הגוף הבוחר בליכוד הוא כלל המתפקדים למפלגה. מדובר ב-120,000 איש. משמעות הדבר היא שכל אחד מחברי הליכוד מנוע מלהיות חבר באיזושהי מועצה ציבורית / דירקטוריון וכו' של ארגון הקשור למשרד שבראשו עומד שר מן הליכוד.

ברור מה עומד מאחורי אותו תחקיר – מינויים פוליטיים מושחתים של קבלני קולות וחברי מרכז לעמדות כוח ממשלתיות ללא כל קשר לקישוריהם. מינויים מן הסוג שעליהם הורשע צחי הנגבי. הבעיה היא שבמקום להיאבק נגד מינויים כאלה, הרחיקו לכת לקיצוניות שניה, שפוגעת ביכולת התפקוד של המדינה ומדירה מאות אלפי אזרחים מהיכולת לתרום למדינה בגופים הללו. מדובר במשפוט ובירוקרטיזציה שבסופו של דבר אינם אלא כסת"ח. המושחתים ימצאו דרך לעקוף את ההנחיות הללו, אבל הן כובלות את ידי הנורמטיביים. ורוב האנשים, כן, אפילו רוב הפוליטיקאים, הם נורמטיביים.

כדי לא להשאיר את הקוראים במתח אציין שעברתי את הסף וכיהנתי קדנציה במועצה. לא לפני שחתמתי על מסמך ניגוד עניינים, שלא אגע בשום נושא הקשור לספריית הגולן לפחות עשר שנים לאחר תום תפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן (שהספריה האזורית שייכת לו).

****

המשפוט הטהרני הזה לא פסח גם עלינו, המועצות האזוריות. לפני שנים אחדות נקבע שחברים בוועדי היישובים אינם יכולים להיות חברי מליאת המועצה האזורית, מחשש לניגוד עניינים.

מה שעומד מאחורי ההחלטה הוא העיקרון שחברי מליאת המועצה מחויבים לטובת המועצה ותושביה ולא ליישוב שהם מייצגים. כך זה היה תמיד, גם לפני החוק הזה. ובכל זאת, הרי חברי המליאה הם נציגי היישובים, שנבחרו בידי חברי היישוב. כך קובע החוק. כלומר,  המחוקק הבין שמי שייצגו בצורה המיטבית את האינטרס האזורי של המועצה, הם האנשים שקיבלו את אמון חברי יישוביהם לייצג אותם במליאה. מדוע שלא יהיו אלה חברי הוועדים הנבחרים ביישובים? מדוע יש ניגוד אינטרסים בין חברות בוועד היישוב לחברות במליאה ואין ניגוד עניינים בין עצם החברות ביישוב ובחירה בידי תושבי הישוב לבין החברות במליאה? האם מי שאינו חבר בוועד היישוב פחות אכפתי כלפי בוחריו ביישוב מאשר חבר הוועד? ואולי התושבים ביישוב יבחרו כנציגם למועצה דווקא את מי שילחם על האינטרס של היישוב, גם בניגוד לאינטרס האזורי? מי שקבעו את התקנה הזאת, בסך הכל כסת"חו. הנה, הם עשו משהו כדי למנוע ניגוד עניינים…

בעבר זה היה שונה. חברי המליאה היו המזכירים או מרכזי המשק של היישובים במועצה. אני ייצגתי את אורטל במליאה בשנים 1987-1999. נבחרתי למליאה כשנבחרתי למזכיר הקיבוץ, כפי שהיה מקובל אז, במקום המזכיר שקדם לי. נשארתי נציג אורטל במליאה לבקשת שני המזכירים שבאו אחריי, וחברותי במליאה נמשכה בקדנציה השניה שלי כמזכיר. החליף אותי במליאה המזכיר הבא אחריי. בחמש השנים האחרונות אני שוב חבר במליאה, הפעם בזכות העובדה שאיני חבר במזכירות אורטל. מניסיוני אני יכול לקבוע חד-משמעית, שהמחויבות של חברי המליאה לטובת הגולן בתקופה שכיהנו בה מזכירי היישובים לא נפלה כהוא זה מכפי שהיא היום. ולכן, מן הראוי היה שהמליאה תהיה מורכבת מן ההנהגות של היישובים. כלומר, טוב היה אילו מזכירת אורטל הייתה הנציגה במליאה, ולא אני. בסופו של דבר, נציגי היישובים במליאה הם חלק מהנהגת היישוב, רובם ממלאים תפקידים מרכזיים ביישוב, חלקם מזכירים או יושבי ראש ועדים לשעבר. האם המחויבות שלהם ליישוב שהם מייצגים קטן יותר מאשר של חברי הוועד או המזכירות הנוכחית? כמובן שלא. ולכן, אין שום היגיון בשיגעון, זולת כסת"ח. ואם המטרה היא למנוע ניגוד עניינים מושחת – אל דאגה, מושחתים יידעו לעקוף כל כסת"ח.

את הטרלול הצדקני, הכסת"חי של ניגוד העניינים, אני יכול להציג בעוד שתי עובדות שאני קשור אליהן; המעידות על ההחמרות המיותרות בשנים האחרונות.

שרון פז אגאי, מנהל המרכז הקהילתי, היה חבר מזכירות אורטל כשנבחר לתפקיד. עם כניסתו לתפקיד הוא נדרש לעזוב את המזכירות, כדי למנוע ניגוד עניינים. איזה ניגוד עניינים יכול להיות בין ניהול המרכז הקהילתי לחברות במזכירות היישוב? החשש שמנהל המרכז יעדיף את האינטרס של היישוב שלו על פני האינטרס האזורי. וכאשר הוא פרש מהמזכירות, היישוב שלו פחות חשוב לו? הוא לא עלול לנהוג כך? כאשר החברה למתנ"סים והמועצה בוחרים תושב לניהול המרכז, יש לסמוך על מחויבותו לתפקידו, בלי הכסתוח הזה. שרון נאלץ לעזוב את המזכירות, אבל המשיך לשאת תפקיד מרכזי ביישוב – מרכז ועדת צעירים. האם היה איזה ניגוד עניינים כתוצאה מכך? כמובן שלא. גם אני ניהלתי את מתנ"ס הגולן, במשך כמעט עשור. ובמקביל, ,הייתי חבר מזכירות אורטל ורכז הקליטה של קיבוץ. מה השתנה מאז? כלום, זולת כסת"ח.

דוגמה נוספת קשורה לתפקידי כיו"ר עמותת מדרשת השילוב. היה עליי לחתום על הסדר ניגוד עניינים כחבר מליאה, כיוון שהמועצה תומכת במדרשת השילוב. וזה הגיוני. נאסר עליי להיות שותף להצבעה במליאה הנוגעת לתקציבים למדרשת השילוב. מקובל לחלוטין. נאסר עליי להיות נוכח במליאה שעה שנדון בו נושא שקשור למדרשת השילוב. זאת כבר הגזמה. אבל נאסר עליי להחליף מילה עם ראש המועצה או בעלי תפקידים במועצה בכל מה שקשור למדרשת השילוב. זה כבר טרלול צדקני.

בעבר הלא רחוק זה לא נדרש. מייסד המדרשה וראש המדרשה, חברי הטוב הרב אביה רוזן, לא היה רק חבר מליאה אלא גם חבר הנהלה. בניגוד אליי, שמכהן כיו"ר בהתנדבות, הוא ראש המכינה בפועל, בשכר. ברור שהוא לא השתתף בהצבעות על תקציבים למדרשת השילוב. אבל אף אחד לא העלה על דעתו שיש סתירה בין חברותו במליאה ובהנהלה של המועצה לפעולתו למען המדרשה מול ראשי המועצה. אבל תקנות הכסת"ח הולכות ומחריפות ומחמירות. במקום להתעסק בשחיתות אמתית, ממציאים ניגודי עניינים דמיוניים כדי לסמן וי שעשו משהו. כסת"ח – כבר אמרנו?

****

אני כותב זאת כהמשך למאמרי הקודם, שבו הזכרתי את האמירה שחברי מליאה שהם חברי אגש"חים לא יוכלו להצביע בנושאים כלכליים במליאה. כאילו אין די בתקנות הטהרניות – יש להוסיף על כך החמרות משלנו.

יקב הגולן, בראשית, מי גולן, הארגונים הכלכליים של הגליל העליון ועמק הירדן הם רק חלק מן הארגונים שבבעלות יישובי הגולן והסביבה. מי יושב במועצות המנהלים שלהם? לרוב מרכזי המשקים או יו"רי ההנהלות הכלכליות של היישובים. זה הרי מובן מאליו. ולאורך עשרות שנים, האינטרסים של הארגונים האזוריים מקודמים בידי נציגי היישובים השותפים, מתוך הבנה שאין ניגוד עניינים בין הארגון ושותפיו; שהצלחת החברה או הארגון היא הצלחת השותפים בה. הטרלול הזה טרם הגיע לארגונים הללו, וכולנו מרוויחים מכך.

כך בדיוק צריכה להיות השותפות בין המועצה והיישובים. אבל המשפוט, הבירוקרטיזציה, הצדקנות והכסת"ח כובלים את ידינו ופוגעים בנו.

* "שישי בגולן"

ברכה לאיקי

דברים שאמרתי במסיבת פרידה מאיקי רהט, מנהל מחלקת הספורט המיתולוגי, עם צאתו לגמלאות:

ברכה לאיקי עם צאתו לגמלאות

אני מכיר את איקי 18 שנים, מאז נכנסתי לתפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן. אפשר לומר שאיקי קלט אותי בעבודה. הוא היה הוותיק ביותר והמבוגר ביותר בצוות. רק בן 49, אבל יותר מעשרים שנה במתנ"ס, מיום הקמתו.

אחד הדברים הראשונים שעשינו אז, היה ניסוח חזון המתנ"ס. החזון נפתח במילים שהיו שנויות במחלוקת בצוות ובהנהלה, אך אני עמדתי עליהם ואיקי – ביתר שאת. "המתנ"ס יעצב את קהילת הגולן…" על ההמשך לא הייתה מחלוקת. אבל היו שראו בכך יומרה. מי אנחנו שנעצב את הקהילה. תפקידנו לתת שירות. ואכן, קודם כל שירתנו, אך האמנו שהשירות שלנו נועד לעצב את רוח הקהילה.

איקי הוא דוגמה לעיצוב הקהילה. החותם שהטבעת בגולן, בארבעה עשורים של עשיה, במתנ"ס ולאחר מכן במחלקת התיירות, עמוק ביותר. אתה ייסדת את תחום הספורט בגולן, ויצרת יש מאין. יצרת את הספורט העממי והתחרותי, אך תמיד עם דגש על העממי, החינוכי, הקהילתי. יצרת את ליגות היישובים בכדורסל, כדורגל וכדורעף. פתחת ופיתחת תחומים כמו הג'ודו והימיה, וכן תחומים אחרים, יחד עם שותפים שמצאת ביישובי הגולן.

אפשר להרים גבה, ולתמוה כיצד אדם יכול להישאר כל כך הרבה שנים באותו תפקיד, שיש בו גם לא מעט תסכולים, כמו התמודדות מתמדת עם בעיית ההסעות, עם תשלומי חוגים, עם ביקורת של הורים, עם בירוקרטיה וטופסולוגיה מעצבנת של אגודות הספורט וכו'. והתשובה אינה רק האמונה בחשיבות החינוכית של העשיה; האמונה שהספורט הוא כלי נפלא לחינוך ילדים ונוער לערכים. התשובה היא גם, שמעולם לא נחת על שמריך. מה שאפיין אותך היה היוזמה – עוד ועוד יוזמות חדשות.

כך היה עם יוזמה נפלאה, שכביכול לא התרוממה – נט"ף, נופש טיפולי פעיל. היה זה ניסיון לפתח דרך הספורט שני תחומים: ספורט תיירותי, וספורט לבעלי צרכים מיוחדים. נט"ף לא האריכה ימים, אך מתוכה צמחה המחלקה לבעלי צרכים מיוחדים, שעד היום היא פנינה גולנית, ופיתוח תיירות הספורט, תחום שבו המשכת גם בשנים האחרונות, במסגרת מחלקת התיירות.

כך היה עם תחום ההליכה – קבוצות ההליכה, אירועי ההליכה שרבים מתושבות ותושבי הגולן נטלו בהם חלק.

אך אין ספק שגולת הכותרת של פועלך היה בתחום אופני ההרים. בנושא זה, הפכת לשם דבר בקרב כל חובבי אופני ההרים בארץ, ומפעל חייך זה למעלה מעשרים שנה, "בכל אופָן גולן", שבו השקעת את מרצך והפגנת כושר ארגון, כשרון שיווק, יצירתיות והתמדה, היה למפעל מופת ששמו נישא בכל רחבי הארץ, ובזכותו – גם שם המתנ"ס ושם הגולן. וקנית לך מעריצים רבים בכל רחבי הארץ, והרבה פעילים, בהתנדבות ובשכר, שנטלו חלק בלוגיסטיקה המורכבת של המפעל. אתה ישבת על מסלולים, המצאת נתיבים, הצלחת להפתיע שוב ושוב כדי שמאות הרוכבים לא ישתעממו מחזרה על מסלולים שרכבו בהם בשנים עברו. ואת מסעות האופניים עצמן, אתה הובלת, כמובן, על האופניים, בכושר של בן 18, רוכב רצוא ושוב, לראות שהכל בסדר, ואולי בכל מסלול רוכב מספר ק"מ כפול מן המסלול עצמו.

ראיתי אותך גם בשעות משבר, אישי ומשפחתי, ולאחר פציעה קשה כשהתרסקת על האופניים, וכעבור שבועות אחדים, שוב על האופניים בעשרות קילומטרים, גם בעשור השישי לחייך. וראיתי אותך כשצריך היה לקבל החלטות קשות, בשל קיצוצים בתקציב. בחרת לסגור את קבוצת הכדורסל הייצוגית, אף שידעת איזו ביקורת תהיה על צעד זה, כי ראית במתנ"ס בראש ובראשונה כלי קהילתי וחינוכי, ואם צריך לחתוך – עדיף לחתוך בספורט המקצועני. החלטה זו הייתה מופת מנהיגותי וחינוכי.

אני חייב להודות, שלנהל את איקי זה לא פשוט. איקי יודע מה הוא רוצה, הוא נחוש ועקשן. אבל למדנו למצוא מסילות זה ללבו של זה ולהיטיב לעבוד יחד למען הקהילה. ואני, כמנהל, אימצתי את דבריו של הרמטכ"ל משה דיין ביומן מערכת סיני: "מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז". והעקשנות שלך אינה של שור המסרב לזוז, אלא של סוס אביר הדוהר על אופניים.

לאורך שנים רבות, בהתמדה מעוררת השתאות, תרמת תרומה גדולה לגולן. קשה לי לראות אותך נח על שמריך כפנסיונר ולבטח עוד נהנה מפועלך. תודה לך על עשייתך ותרומתך, בשם כל תושבי הגולן לדורותיהם.

מי הזיז את ההסעה שלי?

סערה ביישובי הגולן. לראשונה, המרכז הקהילתי גובה השתתפות בהסעות לחוגים. אמנם ההסעה מסובסדת מאוד, והשתתפות ההורים תעלה באופן מדורג בשלוש השנים הראשונות לשינוי, אך עד כה הסבסוד היה של 100% ויש בכך פגיעה בתנאים. אני מבין את ההתנגדות והמחאה. איש אינו אוהב לשלם על מה שקיבל עד כה ללא תשלום. והמדיניות של סבסוד מלא, כפי שהייתה עד כה, לא הייתה מקרית – היא נובעת מצורך אמתי; מכך שאנו אזור מרוחק, מועט בתושבים ובלי פתרונות מספקים של תחבורה ציבורית.

ההחלטה על השינוי התקבלה ברוב גדול במליאת המועצה האזורית, בידי הנציגים הנבחרים של יישובי הגולן, על פי המלצת ההנהלה הציבורית של המרכז הקהילתי ומדיניות ראש המועצה. גם אני, כחבר המליאה, תמכתי בהצעה. התמיכה שלי לא הייתה רק בעקבות המידע שהוצג למליאה, אלא גם מתוך ניסיוני, כמי שניהל במשך תשע שנים את המתנ"ס (כפי שנקרא אז המרכז הקהילתי).

נכנסתי לתפקיד בשנת 2001. כבר אז, לפני 18 שנים, סוגיית ההסעות הייתה בעייתית מאוד; ריחיים על צווארנו. כשנכנסתי לתפקיד, המדיניות הייתה הסעה ללא תשלום לכל ילד, על פי רצונו. כל ההסעות היו באוטובוסים צהובים. אם ילד בנווה אטי"ב רצה להירשם לחוג במבוא חמה, היינו מחויבים לשלוח אוטובוס צהוב כדי להסיעו מנווה אטי"ב למבוא חמה ובחזרה. ברור שהמדיניות הזאת נבעה מרצון טוב, אך היא הייתה משוללת כל היגיון כלכלי, וכמי שאחראי על תקציב ציבורי חשתי שאיני יכול לעמוד במצפון שקט בפני הציבור ולהצדיק זאת (מה גם שמיד עם כניסתי נדרשתי לתכנית הבראה שכללה קיצוצים גדולים. אמנם אז תקציב ההסעות היה נפרד מתקציב המתנ"ס, והיינו רק בגדר משתמשים בתקציב של המועצה, אך הרי בסופו של דבר מדובר באותו מקור תקציבי. בהמשך, תקציב ההסעות עבר לידי המתנ"ס). השינוי שעשינו אז, היה שהסעות תהיינה אך ורק בתוך השלוחה. השינוי השני שעשינו, היה פתיחת ההסעות גם לחברות הסעה פרטיות, שאפשרה לנו לבחור במסיע על פי הצעות המחיר הזולות. וכך, לאורך כל שנותיי בתפקיד, סוגיית ההסעות עמדה על הפרק, וכל פתרון ושינוי שביצענו, היו חלקיים ולא נתנו מענה מספק. מעבר לעלות הגבוהה של ההסעות, סוגיית ההסעות גזלה זמן וקשב יקרים מאוד ממנהלות השלוחות ורכזי החוגים והספורט; משאבים שבהכרח באו על חשבון התוכן.

באותה תקופה החל התהליך (שארך שנים אחדות) של תכנון התחבורה הציבורית בגולן. אנו, נציגי המתנ"ס, היינו שותפים מלאים למהלך. הצגנו את לוחות החוגים והצרכים השונים. אני האמנתי שהתחבורה הציבורית תיתן מענה מספק לצרכים ותייתר לגמרי את ההסעות. מסתבר שלא כך הדבר. אמנם התחבורה הציבורית בגולן היא סיפור הצלחה ששיפר מאוד את איכות חיינו ובעיקר את איכות חיי הילדים והנוער. אך אין בה כדי לתת מענה למורכבות ההסעות לחוגים.

בינתיים אוכלוסיית הגולן גדלה מאוד, וגם הצעירה מאוד, כך שהגידול במספרי הילדים גדול אף יותר. היקף ההסעות עלה בהתאם. וכיוון שהצהרת הכוונות של המועצה היא להכפיל את אוכלוסיית הגולן בעשור הקרוב, ברור שכך הדבר לא יכול להימשך.

העלויות של ההסעות, שהוצגו למליאה, גבוהות מאוד ועם הגידול הצפוי, ברור היה לנו, שאם לא נשנה את מדיניות ההסעות, הדבר יחייב צמצום ופגיעה בשירותים אחרים. זאת, כאשר על הפרק סכנה לקיצוץ בסך תקציבי המועצה, וכנגזרת מכך – בתקציב המרכז הקהילתי. עצימת עיניים והימנעות משינוי, הייתה חסרת אחריות. ההחלטה לשנות, מבטאת אחריות ציבורית.

יש לציין, שההחלטה כללה סעיף של הגדלת קרן התמיכה החינוכית של המרכז הקהילתי, מתוך מדיניות על פיה לא יהיה ילד בגולן שלא ישתתף בחוג בשל מצוקה כספית.

אם כתוצאה מן ההחלטה הילדים ישתמשו יותר בתחבורה הציבורית או בהסעה בידי ההורים, בעיניי זו תהיה התפתחות חיובית ורצויה.

בהצעת ההחלטה נאמר שהיא נועדה "לפתח ולקדם את החוגים דרך גיוון התחומים, דרך התמקצעות המדריכים ודרך מתן איכותי למשתתפים". משמעות הדבר היא שהמשאבים שייחסכו מן החומרה, יושקעו בתוכנה. וכיוון שהחומרה נועדה לשרת את התוכנה, כלומר העיקר הוא תוכן הפעילות, איכותה ורמתה, השינוי מבורך, לטעמי.

מיד ייאמר, שמה שבטוח ומידי הוא העליה בתשלום ההורים, ואילו שדרוג החוגים והפעילות הוא בסימן שאלה. נכון. אבל הרי כדי שהשדרוג ייעשה, יש צורך במשאבים שייחסכו. מכל מקום, מרגע קבלת ההחלטה וביצועה, המרכז הקהילתי עומד למבחן התוצאה, ועליו – חובת ההוכחה. מתוך היכרותי עם המרכז הקהילתי, אני יודע שיש לו מנהל מצוין – שרון פז אגאי, צוות מצוין והנהלה ציבורית מצוינת. חזקה עליהם שיתנו תמורה לאגרה.

אסיים בברכת שנת פעילות מוצלחת!

* "שישי בגולן"