בלדה על סוס עם כתם על המצח / חוה אלברשטיין

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 23.1.23

מחר ימלאו 85 שנים ליורם טהרלב, שהלך לעולמו לפני שנה, בינואר 2022. לפני כ-35 שנים חדל לכתוב שירים חדשים. כיוון שעד אז כתב למעלה מאלף שירים נפלאים, ניתן רק לשער כמה מאות או אלפי שירים הפסדנו. אולם גם לאחר שחדל לכתוב שירים המשיך ביצירה, שרובה קשורה למקורות ישראל אליהם היה קשור בעבותות של זיקה ואהבה; לתנ"ך, לספרות חז"ל, לתורת הנסתר, לספרות המוסר ולסיפורים חסידיים. גם ביצירתו כפזמונאי הרבה להתכתב עם אותם מקורות.

יורם טהרלב הגדיר את עצמו כליטאי, וכך הוא כתב: "ההשפעה של הרוח הליטאית, שמעולם לא הרגשתי אותה, הולכת והופכת לדומיננטית באורח המחשבה שלי ואולי גם באורחות חיי. נולדתי בארץ וגדלתי כצבר ישראלי לכל דבר, עד שגיליתי את 'ספרות המוסר' היהודית. דבקתי בה. חובות הלבבות, אורחות צדיקים, מסילת ישרים, חפץ חיים, הרמב"ם, ומעל כולם הספר "שבט מוסר", מותאמים לי ככפפה. הנקיות השכלתנית, החשיבה ההגיונית, הסלידה מכל סוג של אמונה טפלה, הפשט ועולם הערכים העמוק המנסה להנחות את האדם בעולם ההפכפך, מדברים אליי יותר מכל סוג אחר של ספרות מחשבה. אני מתחיל להבין את אבות-אבותיי הליטאים שהקימו במאה ה-19 את 'תנועת המוסר', וניסו להכניס לישיבות השמרניות – בהן למדו רק תלמוד – את עולם הערכים של ספרות המוסר. לא אומר שאינני נהנה מכמה אמרות חכמות וציוריות של החסידים, אך ליבי שייך למתנגדים, לליטאים".

וחרף ליטאיותו, הוא אהב מאוד את הנמסיס של הליטאים, עולם החסידות ובמיוחד את הספרות החסידית.

השיר שנאזין לו היום, "בלדה על סוס עם כתם על המצח", שמתי כספי הלחין בכישרון רב וחוה אלברשטיין שרה בהגשה הנפלאה שלה, בעיבודו של משה וילנסקי, הוא שיר חסידי, המספר סיפור חסידי. זו אינה גרסה שירית לסיפור חסידי אותנטי, אלא טהרלב כתב את הסיפור החסידי. אך זה סיפור חסידי מובהק, המשמר את המוטיבים הייחודיים לספרות החסידית הקלסית.

תקציר הסיפור. הפריץ רואה סוס נהדר עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב, נותן למושקה מאה רובל ומשגר אותו ליריד לחפש סוס זהה. מושקה מגיע ליריד ורואה סוס זהה ולידו בעל הסוס, ואותו הגוי שר ניגון נפלא. מושקה ניגש אליו ומבקש שילמד אותו את הניגון. הנ"ל אומר לו שמחירו של הניגון הוא חמישים רובל. מושקה אינו מהסס ומשלם מיד, לומד את הניגון והם פוצחים יחדיו בשיר. כשסיימו לשיר הוא שואל כמה יעלה לו זה הסוס הנהדר, ונענה שמחירו של הסוס מאה רובל. חמישים שילמתי כבר, אומר מישקה ואוסיף עוד חמישים, אך הגוי אומר לו שיש מסחר הגון ותמורת החמישים כבר קיבל את הניגון. מושקה ממשיך להסתובב ביריד וראה זה פלא, הוא שוב רואה סוס זהה, ולידו גוי אחר בכלל השר "מין ניגון שהוא המשך של הניגון ההוא". שוב הוא מבקש מהגוי ללמד אותו את הניגון. שוב הוא משלם חמישים רובל. שוב מבקש לקנות את הסוס שעולה מאה רובל, ואומר "חמישים שילמתי ואוסיף את מגפיי". כמובן שהגוי מסרב, וכשמושקה שב ללא הסוס וללא הכסף הפריץ חובט בו וזורק אותו מחוץ לאחוזה. מושקה, אשתו וילדיו מגורשים, נעים ונדים כשהם שרים את הניגון שמושקה למד. באחת השבתות הם מגיעים לעיירה של אדמו"ר גדול. אחרי צאת השבת שואל אותם הרבי מאין הם ולאן, ובמקום להשיב הם פוצחים בשיר. החסידים מסביב צוחקים בלעג והרבי גוער בהם: "האמנם חרשים אתם? האם אינם שומעים? הלא אל הניגון הזה חיכינו מתמיד. אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד".

הבלדה הזאת יכלה בהחלט להיות סיפור חסידי מקורי, והוא כתב אותה ברוח הסיפורים החסידיים על "הצדיק הנסתר"; אותו אדם פשוט שנראה שוטה, אך דווקא הוא בפשטותו וגסותו נושא בשורה, כמו אותה שריקה של הנער המוגבל שפתחה שערי שמים ביום כיפורים בבית מדרשו של הבעש"ט (לפי גרסה אחרת הייתה זאת קריאת "קוקוריקו").

הסיפור של יורם טהרלב הוא סיפור ייעוד. לאותו מושקה יש ייעוד, שהוא עצמו אינו מודע לו, והוא לעבור בין אחינו בני ישראל "מכפר לכפר בין יער לבין עיר" עם הניגון שאתו נקבל את פני משיח בן דוד. וכך בעצם גם לבשר שהגאולה קרובה.

כל הסיפור מורכב מצירופי מקרים, שברור שיש יד המכוונת אותם – למען הגשמת הייעוד של מושקה. כדי שיוכל למלא את שליחות, יש לגרש אותו מן העיירה. הקב"ה מזמן לעיני הפריץ "סוס נהדר" עם כתם על המצח וכתם על הגב, והוא משגר את מושקה לחפש סוס כזה. במקרה, כשהוא מגיע ליריד הוא פוגש מיד את הסוס הנדיר שהוא מחפש. מושקה, שאינו מודע לייעודו, אינו יכול שלא לפעול על פי אותו ייעוד. לכן, כשהוא שומע את המנגינה, היא מהפנטת אותו ואוחזת בו יותר מהסוס. וכאשר הוא מבין שיש מחיר ללימוד המנגינה, הוא לא מהסס ומשלם עליה בכסף שקיבל כדי לקנות את הסוס. וכאשר הוא ממשיך בשיטוטיו כדי לחפש את הסוס, לגמרי במקרה יש שם בדיוק את הסוס הנ"ל. ולגמרי במקרה גוי אחר שר ההמשך של הניגון ההוא. והוא אינו יכול שלא לפעול על פי ייעודו, הוא שוב לומד את המנגינה ומשלם עליה בכסף שבו צריך היה לקנות את הסוס.

בכך הוא גזר על עצמו את הגירוש – המאפשר לו למלא את ייעודו. וכשהוא מגיע אל הרבי, כשהוא מתבקש לדבר יוצא לו הניגון. ובעוד הכל לועגים (כמו בסיפורים החסידיים האחרים על צדיקים נסתרים) לרבי יש סגולה ייחודית המאפשרת לו לזהות ולגלות באיש הפשוט הזה את מה שהוא עצמו אינו יודע על עצמו. מהי אותה מנגינה שהוא מביא.

השיר הוא מתוך תקליטה של חוה אלברשטיין "לו יהי" משנת 1973.

נקדיש אותו לזכרו של יורם טהרלב.

"האם ראית את הסוס הנהדר הזה?

רוץ אל היריד מהר וקנה לי סוס כזה

עם כתם על המצח

וכתם על הגב

ושערה של כסף זוהרת בזנב"

כך אמר לו הפריץ, למושקה הסייס

ונתן לו מאה רובל שייצא מיד.

הולך לו מושקה ליריד ואוי איזה מזל

ליד פונדק עומד לו גוי עם סוס לבן כנ"ל

עם כתם על המצח

וכתם על הגב

ושערה של כסף זוהרת בזנב

והגוי, בחור צעיר, ניצב לו והוזה

ומתחת לשפמו הוא שר ניגון כזה:

אי-אי-אי…

"נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה"

כך אומר לו מושקה, והגוי- בפיו תשובה:

"תשלם לי קודם

כמו שמקובל

מחירו של הניגון הוא חמישים רובל"

מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד

ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד.

אי-אי-אי…

השירה חלפה עברה ומושקה אז נזכר:

"הי, בכמה יעלה לי זה הסוס הנהדר?

עם כתם על המצח

וכתם על הגב

ושערה של כסף זוהרת בזנב".

"מאה רובל" סח הגוי ומושקה אז משיב:

"חמישים שילמתי כבר, אתן עוד חמישים"

"לא לא ולא צוחק הגוי פה יש מסחר הגון

תמורת החמישים קיבלת כבר את הניגון

זה לא הולך ביחד

ושיר אינו חינם".

הצניע מושקה את צרורו והסתלק משם

טייל בין דוכני השוק לרגע לא עמד

ולעצמו זימר הוא את השיר אשר למד:

אי-אי-אי…

ממש מעבר ליריד א-הו איזה מזל!

עומד לו גוי אחר בכלל עם סוס לבן כנ"ל

עם כתם על המצח

וכתם על הגב

ושערה של כסף זוהרת בזנב?

והגוי משמיע שיר הקשיבו ושמעו

מן ניגון שהוא המשך של הניגון ההוא:

אי-אי-אי…

"נא למדני את השיר, עשה נא לי טובה"

כך אומר לו מושקה, והגוי – בפיו תשובה:

"תשלם לי קודם

כמו שמקובל

מחירו של הניגון הוא חמישים רובל"

מושקה את צרורו מוציא ומשלם מיד

ואחרי דקה שרים שניהם כאיש אחד

אי-אי-אי…

וכשגמרו לשיר שוב הוא נזכר:

"הי, כמה יעלה לי זה הסוס הנהדר

עם כתם על המצח

וכתם על הגב

ושערה של כסף זוהרת בזנב?"

"מאה רובל", סח הגוי ומושקה "אי אי אי

חמישים שילמתי ואוסיף את מגפי".

"לא לא ולא הסוס לחוד מאה רובל עולה

חמישים שילמת לי על הניגון הזה"

אי-אי-אי…

חוזר לו מושקה בלי הסוס והפריץ אהה

חובט בו וזורק אותו מתוך האחוזה

עם כתם על המצח וכתם על הגב

ואחריו מגורשים אישתו וילדיו

ובדרכים בין כפר לכפר בין יער לבין עיר

גם ברעב וגם בכפור הם לא חדלו לשיר:

אי-אי-אי…

ויום אחד אחרי שנים הגיעו בדרכם

אל עיר הפלך בה ישב הרב המפורסם

הרב ישב בנחת נעץ בהם מבט

יצאו אז כוכבים שלושה של מוצאי שבת

שאל "מנין באתם ולאן תלכו ללון?"

והם ניסו לומר לו אך יצא להם ניגון:

אי-אי-אי…

צחקו סביב האברכים צחקו החסידים

אבל אצל הרב במצח זעו הורידים

היכה הרב על שולחנו

ובקולו הרעים:

"האמנם חרשים אתם האם אינכם שומעים?

הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד

אותו נשיר כשיבוא משיח בן דוד"

אי-אי-אי…

אפילו דקה / מתי כספי וסילביניה אסקפה

פינתי השבועית ברדיוטק, 28.11.22

ב-9 בנובמבר, לפני פחות מעשרים יום, הלכה לעולמה בסאו-פאולו הזמרת הברזילאית הנודעת גל קוסטה, בגיל 77.

מריה דה גרסה קוסטה פנה בורגוס, הידועה יותר בשמה האמנותי גל קוסטה, נולדה ב-1945 בסלבדור שבברזיל. גל קוסטה החלה את הקריירה המוסיקלית שלה ב-1963 והמשיכה בה עד אחרית ימיה.

קוסטה הייתה אחת הזמרות הפופולריות בברזיל לאורך עשרות שנים, וזכתה לפופולריות רבה ברחבי העולם וגם כאן, בישראל.

היא אחת מחלוצי סגנון הטרופיקליה ששטף את ברזיל בשנות השישים והשבעים. הטרופיקליה הוא זרם תרבותי שהתפתח בברזיל בשנות ה-60 של המאה ה-20, בהשפעת תנועת האוונגרד האמנותי ותרבות הפופ המקומית והבינלאומית. הטרופיקליה שילבה ביטויי תרבות ברזילאיים מסורתיים עם חדשנות אסתטית רדיקלית, והיו לה גם יעדים חברתיים ופוליטיים בני הזמן שכוונו לציבור הברזילאי הנתון תחת משטר צבאי. גל קוסטה, ז'ילברטו ז'יל ואחרים היו מובילי הזרם.

ב-1963 הוציאה גל קוסטה את התקליט הראשון שלה, "דומינגו". ב-1973 צונזרה עטיפת תקליטה "אינדייה", כיוון שהיא הצטלמה עליו בביקיני אדום נועז.

גדול להיטיה לאורך הקריירה המרשימה שלה הוא השיר הקצבי והמקפיץ "פסטה דו אינטריור" מתקליטה "פנטזיה" שיצא ב-1982. השיר זכה לגרסה עברית של חוה אלברשטיין, הנקרא "חגיגה"; אף הוא קצבי ומקפיץ.

בסך הכל הוציאה גל קוסטה 33 תקליטי אולפן ושמונה תקליטי הופעה חיה. היא שרה בפרוטוגזית, ספרדית ואנגלית.

גל קוסטה הופיעה פעמים אחדות בישראל. באחד מביקוריה, ב-1982, היא הופיעה בפארק הירקון. הייתי אחד מעשרות אלפי הצופים בהופעה הזאת.

היה זה בתקופה שבה המוסיקה הברזילאית זכתה לפופולריות עצומה בישראל, בעיקר בעקבות התכנית "ארץ טרופית יפה", ששודרה ב-1977 וכבשה את המדינה. הסמבה והבוסה-נובה היו אז סגנונות פופולריים מאוד בעולם ובישראל והשפיעו על יוצרים ישראליים רבים. יהודית רביץ, למשל, הוציאה את התקליט "בוא לריו". "הפרברים" הוציאו את התקליט "פרברים טרופיקל".

ב-1987 העלה מתי כספי את המופע "ארץ טרופית משגעת". הוא הופיע בליווי של להקה ברזילאית, עם שירי המופע המיתולוגי "ארץ טרופית יפה" ושירים נוספים, שכמו ב"ארץ טרופית יפה" גם אותם תרגם אהוד מנור. חלק מן השירים הם תרגום מילולי ואחרים – גרסה עברית על המנגינה המקורית. אהוד מנור לא ידע פורטוגזית ובעצם התרגומים שלו היו תרגומים יד שניה, מאנגלית. אך הוא היטיב לשמור על קרבה אקוסטית למילים המקוריות, מה שמעיד על כשרונו הגדול.

השיר שנשמע היום הוא אחד משירי "ארץ טרופית משגעת", שירה של גל קוסטה "אפילו דקה".

האמת היא שזה לא שיר מקורי של גל קוסטה. השיר Trem das Onze"" – "הרכבת של 23:00", הוא שיר סמבה שנכתב והולחן בידי אדונירן ברבוזה בשנת 1964. הביצוע המקורי שלו היה של דמוניוס דָה גארוֹאָה והיו לו עוד ביצועים רבים. ב-1973 גל קוסטה הקליטה אותו לתקליטה "אינדייה" ומאז הוא מזוהה בעיקר אתה, והוא אחד השירים הפופולריים ביותר שלה. השיר מספר על נער המסביר לאהובתו מדוע אינו יכול להישאר אתה. הוא חייב להספיק לחזור לביתו ברכבת של שעה 23:00, כיוון שהוא גר בפרברים וזו הרכבת האחרונה באותו יום. הוא בן יחיד ואינו יכול להשאיר את אמו לבד.

השיר, בביצועה של גל קוסטה, היה האות לתכנית המוסיקלית של אלי ישראלי בגל"צ בשנות ה-80. ישראלי היה ברזילופיל ידוע, ומהבולטים בסוכני התרבות הברזילאית בישראל. התרגום הראשון לעברית של השיר, היה של המשורר, הסופר והפזמונאי יעקב שבתאי, לתקליטם של "הפרברים" משנת 1981 "פרברים טרופיקל", והוא נקרא "רכבת הלילה":

אינני יכול, אינני יכול

ילדונת שלי להישאר

לרכבת עוד אני כבר מאחר

גר אני באי שם

ואסור לאחר את הרכבת של הלילה

אין עוד אחרת היום

וחוץ מזה יפתי, יש עוד דבר מה פה

יש לי אמא והיא לא תלך לישון

אוי בן יחיד אני

אמא מחכה לי בחלון.

מתי כספי, המפיק המוזיקלי של התקליט, ביקש מאהוד מנור לכתוב לו גרסה חדשה, למופע ולתקליט "ארץ טרופית משגעת" ב-1987. מנור כתב את "אפילו דקה". מתי כספי שר אותו עם הזמרת הברזילאית סילביניה אסקפה. אני אוהב יותר את הגרסה של אהוד מנור על זו של שבתאי.

נאזין למתי כספי וסילביניה אסקפה ונקדיש את השיר לזכרה של גל קוסטה.

אפילו דקה

אפילו דקה

אפילו לרגע אי אפשר

עוד מעט מחר

כן מוכרח ללכת

צר לי כבר מאוחר

הרכבת יוצאת

רכבת אחרונה הלילה

אחת עשרה בדיוק

יש לי בית אחד

ויש לי אמא

השתדלי הלילה לא לכעוס עלי

כי בן יחיד אני

אמא לא נרדמת בלעדי

עמק הנהר האדום / מתי כספי ומשתתפי "עמק הנהר האדום"

פינתי השבועית ברדיוטק, 25.7.22

בפינתנו היום נדבר על אחד התקליטים האהובים עליי, שיצא לפני ארבעים שנה בדיוק – "עמק הנהר האדום". התקליט כולל את השירים מתכנית הטלוויזיה שנשאה את השם הזה, בהפקת רשות השידור.

התכנית הזאת הייתה חלק מגל של תכניות רדיו וטלוויזיה שהוקדשו לשירים מארצות שונות, בגרסאות עבריות, בפי טובי הזמרים. הגל התחיל במופע של להקת "הטוב הרע והנערה", ג'וזי כץ והדודאים, שהוקדשה לשירים מסרטי קולנוע ומחזות זמר, בעיקר מארה"ב. ההפקה המצליחה ביותר הייתה "ארץ טרופית יפה" עם שירים מברזיל. "שיר לדרום אמריקה" –  תכנית של שירים מאמריקה הלטינית ותכנית משירי הבלקן. למעט "הטוב הרע והנערה", שאר התכניות היו הפקות רדיו במסגרת התכנית המיתולוגית "דו-רה-ומי עוד" של "קול ישראל". את הגרסאות העבריות בכל התכניות הללו, מלבד שירי ארצות הבלקן שאותם תרגם יורם טהרלב, כתב אהוד מנור. את ההפקה המוסיקלית והעיבודים של כל התכניות, מלבד "הטוב הרע והנערה", עשה מתי כספי.

מתי כספי ואהוד מנור הובילו גם את "עמק הנהר האדום", שירי המערב הפרוע; שירי קאונטרי ושירים ממערבונים. אהוד מנור כתב את המילים העבריות, על הלחנים המקוריים. מתי כספי עיבד והיה המנהל המוסיקלי. המפיק, הבמאי והרוח החיה של ההפקה היה דן בירון.

מתי כספי השתתף גם כזמר. הזמרים האחרים בתכנית היו בני אמדורסקי, דפנה ערמוני, דורי בן זאב, ריקי גל ולהקת הפונדקאים. להקת הפונדקאים הייתה להקת פולק וקאונטרי ישראלית, שפעלה בשנים 1976-2002, וחבריה היו עולים מארצות אנגלוסקסיות.

כל החבורה הזו ירדה לשבוע ל"עיר הסרטים" באילת. הם לבשו בגדי בוקרים בנוסח המערבונים. גם התפאורה הייתה באותה רוח – בר, ערמת שחת, אורווה, מכרה, תחנת רכבת ישנה וכד'. בין השירים שולבו מערכונים, שאותם כתבו מנחם זילברמן ודורי בן זאב, ושיחקו בהם זילברמן, דורי, מתי כספי ואייל גפן. המערכונים היו קטעי מעבר קצרים מאוד. באחד מהם, למשל, דורי בן זאב הוא פקיד בנק. טוב, יש לו את התכונות המתאימות, קרחת ומשקפיים. מתי כספי מגיע אליו ושולף אקדח. אך הוא מגמגם ולא מצליח להשלים את המשפטים. והפקיד עוזר לו. למשל. מתי כספי אומר, "זה…." "שוד" משלים אותו דורי בן זאב. הוא מבקש את ה… ודורי משלים "כסף". אין בעיה אומר דורי, ושולף נייר, ומחתים את השודד כאן וכאן וכאן ומבקש שני ערבים. והשודד הולך, כדי לפנות מקום לבא בתור. במערכון אחר, מנחם זילברמן ואייל גפן הולכים ברחוב וקוראים למישהו, "היי, מה השעה"? "עשר  וחצי" הוא עונה, ומנחם יורה בו. והוא מסביר לחברו: "הוא ידע יותר מדי". גם ההעמדה של השירים הייתה חיננית ומצחיקה.

המלבישה והמאפרת, שעשתה עבודה יצירתית יוצאת מן הכלל, הייתה דליה אלקין. באחד השירים, "היי איילת", דורי בן זאב ודפנה ארמוני הם שחורים, או בלשון ימינו אפרו-אמריקאים. דורי שחור, עם תלתלים שחורים מקורזלים על ראשו, נראה ממש אותנטי. אבל היום, עם הטרלול הפרוגרסיבי, אסור ללבנים לשחק שחורים, כך שהשיר היפה הזה לא היה עובר את משטרת הפוליטיקלי-קורקט.

עם השירים בתכנית נמנו "בלוז חולה אהבה", "ג'ון בריון", "אני שמורת טבע", "בעקבות השועל", "רכבת המשא", "מה שנכון נכון", "אולי אהבה" ואחרים.

אנו נאזין לשיר הנושא, שסגר את התכנית – "עמק הנהר האדום", בביצוע כל משתתפי התכנית, כשמתי כספי הוא הסולן. זה שיר של בוקר מאוהב, אל הבחורה, שהוא שמע שהיא עוזבת אותו, והוא מזמין אותה לשבת לצדו עוד הערב, לומר לו שלום נאנח, ומבקש ממנה שלא תשכח את העמק ואת מי שאוהב רק אותה.

הם אומרים שאותי את עוזבת

איך השמש יזרח שוב עלי

ואולי בליבך את חושבת

שתשובי עוד פעם אלי

בואי שבי לצדי כאן הערב

ואמרי לי שלום נאנח

אל נא תשכחי את העמק

ואת מי שאוהב רק אותך

המלים שרציתי לשמוע

לא עלו על שפתיך היום

עוד מעט ואתחיל כאן לדמוע

אם אכן את אומרת שלום

מלחמה שכזאת לא נגמרת

בליבו של בוקר מאוהב

את ליבי את עוד רגע שוברת

כאן בערב בסוף מערב

בואי שבי לצדי כאן הערב

ואמרי לי שלום נאנח

אל נא תשכחי את העמק

ואת מי שאוהב רק אותך.

פינתי השבועית ברדיו: סמבה בשניים

סמבה בשניים / מתי כספי ויהודית רביץ

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 12.7.21

מחר, 13 ביולי, ימלאו שמונים שנה להולדתו של אהוד מנור, חתן פרס ישראל לזמר עברי לשנת 1983, בהיותו בן 42 בלבד, ואחד מגדולי הפזמונאים העבריים. מנור הקפיד להדגיש שהוא אינו משורר אלא פזמונאי. הוא לא אמר זאת מתוך ענווה או הצטנעות, אלא מתוך כבוד לפזמון, וראייתו את הפזמון כסוגה שאינה נופלת בחשיבותה התרבותית מהשירה. בעיניי, אגב, הוא משורר. חלק משיריו, כדוגמת "ברית עולם", הם שירה נשגבת, גם אם נכתבו מלכתחילה להלחנה. אך הוא עצמו הקפיד להתכחש להיותו משורר. הוא היה פזמונאי, מתרגם, מגיש תכניות רדיו ומנחה תכניות טלוויזיה, בתחומי המוסיקה והקולנוע.

אהוד מנור נפטר לפני 17 שנים. כיוון שהוא היה יוצר פורה בצורה בלתי רגילה, אין ספק שהתרבות הישראלית הפסידה מאות רבות של שירים שלא נכתבו, בשל פטירתו המוקדמת כל כך, בגיל 63 בלבד.

פינות רבות הקדשנו לשיריו של אהוד מנור. יקרות לי במיוחד הפינות שהוקדשו למה שאני מכנה "טרילוגיית שירי הצומוד" שלו – "ללכת שבי אחריך", "יליד הארץ" ו"אין לי ארץ אחרת".

הפעם אתמקד בשיריו המתורגמים של אהוד מנור. האמת היא שהשבוע, שבוע הגמר של קופה אמריקה והיורו, השיר המתורגם האקטואלי ביותר שלו הוא "איזה כדורגל", אבל את השיר הזה כבר השמענו.

שיריו המתורגמים, או כפי שהוא נהג לכנות אותם "שירים שעשו עליה", היו מרכיב משמעותי ביותר ביצירתו של אהוד מנור. הוא תרגם מאות שירים. הוא תרגם בעיקר מאנגלית, אך גם משפות אחרות, שאינו דובר אותן, אך תרגמו בעבורו את השירים תרגום חופשי והוא עיבד אותם לשירים, תוך הקפדה על חריזה ועל התאמה מוסיקלית מדויקת ללחן.

אהוד מנור היה המתרגם של כמה מיזמים מוסיקליים גדולים של שירים מתורגמים משפות שונות. המיזם הראשון היה שלישיית "הטוב, הרע והנערה" – הדודאים וג'וזי כץ, שפעלה בשנים 1972-1973. המופע והתקליט שלהם היו של שירים מתורגמים מסרטים ומחזות זמר אמריקאיים. בנוסף ל-13 השירים המתורגמים, אהוד כתב להם גם חמישה שירים מקוריים.

המיזם הבא היה "ארץ טרופית יפה" – מיזם של שירים ברזילאים שהוקלטו ב-1977 במסגרת תכנית הרדיו "דו-רה ומי עוד" ב"קול ישראל" ואח"כ לתקליט שנשא את השם. הייתה זו הצלחה גדולה. אהוד מנור כתב את הגרסה העברית של כל השירים.

ב-1981 תרגם אהוד מנור את שירי תכנית הטלוויזיה "עמק הנהר האדום" – שירי המערב הפרוע; שירי קאונטרי ושירים ממערבונים. השירים יצאו בתקליט.

באותה השנה נערך המיזם "שיר לדרום אמריקה", אף הוא בתכנית "דו-רה ומי עוד" ב"קול ישראל". שירים מספרדית, מדרום אמריקה. גם שירי התכנית הזאת יצאו בתקליט.

המפיק המוזיקלי של "ארץ טרופית יפה", "עמק הנהר האדום" ו"שיר לדרום אמריקה" היה חברו הקרוב ושותפו המרכזי ליצירה, שאותו הוא כינה "נפש תאומה", מתי כספי.

ב-1983, מתי כספי והפרברים הקליטו תקליט נוסף של שירים מדרום אמריקה, שגם את מילותיהם כתב אהוד מנור, "שיר אהבה רחוק".

ב-1987 יצא תקליט של ירדנה ארזי עם שירים צועניים, בתרגומו של אהוד מנור, "נשמה צוענית". כעבור שנתיים ירדנה הוציאה תקליט עם שירים ערביים בתרגומו של אהוד מנור – "דמיון מזרחי".

אהוד מנור תרגם מחזות ומחזות זמר רבים מאוד. הראשון, ב-1971, היה המחזמר "שיער", ואחריו עוד כעשרים מחזות ובהם: "אילוף הסוררת", "רומאו ויוליה", "הקמצן", "הלילה ה-12", "טרטיף", "דון ז'ואן", "חתולה על גג פח לוהט", "קברט", "אחים בדם", "סיפור הפרברים", "עלובי החיים", "אופרה בגרוש" ועוד.

השיר שנשמע היום הוא שיר מקסים מתוך "ארץ טרופית יפה", בביצוע מתי כספי ויהודית רביץ, ובליווי וירטואוזי של אורי הרפז בגיטרה, "סמבה בשניים". את מילות השיר המקוריות כתב ויניסאוס דה מוראס ואת הלחן – בדן פדל. דה מוראס היה פזמונאי, משורר, עיתונאי, מלחין, זמר, מחזאי ודיפלומט ברזילאי, דמות מרכזית מאוד בתרבות הברזילאית, שמזוהה בעיקר עם סגנון הבוסה-נובה. הדבר היחיד שאני יודע על בדן פדל הוא שהנו מלחין השיר "סמבה בשניים" והשיר "בירמבאו", אף הוא למילותיו של דה מוראס, ושאף אותו הלחין אהוד מנור ומתי כספי שר.

"סמבה בשנים" הוא שיר אהבה וגעגועים של איש לאישה ושל האישה לאיש. הבית הראשון הוא שירו של הגבר. הבית השני, במנגינה אחרת, הוא שירה של האישה. ובבית השלישי הם שרים במקביל, איש את המילים שלו במנגינה שלו, כשההרמוניה בין מתי כספי ויהודית רביץ נהדרת והם ממש משלימים זה את זה. הבית השלישי מסתיים במילים הזהות ובמנגינה הזהה, כשההבדל הוא רק בהטיה המגדרית: "אם אינךְ לצדי אז אני לא כלום" ו"אם אינךָ לצדי אז אני לא כלום".

הגבר מבטא את געגועיו ואת חסרונה של אהובתו בשורה של מטאפורות – הוא אומר לה שבלעדיה הוא אש בלי אור, שדרה בלי כוכב, כוכב בליל כפור בלי זוג מאוהב, סירה ללא ים, שדה בלי פרחים. והאישה פונה לאהובה בפשטות: "בוא, בוא כמו פעם. זרועותיך זקוקות לשלי, לילותיך זקוקים ללילי". כשאנו מאזינים לשיר, נדמה שבבית השלישי שני האוהבים המתגעגעים נפגשים ומתאחדים, אך המפגש הזה קורה רק במוסיקה.

את לא איתי – אני כאן לבד

כשאת לא איתי – אין טעם כמעט

אני אש בלי אור – שדרה בלי כוכב

כוכב בליל כפור – בלי זוג מאוהב

אל האי שם אובדות הדרכים

סירה ללא ים – שדה בלי פרחים

העצב תמידי העצב חתום

אם אינך לצידי אז אני לא כלום

עוד געגוע

אל השחר של יום בראשית

אל הטעם

בוא בוא כמו פעם

זרועותיך זקוקות לשלי

לילותיך זקוקים ללילי

אני עוד זוכרת

את עיני עייפות

מלראות יום עגום

בוא בוא כמו פעם

אם אינך לצידי

אז אני לא כלום

פינתי השבועית ברדיו: עוד יום

עוד יום / מתי כספי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 2.12.19

לפני 70 שנה ויומיים, נולד בקיבוץ חניתה שבגליל המערבי – גאון. מתי כספי. עד היום, כאשר שואלים אותו "איפה חנית?" הוא משיב: "בגליל המערבי", וכמובן אף שריר לא זע על פני הפוקר שלו. אז אם כבר התחלנו את הפינה המוקדשת למתי כספי בהומור שלו, ראוי לציין שעל אף המראה האדיש והמבט הקפוא וחסר החיוך שלו, מדובר באדם בעל חוש הומור משובח ביותר, וניתן להבחין בכך בכל הופעה שלו, בכל ראיון עמו, במערכונים שלו, מ"מוריס והיונים" ועד השיעור במרוקאית ובשירים כמו "נחליאלי", "מחרתיים" ושאר שירי תקליט שירי השטות "שירים במיץ עגבניות".

אבל כמובן שכאשר כיניתי אותו גאון, לא התכוונתי למערכונים, אלא למוסיקה. מתי כספי הוא באמת יוצר גאון, מקורי ויצירתי בצורה בלתי רגילה. לחניו ועיבודיו נפלאים וייחודיים, חוש הקצב שלו מדהים – אין ספק שהוא אחד מגדולי המוסיקאים בכל תולדות המוסיקה הישראלית אם לא ה-; אולי רק סשה ארגוב עולה עליו. מתי כספי מנגן על כל הכלים ומפליא בנגינתו בכל הכלים. כפרפקציוניסט, שאינו מוכן להתפשר על פחות מן המושלם, בתקליטיו הוא מקפיד לנגן בעצמו בכל הכלים. ופעמים רבות הוא גם מקליט בעצמו את הקולות, קולות הליווי לשירתו. הדבר בולט בעיקר בשיר "חופשה באדום", ללחן של סשה ארגוב, שאת הפזמון שלו הוא הקליט במגוון רחב מאוד של קולות, כך שהפזמון נשמע כמעט כמו מקהלת הצבא האדום – אך כל הקולות הם שלו.

מתי כספי אינו רק מלחין, מעבד ונגן גאוני, אלא גם זמר נפלא. יש לו קול יפה ונעים ובעיקר – המנעד הרחב שלו כמעט בלתי נתפס. והוא אוהב מעברים מקולות נמוכים מאוד לגבוהים מאוד בחלק משיריו, ולכן לא כל זמר יכול לשיר אותם. כך למשל, בשיר "איך זה שכוכב", שמתחיל מאוד מאוד נמוך ומגיע לגבהים מרקיעי שחקים. ובשיר הנפלא "הנה הנה" הוא נע בווירטואוזיות רצוא ושוב מלמטה למעלה ובחזרה לאורך השיר. חלק משיריו קשים לביצוע לאו דווקא בשל המנעד, אלא בשל המורכבות של המנגינות, כמו למשל השיר "לא ידעתי שתלכי ממני".

גם מילות השירים של מתי כספי מקסימות. בצעירותו, בימיו הגדולים ביותר והמצליחים ביותר, הוא כתב בעצמו רק שיר אחד – "כמה שירים אפשר להמציא בכלל". בשנים האחרונות הוא כותב יותר, ואני מודה שאיני מתחבר במיוחד למילות שיריו. אבל הבחירה שלו בכותבים ובשירים משובחת מאוד, וכמעט כל שיריו מאוד מאוד יפים. הוא היה נפש תאומה, כהגדרתו, של אהוד מנור, שכתב רבים מאוד משיריו, והוא הלחין גם שירי משוררים, בעיקר של נתן זך וגם של יהודה עמיחי, אלתרמן, יעקב פיכמן, יהונתן גפן, רחל שפירא, משה טבנקין ועוד.

כמו רבים מן האמנים ומבני דורו, עיקר הצלחתו הייתה בתקליטיו הראשונים. ולטעמי, הם אכן הטובים ביותר שלו ולמרבה הצער הוא לא הצליח לשחזר את האיכות יוצאת הדופן שלהם בתקליטיו המאוחרים יותר. הם הניבו שירים נפלאים כמו "ביום מסה", "ברית עולם", "לא ידעתי שתלכי ממני", "הנה הנה", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", "איך זה שכוכב", "הבלון שלי", "אחרי שנסעת", "ציור" ועוד.

משחר ילדותו התחבר מתי כספי למוסיקת עולם, עוד לפני שהמושג הזה היה קיים, והשפעת המגוון המוסיקלי הכל-עולמי הזה על יצירתו גדולה, והיא אחד ההסברים ליופיה. הוא גם הפיק מוסיקלית הפקות של מוסיקת עולם כמו "ארץ טרופית יפה" ו"ארץ טרופית משגעת" של מוסיקה ברזילאית, "שירי הבלקן" – עם שירים מיוגוסלביה, רומניה ובולגריה, "עמק הנהר האדום" עם שירים מן המערב הפרוע שתרגם אהוד מנור, "שיר אהבה רחוק" יחד עם הפרברים – עם שירים מדרום אמריקה. הוא מושפע מאוד, כמובן, גם ממוסיקה קלסית, ג'אז וסוגות נוספות.

לאורך השנים מתי כספי שיתף פעולה עם אמנים אחרים – הלחין להם שירים, עיבד שירים, הפיק תקליטים והיה המנהל המוסיקלי של אמנים רבים. שיתופי הפעולה הבולטים שלו הם עם שלמה גרוניך, עם סשה ארגוב ועם ריקי גל. ושיתוף הפעולה האחרון, הוא במופע המשותף עם שלום חנוך.

השיר שבחרתי להשמיע הוא "עוד יום". קודם כל בשל מילותיו המקסימות, אותן כתבה רחל שפירא, אך גם כיוון שבשיר הזה אנו יכולים להיווכח ביכולת הקולית הנדירה שלו, לשיר במנעד רחב.

השיר נכתב במקור לגלי עטרי. ואפילו לה, כאישה, היה קשה מאוד להגיע לגבהים של השיר. השיר הופיע בתקליטה של גלי עטרי מ-1984 "ממריאה ברוח", שמתי כספי היה המנהל המוסיקלי והמעבד שלו והלחין את מרבית שיריו. זאב אולמן שהפיק את התקליט מטעם חברת התקליטים NMC סיפר:
"מתי לקח כאן את גלי למנעדים שלא הכירה – קיצוניות על גבול החנק". והנה, הוא, כגבר, מגיע לגבהים האלה, ודומה שכלל ללא מאמץ. מתי כספי הקליט את השיר לתקליטו "צד ג' צד ד'" מ-1987. שמו של התקליט מרמז לכך שהוא מעין תקליט המשך לתקליטו "צד א' צד ב'" שהקליט 9 שנים קודם לכן, וכמוהו הוא מבוסס בעיקר על גרסאות כיסוי שלו לשירים שכתב לזמרים אחרים. השיר, בביצועו, מופיע גם בתקליטו בהופעה חיה בפסטיבל ערד, משנת 1997. גם יונתן רזאל הקליט גרסה משלו, בליווי התזמורת הסימפונית ראשון לציון, לתקליט "עבודה עברית".

אני אוהב מאוד את מילות השיר "עוד יום" ומזדהה אתן, עד שהן כמו מוטו לחיי. לא להיכנע לשגרת היום יום, כי גם בשגרה הזאת יש עוד מקום לדמיון. המלאכה רבה והזמן קצר, ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר, הרי כולנו גדלנו על "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל", ולכן גם בחיי היום יום האלה, יש ניסיון. וכל יום עלינו לראות כאתגר. ולא לפחד מן האתגרים שהוא מציב בפנינו. לא להתמעט וגם לא להימלט ותמיד לשאוף ללכת הלאה; ללכת זה אומר לא להסתלק. והשיר מסתיים במילים האופטימיות: בחריפות הזאת, עוד יום, עוד יום. בציפיה לטוב, עוד יום, עוד יום.

וכאשר מילות השיר מתרוממות ל"ולשאוף תמיד ללכת הלאה", גם הלחן מעפיל אתו לגבהים אדירים, היישר מן השורות שבהן המנעד הוא הנמוך ביותר – "לא להתמעט וגם לא להימלט".

בקיצור… גאון כבר אמרנו?

בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
ובצפיפות הזאת
עוד יום, עוד יום.

החזאי מוסר את התחזית
משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית
ויש כאן מקום לדמיון
עוד יום, עוד יום.

בהשתקפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בהיחשפות הזאת
עוד יום, עוד יום.

המלאכה רבה והזמן קצר
ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר.
אמצע הדרך
ויש גם בזה ניסיון
עוד יום, עוד יום.

לא להתמעט וגם לא להימלט
ותמיד לשאוף ללכת הלאה
ללכת זה אומר: לא להסתלק
כן, כוונתי לומר: לא להסתלק
אמצע הדרך
ויש גם בזה ניסיון
עוד יום, עוד יום.

בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בציפייה לטוב
עוד יום, עוד יום.