פינתי השבועית ברדיו: סמבה בשניים

סמבה בשניים / מתי כספי ויהודית רביץ

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 12.7.21

מחר, 13 ביולי, ימלאו שמונים שנה להולדתו של אהוד מנור, חתן פרס ישראל לזמר עברי לשנת 1983, בהיותו בן 42 בלבד, ואחד מגדולי הפזמונאים העבריים. מנור הקפיד להדגיש שהוא אינו משורר אלא פזמונאי. הוא לא אמר זאת מתוך ענווה או הצטנעות, אלא מתוך כבוד לפזמון, וראייתו את הפזמון כסוגה שאינה נופלת בחשיבותה התרבותית מהשירה. בעיניי, אגב, הוא משורר. חלק משיריו, כדוגמת "ברית עולם", הם שירה נשגבת, גם אם נכתבו מלכתחילה להלחנה. אך הוא עצמו הקפיד להתכחש להיותו משורר. הוא היה פזמונאי, מתרגם, מגיש תכניות רדיו ומנחה תכניות טלוויזיה, בתחומי המוסיקה והקולנוע.

אהוד מנור נפטר לפני 17 שנים. כיוון שהוא היה יוצר פורה בצורה בלתי רגילה, אין ספק שהתרבות הישראלית הפסידה מאות רבות של שירים שלא נכתבו, בשל פטירתו המוקדמת כל כך, בגיל 63 בלבד.

פינות רבות הקדשנו לשיריו של אהוד מנור. יקרות לי במיוחד הפינות שהוקדשו למה שאני מכנה "טרילוגיית שירי הצומוד" שלו – "ללכת שבי אחריך", "יליד הארץ" ו"אין לי ארץ אחרת".

הפעם אתמקד בשיריו המתורגמים של אהוד מנור. האמת היא שהשבוע, שבוע הגמר של קופה אמריקה והיורו, השיר המתורגם האקטואלי ביותר שלו הוא "איזה כדורגל", אבל את השיר הזה כבר השמענו.

שיריו המתורגמים, או כפי שהוא נהג לכנות אותם "שירים שעשו עליה", היו מרכיב משמעותי ביותר ביצירתו של אהוד מנור. הוא תרגם מאות שירים. הוא תרגם בעיקר מאנגלית, אך גם משפות אחרות, שאינו דובר אותן, אך תרגמו בעבורו את השירים תרגום חופשי והוא עיבד אותם לשירים, תוך הקפדה על חריזה ועל התאמה מוסיקלית מדויקת ללחן.

אהוד מנור היה המתרגם של כמה מיזמים מוסיקליים גדולים של שירים מתורגמים משפות שונות. המיזם הראשון היה שלישיית "הטוב, הרע והנערה" – הדודאים וג'וזי כץ, שפעלה בשנים 1972-1973. המופע והתקליט שלהם היו של שירים מתורגמים מסרטים ומחזות זמר אמריקאיים. בנוסף ל-13 השירים המתורגמים, אהוד כתב להם גם חמישה שירים מקוריים.

המיזם הבא היה "ארץ טרופית יפה" – מיזם של שירים ברזילאים שהוקלטו ב-1977 במסגרת תכנית הרדיו "דו-רה ומי עוד" ב"קול ישראל" ואח"כ לתקליט שנשא את השם. הייתה זו הצלחה גדולה. אהוד מנור כתב את הגרסה העברית של כל השירים.

ב-1981 תרגם אהוד מנור את שירי תכנית הטלוויזיה "עמק הנהר האדום" – שירי המערב הפרוע; שירי קאונטרי ושירים ממערבונים. השירים יצאו בתקליט.

באותה השנה נערך המיזם "שיר לדרום אמריקה", אף הוא בתכנית "דו-רה ומי עוד" ב"קול ישראל". שירים מספרדית, מדרום אמריקה. גם שירי התכנית הזאת יצאו בתקליט.

המפיק המוזיקלי של "ארץ טרופית יפה", "עמק הנהר האדום" ו"שיר לדרום אמריקה" היה חברו הקרוב ושותפו המרכזי ליצירה, שאותו הוא כינה "נפש תאומה", מתי כספי.

ב-1983, מתי כספי והפרברים הקליטו תקליט נוסף של שירים מדרום אמריקה, שגם את מילותיהם כתב אהוד מנור, "שיר אהבה רחוק".

ב-1987 יצא תקליט של ירדנה ארזי עם שירים צועניים, בתרגומו של אהוד מנור, "נשמה צוענית". כעבור שנתיים ירדנה הוציאה תקליט עם שירים ערביים בתרגומו של אהוד מנור – "דמיון מזרחי".

אהוד מנור תרגם מחזות ומחזות זמר רבים מאוד. הראשון, ב-1971, היה המחזמר "שיער", ואחריו עוד כעשרים מחזות ובהם: "אילוף הסוררת", "רומאו ויוליה", "הקמצן", "הלילה ה-12", "טרטיף", "דון ז'ואן", "חתולה על גג פח לוהט", "קברט", "אחים בדם", "סיפור הפרברים", "עלובי החיים", "אופרה בגרוש" ועוד.

השיר שנשמע היום הוא שיר מקסים מתוך "ארץ טרופית יפה", בביצוע מתי כספי ויהודית רביץ, ובליווי וירטואוזי של אורי הרפז בגיטרה, "סמבה בשניים". את מילות השיר המקוריות כתב ויניסאוס דה מוראס ואת הלחן – בדן פדל. דה מוראס היה פזמונאי, משורר, עיתונאי, מלחין, זמר, מחזאי ודיפלומט ברזילאי, דמות מרכזית מאוד בתרבות הברזילאית, שמזוהה בעיקר עם סגנון הבוסה-נובה. הדבר היחיד שאני יודע על בדן פדל הוא שהנו מלחין השיר "סמבה בשניים" והשיר "בירמבאו", אף הוא למילותיו של דה מוראס, ושאף אותו הלחין אהוד מנור ומתי כספי שר.

"סמבה בשנים" הוא שיר אהבה וגעגועים של איש לאישה ושל האישה לאיש. הבית הראשון הוא שירו של הגבר. הבית השני, במנגינה אחרת, הוא שירה של האישה. ובבית השלישי הם שרים במקביל, איש את המילים שלו במנגינה שלו, כשההרמוניה בין מתי כספי ויהודית רביץ נהדרת והם ממש משלימים זה את זה. הבית השלישי מסתיים במילים הזהות ובמנגינה הזהה, כשההבדל הוא רק בהטיה המגדרית: "אם אינךְ לצדי אז אני לא כלום" ו"אם אינךָ לצדי אז אני לא כלום".

הגבר מבטא את געגועיו ואת חסרונה של אהובתו בשורה של מטאפורות – הוא אומר לה שבלעדיה הוא אש בלי אור, שדרה בלי כוכב, כוכב בליל כפור בלי זוג מאוהב, סירה ללא ים, שדה בלי פרחים. והאישה פונה לאהובה בפשטות: "בוא, בוא כמו פעם. זרועותיך זקוקות לשלי, לילותיך זקוקים ללילי". כשאנו מאזינים לשיר, נדמה שבבית השלישי שני האוהבים המתגעגעים נפגשים ומתאחדים, אך המפגש הזה קורה רק במוסיקה.

את לא איתי – אני כאן לבד

כשאת לא איתי – אין טעם כמעט

אני אש בלי אור – שדרה בלי כוכב

כוכב בליל כפור – בלי זוג מאוהב

אל האי שם אובדות הדרכים

סירה ללא ים – שדה בלי פרחים

העצב תמידי העצב חתום

אם אינך לצידי אז אני לא כלום

עוד געגוע

אל השחר של יום בראשית

אל הטעם

בוא בוא כמו פעם

זרועותיך זקוקות לשלי

לילותיך זקוקים ללילי

אני עוד זוכרת

את עיני עייפות

מלראות יום עגום

בוא בוא כמו פעם

אם אינך לצידי

אז אני לא כלום

פינתי השבועית ברדיו: עוד יום

עוד יום / מתי כספי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 2.12.19

לפני 70 שנה ויומיים, נולד בקיבוץ חניתה שבגליל המערבי – גאון. מתי כספי. עד היום, כאשר שואלים אותו "איפה חנית?" הוא משיב: "בגליל המערבי", וכמובן אף שריר לא זע על פני הפוקר שלו. אז אם כבר התחלנו את הפינה המוקדשת למתי כספי בהומור שלו, ראוי לציין שעל אף המראה האדיש והמבט הקפוא וחסר החיוך שלו, מדובר באדם בעל חוש הומור משובח ביותר, וניתן להבחין בכך בכל הופעה שלו, בכל ראיון עמו, במערכונים שלו, מ"מוריס והיונים" ועד השיעור במרוקאית ובשירים כמו "נחליאלי", "מחרתיים" ושאר שירי תקליט שירי השטות "שירים במיץ עגבניות".

אבל כמובן שכאשר כיניתי אותו גאון, לא התכוונתי למערכונים, אלא למוסיקה. מתי כספי הוא באמת יוצר גאון, מקורי ויצירתי בצורה בלתי רגילה. לחניו ועיבודיו נפלאים וייחודיים, חוש הקצב שלו מדהים – אין ספק שהוא אחד מגדולי המוסיקאים בכל תולדות המוסיקה הישראלית אם לא ה-; אולי רק סשה ארגוב עולה עליו. מתי כספי מנגן על כל הכלים ומפליא בנגינתו בכל הכלים. כפרפקציוניסט, שאינו מוכן להתפשר על פחות מן המושלם, בתקליטיו הוא מקפיד לנגן בעצמו בכל הכלים. ופעמים רבות הוא גם מקליט בעצמו את הקולות, קולות הליווי לשירתו. הדבר בולט בעיקר בשיר "חופשה באדום", ללחן של סשה ארגוב, שאת הפזמון שלו הוא הקליט במגוון רחב מאוד של קולות, כך שהפזמון נשמע כמעט כמו מקהלת הצבא האדום – אך כל הקולות הם שלו.

מתי כספי אינו רק מלחין, מעבד ונגן גאוני, אלא גם זמר נפלא. יש לו קול יפה ונעים ובעיקר – המנעד הרחב שלו כמעט בלתי נתפס. והוא אוהב מעברים מקולות נמוכים מאוד לגבוהים מאוד בחלק משיריו, ולכן לא כל זמר יכול לשיר אותם. כך למשל, בשיר "איך זה שכוכב", שמתחיל מאוד מאוד נמוך ומגיע לגבהים מרקיעי שחקים. ובשיר הנפלא "הנה הנה" הוא נע בווירטואוזיות רצוא ושוב מלמטה למעלה ובחזרה לאורך השיר. חלק משיריו קשים לביצוע לאו דווקא בשל המנעד, אלא בשל המורכבות של המנגינות, כמו למשל השיר "לא ידעתי שתלכי ממני".

גם מילות השירים של מתי כספי מקסימות. בצעירותו, בימיו הגדולים ביותר והמצליחים ביותר, הוא כתב בעצמו רק שיר אחד – "כמה שירים אפשר להמציא בכלל". בשנים האחרונות הוא כותב יותר, ואני מודה שאיני מתחבר במיוחד למילות שיריו. אבל הבחירה שלו בכותבים ובשירים משובחת מאוד, וכמעט כל שיריו מאוד מאוד יפים. הוא היה נפש תאומה, כהגדרתו, של אהוד מנור, שכתב רבים מאוד משיריו, והוא הלחין גם שירי משוררים, בעיקר של נתן זך וגם של יהודה עמיחי, אלתרמן, יעקב פיכמן, יהונתן גפן, רחל שפירא, משה טבנקין ועוד.

כמו רבים מן האמנים ומבני דורו, עיקר הצלחתו הייתה בתקליטיו הראשונים. ולטעמי, הם אכן הטובים ביותר שלו ולמרבה הצער הוא לא הצליח לשחזר את האיכות יוצאת הדופן שלהם בתקליטיו המאוחרים יותר. הם הניבו שירים נפלאים כמו "ביום מסה", "ברית עולם", "לא ידעתי שתלכי ממני", "הנה הנה", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", "איך זה שכוכב", "הבלון שלי", "אחרי שנסעת", "ציור" ועוד.

משחר ילדותו התחבר מתי כספי למוסיקת עולם, עוד לפני שהמושג הזה היה קיים, והשפעת המגוון המוסיקלי הכל-עולמי הזה על יצירתו גדולה, והיא אחד ההסברים ליופיה. הוא גם הפיק מוסיקלית הפקות של מוסיקת עולם כמו "ארץ טרופית יפה" ו"ארץ טרופית משגעת" של מוסיקה ברזילאית, "שירי הבלקן" – עם שירים מיוגוסלביה, רומניה ובולגריה, "עמק הנהר האדום" עם שירים מן המערב הפרוע שתרגם אהוד מנור, "שיר אהבה רחוק" יחד עם הפרברים – עם שירים מדרום אמריקה. הוא מושפע מאוד, כמובן, גם ממוסיקה קלסית, ג'אז וסוגות נוספות.

לאורך השנים מתי כספי שיתף פעולה עם אמנים אחרים – הלחין להם שירים, עיבד שירים, הפיק תקליטים והיה המנהל המוסיקלי של אמנים רבים. שיתופי הפעולה הבולטים שלו הם עם שלמה גרוניך, עם סשה ארגוב ועם ריקי גל. ושיתוף הפעולה האחרון, הוא במופע המשותף עם שלום חנוך.

השיר שבחרתי להשמיע הוא "עוד יום". קודם כל בשל מילותיו המקסימות, אותן כתבה רחל שפירא, אך גם כיוון שבשיר הזה אנו יכולים להיווכח ביכולת הקולית הנדירה שלו, לשיר במנעד רחב.

השיר נכתב במקור לגלי עטרי. ואפילו לה, כאישה, היה קשה מאוד להגיע לגבהים של השיר. השיר הופיע בתקליטה של גלי עטרי מ-1984 "ממריאה ברוח", שמתי כספי היה המנהל המוסיקלי והמעבד שלו והלחין את מרבית שיריו. זאב אולמן שהפיק את התקליט מטעם חברת התקליטים NMC סיפר:
"מתי לקח כאן את גלי למנעדים שלא הכירה – קיצוניות על גבול החנק". והנה, הוא, כגבר, מגיע לגבהים האלה, ודומה שכלל ללא מאמץ. מתי כספי הקליט את השיר לתקליטו "צד ג' צד ד'" מ-1987. שמו של התקליט מרמז לכך שהוא מעין תקליט המשך לתקליטו "צד א' צד ב'" שהקליט 9 שנים קודם לכן, וכמוהו הוא מבוסס בעיקר על גרסאות כיסוי שלו לשירים שכתב לזמרים אחרים. השיר, בביצועו, מופיע גם בתקליטו בהופעה חיה בפסטיבל ערד, משנת 1997. גם יונתן רזאל הקליט גרסה משלו, בליווי התזמורת הסימפונית ראשון לציון, לתקליט "עבודה עברית".

אני אוהב מאוד את מילות השיר "עוד יום" ומזדהה אתן, עד שהן כמו מוטו לחיי. לא להיכנע לשגרת היום יום, כי גם בשגרה הזאת יש עוד מקום לדמיון. המלאכה רבה והזמן קצר, ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר, הרי כולנו גדלנו על "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל", ולכן גם בחיי היום יום האלה, יש ניסיון. וכל יום עלינו לראות כאתגר. ולא לפחד מן האתגרים שהוא מציב בפנינו. לא להתמעט וגם לא להימלט ותמיד לשאוף ללכת הלאה; ללכת זה אומר לא להסתלק. והשיר מסתיים במילים האופטימיות: בחריפות הזאת, עוד יום, עוד יום. בציפיה לטוב, עוד יום, עוד יום.

וכאשר מילות השיר מתרוממות ל"ולשאוף תמיד ללכת הלאה", גם הלחן מעפיל אתו לגבהים אדירים, היישר מן השורות שבהן המנעד הוא הנמוך ביותר – "לא להתמעט וגם לא להימלט".

בקיצור… גאון כבר אמרנו?

בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
ובצפיפות הזאת
עוד יום, עוד יום.

החזאי מוסר את התחזית
משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית
ויש כאן מקום לדמיון
עוד יום, עוד יום.

בהשתקפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בהיחשפות הזאת
עוד יום, עוד יום.

המלאכה רבה והזמן קצר
ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר.
אמצע הדרך
ויש גם בזה ניסיון
עוד יום, עוד יום.

לא להתמעט וגם לא להימלט
ותמיד לשאוף ללכת הלאה
ללכת זה אומר: לא להסתלק
כן, כוונתי לומר: לא להסתלק
אמצע הדרך
ויש גם בזה ניסיון
עוד יום, עוד יום.

בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בציפייה לטוב
עוד יום, עוד יום.