* עם מיכל 1 – אני עם מיכל, כי מיכל היא מנהיגה עם שורשים באדמת הגולן, עמוד שדרה ערכי וחזון שנוגע בשמים.
* הסטיקר עם הגולן – בתקופת המאבק על הגולן, המכונית שלי הייתה ערימת סטיקרים ניידת. מאז המאבק, לא הדבקתי סטיקרים. והיום שוב – למען הגולן שלנו, הדבקתי סטיקר על שמשת מכוניתי: אני עם מיכל.
* לא מהסיבה הזאת – ב-7 בינואר 2000 נערכה בכיכר רבין "אם כל ההפגנות" – הפגנת הענק נגד נסיגה מהגולן, בהשתתפות מאות אלפי ישראלים. הכיכר גלשה, ועוד קילומטרים רבים בכל הרחובות הסמוכים לה היו גדושים במפגינים.
בין הנואמים בהפגנה, הייתה מיכל רייקין. אישה צעירה, בשנות השלושים לחייה, פעילה במאבק, אך לא דמות ציבורית מוכרת. ובדבריה הבהירים והברורים היא סחפה את הקהל. היא שוחחה עם הקהל, דובבה אותו והקהל נענה לה. ראיתי לאחרונה את סרט ההפגנה בארכיון הגולן, ונפעמתי.
ומדוע אני מזכיר זאת? כדי לומר שלא מהסיבה הזאת אני תומך במיכל. כלומר, היותה פעילה מרכזית ומובילה במאבק על הגולן היא חלק מתהליך בניית מנהיגותה, אותה בנתה במשך השנים עד היותה הנכונה להנהגת הגולן. וכמובן שהיכולת של מיכל לייצג את הגולן, לבטא את הגולן, לדבר אל הציבור הרחב, לסחוף את הציבור, לחבר אותו לגולן, רלוונטית מאוד מאוד לראשות המועצה האזורית גולן.
אבל לא זאת הסיבה לכך שאני תומך במיכל. אני תומך במיכל, כי היא מנהיגה בעלת שאר רוח, ערכית, ישרת דרך; אשת חזון היודעת להציב מטרות ויש לה כושר ביצוע ויכולת הנעה כדי להגשים אותן.
* מנהיגות בשעת משבר – ב-12 ביולי 2006 פרצה במפתיע מלחמת לבנון השניה. למחרת בבוקר, התכנס לראשונה מטה החירום של המועצה האזורית גולן, בראשות סגנית ראש המועצה מיכל רייקין. אני הייתי חבר במטה, בתוקף תפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן.
"הגולן הוא המקום השקט ביותר במדינה" – זאת הייתה סיסמה שנהגנו לדקלם, והיא הייתה נכונה. היא הייתה חשובה מאוד למיתוג האזרחי של הגולן, לעידוד הקליטה, התיירות וההשקעות בגולן. אולם כתוצאה מכך שנשבינו בה, לא הייתה בגולן כל היערכות אזרחית למצב אחר. לא היה מטה חירום, לא היה מערך חירום, לא הייתה תורת הפעלה.
ותוך כדי תנועה, מיכל הקימה את המטה, הובילה את גיבושה של תפיסת פעולה, כולל מערכת העברת המידע לציבור וניצול דרכי התקשורת החדשניות לאותם ימים. אמחיש שתי פעולות שהמתנ"ס הוביל. ביום השני למלחמה נסגרו מוסדות החינוך המיוחד בגליל, שבהם למדו הילדים בעלי הצרכים המיוחדים של הגולן. כבר ביום השלישי פתחנו במתנ"ס מועדונית לבעלי צרכים מיוחדים, עם מערך הסעות לכל ילד, עם מתנדב מבוגר (או נער) על כל ילד, שפעלה עד היום האחרון של החופש הגדול, והיא פועלת עד היום. אנו גם הקמנו מטה סיוע לקריית שמונה, טבריה וצפת, ומידי יום הורדנו אנשים רבים מן הגולן לפעילות התנדבות בערים אלו – מבצע משותף למתנ"ס, ועד יישובי הגולן ומדרשת הגולן. זה רק קמצוץ מן הפעילות של המטה.
מיכל הובילה את המטה ביד רמה, בקור רוח, ביעילות והפגינה יכולת מנהיגות וניהול מרשימה. היא יצרה יש מאין דרכי התמודדות עם המצב, כאילו המועצה מנוסה במצבי חירום. הדבר המרשים היה היכולת של מיכל לתפקד בשעת משבר, להתמקד ולמקד את המערכת למצב חדש שיום קודם לכן כלל לא היה בטווח המחשבות שלנו, ללמוד תוך כדי תנועה ולעשות זאת בהצלחה.
מיד לאחר המלחמה, החלה מיכל להוביל את הקמת מערך החירום בגולן ותפיסת החירום בגולן, כולל חמ"ל המועצה, מערך צח"י (צוותי חירום וחוסן יישוביים) ביישובי הגולן; נסענו למקומות אחרים (בקעת הירדן, אשקלון ועוד) ללמוד מהם, אך בנינו מערך ייחודי, שהלך והתפתח – תחילה בהובלתה ובהמשך בהובלתו המוצלחת של אורי קלנר, סגן ראש המועצה הנוכחי, עד שהיום הוא מוקד לעליה לרגל לאזורים שרוצים ללמוד מערך במיטבו – מהו.
מיכל רייקין היא האישה הנכונה להנהגת הגולן – בשגרה ובחירום.
* ד"ש מתכנית הצוערים – הרציתי בפני משתתפי תכנית הצוערים לשלטון המקומי. זו קבוצה מגוונת מאוד – יהודים, דרוזים וערבים; חילונים ודתיים; מרכז ופריפריה; כל המגוון של החברה הישראלית. המייחד אותם הוא היותם צעירים חדורי מוטיבציה לעשיה ציבורית, תחושת שליחות חברתית ורצון לקחת אחריות ולחולל שינוי.
בפתח דבריי מסרתי להם, כפי שהתבקשתי, ד"ש ממיכל רייקין. כשאך הוצאתי את שמה מהפה, אורו עיניהם והם הגיבו בהתפעלות. הם רוחשים לה הערכה עמוקה ואהבה. מיכל עיצבה את התכנית ועמדה בראשה בחמש השנים האחרונות. היא נהנית מהערכה רבה על התכנית הזאת, מכל הגורמים הקשורים אליה.
חמש השנים שבהן ניהלה מיכל את התכנית חשפו אותה באופן יסודי ומעמיק לעולם השלטון המקומי, בארץ ובעולם; היא למדה להכיר את הרשויות הטובות והבעייתיות, החזקות והחלשות; להכיר היטב את הגורמים שמביאים להצלחה או לכישלון, לחוסן או לחולשה. היציאה החוצה "פתחה את ראשה" להכיר וללמוד. מיכל היא אדם סקרן ולומד ממדרגה ראשונה, והתובנות שרכשה נוספו להיכרות ולניסיון בתפקידיה בגולן, ולמאות שיחות עומק עם תושבי הגולן בחודשים האחרונים, כדי לגבש תפיסה מיטבית להובלת הגולן.
עוד סיבה להצביע למיכל רייקין לראשות המועצה האזורית גולן.
* לא בזכות ולא למרות – בבחירות לראשות המועצה האזורית גולן אני תומך במיכל רייקין, ואני אף פעיל במסע הבחירות שלה. תמיכתי בה איני בזכות היותה אישה ולא למרות היותה אישה, אלא כיוון שהיא המועמדת המתאימה מכולם. אילו מועמד גבר היה מתאים ממנה, הייתי תומך בו.
איני חושב שיש יתרון כלשהו לנשים על גברים או להיפך. גם איני מאמין שיש "מנהיגות נשית" השונה מ"מנהיגות גברית". כיוון שכך, המצב הראוי הוא שכמחצית מכוחות ההנהגה והניהול יהיו של נשים. העובדה שאנו רחוקים כל כך ממצב זה, היא בעיקר החמצה ענקית של כוחות הנהגה שלא התממשו.
* דוגמה אישית – שואלים אותי: למה מיכל רייקין אינה תולה שלטי תעמולה לאורך כבישי הגולן? למה היא מפקירה את השטח למתמודדים האחרים?
תליית שלטים בשטחים ציבוריים היא עבירה על החוק ופגיעה בסביבה. מיכל היא מנהיגה ערכית וישרת דרך, המבססת את מנהיגותה על דוגמה אישית. כראש המועצה היא תאכוף את החוק ותגן על הסביבה, והיא מחויבת לערכים הללו גם כמועמדת.
וזה לא יפגע בה? אני מאמין שתושבי הגולן מעריכים מנהיגות ערכית וישרת דרך, דוגמה אישית, כיבוד החוק והגנה על הסביבה. זאת רוח הגולן.
* קמפיין אחראי – שואלים אותי: מדוע מיכל אינה מגיבה להשמצות? בראשית המרוץ מיכל הגדירה את קו הקמפיין שלה: קמפיין נקי. והיא חידדה זאת: הקמפיין שלה אינו נגטיבי, נגד מועמדים אחרים, אלא פוזיטיבי בלבד: היא לא יוצאת נגד מועמדים אחרים ולא מציגה מה לא טוב אצלם, אלא מציגה את המסר שלה, את הרקורד שלה, את מה שיש לה להציע. ויש לה כל כך הרבה מה להציע, שבאמת אין לה צורך בנגטיביות. מיכל דבקה בקו הזה בעקביות, ואינה נגררת לפרובוקציות והשמצות.
מיכל מגדירה זאת: קמפיין נקי. ואני מגדיר זאת – קמפיין אחראי. מיכל תהיה ראש המועצה של כולם; של המצביעים לה ולשאר המועמדים. זאת מחויבותה, זאת אחריותה, והאחריות מחייבת. לכידות הגולן משמשת נר לרגליה – לפני ואחרי היבחרה לראשות המועצה.
* אש זרה – את מיכל הכרתי במאבק על הגולן. אישה צעירה, שזה עתה הגיעה לגולן, נרתמה מיד לפעילות, התבלטה והייתה אחת הפעילות המובילות. כדובר ועד יישובי הגולן ניתבתי אליה עיתונאים רבים, לא רק בזכות היותה דוברת רהוטה וחכמה, אלא כיוון שהיא הקרינה בכל מילה שאמרה ובכל מבע פנים את אהבת ארץ ישראל, אהבת הגולן והאמונה בערך ההתיישבות, שמפעמים בה ובעטיים היא עלתה לגולן. מיכל נבחרה להנהלת ועד יישובי הגולן, הייתה דומיננטית בהנהלה ונאמה ב"אם כל ההפגנות" בכיכר רבין, ביום שובו של ברק מפסגת שפרדסטאון.
מה שייחד את ועד יישובי הגולן, היה המגוון הפוליטי בין פעיליו וראשיו. היו בתוכנו מן הימין והשמאל, וכולנו פעלנו יחד באחווה ורעות, מתוך אמונה משותפת בצדקת מאבקנו, תחת הסיסמה שהייתה תלויה במשרדי הוועד – כוחנו באחדותנו. מבין פעילי הוועד, מיכל לא השתייכה לאגף השמאלי. ממש לא.
לא בכדי, היא נאמה גם בהפגנת ענק נגד נסיגה מיש"ע. בתקופת עקירת גוש קטיף מיכל הייתה שותפה בפעילות הסולידריות עם הגוש והובילה את מהלך קליטת העקורים בגולן, בהתארגנות של שעות, בכל כושר הביצוע והניהול שלה.
הניסיון הנואל להדביק למיכל תווית של "שמאל" "קיצוני" ושל "קרניים" "חדשות" למיניהן כל כך רחוק מן המציאות, שאני בטוח שזה לא יידבק בה; תושבי הגולן לא יקנו את זה. מה שכואב לי, זה שאש זרה של פוליטיקה כעורה נכנסה לחיינו. אין זו דרך הגולן, אין זו רוח הגולן.
* אך טבעי – משפט ששמעתי מספר פעמים בשבועות האחרונים (גם מצד תומכים במיכל): "כיוון שברור לכל שמיכל היא המועמדת המובילה, אך טבעי שהאש תופנה אליה".
אולי אני תמים, אך למה, בעצם? למה עלינו להתייחס אל האש הזרה הזאת כאל דבר "טבעי"? למה שלא נשמר את הייחוד של קהילת הגולן כחברה אחרת, עם רוח אחרת, עם פוליטיקה אחרת? הרי ברור שזה רצונו של הרוב המוחלט של תושבי הגולן.
העובדה שמיכל מגלמת את רוח הגולן, היא רק אחת הסיבות לתמיכתי בה.
* ביטוי ליושרתה – אחת ההחלטות הראשונות שמיכל רייקין קיבלה, כשהחליטה להתמודד על ראשות המועצה, הייתה לא לקבל אף תרומה, אף אגורה, מתושבי הגולן. כראש המועצה, היא תקבל החלטות רבות הנוגעות לאנשים ועסקים בגולן, והיא רוצה למנוע מראש כל חשש, ספק חשש או לזות שפתיים על ניגוד אינטרסים כלשהו. אין היא רוצה להיות חייבת דבר לאיש, ולא לעמוד בפני מצב שבו תתקשה להחליט נגד אינטרס של תורם, או שתזהר להחליט בעדו.
זהו ביטוי ליושרתה ולייחודה של מיכל. אלו אמות המידה על פיהן תפעל כראש המועצה, לטובת כל התושבים.
* תושבי הגולן אינם אוהבים – בנימין נתניהו הודיע על תמיכתו באשכול שוקרון ואף השתתף בכנס שלו. כנ"ל שרים נוספים מן הליכוד.
איני יודע מה תהיינה תוצאות הבחירות בגולן, אבל, לדעתי, המעורבות של נתניהו לא תוסיף לשוקרון אפילו אחוז אחד. ולא בגלל שזה נתניהו, אלא כי תושבי הגולן אינם אוהבים התערבות של הפוליטיקה הארצית בפוליטיקה הגולנית.
אני תומך במועמדותה של מיכל רייקין, הנכונה להנהגת הגולן.
* חיבוק דב – בתקופת הבחירות המוניציפליות הקודמות, לפני חמש שנים, ניהלתי את מרכז "יובלים" – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית בגליל. חלק ניכר מפעולתי היה בקריית שמונה והייתי מעורה בנעשה בעיר.
לקראת הבחירות פרסמתי מאמר תמיכה באחד המועמדים, שהאמנתי שבכוחו לחולל את השינוי הנחוץ כל כך בעיר. בין השאר כתבתי: "סלוגן הבחירות של ראש העיר המכהן, הרץ מטעם הליכוד, הוא 'להביא כסף מהממשלה – רק ניסים יכול!'. כל הקמפיין שלו נע סביב המסר הזה. תמונותיו מתנוססות לצד ראש הממשלה ושרי הליכוד, והמלל בהם, לא במרומז אלא ישירות, ללא בושה, הוא שבזכות היותו איש הליכוד, שרי הממשלה יסייעו לקריית שמונה. זהו מסר הרסני. הוא הרסני, לא רק בשל האמירה שמחויבותם של שרי הממשלה אינה לאזרחי ישראל, אלא לאלה שבוחרים ב'מפלגה הנכונה', שזה כשלעצמו מסר המדיף ריח מושחת. הוא הרסני, כיוון שאסונה של קריית שמונה הוא תחושת התלות בגביר הממלכתי. ראשי רשויות שחוללו ומחוללים שינוי אמתי, הם אלה שלקחו אחריות והבינו שהמשאב האמתי של עירם אינו תקציב המדינה, אלא ההון האנושי של העיר והירתמותה של ההנהגה לקדם אותו. בסופו של דבר, למקומות שעזרו לעצמם, הגיע גם כסף ממלכתי. גם הממשלה, כל ממשלה, אינה רוצה שכספה ירד לטמיון, והיא תעדיף לסייע למי שמסייע לעצמו".
הדברים נכונים גם היום וגם בגולן. אני קצת נבוך למראה תמונות מצג החנופה ל"ורעייתו" וראש הממשלה. אני גאה במיכל רייקין, שדחתה בנימוס ובתקיפות את החיזורים של מפלגות שניסו לתפוס טרמפ על הקמפיין שלה. למשל, מפלגה שניסתה להתהדר בהרצת שתי נשים להנהגת שתי הרשויות בגולן. מיכל יודעת, שהאינטרס של חיבוק הדב הזה, אינו האינטרס שלנו. בכך מיכל נאמנה לרוח הגולן.
* ממלכתית גם בבחירות – קשה מאוד להיות ממלכתי במערכת בחירות. אבל מי שממלכתית במערכת בחירות, חזקה עליה שכך תהיה, על אחת כמה וכמה, לאחר בחירתה לראשות המועצה. היכולת של מיכל לא להיגרר ולדבוק בדרכה, מעידה על אחריות, מנהיגות וחוסן. מיכל נכונה לגולן.
* האתגר של מיכל – בשיחות שאני מקיים עם תושבים, אני מתמודד עם שני אתגרים. הראשון, הוא לשכנע את בן שיחי לתמוך במיכל רייקין. השני, הוא להתמודד עם חוסר אמון טוטאלי בפוליטיקה. אנשים שאומרים שלא יצביעו כי הם לא מאמינים לאף מועמד. שמי שהולך לפוליטיקה הוא בהכרח, אפריורי, אדם לא אמין, שמבטיח הבטחות ואין לו כל כוונה לקיים אותן, "אני לא מאמין לאף אחד" וכו'.
הגישה הזו מסוכנת לדמוקרטיה. אין דמוקרטיה בלי פוליטיקה. אין בחירות בלי פוליטיקה. וגישת האנטי-פוליטיקאים היא זאת שמצמיחה משטרים מסוג אחר, וכבר אמר צ'רצ'יל ש"הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום".
עם זאת, ברור שאופן ההתנהלות של רבים מן הפוליטיקאים, בארץ ובעולם, בשלטון הארצי והמקומי, יוצר את התחושה הזאת.
האתגר של מיכל כראש המועצה, יהיה להוכיח שאפשר אחרת, לשמור על דרכה הערכית והנקיה גם לאחר הבחירות. אני בוטח בה שתעשה כן.
* עם מיכל 2 – אני עם מיכל, כי מנהיגות היא מצפן, לא שבשבת.
* מחוללת שינוי – בשלוש השנים האחרונות, אני חבר מליאת המועצה האזורית גולן, כנציג אורטל (מאז פטירתו של יוני גל, הנציג הקודם). בעבר הייתי חבר המליאה במשך 12 שנים, וזה היה עולם אחר. בשלוש השנים האחרונות חשתי שאני פשוט משחית את זמני, על חברות בגוף מת, חסר השפעה, חסר חשיבות, בקושי חותמת גומי. גוף שחבריו מקבלים הרבה כבוד, מוזמנים לכל האירועים כאח"מים-עלק, אך אין להם כל משמעות בניהול החיים האזוריים.
אז למה בכל זאת הגשתי את מועמדותי ונבחרתי לייצג את אורטל בקדנציה הבאה? לא הייתי עושה זאת, אלמלא קיימתי שיחות בנדון עם מיכל רייקין, שאני מאמין שהיא תהיה ראש המועצה הבאה. השקפתה של מיכל על אודות תפקיד המליאה הפוכה ב-180 מעלות מזו של אלי מלכה. בכוונתה להחיות את המוסד שאלי המית, ולהפוך אותו מחדש ל"אסיפת הקיבוץ" של הגולן, או אם תרצו – לפרלמנט החי והתוסס של הגולן; למוסד שבו יתקיימו הדיונים המהותיים והאסטרטגיים על קביעת מדיניות המועצה בנושאים השונים ושבו תתקבלנה ההחלטות המהותיות (ולא כמו היום, רק ההחלטות הפורמליות שהחוק מחייב, כמו לאשר את הרכב ועדת ביקורת של קיבוץ X, או את חברי ועד ההנהלה של מושב Y). בכוונתה של מיכל לערוך חלק מישיבות המליאה ביישובים עצמם, כישיבות פתוחות לקהל, כדי לאפשר גם למי שאינם חברי מליאה להשפיע.
השינוי המהפכני שמיכל תנהיג בהתנהלות המליאה, הוא רק מרכיב אחד בשינוי שמיכל תחולל בתחומי הקהילתיות, הדמוקרטיזציה, השקיפות, השירותיות והצמחת המנהיגות; נושאים הלוקים היום בחסר וקהילת הגולן צמאה לשינוי בהם.
* מי יוביל את המהלך הגדול – מוסכם על הכל, שהגולן זקוק למהלך גדול, משמעותי ומהותי של חיזוק הקהילתיות, של דמוקרטיזציה, של שיתוף הציבור, של שותפות המועצה עם היישובים ולמהפכת שקיפות ושירותיות. מיכל נושאת את דגל השינוי הזה ומעלה את הערכים האלה על ראש שמחתה.
כולנו מכירים את הרקורד המרשים של מיכל כמנהיגה החדורה בתחושת שליחות, דבקה במטרה, מוכוונת משימה, בעלת יכולת ביצוע וניהול והנעת אנשים לפעולה. כאשר מיכל מציבה מטרה כזו לנגד עיניה, והיא באה עם תכניות סדורות, לאחר למידת עומק של הנושאים, ועם מחויבות לחולל את השינוי הזה – אין ספק שהיא האדם שיחולל את השינוי. כדי להבטיח את התמורה הזאת בחיינו, ביום שלישי אבחר במיכל.
* עם מיכל 3 – אני עם מיכל, כי היא תְּשָׁמֵר את הטוב והיפה שבגולן ותתקן את הטעון תיקון.
* הערה לזכותו של חיים רוקח – בעימות הרדיופוני בין המועמדים, נדהמתי לשמוע שמופצת שמועה זדונית על אודות נסיבות התפטרותו של חיים מן המשטרה. הייתי אז, לפני כ-25 שנים, דובר ועד יישובי הגולן, ואני מעיד שחיים דייק בדבריו על נסיבות התפטרותו: הוא חש שאינו יכול ואינו רוצה, כקצין משטרה, לעמוד בהפגנות מול חבריו ומשפחתו, ולכן התפטר. הוא הצטרף לוועד יישובי הגולן והיה אחד הפעילים המסורים ביותר. איני תומך בו לראשות המועצה, אך כאשר שמעתי את השמועה הזאת, היא עשתה לי רע לא פחות מכפי שעשו לי שמועות זדוניות על מיכל. חבל שהרוח הרעה הזאת מגיעה אלינו. אחרי הבחירות, יהיה על כולנו לטכס עצה איך חוזרים להיות קהילת הגולן הסולידרית, כפי שהיינו תמיד.
* דנילוביץ' כדוגמה – האם להיות צעיר זה חיסרון, בהתמודדות על ראשות רשות מקומית? ממש ממש לא. עובדה – רוביק דנילוביץ', ראש העיר המצוין של באר שבע, נבחר לתפקידו בגיל 37.
אולם דנילוביץ' שירת לפני כן במשך עשר שנים תמימות כסגן ראש העיר. במשך עשר שנים הוא צבר ניסיון, הכיר את העיר – אתגריה ובעיותיה לפניי ולפנים, עבד לצדו של טרנר ולמד מהצלחותיו וכישלונותיו, וכך בגיל 37 הוא היה בשל לראשות העיר.
* עם מיכל 4 – אני עם מיכל כי אני חושב על היום שאחרי. וגם כי אני תומך במי שחושבת לטווח רחוק. מיכל חברה בצוות הלאומי ישראל 2048 המתכנן את מדינת ישראל בת המאה.
* הטוב במרבו – בבחירות לכנסת, יותר משאני מצביע בעד, אני מצביע נגד. קודם כל אני יודע נגד מי אני במיוחד, ואח"כ באלימינציה אני מגיע למי שאני הכי פחות נגדו.
לשמחתי, בבחירות לראשות המועצה, אני יכול להצביע בעד, מכל הלב. בעד מיכל רייקין שאני תומך בה, מאמין בה, מאמין לה, ומשוכנע שהיא תהיה ראש מועצה מצוינת.
הבלוג של אורי הייטנר 