קדנציה נוספת במליאה

באף תפקיד שמילאתי ובשום פורום שאליו השתייכתי, לא חשתי תסכול עמוק כמו בחברותי במליאת המועצה האזורית בשלוש השנים האחרונות.

במשך 12 שנים – 1987-1999, ייצגתי את אורטל במליאה, והיא הייתה הלב הפועם של המועצה. כשחזרתי לפורום, אחרי פטירתו של יוני, ידעתי שהיום הדברים הם אחרים, אך לא תיארתי לעצמי עד כמה.

הגוף שאמור להיות הפרלמנט או אסיפת הקיבוץ של הגולן, היה פחות מחותמת גומי. אין דבר שחשוב לי יותר מלהיות משמעותי, להשפיע ולתרום, והתסכול שלי נבע מכך שלא הייתי משמעותי, לא תרמתי ולא הייתה לי כל השפעה כחבר המליאה. לא לי ולא לאף חבר מליאה.

קיבלנו את מלוא הכבוד, כסגל א' של הגולן. הוזמנו לאירועים, ישבנו במקומות המכובדים, באירוע היובל הוזמנו עם בנות ובני זוגנו לאוהל אח"מים עם ארוחת גורמה והוענקה לנו סיכת היובל. הוזמנו לטקס חנוכת עין קשתות וכן הלאה. אחת לשנה, הוביל אותנו אלי מלכה לסיור מרתק, להכרת הדברים היפים שקורים בגולן ובגליל המזרחי, והקדיש לנו את מיטב זמנו.

אך היה זה כבוד ריק. בכל שלוש השנים לא התקיים שום דיון על נושא כלשהו. ישיבות ההנהלה היו ריטואל ריק, של הרמת ידיים אוטומטית על הדברים שהחוק מחייב את המליאה להחליט עליו – אישור תקציב ועד של קיבוץ א' או אישור חברי ועדת ביקורת של מושב ב' וכד'. וכשחברים אחדים, ואני ביניהם, ביקשנו דיון במליאה בנושא חיפושי הנפט, אלי קבע דיון אחרי ישיבת מליאה, דיון לא רשמי, ללא כל אפשרות השפעה, שהקצה לו חצי שעה, ניהל אותו בקוצר רוח ולא איפשר את קיומו בפועל.

אפילו את הפרוטוקולים של ישיבות הנהלת המועצה, הגוף הכפוף למליאה ושהמליאה אמורה לפקח עליו, לא קיבלנו. וככל הידוע לי, ההנהלה עצמה לא הייתה משמעותית הרבה יותר.

פעמים אחדות ניסיתי להעלות את הנושא במליאה, ואלי הגחיך את הנושא. עוצמתו האדירה לאחר עשור וחצי בתפקיד, איפשרה לו הצגת יחיד, וחברי המליאה השלימו עם מציאות זו וקיבלו את מעמדם כסטטיסטים כנתון.

****

אם כך הדבר, מדוע הצגתי שוב את מועמדותי לנציג אורטל במליאה?

ברור שלא הייתי נשאר במליאה חסרת משמעות כזאת. רציתי להישאר כדי לחולל שינוי.

קיוויתי והאמנתי שמיכל רייקין תיבחר לראשות המועצה. שוחחתי אתה רבות וארוכות בנושא. כחלק מרפורמת הקהילתיות, הדמוקרטיזציה, השיתופיות, השירותיות והשקיפות שהיא תכננה, ושהיו הדגל המרכזי שלה, תפס השינוי באופן עבודת מליאת המועצה מקום מרכזי.

היא תכננה להחזיר את המליאה למקום הראוי לו כמוסד העליון. היא תכננה לקיים את המליאה ביישובים עצמם, פתוחים לציבור. כל הפרוטוקולים וההחלטות של המליאה, ההנהלה והוועדות, אמורות היו להיות שקופות לציבור. רציתי להיות חלק מהשינוי הזה.

מיכל לא נבחרה, אבל גם חיים רוקח עמד על הבעייתיות שבהתנהלות המליאה ואף הוא התחייב לחולל שינוי, ואני מאמין שכך הוא יעשה. אין לי ספק שחבריי למליאה, כמוני, לא יאפשרו למצב להימשך כפי שהיה עד כה.

****

כיוון שמתחתי ביקורת על אלי, אני רוצה להבהיר. אלי היה ראש מועצה מצוין. הוא קידם את הגולן ואת הגליל המזרחי באופן משמעותי. יש לי אליו הערכה עצומה ולדעתי כל אחד מתושבי הגולן חב לו הוקרה ותודה.

עם זאת, אני משוכנע, שאילו היה פחות סוליסט, פחות ממודר, ממדר ומדיר, יותר מצמיח מנהיגות, והתנהלותו הייתה פתוחה יותר, משתפת יותר, דמוקרטית יותר, שקופה יותר – הישגיו-הישגינו היו גדולים לאין ערוך.

****

דימיתי את מהותה של המליאה, כמוסד העליון של המועצה, לפרלמנט או אסיפת הקיבוץ. אני מעדיף שהמליאה תהיה יותר אסיפת קיבוץ ופחות פרלמנט. כוונתי היא, שהיא תתנהל כדמוקרטיה קהילתית, להבדיל מדמוקרטיה פרלמנטרית.

קהילה היא מעין משפחה מורחבת. דמוקרטיה קהילתית אינה מבוססת על מפלגות וסיעות, קואליציה ואופוזיציה, אלא על קבלת החלטות משותפת של אסיפת החברים, בהצבעת רוב עניינית על על נושא בפני עצמו, מתוך תפיסה משותפת של אחריות לקדם יחד את הקהילה.

בעיריות ובמועצות מקומיות, הדמוקרטיה היא פרלמנטרית. המליאה מורכבת מסיעות שנבחרו בבחירות. יש בה קואליציה ואופוזיציה. הקואליציה מורכבת באמצעות מו"מ בין סיעות על עקרונות וחלוקת תיקים ומשאבים. האופוזיציה אינה יכולה להפיל את ראש הרשות, שנבחר בבחירה ישירה, אך היא לוחמת נגדו במליאה, מנסה להפיל את הצעותיו, נאבקת נגד התקציב, מתנגדת לחוקי העזר שהוא מציע, מנהלת מאבק ציבורי נגדו – בדיוק כמו בכנסת.

במועצות אזוריות אין סיעות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. ההנהלה נבחרת מבין חברי המליאה. ולא מקובל שיש אופוזיציה.

חברי המליאה מחויבים לטובת האזור בלבד. הם אינם מחויבים לסיעה, למצע, למגזר ואפילו לא ליישוב שמטעמו הם מכהנים. על פי החוק, בניגוד לעבר, חבר מליאה אינו רשאי להיות חבר בוועד ההנהלה של היישוב (בשפתנו – מזכירות הקיבוץ) או להיות מנהל קהילה, מחשש לניגוד עניינים (בעיניי זו החמרת יתר, אך זה החוק).

באופן בלתי רשמי, יכולה להתוות אופוזיציה במליאה. בעיניי, זהו דבר מסוכן ומזיק. אסור שתהיינה במליאה סיעות, למשל של תומכי המועמדים בבחירות, או של מגזרים.

אני, מכל מקום, כמי שלא תמך בבחירתו של חיים, לא מתכוון בשום אופן להיות אופוזיציה. כשתהיה לי ביקורת – אשמיע אותה. אם תעלה הצעה שאיני מסכים אתה – אתנגד לה. אך כך בדיוק הייתי נוהג גם אילו מיכל הייתה נבחרת. אני רואה מתפקידי כחבר מליאה לסייע לראש המועצה בקידום ענייני האזור (וגם כאשר אבקר או אתנגד, אראה בכך עזרה לראש המועצה).

כך אני מפרש את אחריותי.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

חובתנו לחולל שינוי

בעד שום הון שבעולם לא הייתי מוכן לחזור לימים הקשים של המאבק על הגולן; ימים בהם חבל העקירה הונח על צווארנו, חרב הנסיגה ריחפה מעל ראשנו, מפעל חיינו היה בסכנה קיומית מוחשית, ממשלות ישראליות פעלו למסירת הגולן למשפחת אסד.

אבל הייתי שמח מאוד לחזור לרוח הגדולה שפיעמה בנו אז, או ליתר דיוק – להחזיר אותה אלינו, כאן בגולן, על סף שנות העשרים של המאה ה-21.

"כוחנו באחדותנו" – כתובת זו ניצבה בגאון במשרדי ועד יישובי הגולן, והיא הייתה מוטו לפעולתנו ושימשה נר לרגלנו לאורך כל שנות המאבק.

מעולם לא הייתה אחווה כזו ולא היה שיתוף פעולה כזה בין קצרין ויישובי המועצה האזורית, בין חילונים ודתיים, בין קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, בין צפון הגולן ודרום הגולן, כמו בתקופת המאבק.

כפי שהחברה הישראלית מתאחדת בעת מלחמה, כך נהגנו גם אנו, וכאן מדובר היה בעשור רצוף. האתגר הוא לשמר את הרוח הגדולה הזאת גם בימי שלום.

****

בכתבה שקראתי על הבחירות בגולן, נכתב: "בגולן, גם כשיש יריבות לקראת הבחירות, האווירה הוגנת וחברית, וכך היה גם הפעם". בהשוואה למקומות אחרים בארץ, כנראה שהמשפט הזה מדויק. אך הוא אינו מנחם אותי, כי ההשוואה שלי אינה לאזורים אחרים, אלא לגולן שאליו אנו שואפים, אליו אנו חותרים. ולמרבה הצער, במערכת הבחירות האחרונה נחשפנו להתנהגויות שלא הכרנו בעבר, טוב היה אלמלא נתקלנו בהן גם הפעם וחשוב שנפעל כקהילה כדי לעקור אותן מחיינו.

מערכת הבחירות גם חשפה מתחים, פערים ומחנאוּת בין מגזרים בגולן. וכאן השתדלתי לדייק – כאשר אני כותב "חשפה", כוונתי שהיא לא יצרה את המתחים, אלא העלתה אותם מעל פני השטח. יתכן שהיותם מעל פני השטח עדיף על היותם כבושים תחת מעטה קל של איפור, כיוון שניתן להתמודד אתם. לצערי, אני מכיר אותם כבר מהתקופה שאחרי המאבק על הגולן.

שנה לאחר ניצחוננו במאבק, נבחרתי לנהל את מתנ"ס הגולן. אחד הדברים הראשונים שעשיתי, היה הקמת מועצת נוער של נוער הגולן על כל גווניו. הצעד עורר התלהבות גדולה בקרב הנוער, אולם זמן קצר לאחר מכן עולם המבוגרים שפך על היוזמה מים צוננים. ההנהגה הרבנית ביישובים הדתיים אסרה על קיומה של מועצת נוער משותפת לנוער דתי וחילוני. נדהמתי. הרי ישבתי עם אותם רבנים על שולחן אחד בוועד יישובי הגולן; יחד עודדנו את הנוער הדתי והחילוני לפעול יחד ב"נוער הגולן" של הוועד, לצאת להפגנות, למחנות שילוט ופעילויות שונות יחד, בכל רחבי הארץ. מעבר לתרומה למאבק, ראינו בעצם היחד הזה ערך גדול. ראינו בו ביטוי לאהבת ישראל, לאחדות ישראל, ל"כוחנו באחדותנו". ראינו בכך את עצמנו כחיל חלוץ המציג מופת לאומי לעם ישראל כולו. ולפתע… מה קרה? זו בטח איזו אי הבנה.

אך זו לא הייתה אי הבנה. לאורך תשע שנות תפקידי, ניהלתי מו"מ ממושך, עד כמה מותר החבל, ובאילו תנאים, ועם אלו איסורים, ובאיזו מגבלות ניתן לקיים יחד כזה.

המסר היה שהילדים שלנו עוד לא בשלים למפגש הזה. מבוגרים – זה משהו אחר. אדרבא, אנו מעודדים את המפגש המשותף ואת החיבור בין חילונים ודתיים, כאשר מדובר במבוגרים. "איזה מסר אתם מעבירים לילדים ולנוער", התרסתי, "באמירה הזו? הרי אם הם צריכים להיות כל כך מחוסנים ובשלים למפגש הזה, פירוש הדבר ש'הצד השני' כל כך מסוכן, כל כך מאיים', שצריך חוסן נפשי מיוחד כדי להתמודד אתו". מפאת קוצר היריעה לא אכנס לפרטים; אומר רק שלאורך השנים היו לא מעט הישגים אך גם לא מעט נסיגות. היה זה סימפטום לפער בין "כוחנו באחדותנו" של המאבק, להסתגרות המחנאית של ימי השלום.

****

המייחד את הגולן, הוא שמרבית היישובים, למעט נטור, הם חד מגזריים. עובדה זו מונעת חיכוך שעלול להביא למתחים ויריבות, כמו במקומות אחרים, ובאותה מידה היא מונעת את החיכוך החיובי, של היכרות טבעית ופשוטה בין בני אדם, בין שכנים. במצב כזה, יש לעמול כדי לבנות את היחד, ולשם כך, יש לראות בו אידיאל, מטרה שיש לשאוף אליה, שראוי להתאמץ למענה.

ועד יישובי הגולן, העבודה המשותפת במפעלים האזוריים, השירות המשותף בהגמ"ר, יצרו בשנות הגולן הראשונות הזדמנויות לשותפות יוצאת דופן. מבחינות רבות, היא יצרה מסורת גולנית שמחזיקה מעמד עד היום. אין כמעט פורום גולני שאינו משותף לדתיים וחילונים, והיחד הזה מוצלח, פורה וחברי. אך במהלך השנים החלו לנשוב בגולן רוחות אחרות, רוחות רעות, המושכות לכיוונים אחרים. אני מודע לכך כבר שנים רבות, ואף על פי כן, בסיוטי הלילה השחורים ביותר שלי לא הייתי מעלה על דעתי סיטואציה שבה בגולן, בגולן שלנו, בגולן האהוב שלנו, רב יישוב (!) יאמר לתושבים שהצבעה בעד מועמדת מסוימת היא "חילול השם". לא. זה לא יכול להיות. זה לא הגולן. אבל זה קרה. הלב ממאן להאמין, אבל רוח רעה כזו נושבת היום בגולן שלנו.

ולכן, אני חושב שאנחנו נמצאים במצב חירום. חובתנו לחולל שינוי כדי שהגולן לא ימשיך להידרדר למקומות רעים כאלה.

****

הבעיה אינה קיימת רק במגזר הדתי.

ימים אחדים לפני הבחירות הוצאנו, סגן ראש המועצה פרופ' ירון דגן, מתומכי חיים רוקח ואני – מתומכי מיכל רייקין, גילוי דעת משותף, שבו הבענו דאגה מפני המחנאות הדתית / חילונית במערכת הבחירות, ומגילויים של אנטי דתיות ואנטי חילוניות והתנגדות למועמדים בשל היותם דתי או חילונית.

אין לי ספק שביטאנו בכך דאגה שרבים מאוד מתושבי הגולן שותפים לה. אולם נשאלתי, מדוע נתתי ידי ל"איזון הקדוש" הזה, כאילו יש שוויון בין התופעות בקרב תומכי המועמדים השונים.

אין כאן כל עניין של "איזון קדוש". נכון, מסרים אנטי דתיים לא נשמעו מפי מנהיגי ציבור, בוודאי לא מפי פעילי המטה של מיכל, ובוודאי ובוודאי לא מפי מיכל. אולם בשטח – היו גם היו. שמעתי אותם במו אוזניי. גם ביישוב שלי, בקיבוץ אורטל. היה לי קשה מאוד לשמוע זאת, ואמרתי זאת לחברים.

דיבורים על "הדתה", פחדים והפחדות, התנגדות למועמד בשל היותו דתי, חששות מפניו אחרי שהוא נבחר, בשל עובדה זו.

התופעה הזאת מחייבת אותנו לתיקון משמעותי.

בבחירות תמכתי במועמדת המתאימה ביותר בעיניי לתפקיד. היותה חילונית או דתיה לא מילאה שום תפקיד בעמדתי; היא לא הייתה אפילו חלקיק האחוז משיקוליי. יכולתי באותה מידה לתמוך במועמד דתי, וזה לא היה בזכות היותו דתי או למרות היותו דתי.

לעומת זאת, לא הייתי מעלה על דעתי לתמוך במועמד אנטי דתי או אנטי חילוני. לשמחתי, לא היה מועמד כזה. אך בציבור נשמעו קולות כאלו. והם מחייבים אותנו לחשבון נפש ולמעשה.

חיים רוקח סיפר במסע הבחירות על משפחתו המגוונת, על כך שיש לו אחיות ואחים ילדות וילדים, מכל הקשת החילונית-דתית, והוא מקבל ומכבד את כולם. זהו מסר יפה וחשוב.

את המסר הזה יש לתרגם למעשה – לפעולה ציבורית של תיקון השברים והסרת המחיצות, והחזרת הרוח הגולנית הגדולה שאפיינה אותנו בימי המאבק, לחברה הגולנית בת ימינו.

זה האתגר הגדול ביותר שניצב היום בפנינו, וחיים רוקח, ראש המועצה החדש, הוא האיש הנושא באחריות להוביל את הגולן בדרך הזו.

אני מאחל לחיים רוקח בכל לבי הצלחה בתפקידו ובאתגרים העומדים בפניו, בפנינו.

* "שישי בגולן"

אש זרה

שעה שאתה, הקורא, אוחז בעיתון בידיך, אתה כבר יודע מי נבחר לראשות המועצה האזורית גולן. שעה שאני כותב את המאמר, עדין איני יודע זאת.

לא בכדי בחרתי לפרסם את הדברים רק לאחר הבחירות. אלה דברים הכתובים מן הלב, מכאב לב ובדם לבי, בתקווה שיכנסו ללבבות. אני יודע שבתקופת בחירות, לא כל האוזניים כרויות, לא כל הלבבות פתוחים. הקורא החשדן יחפש היכן מסתתרת התעמולה הסמויה למען המועמדת שבה אני תומך.

כעת, כאשר הבחירות מאחורינו, אני מקווה ומצפה שהדברים יחלחלו ללב הקוראים.

****

כאשר ניהלתי את "יובלים" – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית בגליל, שפעל כזרוע קהילתית של המכללה האקדמית תל-חי, הגשתי הצעה לקול קורא של הקרן החדשה, ליוזמה חברתית תרבותית, אחת מרבות, שיזמתי בקריית שמונה. מנכ"ל המכללה, שהיה איש מרצ, ובר פלוגתא שלי בוויכוחים פוליטיים רבים, שאל אותי בסרקזם: "הייטנר?! אתה?! מבקש כסף מהקרן החדשה?!"

"כן", השבתי לו. "מבחינתי, זאת מצווה כפולה. א. לקבל כסף למטרה חיובית. ב. בהכירי את הגוף המממן, ברור לי שכל שקל שילך למטרה הזו, ייגרע ממטרה שלילית".

הסעיף השני נאמר בבדיחות הדעת, כביכול, אך התכוונתי אליו ברצינות. כמובן וכמובן שהתכוונתי ברצינות לסעיף הראשון. כאשר אני מוביל מטרה חברתית ותרבותית נכונה, חשובה, שאני מאמין בה, המשאבים שאגייס בעבורה הם מקור ראוי; ראוי בזכות המטרה שאליה המשאב הולך.

לצערי, ההצעה שהגשתי לקול הקורא הושבה ריקם. בכך, אולי, ניצלתי מ"קירנון", מהצגתי כשתול של –BDS, או משהו כזה. ובכן, לא בדיוק.

ביריונית רשת של הימין הרדיקלי, שלא כל כך אהבה כל מיני דברים שכתבתי, גילתה תגלית זהב. "יובלים" היה אחד מעשרות הארגונים החברים בעמותת "פנים", עמותת הגג של ארגוני ההתחדשות היהודית בישראל (היום הם נקראים ארגוני יהדות ישראלית). היא גילתה איזה פרסום על פעילות כלשהי של "פנים", שבין מממניה, שומו שמים – הקרן. בחריצותה המקארתיסטית, היא בדקה מי הם הארגונים החברים ב"פנים" ו… בינגו! "הקרן החדשה מממנת את אורי הייטנר". וכך, במשך שבועות (עד שחסמתי אותה, כך שאיני יודע אם היא המשיכה בכך) היא נטפלה בקמפיין טוקבקיסטי על "הייטנר המקורנן", שנמצא נגוע ומוקרן (כנראה ברוח הפרסומת ההיא על החברה של החבר של החברה וגו').

אגב, באמת היה לי קשר עם הקרן החדשה. כל הארגונים הקהילתיים של מכללת תל-חי נהנו מייעוץ ארגוני של "שתיל", שהנו זרוע של הקרן, ובהם גם "יובלים". האמת היא שלא כל כך נזקקתי לעזרתם, אולם במעט הפגישות עם המנחה שלי – הכל נסוב אך ורק בשאלות של ארגון צוות. עם זאת, נוצר קשר טוב ביני לבין המנחה השני מטעם "שתיל" במכללה, ולימים ביקשתי ממנו להנחות תכנית מנהיגות שהובלתי. עד היום אנו חברים טובים. וראו זה פלא, השקפותיו המדיניות קרובות מאוד לשלי, כלומר רחוקות מאוד מאלו של הקרן החדשה. לא בכדי, עיסוקו מתמקד אך ורק בנושאים חברתיים שבהם הוא מאמין (וגם אני) – בריאות ציבורית, שוויון אזרחי ודיור ציבורי.

פורום הדיור הציבורי, שאותו הוא מרכז, עלה לאחרונה לכותרות, לאחר מופע הזלזול המכוער של נתניהו בקריית שמונה, שבו הפטיר לעבר תושבת העיר אורנה פרץ שהיא לא מעניינת אותו. כבר למחרת, הוזנו הרשתות באלפי רשומות (פוסטים) הקושרות את אורנה פרץ, איך לא, לקרן החדשה, המממנת אותה. איך? היא חברה בפורום השיכון הציבורי.

מיד יצרתי קשר עם חברי, לברר את העובדות. מה מתברר? אורנה, אשת ימין, ביביסיטית מוצהרת, פעילה שפוצצה כנס של "שוברים שתיקה", היא אכן פעילה למען הדיור הציבורי בקריית שמונה. והוא אכן מכיר אותה. אולם היא כלל אינה שייכת לפורום. יתר על כן, רוב הפעילים בפורום, רבים מהם עולים מחבר העמים, עולים מאתיופיה ותושבים מקריית שמונה, הם בעלי דעות "ימניות".

אז מה? עובדות כאלו תעצורנה קמפיין מקארתיסטי ארסי, מרושע, שנועד להצדיק התנהגות מכוערת של ראש הממשלה כלפי אזרחית? הרי היא "ממומנת בידי הקרן החדשה"…

לאחרונה, עושי הקרניים מצאו עוד קרן להשתעשע בה. קרן וקסנר. לזלי וקסנר, מיליארדר יהודי אמריקאי, מגדולי התורמים של המפלגה הרפובליקאית לאורך שנים, אוהד ישראל מושבע, משקיע רבות בפילנתרופיה בישראל. בין השאר, הקרן שלו לקחה על עצמה הכשרה לשם השבחה של השירות הציבורי בישראל. בשיתוף פעולה עם ממשלת ישראל (שאינה חשודה כממשלה "מקורננת"), הקימה קרן וקסנר תכנית לפיתוח מנהיגות, אליה נשלחים המצוינים שבמצוינים בפיקוד צה"ל ובשירות הציבורי.

אני שמעתי לראשונה על הקרן לפני חודשים אחדים, כאשר החל קמפיין מקארתיסטי מכוער לסיכול מינויו של אביב כוכבי לרמטכ"ל, כי הוא מושתל מקורנן של הקרן החדשה, שמנסה להשתלט על המדינה כדי להחריב אותה. למה? כי הוא בוגר התכנית של קרן וקסנר והשתלם מטעמה בהרווארד. כאשר נתקלתי בקמפיין, וזיהיתי את מפיציו ברשת, ממש לא הופתעתי לשמוע כעבור זמן קצר שנתניהו מריץ מועמד אחר לרמטכ"לות. כל ההתעלקות על קרן וקסנר ה"שמאלנית", אינה אלא יציר קמפיין לסיכול ממוקד של מינוי אביב כוכבי לרמטכ"ל. אני שמח מאוד שהמזימה כשלה, אך אל דאגה, הקרן המתהפכת תרחף מעל ראשו של כוכבי לאורך כל שירותו. ומאז, החוגים המקארתיסטיים חוגגים עם "הקרן התאומה של הקרן החדשה", כביכול.

****

האש הזרה הזה הגיעה גם אלינו, לגולן, אוי לבושה, במערכת הבחירות לראשות המועצה האזורית. זה החל בגל שמועות זדוני – "מיכל רייקין ממומנת בידי הקרן החדשה". לגופים אסור בכלל לממן מועמדים. כל התרומות לקמפיין של מיכל גלויות ומפורסמות בשקיפות באינטרנט עד האגורה האחרונה. וכל מי שמכיר את מיכל יודע שהמרחק בין השקפת עולמה לעמדות הקרן תהומי. אך השמועה (אגב, שמועות אינן ממציאות את עצמן, מישהו ממציא אותן) החלה לחלחל.

ואז נמצא "האקדח המעשן" – מיכל למדה בהרווארד בתכנית של קרן וקנסר. ואכן, בהיותה מנהלת תכנית הצוערים בשלטון המקומי, מנכ"ל משרד הפנים בחר בה, בזכות מצוינותה, להשתתף בתכנית. וכאן החלו ההכפשות, על מיכל שהקרן שחותרת לנסיגה מהגולן מריצה אותה בבחירות… אולי כדי שתיקח את הגולן ותיתן אותו במתנה לאסד?

עוד זה מדבר וזה בא – מרכז השלטון המקומי יצא בקמפיין לעידוד מעורבות של נשים בפוליטיקה המוניציפלית, ופרסם מודעה עם תמונות כל הנשים המתמודדות לראשות רשויות מקומיות. בין התמונות – תמונתה של מיכל. בתחתית העמוד, הופיעה רשימה של ארגונים השותפים במימון הקמפיין ובתוכם – שומו שמים, "שתיל". וכיוון שהיום כל ילד יודע לשחק עם תוכנת פוטושופ, החל לרוץ "צילום" של מודעה, שבה תמונתה של מיכל מבודדת משאר המועמדות, הסמליל של "שתיל" מבודד משאר הסמלילים, והנה הוכחת הזהב: הקרן החדשה מריצה את מיכל…

זאת ועוד, באיזה פשקוויל של אישה ממורמרת, סופר על כך שמיכל הכניסה לגולן את מכון הרטמן הרפורמי. בעיניי, אין כל פסול בזרם הרפורמי. הלוואי והגולן יהיה אבן שואבת לכל הזרמים והגוונים ביהדות. אך מה לעשות, ומכון הרטמן הוא דווקא מכון אורתודוכסי. נכון, מכון אורתודוכסי המחויב ליהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אך לא די שהוא "רפורמי", כביכול. הוא ממומן, נאמר בפשקוויל, בידי… אתם כבר יודעים. ומכאן שמיכל… כן, אתם כבר מבינים.

מה קרה לנו? איך האש הזרה הזאת של שנאה ורשעות, של מקארתיזם וסיכולים ממוקדים, נכנסה לחיינו, כאן בקהילת הגולן? איך הרוח הרעה הזאת חדרה אלינו?

בשעת כתיבת דברים אלה, כאמור, עוד לא נבחר ראש המועצה החדש. תהיה זהותו אשר תהיה, אחד האתגרים הגדולים שלו, יהיה להוביל חשבון נפש קהילתי עמוק ויסודי, לעקור מן השורש את האש הזרה הזאת מחיינו.

ובאשר לקרן החדשה. קוראי הטור הזה מכירים את השקפותיי הפוליטיות, ויודעים עד כמה הן רחוקות מעמדות הקרן ושלא אחת אני מותח על הקרן ביקורת חריפה. מכאן, ועד ציד המכשפות הזה; החיפוש בכוח אחר חומר שיפליל ב"קרננת" יריבים פוליטיים לצורך סיכול ממוקד (אגב, תופעה דומה הייתה גם בגוש עציון), המרחק רב. ומן הראוי שנתרחק וניזהר כמו מאש, מן האש הזרה הזאת. היא מסוכנת. מסוכנת מאוד.

* "שישי בגולן"

ראש המועצה של כולנו

רציתי בכל מאודי בבחירתה של מיכל רייקין לראשות המועצה האזורית גולן ופעלתי לכך בכל כוחי. אין לי ספק שהיא המנהיגה המתאימה ביותר לתפקיד. הגולן החמיץ הזדמנות גדולה, לראש מועצה משכמה ומעלה. אין לי ספק, שכתושבי הגולן וכאזרחי המדינה, עוד נתברך במיכל.

אך זו הדמוקרטיה ואנו מכבדים אותה. חיים רוקח קיבל את מרבית הקולות, והוא ראש המועצה החדש, ראש המועצה של כולנו. אני מברך אותו על ניצחונו. הצלחתו – הצלחת הגולן. כחבר מליאת המועצה, אסייע לו ככל יכולתי.

****

אני גאה במיכל על מסע הבחירות שהובילה.

מיכל נהגה לומר, במסע הבחירות, שחשוב לנצח בבחירות, אך חשוב יותר להיות ראוי לניצחון. ולכן, היא דבקה בדרך בה בחרה להוביל את מסע הבחירות שלה מראשיתו – אחראי, נקי, ענייני, פוזיטיבי, מקצועי, אמין והגון.

היא הייתה ראויה לניצחון, אך תושבי הגולן בחרו אחרת. מהיכרותי עם מיכל, אני משוכנע שחרף הפסדה, היא שלמה עם הדרך הייחודית בה הלכה.

****

למרבה הצער, נחשפנו במערכת הבחירות לתופעות שהגולן לא ידע כמותן: לשון הרע, השמצות, הכפשות, שקרים, שיימינג, פשקווילים, מלחמת דת, מחנאות וביריונות רשת.

המשימה הראשונה של חיים רוקח, היא לאחות את הקרעים, ולהחזיר את קהילת הגולן למסילתה. וחרף העובדה שהוא ניבנָה מאותן תופעות, עליו האחריות למגר אותן.

****

ביריוני הרשת לא התמקדו רק במיכל, אלא גם בתומכיה, ובמיוחד בי. במשך שבועות הם כיוונו נגדי אש ממוקדת. כנראה שהם זיהו בי אישית וברשומות שלי איום וניסו לגרום לי לשתוק.

אני הקפדתי להתעלם. אפילו פעם אחת לא שחקתי את מקשי מקלדתי לתגובה כלשהי. לא נגררתי לסמטאות שהם ניסו לנתב אותי אליהן. זה לא היה קל, אך אני גאה בכך שעמדתי במבחן.

לא רק נגדי הם כיוונו אש, אלא גם נגד אורטל, בהשמצות מכוערות. אפילו את הקליטה באורטל, ספינת הדגל שלנו שאנו גאים בה כל כך, הם השמיצו. "לא רק שהקיבוץ לא עזר לתהליך הקליטה, הוא אף הערים קשיים וגרם להם להתמרד ואף אפילו לעזוב" (העילגות – במקור). אם זה לא היה כל מרושע, זה היה מצחיק.

****

על פי כל ההערכות, גל גפני אמור היה לעלות לסיבוב השני מול מיכל. אני מעריך, שמה שעמד בינו לבין הסיבוב השני היו אותם 2-3 ביריוני רשת, שפעלו למענו, אך למעשה הבריחו ממנו קולות. אולם הם לא למדו את הלקח, והמשיכו באותה דרך גם בקמפיין של רוקח. אני מקווה שתושבי הגולן לא יסיקו מכך שזו דרך מנצחת. אני מקווה מאוד שרוקח ישכיל להרחיק את האנשים האלה מכל השפעה.

****

בגילוי דעת שהוצאנו – סגן ראש המועצה פרופ' ירון דגן, מתומכי חיים רוקח ואני, הבענו דאגה מפני המחנאות הדתית / חילונית במערכת הבחירות, ומגילויים של אנטי דתיות ואנטי חילוניות והתנגדות למועמדים בשל היותם דתי או חילונית.

אין לי ספק שביטאנו בכך דאגה שרבים מאוד מתושבי הגולן שותפים לה. אולם נשאלתי, מדוע נתתי ידי ל"איזון הקדוש" הזה, כאילו יש שוויון בין התופעות בקרב תומכי המועמדים השונים.

אין כאן כל עניין של "איזון קדוש". נכון, מסרים אנטי דתיים לא נשמעו מפי מנהיגי ציבור, בוודאי לא מפי פעילי המטה של מיכל, ובוודאי ובוודאי לא מפי מיכל. אולם בשטח – היו גם היו. שמעתי אותם במו אוזניי. גם באורטל. היה לי קשה מאוד לשמוע זאת, ואמרתי זאת לחברים.

התופעה הזאת מחייבת אותנו לתיקון משמעותי. ובאשר לחששות מ"הדתה" בעקבות ניצחונו של רוקח, אומר מילה אחת: בולשיט. חבר'ה, תרגיעו.

****

החוויה הגדולה שחוויתי במערכת הבחירות, הייתה השייכות לחבורת השותפים לדרך של מיכל; החיבור הנפלא של חילונים ודתיים, קיבוצניקים, מושבניקים ותושבי יישובים קהילתיים, חברי אגש"ח ותושבי הרחבות, נשים וגברים, ותיקים וצעירים, פעילים מרכזיים במאבק על הגולן ואלה שבזמן המאבק עוד שכבו בעגלה (ועליה סטיקר "העם עם הגולן"). חיבור שכולו אחדות אמת של אהבת הארץ, אהבת הגולן, הזדהות עם הגולן, הכרת הטוב והיפה שבגולן, הכרה בצורך בשינוי ובשיפור כדי לקדם את הגולן להיותו חברת מופת ואור לכל מדינת ישראל, והידיעה שמיכל היא המנהיגה הנכונה להוביל את הגולן למקום הזה.

השותפים לדרך – חבורת של פעילים מתנדבים שוחרי טוב, מלאי התלהבות, מסירות, אופטימיות ואהבה – מיקרוקוסמוס של כל היפה והטוב, הישר והנקי, בגולן שלנו. הצלחנו להביא לכך שכמעט מחצית תושבי הגולן בחרו במיכל. למרבה הצער, לא היה בכך די.

****

אני גאה בהצבעתם של חברי אורטל. היינו אחד המעוזים המרכזיים של מיכל. הענקנו לה תמיכה אדירה. אני בטוח שהצבעתנו הייתה הנכונה לגולן. וכעת, נכבד את התוצאות, ואנו מברכים את רוקח על ניצחונו.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

צרור הערות 14.11.18

* להחזיר את ההרתעה – אפשר לתמוך במדיניות נתניהו בנושא העזתי או להתנגד לה, אך אי אפשר להכחיש את העובדות: הוא מונע בראש ובראשונה ממטרה אחת – מניעת מלחמה. ולכן, אם נידרדר למלחמה, תהיה זו מלחמת אין ברירה, במובנה הפשוט ביותר, במובנה הקלסי – התגוננות מול מתקפת האויב.

אני מפריד בין המושגים "מלחמת אין ברירה" ל"מלחמה בלתי נמנעת". המושג "מלחמת אין ברירה" הוא תיאור המצב בפרוץ המלחמה. אין זה אומר שאי אפשר היה למנוע אותה.

לא היינו מגיעים למצב הנוכחי, אלמלא שחיקת ההרתעה הישראלית. ב"צוק איתן" יצרנו הרתעה, שהחזיקה מעמד ארבע שנים. ההישג הזה נשחק כולו ב-7.5 החודשים האחרונים, במדיניות ההבלגה וההכלה, בעיקר על טרור ההצתות (או בשמות החיבה המכובסים שלו – עפיפונים ובלונים). ההימנעות מהגדרה ברורה שדין "עפיפון" כדין רקטה, הייתה מחדל ביטחוני וכשל מוסרי. אילו הגבנו כראוי, היינו שמים קץ להסלמה הזאת לפני כשבעה חודשים, בלי להיגרר אל סף מלחמה. אילו החזרנו את ההרתעה, יכולנו כבר מזמן להגיע להסדרה ראויה (עקרונית אני בעד הסדרה, אך מעמדת הרתעה), ואם לא – לא נורא.

ה"סבב" הזה חייב היה להסתיים בהחזרת ההרתעה, וזאת באמצעות מכה אמתית, קשה וכואבת, כזאת שהאויב טרם הכיר. הפסקת האש היא חרפה.

* מכה קשה לשם שינוי – ארגוני המחבלים ברצועת עזה הודיעו שמבחינתם הם העבירו לישראל את המסר, ואם היא תפסיק את האש, יהיה שקט. הקבינט קיבל את המסר, ירד על הברכיים והסכים להפסקת האש.

עזות המצח הזאת, היא תוצאת השערורייה שהייתה כאן ב-7.5 החודשים האחרונים, ששחקה עד דק את ההרתעה הישראלית. הם הציתו את שדות הנגב המערבי וישראל "הכילה" והבליגה. הם חדרו לשטחי ישראל, השליכו מאות מטענים, בקת"בים ובקבוקי תבערה, פגעו בגדר. ואחת לכמה שבועות פתחו במתקפת רקטות, וכאשר התגובה הישראלית החלה לסכן אותם הם הפסיקו את האש, וישראל – בעקבותיהם. הם שלטו בתהליך ואנו נגררנו. והפסקת האש הייתה רק הפסקת ירי רקטות למספר שבועות – ההצתות והפגיעות בגדר נמשכו, וישראל המשיכה להכיל ולהבליג וחוזר חלילה.

הפעם הייתה הזדמנות לשנות את כללי המשחק. היה עלינו להנחית עליהם מכה שתסב להם הרס והרג בקנה מידה סיטונאי. מכה שתגרום להם להתחנן להפסקת אש, הפעם הפסקת אש אמתית, מוחלטת.

ובמקום זאת – שוב. הם קבעו את הכללים ואנו נגררנו.

הפסקת אש? הסדרה? בהחלט כן. אבל רק מעמדה של הרתעה. וכדי לשקם את ההרתעה, צריך היה להכות בהם.

* אוטובוס מלא – איך היינו פועלים אילו האוטובוס שהותקף היה מלא בנוסעים? זה מה שהיה עלינו לעשות עכשיו.

* ריקוד ציני על הדם – בבחירות 2013 הצבעתי למפלגת העבודה, חרף המחלוקת שלי עם דרכה המדינית, בזכות העובדה ששלי יחימוביץ' עמדה בראשה. הזדהיתי עם הדרך החברתית שהיא מציעה ואהבתי את המקום המרכזי שבו היא הציבה את הנושא החברתי על ראש שמחתנו. ראיתי אותה כמנהיגה של יושרה ואמת.

מאז היא הנחילה לי לא מעט אכזבות, אך רשומה (פוסט) צינית ונבזית שהיא הוציאה בבוקר יום שני, היא מבחינתי גט כריתות. "מותו בקרב של סא"ל מ' מעמיד באופן מזוויע עוד יותר את חוק הלאום הגזעני והנתעב, הקובע כי אזרחים כמו מ' ז"ל, שאינם יהודים, הם אזרחים סוג ב'". איזו רשומה נתעבת ובזויה! איזה ריקוד ציני על דמו של קצין ולוחם בצה"ל, שהקדיש את חייו להגנה על מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. כמה אפשר לחזור על השקר והעלילה, כאילו חוק הלאום "קובע כי אזרחים כמו מ' ז"ל, שאינם יהודים, הם אזרחים סוג ב'"? שקר גס. לא זו בלבד שהחוק אינו "קובע" דבר כזה, אלא שגם אלה שטוענים שלמרות שהוא לא קובע זאת ניתן לפרש אותו כך – גם הם שקרנים.

מבחינתי, שלי יחימוביץ' חצתה את הקווים האדומים, והציבה את עצמה כפוליטיקאית צינית מן הרמה הירודה והנחותה ביותר. אין בישראל אזרחים סוג ב' אבל יש פוליטיקאים סוג ג'.

* טרור ה-BDS – הכתבה החשובה ביותר בעיתוני סוף השבוע הייתה ב-"7 ימים", כתבתו של אמיר שואן "קשר דם", שחשפה את הקשר והזהות בין ארגוני BDS המתהדרים בהיותם "ארגוני זכויות אדם… שוחרי שלום… התנגדות בלתי אלימה" ושאר שקרים, לבין ארגוני טרור רצחניים, ובהם החזית העממית לשחרור פלשתין, חמאס ומשמרות המהפיכה האיראניים. הנתונים בכתבה מתבססים על ממצאי הפעילות המודיעינית של "המערכה", כוח המשימה המיוחד למלחמה בטרור הדה-לגיטימציה לישראל, במשרד לעניינים אסטרטגיים. החשיפה הזאת חשובה מאוד, למאבק משפטי וכלכלי נגד הגורמים המדינתיים והפילנתרופים המממנים את התועבה.

וחשוב לציין, שהישראלים התומכים ב-BDS, ויש כאלה, למרבה החרפה, תומכים בכך גם בחזית העממית ובחמאס. הטרור הפיזי והתודעתי הן שתי זרועות של אותה מפלצת, הנלחמת נגד קיומה של מדינת ישראל.

* שאלות קשות – אלה שבמשך שנתיים מנהלים מסע הסתה נגד משטרת ישראל ושיימינג נגד המפכ"ל, קופצים פתאום כנשוכי נחש כאשר בוגי יעלון מותח ביקורת על המשטרה ועל חקירת פרשת הצוללות.

יש לי אמון במשטרה, בפרקליטות, ביועמ"ש ובמערכת המשפטית. אין לי ספק שכוונותיהם לטובה, שהם מעוניינים בחקר האמת.

אולם אין גוף שהוא חף מטעויות, ולכן אין בדמוקרטיה גוף שהוא חסין מביקורת. גם המשטרה. יש מקום לביקורת על המשטרה, כמו על כל גוף אחר, ובלבד שזו ביקורת עניינית ומנומקת, ולא תאוריות קונספירציה מטורללות וסיפורי מעשיות אינפנטיליים על "קשירת קשר נגד רוה"מ, תפירת תיקים" וכל הקשקושים וההבלים הללו.

בוגי יעלון הציב סימני שאלה מהותיים, רציניים ונוקבים על חקירת הפרשה, ומן הראוי שנקבל עליהם תשובות הולמות.

* תרגיל בדמיון מודרך – אני מציע לחסידיו של נתניהו לצאת עמי לתרגיל בדמיון מודרך. בואו נדמיין לעצמנו סיפור תיאורטי. ראש ממשלה מכניס לעיסוק בסוגיות הכמוסות והרציניות ביותר של ביטחון המדינה אנשים שלא אמורים להיות להם יד ורגל בנושא, בשל היותם מקורביו ואנשי סודו. הכל יודעים שהסיבה האחת והיחידה שהם עוסקים בנושא היא עובדת היותם מקורביו ואנשי סודו. הם גם מוכרים את עצמם באמצעות מרכולת היותם מקורביו ואנשי סודו.

ומתברר שאותם אנשים הפכו את קודש הקודשים של ביטחון ישראל למדמנה של שחיתות ושוחד. ואין הוכחה שראש הממשלה ידע על כך.

עכשיו. נניח שלאותו ראש ממשלה היו קוראים יאיר לפיד, אבי גבאי, ציפי לבני, בוגי יעלון או גדעון סער.

מה הייתם כותבים? עם יד על הלב. אל תשיבו לי. השיבו לעצמכם, לבד, בשקט, בבית, מול המראה. השיבו לעצמכם בכנות.

* ראש המועצה של כולנו – רציתי בכל מאודי בבחירתה של מיכל רייקין לראשות המועצה האזורית גולן. אין לי ספק שהיא המנהיגה המתאימה ביותר לתפקיד. הגולן החמיץ הזדמנות גדולה, לראש מועצה משכמה ומעלה.

אך זו הדמוקרטיה ואנו מכבדים אותה. חיים רוקח קיבל את מרבית הקולות, והוא ראש המועצה החדש, ראש המועצה של כולנו. אני מברך אותו על ניצחונו. הצלחתו – הצלחת הגולן. כחבר מליאת המועצה, אסייע לו ככל יכולתי.

* גבורת החלוצים – הרציתי בפני חניכי מכינת "נחשון", שהיו בגולן בשבוע לימוד שנקרא "קמפוס גולן", על סיפור ההתיישבות בגולן. קיבלתי מהם מייל, עם תגובות חניכים להרצאה, שהיו מאוד יפות ומרגשות. תגובה יפה במיוחד: "כל קמפוס גולן דיברנו על הגולן מהמקום של מורשות קרב, ולראות גם את הצד השני, של ההקמה של כל היישובים וההתיישבות בגולן גורם לי להבין שאין רק דרך אחת להיות גיבורים, וכמה אמיצים היו צריכים להיות המתיישבים הראשונים בגולן".

* אל תקחו ממני דוגמה אישית – הפעם אני מציע לא לקחת ממני דוגמה אישית.

בשבועות האחרונים אני אומר לעצמי, שוב ושוב, שבהזדמנות אני צריך להתחסן נגד שפעת.
בהזדמנות.

… ובינתיים השפעת הקדימה את ההזדמנות.

* ביד הלשון

נתיב העשרה – למרבה הצער, יישובים בישראל עולים לתודעה הציבורית בנסיבות קשות ומצערות.

ביום שישי הצליח מחבל לחדור לישראל, ולהצית חממה במושב נתיב העשרה. עלות הנזק – מאות אלפי ₪.

מושב נתיב העשרה עלה לקרקע ב-1973 בחבל ימית שבצפון סיני. בנסיגה מסיני, 1982, הוא נעקר ולאחר מכן קם מחדש בצפון הנגב המערבי, במועצה האזורית חוף אשקלון, סמוך לגבול עזה. לאורך השנים סובל היישוב מפיגועי טרור רבים – פצמ"רים, רקטות, ירי נק"ל, מטענים והצתות, והוא איבד חברה ופועל תאילנדי.

שמו של המושב מנציח את זכרם של עשרה לוחמי צה"ל שנהרגו בתאונת מסוק בסיני, באזור אל עריש, ב-1971.

*"חדשות בן עזר"

מחשבות בדרך לקלפי

* סיבוב שני – בוקר יום הבחירות, 30.10. דבר ראשון בבוקר – נהרתי לקלפי. מימשתי את זכותי האזרחית. מילאתי את חובתי המצפונית. עשיתי את הטוב, הישר והראוי לעתיד הגולן. בחרתי במיכל רייקין לראשות המועצה.

החדשות הטובות – מיכל זכתה במקום הראשון מבין המועמדים בסיבוב הראשון. לצערי, לא היה בכך די כדי לנצח בסיבוב הראשון.

היום ייערך הסיבוב השני. הפעם לא אנהר בבוקר לקלפי, כי הבחירות מתחילות בצהרים. אך בצהרים אממש את זכותי האזרחית, אמלא את חובתי המצפונית ואעשה את הטוב, הישר והראוי לעתיד הגולן. אבחק במיכל רייקין לראשות המועצה.

* סיבה אחת ויחידה – מבין ארבעת המתמודדים בסיבוב הראשון הצבעתי למיכל רייקין. למה? מסיבה אחת ויחידה. שהיא המועמדת המתאימה ביותר לראשות המועצה האזורית גולן.

לעומת זאת, מבין שני המתמודדים בסיבוב השני, אצביע למיכל רייקין. למה? מאותה סיבה.

* מצביע בעד – איני מצביע נגד מועמד, אלא בעד המועמדת המתאימה ביותר.

* מצמיחה מנהיגות צעירה – לפני כעשור הקימה מיכל רייקין, אז מנהלת אגף חברה וקהילה במועצה, את קורס מנהלי קהילות. היוזמה נועדה להצמיח מנהיגות צעירה ביישובי הגולן ובגולן כאזור, וליצור שפה משותפת כלל גולנית.

עד היום התקיימו ארבעה מחזורים של הקורס. 57 מצעירי הגולן השתתפו בהם. בחודש שעבר נפתח מחזור נוסף.

הנתונים שלהלן הם מן השנה שעברה. מן הסתם, המגמה נמשכה וגברה גם בשנה האחרונה.

55% מבוגרי התכנית נמצאים בתפקידים משמעותיים בקהילות ובאזור: מזכירי קיבוצים, מנהלי קהילה, יו"רי ועד, רכזי חינוך, תרבות או חינוך ומנהלים במערכת האזורית.

גם שאר הבוגרים פעילים בהתנדבות בקהילותיהם – מרכזי ועדות, חברי מזכירויות וכד'.

היום, שליש ממנהלי הקהילות בגולן הם בוגרי הקורס ובוגרים נוספים מכהנים בתפקיד זה בגליל ובעמק.

זאת מיכל. זאת המנהיגות של מיכל. מזהה בעיה, הוגה רעיון, רותמת את טובי האנשים מהגולן ומחוצה לו, מובילה למעשה, קוצרת הצלחות, מחוללת שינוי.

מיכל מצמיחה ותצמיח את מנהיגות הגולן לדורות הבאים.

אני בוחר במנהיגוּת. מיכל לראשות המועצה!

* מצוינות – 230 צעירים, בוגרי קורס צוערים בשלטון המקומי, משרתים במקצועיות ובמסירות ברשויות מקומיות מוחלשות, בתפקידים שונים. תפקידם למנף את הכלים שרכשו בקורס, להתנהלות מצוינת באותן רשויות; מתוך ראיה רחבה ומרחיקת ראות ומתוך תפיסת שירותיות וראיית שירות הציבור כערך וכדרך חיים. אותם צעירים עשויים לחולל שינוי מהותי בחברה הישראלית.

אותם צוערים הם חניכיה ותלמידיה של מיכל רייקין, שבחמש השנים האחרונות הנהיגה וניהלה ביד רמה את הקורס, וזכתה להערכה עצומה מכל הגורמים בכל הרמות על פועלה.

במסגרת תפקידה, העמיקה מיכל, שהסקרנות ויכולת הלמידה הם תכונה מרכזית שלה, ללמוד את נושא המצוינות בשלטון המקומי. היא למדה לִפְנַי וְלִפְנִים את השלטון המקומי בארץ ובעולם, את ההצלחות והכישלונות, את מה שגורם להצלחות ומה שגורם לכישלונות, ואת כל הידע הזה היא תביא לגולן, ותיישם כראש המועצה.

יש למיכל הכישרון והכלים להקפיץ את הגולן ולהנהיג אותו להישגים גדולים בכל התחומים.

כדי שזה יקרה – עליה להיבחר לראשות המועצה. המאבק על ראשות המועצה צמוד, וההכרעה עשויה להיות בזכות הקול שלך.

הצבעה למיכל – הצבעה למצוינות ולמנהיגות.

* שותפים לדרך – החוויה הגדולה שאני חווה במערכת הבחירות, היא השייכות לחבורת השותפים לדרך של מיכל רייקין. החיבור הנפלא של חילונים ודתיים, קיבוצניקים, מושבניקים ותושבי יישובים קהילתיים, חברי אגש"ח ותושבי הרחבות, נשים וגברים, ותיקים וצעירים, פעילים מרכזיים במאבק על הגולן ואלה שבזמן המאבק עוד היו בעגלה (ועליה סטיקר "העם עם הגולן"). חיבור שכולו אחדות אמת של אהבת הארץ, אהבת הגולן, הזדהות עם הגולן, הכרת הטוב והיפה שבגולן, הכרה בצורך בשינוי ובשיפור כדי לקדם את הגולן להיותו חברת מופת ואור לכל מדינת ישראל, והידיעה שמיכל היא המנהיגה שתוביל את הגולן למקום הזה.

השותפים לדרך – חבורת של פעילים שוחרי טוב, מלאי התלהבות, מסירות, אופטימיות ואהבה – מיקרוקוסמוס של כל היפה והטוב, הישר והנקי, בגולן שלנו.

מיכל – הנכונה להנהגת הגולן.

* הדרך והפרסונה – דרכה של מיכל היא חתירה לחברת מופת, חינוך מגוון ומצוין – הן הפורמלי והן החברתי קהילתי, קהילתיות, דמוקרטיזציה, שירותיות, שקיפות, העצמת חיי תרבות עשירים ומגוונים, מענה מצוין לגיל השלישי.

כדי להגשים את הדרך הזאת יש צורך במנהיגה כמיכל – אשת חזון ומעש, המגביהה עוף, מרחיקת ראות ונטועה בקרקע; בעלת יכולת ביצוע מוכחת. מיכל היא מותג של מצוינות.

"והדרך עודנה נפקחת לאורך".

* שילוב תכונות – אחד המאפיינים את מנהיגותה של מיכל, הוא העובדה שהיא אינה פופוליסטית. אינה מנסה לרצות. אינה מבטיחה הבטחות שווא. אינה מוכרת אשליות. אינה מחניפה לקהל. כך היא נהגה בתפקידיה הציבוריים. כך היא נוהגת גם במערכת הבחירות. זו מנהיגות אמת.

כמי שעבד אתה צמוד שנים רבות, אני מעיד שלצד תכונות אלו, מיכל היא אישה קשובה, סקרנית, לומדת, פתוחה לביקורת, מוכנה לבחון את עצמה ואת דרכה, מודה בטעויות, נכונה לשנות דעה ולאמץ גישה חדשה.

בשילוב של התכונות הללו הביאה מיכל להישגים משמעותיים לגולן. ובשילוב תכונות אלו היא תביא את הגולן, כראש המועצה, לפריצת דרך רבתי.

* אשת החזון והמעש – יש אנשים שהם רעיונאים טובים: אנשי חזון, רוקמי חלומות, מציבי מטרות, אסטרטגים. יש אנשים שהנם אנשי ביצוע מעולים, היודעים להגשים את הרעיון, לממש את החלום, לפרוט את האסטרטגיה ליעדי ביצוע מדידים. ויש אנשים שהינם גם רעיונאים וגם אנשי ביצוע מעולים. כזאת היא מיכל רייקין, אשת החזון והמעש.

כדי שמיכל תרתום את חזונה ורעיונותיה, את כישרונה ויכולותיה, לקידום הגולן שלנו, מה שנדרש מאתנו הוא פתק קטן בקלפי. הפתק שיקבע אם נתברך במיכל, או נחמיץ ונצטער.

אני בוחר במיכל לראשות המועצה.

* שבע המחברות של מיכל – למיכל שבע מחברות עבות כרס, עמוסות מכריכה לכריכה בכתב יד צפוף – פרי מאות שיחות אישיות וחוגי בית שקיימה בחודשים האחרונים. בקשב ובסקרנות המאפיינים אותה, מיכל גמאה בצמא כל מילה של כל תושב; מה טוב לו בגולן שהוא מבקש לשמר, מה רע לו שהוא מבקש לשנות, מהן הנקודות הטעונות שיפור, מהם האתגרים שיש להתמודד עמם, ביקורת מצד אחד ומצד שני – רעיונות, מחשבות, הצעות אופרטיביות. הכל נרשם. וכל אלה שמשו כלי עבודה בבניית תכנית עבודה מפורטת, מקצועית ומצוינת, הנותנת מענה מיטבי לכל תחומי החיים.

כל הקמפיין של מיכל – לא זו בלבד שהיה ונותר חף מהשמצות כלפי המתמודדים מולה, הוא גם חף לחלוטין מסיסמאות ריקות ומהבטחות שווא. כולו – תכנית עבודה מעשית, מפורטת, ומחויבות אמת לממש אותה; לרתום את כישוריה ולמנף את ניסיונה כדי שהגולן יהיה מקום טוב יותר לחיות בו ואבן שואבת לצמיחה דמוגרפית רבה.

בידינו הבחירה אם לתת למיכל מנדט לממש את התכנית, או להצטער.

* שאלה אחת – כל הסוגיות של גיל, מגדר ומגזר שניסו להציף בהן את מערכת הבחירות לראשות המועצה האזורית גולן, אינן רלוונטיות.

יש רק שאלה אחת רלוונטית – למי הכישורים הטובים ביותר להיות ראש מועצה מצוין של הגולן.

אין לי צל של ספק – מיכל רייקין.

* אין דילמה – אני מכיר את חיים רוקח כבר 25 שנים, ואוהב אותו מאוד. גם בעינויים לא יצליחו לחלץ מפי מילה רעה על חיים רוקח.

אולם היום, כאשר אתייצב בקלפי, תעמוד בפניי שאלה אחת ויחידה – מי המתאים ביותר לתפקיד ראש המועצה האזורית גולן.

ובנוגע לשאלה הזאת, אין לי אפילו דילמה – מיכל רייקין.

* הצבעה עניינית – היום הוא יום הבוחר.
יום הבוחר הוא יום של חשבון נפש, יום של אמת.
יום שבו אני ניצב מאחורי הפרגוד, מולי שני פתקים, ויתכן שהפתק האחד שאטיל, הוא זה שיקבע את דמות הגולן לחמש השנים הקרובות.

האחריות עליי כאזרח, כתושב, גדולה מאוד.
האחריות הזאת מחייבת דבר אחד – הצבעה עניינית.

אשים בצד את כל רעשי הרקע, הספינים, סיפורי מעשיות למיניהם, ואציב לנגד עיניי שאלה אחת ויחידה – מי משני המועמדים מתאים יותר לתפקיד ראש המועצה האזורית גולן.

למי יש חזון אמת מלהיב, למי יש תכנית עבודה מקצועית רצינית ומפורטת, למי יש רקורד של משימתיות, של עשיה ושל הצלחה, מי מגלם חדשנות ומצוינות. וגם – מסע הבחירות של מי היה אחראי, ענייני, מקצועי והגון, כהמחשה של הבוקר שלמחרת.

כשאני בוחן את השאלות הללו בעיניים פקוחות ובמצפון נקי, הבחירה העניינית והאחראית שלי היא במיכל רייקין – ראש מועצה מצוינת לגולן.

גילוי דעת

לחברינו, תושבי הגולן היקרים!

אנו, ירון דגן ואורי הייטנר, פועלים מזה שנים רבות במרחב הציבורי, החינוכי והתרבותי בגולן, בתפקידים שונים. בכל השנים, פעלנו בכל מאודנו לחיזוק היחד והחברות בין חילונים, מסורתיים ודתיים בגולן.

היום, שנינו מעורבים, מזוהים ופעילים, במערכת הבחירות לראשות המועצה – ירון תומך בחיים רוקח ואורי במיכל רייקין.

שנינו רואים בדאגה רבה את התופעה השלילית שחדרה לחיינו במערכת הבחירות – מחנאות דתית / חילונית, לעומתיות בין חילונים ודתיים, מסרים אנטי חילוניים ואנטי דתיים, קריאה להתנגדות עקרונית למועמדת חילונית או למועמד דתי.

זוהי אש זרה, המנוגדת לרוח הגולן. זו לא דרכנו, זו מעולם לא הייתה דרכנו, זו אינה הדרך הגולנית. לאורך כל השנים, גם במצבים קשים ובאתגרים ואיומים עמם התמודדנו, השכלנו לשמור על היחד היפה, שאפיין תמיד את קהילת הגולן.

אנו קוראים לכם, חברינו, לשמור על יופיה של קהילתנו, ולא לתת לרוח הרעה הזאת לחדור לתוכנו. יש להוציא ממערכת הבחירות את המחנאות, ולנקות אותה מכל הקשר חילוני / דתי.

יש לנו שני מועמדים – יבחר כל אחד מאתנו את המתאים ביותר בעיניו לראשות המועצה, ללא כל שיקול זר.

ירון דגן, סגן ראש המועצה – נטור.
אורי הייטנר, יו"ר עמותת מדרשת השילוב – אורטל.

* "שישי בגולן", קבוצות פייסבוק גולניות, עלוני יישובים ועוד

צרור הערות 31.10.18

* למען אחדות ישראל – האבל והיגון הכבד המשותף לכולנו, עקב הטבח הנורא בבית הכנסת, בתפילת השבת, בטקס ברית המילה בפיטסבורג, מחייב אותנו לשינוי – הכרה ישראלית מלאה בכל הזרמים ביהדות. זה הדבר המתחייב מהיותנו מדינת הלאום של העם היהודי. מן הראוי שנכניס את ההכרה הזאת כתוספת לחוק יסוד ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

* הקלות הבלתי נסבלת – השילוב המזוויע בין אנטישמיות שטנית לבין הקלות הבלתי נסבלת שבה כל פסיכופט בארה"ב יכול להשיג נשק אוטומטי ולצאת למסע רצח, גבתה חייהם של 11 יהודים, בתפילת השבת בבית הכנסת.

* סיבוב שני בגולן – בוקר יום הבחירות. דבר ראשון בבוקר – נהרתי לקלפי. מימשתי את זכותי האזרחית. מילאתי את חובתי המצפונית. עשיתי את הטוב, הישר והראוי לעתיד הגולן. בחרתי במיכל רייקין לראשות המועצה.

החדשות הטובות – מיכל זכתה במקום הראשון מבין המועמדים בסיבוב השני. לצערי, לא היה בכך די כדי לנצח בסיבוב הראשון. בעוד שבועיים – סיבוב שני.

כעת הפשלנו שרוולים ואנו כבר בעיצומו של קמפיין נמרץ, כדי שבעוד שבועיים מיכל תיבחר לראשות המועצה.

* הוותיק ביותר – ראש הרשות הוותיק ביותר בישראל הוא שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות תרשיחא. בוחבוט עומד בראש הרשות מאז 1976, כשמעלות תרשיחא הייתה עדין מועצה מקומית, כלומר הוא מכהן בתפקיד כבר 42 שנים.

אם הוא יבחר לקדנציה נוספת, הוא עשוי לשבור את שיא הוותק בישראל, אותו מחזיק אברהם קריניצי, ראש העיר הראשון של רמת גן, שנהרג בתאונת דרכים לאחר 43 שנים בתפקיד.

* אנו אוהבים אותך מולדת – בשיעור מולדת בכיתה ג' בבית הספר "תל-גנים" בר"ג, לימדה אותנו המורה בינה את "שיר בוקר" של אלתרמן וסמבורסקי.

בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.

אנחנו שרנו את השיר בהתלהבות. ואהבנו את המולדת. ואנו אוהבים אותה גם היום.

אני מניח שרבים מבני גילי יכולים לחתום על הפסקה האוטוביוגרפית הזאת, ורק לשנות את שמה של המורה ואת שם בית הספר.

שר החינוך באותם ימים היה יגאל אלון. סגנו היה אהרון ידלין. שניהם ממפלגת העבודה. שניהם קיבוצניקים. זאת הייתה רוח החינוך באותם ימים. זאת הייתה רוחה של תנועת העבודה.

בפשקוויל של רוגל אלפר בשוקניה, הוא התייחס לשיר הזה: "איזה שיר לאומני מחליא של נתן אלתרמן".

* משוב מרגש – הוזמנתי להרצות בפני פורום ביישובי המועצה האזורית משגב, ביום שלם שהוקדש ל"התקוה". האם ראוי לשנות את ההמנון הלאומי? להתאים אותו לכך שיכיל ויבטא את כל אזרחי המדינה, גם שאינם יהודים?

כשהוזמנתי, נעניתי מיד, אך אמרתי למארגנת שאני מצטער צער עמוק על כך שהנושא הזה שנוי במחלוקת ויש דיון כזה. אמרתי זאת גם בפתח דבריי. הסברתי שהשאלה אינה אם לשנות את ההמנון, אלא האם לשנות את דמותה של המדינה שההמנון מסמל את מהותה וייעודה. בר הפלוגתא שלי המחיש את דבריי, שאין זה דיון ספרותי, אלא על מהות המדינה, כאשר הוא טען שקם כאן עם ישראלי, של כל מי שגר בארץ הזאת, שצריך לבטל את חוק השבות ולקלוט כל מי שרוצה להגר לכאן, בלי קשר למוצאו. וכמובן שצריך המנון אוניברסלי.

למחרת בבוקר קיבלתי טלפון ממשתתפת ביום הזה, שממש ריגש אותי. היא אמרה לי שבשיחת הסיכום, לא אדם אחד ולא שניים אמרו שדבריי גרמו להם לשנות את דעתם. מישהו שבבוקר דיבר בלהט על הצורך לשנות את ההמנון, חזר בו בעקבות דבריי.

אין משוב גדול מזה. כן, שווה היה להקדיש זמן-שבת יקר בהתנדבות.

* 65 שנה ליחידה 101 – חמי, אריק שליין ז"ל, שנהרג לפני 9.5 שנים בתאונה חקלאית בגיל 80, היה לוחם ביחידה 101. בזכות עובדה זו, זכיתי ליטול חלק במפגש לוחמי היחידה (בתור נהגהּ של חמותי, סבתא שלומית).

היה זה אירוע מרגש ביותר. הדבר המרגש ביותר היה לשהות במחיצתן של אותן אגדות שעליהן גדלתי (הגם שרבים מהם אני מכיר אישית). היום הם חותרים בנחישות לעבר ה-90 ויש מי שכבר חצו את המשוכה הזאת (היחידה הקטנה הזאת הייתה שילוב של סדירים ואנשי קבע שחזרו לצורך זה לצבא, כמו אריק שליין). ותיקי היחידה שלפו מכיסיהם את הסמרטפונים, כדי להשוויץ בתמונות הנינים שלהם.

גיסי הביא אתו מפה בריטית מתקופת ה-101, שמצא בבית הוריו, ועליה סימונים. הוא הציג אותה לוותיקי היחידה. "טרזן", שאריק היה מפקד החוליה שלו, זיהה שזו המפה שעמה הלכה החוליה לבצע חסימה ליד נעלין, בפעולת קיביה. החוליה נתקלה בחוליית אויב וחיסלה אותה.

האירוע היה בבית ליד, כאורחי חטיבת הצנחנים, ובהשתתפות קצינים מהחטיבה. החטיבה נמצאת כעת בתעסוקה בגבול עזה, ולכן מספר הקצינים היה מצומצם. בראשם עמד סמח"ט הצנחנים. האירוע היה בחדר האוכל של גדוד 101, ששמו אינו מקרי, כמובן. האירוח בגדוד זה היה סגירת מעגל בעבורי, כי זהו גלגולו של גדוד 50, גדוד הנח"ל המוצנח, שבו שירתתי (אז הוא ישב בבית סחור).

האירוע כלל הרצאה של פרופ' יואב גלבר, סיפורי לוחמים של קאצ'ה, טרזן, פיניה, דנדי ואחרים – גיבורי היחידה, והתייחדות עם אלה שכבר אינם עמנו. האירוח היה כיד המלך, בעיקר מן הפן הגסטרונומי.

על תוכן ההרצאה והסיפורים אכתוב בנפרד.

היוזם, המארגן והרוח החיה, קאצ'ה, הבטיח בסוף האירוע שב-2023 יתקיים אירוע לציון 70 שנה ליחידה, עם כל הנכדים והנינים.

* ביד הלשון

שְׁחוּר – העיתונאי הוותיק משה שלונסקי אמר ביום שישי, בפינת הספורט של "בילוי נעים" בגל"צ, שעל מכבי חיפה בשנים האחרונות מוטל שְׁחוּר.

מה זה שְׁחוּר? שְׁחוּר הוא כישוף שָׁחוֹר, שנועד להזיק לאנשים המכושפים.

* "חדשות בן עזר"

צרור הערות לקראת הבחירות לראשות המועצה

* עם מיכל 1 – אני עם מיכל, כי מיכל היא מנהיגה עם שורשים באדמת הגולן, עמוד שדרה ערכי וחזון שנוגע בשמים.

* הסטיקר עם הגולן – בתקופת המאבק על הגולן, המכונית שלי הייתה ערימת סטיקרים ניידת. מאז המאבק, לא הדבקתי סטיקרים. והיום שוב – למען הגולן שלנו, הדבקתי סטיקר על שמשת מכוניתי: אני עם מיכל.

* לא מהסיבה הזאת – ב-7 בינואר 2000 נערכה בכיכר רבין "אם כל ההפגנות" – הפגנת הענק נגד נסיגה מהגולן, בהשתתפות מאות אלפי ישראלים. הכיכר גלשה, ועוד קילומטרים רבים בכל הרחובות הסמוכים לה היו גדושים במפגינים.

בין הנואמים בהפגנה, הייתה מיכל רייקין. אישה צעירה, בשנות השלושים לחייה, פעילה במאבק, אך לא דמות ציבורית מוכרת. ובדבריה הבהירים והברורים היא סחפה את הקהל. היא שוחחה עם הקהל, דובבה אותו והקהל נענה לה. ראיתי לאחרונה את סרט ההפגנה בארכיון הגולן, ונפעמתי.

ומדוע אני מזכיר זאת? כדי לומר שלא מהסיבה הזאת אני תומך במיכל. כלומר, היותה פעילה מרכזית ומובילה במאבק על הגולן היא חלק מתהליך בניית מנהיגותה, אותה בנתה במשך השנים עד היותה הנכונה להנהגת הגולן. וכמובן שהיכולת של מיכל לייצג את הגולן, לבטא את הגולן, לדבר אל הציבור הרחב, לסחוף את הציבור, לחבר אותו לגולן, רלוונטית מאוד מאוד לראשות המועצה האזורית גולן.

אבל לא זאת הסיבה לכך שאני תומך במיכל. אני תומך במיכל, כי היא מנהיגה בעלת שאר רוח, ערכית, ישרת דרך; אשת חזון היודעת להציב מטרות ויש לה כושר ביצוע ויכולת הנעה כדי להגשים אותן.

* מנהיגות בשעת משבר – ב-12 ביולי 2006 פרצה במפתיע מלחמת לבנון השניה. למחרת בבוקר, התכנס לראשונה מטה החירום של המועצה האזורית גולן, בראשות סגנית ראש המועצה מיכל רייקין. אני הייתי חבר במטה, בתוקף תפקידי כמנהל מתנ"ס הגולן.

"הגולן הוא המקום השקט ביותר במדינה" – זאת הייתה סיסמה שנהגנו לדקלם, והיא הייתה נכונה. היא הייתה חשובה מאוד למיתוג האזרחי של הגולן, לעידוד הקליטה, התיירות וההשקעות בגולן. אולם כתוצאה מכך שנשבינו בה, לא הייתה בגולן כל היערכות אזרחית למצב אחר. לא היה מטה חירום, לא היה מערך חירום, לא הייתה תורת הפעלה.

ותוך כדי תנועה, מיכל הקימה את המטה, הובילה את גיבושה של תפיסת פעולה, כולל מערכת העברת המידע לציבור וניצול דרכי התקשורת החדשניות לאותם ימים. אמחיש שתי פעולות שהמתנ"ס הוביל. ביום השני למלחמה נסגרו מוסדות החינוך המיוחד בגליל, שבהם למדו הילדים בעלי הצרכים המיוחדים של הגולן. כבר ביום השלישי פתחנו במתנ"ס מועדונית לבעלי צרכים מיוחדים, עם מערך הסעות לכל ילד, עם מתנדב מבוגר (או נער) על כל ילד, שפעלה עד היום האחרון של החופש הגדול, והיא פועלת עד היום. אנו גם הקמנו מטה סיוע לקריית שמונה, טבריה וצפת, ומידי יום הורדנו אנשים רבים מן הגולן לפעילות התנדבות בערים אלו – מבצע משותף למתנ"ס, ועד יישובי הגולן ומדרשת הגולן. זה רק קמצוץ מן הפעילות של המטה.

מיכל הובילה את המטה ביד רמה, בקור רוח, ביעילות והפגינה יכולת מנהיגות וניהול מרשימה. היא יצרה יש מאין דרכי התמודדות עם המצב, כאילו המועצה מנוסה במצבי חירום. הדבר המרשים היה היכולת של מיכל לתפקד בשעת משבר, להתמקד ולמקד את המערכת למצב חדש שיום קודם לכן כלל לא היה בטווח המחשבות שלנו, ללמוד תוך כדי תנועה ולעשות זאת בהצלחה.

מיד לאחר המלחמה, החלה מיכל להוביל את הקמת מערך החירום בגולן ותפיסת החירום בגולן, כולל חמ"ל המועצה, מערך צח"י (צוותי חירום וחוסן יישוביים) ביישובי הגולן; נסענו למקומות אחרים (בקעת הירדן, אשקלון ועוד) ללמוד מהם, אך בנינו מערך ייחודי, שהלך והתפתח – תחילה בהובלתה ובהמשך בהובלתו המוצלחת של אורי קלנר, סגן ראש המועצה הנוכחי, עד שהיום הוא מוקד לעליה לרגל לאזורים שרוצים ללמוד מערך במיטבו – מהו.

מיכל רייקין היא האישה הנכונה להנהגת הגולן – בשגרה ובחירום.

* ד"ש מתכנית הצוערים – הרציתי בפני משתתפי תכנית הצוערים לשלטון המקומי. זו קבוצה מגוונת מאוד – יהודים, דרוזים וערבים; חילונים ודתיים; מרכז ופריפריה; כל המגוון של החברה הישראלית. המייחד אותם הוא היותם צעירים חדורי מוטיבציה לעשיה ציבורית, תחושת שליחות חברתית ורצון לקחת אחריות ולחולל שינוי.

בפתח דבריי מסרתי להם, כפי שהתבקשתי, ד"ש ממיכל רייקין. כשאך הוצאתי את שמה מהפה, אורו עיניהם והם הגיבו בהתפעלות. הם רוחשים לה הערכה עמוקה ואהבה. מיכל עיצבה את התכנית ועמדה בראשה בחמש השנים האחרונות. היא נהנית מהערכה רבה על התכנית הזאת, מכל הגורמים הקשורים אליה.

חמש השנים שבהן ניהלה מיכל את התכנית חשפו אותה באופן יסודי ומעמיק לעולם השלטון המקומי, בארץ ובעולם; היא למדה להכיר את הרשויות הטובות והבעייתיות, החזקות והחלשות; להכיר היטב את הגורמים שמביאים להצלחה או לכישלון, לחוסן או לחולשה. היציאה החוצה "פתחה את ראשה" להכיר וללמוד. מיכל היא אדם סקרן ולומד ממדרגה ראשונה, והתובנות שרכשה נוספו להיכרות ולניסיון בתפקידיה בגולן, ולמאות שיחות עומק עם תושבי הגולן בחודשים האחרונים, כדי לגבש תפיסה מיטבית להובלת הגולן.

עוד סיבה להצביע למיכל רייקין לראשות המועצה האזורית גולן.

* לא בזכות ולא למרות – בבחירות לראשות המועצה האזורית גולן אני תומך במיכל רייקין, ואני אף פעיל במסע הבחירות שלה. תמיכתי בה איני בזכות היותה אישה ולא למרות היותה אישה, אלא כיוון שהיא המועמדת המתאימה מכולם. אילו מועמד גבר היה מתאים ממנה, הייתי תומך בו.

איני חושב שיש יתרון כלשהו לנשים על גברים או להיפך. גם איני מאמין שיש "מנהיגות נשית" השונה מ"מנהיגות גברית". כיוון שכך, המצב הראוי הוא שכמחצית מכוחות ההנהגה והניהול יהיו של נשים. העובדה שאנו רחוקים כל כך ממצב זה, היא בעיקר החמצה ענקית של כוחות הנהגה שלא התממשו.

* דוגמה אישית – שואלים אותי: למה מיכל רייקין אינה תולה שלטי תעמולה לאורך כבישי הגולן? למה היא מפקירה את השטח למתמודדים האחרים?

תליית שלטים בשטחים ציבוריים היא עבירה על החוק ופגיעה בסביבה. מיכל היא מנהיגה ערכית וישרת דרך, המבססת את מנהיגותה על דוגמה אישית. כראש המועצה היא תאכוף את החוק ותגן על הסביבה, והיא מחויבת לערכים הללו גם כמועמדת.

וזה לא יפגע בה? אני מאמין שתושבי הגולן מעריכים מנהיגות ערכית וישרת דרך, דוגמה אישית, כיבוד החוק והגנה על הסביבה. זאת רוח הגולן.

* קמפיין אחראי – שואלים אותי: מדוע מיכל אינה מגיבה להשמצות? בראשית המרוץ מיכל הגדירה את קו הקמפיין שלה: קמפיין נקי. והיא חידדה זאת: הקמפיין שלה אינו נגטיבי, נגד מועמדים אחרים, אלא פוזיטיבי בלבד: היא לא יוצאת נגד מועמדים אחרים ולא מציגה מה לא טוב אצלם, אלא מציגה את המסר שלה, את הרקורד שלה, את מה שיש לה להציע. ויש לה כל כך הרבה מה להציע, שבאמת אין לה צורך בנגטיביות. מיכל דבקה בקו הזה בעקביות, ואינה נגררת לפרובוקציות והשמצות.

מיכל מגדירה זאת: קמפיין נקי. ואני מגדיר זאת – קמפיין אחראי. מיכל תהיה ראש המועצה של כולם; של המצביעים לה ולשאר המועמדים. זאת מחויבותה, זאת אחריותה, והאחריות מחייבת. לכידות הגולן משמשת נר לרגליה – לפני ואחרי היבחרה לראשות המועצה.

* אש זרה – את מיכל הכרתי במאבק על הגולן. אישה צעירה, שזה עתה הגיעה לגולן, נרתמה מיד לפעילות, התבלטה והייתה אחת הפעילות המובילות. כדובר ועד יישובי הגולן ניתבתי אליה עיתונאים רבים, לא רק בזכות היותה דוברת רהוטה וחכמה, אלא כיוון שהיא הקרינה בכל מילה שאמרה ובכל מבע פנים את אהבת ארץ ישראל, אהבת הגולן והאמונה בערך ההתיישבות, שמפעמים בה ובעטיים היא עלתה לגולן. מיכל נבחרה להנהלת ועד יישובי הגולן, הייתה דומיננטית בהנהלה ונאמה ב"אם כל ההפגנות" בכיכר רבין, ביום שובו של ברק מפסגת שפרדסטאון.

מה שייחד את ועד יישובי הגולן, היה המגוון הפוליטי בין פעיליו וראשיו. היו בתוכנו מן הימין והשמאל, וכולנו פעלנו יחד באחווה ורעות, מתוך אמונה משותפת בצדקת מאבקנו, תחת הסיסמה שהייתה תלויה במשרדי הוועד – כוחנו באחדותנו. מבין פעילי הוועד, מיכל לא השתייכה לאגף השמאלי. ממש לא.

לא בכדי, היא נאמה גם בהפגנת ענק נגד נסיגה מיש"ע. בתקופת עקירת גוש קטיף מיכל הייתה שותפה בפעילות הסולידריות עם הגוש והובילה את מהלך קליטת העקורים בגולן, בהתארגנות של שעות, בכל כושר הביצוע והניהול שלה.

הניסיון הנואל להדביק למיכל תווית של "שמאל" "קיצוני" ושל "קרניים" "חדשות" למיניהן כל כך רחוק מן המציאות, שאני בטוח שזה לא יידבק בה; תושבי הגולן לא יקנו את זה. מה שכואב לי, זה שאש זרה של פוליטיקה כעורה נכנסה לחיינו. אין זו דרך הגולן, אין זו רוח הגולן.

* אך טבעי – משפט ששמעתי מספר פעמים בשבועות האחרונים (גם מצד תומכים במיכל): "כיוון שברור לכל שמיכל היא המועמדת המובילה, אך טבעי שהאש תופנה אליה".

אולי אני תמים, אך למה, בעצם? למה עלינו להתייחס אל האש הזרה הזאת כאל דבר "טבעי"? למה שלא נשמר את הייחוד של קהילת הגולן כחברה אחרת, עם רוח אחרת, עם פוליטיקה אחרת? הרי ברור שזה רצונו של הרוב המוחלט של תושבי הגולן.

העובדה שמיכל מגלמת את רוח הגולן, היא רק אחת הסיבות לתמיכתי בה.

* ביטוי ליושרתה – אחת ההחלטות הראשונות שמיכל רייקין קיבלה, כשהחליטה להתמודד על ראשות המועצה, הייתה לא לקבל אף תרומה, אף אגורה, מתושבי הגולן. כראש המועצה, היא תקבל החלטות רבות הנוגעות לאנשים ועסקים בגולן, והיא רוצה למנוע מראש כל חשש, ספק חשש או לזות שפתיים על ניגוד אינטרסים כלשהו. אין היא רוצה להיות חייבת דבר לאיש, ולא לעמוד בפני מצב שבו תתקשה להחליט נגד אינטרס של תורם, או שתזהר להחליט בעדו.

זהו ביטוי ליושרתה ולייחודה של מיכל. אלו אמות המידה על פיהן תפעל כראש המועצה, לטובת כל התושבים.

* תושבי הגולן אינם אוהבים – בנימין נתניהו הודיע על תמיכתו באשכול שוקרון ואף השתתף בכנס שלו. כנ"ל שרים נוספים מן הליכוד.

איני יודע מה תהיינה תוצאות הבחירות בגולן, אבל, לדעתי, המעורבות של נתניהו לא תוסיף לשוקרון אפילו אחוז אחד. ולא בגלל שזה נתניהו, אלא כי תושבי הגולן אינם אוהבים התערבות של הפוליטיקה הארצית בפוליטיקה הגולנית.

אני תומך במועמדותה של מיכל רייקין, הנכונה להנהגת הגולן.

* חיבוק דב – בתקופת הבחירות המוניציפליות הקודמות, לפני חמש שנים, ניהלתי את מרכז "יובלים" – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית בגליל. חלק ניכר מפעולתי היה בקריית שמונה והייתי מעורה בנעשה בעיר.

לקראת הבחירות פרסמתי מאמר תמיכה באחד המועמדים, שהאמנתי שבכוחו לחולל את השינוי הנחוץ כל כך בעיר. בין השאר כתבתי: "סלוגן הבחירות של ראש העיר המכהן, הרץ מטעם הליכוד, הוא 'להביא כסף מהממשלה – רק ניסים יכול!'. כל הקמפיין שלו נע סביב המסר הזה. תמונותיו מתנוססות לצד ראש הממשלה ושרי הליכוד, והמלל בהם, לא במרומז אלא ישירות, ללא בושה, הוא שבזכות היותו איש הליכוד, שרי הממשלה יסייעו לקריית שמונה. זהו מסר הרסני. הוא הרסני, לא רק בשל האמירה שמחויבותם של שרי הממשלה אינה לאזרחי ישראל, אלא לאלה שבוחרים ב'מפלגה הנכונה', שזה כשלעצמו מסר המדיף ריח מושחת. הוא הרסני, כיוון שאסונה של קריית שמונה הוא תחושת התלות בגביר הממלכתי. ראשי רשויות שחוללו ומחוללים שינוי אמתי, הם אלה שלקחו אחריות והבינו שהמשאב האמתי של עירם אינו תקציב המדינה, אלא ההון האנושי של העיר והירתמותה של ההנהגה לקדם אותו. בסופו של דבר, למקומות שעזרו לעצמם, הגיע גם כסף ממלכתי. גם הממשלה, כל ממשלה, אינה רוצה שכספה ירד לטמיון, והיא תעדיף לסייע למי שמסייע לעצמו".

הדברים נכונים גם היום וגם בגולן. אני קצת נבוך למראה תמונות מצג החנופה ל"ורעייתו" וראש הממשלה. אני גאה במיכל רייקין, שדחתה בנימוס ובתקיפות את החיזורים של מפלגות שניסו לתפוס טרמפ על הקמפיין שלה. למשל, מפלגה שניסתה להתהדר בהרצת שתי נשים להנהגת שתי הרשויות בגולן. מיכל יודעת, שהאינטרס של חיבוק הדב הזה, אינו האינטרס שלנו. בכך מיכל נאמנה לרוח הגולן.

* ממלכתית גם בבחירות – קשה מאוד להיות ממלכתי במערכת בחירות. אבל מי שממלכתית במערכת בחירות, חזקה עליה שכך תהיה, על אחת כמה וכמה, לאחר בחירתה לראשות המועצה. היכולת של מיכל לא להיגרר ולדבוק בדרכה, מעידה על אחריות, מנהיגות וחוסן. מיכל נכונה לגולן.

* האתגר של מיכל – בשיחות שאני מקיים עם תושבים, אני מתמודד עם שני אתגרים. הראשון, הוא לשכנע את בן שיחי לתמוך במיכל רייקין. השני, הוא להתמודד עם חוסר אמון טוטאלי בפוליטיקה. אנשים שאומרים שלא יצביעו כי הם לא מאמינים לאף מועמד. שמי שהולך לפוליטיקה הוא בהכרח, אפריורי, אדם לא אמין, שמבטיח הבטחות ואין לו כל כוונה לקיים אותן, "אני לא מאמין לאף אחד" וכו'.

הגישה הזו מסוכנת לדמוקרטיה. אין דמוקרטיה בלי פוליטיקה. אין בחירות בלי פוליטיקה. וגישת האנטי-פוליטיקאים היא זאת שמצמיחה משטרים מסוג אחר, וכבר אמר צ'רצ'יל ש"הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום".

עם זאת, ברור שאופן ההתנהלות של רבים מן הפוליטיקאים, בארץ ובעולם, בשלטון הארצי והמקומי, יוצר את התחושה הזאת.

האתגר של מיכל כראש המועצה, יהיה להוכיח שאפשר אחרת, לשמור על דרכה הערכית והנקיה גם לאחר הבחירות. אני בוטח בה שתעשה כן.

* עם מיכל 2 – אני עם מיכל, כי מנהיגות היא מצפן, לא שבשבת.

* מחוללת שינוי – בשלוש השנים האחרונות, אני חבר מליאת המועצה האזורית גולן, כנציג אורטל (מאז פטירתו של יוני גל, הנציג הקודם). בעבר הייתי חבר המליאה במשך 12 שנים, וזה היה עולם אחר. בשלוש השנים האחרונות חשתי שאני פשוט משחית את זמני, על חברות בגוף מת, חסר השפעה, חסר חשיבות, בקושי חותמת גומי. גוף שחבריו מקבלים הרבה כבוד, מוזמנים לכל האירועים כאח"מים-עלק, אך אין להם כל משמעות בניהול החיים האזוריים.

אז למה בכל זאת הגשתי את מועמדותי ונבחרתי לייצג את אורטל בקדנציה הבאה? לא הייתי עושה זאת, אלמלא קיימתי שיחות בנדון עם מיכל רייקין, שאני מאמין שהיא תהיה ראש המועצה הבאה. השקפתה של מיכל על אודות תפקיד המליאה הפוכה ב-180 מעלות מזו של אלי מלכה. בכוונתה להחיות את המוסד שאלי המית, ולהפוך אותו מחדש ל"אסיפת הקיבוץ" של הגולן, או אם תרצו – לפרלמנט החי והתוסס של הגולן; למוסד שבו יתקיימו הדיונים המהותיים והאסטרטגיים על קביעת מדיניות המועצה בנושאים השונים ושבו תתקבלנה ההחלטות המהותיות (ולא כמו היום, רק ההחלטות הפורמליות שהחוק מחייב, כמו לאשר את הרכב ועדת ביקורת של קיבוץ X, או את חברי ועד ההנהלה של מושב Y). בכוונתה של מיכל לערוך חלק מישיבות המליאה ביישובים עצמם, כישיבות פתוחות לקהל, כדי לאפשר גם למי שאינם חברי מליאה להשפיע.

השינוי המהפכני שמיכל תנהיג בהתנהלות המליאה, הוא רק מרכיב אחד בשינוי שמיכל תחולל בתחומי הקהילתיות, הדמוקרטיזציה, השקיפות, השירותיות והצמחת המנהיגות; נושאים הלוקים היום בחסר וקהילת הגולן צמאה לשינוי בהם.

* מי יוביל את המהלך הגדול – מוסכם על הכל, שהגולן זקוק למהלך גדול, משמעותי ומהותי של חיזוק הקהילתיות, של דמוקרטיזציה, של שיתוף הציבור, של שותפות המועצה עם היישובים ולמהפכת שקיפות ושירותיות. מיכל נושאת את דגל השינוי הזה ומעלה את הערכים האלה על ראש שמחתה.

כולנו מכירים את הרקורד המרשים של מיכל כמנהיגה החדורה בתחושת שליחות, דבקה במטרה, מוכוונת משימה, בעלת יכולת ביצוע וניהול והנעת אנשים לפעולה. כאשר מיכל מציבה מטרה כזו לנגד עיניה, והיא באה עם תכניות סדורות, לאחר למידת עומק של הנושאים, ועם מחויבות לחולל את השינוי הזה – אין ספק שהיא האדם שיחולל את השינוי. כדי להבטיח את התמורה הזאת בחיינו, ביום שלישי אבחר במיכל.

* עם מיכל 3 – אני עם מיכל, כי היא תְּשָׁמֵר את הטוב והיפה שבגולן ותתקן את הטעון תיקון.

* הערה לזכותו של חיים רוקח – בעימות הרדיופוני בין המועמדים, נדהמתי לשמוע שמופצת שמועה זדונית על אודות נסיבות התפטרותו של חיים מן המשטרה. הייתי אז, לפני כ-25 שנים, דובר ועד יישובי הגולן, ואני מעיד שחיים דייק בדבריו על נסיבות התפטרותו: הוא חש שאינו יכול ואינו רוצה, כקצין משטרה, לעמוד בהפגנות מול חבריו ומשפחתו, ולכן התפטר. הוא הצטרף לוועד יישובי הגולן והיה אחד הפעילים המסורים ביותר. איני תומך בו לראשות המועצה, אך כאשר שמעתי את השמועה הזאת, היא עשתה לי רע לא פחות מכפי שעשו לי שמועות זדוניות על מיכל. חבל שהרוח הרעה הזאת מגיעה אלינו. אחרי הבחירות, יהיה על כולנו לטכס עצה איך חוזרים להיות קהילת הגולן הסולידרית, כפי שהיינו תמיד.

* דנילוביץ' כדוגמה – האם להיות צעיר זה חיסרון, בהתמודדות על ראשות רשות מקומית? ממש ממש לא. עובדה – רוביק דנילוביץ', ראש העיר המצוין של באר שבע, נבחר לתפקידו בגיל 37.

אולם דנילוביץ' שירת לפני כן במשך עשר שנים תמימות כסגן ראש העיר. במשך עשר שנים הוא צבר ניסיון, הכיר את העיר – אתגריה ובעיותיה לפניי ולפנים, עבד לצדו של טרנר ולמד מהצלחותיו וכישלונותיו, וכך בגיל 37 הוא היה בשל לראשות העיר.

* עם מיכל 4 – אני עם מיכל כי אני חושב על היום שאחרי. וגם כי אני תומך במי שחושבת לטווח רחוק. מיכל חברה בצוות הלאומי ישראל 2048 המתכנן את מדינת ישראל בת המאה.

* הטוב במרבו – בבחירות לכנסת, יותר משאני מצביע בעד, אני מצביע נגד. קודם כל אני יודע נגד מי אני במיוחד, ואח"כ באלימינציה אני מגיע למי שאני הכי פחות נגדו.

לשמחתי, בבחירות לראשות המועצה, אני יכול להצביע בעד, מכל הלב. בעד מיכל רייקין שאני תומך בה, מאמין בה, מאמין לה, ומשוכנע שהיא תהיה ראש מועצה מצוינת.

צרור הערות 17.10.18

* לא להיכנס למארב – היטלתי ספק בתבונה שבאיסור הכניסה לישראל של אל-קסאם, ומגיבים הביעו תמיהה על הספק, שכן מדובר בפעילת BDS.

כאמור, אין לי דעה ברורה לגבי המקרה הספציפי, ולכן אתייחס לנושא באופן עקרוני. הנזק שה-BDS גורם לנו הוא תדמיתי. המטרה שלהם היא להציג את ישראל כמפלצת וליצור לנו דה-לגיטמציה. אנחנו צריכים לשקול איך לא לספק להם תחמושת. לעתים הנזק שהם יכולים לגרום כאן, נמוך יותר מהנזק שהם יכולים לגרום בחגיגה על כך שסורבו להיכנס. זאת מלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה – צריך לפעול בחכמה ולא לספק לאויב ניצחונות. בוודאי כשמדובר באויב מתוחכם. לא חייבים להיכנס לכל מארב של האויב.

* יש גבול – אחד הנימוקים המרכזיים לתמיכה בעקירת גוש קטיף ובנסיגה מרצועת עזה היה שמדינה צריכה גבול, והעדר גבול מוסכם מחליש אותה. לכן, יש לעשות זאת גם באופן חד-צדדי וגם אם הדבר לא יפסיק את הטרור. והגבול חייב להיות קווי 4.6.67, כי זה הקו שכל העולם מקבל אותו ואם ימשך הטרור, כל העולם יגבה כל תגובה ישראלית, חריפה ככל שתהיה.

היום יש גבול. הוא הגבול של 4.6.67. והוא לא מקובל על הפלשתינאים. הם אינם מכירים בגבול של מדינה שאין הם מכירים בזכותה להתקיים. לכן הם מנסים לפרוץ את הגדר, לחדור לשטח ישראל, לקדם את מלחמת "זכות" השיבה.

חובתה של ישראל להגן על גבולה וריבונותה. כל מי שחודר לשטח ישראל הוא בחזקת מחבל, ויש לירות בו על מנת להרוג. כנ"ל מי שמנסה לפגוע בגדר. כנ"ל מי שמעיף בלוני טרור לשטח ישראל.

ולאלה בינינו, ששוללים את זכותנו להגן על גבולנו – אנו זוכרים זאת כאשר אתם מטיפים לנו לסגת גם מיהודה ושומרון.

* אבנים הורגות – מי שסקלו למוות את עאישה ראבי בצומת תפוח, הם מחבלים רוצחים. אחת היא, אם הם יהודים או ערבים. יש לעשות הכל כדי לשים את היד על המחבלים ולהעניש אותם בכל החומרה. שוב קיבלנו הוכחה נוספת לכך שאבנים הורגות; אבנים הן נשק קטלני.

* המשומד הזה – דבריו הגזעניים והנחותים של אורן חזן בעקבות חתונת לוסי אהריש וצחי הלוי מעוררי חלחלה וראויים לגינוי. אך באותה מידה אני סולד גם מן הגישה הקיצונית, הנשמעת בימים אלה, המדברת בשבח ההתבוללות ומוקיעה כגזענות כל שלילה של התבוללות.

כיוון שחלק מן הנוקטים בגישה הזאת מציגים עצמם כתלמידיו של ישעיהו ליבוביץ', אזכיר כאן את הסיפור הבא. ליבוביץ' היה הבולט בין מתנגדי האופציה הגרעינית הישראלית. לכן, כאשר התפוצצה פרשת ואנונו, ציפו ממנו תומכיו של ואנונו להתייצב לצדו, והתאכזבו משתיקתו. כשפנו אליו בנושא הוא השיב: "אני לא מוכן לומר אף מילה אחת בעניינו של המשומד הזה, ואנונו! בשבילי אדם שעזב את יהדותו הוא חלאת המין האנושי!"

* לימודי חובה – אני מברך על החלטתו של השר ישראל כץ להקדים את לימודי התיאוריה לנהיגה לגיל 15.5, אך יש ללכת עם היוזמה הזאת צעד אחד קדימה. יש להכליל את התאוריה בתכנית הלימודים, כלימודי ליבה – חובה חינם, בכל כיתות ט', בכל המגזרים.

* הבריז להם – הנשיא טראמפ "הודה" שכדור הארץ מתחמם. מה יעשו עכשיו מעריציו, האידיוטים השימושיים של תאוריית הקונספירציה החולנית של מכחישי ההתחממות הגלובלית? הוא הבריז להם. האם יחשבו מסלול מחדש?

* מחוללת שינוי – בשלוש השנים האחרונות, אני חבר מליאת המועצה האזורית גולן, כנציג אורטל (מאז פטירתו של יוני גל, הנציג הקודם). בעבר הייתי חבר המליאה במשך 12 שנים, וזה היה עולם אחר. בשלוש השנים האחרונות חשתי שאני פשוט משחית את זמני, על חברות בגוף מת, חסר השפעה, חסר חשיבות, בקושי חותמת גומי. גוף שחבריו מקבלים הרבה כבוד, מוזמנים לכל האירועים כאח"מים-עלק, אך אין להם כל משמעות בניהול החיים האזוריים.

אז למה בכל זאת הגשתי את מועמדותי ונבחרתי לייצג את אורטל בקדנציה הבאה? לא הייתי עושה זאת, אלמלא קיימתי שיחות בנדון עם מיכל רייקין, שאני מאמין שהיא תהיה ראש המועצה הבאה. השקפתה של מיכל על אודות תפקיד המליאה הפוכה ב-180 מעלות מזו של אלי מלכה. בכוונתה להחיות את המוסד שאלי המית, ולהפוך אותו מחדש ל"אסיפת הקיבוץ" של הגולן, או אם תרצו – לפרלמנט החי והתוסס של הגולן; למוסד שבו יתקיימו הדיונים המהותיים והאסטרטגיים על קביעת מדיניות המועצה בנושאים השונים ושבו תתקבלנה ההחלטות המהותיות (ולא כמו היום, רק ההחלטות הפורמליות שהחוק מחייב, כמו לאשר את הרכב ועדת ביקורת של קיבוץ X, או את חברי ועד ההנהלה של מושב Y). בכוונתה של מיכל לערוך חלק מישיבות המליאה ביישובים עצמם, כישיבות פתוחות לקהל, כדי לאפשר גם למי שאינם חברי מליאה להשפיע.

השינוי המהפכני שמיכל תנהיג בהתנהלות המליאה, הוא רק מרכיב אחד בשינוי שמיכל תחולל בתחומי הקהילתיות, הדמוקרטיזציה, השקיפות, השירותיות והצמחת המנהיגות; נושאים הלוקים היום בחסר וקהילת הגולן צמאה לשינוי בהם.

* אך טבעי – משפט ששמעתי מספר פעמים בימים האחרונים (גם מצד תומכים במיכל): "כיוון שברור לכל שמיכל היא המועמדת המובילה, אך טבעי שהאש תופנה אליה".

אולי אני תמים, אך למה, בעצם? למה עלינו להתייחס אל האש הזרה הזאת כאל דבר "טבעי"? למה שלא נשמר את הייחוד של קהילת הגולן כחברה אחרת, עם רוח אחרת, עם פוליטיקה אחרת? הרי ברור שזה רצונו של הרוב המוחלט של תושבי הגולן.

העובדה שמיכל מגלמת את רוח הגולן, היא רק אחת הסיבות לתמיכתי בה.

* ממלכתית גם בבחירות – קשה מאוד להיות ממלכתי במערכת בחירות. אבל מי שממלכתית במערכת בחירות, חזקה עליה שכך תהיה, על אחת כמה וכמה, לאחר בחירתה לראשות המועצה. היכולת של מיכל לא להיגרר ולדבוק בדרכה, מעידה על אחריות, מנהיגות וחוסן. מיכל נכונה לגולן.

* רעש שביעית – ראש הממשלה ריגש אותי, כאשר בפתח נאומו בכנסת הוא סיפר על חנוכת בית הכנסת העתיק בעין קשתות שבגולן, שקוּמָם מחדש והוכרז כאתר מורשת לאומית. הוא סיפר על קירות בית הכנסת המדברים שירה לנוכח מציאות חזרת העם היהודי למולדתו.

והייתה לו טעות – נתניהו אמר שבית הכנסת חרב במאה השביעית. הוא חרב במאה השמינית, ליתר דיוק בשנת 749. הוא חרב ברעידת האדמה הקשה שפקדה את ארץ ישראל, ועלתה בחיי רבבות בני אדם. ברעידת האדמה חרבו ערים שלמות, ובהן טבריה ובית שאן.

רעידת האדמה כונתה במסורת היהודית "רעש שביעית", כי היא הייתה בשנת שמיטה.

* ביד הלשון

בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת – בראיון לגל"צ אמר שר הביטחון אביגדור ליברמן, "בתוך עמי אני יושב", כלומר אני מעורה בציבור ומכיר את כל הניואנסים והרגישויות שכרוכים בסוגיית גיוס חרדים, ולא צריך ללמד אותי את העניין.

אכן, זה השימוש המקובל בביטוי, אך אין זה מקורו. הביטוי הוא תנ"כי, מספר מלכים – אלה דברים שאמרה האישה השונמית לנביא אלישע. האישה השונמית אירחה את אלישע, האכילה והלינה אותו. הוא רצה לגמול לה, בכך שיפעיל את קשריו למענה בקרב השלטונות, ותשובתה הייתה "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת", כלומר זה העם שלי, השבט שלי, איני זקוקה לפרוטקציה ולקשרים.

* "חדשות בן עזר"