רוח הגולן – ההיית או חלמתי חלום?

ביום חמישי שעבר, בערב חורפי סגרירי, התאספנו, כמה עשרות תושבים אכפתיים מיישובי הגולן, בכפר האמנים באניעם, לשיח של חשבון נפש במלאת שנה לבחירות לראשות המועצה. כותרת המפגש הייתה: "הרוח הגולנית – האם זה עוד רלוונטי?" יזם את המפגש והנחה אותו יעקב שה-לבן מיונתן, והוא ראוי על כך לברכה ולתודה. מאמר זה מבוסס על דברים שאמתי במפגש.

****

מהי רוח הגולן?
רוח, כשמה כן היא – היא אינה דבר גשמי, אלא רוחני, ערטילאי; אי אפשר לתפוס אותו, לצבוע אותו, לכמת אותו. רוח הגולן אינה דבר מוחשי אלא משאת נפש, שאיפה, אוטופיה.

פירושה המילולי של המילה אוטופיה היא אי-מקום. מקום שאינו קיים. היא מחוז חפץ, מגדלור, כוכב הצפון, המורה לנו דרך שאנו שואפים להגשמתה. אוטופיסט אינו אדם שחי במקום שאינו קיים, אלא אדם שהולך לאור האוטופיה ומחויב לניסיון תמידי להתקרב אליה, ומקדיש לכך את חייו.

אז מהי רוח הגולן? ראשוני המתיישבים בגולן, שעלו לחבל ארץ ריק כדי להקים יש חדש, לא רצו רק להקים יישוב וקהילה, לא רק לעצב את גבולה של מדינת ישראל. הם חלמו על הקמת חברה אחרת; חברה שתהיה טובה יותר מהחברה הישראלית בכללה, כי היא תבנה את עצמה אחרת, על סמך הפקת לקחים מחוליי החברה הישראלית וקלקוליה.

אני חוקר את ראשית ההתיישבות בגולן, והחזון הזה נוכח מאוד.

אתן שתי דוגמאות, מני רבות. לפני כשלוש שנים ערכתי מחקר על הקמת קצרין – בירת הגולן. היוזמה להקמת קצרין, דחיפת הממשלה להחליט על הקמתה ותהליך בנייתה והקמתה, נעשו בידי היישובים הכפריים של הגולן. קראתי הרבה חומר מהתקופה, ראיינתי אנשים, ומשפט אחד הופיע לעתים רבות והיה המוטו של המפעל: "אצלנו זה יהיה אחרת".

בעת הקמת קצרין, בשלהי שנות השבעים, הגיע המתח בין היישובים העירוניים המוקפים בקיבוצים ומושבים לשיא. בבית שמש, בית שאן, קריית שמונה ועוד, גאה המתח עד לפיצוץ הגדול בבחירות 1981. בספרו של עמוס עוז "פה ושם בארץ ישראל, סתיו 1982" ניתן לראות בבירור את הקרע והשנאה. יוזמי הקמתה של קצרין נשבעו ש"אצלנו זה יהיה אחרת". שמערכת היחסים בין קצרין לקיבוצים ולמושבים תהיה מופת לחברה הישראלית כולה. ואכן, על הבסיס הזה קמה קצרין. וכך באמת היה בשנים הראשונות. לצערי, חלה התרחקות במשך השנים, אך הבסיס הזה עדיין קיים.

הדוגמה השניה היא יחסי חילונים ודתיים. ההתיישבות בגולן קמה ביישובים נפרדים לחילונים ודתיים, בגושי התיישבות נפרדים, אפילו אשכולות המרכז הקהילתי נפרדים (אני שמח שהיום יש גם את נטור ואת בית-ספר שורשים המשותפים לחילונים ודתיים). מצד אחד, יש בכך כדי למנוע חיכוך. מצד שני, ניתן להשתבלל כך, כל יישוב ומגזר בפני עצמו, בזרות וניכור. מראשית ההתיישבות בגולן, נוצרה מערכת של שותפות בכל תחומי החיים בגולן – בחקלאות, בתעשיה, בשירות בהגמ"ר, בהקמת המועצה האזורית, במערכות הפוליטיות ועוד. תמיד ראינו בעצמנו מופת לאומי ליחסים אחרים בין חילונים ודתיים. בשעות מתח וקרע בין המגזרים בישראל, אצלנו זה היה שונה.

רוח הגולן הגיעה לשיאה במאבק על הגולן לאורך שנות ה-90. עם כל הקושי, המתח והכאב, היו אלה רגעינו היפים ביותר. מעולם לא הייתה לכידות וחברות כזו, בין חילונים ודתיים, בין קצרין ויישובי מוא"ז, בין קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, בין צפון הגולן ודרומהּ.

האם כפי שעם ישראל מתאחד במלחמה ומתגלה במלוא יופיו, "וכשהיא לפתע צריכה שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה, לא תאמינו איך הם מופיעים כמו רקפות בין הסלעים", כמו בשירו של אריאל הורביץ – כך נגזר גם עלינו, להתאחד ולגלות את הכוחות היפים הגנוזים בנו רק תחת איום, כשהחרב מתנפנפת מעל ראשינו? הרי אנחנו מקווים ומאמינים שהאיום לא יחזור עוד. איננו יכולים לשחזר את הרוח הזאת גם לעת שלום?

אם רוח הגולן היא הרצון להיות חברת מופת לחברה הישראלית כולה, איך הדבר בא לידי ביטוי בפוליטיקה הפנימית?

הבחירות בשנה שעברה, היו למעשה הפעם הראשונה שהייתה כאן תחרות פוליטית אמתית, בין מועמדים שונים, על ראשות המועצה. כבר הייתה פעם מערכת בחירות בגולן, אך אז לא הייתה באמת תחרות על הראשות והשאלה הייתה רק באיזה הפרש אלי ינצח. הפעם היו אלו בחירות של ממש, והן היו מבחן בעבורנו. מהי הרוח הפוליטית של הגולן? איך אנו יכולים ליצור כאן מערכת פוליטית אחרת, שונה מזו הקיימת במדינת ישראל.

אני מצפה שבבחירות בגולן, המועמדים השונים והמטות שלהם, יציגו קמפיין פוזיטיבי – למה המועמד שלנו הוא המתאים? מה הוא מציע? מה בכוונתו לעשות? מה הרקורד שלו? מהם כישוריו ויכולותיו? לא לנהל קמפיין נגטיבי – להסביר למה המועמדים האחרים רעים. ובוודאי לא להשמיץ ולהכפיש את המועמדים האחרים. ולשמור גם על הניקיון הפיזי של הגולן, לא לתלות כרזות בחירות, למשל.

לצערי הרב, כשלנו במבחן הזה.

איני מדבר על תוצאות הבחירות. לא תמכתי בחיים, אך מרגע שהוא נבחר, הוא ראש המועצה שלי, הוא ראש המועצה של כולנו, אני רוצה בהצלחתו שהיא הצלחת הגולן. אני נרתמתי לסייע לו וכולנו צריכים להירתם לסייע לו.

הכישלון שאני מדבר עליו הוא בתהליך, במערכת הבחירות. לא זו בלבד שמועמדים הובילו קמפיינים נגטיביים, הם גם לוו בהשמצות אישיות, בשקרים, בהדבקת "קרניים" – תרתי משמע למועמדים. הם התבטאו בפלגנות ובעיקר בין חילונים ודתיים, תופעה שמעולם לא הייתה בגולן. וברשתות החברתיות הקמפיין הזה היה רע ומלוכלך. והיה זיוף של הודעות סמס החירום של המועצה בשליחת מודעות הכפשה נגד מועמדים וסקרים מזויפים לתושבי הגולן.

אני יכול להעיד מהחוויה האישית שלי. מדי יום העליתי בפייסבוק רשומת תמיכה במועמדת שבה תמכתי. כל הרשומות היו פוזיטיביות – למה לבחור במיכל. הפעם היחידה שהתייחסתי למועמד אחר, היה כאשר בשידור רדיו הושמעה הכפשה על חיים, ואני הוצאתי רשומה שבה הגנתי עליו והפרכתי את ההשמצה.

ובאותם ימים, מספר אנשים התנחלו בדף הפייסבוק שלי, ועל כל רשומה שכתבתי החלו בתגובות מכוערות, השמצות קשות נגדי באופן אישי ונגד הקיבוץ שלי; ניסיונות הגחכה ושיימינג. וכל מי שכתב תגובת תמיכה בפוסט שלי, מיד נענה בהשמצה והגחכה שלו. גם התנהלות כזו נגד מועמדים היא שלילית. אבל אני לא הייתי מועמד. היה זה רק ניסיון לגרום לי לסתום את הפה או להלך אימים על אחרים.

עלינו לעשות חשבון נפש ולתקן את דרכנו. בעוד ארבע שנים תהיינה בחירות, וחובתנו לדאוג שהן תהיינה שונות לחלוטין. יהיה עלינו להחתים את כל המועמדים על אמנה למערכת מכובדת ונקיה, והתחייבות של כל מועמד להבטיח שהמטה שלו ותומכיו יפעלו על פי האמנה הזאת. נכון יהיה בעוד מועד, להקים מעין ועדת בחירות בלתי פורמלית, של דמויות מרכזיות בגולן, המקובלות על הציבור, שלא יזדהו עם אף מועמד, ואליהם יצטרפו נציגים של כל המטות, שיפקחו על מימוש האמנה.

ומעבר לסוגיית הבחירות – רוח הגולן באה לידי ביטוי כאשר יש לנו מטרות משותפות. כך היה כשהמטרה הייתה הקמת ההתיישבות, כך היה במאבקים הפוליטיים. עלינו להציב בפנינו מטרות בתחומים השונים. ביכולתנו להיות המופת למדינת ישראל – איך לבנות את מערכת החינוך הטובה ביותר, איך לייצר את החקלאות המתקדמת הטובה ביותר, איך לקיים את חיי הקהילה וחיי קהילת-הקהילות הטובים ביותר, איך ליצור ניסיונות התיישבות חדשניים.

אני תומך במטרה של הכפלת ההתיישבות בגולן ומאמין שניתן לבצעה תוך שמירת הרוח הקהילתית ושמירה על הסביבה (אך זה כבר נושא למאמר נפרד).

רוח הגולן – ההיית או חלמתי חלום? אני מאמין שעל אף המשבר המטלטל שעברנו, רוח הגולן חיה וקיימת בנו, ועלינו לחזור ולהפיח בה חיים חדשים.

* "שישי בגולן"

ישיבת מליאה 15.1.19

ביום שלישי נערכה הישיבה השלישית של מליאת המועצה בקדנציה הנוכחית. בפתח הישיבה אמר ראש המועצה חיים רוקח, שהפעם זו ישיבה טכנית, עם כשלושים סעיפים שאין כל כך מה לדון עליהם – אישור תקציבי ועדים מקומיים (כולל תקציב 2018 של אורטל…), אישור חילופים של חברי ועדים ביישובים שונים, בחירת חברים חדשים לוועדות, אישור שכר לבעלי תפקידים וכד'.

אני חייב לציין שהמליאה הנוכחית, בניגוד לקודמתה, הרבה יותר אסרטיבית, מסרבת להיות חותמת גומי, דורשת שקיפות ומידע, וטוב שכך. לזכותו של רוקח ייאמר, שהוא מאפשר דיון, ואף הבטיח שינהג כך ביתר שאת בהמשך הדרך.

כך, אישורי השתתפות המועצה כמגישה למיזמי בניה בוועדות תכנון ובניה לא התקבלו, כבעבר, באופן אוטומטי. חברים דרשו מידע נוסף, ביקרו את העובדה שלא התקבל מידע כזה, ואף שכל ההצעות אושרו, ברור היה שבעתיד המליאה לא תאשר נושאים שלא יוצגו באופן שקוף וברור, ורוקח הבטיח שכך יהיה.

סוגיה אחת אני העליתי, וחוללתי סערה.

רוקח דיווח למועצה על בחירתו לתפקיד מנכ"ל המועצה של אשכול שוקרון. זהו תפקיד אמון של ראש המועצה, שאינו דורש אישור המליאה או ההנהלה, אך שכרו מחייב אישור המליאה וכן חברותו בוועדות המועצה השונות. רוקח אמר שעם התפטרות המנכ"ל הקודם הוא בחר בשוקרון בשל ניסיונו ומקצועיותו והיכרותו עם הנושאים המוניציפליים (הוא היה מנכ"ל עיריית קריית שמונה). כן אמר, שוועדת בחינה וידאה את עמידתו בתנאי הסף לתפקיד. רוקח הזכיר שהיו אליו פניות לא למנות את שוקרון בשל פרשת המסרונים. הוא בירר את הנושא עם מפקד תחנת המשטרה, ונאמר לו שלא הייתה כאן עבירה פלילית, לכן אין עוד מה לעשות בנדון.

אני ביקשתי את רשות הדיבור, ואנסה לשחזר את הדברים שאמרתי:

"בישיבה שעברה ביקשתי והצעתי להימנע מבחירת מנכ"ל בטרם תפוענח פרשת המסרונים בתקופת הבחירות, כדי להימנע ממצב שבו מי שעשה את המעשה, או מי שמעשה נעשה מטעמו ולמענו, ימלא תפקיד במועצה.

לצערי, ראש המועצה לא שעה לבקשתי.

כנראה שהמשטרה אינה רוצה לפענח את הפרשה, כיוון שמבחינתה אם לא הייתה פריצה למחשב של המועצה, אלא רק התחזות למוקד המועצה ומשלוח מסרונים לתושבים, אין זו עבירה פלילית. אולם מבחינה ציבורית וערכית, אין שום משמעות לשאלה איך, מבחינה טכנית, נעשה הדבר.

אומר זאת באופן הברור ביותר: נעשה כאן מעשה נבלה. מי שעשה את המעשה, או מי שהמעשה נעשה בעבורו, הוא אדם מושחת וחסר מעצורים. מי שכך פעל לפני הבחירות – איננו יכולים לשער מה יעשה בעתיד כבעל תפקיד.

שוחחתי בנושא עם חיים טלפונית, כתבתי לו מכתב, שוחחנו על כך פנים אל פנים. חיים אמר לי: 'אתה ואני יודעים מי עשה את זה. כולם יודעים מי עשה את זה. אבל מה לעשות, ככה זה בפוליטיקה, לצערי'.

איני מקבל זאת. איני מוכן שפוליטיקה כזאת תיכנס לגולן. עלינו לשמור על רוח הגולן. עלינו להגן על הגולן מפני רוחות רעות כאלו ואש זרה כזאת.

יש להעביר לאלתר את הנושא למשרד חקירות פרטי ולהקציב לו שבוע-שבועיים-שלושה לחקור את הנושא ולהגיע לחקר האמת: מי עשה את המעשה ובעבור מי?

אני סבור שעד בדיקה כזאת, אין מקום למינוי הזה. כיוון שהמינוי אינו מובא להצבעה, אני אצביע נגד שכרו של שוקרון ונגד בחירתו לוועדות השונות. אני קורא לכל חברי המליאה לנהוג כך.

מדובר בדמותה של המועצה כלפי חוץ, כלפי תושבי הגולן וכלפי הנוער בגולן".

דבריי חוללו סערה. נשאלתי על סמך מה אני מאשים אדם ספציפי. השבתי שאיני מאשים, אלא דורש חקירה. "תשאלו את חיים רוקח מי עשה את הדברים. הרי הוא אמר שהוא יודע מי עשה זאת". חיים אמר שהוא יודע, אך לא יאמר זאת ואינו רוצה להסתבך בדיבה. אך אמר שאשכול שוקרון אישית לא עשה זאת.

סגן ראש המועצה לשעבר, אורי קלנר, אמר שצריך להניח מאחורינו את כל מה שקרה בבחירות, לא לפתוח פצעים ישנים ולהביט קדימה. חברי מליאה נוספים דברו ברוח זו. כן אמר, שיש לתת לנבחרים לעבוד, ואם הם בחרו מנכ"ל שהם בוטחים בו, יש לכבד זאת.

בהצבעות על השכר ועל חברותו של המנכ"ל בוועדות המועצה, רוב גדול הצביעו בעד, אני היחיד שהצבעתי נגד וחמישה חברים נמנעו.

לא היו לי ציפיות שמינויו של שוקרון יסוכל, אולם התאכזבתי מכך שהייתי היחיד שהצביע נגד. ציפיתי שיהיו אתי עוד מספר אנשים (לפחות כאלה שאחרי הישיבה אמרו לי באופן אישי שהם מסכימים אתי).

התאכזבתי מההתייחסות לכך כאל היתקעות בבחירות, כאילו מדובר כאן באי הכרה בתוצאות. הן לא העליתי את הנושא כמי שתמך במיכל רייקין, אלא כתושב הגולן וחבר מליאה, שעתיד הגולן חשוב לו. איני תקוע בעבר, אלא דואג לעתיד. המטרה שלי אינה "להפריע למערכת לעבוד" אלא לסייע לה לעבוד באופן ראוי.

הדבר החשוב, מבחינתי, היה עצם העלאת הדברים במלוא חריפותם במליאה, עצם העובדה שהם יירשמו בפרוטוקול הישיבה, עצם העובדה שתושבים צפו בהם בשידור החי בפייסבוק, עצם העובדה שזו הייתה שיחת היום.

מבחינתי – לא נאמרה המילה האחרונה. ממש לא.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

החזון – חברת מופת

ראיון עם מיכל רייקין, המועמדת לראשות המועצה האזורית גולן, פורסם לראשונה, לפני חודשיים וחצי, ב"שישי בגולן"

לאחר שנים רבות שבהן מילאה מיכל רייקין תפקידים ציבוריים משמעותיים ומרכזיים בגולן והובילה עשיה רחבה בתחומים הקהילתיים, החינוכיים והפוליטיים, היא לקחה לפני חמש שנים פסק זמן, ופעלה במישור הארצי כמנהלת תכנית הצוערים בשלטון המקומי, מטעם משרדי הפנים, החינוך והאוצר. בתפקיד זה היא הכשירה מאות צעירים להכרת החברה הישראלית ולתודעת שירות ציבורי, כדי להכשיר דור חדש של הנהגה מקומית וארצית. היא חרשה את הארץ, למדה לעומק את החברה הישראלית, הכירה רשויות מקומיות רבות בכל המגזרים, וצברה ידע וניסיון רב מלקחי הצלחות וכישלונות במקומות רבים. את הידע והמטען הללו, המצטרפים לניסיון הרב בעשיה בגולן החליטה מיכל לרתום לקידום הגולן. מיכל רייקין חוזרת הביתה, עם תחושת שליחות ומחויבות להנהיג את הגולן ולהזניק ולקדם אותו.

מיכל עלתה לגולן, לקדמת צבי, ב-1991, אחרי נישואיה לאילן. כאן בנתה את ביתה וכאן נולדו ילדיה אבישג, אוריה, יואב ובניה. "בתנו הבכורה", מספרת מיכל בגאווה, "התחתנה לפני חודש ובונה את ביתה בקדמת צבי. קשה לתאר את ההתרגשות כשילדיך בוחרים לגדל את ילדיהם כפי שבחרת בעבורם. אני מחכה מאוד להיות סבתא".

מיכל שירתה בצה"ל כקצינת ת"ש וקצינת חיילים בודדים. היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ותואר שני במנהיגות ציבורית ופוליטית. מיד עם הגעתה לגולן, היא החלה בפעילות חינוכית וציבורית בקדמת צבי ובגולן. הייתה פעילה מרכזית בוועד יישובי הגולן בתקופת המאבק, הייתה יו"ר קרן הגולן ובתוך שנים אחדות נבחרה לסגנית ראש המועצה.

למיכל רקורד בפעילות ציבורית גם מחוץ לגולן. היא שימשה כדירקטורית בנמל אשדוד בשנות הקמתה של חברת הנמל. היא חברה בצוות 2048, העוסק באתגרים האסטרטגיים של המדינה תוך בחינת מודלים צופי עתיד. "עיקר עיסוקנו בצמיחה הדמוגרפית הדרמטית והשפעתה על התשתיות ועל פיזור האוכלוסיה. בהקשר זה יש הזדמנויות ואתגרים רבים לגולן ועלינו להיערך להם כבר היום". מיכל חברה ביחדה (קואליציה) לפיתוח אסטרטגי של הגולן, הפועלת להכרה בינלאומית בריבונות ישראל על הגולן.

ב-12 שנותיה הראשונות בגולן, מיכל לימדה ב"נופי גולן". "הייתי מורה לכלכלה ושיווק", היא מספרת, "מחנכת ורכזת מגמה בבית הספר האזורי 'נופי גולן'. שם למדתי שהחינוך יהיה חלק משמעותי בחיי". ב-2003 מיכל עזבה את בית הספר ובמשך שנה ריכזה, בהתנדבות, צוות שחלם את החזון החינוכי החדש בגולן. "הרבה דברים שנרקמו אז קיימים היום בגולן: בית הספר המשותף 'מצפה גולן', בית הספר 'שורשים', בית הספר 'ברנקו וייס', הצמחת המערכת היסודית לשמונה שנתית, מעגל המד"בים והמדלי"קים, תכניות לימוד חדשות ועוד".

ב-2005 נבחרה מיכל לסגנית ראש המועצה. היא ניהלה את אגף חברה וקהילה במועצה, שכלל חמש מחלקות: חינוך, המתנ"ס – כולל החינוך החברתי קהילתי, רווחה ושירותים חברתיים, צמיחה דמוגרפית ותחבורה. "בשנים הללו הקמתי את היחידה לפיתוח קהילתי, כתבתי את תפיסת החירום של המועצה והייתי ראש מטה החירום במלחמת לבנון השנייה. עיצבנו תפיסה אזרחית קהילתית לחוסן יישובי בעת חירום, והתפיסה הזאת מיושמת בהצלחה ביישובי הגולן. יזמנו והובלנו את התחבורה הציבורית בגולן, הקמנו בתי ספר וגנים, יצרנו את תפיסת ההפעלה של החינוך החברתי קהילתי ואת הטיפול בנוער בסיכון ועוד".

עם הרקורד הזה החליטה מיכל להתמודד על ראשות המועצה. "תפקידה של הנהגה אזורית הוא ליצור מרקם חיים שמאפשר לחלומות להתגשם".

מיכל מוּנעת מתפיסה קהילתית. הייחוד של הגולן הוא הקהילתיות, ביישוב הבודד ובאזור עצמו שהוא קהילה של קהילות. הקהילתיות נועדה לעודד כל פרט לאכפתיות ומעורבות מקסימלית בסביבתו, ומספקת לו יכולת השפעה על הנעשה בחברה שבה הוא חי. האנשים שעלו לגולן מן הכרך הגדול וממרכז הארץ, מחפשים זאת. את הכיוון מתכוונת מיכל לחזק, לקדם ולעודד אם תיבחר לראשות המועצה. מרכיב מרכזי במהלך זה הוא תודעת השירות.

"אני מחויבת למועצה שירותית, שקופה לציבור, משתפת, מקצועית וחדשנית. זה הבסיס אותו אצור ואבסס כמהלך ראשוני שישמש אותנו לתכלית עמוקה יותר. תפקידה של המנהיגות הוא לבנות חברת מופת במובן העמוק ביותר של המילה. יש לנו כאן הזדמנות, ובעבורי היא חובה".

עיקר פעילותה של מיכל בהתמודדות על ראשות המועצה, מתמקדת בפגישות עם תושבים, שיחות אישיות רבות וחוגי בית. "פגשתי כבר 400 איש [כאמור, הראיון הוא מלפני חודשיים וחצי. מאז מיכל פגשה עוד מאות]. זה הדבר החשוב ביותר בעבורי – להקשיב לציבור. הפגישות הללו יוצרות אצלי את תובנות העומק על האתגרים העומדים בפנינו". עיקרון נוסף בקמפיין של מיכל הוא התמודדות נקיה. "איננו עוסקים כלל במועמדים האחרים, אלא רק מציגים את הידע, הניסיון והתפיסות שלנו".

– בדברייך את מרבה להשתמש במושג "חברת מופת". למה את מתכוונת באתגר הזה?

"יש בגולן חבורה יוצאת דופן של אנשים: גיוון, ערכיות, יצירתיות, תעוזה, מעוף ותחושת אחריות חברתית. ויש לנו גם אוויר מצוין ומספיק מרחק מהמרכז, כדי לבנות כאן חברת מופת. זו מטרה שראוי שנציב אותנו בפנינו ועליה להיות בליבת מאוויינו. דווקא במציאות המעודדת אינדיבידואליזם, ראוי לבנות מערכת ציבורית שמשאביה וחלומותיה נמצאים במקומות ערכיים; שבהם היא משקיעה ובהם היא גאה. חברת מופת נבנית מאמירה עמוקה, שאנו רוצים להיות אנשים טובים באמת ושאנו מתגייסים למקומות הללו. הדבר יבוא לידי ביטוי בכל הממדים: בהתייחסות לתושב, לילד/לנער במערכת החינוך, לנקלט, למשפחות שחוות מצוקה, ביצירת הזדמנויות לתושבים קהילתיים, בקשר עם הקהילות שמסביבנו.

עלינו לבנות קהילה שהזקנה בה לא רק מכובדת, אלא גם מועצמת. להיות מופת של בשורה ארצית – איך אזור דואג לדור המייסדים שלו, לזקני השבט, וכיצד יוצרים קהילה רב דורית שחלקיה השונים מחוברים בעבותות אמת ובדאגה הדדית.

חלק מהאחריות שלנו תהיה בתמיכה, הקמה ויזום של מיזמים חברתיים ממעלה ראשונה. אני חולמת על ביקור מטה של המועצה ביישוב, שבו השאלה הראשונה ליישוב היא מהו מפעל ההתנדבות והחסד שפועל בו? לא לדבר על ערכים, אלא להגשים אותם".

– כיצד בכוונתך לקדם את החזון הזה?

"עלינו להעמיד את החינוך, ובפרט את החינוך לערכים, בראש סדר העדיפויות. המדידה של החינוך ושל הקהילה שלנו תהיה בפרמטרים של מוגנות, אידיאליזם ותרומה. אני חולמת על בתי ספר שמחנכים מגיל צעיר לאחריות חברתית ולמוסר. אני רוצה שבית ספר התיכון שלנו יחנך לתכנים וערכים כהכרת החברה הישראלית ואתגריה, הגות עמוקה ואחריות אישית".

הציבור מעוניין להכיר את המועמדים להנהגה גם מזוויות אחרות. שאלתי את מיכל על תחביביה.

"אני אוהבת לטייל בארץ ובעולם, בעיקר עם אילן והילדים. אני אוהבת מאוד ללמוד, ולא מפספסת אף הזדמנות. למשל, למדתי שנה בבית המדרש להתחדשות בגוש עציון ורק לאחרונה הקדשתי חודש ללימודים בבית הספר למדיניות ציבורית בהארוורד, במסגרת תכנית לבכירים בשירות הציבורי.

– מה את אוהבת במיוחד בגולן?

את הערכים שנוכחים מאוד בחיינו פה: הקהילתיות שמאפשרת חיים מאוזנים, מאפשרת הורות ראויה, גידול ילדים לעצמאות ותחושת מסוגלות, תחושת שייכות, חיבור לטבע וליצירה ראשונית וחלוצית. אחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה החיבור של הילדים לגולן. השיח שלהם על כל האזור כבית. הם מגיעים מהצבא או משנת השרות ותוך דקות הם במעיין או על אחת הפסגות עם פק"ל קפה וזו הנאה צרופה בעבורם.

– ספרי משהו על עצמך שאנשים לא יודעים:

אילן, בן זוגי, אומץ (לא באופן רשמי) במשפחה שלנו בנערותו. כך הכרתי אותו. כיוון שאנחנו משפחת רייקין היחידה בארץ לא רציתי לוותר על שם המשפחה שלי. כשהתחתנו סיכמנו שהילדים יישאו את שני שמות המשפחה, של אילן ושלי. זמן קצר אחרי החתונה הוא הציע לפשט את העניינים (כמו תמיד…) ולהחליף שם משפחתו לרייקין. כך הפכתי לאישה שבן זוגה נושא את שם משפחתה.

– לסיום – מה החלום שלך?

אני חולמת גולן שיש בו קהילה עמוקה, הדדית, מגויסת, אוהבת אדם, מאירת פנים וזה צריך להתחיל מההנהגה האזורית. ברגע שהנהגת הציבור אוהבת אדם, מאמינה בטוב, רוצה את הטוב ולא רק את המועיל, זה עצמו מעלה את השיח למקומות שאפשר לדבר בהם ערכים וחלומות. עלינו ליצור חוסן משפחתי וקהילתי, נבנה קהילות עם עומק וקיימות, החיות חיים של ערכים, חיים שיש בהם קשר להיסטוריה לצד פתיחות לחלומות עתידיים משמעותיים. כבר היום הקהילה שלנו במקום טוב אבל הפוטנציאל שלנו מאפשר יותר. הרבה יותר".

* מידף – עלון קיבוץ אורטל