פינתי השבועית ברדיו: בגליל (עלי גבעה)

בגליל (עלי גבעה) / אריק איינשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 9.3.20

בשבת מלאו מאה שנה לקרב תל-חי. בי"א באדר תר"ף, 1 במרץ 1920, הותקף קיבוץ תל-חי בידי המון ערבי. בקרב גבורה נפלו ששה מן המגִנים ובראשם יוסף טרומפלדור. עוד שניים מחברי הקיבוץ נרצחו בפעולות טרור בשבועות שקדמו למתקפה.

יש הממעיטים בחשיבותו של האירוע וטוענים שמדובר בסה"כ בתקרית מקומית, ומדוע דווקא הוא נכנס לפנתיאון הציוני יותר מקרבות הרבה יותר גדולים ומשמעותיים, במאורעות תרפ"ט, במאורעות 1936-1939 ובעיקר במלחמת השחרור?

איני שייך לממעיטים. יש ארבעה טעמים לכך שדווקא קרב תל-חי נצרב כך בתודעה הציונית. ראשית, כיוון שעמידתם של תל-חי וכפר גלעדי היא מרכיב משמעותי בעיצוב גבולה של המדינה שבדרך, והכללת אצבע הגליל במפת המנדט הבריטי, שנועד להקים את הבית הלאומי של העם היהודי. בכך הוגשמה האמירה של טרומפלדור, שבמקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם יהיה גבולנו. שנית, כי היה זה המקרה הראשון שבו יהודים אחזו בנשק והתגוננו באופן אקטיבי נגד הפורעים. היה זה סמל להבדל בין ההוויה היהודית בגולה לבין ההוויה היהודית המתפתחת בארץ ישראל. לא עוד עם מפוזר ונרדף, אלא עם שמשתרש במולדתו ומגן על חייו ועל כבודו. שלישית, דמותו של טרומפלדור, מנהיג דגול, שהתנדב לעלות לתל-חי כדי לארגן את הגנתה ונפל בקרב. רביעית, האמירה של טרומפלדור הגוסס "טוב למות בעד ארצנו". וחשוב לציין שבין החוקרים וההיסטוריונים, שהעמיקו בחקר הפרשה, אין שום מחלוקת על העובדה שהוא אמר את הדברים. שלושה אנשים שונים, ללא תיאום ביניהם, העידו על כך ביום מותו של טרומפלדור. לעומת זאת, אין אף עדות אחת הסותרת זאת. רק כחמישים שנה אחרי נפילתו צצה האגדה האורבנית כאילו הוא קילל ברוסית ולא אמר את הדברים. האגדה הזאת אינה מבוססת על שום עובדה ושום ראיה היסטורית. זו טענה אידיאולוגית שנועדה לשמוט את הקרקע מתחת לאתוס הלאומי של תל-חי.

אתוס העמידה והגבורה של תל-חי, תפס מקום מרכזי בתרבות הציונית, ובראש ובראשונה בסוכן התרבות מספר אחד – הזמר העברי.

שבועות ספורים לאחר הקרב, כתב אבא שנלר, שלאחר מכן עברת את שמו לאבא חושי, לימים – ראש העיר המיתולוגי של חיפה, את השיר "בגליל בתל-חי", הוא הקריא אותו בוועידת "השומר הצעיר" שנערכה בעיר לבוב בפולין באביב 1920. השיר שודך למנגינה עממית אוקראינית.

בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי,
טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל.
בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ
גִּבּוֹר יוֹסֵף נָפַל.
דֶּרֶך הָרִים, דֶּרֶךְ גְּבָעוֹת
רָץ לִגְאֹל אֶת שֵׁם תֵּל חַי,
לֵאמֹר לָאַחִים שָׁם:
"לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַי".

"בְּכָל מָקוֹם
וּבְכָל רֶגַע
תִּזְכְּרוּ אוֹתִי,
כִּי נִלְחַמְתִּי וְגַם נָפַלְתִּי
בְּעַד מוֹלַדְתִּי.
כָּל הַיּוֹם אֲנִי חָרַשְׁתִּי
וּבַלַּיְלָה קְנֵה רוֹבֶה בְּיָדִי אָחַזְתִּי
עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן".

באותה שנה חיבר יהושע פרושנסקי, איש העליה השלישית, את השיר "קדרו פני השמים", בהשראת שיר גבורה רוסי ולמנגינתו של אותו שיר.

קָדְרוּ, קָדְרוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם
וְרוּחַ עַז רָעַשׁ.
קִבְּלוּ, קִבְּלוּ הָרֵי אֶפְרַיִם
קָרְבָּן צָעִיר חָדָשׁ.

הוֹי נוּחָה, נוּחָה חֲבֵרֵנוּ
וּשְׁכַב לָנֶצַח שָׁם.
כָּמוֹךָ גַּם חַיֵּינוּ
נַקְרִיב בְּעַד הָעָם.

עַל הַר, עַל הַר נִשָּׂא גָּבוֹהַּ
שׁוֹמְרִים עִבְרִים חוֹנִים.
וְאֶל הָרֵי, הָרֵי גִּלְבּוֹעַ
פְּנֵיהֶם מוּעָדִים.

שׁוֹמְרִים עוֹבְרִים מֵהַגָּלִיל
בְּצִלְלֵי הָרִים,
וְעַל זְרוֹעוֹת יְדֵיהֶם
גּוּף חֲבֵרָם נוֹשְׂאִים.

שאלו את פרושנסקי, איך הוא הגיע להרי אפרים, הרי טרומפלדור נפל בגליל העליון. פרושנסקי השיב בלי להתבלבל, שהרי אפרים מתחרזים לקדרו פני השמים. צודק.

באותה שנה כתב זאב ז'בוטינסקי, בעת שישב בכלא עכו בגין ארגון ההגנה בירושלים, במאורעות תר"ף, חודש לאחר אירועי תל-חי, את "שיר אסירי עכו", שאותו השמענו בפינה זו.

מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע,
מִגִּלְעָד לַיָּם,
אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ
לֹא כֻפַּר בְּדָם.

דָּם עִבְרִי רָווּ לָשֹׂבַע
נִיר וָהַר וָגַיְא;
אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר
לֹא נִשְׁפַּךְ טָהוֹר
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי.

בֵּין אַיֶּלֶת וּמְטוּלָה,
בְּקִבְרוֹ דּוֹמֵם,
דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרְצֵנוּ
גִּבּוֹר גִּדֵּם.

אָנוּ שֶׁבִי, אַךְ לִבֵּנוּ
אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן;
לָנוּ, לָנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ
כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן.

ב-1932 נכתב השיר "בגליל" המוכר יותר, על פי מילות הפתיחה שלו "עלי גבעה". זה השיר שנשמע היום וארחיב עליו בהמשך.

השירים האלה, וזה ממש מדגם זעיר, הם שירי גבורה מלאי פאתוס, שנכתבו בשנים שלאחר האירוע. עשרות שנים לאחר מכן, השתנה הטון לכיוונים אחרים לגמרי.

ב-1967 כתב ירון לונדון את השיר עמיחי, בלחנו של סשה ארגוב, לסרט "סיירים". השיר מגחיך בסרקזם את אתוס הגבורה הציוני.

לא ידוע אם נולד
בפתח תיקווה או תל חי,
אך ברור שלא ימות
אם עד היום עודנו חי,
אף על פי שגולגלתו
מלאה פלטינה כמו אוצר,
ובדמו יש רסיסים
של רימונים מטווח קצר,
אל נא ידידיי
תבכו את עמיחי
זה תמיד מוקדם מידי
חי לנצח עמיחי.

וכן הלאה וכן הלאה ובהמשך הוא חוזר ברמז מגמד לטרומפלדור:
ובאצבע הגליל
חטף כדור בכף ידו,
ומאז על החליל
הוא מנגן בלי סול ודו.

אגב, הקשר בין טרומפלדור לחליל אינו נובע מאיזו עובדה היסטורית, כאילו הוא ניגן בחליל, אלא מהחליל המופיע בשיר "עלי גבעה" שאותו נשמיע היום.

השיר מסתיים במילים החותרות תחת ערך ה"אחריי":

אם לכל כדור יש כתובת
מי ידע היכן כתבתו וביתו?
אם לעמיחי אין כתובת,
איך כדור יתפוס אותו, אוטוטו
ועל כן מי שרוצה
להיות גם בסיום הקרב אז מוטב
כן מוטב לו להיות
שני צעדים מאחוריו, אחריו.

שנה לאחר מכן, ב-1968, שרה להקת "שבעת המינים" גרסה עברית של חיים חפר לשיר אמריקאי: "מה למדת בגן היום?" זהו שיר סאטירי המבקר את מה שמוצג בו כשטיפת מוח לאומנית ומיליטריסטית בחינוך הישראלי, מגיל הגן.
אחד הבתים מוקדש לאתוס תל-חי:

שטרומפלדור גיבור יקר
שטוב למות על המשמר
שעוד תהיה לי הזדמנות
וגם אני אוכל למות
את זה למדו אותי בגן
את זה למדו בגן.

מוזר בעיניי שאת השיר הזה כתב חיים חפר, שיכול לראות בשירים ובמקאמות שלו את אותם מסרים שאותם הוא תוקף כאן. למשל, במקאמה "הצנחנים בוכים", שכתב ביום שחרור ירושלים, חודשים אחדים לפני שכתב את "מה למדת בגן היום".

ב-1974 כתב יוסי בנאי את "ספירת מלאי", בלחנה של נעמי שמר. השיר הזה, שאותו השמענו כאן בפינה, הוא השיר הראשון שבנאי כתב את מילותיו, בעידודה של נעמי שמר. גם שם מופיע טרומפלדור:
טרומפלדור בגליל וקונצ'רטו לחליל
וחצי תריסר אלופים במיל'.
אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו
שבשמיים ובארץ.

חוקרת התרבות רוני שריג כותבת על השיר: "בנאי מונה במעין רשימת מכולת את הגיאוגרפיה, ההיסטוריה, החברה, התרבות והפוליטיקה הישראלית. מתייחס לסכסוך הישראלי פלשתינאי ומוסיף רמיזה ביקורתית לתפיסת 'העם הנבחר'. בשיר יש התפכחות מגבורה, ממלחמות ומאמונה דתית ומשיחית שמתבטאת במניית רגעים ואירועים הרואיים ומקודשים לצד רגעים יומיומיים ושגרתיים, תוך ערבוב זה בזה של כל הפרטים הנמנים. כך מתוארת 'עליה גדולה מאלפיים שנות גולה' ומיד אחריה 'שתי חופשות שנתיות ואחת רגילה', ואחריהן 'יום של ניצחון, יום של מפלה, רגע ביטחון, שלושים ימי מחלה'. לאחר מכן מופיע 'טרומפלדור בגליל' לצד 'ק'ונצ'רטו לחליל'. השורה המתייחסת לטרומפלדור מרמזת גם על הרומנטיזציה שנקשרה לדמות בשירי עבר, ובמיוחד על דמותו של ה'שומר ובפיו חליל' משירו של ברוידס 'בגליל' מ-1932 ועל ההתפכחות מתפיסה זו".

אני חולק על פרשנותה של שריג. אני רואה ב"ספירת מלאי" שיר אהבה לישראליות, באמצעות אותה רשימת מכולת, של פריטים גדולים וקטנים שיוצרים את המארג הישראלי. שיר זה מתאים למיני-סוגה דומה באותה תקופה, שכללה גם את השירים "ארץ ישראל יפה" ו"רק בישראל", שגם הם מציגים את הישראליות באמצעות "רשימות מכולת".

ספירת מלאי דומה יש גם בשירו של יהונתן גפן "יכול להיות שזה נגמר", שגם אותו כבר השמענו כאן. וגם הוא כותב, בין השאר, "על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור". יהונתן גפן של לפני מלחמת יום הכיפורים אינו אותו גפן הציני והרדיקלי שאנו מכירים. בשיר הזה הוא מבקר את החברה הישראלית של שנות ה-70 ומציג אותה כשברו של חלום. הוא מציג בגעגוע את הדברים שהיו "לפני שנולדתי" ותוהה "יכול להיות שזה נגמר?"

טרומפלדור מופיע בשני שירי מחאה של להקת "הדג נחש". שיר אחד נקרא "טרומפלדור".
לפעמים אני אומר פיכס, יא וואראדי,
איך החיים נהיו פתאום קשים,
אללה אל עזים בלי להגזים נהיו סיוט,
ואם משהו יעזור לי עכשיו זה רק שיוט,
אז תביא ת'יבול מחו"ל ונהיה מסטולים בלי גבול
כי כשהחודים מחששים העניינים מתבהרים,
כשהיסמין שולט רק דבר אחד בולט.

איש אינו מהיר ממני
בגיבוב מילים ראשון אין שני
הרבה יותר גיבור מטרומפלדור
ילד רע יותר מבני
איש אינו מהיר ממני
בגיבוב מילים ראשון אין שני
המילים כמו באוסמוזה מפעפעות,
מונעות פסיכוזה.

טרומפלדור מופיע גם בשיר "גבי ודבי" שמוכר יותר כ"היפ הופ ציוני". השיר מבזה מיתוסים ציוניים שונים, ואחד מבתיו מוקדש לטרומפלדור:
לא הצלחתי להבין מה קורה לי בחיי
פתאום היה לי קרבין בידיי
מצאתי את עצמי בקרב על תל חי
וואוו, לא רוצה נשק אין לי חשק
יש לי פרופיל 21
אבל גבי אמר שהסיפור בתל חי
הוא מאוד משמעותי ושללמוד אותו כדאי
זיהיתי את טרומפלדור מיד, איזה כלי
נו זה זה עם היד, בעצם בלי
מה נשמע יוסף? שאלתי בנימוס
אבל טרומפלדור היה עצבני וכעוס
פתאום הרוח העלתה ענן אבק
טרומפלדור נשנק נחנק וירק נוזל ירקרק ממש לידנו
אחר כך השתעל ואמר
"טוב למוחטה על ארצנו".

גם שבק ס הגיעו לטרומפלדור. שירם "מה שהיה היה" הוא היפ הופ על מצע השיר של אריק איינשטיין ושלום חנוך "מה שהיה היה", אך הוא מתכתב גם עם "יכול להיות שזה נגמר".
אומרים שהיה פה שמח לפני שהגענו
שכל האקשן נגמר לפני שנולדנו
היה טרומפלדור, שלום ואריק
בן גוריון, היה גם ביאליק
זה לא נראה לי ההיסטוריה חוזרת
השמות משתנים המציאות אותו סרט
הכל שונה וכלום לא השתנָה
מחלון המקלט עוד לא הפרחתי יונה
איך נמצא את השקט כשהאדמה רועדת?

כפי שכבר ציינתי, הרמזים לשיר שנשמיע היום, "עלי גבעה" מופיעים בשירים ישראליים רבים. אבל שיר אחד, שיר מחאה של יוסי בנאי, נכתב ממש על פיו, במגנינה שלו, בתכתובת הדוקה עם מילותיו והוא נקרא "עלי גבעה". השיר נכתב ב-1982, במלחמת לבנון הראשונה, והוא מבטא כמיהה לשלום. שרו אותו יוסי בנאי ו"הגשש החיוור".

עלי גבעה שם בגליל
יושב שומר ובפיו חליל.
הוא מחלל קורא שלום
אליי, אליי ישוב הלום.

עלי גבעה שם בגליל
נדם קולו של החליל
ושם במקום שירת רועים
יש מנגינות של אש רובים
ובתוך האש והעשן
חוזר אותו ניגון ישן.

עלי גבעה שם בגליל
יושב היום חייל צעיר
וכמו אותו פזמון חוזר
הוא שוב על כל גבעה שומר
ובלבו נושא חלום
לשוב הביתה בשלום.

שמע תפילתו אלי הטוב
למלחמות עשה כבר סוף
עשה ששוב יחזור רועה
לשיר לגדי לסייח תועה
ושנשמע רק קול חליל
עלי גבעה שם בגליל.

אני מודה שאיני מתחבר לשירי המחאה הללו ובעיקר להגחכת טרומפלדור. אבל הם מעידים על עוצמתו של אתוס תל-חי. ואולי הם אף תרמו להשארתו בתודעה.

התיאור הזה מתאר קו ברור של כרסום בדמותו של טרומפלדור ובאתוס של קרב תל-חי בזמר העברי, אך זה לא מדויק. למשל, ב-2005 הקליטה להקת "סוסיתא" גרסה חדשנית יפהפיה של "עלי גבעה".

את השיר, ששמו המקורי היה "בגליל" כתב ב-1932 אברהם ברוידס, והלחין אותו נחום נרדי. האמת היא שזה לא ממש לחן מקורי. נרדי התאים את המילים ללחן של שיר עם ערבי שנקרא "יא זריף א-טול". הזמרת ברכה צפירה, אמו של אריאל זילבר, שמעה את הלחן בנגינת חליל בפי ערבי בשייך מוניס, היום רמת אביב. היא השתדלה לזכור את המנגינה, זמזמה אותה לעצמה ומיהרה לנחום נרדי והעבירה לו את המנגינה. נרדי כתב על בסיס המנגינה את הלחן הזה והתאים אותו ל"בגליל". השיר התפרסם לראשונה ב-1932 ב"דבר לילדים".

השיר מתאר הוויה של שומר עברי על גבעה בגליל, שבפיו חליל, והוא מנגן שירת רועה לשה, לגדי לסייח טועה. אין קשר בין התיאור הרומנטי הזה לטרומפלדור. הוא מבטא את המסר, של החלוצים כאנשי עבודה ושלום (כפי שתיאר ברל כצנלסון את חללי תל-חי ב"יזכור" שכתב לזכרם, ועליו מבוסס היזכור לחללי צה"ל). "הוא מחלל, קורא שלום, אליי אליי גשו הלום".

אבל באין ברירה, יודע השומר לכתת את המזמרה לחרב, כדי להגן על החיים ועל היצירה. "בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב. 'טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר בְּעַד אַרְצֵנוּ!' כֹּה אָמַר. הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר חִידָה, לוֹ זְרוֹעַ יְחִידָה".

לשיר ביצועים רבים. אנחנו נאזין לאריק איינשטיין, מתוך "ארץ ישראל הישנה והטובה".

עֲלֵי גִּבְעָה שָׁם בַּגָּלִיל
יוֹשֵׁב שׁוֹמֵר וּבְפִיו חָלִיל.

הוּא מְחַלֵּל שִׁירַת רוֹעֶה
לְשֶׂה, לִגְדִי, לִסְיָח תּוֹעֶה.

לְכָל שׁוֹבָב רוֹדֵף פַּרְפַּר,
לְהֵלֶךְ בָּא מֵעִיר וּכְפָר.

הוּא מְחַלֵּל, קוֹרֵא: שָׁלוֹם!
אֵלַי, אֵלַי, גְּשׁוּ הֲלוֹם!

יֵשׁ מַנְגִּינוֹת בְּפִי חָלִיל,
יֵשׁ אַגָּדוֹת פֹּה בַּגָּלִיל.

הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר עַתִּיק
צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעְתִּיק.

בִּנְתִיב חֻרְבָּן תּוֹךְ מְעָרוֹת
רָעַם קוֹלוֹ, הִדְלִיק אוֹרוֹת.

בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב
מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב.

'טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר
בְּעַד אַרְצֵנוּ!' כֹּה אָמַר.

הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר חִידָה,
לוֹ זְרוֹעַ יְחִידָה.

פינתי השבועית ברדיו: תוצרת הארץ

תוצרת הארץ / אריק איינשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 9.9.19

בספטמבר 1938, לפני 81 שנה בדיוק, התקיימה הבכורה של התכנית המ"א של תיאטרון "המטאטא", שנקראה "חוזרים בתשובה".

"המטאטא" היה תיאטרון עברי סאטירי שפעל בתקופת היישוב העברי טרם קום המדינה ובשנותיה הראשונות של המדינה, בין השנים 1928 ל-1954. "המטאטא" היה במה פוליטית, שביטאה באמצעות מערכונים ופזמונים את רוח הציונות. השם "המטאטא" נגזר מתיאטרון אודיסאי שנקרא "המטאטא האדום". בראשית דרכו הוא פעל כקואופרטיב של השחקנים.

בתיאטרון הופיעו זמרים ושחקנים מן השורה הראשונה, וכתבו לו טובי המשוררים והפזמונאים והמלחינים. רבים מן הפזמונים שהושרו בו זכו לפופולריות ולחיים עצמאיים משל עצמם, וחלקם אף שרדו בזמר העברי במשך עשרות שנים.

המשורר הבולט ביותר שעבד עם תיאטרון "המטאטא" היה נתן אלתרמן. אלתרמן, שהיטיב לבטא את השקפת עולמו הפוליטית והחברתית ולהגיב על הנעשה בארץ, במה שכינה "שירי העת והעיתון" – "הטור השביעי" ב"דבר" ועוד לפני כן במדור "רגעים" ב"הארץ", עשה זאת גם בפזמונים קלילים לתיאטרון "המטאטא".

ציינתי בתחילת דבריי את התכנית המ"א. מדובר בתיאטרון סאטירי, הנדרש להתעדכן כל העת, ומכאן ריבוי התכניות שלו. השיר אותו נשמיע היום, "תוצרת הארץ", לקוח מתכנית זו. אגב, חמש שנים קודם לכן, הייתה ל"המטאטא" תכנית ששמה "המנון לתוצרת הארץ", ללמדך על המקום המרכזי של המאבק למען תוצרת הארץ בחיי היישוב. שירו של אלתרמן, הוא שיר הלל לתוצרת הארץ.

היו אלה ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, או כפי שנקראים היום משום מה בידי ההיסטוריונים שאימצו את הנראטיב הערבי – "המרד הערבי". הערבים הטילו חרם כלכלי מוחלט על היישוב העברי ותוצרתו, אך היישוב רק התחזק, גם מהבחינה הכלכלית. וחלק מן ההתמודדות הייתה התעמולה לשימוש בתוצרת הארץ. אך גם ללא קשר למאורעות, נעשה תמיד מאמץ לאומי לעודד את קניית תוצרת הארץ, כדי לחזק את הכלכלה של היישוב העברי.

מה היה הטריגר הספציפי לשירו של אלתרמן דווקא אז? על כך קראתי שתי גרסאות שונות. על פי גרסה אחת, מחה המשורר על "יריד המזרח", יריד מסחרי בינלאומי שנערך בתל אביב בשנות ה-30 והציג יותר ביתני יבוא זרים מאשר "תוצרת הארץ". על פי גרסה אחרת, לא היה זה שיר מחאה, אלא דווקא שיר גאווה בעקבות השתתפות ביריד בינלאומי שהתקיים באיזמיר שבטורקיה, בו הוצג לראשונה ביתן מארץ ישראל. באותה תכנית של "המטאטא" הוקדש שיר נוסף, "עכשיו יריד", ליריד באיזמיר.

מילות הפתיחה של השיר מייצגות את מצב הרוח הקודר בקרב היישוב בארץ ישראל, השרוי זה שנתיים תחת מתקפת טרור קשה. לכן, "אם כבד לבבכם כעופרת, אם אבלה בגופכם הנשמה". המשורר רוצה לנחם את העם, מחפש מהיכן הוא יוכל לשאוב נחמה, ומוצא ששיר התוצרת הוא יהיה מקור הנחמה. הדור, הוא דור ימות המשיח, כלומר הדור שמגשים את חזון הדורות. אבל, המשורר מוצא שהדור הזה קצת מנמנם, ולקום מאחר. לכן הוא זקוק לנביא ומוכיח, תפקיד שבמידה רבה אלתרמן עצמו מילא, אך כאן הוא מתפשר, על לפחות שעון מעורר. ומה השעון צריך לעורר? אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ. לא רק אהבה. קנאה. במובן של קנאות. הפניה למאזין, היא שאת כל צרכיו עליו למלא, לא על פי שיקול של טיב המוצר או מחירו, אלא על פי השיקול הפטריוטי, של רכישת תוצרת הארץ וחיזוק הכלכלה של היישוב. ובסך הכל, "יש הכל מתוצרת הארץ", יש גם מרור מתוצרת הארץ, אם תרצה מר ממוות לטעום.

לא הכל טוב ביישוב, והוא מבכה את בעיית הבעיות – הפילוג בתוכו בעיצומה של המערכה: אין אחדות באומה הנולדת, אין שרשרת ידיים אחת, אין כתף, אין חזית מאוחדת. לעומת זאת, מה יש? תוצרת מגוונת – כתפיות, חזיות, ידיות מפליאות מתוצרת הארץ. באותה שנה נוסד גן החיות בתל-אביב, שפעל עד 1980. גם אליו התייחס אלתרמן: וישנו גן חיות, ובגן החיות – אריות מתוצרת הארץ.

אלתרמן מתייחס בשיר גם לעליה החמישית, שרובה הייתה עליה מגרמניה, בעקבות עליית היטלר לשלטון. והוא כותב: "ובתולות בת ציון מדברות באקצנט גרמנית מתוצרת הארץ".

הוא חוזר לתיאור המצב הביטחוני: ושנתיים וחצי בוערת האש בשדות מתוצרת הארץ. נדמה לי שתושבי מערב הנגב יכולים להזדהות עם השורה הזאת, כבר שנה וחצי.

והוא מסיים שאמנם השלטון הוא אנגלי, אך גם הוא משתמש בשיטות מתוצרת הארץ.

ב-1985 הוציא אריק איינשטיין, יחד עם שם טוב לוי, תקליט ששמו "תוצרת הארץ", ולאחר מכן צילם את כל שירי התקליט לתכנית טלוויזיה. ששה מעשרת שירי התקליט הם של אלתרמן (השאר הם של ביאליק, אברהם חלפי, לאה גולדברג ועמנואל זמיר). שיר הנושא הוא "תוצרת הארץ", שירו של אלתרמן, בלחנו של שם טוב לוי. שם טוב לוי היטיב לפתוח את השיר במנגינה נוגה, המתאימה לפתיחה על הלב הכבד כעופרת, והחל בשעון המעורר הוא עובר ללחן קצבי מאוד.

כהקדמה לשיר, אריק פותח במבטא פולני כבד, במילים: "נו באמת שם טוב, אני ביקשתי סול מז'ור ואתה נותן לי פה מז'ור, מה זה?!" במבטא הזה הוא שר את בית הפתיחה של השיר. בקטעי נגינה בשיר, בעיקר סולו סקסופון של ירוסלב יעקבוביץ', אריק איינשטיין, שוב במבטא פולני, קורא קריאות של תגרן בשוק: "רק היום! לא לשים בסל בטעות רבותיי!… של מי התיק הזה?" וכו'. וכאשר הוא שר על בתולות בת ציון היקיות, הוא שר זאת במבטא יקי כבד. הקליפ מלוּוה בתמונות וסרטונים מתקופת המנדט וכרזות תעמולה לתוצרת הארץ.

בין הקריאות כתגרן, המלוות את השיר, מופיעה גם הקריאה: "כחול לבן, רבותיי!" וכדי שלא אגלוש חלילה לתעמולת בחירות, שבוע לפני הבחירות לכנסת ה-22, נעצור כאן.

אם כבד לבבכם כעופרת
אם אבלה בגופכם הנשמה
האזינו לשיר התוצרת
שאבו מתוכו נחמה

זה הדור דור ימות המשיח,
מנמנם ולקום מאחר.
הוא זקוק לנביא ומוכיח
ולפחות – לשעון מעורר.
לעורר אהבה וכבוד וחיבה
וקנאה
לתוצרת הארץ!
לחלב, לחצץ, לעוגות, לריבה
לגבינה
מתוצרת הארץ!
אם רצית מתוק מסוכר לכבוד חג
לך לבחור
מתוצרת הארץ!
אם תרצה מר ממוות לטעום, אל תדאג
יש מרור
מתוצרת הארץ!
יש מכל הזמנים, יש מכל המינים
הב כוחות
לתוצרת הארץ!
אך שומעים יהודים ואינם מבינים
יש מוחות…
מתוצרת הארץ!

אין אחדות באומה הנולדת
אין שרשרת ידיים אחת
אין כתף, אין חזית מאוחדת
אבל יש, אבל יש לא מעט –
אבל יש כתפיות, חזיות, ידיות
מפליאות
מתוצרת הארץ!
וישנו גן חיות ובגן החיות
אריות
מתוצרת הארץ!

בסדרים ונימוס אל תשאל לפטנט
זה תמיד
מתוצרת הארץ!
ובתולות בת ציון מדברות באקצנט
גרמנית
מתוצרת הארץ!
ושנתיים וחצי אוכלת האש בשדות
מתוצרת הארץ!
ואנגלי השלטון, אך גם הוא משתמש
בשיטות…
מתוצרת הארץ.

פינתי השבועית ברדיו: דני גיבור

דני גיבור / אריק איינשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 6.5.19

השבוע מלאו 35 שנים למותה של כלת פרס ישראל לספרות ילדים מרים ילן-שטקליס.

כילד, גדלתי על שירתה של מרים ילן שטקליס ובמיוחד על הספר "שיר הגדי", וגם כשאני קורא אותם כאדם בוגר, אני נהנה – לא הנאה נוסטלגית של זיכרון ילדות, אלא הנאה של אדם בוגר משירה טובה שמסריה טובים גם למבוגרים. ויש בהם שירים מרגשים ממש.

מרים וילנסקי נולדה באוקראינה ב-1900 למשפחה ציונית. בגיל מוקדם התייתמה מאמה. בגיל 20 עלתה לארץ ישראל. נישאה לפרה-היסטוריון משה שטקליס, אך הנישואין לא עלו יפה והם התגרשו כעבור שנים אחדות, לאחר ששטקליס עזב אותה לטובת מאיירת ספרה הראשון "אצו רצו גמדים". ילדים לא נולדו להם, ולאחר הפרידה ביניהם לא קשרה עוד קשרים רומנטיים והייתה בודדה וערירית כל חייה. לשמה היא הוסיפה את השם ילן – ראשי התיבות של שם אביה, יהודה לייב ניסן.

אף שלא היו לה ילדים, והיכרותה עם ילדים הייתה דרך ילדים של אחרים, ולגבי יחסיה עם ילדים, יש עדויות סותרות, בין ילדים שאהבו אותה לילדים שפחדו ממנה – אין ספק שבשיריה היא מיטיבה להבין את נפש הילד. לכן, ילדים התחברו אל שיריה, וגם מבוגרים, כי האמת האנושית שהיא היטיבה לבטא, היא האמת האנושית של בני אדם בכל גיל. בכל גיל ניתן להתחבר לשורות כמו "חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? מיכאל".

מרים הייתה משוררת ילדים פורה מאוד, שפרסמה ספרים רבים, ורבים משיריה הולחנו. המוסיקאי המזוהה עמה ביותר הוא שמוליק קראוס. בין השניים נוצר קשר מיוחד, והיא ממש אימצה אותו כבן, ואף שחררה אותו בערבות ממספר מעצרים. הוא הלחין רבים משיריה, תחילה ללהקת "החלונות הגבוהים" ומאוחר יותר למופע ותקליט משיריה, עם ג'וזי כץ.

בין הבולטים בשיריה: "מיכאל", "הבובה זהבה", "רוח רוח", "אצו רצו גמדים", "נתפייסה", "הסבון בכה מאוד", "ג'ינג'י", "ידידי טינטן", "שמש שמש במרום", "לשפן יש בית", "לבדי" (או "לבדיתי") ועוד רבים וטובים.

אנו נאזין לשירה, בלחנו של מקס למפל – "דני גיבור", המוכר יותר כ"פרח נתתי לנורית". כמו רבים משיריה, גם "דני גיבור" פורסם לראשונה ב"דבר לילדים" ולאחר מכן בספרה "דני", שיצא לאור ב-1943. מאז הוא הופיע בספרים וקבצים נוספים, והוקלט בביצועים רבים.

זהו שיר מורכב, שנפתח בהצהרה, ממשיך בסיפור, ומסתיים בהצהרה. אך בסוף ההצהרה – בראשית הסיפור ובסופו, מופיעה שאלה, הסותרת את ההצהרה.

ההצהרה של דני, שאותה אימץ מהצהרה של אמו, היא שהוא אינו בוכה אף פעם. הוא חכם ונבון, הוא לא פתי קטון, לא תינוק בכיין.

אבל… למה הדמעות זולגות בעצמן? הוא ממחיש זאת בסיפור אהבה ילדי מרגש. הוא נתן לנורית פרח, הוא נתן לה תפוח, הוא נתן לה הכל. והיא… לקחה כל מה שנתן לה, את התפוח אכלה, את הפרח זרקה, והלכה, המנייאקית, לשחק עם ילד אחר… צריך להיות ילד כדי להתחבר לסיפור הזה ולשיר הזה? צריך להיות ילד כדי שהדמעות תרדנה מעצמן?

ברוח שבוע הגבורה שבו אנו נמצאים – שמעתי לא פעם ביקורת על השיר הזה, שכביכול מעביר מסר מצ'ואיסטי, שגיבור אינו בוכה, שהבכי הוא סימן לחולשה ולרכרוכיות. אבל ההיפך הוא הנכון. זהו שיר החותר תחת המסר הזה ונותן לגיטימציה לבכי. הרי ברור שכאשר הדמעות זולגות בעצמן, הילד בוכה. וכותרת השיר על הילד שמזיל דמעות כשאהובתו בוחרת לשחק עם ילד אחר הוא "דני גיבור". כלומר, לא זו בלבד שאין זו בושה לבכות, אין כל סתירה בין הבכי לגבורה.

את סיפורו של השיר הזה, אביא בלשונה של מרים ילן שטקליס, שכתבה עליו:
"אחזור להתחלת דרכי ואזכיר מעשה אשר השפיע עליי מאד. הלכתי פעם ברחוב, הרהרתי בבעיה: כיצד מבטאים אהבה מהי? הרי אין עוד מילים שבעולם אשר לא השתמשו בהן לצורך זה מאז אדם וחווה. מובן מאליו, אינני יכולה לשחזר את מהלך מחשבותיי והרגשותיי. על כל פנים, לפתע עלה בזיכרוני קטע מאחד ממכתביו של טולסטוי אל סופר צעיר: 'אם רוצה אתה לתאר סוס, תאר אותו כאילו אתה האדם הראשון הרואה את הסוס הראשון בפעם הראשונה בחיים'. אמרתי לעצמי: הלא כך רואה ילד את העולם, וכל אשר יש בו. הדבר בא עלי כהתגלות. ובכל זאת טרם הייתי בטוחה בעצמי ובדרכי. המשכתי והלכתי לאן שהלכתי. הלכתי אל רופאת-שיניים. ישבתי כמחצית השעה בחדר המתנה וחיברתי את השיר "דני גיבור". השיר מתחיל במילים: 'אמא אמרה לי: דני…" כשחזרתי לביתי רשמתי את המילים. קראתי את הכתוב, ולא ידעתי מה לעשות בו. נדמָה לי, שיר זה – ילדים לא יבינו אותו; מבוגרים – מי יבין את הדבר במעטה כה פשוט? הייתי בטוחה: איש לא יבין. הנחתי את השיר במגירתי, וחסל.

עברו שבועות ובא מכתב מיציב (עורך עיתון 'דבר לילדים'): מה את שותקת? שלחתי לו את השיר. השיר נדפס מיד. החוברת יצאה ביום ד', וביום ה' לפני הצהריים, ביושבי ליד שולחן עבודתי שבספריה על הר הצופים, הרגשתי פתאום שמישהו עומד לידי. הייתה זו ילדה כבת תשע: את מרים שטקליס? שאלה. אמרתי: כן. אמרה: אני שלחו אותי כל הילדים מן הכיתה שלנו לומר לך תודה על השיר שלך. מפני שאני מכירה את הדרך, אמא שלי עובדת כאן מן הצד השני של הכביש. שאלתי: איזה שיר? אמרה: דני גיבור. התבלבלתי והתרגשתי עד שלא ידעתי מה לומר. שאלתי: איזה בית-ספר? אמרה: לילדי עובדים. אמרתי: הנה כמה סוכריות, קחי לך! אמרה: לא, אמא לא מרשה. שלום! – פנתה והלכה. כעבור רגע נתאוששתי, רצתי אחריה, ומצאתיה ליד תחנת האוטובוס. לקחתי אותה, והלכנו וישבנו תחת עץ בגן האוניברסיטה. שאלתיה: מה מצא חן בעיניך בשיר זה? הסתכלה בי ואמרה בזו הלשון: אנשים רבים כתבו על האהבה, כתבו הרבה. למשל מאפו, אהבת ציון, שלושה כרכים. ואת כתבת על אהבה כל מה שאפשר לומר במעט שורות. ישבתי לפניה כתלמיד לפני רבו. אז ידעתי שילדים מבינים אותי, וידעתי שמצאתי את הדרך לבטא את עצמי".

מאז, דרכה לבטא את עצמה הייתה בשירת ילדים. ב-1956 היא הייתה הזוכה הראשונה בפרס ישראל לספרות ילדים. ב-9 במאי 1984 מרים ילן שטקליס נפטרה, בת 84. לזכרה, נאזין לשיר, באחד מביצועיו הרבים, והאהוב עליי ביותר – בפי אריק איינשטיין.

אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,
יַלְדִּי הוּא חָכָם וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא בּוֹכֶה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם;
אֵינֶנִּי תִּינוֹק בַּכְיָן,
אַךְ לָמָּה, אִמָּא, לָמָּה
זוֹלְגוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעַצְמָן?

פֶּרַח נָתַתִּי לְנוּרִית,
קָטֹן וְיָפֶה וְכָחֹל.
תַּפּוּחַ נָתַתִּי לְנוּרִית,
נָתַתִּי הַכֹּל.

נוּרִית אָכְלָה הַתַּפּוּחַ,
הַפֶּרַח זָרְקָה בֶּחָצֵר
וְהָלְכָה לָהּ לְשַׂחֵק
עִם יֶלֶד אַחֵר.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם;
אֵינֶנִּי תִּינוֹק בַּכְיָן,
אַךְ לָמָּה, אִמָּא, לָמָּה
זוֹלְגוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעַצְמָן?

פינתי השבועית ברדיו: גן של שושנים

גן של שושנים / אריק איינשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 7.1.19

אילו אריק איינשטיין עוד היה אתנו, הייתה לנו היום חגיגה גדולה – היינו חוגגים את הגעתו לגבורות, לפני ארבעה ימים. לצערנו, אריק לא זכה להגיע לגבורות, ובכל זאת נערוך לו חגיגת יום הולדת שמונים שמחה, אך מהולה בעצב.

לאריק איינשטיין אנו חוזרים בפינה זו אחת למספר שבועות. ומאיזה כיוון נתקוף את הנושא הפעם? נחזור לאחד מתקליטיו היפים והאהובים עליי ביותר, "סע לאט".

התקליט יצא בשנת 1974. רוב שירי התקליט שקטים ונוגים, כמו רבים מתקליטי התקופה, אולי בהשפעת מצב הרוח הלאומי לאחר מלחמת יום הכיפורים. עם זאת, יש בו קטעים מצחיקים, ובהם אחד המצחיקים ביותר בין שיריו של אריק, "הבלדה על זומטי ולבטי".

את התקליט יצר אריק עם מיקי גבריאלוב, וכדרכו – נתן לגבריאלוב קרדיט על העטיפה בגודל הקרדיט לעצמו, כתקליט של שני שותפים שווים. זה השני מבין חמשת התקליטים שאריק ומיקי גבריאלוב הוציאו יחד, שלוש שנים אחרי "בדשא אצל אביגדור".

על עטיפת התקליט מצוירת ילדה, עם זר פרחים לראשה ופרח בפיה, וציור נוסף של מכונית פולקסווגן, חיפושית, מלאה באנשים. את הציורים ציירה בתו של אריק, שירי, אז בת עשר. שירי גם השתתפה בקולה בשיר "הבלדה על זומטי ולבטי", בתפקיד הרוח שלחשה רכות ללבטי: "לבטי מסכן, זומטי לא ישוב לעולם!"

היום שירי היא סבתא חרדית שנכדיה הם נינים של אריק איינשטיין מצד אחד ושל אורי זוהר מצד שני.

השירים בתקליט הזה – אחד אחד. שירים מקסימים שלא נס ליחם.

נעבור עליהם על פי הסדר, ונפתח כמובן בשיר הנושא, שהוא אחד השירים המזוהים ביותר עם אריק איינשטיין, "סע לאט". השיר מספר את הסיפור של אריק וחבורתו בתיאור טיול במכונית הישנה. לימים יצא שיר המשך, "סע לאט ב'".

השני – שירו של שלום חנוך "ילדים של החיים", שנכתב למסע הסברה למאבק בסמים, וכבר השמענו אותו בפינה זאת.

השלישי – שירה של לאה גולדברג "הזמן הכפרי", המיטיב לצייר את חיי הכפר ולהנחיל את הוויית הכפר.

הרביעי – ביצועו המרטיט של אריק איינשטיין ל"אגדת דשא" הקלאסי של מאיר אריאל ושלום חנוך.

הצד הראשון מסתיים בשירו של אלתרמן "שיחות דיפלומטיות", מתוך הטור השביעי, המתאר התמשכות אינסופית וחסרת תוחלת של מו"מ מדיני. את השיר הזה השמענו בתכנית שהקדשנו לאלתרמן.

הצד השני נפתח ב"הבלדה על זומטי ולבטי", פרודיה הומוריסטית על שירי התקופה, ובראשם "הבלדה על ארי ודרצ'י", אך גם "אישה אחת גרה בתוך אבטיח", "מה חשוב היום" ועוד. אריק איינשטיין כתב את השיר וגם את השיר הבא אחריו – שיר האהבה היפה כל כך "אני אוהב אותך היום".

השיר הבא הוא שיר הנושא מתוך סרטו של אורי זוהר, בכיכובו של אריק איינשטיין "עיניים גדולות".

שיר אהבה יפה נוסף, אותו כתב והלחין רנדי ניומן, תורגם בידי יהונתן גפן, וקיבל את השם "שיר של רנדי ניומן".

חותם את התקליט השיר שנשמע הערב – "גן של שושנים". את השיר כתב יהונתן גפן והלחין מיקי גבריאלוב. המילים שונו מעט כדי להתאימן ללחן. השיר מדבר על הקשיים בחיי הזוגיות, והפער בין החלום הרומנטי "להיות ביחד כמו זוג יונים" למציאות שלא תמיד מגשימה אותו, והרי "גם ליונים דוקר ויש עניינים, וזה עצוב בשובך, כשאני בחוץ ואת בפנים".

יהונתן גפן מתאר מתח בין בני זוג: "עכשיו את שותקת – אני שותק. עכשיו את צודקת – אני צודק". אבל, הוא מזכיר, "לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים". ובכלל, "יש המון קוצים בדרך לשושנים וזה דוקר כל כך ליד שרוצה אותם".

80 שנה מלאו להולדתו של אריק איינשטיין – נקדיש לזכרו גן של שושנים.

לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים
רצינו להיות ביחד כמו זוג יונים
אבל גם ליונים דוקר ויש עניינים
וזה עצוב בשובך, כשאני בחוץ ואת בפנים.
לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים.

עכשיו את שותקת – אני שותק.
עכשיו את צודקת – אני צודק.
כן, זה נכון, זה משאיר כתמים.
לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים.

לא תמיד אומרים בדיוק את מה שמתכוונים
יש המון קוצים בדרך לשושנים
וזה דוקר כל כך ליד שרוצה אותך
את תמיד רואה הכל אצלי על הפנים
לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים.

עכשיו את שותקת – אני שותק.
עכשיו את צודקת – אני צודק.
כן, זה נכון, זה משאיר כתמים.
לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים.

גן של שושנים

 

פינתי השבועית ברדיו: אבא, אבא פיפי

אבא, אבא פיפי / אריק איינשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 3.12.18

חמש שנים חלפו מאז לכתו מעמנו של גדול זמרי ישראל אריק איינשטיין. אריק הוא האמן שהשמעתי בפינה זו את מספר השירים הגדול ביותר שלו, אך מעולם לא השמעתי שיר ילדים שלו. וכיוון ששירי הילדים היו מרכיב חשוב ומשמעותי ביצירתו, וכיוון שאנחנו בחנוכה, חג שירי הילדים, נקדיש את הפינה לשירי הילדים של אריק איינשטיין.

אריק הוציא חמישה תקליטי ילדים: "שירי ילדים" (עם בוב האקסלי, 1969), "ילדים" (עם שם טוב לוי, 1976), "ילדודס" (1978), "הייתי פעם ילד" (עם יוני רכטר, 1989) ו"האריה, היונה ותרנגולת כחולה" (עם יוני רכטר, 1993), וכן תקליט אוסף של שירי הילדים שלו. עליהם יש להוסיף את קלטת המופת שלו לילדים, "כמו גדולים", עם יוני רכטר, מוני מושונוב ושיסל, שהילדים שלי גדלו עליה ולי היא הייתה ילדותי השניה.

הנה לקט משיריו, לסבר את האוזן ולדגדג את נימי הנוסטלגיה: "במדינת הגמדים", "גמד אחד רצה להיות ענק", "שבת בבוקר", "גברת עם סלים", "אדון שוקו", "שותפים", "קילפתי תפוז", "כמה שרציתי כלב", "יש לי אח קטן", "מה עושות האיילות?", "האדון הרופא" ("ד"ר דוליטל"), "מכופף הבננות", "מדוע הילד צחק בחלום", "רוח רוח", "אצו רצו גמדים", "הצריך הזה", "אני רוצה שפתאום" ועוד ועוד ועוד. והוא גם חידש רבות מהקלסיקות של שירי הילדים.

אבל בחרתי להשמיע שיר פחות מוכר, שלא הפך לקלסיקה, לא בדיוק יצירת מופת והוא פחות טוב ממרבית השירים שהזכרתי, אבל מה? אני מאוד מאוד אוהב אותו. "אבא, אבא פיפי".

לשיר הזה יש ייחוד – הוא אחד מהשירים הבודדים שאריק איינשטיין לא רק כתב, אלא גם הלחין. איינשטיין כתב מילים לרבים משיריו, אך את הלחן – ככל הידוע לי רק לארבעה שירים: "אבישג", "עוד יהיה" ושני שירי הילדים "אדלה" ו"אבא, אבא פיפי". וייחוד נוסף – אריק איינשטיין שר אותו ברי"ש גרונית, שנות דור לפני שהדבר היה מקובל, כאשר הכל שרו בריש לשונית, והרי"ש הלשונית של אריק הייתה יפה במיוחד. זה מפתיע, כי אריק לא נהג להתיילד בשירתו לילדים, ולכן כאשר הוא שר ברי"ש גרונית, היה בזה איזה מסר שבעיניו זה בסדר גמור לשיר כך, ואולי בשירים לילדים מותר קצת לחרוג מן הכללים הנוקשים, וללכת בעקבות התחושה האותנטית.

למה אני אוהב כל כך את השיר? בשל ההומור. זהו שירו של ילד שחייב לעשות פיפי וקקי, אבל אבא תפס את השירותים ויושב שם עם העיתון. הילד כבר לא יכול להתאפק, הוא מתחנן, "אבא זה לוחץ". … והנה האסון. כי זה נורא לחץ לי.

את השיר הוציא אריק איינשטיין בשני תקליטים: שירי ילדים ו"ילדודס".

"אבא, אבא פיפי" – נשמיע לעילוי נשמתו של המנוח.

אבא, אבא פיפי
צא מבית שימוש
אבא, אבא קקי
כל הזמן תפוס
וזה נורא לוחץ לי
וכואב מאוד
אבא, אבא צא כבר
זה לוחץ מאוד!

אבא, אבא פיפי
די עם העיתון
אבא, אבא קקי
הנה האסון
כי זה נורא לחץ לי
וכאב מאוד
אבא, אבא זהו
זה לחץ מאוד.

פינתי השבועית ברדיו: ואלה שמות

ואלה שמות / אריק איינשטיין
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 1.1.18

מחרתיים, 3 בינואר, ימלאו 79 שנים להולדתו של אריק איינשטיין, יקיר הפינה. גם השנה, כבכל שנה, נחגוג עם שיר שלו.

הפעם נשמע את "ואלה שמות", ובכך ניתן כבוד גם לפרשת השבוע, פרשת "שמות", הפרשה הפותחת את ספר "שמות", שנפתחת במילים "ואלה שמות", ומן הסתם הבחירה של עלי מוהר בשם השיר, אינה מקרית.

אבל התוכן של השיר אינו קשור כלל לתוכן הפרשה. תוכן השיר עוסק באחד המאפיינים העיקריים של אריק איינשטיין, אהבתו לספורט.

אין זה השיר הראשון של אריק איינשטיין העוסק בספורט, שהשמענו בפינה זו. לפני שנים אחדות הקדשנו את הפינה לזכרו של עלי מוהר, והשמענו את "אמרו לו", שעניינו הוא האהדה, אולי נכון יותר לומר האהבה, אולי המדויק ביותר הוא לומר אובססיה, הן של עלי מוהר, וביתר שאת של אריק איינשטיין, לקבוצתם הפועל ת"א. האהדה הזו באה לידי ביטוי גם בשירים נוספים, כמו "סע לאט": "ואני חושב, הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב". ובשיר "היה לנו טוב, נהיה לנו רע", הבית: "אחר כך קצת הלכנו לבלומפילד, הפועל תל אביב שוב מחמיץ (למה?), היה לנו טוב, נהיה לנו רע
כמעט חשבנו כבר לחזור חזרה" וכמובן "אדומה שלי", שיר האהבה להפועל ת"א, של מיכה שטרית ושלו.

ובין שירי הילדים, שירו של רוטבליט "11 מטר", על השחקן שבמשחק החשוב ביותר החמיץ פנדל.

מה שמייחד את "ואלה שמות", הוא הביטוי לתכונה הייחודית לאריק איינשטיין כחובב ספורט, והוא הידע האנציקלופדי הבלתי נדלה, של פרטי פרטים בכל תחומי הספורט. לא היה לו מתחרה בטריוויה על ספורט, ואם חסר היה לו מידע כלשהו, הוא לא שקט ולא נח עד שהשיג אותו. אריק ניחן בזיכרון פנומלי, וזכורה לטוב ההקלטה שלו שר בעל פה את שמות כל הזוכים במדליית הזהב בריצת 100 מ' בכל האולימיפיאדות.

ולא רק שירים, אלא גם מערכונים. המערכון הבלתי נשכח "ערוץ הספורט" מתוך הסרט "כבלים": "תראי, בוסטון שיחק כדורסל גדולה". המערכון "משחק השבוע" מתוך "לול" וכן "חלוקת גביע המדינה בכדורגל" שבו אריק חיכה את הנשיא זלמן שז"ר מעניק את הגביע, והקריאות "יאללה בית"ר יאללה" במערכון "הרומאים" ועוד. וגם בקולנוע, בסרט "עיניים גדולות", שבו הפגין אריק איינשטיין את כישוריו כשחקן כדורסל.

בראיון לספר השיחות שקיים אתו עלי מוהר, "זו אותה האהבה", אמר אריק: "יש אנשים שמסתכלים עליי ועל עוד הרבה כמוני שכל כך אוהבים ספורט, וחושבים: מילא לעשות ספורט, אבל לראות ספורט? והם לא מבינים. מסתכלים ואומרים: מה זה? אנשים דפוקים, זה מה שמעניין אותם? אני לא רוצה להגיד שמשמיצים, כי כל אחד עם הראש שלו, אבל הם לא רואים את היופי האנושי שמסביב לזה. הסיפור האנושי הכל כך מקסים שמסביב לזה. זה מה שמשגע אותי, המסביב, לאו דווקא התוצאות היבשות".

אבל הזיקה של אריק לספורט לא החלה רק כאוהד אלא כספורטאי. הוא היה שחקן כדורסל מצטיין ואלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה ובהדיפת כדור ברזל. הצניעות שאפיינה אותו נעלמה כאשר הוא סיפר על ימיו כספורטאי. הוא סיפר תמיד, שהיום המאושר בחייו היה התחרות שבה לראשונה שבר את ה-1.80 מ' בקפיצה לגובה. מה ששם קץ לקריירה הספורטיבית של אריק היה בעיות הראיה, שחייבו אותו לפרוש בגיל צעיר מאוד, וכך אולי הפסדנו ספורטאי מצטיין, אך הרווחנו את גדול הזמרים הישראלים.

לקראת מונדיאל 1994 בארה"ב, כתבו עלי מוהר ויוני רכטר, יחד עם אריק איינשטיין את "ואלה שמות", שבו בווירטואוזיות מילולית ומוסיקלית הם הכניסו את שמותיהם של רבים משחקני הנבחרות השונות ששיחקו באליפות העולם.

אריק, הטריוויה המהלכת של הספורט, מדקלם את שמות השחקנים, כשהוא מקפיד לדייק במבטאים השונים של השמות, וכך הוא נשאב לנוסטלגיה של נעוריו כאוהד כדורגל. "אולי תפסיק לשיר כבר ותלך הביתה, ארל'ה?", אבל הוא אינו יכול לסיים בלי לחזור אל גיבורי הכדורגל הישראלי: גדעון טיש, שפיגל, שפיגלר, שום וקיש, גלזר, סטלמך וסיני, כוכבי העבר של נבחרת ישראל וכוכבי הפועל תל-אביב, קפיצה קטנה לשחקני העבר הגדולים של העולם, קרויף, גינצ'ה ופלה ו… אסיים בחודורוב, כן אסיים בחודורוב, כן אסיים בחודורוב.

ברגומי בארזי אנצ'לוטי דונאדוני,
קאניג'ה בורוצ'אגה באסוואלדו מראדונה,
רינקון, רדין, איגוארן, אסטראדה והיגיטה,
בוצ'ר, פארקר, ווקר פירס
רובסון גסקוין שילטון.
אנדרינואה, אילרויה, ואסקז, פרנצ'סקולי,
זנגה קלינסמן מגנוסון גלואו סילאס ברולין.

ואן-טיחלן, ואן-ברוקלן, ואן-שחיף, וים קיפט, ואן באסטן,
מקויסט מקליש מקסטיי ומלפאס, מקינלי, ג'ונסטון
רובן פאס ורובן סוסה, רובן פררה,
דה ליאון, דומינגז, פרדומו והררה

ברנקו, דונגה, אלמאו, ריקרדו וקארקה,
ויטסחה, קומאן, חוליט, אלסמנדי ופונסקה
חידיאטולין, אליניקוב, זבארוב ופרוטאסוב,
באלבו, ג'וסטי, אובה ביין, קונחו וקיאסו.
אסקובאר ואלואארז ואולרטיקוצ'אה,
סלינאס מיצ'ל בוטרגניו וזוביזרטה,
הסלר רויטר אוגנטלר פלר וליטברסקי,
מקנקי מילה ליטובצ'נקו דברבולסקי.

דה-נאפולי, מלדיני, דאג'וסטיני, קרנאבלה,
ג'יאניני, פרי, באג'יו, וסרנה וויאלי,
מורבצ'ק קוביק קנופליצ'ק וסקוראבי הסקורר,
שידי קסקרינו, קווין מוראן ופט בונר,
סטויקוביץ וקטאנץ וסוסיץ – וויוביץ,
סטונטון, מוריס סטייפלטון אולירי ויליאן, אולדריג'.

דה-מול-דה-וולף, יאן קולמאנס ולקאטוש והאדג'י
רומאריו ובבטו, סריסואלה וסקילאצ'י
ג'ורג'יניו ומאזיניו, ואן-דר-אלסט וגם דה-חרייזה,
אל אוי לי, עם השם הזה שום שם לא מתחרייזה,
אז מה אומר אחרי זה, אז מה אומר אחרי זה?!

דסייב זיגמנטוביץ' דמייננקו ניקו קלאסן,
ומג'די עבדל ראני ושובייר וחוסם חסאן,
בטיסטה, טרוליו וסימון,
ופצל רודקס ומונזון
ושיפו לינאקר וגרון,
מתיאוס וואן ארלה!

אולי תפסיק לשיר כבר ותלך הביתה אהרל'ה
מתיאוס
ואן ארלה
מתיאוס
ואן ארלה
אם לא תפסיק לשיר מיד יהיה כבר מאוחר'לה
חרלה
ואן ארלה
מתיאוס
ואן ארלה

רק עוד אדגיש את גדעון טיש את שפיגל שפיגלר שום וקיש
את גלזר סטלמך וסיני אברוצקי אלקולומברה
אמיגה הרשליקוביץ'
פרימו קסטרו בן ברוך וקיקו רחמינוביץ'
וגוגו מורדכוביץ'
נו די כבר! ורוזנבוים
נו די כבר! ופייגנבוים
וקרויף גארינצ'ה ופלה
ואסיים בחודורוב
כן אסיים בחודורוב
כן אסיים בחודורוב!!