פינתי השבועית ברדיו: ברוקלין

ברוקלין / אהוד בנאי
פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 10.6.19

מחרתיים ימלאו 25 שנים לפטירתו של הרב מנחם מנדל שניאורסון, הלה הוא האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, המוכר יותר בכינויו הרבי מלובביץ', או "הרבי".

יש מי שכבר משפט הפתיחה הזה הוא בעיניהם כפירה בעיקר. בעיני הפלג המשיחי של חב"ד, הרבי לא מת. הוא בסך הכל פרש למנוחה קלה וישוב אלינו במהרה בימינו כמלך המשיח.

למיטב הכרתי, עצם האמונה הזאת סותרת את היהדות. היא מזכירה דווקא את צמיחת הנצרות, דת חדשה של תלמידי ישוע, שכלל לא חלם על פרישה מן היהדות ומן הדת היהודית.

הרבי מלובביץ' עצמו ראה בעצמו, כנראה, כמשיח. אולם הוא התכוון למשיח במובן הרמב"מי, של אדם, בשר ודם, אחד בדורו ובדורות, שראוי להנהיג את עם ישראל לגאולה. הוא בוודאי לא חלם שאחרי מותו תוכחש פטירתו.

עוד בחייו של הרבי מלובביץ' הוא היה שנוי במחלוקת. הרך ש"ך, מנהיג הזרם הליטאי, נהג לומר שחב"ד היא הדת הקרובה ביותר ליהדות. אך מחלוקות ושנאות כאלה תמיד היו לאורך ההיסטוריה היהודית.

על דבר אחד לא יכולה להיות מחלוקת – שמדובר באחד הרבנים החשובים ביותר במאה ה-20, בגאון ובאדם בעל כריזמה גדולה. הוא אחד היהודים המשפיעים ביותר בדורו, ולא רק על המוני חסידיו, שאותם ידע להניע לפעולה ולהפצת תורתו בכל רחבי העם היהודי, אלא גם על רבים שלא היו מחסידי חב"ד, ובהם מנהיגים ומדינאים ישראלים ואמריקאים.

הרבי מלובביץ' מעולם לא דרך על אדמת ארץ ישראל. עם זאת, הוא דגל בהשקפת עולם ימנית, של התנגדות לכל ויתור על שטחי ארץ ישראל ולעמידה ביטחונית תקיפה של ישראל. הוא סירב להסביר את הסתירה בין השקפותיו לבין העובדה שלא עלה עם המוני חסידיו להגשים את תורתו בארץ ישראל ולהשפיע מכאן. תלמידיו מסבירים זאת בצורך להציל את יהדות ארה"ב – אז הקיבוץ היהודי הגדול בעולם, משמד והתבוללות. אילו ביקר בישראל, לא יכול היה לעזוב אותה, ואז היה מפקיר את משימת חייו הגדולה. אולם הוא יעלה לארץ ישראל כמלך המשיח ויביא את הגאולה, האמינו חסידיו, וחלקם ממשיכים להאמין בכך עד היום. בכפר חב"ד בנוי בית שהוא העתק מושלם של ביתו של הרבי בברוקלין, שמחכה לו ליום ביאת המשיח.

הרבי מילובביץ' היה האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, וכפי שנראה כיום – גם האחרון. בכך חב"ד מצטרפת לחסידות ברסלב, שבה אין אדמו"ר חי, אלא ר' נחמן נשאר האדמו"ר גם אחרי מותו.

כיוון שאיני מחובבי המשיחיות וגם לא אוהד של הפועל גליל עליון, לא אשמיע היום את השיר "משיח משיח משיח איייייי".

השיר שאשמיע הוא שירו של אהוד בנאי "ברוקלין". בנאי אינו חסיד חב"ד, אך הוא מעריץ את הרבי מלובביץ', וכפי שנראה, בשירו הוא מתחבר אפילו לאמונה המיסטית שאולי הוא לא מת. קשה לי להאמין שהוא עצמו מאמין בכך, אך הוא מתחבר לתקווה שטמונה בבשורה זאת.

מה שאספר על השיר לא יהיה בעיקרו ניתוח שלי, אלא אתבסס על דברים שאהוד בנאי עצמו סיפר על שירו. דווקא השיר הזה, שיש בו נגיעה מיסטית עמוקה, הוא שיר ריאלי מאוד. הוא מתאר סיפור אמתי, על ביקור של אהוד בנאי בברוקלין, השכונה היהודית הניו-יורקית המפורסמת. לאורך היום, שוטט בנאי בחוצות העיר, ואת חוויותיו והמחשבות שהתרוצצו במוחו הוא העלה על הכתב. השיטוט הרגלי לא היה רק בין רחובות ובתים, אלא בין מעגלי החיים הסותרים שאליהם הוא מחובר, וכולם באים לידי ביטוי מרוכז בברוקלין. ולכן, יותר משזה שיטוט ברחובות ברוקלין, זהו שיטוט בנפשו של אהוד בנאי (התובנה הזאת היא דווקא שלי, אך היא מבוססת על האופן שבו אני קורא את הדברים שהוא כתב על אודות השיר). הן הוא עצמו כתב: "אלה הם קטבים שאני חי יום יום ולא רק בברוקלין, אלא גם בבני ברק, רמת גן, ירושלים ותל אביב. קודש וחול. מוסיקת רוק ויהדות, שמחה ועצב. בהירות ועירפול. ספק חשיכה ספק אור". ולכן מסלולי ההליכה של בנאי בברוקלין, הם מסלולי הליכה בנבכי נפשו, בקורות חייו, בחיפושי הדרך שלו, שהחלו הרבה לפני שהילד היה בן שלושים, וגם בהיותו קרוב לגיל 70, הם לא הסתיימו. וכשהוא כותב: "ברוקלין דכאון, ברוקלין אושר,
ברוקלין פרוצה, ברוקלין גלאט כושר", לא רק את ברוקלין הוא מתאר, אלא את עצמו ואת חייו.

לקראת סוף השיר כותב בנאי: "הרכבת עוצרת רק בתחנה הסופית". מיקומו של המשפט בסוף השיר נוגע למהות, ועוד נגיע אליה. אך מבחינת הסיפור, זו בעצם ההתחלה.

בוקר אחד עלה בנאי על הרכבת ממנהטן לברוקלין, כי רצה לבקר בשכונת בורופארק, "ששמעתי עליה", הוא מספר, "שהיא ה'בני ברק של ניו יורק', ורציתי לבקר בביתו של הרבי מלובביץ’ בקראון הייטס". להפתעת בנאי, הרכבת חלפה ביעף על פני כל התחנות בלי לעצור ולקחה אותו עד ללונג איילנד, ממש בקצה העיר. כשירד מהרכבת אחרי נסיעה של למעלה משעה הסתבר לו שעלה על רכבת אקספרס שעוצרת רק בתחנה הסופית, לונג איילנד. כותב בנאי: "השיר לא מדבר רק על המסע הספציפי ההוא, אלא על מסע החיים שמסתיים בתחנה הסופית, ויש אומרים, שגם שם זה לא מסתיים, אלא שיש חילופי רכבות…". האפשרות שאולי התחנה הסופית אינה באמת הסוף, מרמזת כמובן לאמונה שהרבי טרם אמר את המילה האחרונה, שכנראה מסעירה את דמיונו של אהוד בנאי.

"שומע קצת אידיש, נו הבלה ספאניול" כותב בנאי. שומע קצת יידיש, כלומר הוא לא דובר את השפה, אך הוא נמשך אליה ואל תרבות היידיש. "נו הבלה ספאניול" פירושה – לא מדבר ספרדית. למה הכוונה? לאחרונה הוציאו אהוד בנאי וברי סחרוף תקליט של שירים בלדינו, כלומר בספניולית, לה הקדשנו את אחת מפינותינו. בנאי בוודאי אינו מתכחש לשורשיו הספרדיים. המשיכה שלו לתרבות היידיש אינה במקום זיקתו לתרבות הלדינו, אלא השלמה שלה. לכן לא ממש ברור למה הוא מתכוון. מן הסתם הוא מצטט משפט ששמע בברוקלין. בנאי מספר שההשראה לשורה היא כתובת שראה על חלון הראווה "הבלה יידיש", כלומר מדבר (בספרדית) יידיש.

ברוקלין אינה רק עירו של הרבי מלובביץ', אלא גם של הרבי המרקד, שלמה קרליבך, אותו מכנה אהוד בשיר "רֶבּ שלמה, הסנה הבוער". את הרב שלמה קרליבך ראה בנאי בהופעה בבית החייל בתל אביב בשנות השישים. הוא הופיע עם להקה גדולה והיה שם ניחוח היפי חסידי ששבה את ליבו של בנאי. הוא מספר, שבחנות הדיסקים בבורופארק, ברחוב הראשי, האגף של קרליבך היה הבולט והמשמעותי ביותר. בבתי הכנסת שהגיע בנאי אליהם לתפילות השבת שרו מנגינות שלו. בית המדרש של הרב קרליבך, בצפון מנהטן, הפך למקדש מעט של מורשתו. סיפרו לבנאי שביום מותו של הרב כל ההומלסים של הפארק ליד בית הכנסת עשו מסיבה לזכרו. וסיפור כזה אינו יכול שלא לשבות את לבו של אהוד בנאי.

"ברוקלין לו ריד, הפח הדוקר". ברוקלין של אהוד בנאי אינה רק הרבי מלובביץ' והרב קרליבך, אלא גם הרוקר היהודי האמריקאי לו ריד. ריד שהיה אמן אוונגרד פורץ גבולות, שיש בו ואף בהופעתו החיצונית צד אפל, כולל שירים שעוסקים בסאדו-מאזו ובפראות מינית, הוא לכאורה ההיפך הגמור מברוקלין הבני-ברקית, אך לא אצל אהוד בנאי. בנאי אינו מפחד מהקצוות, שהחיבור ביניהם יוצר את השלמות, וברוקלין שלו, היא במידה מסוימת גם ברוקלין של לו ריד.

אחד המשפטים בשיר קצת מסתורי. "ברוקלין של סו שחזרה להיות שרה". על מי הוא מדבר. בנאי עצמו פותר את החידה. את סו פגש בנאי בקיבוץ ניר אליהו, בשנת 1971 שם שירת כנח"לאי בשל"ת, והיא הייתה מתנדבת. היא לימדה אותו אקורדים ראשונים בגיטרה ושירים של ליאונרד כהן. כשבנאי היה בניו יורק הוא פגש אותה, והיא סיפרה לו שבזמן האחרון היא ובעלה מתקרבים ליהדות והולכים מדי שבת לבית כנסת רפורמי. עם התחזקותה ביהדות, היא חזרה לשמה המקורי, שרה.

"ברוקלין בייבי, בשמלה פרחונית, אני אגיע אלייך כשתעצור לי מונית": בנאי לא הצליח להשיג מונית מבורופארק לקראון הייטס, לבית של הרבי מלובביץ’. הוא הלך שעות ברגל, יצא מתחום האזור היהודי, והגיע לאזורים של שחורים והיספאנים. בסופו של דבר, הוא ראה סוכנות להובלות בטרנספורטרים ותמורת חמישה עשר דולר אחד הנהגים הסכים לקחת אותו.

"ברוקלין אומרת אבא לא מת": כאמור, הפלג המשיחיסטי בחסידות חב"ד, מאמין שהרבי הוא המשיח והוא לא באמת מת. הדמות של הרבי תמיד ריתקה את בנאי. לדידו, כך הוא כותב, הרבי מלובביץ' היה אחד הרבנים הגדולים של המאה העשרים, ובזכות החוש הנבואי ורוח הקודש שלו, יש היום בתי חב"ד בנפאל, בהודו ובתאילנד. את המשפט "אבא לא מת", לקח בנאי מן הכתוב במסכת תענית: "יעקב אבינו לא מת". הכוונה אינה לאמירה מיסטית שהוא לא מת פיזית, אלא שכל זמן שצאצאי צאצאיו, אנחנו, ממשיכים את רוחו, הוא לא מת.

וכך מיישב אהוד בנאי את הסתירה בין התובנה הרציונלית על מותו של הרבי, לבין האמונה המיסטית שהוא לא מת. יש אופציה אחרת. שהוא לא מת, כיוון שתורתו חיה בקרב תלמידיו וחסידיו.

אולם כאשר בנאי כותב "הוא יחזור בגדול, ובפיו שיר הלל, והוא יעיף את ברוקלין עד לארץ ישראל", מהדהדת במילותיו האמונה המיסטית שהוא עצמו יחזור בגדול. אולי יש כאן ביטוי לאמונה בחזון תחיית המתים. בסיטואציה כזאת, כותב בנאי, תפישת הזמן והמרחב שלנו תשתנה. זה נשמע כרגע כמו תסריט דמיוני של מדע בדיוני, אבל יכול להיות שברוקלין תיהפך לשכונה של ירושלים. בשיחה עם ידידו יהודה כץ, סולן להקת רבע לשבע, בנאי פירש את דבריו על דרך הפשט הריאלי, כהבעת תקווה ש"כל היהודים מאמריקה יעלו סוף סוף לארץ ישראל". לתקווה הזאת אני מצטרף בכל לבי.

בנאי מתכתב עם שירה של רחל "כינרת" – "ברוקלין היית או חלמתי חלום, מחר לא אהיה אני רק היום". בנאי הסביר שברוקלין בשיר היא משל לחיים. היא כל המקומות כולם. אלה שאנו עוברים בהם, כמו בחלום, וגם אלה שאנו חולמים עליהם.

הרבי מילובביץ' ינוח בשלום על משכבו, ונשמתו הסוערת של אהוד בנאי תמשיך לנפק לנו יצירות יפות ומשובחות כמו "ברוקלין".

ברוקלין של קודש ברוקלין של חול
שומע קצת יידיש נו הבלה אספניול
ברוקלין רב שלמה הסנה הבוער
ברוקלין לו ריד הפחד דוקר.
ברוקלין של סו שחזרה להיות שרה
ובכל ליל שבת בבית כנסת היא שרה
ברוקלין דכאון ברוקלין אושר
ברוקלין פרוצה ברוקלין גלאט כושר.

על הדרך לברוקלין אני מתרגש
האם יש בה את מה שלבי מבקש
ברוקלין באופק על הדרך עשן
הולך בגשם ושר לעצמי שיר ישן
ברוקלין בייבי בשמלה פרחונית
אני אגיע אלייך כשתעצור לי מונית
ברוקלין נגלה ברוקלין נסתר
אני לא מכאן אבל לא ממש זר.

ברוקלין באופק אני מתרגש
האם יש בך את מה שלבי מבקש.

ברוקלין אומרת: "אבא לא מת
הוא רק ישן קצת בעולם האמת
הוא יחזור בגדול ובפיו שיר הלל
והוא יעיף את ברוקלין עד לארץ ישראל."
ברוקלין של מעלה ברוקלין תחתית
הרכבת עוצרת רק בתחנה הסופית
ברוקלין היית או חלמתי חלום
מחר לא אהיה אני רק היום.

ברוקלין של קודש ברוקלין של חול
שומע קצת אידיש נו הבלה אספניול.