כאילו לא נוצרתי

בפתח שנת תשע"ט, לפני שנה בדיוק, בימים אלה של עשרת ימי תשובה, נערכה באורטל שיחת חשבון נפש, שהנושא שלה היה – קיבוץ משימתי.

המהלך של הגדרתנו כקיבוץ משימתי הניב כבר השנה פרי נפלא – "אדם ואדמה". ומן הראוי שלא ננוח על זרי הדפנה ולא נסתפק במיזם זה, אלא ניצור מיזמים משימתיים נוספים בשנים הבאות.

שיחת חשבון הנפש נפתחה בלימוד קצר בהנחייתי. היה זה שיח סביב טקסטים אחדים. אציג כאן את הטקסטים, בליווי דברי הסבר ופרשנות קצרים.

****

במהלך תפילת יום הכיפורים, אנו חוזרים פעמים רבות על הפסוק הבא: "אלוהיי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי, כאילו לא נוצרתי".

הפסוק הזה קצת סתום, והפשט שלו מוזר, אפילו מקומם. אם עד שנוצרתי לא היה טעם בהיווצרי, ומשנוצרתי – כאילו לא נוצרתי, הרי שגם משנוצרתי אין טעם בקיומי. אני אפס. זה מה שיום הכיפורים אמור לספר לנו?

הרב קוק ביאר את הפסוק הזה, באופן שאני מזדהה אתו.

"לפני שנוצרתי, כל אותו הזמן הבלתי מוגבל שמעולם עד שנוצרתי – ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר. וכיון שלא נוצרתי עד אותו הזמן, הוא אות שלא הייתי כדאי עד אז להיבראות. ואילו הייתי מייחד מעשיי עכשיו אל תכלית בריאתי, הנני עכשיו כדאי. אבל כיוון שאין מעשיי מכוונים לטוב התכלית, הרי לא הגעתי אל תכלית בריאתי. ואיני עדיין כדאי, כמו קודם לכן".

הפרשנות הזאת היא כביכול לא הומניסטית, לא ליברלית ובוודאי תקומם כל מי שאוחז בשיח הזכויות. אך אני מזדהה עמו, כמבטא שיח של חובות, שיח של מחויבות, שיח של משמעות. המשמעות היא שחיי אינם תכלית לעצמה, אלא יש להם תכלית שאותה עליי למלא. בכל הזמן הבלתי מוגבל עד שנולדתי, לא נולדתי, כי עוד לא היה בי צורך. מרגע שנולדתי, יש לעולם צורך בקיומי. מהו הצורך? לא עצם חיי, אלא תרומתי הייחודית. לכן, מרגע שנולדתי, עליי לחפש את התכלית הזאת, את משימת חיי, ולפעול כל חיי כדי להגשים אותה. אם לא אעשה זאת, אחמיץ את משמעות חיי, ומבחינת העולם, כאילו לא נולדתי.

בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין מ ע"ב) נאמר:
"לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה.

…לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה… בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה".

אמירה זו של חז"ל מטילה על כל אדם אחריות אדירה, בכל רגע נתון. עליו לחוש בכל רגע כאילו עתיד העולם מוטל על כתפיו, והמעשה שיעשה עתה, הוא שיקבע את גורל העולם.

חז"ל אינם טוענים שבאמת כל מעשה שלי יקבע את גורל העולם. הם טוענים, שלעולם עליי לראות את עצמי כאילו גורל העולם מונח על כתפיי. כלומר, זו קריאה לנטילת אחריות, לראש גדול, של כל אדם בכל רגע.

ברוח חז"ל, כתב גם יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח, את הקריאה האלמותית לנוער היהודי הארץ ישראלי בשנת 1945:

נוער שמע!

מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.
וכפות המאזניים עולות ויורדות, יורדות ועלות.
על כף אחת:
שואת ישראל, תקומת ישראל, מלחמת ישראל.
ועל כף שניה:
תככי מסחר ופוליטיקה,
והתככים, משקלם כבד.

נוער זכור!

בבוא השעה השלך עצמך על כף המאזניים,
השלך עצמך בכח ובאומץ.
זה יכריע, המאזן ישתנה.

נוער שמע!

יצחק שדה קורא לנוער לא להיות אדיש, לא לקטר ולצקצק, אלא לקחת אחריות, להשליך עצמו בכוח ובאומץ על כף המאזניים, מתוך אמונה שהמעשה שהוא יעשה הוא שיקבע את עתיד העם היהודי.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, הופצה כרזה פופולרית:
"היה אתה בסדר, כולם יהיו בסדר, הכל יהיה בסדר".

יש שביקרו אותה, שראו בה טיוח של אשמת ההנהגה במחדל יום הכיפורים, על ידי פיזור האחריות על כולם. ואולי הביקורת הזאת מוצדקת. אך המשפט עצמו, מעבר להקשר המקורי שלו, נכון וראוי. הוא קורא לאחריות של הפרט. עליי להאמין שעליי לעשות את הדברים הנכונים כדי לתקן את העולם. אם כל אחד יראה זאת כייעודו, העולם כולו ירוויח מכך. אין זה אומר שאין מקום לביקורת על ההנהגה, אלא שאין די בביקורת, כי האחריות אינה רק שלה, אלא של כל אחד מאתנו.

כך ראוי שנתייחס, כל אחד לעצמו, ואנחנו כקהילה – על קיבוץ אורטל, וכקיבוץ – גם על הנעשה סביבנו, מתוך רצון להשפיע, לתקן, לתרום לחברה הישראלית כמיטב יכולתנו. זו המשמעות של קיבוץ משימתי.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

זרע הארץ היא מִחְיָה

שישה מי יודע? שישה סדר משנה. לכל סדר שם. והסדר הראשון הוא סדר זרעים. הסדר עוסק – רובו ככולו, בהלכות הקשורות בעבודת אדמה (10 מתוך מסכתות עוסקות בהלכות חקלאות. ה-11, שהיא הראשונה, היא מסכת ברכות, ולא בכדי – פרי העבודה החקלאית הוא ביטוי לברכה המושפעת על הארץ ועל האדם).

ולמה נבחר דווקא סדר זרעים לפתוח את המשנה? מסביר הרמב"ם: "והתחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצוות מיוחדות בזרע הארץ, וזרע הארץ היא מִחְיָה לכל בעלי חיים, וכיוון שאי אפשר לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת השם".

ובשפתנו – החקלאות היא יסוד החיים. אם אין חקלאות – אין חיים.

****

אנחנו נמצאים בתקופה אחרת. המשנה נכתבה בתקופה שבה רוב בני האדם עסקו בחקלאות. היום מעט מאוד חקלאים יכולים להזין את כל אוכלוסיית כדור הארץ. יש יחס הפוך בין קידמה טכנולוגית וכלכלית של מדינה לבין מספר החקלאים בתוכה ויחס הפוך בין מספר החקלאים לכמות התוצרת. כלומר, דווקא מדינות שבהן אחוז החקלאים הוא הקטן ביותר, מפיקות את התוצרת החקלאית הרבה ביותר ומאכילות את הארצות הבלתי מפותחות, שאחוז החקלאים בהן גבוה.

עם זאת, דבר אחד לא השתנה וכנראה לא ישתנה לעולם – החקלאות היא יסוד החיים. אם אין חקלאות – אין חיים.

החקלאות היום חדשנית וחכמה, ויודעת להפיק הרבה ממעט, להמציא עוד ועוד זנים חדשים, טעימים וטובים יותר של פרי, לנצל בצורה טובה ויעילה יותר את משאבי הטבע, להתמודד עם תנאי מחסור. ובכך היא מעניינת יותר. ועם זאת, חדשנית ככל שתהיה, עדין יש בעבודה החקלאית אותם ערכים שהיו בה מימים ימימה – הקשר בין אדם ואדמה, אהבת האדמה, אהבת הטבע, הסבלנות הנדרשת בהמתנה לתהליך היווצרותו של פרי, הזיקה למחזוריות עונות השנה והשפעת כוחות הטבע. ובשל אלה החקלאות היא גם כלי חינוכי. היא כלי חינוכי שמכין את הנער לחיים דרך הערכים הכרוכים בעבודת האדמה. היא כלי חינוכי לא רק כהכשרה מקצועית בחקלאות, אלא כהכנה אמתית ומשמעותית לחיים, בכל דרך חיים שיבחר הבוגר. היא כלי להפוך את הבוגר לאדם טוב יותר.

אני אוהב מאוד ומעריך מאוד את הרעיון של פנימיית "אדם ואדמה", ולא רק את הרעיון אלא את הביצוע והתוצאות, כפי שנוכחתי בהם בסיור שנערך לפני חודשים אחדים בפנימיית "אדם ואדמה" בחצבה. ואני גאה ונרגש על פתיחת פנימיית "אדם ואדמה" באורטל. אני גם שמח על שיתוף הפעולה שלנו עם תנועת "השומר החדש", שאני רואה בה את התגלמות הערכים של אורטל והיכולת להנחיל אותם ברחבי החברה הישראלית, ומקווה שהקשר בינינו לבינה יהפוך לשותפות אסטרטגית בתחומים שונים. נטלנו על עצמנו את המשימה, מתוך רצון לתרום לחברה הישראלית, אך אני בטוח שלא פחות מכך, אנחנו נִיתָּרֵם מכך, נהיה קיבוץ טוב יותר, כמאמר השיר "לבנות ולהיבנות".

****

מתוך כתבה של בן כספית ב"מעריב" על "אדם ואדמה" [ההדגשות שלי]:

"החלום שלי", אומר עמית מאיר, ההוגה והמייסד הראשון, "הוא שתהיה רשת חינוך לאומית לחקלאות, שתייצר את השדרה המנהיגותית הבאה של המדינה, שתחזיר את הנוער לשורשים, לערכים, לחיבור לאדמה. רשת שתלמד את הנוער שלנו לקבל אחריות, לחשוב גם על הכלל, על המדינה, לחזור לצניעות, לפשטות, לעבודה".

החלום הזה נמצא עדיין בחיתוליו, אבל כל מי שחזה בניצנים הנובטים בחצבה, הבין שזה אמיתי. "אנחנו לא צריכים יותר מדי", אומר מאיר, "כרגע יש בחצבה 50 תלמידים, ואני יודע שזה בקושי שתי כיתות בבית ספר רגיל. אני שואף שיהיו בארץ 20 תכניות כאלה, בכל אחת 120 חבר'ה. זה הכל. זה מייצר השפעה אדירה. זו סיירת מובחרת. זה מייצר שינוי".

הדימוי שבו משתמש מאיר הוא של יחידה 101. "היא פעלה בקושי חמישה חודשים ושינתה את תורת הלחימה של צה"ל. 80 איש בסך הכל, כולל מנהלה ותומכי לחימה, שהפכו את הצבא על פיו. זה מה שאנחנו רוצים לעשות כאן, רק בחינוך. לשלב בין עשייה לחינוך. לא רק למידה פורמלית. לא רק ציוּנים. גם ערכים, עבודה, חיבור לאדמה, לציונות, ליהדות, למשמעות. אנחנו רוצים להיות בכל הארץ, בעמק יזרעאל, ברמת הגולן, בלכיש, בעמק חפר, בעוטף עזה, בבקעה, בכל מקום. המרחב ההתיישבותי צמא לזה. החקלאים מתפללים שזה יקרה. השינוי הזה חייב להגיע".

****

המשימתיות היא חלק מן ה-DNA של אורטל; התובנה שאנו חיים לא רק לעצמנו, אלא כשליחות של נשיאת משימות לאומיות, למען החברה הישראלית. כמובן שעצם התיישבותנו בגולן היא משימה לאומית גדולה, שעיצבה את גבולות המדינה. אך אף פעם לא הסתפקנו בכך. כבר בשנים הראשונות אורטל הקימה את שבט הצופים "שיאון" בקצרין, אך הוא לא האריך ימים. במשך השנים קלטנו ארבעה גרעיני עולים וגרעין "צבר", אירחנו חיילים בודדים, ארחנו ואנו מארחים משפחות אריתראיות ועוד הרשימה ארוכה.

אולם כבר הרבה שנים אנו מחפשים אתגרים גדולים יותר. בשנה שעברה, במוצאי השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, נערכה שיחה שבה החלטנו להגדיר את עצמנו "קיבוץ משימתי".

והנה, לא חלפה שנה ואנו מקימים את פנימיית "אדם ואדמה" באורטל. כל זאת, בזכותו של רן קמינסקי, שההחלטה הזאת הייתה אקורד הסיום של קדנציה מוצלחת מאוד כמזכיר אורטל, ומאז הוא הפעיל את כל היכולות הבולדוזריות שלו, יחד עם המחויבות הערכית והמשימתית שלו, והנה, ב-1 בספטמבר תפתח באורטל פנימיית "אדם ואדמה" בניהולו. כל הכבוד!

עם זאת, אל לנו לראות ב"אדם ואדמה" את מיצוי המשימתיות של אורטל. יש להמשיך וליצור יוזמות נוספות שתבאנה לידי ביטוי את תשוקת המשימתיות והתרומה לחברה הישראלית, ואת ריבוי היכולות והכישרונות של חברי אורטל.

האתגר של העשור החמישי לאורטל, הוא היותנו קיבוץ משימתי.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

דברים יפים ראו עיניי

המון דברים יפים ראו עיני
המון דברים יפים שבגללם
רציתי לחבק שם את כולם.
ללחוש לפרצופים הנבוכים;
הו מי יתנני במדבר "מלון אורחים"?

שירה של נעמי שמר "בהיאחזות הנח"ל בסיני" הזדמר באוזניי במפגש מרגש עם תלמידים בבית הספר "אדם ואדמה" בחצבה. לקראת פתיחתו הצפויה של בית ספר "אדם ואדמה" באורטל בשנת הלימודים הקרובה, יצאנו, קבוצה לא קטנה של חברים, לבקר בחצבה, להתרשם וללמוד. גולת הכותרת הייתה המפגש עם התלמידים.

אני מודה, שבאתי מראש משוחד; אני נלהב מהרעיון, שש למיזם ושמח על השיתוף בין "השומר החדש" לביננו, שנראה לי חיבור טבעי ומתבקש מבחינה רעיונית, ערכית ומעשית. ואף על פי כן, "ממש שפשפתי את עיניי, כשראיתי מעשה כשפים".

"אדם ואדמה" הוא בי"ס ייחודי, שתלמידיו משכימים קום בסביבות 5:00 לסדר יום עמוס ותובעני, שמתחיל בעבודה חקלאית בחממות ובמטעים של חקלאי חצבה והסביבה בשעות 6:00-11:00, נמשך בארבע שעות לימודים ביום לתעודת בגרות מלאה, כולל 5 יחידות בחקלאות ובערב – לימודים ערכיים בתחומי ציונות, יהדות, הכנה לצה"ל, כושר קרבי וכד'. בנוסף לכך מתנהלים חיי חברה ערים, פעילות התנדבותית וחינוכית במושב ועוד. כמעט כל בוגרי מחזור א', שסיימו י"ב אשתקד, יצאו יחד לשנת שירות של "השומר החדש" בערבה.

****

"אני חש שאני אדם משודרג", אמר מתן, שזו שנתו השניה בבית הספר. מהו השדרוג? הקשינו. והוא דיבר על עומק, על ערכים, על תחומי עניין חדשים, על אופי השיח והשפה בין התלמידים, על הנורמות המוסריות הנהוגות שם, על האחריות האישית, על הרצינות. גם התלמידים האחרים דיברו באותה רוח.

האם אתם רואים קשר ישיר בין ההשכמה בבוקר לעבודת האדמה, לבין השיח המכבד? העומק?

בני שיחנו לא ידעו לתת תשובה חד משמעית לשאלה זו, ולהבנתי התשובה היא שהעבודה היא מרכיב משמעותי, אך מה שיוצר את התוצאה הוא המכלול – התפיסה החינוכית הכוללת, סדר היום הכולל, על כל חלקיו והשילוב הסינרגטי בין החלקים.

אני מקווה מאוד ורוצה מאוד שאכן, בשנה הבאה נפתח את בית הספר השני של "אדם ואדמה" אצלנו, באורטל.

****

ברור שיהיו הבדלים בין בית הספר באורטל לזה שבחצבה. אורטל קיבוץ שיתופי וחצבה מושב עובדים. לבטח הדבר שונה בכל הקשור לקשר עם הקהילה ולזיקה אליה. אורטל היא באקלים של צפון הגולן וחצבה באקלים של הערבה התיכונה. הדבר ישפיע על מתכונת העבודה, על שעות העבודה ולכן על הלו"ז כולו. ובוודאי שבתכנית יהיה הטאץ' המיוחד שלנו, כפי שהטאץ' המיוחד של חצבה נמצא בתכנית שפגשנו.

אך את הרוח שפגשנו שם, אני רוצה מאוד לראות כאן. אין לי ספק שתהיה למיזם כזה השפעה חיובית מאוד על אורטל, על הנוער באורטל, חברים באורטל יעבדו בו ואחרים יהיו קשורים אליו דרך החקלאות והליווי הקהילתי.

כבר שנים אנחנו מחפשים את המשימה הראויה לנו, כקיבוץ שרוצה להגדיר את עצמו קיבוץ משימתי, והנה זו הזדמנות גדולה.

אני לא האמנתי לעיניי
כשפתאום פגשתי בפינה
את ארץ ישראל הישנה.
את ארץ ישראל האבודה
והיפהפיה והנשכחת,
והיא כמו הושיטה את ידה
כדי לתת ולא כדי לקחת.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל