* בלב פתוח ונפש חפצה – תהליך ההידברות יוצא לדרך מנקודת מוצא קשה ביותר, של אי אמון הדדי. האופוזיציה חוששת שנתניהו ינסה למסמס את המחאה במצג שווא של "הידברות" בלי לזוז מליבת המהפכה ובעיקר מן ההשתלטות הפוליטית על הוועדה למינוי שופטים, ומטרתו היא להטיל את האחריות לכישלון על האופוזיציה. הקואליציה חוששת שהאופוזיציה תנסה למשוך זמן כדי למסמס את החקיקה, אך אינה מוכנה ללכת לקראת הקואליציה ולתת יד לרפורמה משמעותית, ומטרתה להטיל את האחריות לכישלון על הממשלה. האופוזיציה חוששת שגם אם נתניהו רוצה בהסכמות, הוא לא יעז לעשות את הצעד מפחד גורמים מיליטנטיים כיריב לוין, בן גביר ובנו יאיר. הקואליציה חוששת שגם אם לפיד וגנץ מוכנים לפשרה, הם לא יעזו להרחיק לכת מפחד הגורמים המיליטנטיים במחאה.
נתניהו, באופן בסיסי, הרוויח את אי האמון בו בחוסר-יושר.
למרות תנאי הפתיחה הקשים, אני מקווה מאוד שהאחריות הלאומית תגבר בשני הצדדים, שייגשו להידברות בלב פתוח ונפש חפצה, יגלו מנהיגות אמת, לא יתחנפו לבייסים, ויסכימו על רפורמה קונסטרוקטיבית, שתהווה שינוי משמעותי של הסדר הקיים, אך תהיה שונה לחלוטין מהמהפכה.
האלטרנטיבה להסכמה – הרחבת הקרע והסלמת העימות, היא אסון; בין אם תומכי המהפכה יהיו הצד המפסיד ובין אם מתנגדיה. מנצחים לא יהיו במאבק כזה. מדינת ישראל כולה תפסיד.
* מבנה ההידברות – כבר שנים אני קורא להידברות לצורך גיבוש חוק יסוד חקיקה, בהסכמה רחבה.
ההידברות שעליה דיברתי, הייתה אמורה להיות בין הרשויות. ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ונשיאת העליון, אולי גם ראש האופוזיציה, יגבשו את העקרונות ולאחר מכן נציגיהם יגבשו החלטה מפורטת. צריך ואפשר היה לעשות זאת מזמן, והיינו חוסכים מאתנו את כל הטלטלה שאנו חווים.
היום כנראה שזה לא רלוונטי וההידברות צריכה להיות בין הממשלה והאופוזיציה. אבל זו בשום אופן לא צריכה להיות הידברות של נציגי כל המפלגות (אולי למעט סבב ראשון אצל הנשיא). הממשלה לא צריכה לקיים מו"מ עם יש עתיד, מו"מ עם המחנה הממלכתי, מו"מ עם ישראל ביתנו וכו', כי אז מפלגות האופוזיציה עלולות להיות בתחרות פופוליסטית ביניהן על הבייס, ולא תהיה פשרה. יש באופוזיציה שתי מפלגות מרכז גדולות, יש עתיד והמחנה הממלכתי. הן צריכות להקים צוות משותף למו"מ יסודי עם הממשלה.
* הקו האדום – הסערה בעקבות דבריו של חילי טרופר מבטאת צביעות. מה שהוא אמר מובן מאליו. ברור שמתווה בהסכמה רחבה, לא יכלול את הסעיף הבעייתי ביותר, שעיקר המחאה היא בעטיו – השתלטות הממשלה על בחירת שופטים. מובן מאליו שעצמאות מערכת המשפט היא קו אדום. אם פניה של הקואליציה לפשרה ולהסכמות, עליה להבין שעל הסעיף הזה היא חייבת לוותר. אם היא עומדת על הסעיף הזה, פניה אינם להסכמה.
* גבולות הגזרה – יש להעמיד את מתווה הנשיא ואת מתווה פרידמן-אלבשן כבסיס ההידברות לרפורמה בהסכמה רחבה.
* רף נמוך – אסור לוותר על החלום של מדינת מופת, אבל כעת חייבים להיאבק על רף נמוך בהרבה – מדינה מתוקנת.
* נכון להמשיך במחאה – סברתי שיש מקום להפסקת אש כללית – השהיית החקיקה והשהיית המחאה. משהושהתה החקיקה, נכון היה, לדעתי, להשהות את המחאה. לא אהבתי את הודעת ארגוני המחאה על המשכהּ. אבל ברור שכאשר מתקיימות הפגנות של תומכי המהפכה, אין הפסקת אש ולכן נכון שהמחאה תימשך.
* צבוע – למה בן גביר לא "מנחה" את המשטרה להיכנס באלימות ובפראות ב"אנרכיסטים", תומכי המהפכה, שחוסמים כבישים? צבוע.
* אונס מרצון – אם נכונה הידיעה על תיאום בין לשכת רוה"מ לבין ההסתדרות בנוגע לשביתה הכללית (שני הצדדים מכחישים), ראוי לנתח את האירוע, שיש לו גם צדדים חיוביים.
מבחינת ראש הממשלה, רואים רצון לעצור את בליץ החקיקה ונכונות אפילו להביא לשביתה כללית כדי להיאנס לעשות כן. מצד שני, בולט חוסר המנהיגות שלו, מול הבייס הקיצוני, עד כדי צורך להיאנס באמצעות צעד שמחירו המשקי כבד מאוד. והנה, הוא נאנס גם מהצד השני בידי הכהניסט, שתמורת אי פרישתו מהממשלה סחט מיליציה פרטית. הרצון לעצור את בליץ החקיקה עשוי להניב תוצאות חיוביות לתהליך ההידברות. החולשה מול המיליטנטים עלולה להכשיל זאת.
מבחינת ההסתדרות, ניתן לראות כאן אחריות. הם נהגו בזהירות רבה בנשק השביתה הכללית, נמנעו מכך לכל אורך המאבק, ועשו זאת רק כשכלו כל הקצין, כצעד טקטי של כמה שעות, בתיאום עם רוה"מ, כדי לסייע לו לעצור את בליץ האיוולת, ולו להשהיה.
אבל כעת ברור, ששביתה כללית תהיה חלק מן המאבק על הדמוקרטיה. אי אפשר להתעלם מכך.
* תשתית השחיתות – מה ההבדל בין שחיתות לתשתית שחיתות?
שחיתות היא מעשה פרטי של אדם מושחת. נניח אולמרט, דרעי וכד'.
תשתית שחיתות, היא חקיקה מושחתת שנועדה לאפשר לשחיתות לפרוח ללא הפרעה.
כאלה הם חוקים כמו חוקי דרעי, שנועדו לאפשר לפושעים סדרתיים לכהן בממשלה. או חוק המתנות, שנועד לעודד שוחד ולהלבין אותו. החוק הצרפתי שנועד להעמיד את רוה"מ מעל החוק.
תשתיות השחיתות מסכנות את המדינה יותר מתשתיות הטרור.
* יחסים במשבר – דהרת האיוולת של המהפכה המשטרית מביאה את המדינה לידי משבר חוקתי, חברתי, כלכלי, ביטחוני ומדיני.
מערכת היחסים המיוחדת עם ארה"ב – אף היא במשבר עמוק.
יחסי ישראל – ארה"ב ידעו מחלוקות ומשברים. היו אלה משברים על רקע מחלוקות על הדרוש לביטחון ישראל. לא אחת, צרכי הביטחון הלאומי חייבו אותנו לעמידה איתנה ונחושה בלחץ האמריקאי הכבד.
אולם גם במשברים החמורים ביותר, עמדה לנו שותפות הערכים הדמוקרטיים, שעליהם התבססה הברית. וכאשר הדמוקרטיה הישראלית מאוימת, אנו שומטים את בסיס המשענת האסטרטגית שלנו. הפתעה – האמריקאים אינם קונים את דפי המסרים שמסבירים שהמהפכה נועדה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית. הם יודעים לזהות פייק.
אם ההידברות תניב הסכמה לאומית רחבה על רפורמה קונסטרוקטיבית, יהיה זה צעד ראשון ליציאה מן המשבר הרב ממדי הזה, כולל המשבר ביחסים עם ארה"ב.
* איך זה בארה"ב – בעקבות דברי ביידן על המהפכה המשטרית, אמר הכהניסט בראיון לרדיו שהוא מוכן לאמץ את שיטת בחירת השופטים בארה"ב, שבה הנשיא ממנה את השופטים. דמגוגיה.
שיטת בחירת השופטים לבית המשפט הפדרלי היא אכן קלוקלת; שלנו לבטח טובה ממנה אלף מונים. אך היא ממש לא זו שבן גביר תיאר.
ראשית, בארה"ב יש חוקה, העומדת מעל הכל, המעגנת ב"מגילת הזכויות" את זכויות האדם והאזרח ואת זכויות המיעוט. כדי לשנות את החוקה, יש צורך ברוב של 2/3 בכל אחד מבתי הנבחרים, ורוב ב-3/4 מבתי המחוקקים של המדינות השונות. כלומר, שינויים גדולים חייבים להיעשות בהסכמה רחבה ולא ברודנות של רוב קטן שכאילו זכה בכל הקופה.
שנית, אין זה נכון שהנשיא בוחר את השופטים. הבחירה של הנשיא היא שלב ראשון. השלב הבא הוא אישור של הסנאט. בניגוד לישראל, בארה"ב יש הפרדת רשויות בין הרשות המבצעת (הנשיא) והמחוקקת. הבחירות הן נפרדות. פעמים רבות מפלגתו של הנשיא היא מיעוט בבתי הנבחרים. וגם כאשר מפלגתו היא הגדולה ביותר, אין משמעת סיעתית, הסנאט אינו כפוף לנשיא, כל סנאטור מצביע על פי מצפונו.
על פי המהפכה המשטרית, הרוב הקואליציוני האוטומטי, הכפוף למעשה לממשלה, יצביע על פי רצונה של הממשלה, כלומר על פי רצונו של ראש הממשלה. ללא כל איזונים ובלמים. ולכן, בניגוד לדמגוגיה של בן גביר, אין שום דמיון.
יתר על כן, המהפכה המשטרית, שבינתיים נחשפנו, כדברי יריב לוין, רק ל"פעימה הראשונה" שלה, אינה עוסקת רק בוועדה לבחירת שופטים, אלא גם בהתגברות של הרוב האוטומטי על פסיקות בג"ץ, גם בביטול עילת הסבירות, שהיא הדרך לביקורת שיפוטית על פעילות הממשלה והיא קיימת בכל המדינות הדמוקרטיות ועוד.
הדמגוג הכהניסט זורה חול בעיניים בהצהרותיו השקריות.
* תרומה למערכת היחסים – מה דעתכם? הקמפיין של יאיר נתניהו, האיש החזק במדינה, בשבועות האחרונים, על כך שמחלקת המדינה האמריקאית מממנת את המחאה, כדי להפיל את נתניהו כנקמה על כך שהוא מכשיל את ניסיונם לאפשר את גרעון איראן מסייעת ליחסי ישראל-ארה"ב?
* לשון הרע – אם כל מי שיאיר נתניהו הוציא את דיבתו רעה היה תובע אותו בשקל אחד, הוא היה צריך לחיות עשרה סיבובי חיים כדי שיוכל לשלם את החוב.
* מה פתאום – אני פיטרתי את גלנט? מה? מה פתאום?
* מהפכה נגד הליכוד – אני לא מדבר על הליכוד של בגין. גם לא על הליכוד של שמיר. אני מדבר על החלטות ועידת הליכוד הראשונה אחרי בחירתו של נתניהו לראשות הליכוד, ב-1993, כאשר נתניהו עוד דבק באידיאולוגיה של תנועתו ובחינוך שקיבל בביתו.
כמה ציטוטים לדוגמה: "הליכוד יעשה להשלמת החוקה למדינת ישראל. החוקה תבטיח שאת אופיה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, מדינה חופשית ודמוקרטית, המקיימת שוויון לכל אזרחיה ולכל תושביה ללא משוא פנים וללא אפליה.
בימי ממשלת הליכוד החלה מהפכה חוקתית בישראל ונחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. זכויות יסוד של האדם מוגנות עתה לא רק נגד עריצות השלטון אלא גם נגד פגיעה לא הוגנת על ידי המחוקק.
הליכוד יפעל להשלמת חקיקת חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם, שהוא מיסודות השקפת העולם של הליכוד. כדי לעגן בחקיקת יסוד את השוויון בפני החוק, חופש הביטוי, חופש ההפגנה, חופש האסיפה, חופש ההתאגדות, חופש הדת, הזכות למשפט הוגן ועוד.
הליכוד יפעל לחקיקת חוק יסוד: החקיקה.
עם השלמת שני חוקי יסוד אלה תושלם למעשה חוקה למדינת ישראל.
… הליכוד יעשה לחיזוק שלטון החוק בישראל.
יובטחו עליונות המשפט וכפיפותן של כל הרשויות למשפט המדינה.
ייעשה לחיזוקה של מערכת המשפט ולשיפור תפקודה…
הליכוד יעמוד על משמר עצמאותה של הרשות השופטת. יימשך תהליך חיזוק מערכת בתי המשפט…
… ייעשה לשמירת מעמדה העצמאי ואיכותה המקצועית של פרקליטות המדינה".
וכן הלאה וכן הלאה.
אני רוצה להתעכב על דגשים חשובים במסמך הזה ולהשוותו לנראטיב של המהפכה המשטרית. על פי הנראטיב, נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, על דעת עצמו, הגדיר את שני חוקי היסוד שהתקבלו ב-1992 כחוקה והגדיר אותה כמהפכה חוקתית. והנה, שנתיים טרם מינויו של ברק לנשיא בית המשפט העליון, החלטה רשמית של ועידת הליכוד, המוסד העליון של הליכוד, בהנהגתו של נתניהו, מגדירה את שני החוקים הללו כיסודות בחוקה ומגדירה את חקיקתם מהפכה חוקתית, ומתגאה, בצדק, בכך שממשלת הליכוד הובילה אותה. אגב, בניגוד למהפכה המשטרית – את המהפכה החוקתית הובילה ממשלת הליכוד, בהנהגת שמיר, בהסכמה רחבה עם האופוזיציה. הליכוד מתחייב לחקיקת עוד שני חוקי יסוד שיבטיחו את חרויות האדם, כולל את השוויון בפני החוק, ובכך תושלם חקיקת החוקה.
שנית, הליכוד נשבע אמונים לעליונות המשפט, אותו עיקרון מבית מדרשו של בגין מאז הקמת תנועת החרות ב-1948. הוא מבהיר שכל הרשויות במדינה כפופות למשפט המדינה. והוא מבהיר הבהר היטב, שעם חקיקת חוקי היסוד הללו יוכל בית המשפט העליון להתערב לא רק בהחלטות הממשלה אלא גם בחוקי הכנסת. "זכויות יסוד של האדם מוגנות עתה לא רק נגד עריצות השלטון אלא גם נגד פגיעה לא הוגנת על ידי המחוקק".
זו דרכו ההיסטורית של הליכוד. המהפכה המשטרית היא מהפכה נגד האידיאולוגיה הזאת ויישומה החלקי בפועל. המהפכה המשטרית היא קודם כל מהפכה נגד האידיאולוגיה של הליכוד ומורשתו של בגין.
* שאלה של אמון – על פי הנראטיב של המהפכה המשטרית, אחת ממטרותיה היא לשקם את אמון הציבור בבית המשפט העליון, שנפגע מאוד בשנים האחרונות.
הבעיה אמתית. אכן, אמון הציבור בבית המשפט העליון נסדק. בסקר חדש, שהתפרסם במוסף שבת של "ידיעות אחרונות", רק מיעוט מהציבור – 37%, נותנים אמון בבית המשפט העליון. חלק מן הסיבה לכך היא האקטיביזם השיפוטי, שפגע באמון הציבור, כפי שרבים וטובים, ואני ביניהם, התריעו לאורך השנים. סיבה נוספת היא מסע ההסתה וההכפשות נגד מערכת המשפט, מצד אלה שכביכול מנסים היום לפתור את הבעיה במהפכה המשטרית.
אך הצעתם – השתלטות הפוליטיקאים על בית המשפט, לא תפתור את הבעיה, אלא רק תחריף אותה. באותו סקר, רק 20% מהציבור נותנים אמון בכנסת. האם הפתרון לבעיית האמון בבית המשפט הוא הכפפתו למי שהאמון בו נמוך הרבה יותר?
* הזגג – בסרטו "הנער", מלמד הנווד צ'רלי צ'פלין את הילד שמצא ואימץ, לרוץ לאורך הרחוב ולנפץ חלונות, על מנת שהוא, הזגג, ילך אחריו ויתקן אותם.
כך, אלה שבמשך שנים מסיתים נגד מערכת המשפט, משמיצים אותה ומדרדרים את אמון הציבור בה, ועכשיו באים עם "פתרון" לשיקום האמון בה.
דימוי מתאים אחר הוא לאיש שרצח את הוריו ומבקש מבית המשפט רחמים, כי הוא יתום.
* עלובי נפש – אני בז לכל הביביסטים הבכיינים שהחליפו את תמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק בכרזה הבכיינית: "אזרח סוג ב'". יאללה, קחו טישו, עלובים.
* מחלוקת בעידן פוסט אמת – ניסיתי לקיים הידברות עם ביביסט מסוים. השיחה גלשה מהר מאוד לוויכוח סוער ובשלב מוקדם יחסית חתכתי אותו.
בן שיחי שטוף מוח, מהונדס תודעה ומוזן מהשקרים והקונספירציות של ערוץ התעמולה 14 ודפי המסרים של תעשיית השקרים וההסתה ברשתות החברתיות. הוא שטוף קונספירציות, כך שאין שום בסיס משותף לשיח עמו. לדוגמה, הוא יודע, לא מאמין – יודע, בוודאות, שמשלמים למפגינים נגד המהפכה. מי שהולך להפגין מקבל 500 ₪. כמובן שמספרי המפגינים נמוכים בהרבה ממה שמספרת לך "התקשורת הסמולנית". הוא המום ונדהם מכך שאני מכחיש את מה שכל אחד יודע – שמשלמים למפגינים כסף. "אה, ברור", הוא מתבכיין, "כל מה שאתה אומר זו אמת ומה שאני אומר זה שקר. ברור". כן, השיח הביביסטי הוא רלטיביזם פוסט מודרני על סטרואידים. אין אמת. אין עובדות.
אני משווה את השיח הזה לשיח שלי עם אנשים רבים בימי המאבק על הגולן, או סביב עקירת גוש קטיף, או בנושא אוסלו ועוד. המחלוקת הייתה קשה וכמעט לא ניתנת לגישור, אך היה זה דיון על דעות. לא על העובדות. ברור היה שהגולן הוא שטח בצפון מזרח המדינה הגובל בסוריה. היום אין עובדות. זה לא כיסא. אתה טוען שזה כיסא. אני טוען שזו נעל. למה אתה חושב, שאם אתה פריבילג מהאליטה אתה יודע טוב ממני אם זה כיסא או נעל? באופן הזה אי אפשר לדבר.
איך מנהלים מחלוקת בעידן הפוסט אמת, כשאנו מתבוססים בביצת תרבות השקר הביביסטית?
* ליברמן ורשימת המכולת – ועוד באותה שיחה – בן שיחי פותח בטלפון שלו מסמך, ממנו הוא קורא רשימת מכולת של כל הסמולנים המושחתים שלא חקרו אותם או סגרו להם את התיק, שעה שבמשך שנים תופרים תיקים לנתניהו. זה חם צוואר, ההוא פגסוס, שלישי 2014, כל מיני הבלים וגוזמאות. וכמו כן, ליברמן.
עד לא מכבר, אותם גורמים הציגו את נתניהו ואת ליברמן כדוגמה לפוליטיקאים ימנים שהדיפ-סטייט רודף אותם. כמה שנים חוקרים את ליברמן, כמה שוטרים וכמה כסף מבזבזים, עד שיצליחו להפליל אותו. אין עבירה בספר החוקים שלא העלילו עליו. אפילו העלמת עדים. אילו הורשע, הייתה זו הוכחה שהשופטים הסמולנים שותפים לקנוניה. מכיוון שהוא זוכה, הזיכוי הוא הוכחה שסתם רדפו אותו ותפרו לו תיקים. וכאשר גורמים בפרקליטות או פורשיה מתחו ביקורת על הזיכוי, הייתה זו הוכחה שאפילו אחרי שזוכה, הסמולנים ממשיכים לרדוף אותו.
עד שיום אחד הוא הפנה עורף לנתניהו ונתניהו הכריז עליו כשמאלני. ומיד, הוא עבר לצד הנכון של רשימת המכולת. הנה, ליברמן המושחת, שהעלים עדים, מאותרג כיוון שהוא סמולני, שעה שלנתניהו תופרים תיקים.
הוא שאמרתי. קשה מאוד לנהל מחלוקת בעידן הפוסט אמת.
* פגיעה ביודעין בבריאות הציבור – אין שמץ של שיקול ענייני בהחלטתו של סמוטריץ' לבטל את המס על השתיה המתוקה. זו החלטה חפה לחלוטין משיקול של טובת הציבור.
ההחלטה הזאת היא חלק מהמסע המטורף של ביטול כל מה שהחליטה עליו הממשלה הקודמת. יתר על כן, במלחמתם המטורפת נגד ממשלת השינוי, החרדים המציאו קונספירציה מטורללת, על פיה המס הוטל כדי לדפוק את החרדים. בכמאה מדינות הוטל מס על השתיה המתוקה, מתוך שיקול של שמירה על בריאות הציבור. האם הם עשו זאת כדי לתת אליבי לליברמן כשיחליט לדפוק את החרדים?
זו החלטה צינית ופופוליסטית, תוך פגיעה ביודעין בבריאות הציבור.
* אל תתנו להם רובים – ארגוני הטרור לה-פמיליה ולהב"ה (קו-קלוקס-קלאן הישראלי) הם הזרוע הסמי-צבאית של הכהניזם.
הקמת מיליציה כהניסטית חמושה הכפופה לבן גביר, עתידה להפוך לצבא פשיסטי בישראל.
אל תתנו להם רובים!
* מהיכן תמומן המילציה הפשיסטית – ממשלת הקלון הרעה הזאת, מקצצת בתקציבי חינוך ילדינו, בריאותנו, רווחתנו וביטחוננו, כדי לממן את הקמת המיליציה הפשיסטית של בן גביר.
נתניהו הוא בן של היסטוריון ובקיא בהיסטוריה, והוא יודע היטב מה קרה במקומות שבהן הוקמו, במאה שעברה, מיליציות פשיסטיות מהסוג הזה.
* תומך טרור – השר (!) ל"ביטחון" לאומני נפגש עם משפחות המחבלים שהתנפלו בגרזנים על משפחה פלשתינאית, כולל ילדה בת שלוש, בניסיון לרצוח אותם והזדהה עם המחבלים, שהגשימו במעשיהם את האידיאולוגיה הכהניסטית.
ראש הממשלה לא פיטר את תומך הטרור.
* מנהיג כהנא יוגנד – באולפן שישי הוקרן קטע מהופעה טלוויזיונית של בן גביר אחרי הטבח במערכת המכפלה, כאשר כיהן כמנהיג הכהנא-יוגנד, ועוד לפני שלמד מבני דמותו באסלאם הקנאי את שיטת ה"תאקיה", ההסתרה. הוא העלה על נס את המעשה של "הצדיק גולדשטיין". הוא אמר ש"לא תרצח" תקף רק כלפי יהודים. וכשנשאל אם הם יירו על חיילי צה"ל אם יישלחו לפנות יישובים הוא הבטיח ש"ישפך דם" (כלומר במקרה הזה "לא תרצח" לא תקף גם כלפי חיילי צה"ל). הוא הבהיר שאת הערבים צריך לגרש – "ערבים לערב יהודים לציון".
זה בן גביר נטו, בלי מסכות. כל המהלך שלו נועד להביאו לשלטון כדי להגשים את תורת הגזע הזאת.
* מינוי אבסורדי – כששמעתי שמינו את מאי גולן לשרה לקידום מעמד האישה, ניסיתי לחשוב על האבסורד הכי קיצוני כדי להדגים עד כמה המינוי אבסורדי.
במחוזות הדמיון החולני שלי, הצלחתי לדמיין את הסיוט הבא. תחזיקו חזק. מינוי של בן גביר לשר לביטחון לאומי.
* נגד הפרדה – בימים שבהם הארץ סוערת והחברה נקרעת כפי שלא נקרעה מעולם, הלכו מעמנו שני אישים שהם התגלמות המתינות וכל חייהם הוקדשו לקירוב לבבות ולקידום האחדות הלאומית – האחד הוא ד"ר צביקה צמרת והשני הוא פרופ' אמנון שפירא.
אמנון שפירא, המזכ"ל המיתולוגי הנערץ של "בני עקיבא" וממנהיגי הקיבוץ הדתי, נלחם נגד ההקצנה הדתית והחרד"לות. המאבק שלו היה דתי, מטעמים דתיים וכדי לחזק את הדת והמסורת בישראל.
אחת המלחמות הגדולות שלו לאורך עשרות שנים הייתה נגד הפרדה מגדרית בציונות הדתית. הוא נלחם כארי שלא תיכנס, חלילה, הפרדה בין בנות ובנים ל"בני עקיבא". רק אחרי שסיים את תפקידו, הסכר נפרץ.
* מי רצח את תאיר ראדה – דבר אחד בטוח. עכשיו הרוצח מסתובב חופשי.
* גאה במערכת המשפט הישראלית – למרות שאישית אני מאמין באשמתו של זדורוב, אני גאה במערכת המשפט הישראלית, שכאשר יש ספק – היא מזכה נאשם ברצח.
אני גאה במערכת המשפט הישראלית, שכאשר עולה ספק מחליטה על משפט חוזר ובמשפט החוזר השופטים אינם מחויבים לפסיקות במשפט הקודם, אלא בוחנים מחדש את הראיות ופוסקים על פי הבנתם ומצפונם.
אם הפרקליטות אכן דבקה בעמדתה, אני מצפה שתערער, כי אם להערכתה הרוצח מסתובב חופשי, עליה לעשות מה שהחוק מאפשר לה, כדי למנוע זאת.
האירוע צריך לספק חומר למחשבה לתומכי עונש המוות. אדם שמורשע בדין – עשוי להיות מזוכה בעתיד. מי יחזיר לחיים את מי שהוצא להורג?
הרמב"ם כתב: "יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים".
* הרוב יקבע מי אשם – אלה שמנצלים את פסק דין זדורוב כדי להשתלח במערכת המשפט וכדי להצדיק את המהפכה המשטרית שכנעו אותי.
אני מציע שמעכשיו, מי שיחליטו אם נאשמים ברצח אשמים או זכאים יהיו הפוליטיקאים, כי הם מבטאים את רצון העם, ואם העם רוצה לזכות או להרשיע נאשם – העם יקבע. זאת הדמוקרטיה, לא?
* שופט מבריק – השופט אשר קולא, ראש הרכב המשפט החוזר של רומן זדורוב הוא איש הגולן. הוא תושב חספין. היה סגן ראש המועצה האזורית גולן והיועץ המשפטי של ועד יישובי הגולן בשנות המאבק "העם עם הגולן". אדם מבריק, חריף ביותר, חכם מאוד, הגון וישר. עם זאת, אני נוטה לקבל דווקא את עמדת המיעוט. הראיון של זדורוב לברהנו טגניה בערוץ 12 חיזק את הערכתי זו.
* אבישי גרוסמן – הלך לעולמו המחנך והסופר אבישי גרוסמן מקיבוץ עין שמר. איש יקר. מחנך בנשמתו. היה מן היונים ביותר בתנועה הקיבוצית ותמך בסרבנות שרות ב"שטחים", והיו בינינו מחלוקות עמוקות וויכוחים בתקשורת הקיבוצית. בשנים 2001-2003 חבשנו יחד את ספסלי בית המדרש "ניגון" במדרשה באורנים, והתיידדנו מאוד. הכרתי בערכיו ומוסריותו, שהביאו אותו למסקנות פוליטיות הפוכות לשלי. לעומת זאת, דעותינו היו קרובות מאוד בנושא הקיבוצי – תמיכה בערכי הקיבוץ השיתופי. ב"ניגון" למדתי להכיר פן אחר שלו – אהבתו למקורות ישראל והזדהותו עם ארון הספרים היהודי.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון
בֵּית קָמָה – בית קמה הוא קיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי במועצה האזורית בני שמעון, 4.5 ק"מ מצפון לרהט.
הקיבוץ עלה לקרקע ב-1949. ייסדו אותו עולים חלוצים, שורדי השואה, בוגרי תנועת השומר הצעיר בהונגריה.
יעקב לוינגר, שליח השומר הצעיר במזרח אירופה שארגן את הגרעין לעליה ולהתיישבות, העניק לקיבוץ את השם ספיח. ספיח הוא תבואה או גידול אחר הצומחים מאליהם מהזרעים שנשרו בשעת הקציר הקודם. ההשראה שלו לשם היה שירה של רחל המשוררת "ספיח".
הֵן לֹא חָרַשְׁתִּי, גַּם לֹא זָרַעְתִּי,
לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי עַל הַמָּטָר.
וּפֶתַע, רְאֵה-נָא! שְׂדוֹתַי הִצְמִיחוּ
דָּגָן בְּרוּךְ שֶׁמֶשׁ בִּמְקוֹם דַּרְדַּר.
הַאִם הוּא סְפִיחַ תְּנוּבוֹת מִקֶּדֶם,
חִטֵּי חֶדְוָה הֵם, קְצוּרִים מֵאָז?
אֲשֶׁר פְּקָדוּנִי בִּימֵי הָעֹנִי,
בָּקְעוּ עָלוּ בִּי בְּאֹרַח רָז.
שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֶינָה, שַׁדְמוֹת הַפֶּלֶא
שַׂגְשֵׂגְנָה, שְׂגֶינָה, וּגְמֹלְנָה חִישׁ!
אֲנִי זוֹכֶרֶת דִּבְרֵי הַנֹחַם:
תֹּאכְלוּ סָפִיחַ וְאַף סָחִישׁ.
לוינגר ראה באותם פליטי שואה העולים לארץ ישראל להקים יישוב בנגב, נס כמו צימוח הספיח בשירה של רחל; ראה בשירה של רחל ביטוי לתקווה לשגשוג ופריחה והצלחה. רחל כתבה את השיר בהשראת נבואת הנחמה של ישעיהו לנצורים בירושלים במצור של רבשקה, שר הצבא האשורי.
ישעיהו הבטיח לנצורים ניצחון: "אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי. הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ. … לא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלַםִ בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשֹוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם, וְאַתָּה תִּנָּצֵל".
ולא רק ניצחון במלחמה מבטיח ישעיהו, אלא גם שגשוג בימי השלום שאחריה: "אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם".
ברוח הזאת הציע לוינגר את השם.
ואכן, כשהקיבוץ עלה לקרקע הוא נקרא ספיח. מתוך מגילת העליה של הקיבוץ: " אנו חברי קיבוץ השומר הצעיר 'ספיח', מפליטת הגולה אשר בהונגריה, מניחים את היסוד לביתנו, להיותו יישוב של קבע בערבות הנגב המשוחרר, באדמות תל אל מליחה. יהי ביתנו זה אשר יקום לנו, לבנינו, ולנדחי הגולה, אשר יבואו לארוג יחד אתנו מסכת חיים, בניין ויצירה".
ועדת השמות הממשלתית לא אישרה את השם ספיח, והחליטה לתת לו את השם בית קמה. השם בית קמה מציין את שדות הקמה, התבואה המשתרעים בסביבה זו. השם ניתן לקיבוץ בהשראת הפסוק "והיה כאסוף קציר קמה " (ישעיהו ז'). זה שמו של הקיבוץ מאז 1951.
לאחר העליה לקרקע הצטרפו לחלוצים מהונגריה חלוצים מפולין, ובשנים שלאחר מכן גם מארגנטינה, צרפת וישראל.
* "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 