פינתי השבועית ברדיוטק, 31.10.22
מחר נלך שוב לקלפי. בעבר נהגתי להקדיש את הפינה שלפני הבחירות – לבחירות. אבל בתדירות שבהן מתקיימות אצלנו בחירות, אם לפני כל סיבוב אשמיע שיר שעוסק בבחירות, לא יישאר כמעט מקום לנושאים אחרים. לכן, חוץ מלקרוא לכם, המאזינים, להצביע למחנה הממלכתי, אתעלם לחלוטין מן הבחירות.
בעצם, גם השיר שנשמיע עוסק בבחירה. הבחירה של עומר הברון, הידוע יותר בשם הבמה שלו ג'ימבו ג'יי, לעזוב את תל-אביב ולעבור לעוטף עזה, לקיבוץ אור הנר. כך גם הבחירה של גל ניסמן מלהקת "פול טראנק" לעבור לקיבוץ בעוטף עזה, קיבוץ רוחמה, שם הוא התקבל לחברות. שני האמנים עברו לקיבוצים בדרום בערך באותה תקופה, לאחר מבצע "צוק איתן". ג'ימבו ג'יי וניסמן כתבו יחד את מילות השיר "סתלבט בקיבוץ", ניסמן הלחין אותו יחד עם זוהר ברזילי. "פול טראנק" וג'ימבו ג'יי שרים את השיר.
אני אוהב מאוד את ג'ימבו ג'יי, הראפר, השחקן ואמן ה"ספוקן וורד". ממש בראשית דרכו הוא הופיע באורטל ומצא חן בעיניי. הוא חכם, מבריק, אוהב את השפה העברית ויודע ללהטט בה היטב, וזה מה ששבה את לבי. שירו האהוב עליי ביותר הוא "עשיתי".
עומר הברון למד תקשורת במכללת ספיר בשדרות והתגורר בקיבוץ אור הנר. אז התאהב הן בנגב המערבי, המכונה "עוטף עזה", והן בחיי הקיבוץ. בתום הלימודים הוא עבר עם זוגתו לתל-אביב, אך כפי שסיפר בראיונות, "הלב נשאר בעוטף עזה" והם חזרו לקיבוץ. ג'ימבו ג'יי פרסם שם את אחד משיריו היפים "עזבנו את תל-אביב". בשיר הזה הוא מספר שאמנם בעוטף עזה יש אזעקות ונורים טילים ו"החקלאים צמאים לגשם אבל מטפטפים רקטות", אבל "אנחנו לא מתגעגעים", כי איכות החיים כאן, בעוטף, טובה לאין ערוך מזו שבתל-אביב. הוא מתאר את האלימות בתל-אביב, את המקקים בתל-אביב, את מצוקת החניה בתל-אביב, ו"אנחנו לא מתגעגעים".
מקובל לומר שפעם הקיבוץ עמד בלב ההוויה הישראלית ובכלל זה ביצירה התרבותית, ואילו היום הוא נדחק לקרן זווית. יתכן. אבל כאשר יצא השיר "סתלבט בקיבוץ" הוא עורר עניין רב, זכה לפופולריות רבה ולהשמעות רבות, ונבחר לשיר השנה בגלגלצ, וב- ynetורדיו תל-אביב.
מספר גל ניסמן: "לא מעט שנים העברתי בלא מעט קיבוצים בכל הארץ, ובעיקר ב-6 השנים האחרונות בהם אני גר בקיבוץ בדרום, הביאו את הרצון לכתוב שיר על ההווי בקיבוץ, על הבחירה לגור רחוק מכל הסצנה, על השקט וגם קצת להסתלבט על הסתלבט.
במהלך הכתיבה הרגשתי קצת תקוע עם טקסט ורציתי טייק של מישהו אחר שמבין בנושא, אמן הטקסט ואחד הראפרים הכי טובים שיש – ג'ימבו ג'יי. הוא הגיע לקיבוץ, ישבנו לקפה באולפן, השמעתי לו סקיצה עם הפזמון ועם הבתים בלי טקסט ואחרי שדיברנו קצת על הנושא הוא אמר לי "אני הולך לעבוד, נדבר בקרוב". תוך יומיים קיבלתי סמס צנוע של… "נראה לי שיש כיוון", בסשן הבא הוא חזר עם 7 דונם טקסט מדהים, שהיה אפשר לעשות ממנו אלבום קונספט שירי קיבוץ. זה היה כמו לטייל בחנות ממתקים ענקית, רק תבחר מה בא לך, אז התחלנו לסנן מה כן מה לא, נקרענו מצחוק והיה כיף, אז הלכנו להקליט והיה כיף".
הקליפ של השיר צולם בקיבוץ רוחמה. להקת הגבעטרון הוציאה גרסת כיסוי לשיר, עם תמיר גרינברג.
כחבר קיבוץ, אך טבעי ששיר על הקיבוץ, בוודאי כזה שהפך ללהיט פופולרי כל כך, מרתק אותי. איך מוצג הקיבוץ? האם אני מזדהה עם הקיבוץ כפי שהוא מוצג בשיר? האם אני מזהה בו את הקיבוץ שלי, אורטל? האם אני מזהה בו את עצמי כקיבוצניק?
אז קודם כל, יש בשיר שורה שנכתבה עליי: "בן אדם, שאוהב לגור בְּחוֹר ולקרוא לו מרכז העולם".
אני אוהב את השיר. זה שיר יפה עם מנגינה מדליקה, מקפיצה ומדבקת. באשר למסרים שבו; יש שאני אוהב יותר ויש שאני אוהב פחות. בשנות השמונים המוקדמות יצא התק"ם בקמפיין קליטה, כולל תשדירי שירות בערוץ הטלוויזיה היחיד, תחת הכותרת "אל תהיה לחוץ, בוא לקיבוץ". המסר היה שבעיר אתה כל הזמן לחוץ ואילו בקיבוץ אתה נהנה מסתלבט. הקמפיין הזה הניב גל קליטה גדול שעד היום הוא טראומטי בתנועה הקיבוצית; סמל לקליטה לא איכותית, שהורסת קיבוצים. קיבוצניקים המתנגדים לקליטה, ויש כאלה לצערי, מנפנפים בו כהוכחה לסכנות שבקליטה. המוני הנקלטים באו לקיבוץ כדי להירגע, כדי להסתלבט, כדי לפוש; משל באו לצימר בקיבוץ, ולא כדי להצטרף אל מתחת לאלונקה, עם הנושאים את הקיבוץ על כתפיהם. הייתה זו קליטה באיכות נמוכה ביותר.
כל חיי באורטל אני עוסק בקליטה, החל בהדרכת גרעינים ושלוש קדנציות בהובלת הצמיחה הדמוגרפית ושתי קדנציות כמזכיר הדוחף לקליטה. בקדנציה האחרונה שלי בצמיחה הדמוגרפית שנמשכה 9 שנים, קלטנו עשרות משפחות לאורטל. ובכל עיסוקי בקליטה, עומדת לנגד עיניי טראומת "אל תהיה לחוץ בוא לקיבוץ" כדגל אזהרה; היזהר לא לקלוט את מי שמחפש את הקיבוץ כדי לא להיות לחוץ. ובכל שיחותיי עם מועמדים לקליטה, תמיד אני שם דגש על התובענות של הקיבוץ, בעבודה ובפעילות התנדבותית. לא בכדי, האנשים שקלטתי הם היום המובילים את אורטל והם מלאי רוח תרומה ועשיה.
כך, שכאשר אני שומע את צמד המילים "סתלבט בקיבוץ" אני נדרך. זה מריח לא טוב. "אנ'לא עובד קשה בשביל להיות עשיר" – איך אנו מבינים את השורה המתוחכמת הזאת? אפשר להבין אותה כ"לא מעניין אותי להיות עשיר ולכן אני לא עובד קשה, ואת זה אני יכול לעשות בקיבוץ". אפשר להבין אותה כאני עובד קשה, אבל לא כדי להיות עשיר, כי איני מחפש בחיים את העושר. שתי פרשנויות מנוגדות זו לזו ב-180 מעלות. הפרשנות הראשונה היא של חברי קיבוץ, שמזיקים לקיבוץ, שהם נטל על הקיבוץ. הפרשנות השניה היא של חברי הקיבוץ שתורמים לו והם נכס לקיבוץ. כמובן שאני בוחר לפרש את השורה באופן המתאים לי, אך מודע גם לכך שניתן לפרש אותה אחרת. חשוב לי שהציבור שמחוץ לקיבוץ, לא יטעה להבין שהקיבוץ הוא מקום לבטלנים.
מה ג'ימבו ג'יי חיפש כשבא לקיבוץ? על פי השיר, זמן רב הוא לא ידע מה הוא מחפש, ולכן חש קצת תקוע. לא ממש מבין מימינו לשמאלו. הוא השווה זאת לשליח שמגיע לקיבוץ, ולא מבין איך אין בו שמות רחובות ומספרים, ומציג זאת בהומור שלו. הוא מצא בקיבוץ את היכולת לא להיות לחוץ, מה שמזכיר לי את אותו קמפיין זכור לרע. "עד שמשהו נפתח בי כמו השער הצהוב, לא ידעתי שחיפשתי אז זקנה על קלנועית שתצא עליי 'בחור אתה טס כמו חללית'! וואלה.
פה זה לא מרוץ, פה לא צריך ללחוץ, פה לא נורא אם לא יהיה חרוז". עוד פעם לא צריך ללחוץ? מצד שני, באמת חלק ממה שיפה בקיבוץ, הוא שאין כאן מרוץ. יש עבודה קשה, אך אין מרוץ, אין תחרות מטורפת. אבל מה זה "פה לא נורא אם לא יהיה חרוז"? מעבר לשורה ארס פואטית שבה היוצר מתוודה שלא מצא חרוז, אם חלילה הכוונה היא לבינוניות, זה מסר בעייתי מאוד. הרי אני חותר למצוינות בקיבוץ.
"אל הגליל והבקעה לערבה ולגולן, משפחות עולות בסופ"שים כמו לכותל. חלומות מתוקים, על שדות ירוקים, אבל כל הדרכים מובילות לחדר אוכל". אכן, הקיבוצים הם הגליל והבקעה, הערבה והגולן. התיירות הקיבוצית פורחת. סיפור הקיבוץ הוא בעבורי חלום מתוק; חלום שהגשמתו אינה ביום המעבר לקיבוץ, אלא החל ביום הקליטה והלאה, לאורך כל החיים. הקיבוץ הוא שדות ירוקים. וחדר האוכל, שכל הדרכים מובילות אליו, הוא אכן הלב הפועם של הקיבוץ.
הוא חוזר לסיבות שבעטיין הוא ברח מתל-אביב; מצוקת החניה, החיים בתוך אתר בניה. טוב לו בפריפריה הרחוקה והמבודדת, שבה אם תזמין פיצה היא תגיע בתוך יומיים, ואם אתה רוצה לצאת לדרינק, אתה צריך לנסוע שעתיים. זה אולי מחיר, אבל שווה לשלם אותו למען הדברים היפים שהוא מוצא בקיבוץ: " אבל יש פה ים שקט וים התראות וים דשא ויש פה גם ים ממטרות וים שמש
שמשזפת ים לטאות ויש פה ים ים ים בריכות". כן, יש גם ים התראות, יש מחיר גם לחיים בקיבוץ בעוטף עזה, אך הוא מתגמד כאשר רואים את המכלול, את ים הדברים הנפלאים. ג'ימבו ג'יי משתף מחוויותיו בסְפָר הדרומי, אך אינו שוכח את הספר הצפוני, ונותן קרדיט לפאב "הפטריה" שבקיבוץ דן בגליל העליון.
כאשר אני בוחן את מילות השיר, יש מסרים שאני אוהב יותר ויש שאני אוהב פחות, אבל במכלול אני אוהב את השיר, את ההומור, את המנגינה המקפיצה.
נסיים בברכת מזל טוב לגיל ניסמן, שלפני שבועיים אשתו ילדה.
כמה זה לחוץ אז למה עיר?
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר
אנ'לא עובד קשה בשביל להיות עשיר
לא מחפש כפיים אם זה לא בסוף ה-
עד שמצאתי מה חיפשתי קצת הרגשתי תקוע
כמו שליח שלא קולט שבקיבוץ אין רחוב
"אתה רואה פח?"
"יש פה באמפר"
"וואה וואה אתה לא קרוב"
עד שמשהו נפתח בי
כמו השער הצהוב
לא ידעתי שחיפשתי אז זקנה על קלנועית
שתצא עלי
"בחור אתה טס כמו חללית"
וואלה
פה זה לא מרוץ
פה לא צריך ללחוץ
פה לא נורא אם לא יהיה חרוז
חרוז
ניסיתי אז לפרוח בבטון המזוין
לקח לי זמן לקלוט שהבטון עושה לי פריחה
לקח לי זמן לענות לכל מי שאמר
"שמע אתה גר רחוק"
נכון אחי, גר רחוק, ממך
כמה זה לחוץ אז למה עיר
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר
לא עובד קשה בשביל להיות עשיר
לא מחפש כפיים אם זה לא בסוף השיר
והיו ימים הייתי קצת עכבר העיר
אלחוטי, אחותי זה השביל של האופניים שם
בסוף אפילו לא עכבר הכפר
סתם בן אדם
שאוהב לגור בחור
ולקרוא לו מרכז העולם
או פריפריה? סרט מלחמה או בית שאן אימפריה?
רמקולים על שפת כינרת, טבריה, אחלה צחוקים או טרגדיה?
ניסמן, נראה לי איזה ילד שינה את הערך של האסי בוויקיפדיה.
עזוב ג'ימבו שחרר
אל הגליל והבקעה לערבה ולגולן
משפחות עולות בסופ"שים כמו לכותל
חלומות מתוקים
על שדות ירוקים
אבל כל הדרכים
מובילות לחדר אוכל
כמה זה לחוץ אז למה עיר
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר
לא עובד קשה בשביל להיות עשיר
לא מחפש כפיים אם זה לא בסוף השיר
לא רוצה לריב על חניה
א-הה
למה לי לגור בתוך אתר בניה?
תן לי מיקרופון וגופייה
יאללה ג'ימבו קח אותי לפטרייה
יושבים פה בקיבוץ חושבים מה לעשות
חיים לנו בסרט כאילו יש אפשרויות
רוצה ליפול על פיצה אבל היא תגיע עוד יומיים
רוצה לצאת לדרינק? סע שעתייים!
אבל יש פה ים שקט
וים התראות
וים דשא
ויש פה גם ים ממטרות
וים שמש
שמשזפת ים לטאות
ויש פה ים ים
ים בריכות
כמה זה לחוץ אז למה עיר
סתלבט בקיבוץ בחצי מחיר
לא עובד קשה בשביל להיות עשיר
לא מחפש כפיים אם זה לא בסוף השיר.