תהליך היכרות בעידן קורונה

הקורונה השפיעה על תהליך הצמיחה הדמוגרפית באורטל לטוב ולרע. ההשפעה החיובית, והיא העיקר, היא גל של פניות לקליטה לאורטל בעקבות הסגר הראשון של הקורונה, ובימים האחרונים מסתמן גל נוסף, בעקבות הסגר השני. ההתכנסות של אנשים בבתיהם יצרה להם הזדמנות לחשבון נפש של חייהם, ורבים הגיעו להכרה שהם מבזבזים את חייהם במרדף עקר וחסר תכלית אחרי הזנב של עצמם, בחיי הניכור העירוניים והגיע זמן שינוי ותמורה באורח חייהם. זו הזדמנות גדולה בעבורנו.

ההשפעה השלילית היא על היכולת לקיים תהליך היכרות סדיר. לאחר ראיון טלפוני שלי עם המשפחה וביקור בית שלי אצלה – השלב הבא הוא סופשבוע באורטל. האירוח הזה חשוב ביותר, הן בשל המפגש של צוות היכרות עם המשפחה ולא פחות חשוב – המפגש הבלתי אמצעי של המשפחה עם שלוש משפחות באורטל. המפגש הזה הוא הזדמנות גדולה לאפשר למשפחה לראות את אורטל דרך עיני משפחות שונות זו מזו באורטל. רצף הביקורים של המשפחות בכל שנה וההירתמות של חברים רבים לארח, יוצר אווירה של תנופת צמיחה וקליטה.

למרבה הצער, הקורונה משבשת את היכולת שלנו לקיים את האירוחים. בתחילת הגל הראשון סגרנו את אורטל מפני כניסה של אנשים מבחוץ, וגם לאחר הסגר, חלף זמן עד שפתחנו את התיירות ואת חדר האוכל. וכשפתחנו את התיירות, הייתה תפוסה מלאה בכל יולי אוגוסט. בשבועות הללו של הסתיו היינו אמורים להיות בעיצומה של תנופת אירוחים. הספקנו לארח משפחה אחת בלבד, ואז פרץ הסגר השני. והפעם צפוי תהליך איטי יותר של הקלות ויציאה ממנו.

מצב זה עלול היה לגרום לנו לאובדן שנת הקליטה, כיוון שתהליך ההיכרות בנוי כך שכל שלב בתהליך הוא תנאי למעבר לשלבים הבאים. אם נמתין עד סוף ההגבלות, לא נספיק לערוך את תהליך ההיכרות.

לכן, צוות היכרות החליט על תכנית חלופית. בשבועות הבאים נזמין קבוצות של ארבע משפחות לסדנת היכרות בימי שישי, בין השעות 10:00-16:00. בנינו תכנית יפה ומשמעותית ליום הזה, שיובל בידי חברי צוות היכרות ויונחה בידי שרון פ"א ומיכל נ"ר שנרתמו לבניית הסדנה והנחייתה.

סדנאות ההיכרות מיועדות למשפחות המועמדות הן לקליטה לחברות והן להרחבה הקהילתית.

בעקבות הסדנה נחליט מי מבין המשפחות תמשיך הלאה בתהליך ותעבור לשלב האבחונים.

אנו מקווים מאוד שבהמשך התהליך ניתן יהיה לבצע את שבתות האירוח, בשל חשיבותן, אך הסדנה תשחרר את החסם בפני המשך התהליך. אם וכאשר ניתן יהיה לארח, ננסה לעשות בליץ של אירועים, של מספר משפחות במקביל. יהיה זה מבצע שיחייב הירתמות גדולה של חברי אורטל לארח באותן שבתות.

****

תהליך ההיכרות מתעכב השנה מסיבה נוספת – טרם התקבלה ההחלטה על המודל הכלכלי החדש של הקליטה. אני מקווה שהחלטה תתקבל מהר ככל הניתן. אולם כדי לא לתקוע את התהליך, עד ההחלטה נהפוך את סדר האבחונים, ונקדים את האבחון הקהילתי לאבחון הכלכלי. בדרך כלל האבחון הכלכלי קודם לקהילתי, ואנו שולחים לאבחון הקהילתי רק את המשפחות שעומדות בדרישות הכלכליות של אורטל. עד שתתקבל החלטה בנדון, אין טעם לאבחון הכלכלי וזו הסיבה לשינוי בסדר.

טרם החלטנו כמה משפחות נקלוט בשנת 2021. ההחלטה תתקבל רק אחרי שינוי המודל הכלכלי. אנו בקשר עם משפחות מצוינות, שנתברך בהן בשנים הקרובות.

מידף – עלון קיבוץ אורטל

הביצה, התרנגולת והצמיחה הדמוגרפית

צפיתי בהדמיה של מתחם "לב הגולן" בצנובר ורחב לבי. על רקע השיר "מקום בלב", על אודות מיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם, הדרושים כדי להגשים חלום אחד קטן, הוצג בהדמיה חלום גדול, חזון נפלא של מרכז חברתי, קהילתי, תרבותי, חינוכי מתקדם ביותר, גדול ויפה.

שוטטתי בהדמיה ברחבי המתחם המלא מכל טוב – מרכז חינוך לנוער, מרכז מצוינות מדעית, בריכת שחיה, מגרש כדורגל, אולם ספורט, מגרש טניס, מתחם תרבות, מרכז חדשנות חקלאית, בית ספר למוסיקה, אולפן מחול ואמנויות הבמה, מתחם משפחה, סקייט פארק, משרדי המרכז הקהילתי, קיר טיפוס, מועדון ותיקי הגולן, מתחם בילוי, מגרשי חניה ותחנות אוטובוסים – מה לא?

טוב שיש מי שחושבים בגדול, משרטטים חזון עתידי והדמיה כזו מעידה על ראשיתו של תכנון.

ושאלתי את עצמי – האם יש למתחם כזה היתכנות כלכלית? כלומר, בהנחה שיגויסו המשאבים להקמת המתחם, האם בגודל האוכלוסיה בגולן והפריסה הגיאוגרפית של היישובים, יש היתכנות כלכלית לאחזקת המקום, כך שייתן לתושבים את השירותים שלשמם הוא נועד?

ועל כך השבתי לעצמי שתי תשובות. א. לא. ב. כן.

כלומר, בגודל האוכלוסיה הקיים, התשובה היא לא. אך אסור לנו לחשוב על הגולן בשנים הבאות במספר הנוכחי, אלא על אוכלוסיה בת 50,000 תושבים לפחות ב-2030. יש היתכנות למתחם כזה בעבור אוכלוסיה כזאת. וכל התכנון הגולני חייב להתבסס על הנחה של הכפלת האוכלוסיה הגולנית. זה החזון שלנו לעשור הקרוב, ולהגשמתו עלינו להקדיש את מעיינינו. ההדמיה של לב הגולן היא דוגמית הממחישה לנו את הערך המוסף שהכפלת הגולן עשויה להניב לטובת הקהילה כולה. כך גם תשתיות החינוך, תשתיות הבריאות, תשתיות הכבישים, התחבורה הציבורית וכל תחומי החיים בגולן – כל אלה קטנים וחלשים היום כי אין הצדקה לתשתיות גדולות ומתקדמות יותר בעבור אוכלוסיה דלילה.

וכאשר אנו מדברים על צמיחה דמוגרפית, מיד עולה השאלה הקבועה: רגע, לפני שאתה מדבר על קליטה גדולה – יש לך מה להציע להם בתחום התעסוקה? איך יבואו לכאן אנשים אם לא יהיה להם במה לעבוד וממה להתפרנס? קודם נקים מקורות תעסוקה ואז נקלוט אנשים.

זו שאלת הביצה והתרנגולת של הצמיחה הדמוגרפית – מה קודם למה, תעסוקה או קליטה? בעוד דילמת הביצה והתרנגולת היא בלתי פתירה, לדילמת הצמיחה הדמוגרפית ישי תשובה חד משמעית. הקליטה קודמת לתעסוקה. הקליטה תביא תעסוקה ותיצור תעסוקה. אי אפשר לייצר מקורות תעסוקה לאנשים שאינם. האנשים שיבואו יביאו אתם תעסוקה. חלקם יהיו יזמים שיספקו תעסוקה למספר אנשים. קליטה גדולה מביאה עמה צרכים רבים, צריכה גדולה וביקוש רב שיגדילו את המסחר בגולן, את מערכת החינוך בגולן, את השירותים בגולן, את התרבות בגולן, את כל מערכות החיים. מאז ומתמיד צמיחה דמוגרפית, כמו למשל גלי העליה לארץ ישראל, לפני הקמת המדינה ואחריה, הביאו עמם צמיחה כלכלית (פרוספריטי, בלשון התקופה). כך יהיה גם בקליטה גדולה לגולן.

ובחזרה ל"לב הגולן". באמת התרגשתי לצפות בהדמיה, אבל מרכז כזה לא צריך לקום בצנובר אלא בקצרין, כמרכז משותף של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין. אנו אזור אחד וקצרין היא בירת הגולן. ובתור בירת הגולן, מוסדות מן הסוג הזה צריכים להיות בתוכה. קצרין אמורה לתרום את התרומה הגדולה ביותר לצמיחה הדמוגרפית. העצמתה של קצרין היא אינטרס של האזור כולו; היא אינטרס מובהק של המועצה האזורית גולן ויישוביה. הקמת קצרין הייתה יוזמה ודחיפה של יישובי הגולן וחזונם היה שקצרין תהיה בירת הגולן לכל דבר. וחבל שאנחנו פוגעים בעצמנו בהעמקת החיץ בין עיר הגולן והיישובים הכפריים.

* "שישי בגולן"

להכפיל את אוכלוסיית הגולן

על פי ההערכות, ב-2048, שנת המאה למדינת ישראל, האוכלוסיה הישראלית תמנה כ-20 מיליון נפש. פירוש הדבר, שללא שינוי בדפוסי פיזור האוכלוסיה; אם האוכלוסיה תמשיך להצטופף בין חדרה לגדרה, צפוי לנו אסון אקולוגי.

כדי למנוע אסון כזה, על מדינת ישראל להיערך לפריסה דמוגרפית וגיאוגרפית אחרת ולהיערך לה כבר מעתה. אפשרות אחת היא התמקדות בגליל ובנגב. אפשרות עדיפה, בעיניי, היא להתמקד בשדרה המזרחית של ארץ ישראל, ממטולה עד אילת, כשדרה מקבילה לזו של מישור החוף. כך או כך, הגולן יהיה חלק מן ההיערכות הזאת.

זו עשויה להיות בשורה של צמיחה דמוגרפית גדולה, אך זה עלול להיות איום על אופיה וצביונה של ההתיישבות בגולן, שהיא גאוותנו. אם אנו רוצים לקדם את ההזדמנות ולבלום את האיום, עלינו לקחת את האחריות והיוזמה לידינו. עלינו להתאים את עצמנו באופן מבוקר לתחזית הזאת.

לפני כשנה הציב ראש המועצה חיים רוקח חזון של הכפלת האוכלוסיה בגולן בתוך עשור. שמעתי הסתייגות רבה ביישובים מן החזון הזה, וחשש שגידול כזה עלול לפגוע באופי הקהילתי של היישובים. אני מבין את החשש, אך תומך בחזון שהציב רוקח, שהוא חיוני לנו. אני מאמין שביכולתנו להכפיל את האוכלוסיה היהודית בגולן בתוך עשור תוך שמירה על הצביון הקהילתי.

הכפלת ההתיישבות בגולן אין פירושה הכפלת גודלו של כל יישוב בגולן. כל היישובים צריכים לגדול, אך גידול היישובים הוא רק נדבך אחד במהלך ההכפלה.

מה שחסר לי בחזון שהציב רוקח, הוא שאין זה חזון משותף של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין. מן הראוי שחיים רוקח ודימי אפרצב ישלבו ידיים בתכנית משותפת להכפלת ההתיישבות בגולן. מן הראוי להקים מנהלה משותפת לשתי המועצות שתוביל מהלך כה גדול.

קצרין, בירת הגולן, חייבת להיות המוקד של הצמיחה הדמוגרפית. קצרין בגודלה הנוכחי רחוקה מאוד מן התכניות לשנים ספורות מהקמתה. הקמת שני רבעים חדשים בקצרין היא בשורה גדולה. עיקר המאמץ הדמוגרפי צריך להתמקד בקצרין, שצריכה ויכולה להגיע לגודל של 20 אלף איש לפחות.

מאמץ נוסף צריך להיות בהתיישבות חדשה. הקמת רמת טראמפ, היישוב הראשון בגולן במאה ה-21, היא בשורה גדולה, אך אין להסתפק בכך. יש להקים יישובים נוספים. לפני שבועות אחדים כתבתי כאן על הצורך להתיישב בהר דב ולתת בכך תוקף לריבונותנו עליו. גם במרכז הגולן יש מקום להתיישבות נוספת. אפשר וצריך להקים ארבעה יישובים בגולן בעשור הקרוב. יישובים חזקים עשויים לחזק ולהקפיץ גם את היישובים הקרובים אליהם. אני משוכנע שהקמת רמת טראמפ תקפיץ את קלע אלון, וכך עשוי להיות גם במקומות אחרים.

בנוסף לכך, יש לבנות עם כל יישוב תכנית צמיחה ריאלית, שתבטיח קליטה וגידול תוך שמירה על אופי היישוב.

הכפלת האוכלוסיה בגולן תביא עמה צמיחה כלכלית, עסקים חדשים ומקומות עבודה רבים. יש החוששים מפני צמיחה בטענה שאין כאן פרנסה ומקומות תעסוקה, ויש קודם כל להקים מקומות עבודה ורק אח"כ לקלוט. אין זה נכון. אי אפשר להקים מקומות עבודה לאנשים שאינם חיים כאן בפועל, להתבסס על תקווה שיבואו אנשים. קליטה תביא אתה יזמים, תגדיל את הצרכים והצריכה, תביא להקמת מוסדות חינוך חדשים ולפיתוח משקי וחברתי.

הכפלת האוכלוסיה תחייב את המדינה להקפיץ את התשתיות באזור ובמיוחד את תשתיות התחבורה, שכידוע מצבן קשה מאוד. הציפיה לשינוי דרמטי בתחום זה ללא קפיצה דמוגרפית משמעותית, היא אשליה.

ודבר אחרון – למרות שדומה שהסכנה הפוליטית לעתיד הגולן מאחורינו, עדין עלולות להיות הפתעות. גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון הם מציאות בלתי הפיכה, ואפילו המתנגדים החריפים ביותר של ההתיישבות ביו"ש השלימו עם קיומם, ומציעים תמורתם שטחים חלופיים בנגב (רעיון חולני כשלעצמו, אך אין זה נושא המאמר). חמישים אלף יהודים בגולן יהפכו את ההתיישבות כאן לעובדה מוצקה ובלתי הפיכה.

* "שישי בגולן"

אינטרס קיבוצי ולאומי

במאמרי "המנגינה הזאת" במידף שעבר, הזכרתי את תכנית הנחלות בגולן וציינתי שהתכנית מכפילה את שטחי החקלאות של אורטל. חבר שפנה אליי חלק על האמירה הזאת, ולכן – ניתן לנתונים לדבר.

טרם תכנית הנחלות היו לאורטל 3,500 דונם לחקלאות.

עמידה בתכנית הנחלות תקנה לנו 6,000 דונם לחקלאות.

מתוך התוספת – 1,160 ד' הם שטחים שהיו ברשותנו באופן זמני, אך לא היו שלנו. בכל פעם הוארך השימוש הזמני שלנו באותם שטחים, אך הם לא היו שלנו, לא יכולנו לעשות בהם מה שרצינו ויכולנו לגדל שם גידולי שדה בלבד אך לא מטעים. וחמור יותר – אף אחד לא התחייב להאריך את השימוש הזמני שלנו בהם, וכאשר המועצה והמדינה יצרו את הזיקה בין צמיחה דמוגרפית לאגש"ח לבין קרקעות חקלאיות ליישובים – אין זה מן הנמנע שללא קליטה השטח היה נלקח מידינו.

נטיעת השקד בדרום הגולן התאפשרה רק כאשר השטחים עברו לבעלותנו. לגבי שאר השטחים – חלק מן השטחים המיועדים לנו כבר בידינו. יש שטחים שנמסרו לנו אך הם בעייתיים (למשל, בשל סקר ארכיאולוגי שהתברר בו שאי אפשר להשתמש בשטח מסוים לחקלאות בשל ערכים ארכיאולוגיים המצויים בו) ואנו מוותרים עליהם תמורת שטחים חלופיים. יש שטחים שטרם נמסרו לידינו.

משמעות תכנית הנחלות היא כמעט הכפלת שטחי החקלאות באורטל, מ-3,500 ד' ל-6,000 ד'.

תכנית הנחלות בגולן היא תכנית ממשלתית לעידוד קליטת משפחות לאגודות השיתופיות החקלאיות בקיבוצים ובמושבים בגולן, באמצעות תוספת קרקע ומים ליישובים שיקלטו משפחות על פי תכנית שתאושר. אנו בדרך למימוש התכנית אם נמשיך בשנים הקרובות בקליטה על פי תכנית הצמיחה הדמוגרפית.

לב האסטרטגיה העסקית של אורטל לשנים הבאות היא בחקלאות (כולל שדות סולריים) והיא מבוססת על תכנית הנחלות. ללא הצמיחה שהייתה לא היינו מקבלים את השטחים ואם נעצור את הקליטה נסכן את התכנית.

****

תכנית הנחלות בגולן מציבה בפנינו אמירה ברורה, שיש אינטרס לאזור ולמדינה בצמיחה דמוגרפית לחברות בקיבוץ אורטל. אין זה רק אינטרס קיומי של אורטל, אלא גם אינטרס גולני ולאומי.

כדי לאפשר את התכנית מוקמים שני מאגרים חדשים בגולן, מה שמעיד על רצינות הכוונות כלפיה.

ההתיישבות בגולן, העמקת שורשינו בחבל ארץ זה והצמיחה הדמוגרפית בו בכלל, ובאגודות השיתופיות החקלאיות בפרט, היא משימה לאומית שלא נס לחה.

בהמשך הצמיחה הדמוגרפית אנו מבטיחים את עתיד קיבוץ אורטל ואנו ממלאים יעד לאומי ציוני חשוב.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

נשמה ואידיאולוגיה

לא אכנס לחילופי מהלומות מילוליים. לא תקפתי את רינה. התייחסתי למשפטים שנאמרו לי ביותר משיחה אחת ומיותר מאדם אחד. התייחסתי להלך רוח שקיים באורטל. לכן לא ציינתי שֵׁם ולא כתבתי אף פרט מזהה. הצגתי עמדה שאני שומע והגבתי עליה. חבל שרינה בחרה לקחת את זה להתנגחות אישית – אני אמנע מכך, ואשאר במישור הענייני.

לגופו של עניין – אני באורטל בגלל הנשמה ובגלל האידיאולוגיה. אני שותף לסלילת דרך ולבניין בית. 

האידיאולוגיה היא אותה אידיאולוגיה, הנשמה היא אותה נשמה, הדרך אותה דרך והבית – אותו בית. התאמות? לאורך כל השנים התאמנו התאמות. בכל המקרים הייתי שותף לעיצוב ההתאמות ובחלק מהמקרים יזמתי והובלתי את ההתאמות.

כל ההתאמות נועדו להמשיך ולקיים את אורטל, הקיבוץ השיתופי, עם כל האידיאולוגיה ועם כל הנשמה. ובזכות אותה אידיאולוגיה ואותה נשמה בנינו קיבוץ לתפארת.

גם היום יש מקום להתאמות. השאלה היא האם אלה התאמות שנועדו לקיים את אורטל כקיבוץ שיתופי או להפוך את אורטל לדבר אחר. אני בעד התאמות שנועדו לקיים את אורטל כקיבוץ שיתופי ואני מקווה מאוד שרוב חברי אורטל שותפים לשאיפה הזאת.

****

דומני שהיה זה אריק שרון, שסיפר על חוויית הילדות שעיצבה את חייו. הוא חרש יחד עם אביו תלם ארוך, אין סופי, וחש תשישות וייאוש כשראה כמה עוד ארוכה הדרך. אביו הציע לו להביט אחורה, לראות שאת רוב הדרך כבר עשינו. מהמבט אחורה הוא שאב את הכוחות, והעבודה בהמשך הייתה קלה הרבה יותר.

רינה הציגה תיאור יפה ומרגש של אורטל בראשיתה. השאלה היא מה אנו עושים עם התיאור הזה. לאן הוא לוקח אותנו.

כשאני מביט לאחור, אני נפעם מן הדרך הארוכה והמרשימה שעשינו, שהביאה אותנו עד הלום, ואני מלא סיפוק, שמחה וגאווה. עשינו זאת בעשר אצבעותינו, בנחישות ובעבודה קשה, בזכות ההון האנושי שלנו ובזכות ההון האידיאולוגי שלנו – האמונה בדרך. עשינו זאת כקיבוץ שיתופי, ששוב ושוב בוחן את דרכו ועושה התאמות לאתגרי הזמן והסביבה המשתנים. כשאני מביט לאחור, אני מתמלא בתעצומות נפש להמשך הדרך בה הלכנו, ובה נמשיך לפסוע בשנים הבאות ובדורות הבאים, יחד עם כל מי שהצטרפו אלינו ועם כל מי שיצטרפו אלינו בעתיד, והם שיבטיחו שיהיה המשך למפעל חיינו. ובדרך הזו עלינו להמשיך וללכת, כי הדרך שבה הלכנו לא הייתה לשווא. ביטויים כמו "בית במתנה", "לא פראייר" וכד' אינם ראויים, בהתייחס למי שמבטיחים את עתידנו.

ובאשר להגדלת דמי הקליטה; כפי שכתבתי במאמרי הקודם, ברור לי שמבחינה כלכלית לא נוכל להמשיך לקלוט בקצב הרצוי במודל הקיים ולכן אנו מעצבים מודל חדש. הגדלת דמי הקליטה היא בהחלט אפשרות ראויה. יש גם אפשרויות נוספות, טובות לא פחות.

כדאי לזכור: ההחלטה העקרונית והתקציבית על המודל הקיים התקבלה פה אחד באסיפה רבת-משתתפים מאוד. עם המצביעים בעדה, נמנים אלה שמלינים עליה היום. יתכן שמה שהיה נכון כשהיא התקבלה כבר לא נכון היום. נדון ונחליט.

אורטל כקיבוץ שיתופי היא בעבורי מפעל חיים. זהו מפעל חיינו המשותף. נשמור עליו! 

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

 

 

 

 

שעת רצון

כמי שעוסק עשרות שנים בצמיחה הדמוגרפית לאורטל, אני מזהה עליה חדה במספר הפניות לקליטה בעקבות הקורונה. תנועת הפניות אלינו בימים האחרונים חסרת תקדים, עולה על שיאי תנופת הקליטה בעשור האחרון. וכפי שאני שומע מעמיתיי, גם הם מזהים תנועה כזו.

מה הגורם לכך? אנשים עצרו לרגע את מהלך חייהם והיה להם זמן לחשיבה ולשיח משפחתי על מה חשוב להם בחיים. רבים מהם הבינו פתאום שהם חווים עבדות במרדף אחרי הכסף ובמרדף ההישרדותי אחרי הזנב של עצמם. הם תפסו שהם חווים ניכור ובדידות בכרך הגדול. הם קלטו שלא טוב להם במרכז הצפוף והמפויח וכמה הם כמהים לחיים בטבע ובאוויר הנקי, לא רק בטיול שבת או נופש משפחתי אלא כאורח חיים. פסק הזמן הזה הביא אותם לחיפוש אחרי חיים בעלי משמעות, חיים של הגשמת ערכי ערבות הדדית, קהילתיות, צדק חברתי, שיתוף ושוויון; חיים של התיישבות, של ציונות. הם מחפשים שייכות לקהילה, שבה יוכלו לבטא את עצמם ולהשפיע על חייהם ועל סביבתם.

מוקדם לדעת מה היקף התופעה ועד כמה המחשבות והחלומות יניבו הגשמה, הלכה למעשה. אך לנו, בתנועה הקיבוצית ובהתיישבות הכפרית, נוצרה הזדמנות, ומן הראוי שנשכיל לנצל את שעת הרצון.

ואני מקווה שאנו, אורטל, נתגייס ונירתם למינוף שעת הרצון הזאת לתנופה מחודשת של צמיחה דמוגרפית.

****

בשבוע הבא אגיב על מאמרו של אריאל ל'. איני מקבל כלל את התיאור ההיסטורי של מהלך השינויים של אורטל, שברובם נועדו לחזק את השיתופיות שלנו, חיזקו את השיתופיות שלנו ובזכותם אנו קיבוץ שיתופי בניגוד לשכנינו ולמרבית התנועה הקיבוצית (כאשר התחלנו את השינויים רבים משכנינו טענו שזה סוף הקיבוץ. כעבור שנים ספורות, כשהם הפריטו את עצמם לדעת, לא נסחפנו בזרם ושמרנו על דרכנו – בזכות אותם שינויים). גם איני מקבל את הצעתו להפוך פשרה מסוימת, שנוצרה ככורח המציאות, ל"זכות" שיש להפכה בשם שוויון הזכויות לנחלת הכלל.

כאן אתייחס לאמירה אחת, שנאמרה כדרך אגב במאמרו. לצד שבחים לקליטה הברוכה, הוא טען שהיא פגעה בלכידות החברתית. אני שולל זאת לחלוטין. התחלנו את התהליך בתקופה של קרע חברתי ועזיבה גדולה ומדממת. אלמלא תהליך הקליטה, הקרע היה מעמיק, העזיבה הייתה הופכת להמונית והדימום היה מסכן את קיומנו. העובדה שלקחנו על עצמנו משימה אדירה, נרתמנו אליה בשותפות בפועל של מרבית חברי אורטל ועמדנו בה, הייתה מגנט של לכידות. נכון, הקצב הגדול של הקליטה יצר גם ניכור מסוים בשלבים מסוימים ולתחושה של "אני נכנס לחדר האוכל ולא מכיר חלק גדול מן האנשים", אך זו תחושה זמנית, טבעית ושולית ביחס ללכידות שנוצרה בזכות המשימה המשותפת, בזכות תחושת ההצלחה ובזכות התמורה הגדולה שהביאה הקליטה, כמו יציבות דמוגרפית, הצערת היישוב, התמלאות בתי הילדים בילדינו (בלי הקליטה היום קומץ ילדים מאורטל היו נאלצים לאכלס את בתי הילדים בעין זיוון) והתסיסה התרבותית שהיא הביאה.

לא צעדי פירור השותפות נחוצים לנו, אלא משימות משותפות ועשיה משותפת. כך היה בתנופת הקליטה האחרונה, כך היה בשנת הארבעים ולאורך כל שנות אורטל, זו הייתה הדרך שבנתה אותנו. עלינו למקד את אורטל לעשיה משותפת בתנופת קליטה מחודשת, בצמיחה תרבותית ובמשימות לאומיות. "אדם ואדמה" היא משימה לאומית אדירה שלקחנו על עצמנו ומקור לגאווה גדולה, אך מספר השותפים לה מתוך אורטל נמוך. עלינו לחפש משימות נוספות בתחומים שונים, ואולי כאלו שמאפשרות הירתמות של חברים רבים.

התחלתי את המאמר בתיאור שעת הרצון שהקורונה יצרה, שהיא שעת כושר לתנופת קליטה באורטל. שעת רצון נוספת היא עליה במאות אחוזים בביקוש לעליה לארץ מארצות הרווחה (צפון אמריקה, מערב אירופה ואוסטרליה). יו"ר הסוכנות בוז'י הרצוג חזה השבוע עליה של רבע מיליון עולים מארצות אלו בשלוש השנים הבאות. אולי זו הזדמנות לשלב משימה לאומית עם צמיחה דמוגרפית שתצעיד את אורטל לשיאים חדשים לקראת שנת היובל שלנו.