תבחנו אותנו על פי המעשים

רשמים מוועידת הגולן

"אז מה הכותרת שלך לוועידה?" שאל אותי חבר במהלך ועידת הגולן.

עוד אחזור לכותרת. בינתיים אתחיל עם הפיל שבחדר, מה שריחף מעל לכל הדיונים והיה שיחת היום בין האנשים. נגדיר זאת "הכל דיבורים". או בעצם, עם סימן שאלה: הכל דיבורים?

כן, רבים אמרו ששבענו דיבורים, שבענו הבטחות, שבענו נאומים של פוליטיקאים, מילים יפות ללא כיסוי.

האמנם? זאת שאלת השאלות של הוועידה. כי יש לומר – מעולם לא הייתה ממשלה שהתחייבה כמו הממשלה הזאת לעשות ולפעול למען פיתוח הגולן, עם הגדרת מטרה ברורה: הכפלת ההתיישבות בגולן. וכגודל יצירת הציפיות – גובה השטר לפירעון.

העיתון "מקור ראשון" יזם את ועידת הגולן לכלכלה ופיתוח אזורי. הוועידה משותפת לעיתון ולמועצות בגולן. המטרה הייתה לשוות לאירוע צביון ממלכתי – מדינת ישראל מתגייסת לפיתוח הגולן. ואכן, נאומי הפתיחה של הוועידה היו של נשיא המדינה וראש הממשלה, ומה יותר ממלכתי ומבטיח מזה?

הרצוג, ששיגר נאום מוקלט, נשא את דבר הקונצנזוס הלאומי הרחב סביב הגולן, ובעצם השתתפותו גילם את מעמדו הממלכתי של הגולן. הוא דיבר על הגולן כנכס למדינת ישראל כולה וקרא להעמקת השורשים הישראליים בגולן. עד כה ההתיישבות בגולן התפתחה קמעה קמעה וכעת הגיעה עת הפריצה הגדולה.

לא יכולתי שלא להיזכר שהרצוג היה מזכיר הממשלה בתקופת ממשלת ברק. ברק היה נחוש יותר מכל ראש ממשלה אחר, אובססיבי ממש, למסירת הגולן לאויב הסורי. שלטונו היה המסוכן ביותר לגולן. אפשר לומר שההישג הגדול ביותר לישראל בתקופת שלטונו הוא כישלונו בהשגת המטרה. והנה, מזכיר ממשלתו מברך כנשיא המדינה את ועידת הגולן וקורא לתנופת פיתוח של ההתיישבות בגולן. מה ממחיש יותר מכך את גודל התמורה של עשרים השנים האחרונות; שנות ההתפכחות.

אם הרצוג העניק לוועידה את הארשת הממלכתית, הציפיה מראש הממשלה בנט, ראש הרשות המבצעת, היא מעשית – להציג את כוונות העשיה של הממשלה בגולן. בנט נכח פיזית בוועידה, מה שהפך את מדרשת הגולן למתחם מבוצר ואת שרשרת הבידוק למעיקה ומטורפת. תודה ליגאל עמיר.

בנט פתח את דבריו בסקירה על עומק שורשי עם ישראל בגולן, מימי הבית השני, דרך ההתיישבות בחורן בעליה הראשונה, דרך מלחמות ישראל ועד החלת ריבונות ישראל על הגולן לפני ארבעים שנה והכרת ארה"ב בה לפני שלוש שנים. בנט אמר שגם הממשל הנוכחי מחויב לעמדה זו. אני לא הייתי מהמר על כך, אבל הוא לפחות לא מסיר את ההכרה ואני מקווה שיתמיד בכך, אך רצוי להביא להחלטה ברוח זו של בתי הנבחרים.

הבשורה של בנט לא הייתה בדבריו על העבר, אלא על ההווה והעתיד. הוא דיבר על הצורך בשינוי מדיניות ובפיתוח רבתי של הגולן, שמטרתו להכפיל בזמן קצוב את ההתיישבות בגולן. זה היעד האסטרטגי של הממשלה, הוא אמר. בעוד ששה שבועות, הוא הבטיח, תתכנס הממשלה לישיבה מיוחדת בגולן, שבה תקבל בהחלטת הממשלה את תכנית הפיתוח להכפלת ההתיישבות בגולן, באמצעות פיתוח גדול של קצרין, הרחבת היישובים והקמת שני יישובים חדשים.

הדובר הבא אחריו היה סגן ראש הממשלה ושר המשפטים גדעון סער. מפלגתו של סער, תקווה חדשה, היא שיזמה את התכנית להכפלת הגולן, שאותה הגה ח"כ צביקה האוזר, וזו הייתה תביעתה המרכזית במו"מ הקואליציוני וסעיף מרכזי בהסכם הקואליציוני אתה. גם הנוכחות שלה בוועידה הייתה הגדולה מכולם – השרים סער, יועז הנדל וזאב אלקין וח"כ האוזר.

סער דיבר על החשיבות בריבונות על הגולן, בהכרה האמריקאית בה, בחוק משאל העם, אך לא באלה תלוי עתיד ארץ ישראל, אלא הוא יקבע בשטח, בהתיישבות. אף הוא התחייב לפיתוח מואץ של הגולן וכן להקמת אוניברסיטת הגליל, שעשויה להיות מנוף צמיחה אדיר לגולן ולגליל.

עניין מיוחד עורר נאומו של צביקה האוזר. צביקה נשא נבואת זעם על הסכנה הקיימת לעתיד הגולן והזהיר מפני שאננות. הוא הביע חשש מעסקה בינלאומית של "הגולן תמורת איראן" – יציאת איראן מסוריה, שיקומה של סוריה וחלקה של ישראל יהיה מסירת הגולן לסוריה. זו סכנה קיומית למדינת ישראל, ועיקר מעיינינו צריכים להיות מוקדשים למניעתה. הוא כינה את העשור של מלחמת האזרחים בסוריה, שלא נוצל לפיתוח רבתי של הגולן – העשור האבוד. הוא האשים בכך הן את הממשלה הקודמת והן אותנו, תושבי הגולן. הוא אמר שהשנים הקרובות הן עדיין חלון הזדמנויות שמחייב אותנו לפעולה שתביא לעיצוב מחדש של ההתיישבות בגולן כדי שתמנה מאה אלף יהודים בגולן, שרק הם יבטיחו שהגולן יהיה ישראלי. הוא קרא לממשלה להקים מנהלת ממלכתית לפיתוח הגולן ולהעמיד בראשה פרויקטור.

צביקה האוזר הוא יו"ר שדולת הגולן בכנסת והוא מייסד היחדה למען הגולן. כשהקים את היחדה, הוא הציב בראש סדר היום פעולה למען הכרה אמריקאית בריבונותנו בגולן. בנאומו הוא הזכיר שהרעיון נתפס כפנטזיה אך עובדה שהוגשם, וכך יש להתייחס גם לאמירה שלו על יעדי ההתיישבות של הגולן.

בעיניי, צביקה פסימי מדי ואופטימי מדי. פסימי מדי בראיית הסכנות ואופטימי מדי בהיתכנות ובנכונות של היעד מרחיק הלכת שהוא הציג. אך אני רואה חיוב בכך שיש מי שמאתגר אותנו כך. אני דוגל בפיתוח הגולן כדי שיכלול 50,000 יהודים ב-2030. גם זה יעד לא קל למימוש, אבל ספק אם נשיג אותו אם לא יהיו מי שיאתגרו אותנו ליעד גדול יותר וינערו אותנו כפי שעשה צביקה.

הנציג הבכיר של האופוזיציה היה ח"כ ניר ברקת. ברקת הזהיר מפני האיום האסטרטגי של המשך התרכזות האוכלוסיה במרכז הארץ, לאור צפי הגידול הדמוגרפי של ישראל, והציג את עיקרי תכניתו לפיתוח הפריפריה. אפילו הוא, נציג האופוזיציה, שיבח את הממשלה על תמיכתה בגולן, אך הביע חשש שבשל הרכבה היא לא תבנה ביהודה ושומרון. שרת הפנים איילת שקד אמרה שהממשלה בהחלט תבנה ביהודה ושומרון. היא גם דחתה את הביקורת בימין על כוונת הממשלה לבנות במגזר הערבי, וביטאה את המחויבות של הממשלה לבניה גם במגזר זה. עיקר דבריה התייחסו לגולן, והיו בפיה גם שתי בשורות מעשיות. האחת, היא פעולה שלה לתיקון חוק ועדות הקבלה כך שגם יישובים בני 600 משפחות יוכלו להקים ועדות קבלה. זאת, כדי לפזר את החשש של היישובים לגדול מעבר ל-400 משפחות. השניה, היא הקמת ועדת תכנון ובניה אזורית נפרדת לגולן, במקום התלות בוועדה האזורית, מה שעשוי לפרוץ בירוקרטיות ולקדם את תכניות הפיתוח. היא העלתה על נס את שיתוף הפעולה הפורה שלה עם שר השיכון אלקין ודיברה על החשיבות בהקמת יישובים חדשים.

שר התקשורת יועז הנדל הודיע שבחודש הבא תחל פריסת הסיבים האופטיים בקצרין ובתוך זמן קצר הגולן כולו ירושת. המוקד של פריסת הסיבים הוא הפריפריה, כלומר לא איפה שכדאי, אלא היכן שנחוץ מבחינה ציונית. "אני מחויב לכדאיות הלאומית ולאו דווקא לכדאיות הכלכלית, כי כלכלית – לא כדאי לפרוס בגולן ובפריפריה".

התמקדתי במאמר זה בהופעת חלק מן הפוליטיקאים, אך בלטו בוועידה גורמי המקצוע – מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומנכ"לי משרדי הפנים, השיכון, החקלאות ופיתוח הכפר, התיירות, האנרגיה, הגנת הסביבה והכלכלה וראשי המועצות בגולן. כמו כן תפסו חלק חשוב ביותר יזמים עסקיים וחקלאיים מן הגולן.

אי אפשר לעסוק בפיתוח הגולן בלי לעסוק במיזם אנרגיית הרוח. כאן הביקורת שלי על הוועידה. חברת "אנלייט" הייתה בין הספונסרים, ולכן לא היה דיון אמתי בנושא, אלא רק הצגת העמדה התומכת במיזם. לדעתי, מוטב היה לוותר על תמיכת החברה אם התנאי שלה הוא חד-צדדיות בהצגת הנושא. מי שנשא בנאומו את דגל ההתנגדות למיזם היה דולן אבו-סלאח, ראש המועצה המקומית מג'דל שמס. שרת האנרגיה קורין אלהרר הביעה תמיכה במיזם. היא תקפה את מי שמתנגדים הן לגז הטבעי, הן לאנרגיית הרוח והן לאנרגיית השמש ואמרה ש"להיות דובוני לא-לא זו לא פרוגרמה". מנכ"ל רשות הטבע והגנים הלאומיים אמר בתגובה, שהרשות אינה אומרת רק לא, אלא "כן אבל", כלומר מציגה עמדה מאוזנת.

בדיונים עלתה מחלוקת בשאלה האם יש להקים יישובים חדשים או להרחיב את הקיימים. זהו ויכוח מיותר כי אין שום סתירה בין השניים. עיקר הפיתוח צריך להיות של קצרין, יש להרחיב את כל היישובים ולהקים יישובים חדשים. מי שעולים להתיישבות חדשה לא יבואו לקצרין ורובם גם לא ליישובים קיימים. האנשים האלה מביאים אתם רוח של חלוציות, שעשויה להשפיע על הגולן כולו. אני מאמין שהקמת יישובים חדשים תחזק את תנופת ההתיישבות כולה, כולל הרחבת קצרין והיישובים הכפריים.

אז מה הכותרת שלי? הכותרת היא של בנט. הוא פנה לעורך "מקור ראשון" וביקש לכנס בשנה הבאה את ועידת הגולן השניה. הוא הבטיח לבוא גם לוועידה הזאת, ואז תבחנו אותנו על פי המעשים.

כי אכן, המבחן האמתי הוא במעשים.  

* "שישי בגולן"

ריכוז היכרות 2012-2021 – סיכום תפקיד

מכל התפקידים שמילאתי באורטל, ואין כמעט תפקיד קהילתי שלא מילאתי לפחות פעם או פעמיים, כולל שתי קדנציות כמזכיר, הובלת תהליכי שינוי ותהליכים אסטרטגיים וגם שתי קדנציות קודמות כרכז קליטה – אין תפקיד שאני גאה בו ורואה בו את תפקיד חיי באורטל, כמו ריכוז היכרות והובלת הצמיחה הדמוגרפית באורטל בתשע השנים האחרונות. בעיניי, תהליך הצמיחה הדמוגרפי בתקופה זו הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לאורטל מיום הקמתה.

כדי להבין את גודל השינוי, ראוי להיזכר היכן היינו לפני עשור. אורטל הייתה בעיצומו של המשבר החמור בתולדותיה, שהיה משבר חברתי ודמוגרפי, שלווה בעזיבה גדולה, כולל של משפחות מרכזיות ומובילות באורטל. התחושה הייתה ששטף העזיבות יימשך וקשה היה לעצור את הדימום. בתי הילדים היו מלאים בעיקר בילדים מן החוץ, ואלמלא הקליטה הגדולה – כשעין זיוון הקימו מחדש את מערכת הגיל הרך והוציאו את ילדיהם ממערכת החינוך של אורטל, היינו אנו נאלצים לשלוח את קומץ ילדינו לעין זיוון. הייתה תחושה של עייפות; עייפות מנשיאה בעול, עייפות מעשיה, עייפות ממשימתיות, עייפות מהקיבוץ. ובתוך המשבר הזה, אחזנו בציציות ראשינו וחילצנו את עצמנו מהביצה הטובענית, בתכנית הצמיחה הדמוגרפית עליה החלטנו ב-2012. הבנו שרק קליטה גדולה תשנה את מצבנו.

רבים בתוכנו לא האמינו שנעמוד במשימה. להרחבה הקהילתית אולי יבואו אנשים, אבל מי בימינו ירצה להיקלט בקיבוץ שיתופי בפריפריה של הפריפריה ועוד לשלם דמי קליטה גבוהים כאשר הבית שבו הוא יגור אינו בבעלותו? זה דימיוני. אבל ההחלטה על הקליטה התקבלה פה אחד. ואני קפצתי למים ולקחתי על עצמי את המשימה.

אורטל שינתה בשנים האלה את פניה, תוך ששימרה וחידשה את רוח אורטל, את הדרך האורטלית. דם חדש וצעיר התערה היטב בקהילה. בתינו ובתי הילדים שלנו שוב הומים מתינוקות ומילדים; בכיתות הגדולות ביותר בתולדות אורטל. הבור הדמוגרפי התאחה, והחלה גם חזרה של בני אורטל, אם כי בזרם דל ומאכזב בינתיים, אך אין לי ספק שנחזה בו כבמעיין המתגבר.

הצעירים הנקלטים רצו לבוא לאורטל, דווקא כיוון שזו אורטל, קיבוץ שיתופי בגולן. והם באו, ברובם, מלאי מרץ ורצון עשיה. איני מאמין במיתוס של הנקלטים שצריכים לעשות קולות של שטיח במשך שנתיים כדי לא להרגיז אף אחד, אלא להיפך, בהתערות מיידית בעשיה. וכך קרה. תחילה בהירתמות הנקלטים הצעירים לעשיה התרבותית, בשנת הארבעים ועוד ובהמשך בהשתלבות בכל הוועדות, בלקיחת אחריות ניהולית ובמילוי תפקידים מרכזיים באורטל. והיום מרכז המשק הוא מן הקליטה החדשה וכך גם מרכז התרבות, רכזת ספורט, רכזת התנדבות, רכז איכות הסביבה ולאחרונה גם מנהל ענף המזון. ואין סמל יפה יותר לכך, מן העובדה שרכז הצמיחה הדמוגרפית החדש, ג'וש, אף הוא מן הקליטה החדשה.

כל ההישג הזה לא היה קורה, אלמלא השכלנו לרתום את החברה האורטלית למאמץ הקהילתי החשוב הזה. נכון, לא כולם. היו חברים שעמדו מהצד או ישבו על הטריבונה ולא היו שותפים. אבל רוב הציבור היה שותף. בעשרות רבות של אירוחי סוף שבוע, לא קרה אפילו מקרה אחד שלא הצלחנו, גם אם במאמץ רב, למצוא שלוש משפחות מארחות, שפתחו את בתיהן ואת לבן לאורחים, ונהג שלקח אותם לסיור היכרות. ושתי הוועדות, היכרות וקליטה, רבות משתתפים ועמוסות בעשיה. צוות היכרות, בתקופות השיא שבהן אירחנו כמעט בכל שבוע, נפגש בשבת בצהרים, בזמן השנ"צ הקדוש, עם המשפחה המתארחת. ולכל משפחה שהגיעה לקליטה הייתה משפחה מלווה. עשרות משפחות נרתמו למשימת הצמיחה הדמוגרפית – וכך עמדנו בה בהצלחה רבה כל כך.

בקליטה להרחבה הקהילתית ההצלחה פחות האירה פנים. בשנים הראשונות בקושי בקושי הצלחנו לקלוט, וזה היה מתסכל ומאכזב. בשלב מסוים נכנסתי גם לשיווק ההרחבה הקהילתית, כדי לחלץ את העגלה. בדיעבד, אני חושב שטוב היה לאורטל שקצב ההרחבה הקהילתית היה אטי יותר. כך יכולנו להתמקד במיוחד במטרה העליונה של קליטה לחברות, והקליטה להרחבה התמזגה בתוך הקליטה הזו אט אט, באופן שבו כל משפחה שהצטרפה להרחבה נכנסה לתוך אווירת הקליטה לקיבוץ, והדבר חיזק את היכולת שלנו להגשים את חזון הקהילה האחת וההשתלבות האורגנית של ההרחבה בקיבוץ. והנה, כעת נותרו רק שני מגרשים פנויים, ואני מאמין שעד סוף 21' ולכל המאוחר בראשית 22' נשלים את ההרחבה.

****

לא קלטנו בני אלים. זאת, כיוון שגם אנו לא בני אלים. קלטנו אנשים בשר ודם, כמונו, בעלי רצון לחיות בקיבוץ, לעשות למענו ולתרום לו. לא חיפשנו את פנטזיית "טייס בשייטת מטכ"ל", אלא אנשים איכותיים בעלי מוטיבציה להיות חברי קיבוץ טובים ותורמים. חיפשנו איך לחזק את "השליש העליון" של הקיבוץ – ברמת המחויבות, המעורבות, העשיה, המשימתיות והמנהיגות. המטרה שלנו הייתה לחזק את המרכז, לא לצרף אנשים לשוליים. נכון, לא תמיד הצלחנו בכך, אבל בראיה כוללת, זו הצלחה אדירה שאנו נהנים ממנה היום ונהנה ממנה יותר בעתיד. ונהנה ממנה עוד יותר עם המשך הקליטה בשנים הבאות, שחייבת להימשך; לא כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, אפשר להפסיק אותה, אלא כי את המנגינה הזאת אסור להפסיק, כי היא חיונית והכרחית להבטחת עתידנו.

לא אחת הייתי בעמדת מיעוט בצוות היכרות, כאשר חשבתי שעלינו להיות פתוחים יותר לקליטת אנשים שאינם "כמונו" ולגוון ולהעשיר יותר את המגוון החברתי באורטל. אני מקווה שבעניין הזה נהיה טובים יותר בשנים הבאות.

****

הקליטה לאורטל היא תרומה לאורטל אך גם לגולן. כל משפחה חדשה שהבאנו לגולן, היא נכס לאזור כולו.

אורטל נהנתה מתוצאות תרומתנו לצמיחה הדמוגרפית של הגולן. הדבר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בתכנית הנחלות בגולן, שבזכותה אנו עומדים להשלים את הכפלת שטחי החקלאות של אורטל. תכנית הנחלות היא עדות לראיה של המדינה את חשיבות הקליטה לחברות באגודות השיתופיות חקלאיות של יישובי הגולן. כך היה בממשלה הקודמת וכך גם בממשלה הקיימת. בתקציב המדינה שהתקבל השבוע הוקצה סכום של רבע מיליארד ₪ לתכנית ממשלתית לפיתוח הגולן. כעת עובדים על התכנים. ראש המועצה, שעמו שוחחתי השבוע, אמר לי שחלק מן התכנית הוא בניית מבני ציבור ביישובים קולטים בגולן. ובכלל, המקום שלנו בגולן התחזק מאוד בזכות היותנו יישוב קולט.

****

הצלחת הקליטה היא בזכות ההירתמות של הציבור למשימה הקהילתית. אך לאחרונה, יש גם רוח רעה, שמתבטאת בדיבורים כמו "למה אנחנו נותנים בתים במתנה" וכו'.

גם אנו, הוותיקים, קיבלנו בית "במתנה". אלא שהחזרנו את המתנה בריבית דריבית דריבית, בעשרות שנות עמל ויצירה ותרומה ונתינה ללא גבול לאורטל. וגם הנקלטים, שבניגוד אלינו גם שילמו דמי קליטה נכבדים, יחזירו את ה"מתנה" בדיוק באותה מידה, גם כאשר אנחנו כבר לא כל כך נוכל לתרום וגם כאשר כבר נעבור לאקליפטוסים. לכן, הבניה לנקלטים אינה הוצאה אלא השקעה; ההשקעה החברתית והכלכלית הכדאית ביותר שלנו – ההשקעה בהבטחת עתידה של אורטל.

מסיבות כלכליות וחברתיות הגדלנו את דמי הקליטה באופן משמעותי. הייתי שותף להחלטה הזאת, מתוך הבנה שהיא מחויבת המציאות. אך יש לדעת שיש בה גם סכנות. לבטח נפסיד בשל דמי הקליטה הגבוהים משפחות טובות, בשל האפשרויות הכלכליות שלהן. גם אם אין ברירה, חשוב שנהיה מודעים למשמעות ההחלטה ולמחירה.

****

נהניתי מאוד מהתפקיד. בראש ובראשונה מתוצאותיו, אך גם מן העשיה עצמה, מן המפגש עם עשרות רבות של משפחות שרצו לבחון את האפשרות של שינוי בחייהן ועליה לקיבוץ בגולן. פגשתי את המשפחות בבתיהן והובלתי את המשך תהליך ההיכרות אתן, והכל בתוך השניוּת של שיווק אורטל מצד אחד ומצד שני, בחינת המשפחה והתאמתה לאורטל. הרגעים המשמחים והנעימים ביותר בתפקיד היו ההודעה למשפחה שהחלטנו לקבל אותה לאורטל. אני שמח מאוד שביום לפני האחרון שלי בתפקיד זכיתי להודיע למשפחת זיידנבאום על קליטתה. הרגעים העצובים והקשים היו הצורך להודיע למשפחה שהחלטנו לא לקבל אותה. ככל שזה היה בשלב מאוחר יותר של התהליך, זה היה קשה יותר. אני שמח שבשבוע הראשון לתפקידו, ג'וש זכה לקבל להרחבה את משפחת שפיצר – אין פתיחה יותר נעימה לתפקיד הזה, מקבלת משפחה חדשה.

במגע עם המשפחות, השתדלתי להאהיב עליהן את אורטל; להדביק אותן באהבתי לאורטל; בלי לצייר תמונה כוזבת של מקום מושלם, אלא תמונת אמת של מקום שיש מה לשפר ומה לתקן בו, וכל מי שמגיע אליו, מוזמן להיות שותף בבנייתו ותיקונו. מקום שבו עוד אפשר לחלום. 

אומרים ישנה ארץ

שאפילו לימונים פורחים בה

שבה גם מכאוב, גם מחסור

כאילו תמיד קורנים בה.

בואי ואראה לך מקום

שבו עוד אפשר לחלום.

נתן זך

נכנסתי לתפקיד הזה מלא תשוקה והתלהבות. סיימתי לאחר תשע שנים באותה תשוקה ואותה התלהבות כמו ביום הראשון.

****

ההצלחה הזו לא הייתה קורית אלמלא השותפות הנפלאה של חברים רבים. בראש ובראשונה צוות היכרות; צוות מתמיד וותיק, שלאורך תשע השנים כמעט לא הייתה בו תחלופה. וכך, הצוות הלך והתמקצע.

חברי הצוות: ענבל, רונן, מאיר, תומר, שרון אל', מיכל ר"נ ויאיר. בנוגע למשפחות להרחבה – גם מושי. אני מודה לכולם. מאיר ורונן החליטו לפרוש מהצוות. בחודש האחרון ג'וש כבר הצטרף לצוות ומעתה הוא עומד בראשו. תודה גם למי שהיו חברים בצוות לאורך השנים – יעל ה', קרן פ"א ונועה בר'.

בשבוע שעבר ערכנו יום פרידה שלי מהצוות בכפר גלעדי, בעקבות מורשת כפר גלעדי בהתיישבות, בביטחון ובעליה. סיימנו בשיחת פרידה מרגשת מאוד.

תודה למזכירים שעמם עבדתי ונהניתי משיתוף הפעולה עמם ומגיבוי שלהם – רן, ענבל ויאיר. לרכזי הקליטה ענבל ותומר. למנהלי משאבי אנוש – הילה ומתן. לרכזות החינוך – רותם וקרן. לרכז השיווק – אריאל ל'.

תודה למתאמי האירוחים, לנהגי הסיורים, לכל המארחים ולכל הציבור, שהעניק לכל משפחה שהתארחה כאן, וכמובן לכל משפחה שנקלטה כאן, תחושת בית ושייכות נפלאה.

ולג'וש – לקחת על עצמך משימה גדולה, המשימה החשובה ביותר להתפתחותה של אורטל ולעתידה. חזק ואמץ! אני מאמין בך ובהצלחתך!

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

פרשת "עקב" תשפ"א

דרשה לפרשת "עקב", קבלת שבת באורטל 30.7.21

ספר דברים הוא נאומו הגדול של משה בפני בני ישראל, סמוך למותו, ולקראת כניסתם, בלעדיו, לארץ כנען. גם הפרשה שלנו, פרשת "עקב", היא חלק מן הנאום הזה.

בין השאר אומר להם משה את הדברים הבאים: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל. אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם. עַם-גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים, אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק. וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא-הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לָךְ. אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר: בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת. וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם, כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ  כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה.

ונשאלת השאלה, מהי התכלית של המסר הזה? למה כל כך חשוב לפאר את אלוהים? למה כל כך חשוב שבני ישראל ידעו ויזכרו שאלוהים נותן להם את הניצחון? ולמה כל כך חשוב להזכיר להם שלא בזכות מעשיהם הטובים וצדקתם הם יקבלו את הצ'ופר הזה? מה כל כך חשוב לאלוהים לקבל את הקרדיט הזה מבני אדם?

להבנתי, מטרתו של משה אינה לפאר את גדולתו של אלוהים, אלא להזהיר את ישראל מפני זחיחות, מפני אופוריה, מפני עודף ביטחון עצמי וגישה של "אני ואפסי עוד" בעקבות ניצחונותיהם, שעלולים להביא אותם לגבהות לב, ליוהרה, שתוביל לשאננות ולסיאוב. לאחר המשפטים הללו הוא מונה בפניהם את חטאיהם בשנות הנדודים במדבר. חשוב לו שהם לא יראו בעצמם, כתוצאה מניצחונם הצפוי, צדיקים גדולים, כיוון שיש להם עוד הרבה מה להשתפר ולהתחזק, מבחינה מוסרית ואמונית, ואם יחשבו עצמם לצדיקים גדולים כשהם רחוקים מכך, לא יהיה להם כל עניין בשיפור, בתיקון, בעבודה על עצמם. וכדי לסמן להם מהו המופת שאליו עליהם לשאת את עיניהם, הוא מתאר את אלוהים במילים הבאות: "לֹא-יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". זה מה שאלוהים דורש מבני ישראל.

משה לא זכה לעלות לארץ ישראל, אפילו לא לבקר בה. אולם הוא מנחיל לעמו את אהבת ארץ ישראל, ומתאר אותה בביטויים נהדרים, המופיעים במקומות שונים בפרשה. בין השאר בפסוקים הבאים: "אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם, לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת".

אסיים בכמה מילים אישיות. היום הזה הוא יום מיוחד בעבורי, היום שבו סיימתי את תפקידי כמרכז צוות היכרות אחרי תשע שנים. היום נפרדתי מהצוות המסור. לאורך השנים הללו נשאתי שליחות גדולה של הבאת משפחות רבות אל "הארץ המובטחת", כפי שאני רואה את אורטל. השתדלתי להדביק אותם באהבתי את אורטל, בלי לצייר תמונה כוזבת של מקום מושלם, אלא תמונת אמת של מקום שיש מה לשפר ומה לתקן בו, וכל מי שמגיע אליו, מוזמן להיות שותף בבנייתו ותיקונו. מקום שבו עוד אפשר לחלום.  

הדרך לחמישים אלף

במספר מאמרים שפרסמתי לאחרונה הצגתי את האתגר של חמישים אלף תושבים יהודים בגולן עד 2030. יש שני סוגים של תגובות השוללות את האתגר. יש הרואים בי קטן אמונה, שרואה בקטן ולא מבין שזו העת למהפכת התיישבות שתביא לכאן מאות אלפי מתיישבים, בואכה מיליון. ויש הרואים בי פנטזיונר שזורק מספרים דמיוניים. הרי אם ב-54 שנים הגיעו לכאן רק 27,500 איש, על סמך מה אני מאמין שב-9 שנים יבואו לכאן עוד 22,500?

ידידי, אלוף (מיל') גרשון הכהן טוען שיש להוסיף עוד 100,000 תושבים בשנתיים. באותה מידה אפשר לדבר על תוספת מיליון תושבים בחודשיים. אלה מספרים דמיוניים. אפשר להתווכח האם נכון ליישב מאות אלפים איש בגולן, אבל אין טעם בוויכוח על חזון מנותק מן המציאות. לעומת זאת, נכון להתייחס לביקורת מן הכיוון ההפוך, ולטענות שאין אפשרות להגיע ליעד שאני מציג. אני מאמין שהאתגר הזה בידינו.

כדי להתמודד עם הסוגיה, יש להבין קודם כל למה מספר המתיישבים בגולן נמוך כל כך, ביחס לאזורים אחרים כמו למשל יהודה ושומרון. הרי כולנו מכירים את הטענה הזאת. כדי להתמודד אתה, כדאי לבחון אותה באמצעות פילוח יהודה ושומרון לאזורי משנה. היכן מצויים מאות אלפי התושבים הישראלית ביהודה ושומרון? בקרבת גוש דן ובקרבת ירושלים. לעומת זאת, במקומות המרוחקים יותר, כמו בקעת הירדן, המעלות המזרחיים של השומרון, מדבר יהודה וצפון ים המלח, דרום הר חברון – האוכלוסיה הישראלית דלילה מאוד. למה? כי היא מרוחקת מן הערים הגדולות. באר שבע היא עיר גדולה, וגם דימונה וירוחם אינן קטנות, אך המרחבים הגדולים של הנגב דלילים. באילת יש עשרות אלפי ישראלים אך הערבה ריקה. הישראלים אינם נוטים להרחיק נדוד לאזורי הספר המרוחקים ולהתמודד עם הקשיים שכרוכים בחיים בהם. זאת האמת. ולכן, אין סיבה להלקאה העצמית הקיימת לעתים בתוכנו, על שלא הצלחנו להביא את המוני בית ישראל להתיישב בגולן. עלינו לבחון כיצד למרות תנאי הפתיחה האלה, ניתן להגדיל את מספר התושבים בגולן, בלי להפליג לפנטזיות בנות שש ספרות.

הצבת יעדים לא ריאליים אינה מועילה. אולם מתיחת הכוחות להשגת יעד ריאלי – אפשרית. חמישים אלף איש עד 2030 הם יעד ריאלי. לשם כך עלינו, תושבי הגולן, לבחור בצמיחה דמוגרפית מאסיבית ולגייס את הממשלה לתמוך בה.

תנאי הכרחי להצלחה במשימה כזו היא שילוב ידיים של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין למהלך משותף. היום, למרבה הצער, זה לא קורה. מן הראוי היה להקים מִנְהֶלֶת משותפת לצמיחה דמוגרפית בגולן, של שתי הרשויות.

קצרין, בירת הגולן, היא המוקד המרכזי בהגדלת האוכלוסיה היהודית בגולן. זה ייעודה של קצרין וזו מהותה. היא קמה כדי שתהיה בגולן עיר, שתהיה העוגן המרכזי של האוכלוסיה בגולן. יעד של 20,000 תושבים בקצרין בשנת 2030 הוא יעד שניתן להגיע אליו. תוספת של 19,000 איש למועצה האזורית, גם היא אפשרית.

על המועצה  האזורית, או ליתר דיוק על המנהלת המשותפת לשתי המועצות, לבנות עם כל יישוב תכנית להרחבה. אין לדבר על הכפלה של כל יישוב, כי יש יישובים שהכפלה עלולה לערער את המרקם החברתי ואת דרך החיים שלהם. אבל יש לשבת עם כל יישוב ולבנות אתו תכנית צמיחה דמוגרפית מאתגרת עד 2030. בנוסף לכך, יש להקים בגולן 3-4 יישובים חדשים. רמת טראמפ היא היישוב הראשון אחרי יותר מעשרים שנה, ויש לראות בו סנונית המבשרת את חידוש ההתיישבות החדשה בגולן. יישובים חדשים יוצרים התחדשות שהשפעתה היא על האזור האזור כולו. לאורך כל תולדות ההתיישבות הציונית בא"י – ההתיישבות החדשה יצרה את הניסיונות החברתיים היפים ביותר, והמשך ההתיישבות החדשה בא"י, באזורים חיוניים כמו הנגב והגליל וכמובן הגולן, עשויה להצמיח צורות חיים קהילתיות חדשות וחדשניות. השילוב של קפיצת מדרגה בקצרין, תכנית צמיחה רבתי בכל יישוב והקמת יישובים חדשים, עשויה להביא לעמידה ביעד של חמישים אלף עד 2030 ואולי אף לחצות אותו.

****

בוויכוח על הביצה והתרנגולת בהתיישבות – האם האנשים יביאו תעסוקה או התעסוקה תביא את האנשים, אני מאמין שהאנשים מביאים תעסוקה. כאשר נקלוט מסה של אנשים, יהיו ביניהם יזמים ובעלי עסקים שיספקו עבודה לאנשים נוספים. גידול האוכלוסיה מביא להגדלת כוח הקניה האזורי שתיצור ביקוש לעסקים ושירותים. אך למרות שזו גישתי, לצדה יש מקום גם לפיתוח תעסוקתי כדי לאפשר את הצמיחה. בראש ובראשונה – הקמת אוניברסיטת הגליל. שנית, יש לרתום את הממשלה למתן הטבות ליזמים מן הארץ ומחו"ל שישקיעו בגולן. שלישית, יש לפתח את ההיי-טק בגולן ולקדם את חזון הגליל המזרחי כבירת ייצור המזון-העילי.

אחת התוצאות החיוביות של הקורונה, היא ההכרה בעבודה מרחוק; עבודה מן הבית ועבודה מכל מקום. זאת הזדמנות להתגבר על אחד המוקשים ביישוב הגולן, בעיית התעסוקה. ככל שניתן לעבוד מרחוק, כך המרחק ממרכזי התעסוקה במרכז הארץ נמחק. ברגע שמקום העבודה של אנשים הוא הלפטופ שלהם, אין להם עוד שום מניעה לעבור לספר המרוחק ולהתחבר לאפשרויות הקהילתיות והחינוכיות שהגולן מציע, בלי לחשוש לפרנסתם.

חמישים אלף איש עד 2030. זה חזון בר השגה. הוא בידינו.  

* "שישי בגולן"

תהליך היכרות בעידן קורונה

הקורונה השפיעה על תהליך הצמיחה הדמוגרפית באורטל לטוב ולרע. ההשפעה החיובית, והיא העיקר, היא גל של פניות לקליטה לאורטל בעקבות הסגר הראשון של הקורונה, ובימים האחרונים מסתמן גל נוסף, בעקבות הסגר השני. ההתכנסות של אנשים בבתיהם יצרה להם הזדמנות לחשבון נפש של חייהם, ורבים הגיעו להכרה שהם מבזבזים את חייהם במרדף עקר וחסר תכלית אחרי הזנב של עצמם, בחיי הניכור העירוניים והגיע זמן שינוי ותמורה באורח חייהם. זו הזדמנות גדולה בעבורנו.

ההשפעה השלילית היא על היכולת לקיים תהליך היכרות סדיר. לאחר ראיון טלפוני שלי עם המשפחה וביקור בית שלי אצלה – השלב הבא הוא סופשבוע באורטל. האירוח הזה חשוב ביותר, הן בשל המפגש של צוות היכרות עם המשפחה ולא פחות חשוב – המפגש הבלתי אמצעי של המשפחה עם שלוש משפחות באורטל. המפגש הזה הוא הזדמנות גדולה לאפשר למשפחה לראות את אורטל דרך עיני משפחות שונות זו מזו באורטל. רצף הביקורים של המשפחות בכל שנה וההירתמות של חברים רבים לארח, יוצר אווירה של תנופת צמיחה וקליטה.

למרבה הצער, הקורונה משבשת את היכולת שלנו לקיים את האירוחים. בתחילת הגל הראשון סגרנו את אורטל מפני כניסה של אנשים מבחוץ, וגם לאחר הסגר, חלף זמן עד שפתחנו את התיירות ואת חדר האוכל. וכשפתחנו את התיירות, הייתה תפוסה מלאה בכל יולי אוגוסט. בשבועות הללו של הסתיו היינו אמורים להיות בעיצומה של תנופת אירוחים. הספקנו לארח משפחה אחת בלבד, ואז פרץ הסגר השני. והפעם צפוי תהליך איטי יותר של הקלות ויציאה ממנו.

מצב זה עלול היה לגרום לנו לאובדן שנת הקליטה, כיוון שתהליך ההיכרות בנוי כך שכל שלב בתהליך הוא תנאי למעבר לשלבים הבאים. אם נמתין עד סוף ההגבלות, לא נספיק לערוך את תהליך ההיכרות.

לכן, צוות היכרות החליט על תכנית חלופית. בשבועות הבאים נזמין קבוצות של ארבע משפחות לסדנת היכרות בימי שישי, בין השעות 10:00-16:00. בנינו תכנית יפה ומשמעותית ליום הזה, שיובל בידי חברי צוות היכרות ויונחה בידי שרון פ"א ומיכל נ"ר שנרתמו לבניית הסדנה והנחייתה.

סדנאות ההיכרות מיועדות למשפחות המועמדות הן לקליטה לחברות והן להרחבה הקהילתית.

בעקבות הסדנה נחליט מי מבין המשפחות תמשיך הלאה בתהליך ותעבור לשלב האבחונים.

אנו מקווים מאוד שבהמשך התהליך ניתן יהיה לבצע את שבתות האירוח, בשל חשיבותן, אך הסדנה תשחרר את החסם בפני המשך התהליך. אם וכאשר ניתן יהיה לארח, ננסה לעשות בליץ של אירועים, של מספר משפחות במקביל. יהיה זה מבצע שיחייב הירתמות גדולה של חברי אורטל לארח באותן שבתות.

****

תהליך ההיכרות מתעכב השנה מסיבה נוספת – טרם התקבלה ההחלטה על המודל הכלכלי החדש של הקליטה. אני מקווה שהחלטה תתקבל מהר ככל הניתן. אולם כדי לא לתקוע את התהליך, עד ההחלטה נהפוך את סדר האבחונים, ונקדים את האבחון הקהילתי לאבחון הכלכלי. בדרך כלל האבחון הכלכלי קודם לקהילתי, ואנו שולחים לאבחון הקהילתי רק את המשפחות שעומדות בדרישות הכלכליות של אורטל. עד שתתקבל החלטה בנדון, אין טעם לאבחון הכלכלי וזו הסיבה לשינוי בסדר.

טרם החלטנו כמה משפחות נקלוט בשנת 2021. ההחלטה תתקבל רק אחרי שינוי המודל הכלכלי. אנו בקשר עם משפחות מצוינות, שנתברך בהן בשנים הקרובות.

מידף – עלון קיבוץ אורטל

הביצה, התרנגולת והצמיחה הדמוגרפית

צפיתי בהדמיה של מתחם "לב הגולן" בצנובר ורחב לבי. על רקע השיר "מקום בלב", על אודות מיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם, הדרושים כדי להגשים חלום אחד קטן, הוצג בהדמיה חלום גדול, חזון נפלא של מרכז חברתי, קהילתי, תרבותי, חינוכי מתקדם ביותר, גדול ויפה.

שוטטתי בהדמיה ברחבי המתחם המלא מכל טוב – מרכז חינוך לנוער, מרכז מצוינות מדעית, בריכת שחיה, מגרש כדורגל, אולם ספורט, מגרש טניס, מתחם תרבות, מרכז חדשנות חקלאית, בית ספר למוסיקה, אולפן מחול ואמנויות הבמה, מתחם משפחה, סקייט פארק, משרדי המרכז הקהילתי, קיר טיפוס, מועדון ותיקי הגולן, מתחם בילוי, מגרשי חניה ותחנות אוטובוסים – מה לא?

טוב שיש מי שחושבים בגדול, משרטטים חזון עתידי והדמיה כזו מעידה על ראשיתו של תכנון.

ושאלתי את עצמי – האם יש למתחם כזה היתכנות כלכלית? כלומר, בהנחה שיגויסו המשאבים להקמת המתחם, האם בגודל האוכלוסיה בגולן והפריסה הגיאוגרפית של היישובים, יש היתכנות כלכלית לאחזקת המקום, כך שייתן לתושבים את השירותים שלשמם הוא נועד?

ועל כך השבתי לעצמי שתי תשובות. א. לא. ב. כן.

כלומר, בגודל האוכלוסיה הקיים, התשובה היא לא. אך אסור לנו לחשוב על הגולן בשנים הבאות במספר הנוכחי, אלא על אוכלוסיה בת 50,000 תושבים לפחות ב-2030. יש היתכנות למתחם כזה בעבור אוכלוסיה כזאת. וכל התכנון הגולני חייב להתבסס על הנחה של הכפלת האוכלוסיה הגולנית. זה החזון שלנו לעשור הקרוב, ולהגשמתו עלינו להקדיש את מעיינינו. ההדמיה של לב הגולן היא דוגמית הממחישה לנו את הערך המוסף שהכפלת הגולן עשויה להניב לטובת הקהילה כולה. כך גם תשתיות החינוך, תשתיות הבריאות, תשתיות הכבישים, התחבורה הציבורית וכל תחומי החיים בגולן – כל אלה קטנים וחלשים היום כי אין הצדקה לתשתיות גדולות ומתקדמות יותר בעבור אוכלוסיה דלילה.

וכאשר אנו מדברים על צמיחה דמוגרפית, מיד עולה השאלה הקבועה: רגע, לפני שאתה מדבר על קליטה גדולה – יש לך מה להציע להם בתחום התעסוקה? איך יבואו לכאן אנשים אם לא יהיה להם במה לעבוד וממה להתפרנס? קודם נקים מקורות תעסוקה ואז נקלוט אנשים.

זו שאלת הביצה והתרנגולת של הצמיחה הדמוגרפית – מה קודם למה, תעסוקה או קליטה? בעוד דילמת הביצה והתרנגולת היא בלתי פתירה, לדילמת הצמיחה הדמוגרפית ישי תשובה חד משמעית. הקליטה קודמת לתעסוקה. הקליטה תביא תעסוקה ותיצור תעסוקה. אי אפשר לייצר מקורות תעסוקה לאנשים שאינם. האנשים שיבואו יביאו אתם תעסוקה. חלקם יהיו יזמים שיספקו תעסוקה למספר אנשים. קליטה גדולה מביאה עמה צרכים רבים, צריכה גדולה וביקוש רב שיגדילו את המסחר בגולן, את מערכת החינוך בגולן, את השירותים בגולן, את התרבות בגולן, את כל מערכות החיים. מאז ומתמיד צמיחה דמוגרפית, כמו למשל גלי העליה לארץ ישראל, לפני הקמת המדינה ואחריה, הביאו עמם צמיחה כלכלית (פרוספריטי, בלשון התקופה). כך יהיה גם בקליטה גדולה לגולן.

ובחזרה ל"לב הגולן". באמת התרגשתי לצפות בהדמיה, אבל מרכז כזה לא צריך לקום בצנובר אלא בקצרין, כמרכז משותף של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין. אנו אזור אחד וקצרין היא בירת הגולן. ובתור בירת הגולן, מוסדות מן הסוג הזה צריכים להיות בתוכה. קצרין אמורה לתרום את התרומה הגדולה ביותר לצמיחה הדמוגרפית. העצמתה של קצרין היא אינטרס של האזור כולו; היא אינטרס מובהק של המועצה האזורית גולן ויישוביה. הקמת קצרין הייתה יוזמה ודחיפה של יישובי הגולן וחזונם היה שקצרין תהיה בירת הגולן לכל דבר. וחבל שאנחנו פוגעים בעצמנו בהעמקת החיץ בין עיר הגולן והיישובים הכפריים.

* "שישי בגולן"

להכפיל את אוכלוסיית הגולן

על פי ההערכות, ב-2048, שנת המאה למדינת ישראל, האוכלוסיה הישראלית תמנה כ-20 מיליון נפש. פירוש הדבר, שללא שינוי בדפוסי פיזור האוכלוסיה; אם האוכלוסיה תמשיך להצטופף בין חדרה לגדרה, צפוי לנו אסון אקולוגי.

כדי למנוע אסון כזה, על מדינת ישראל להיערך לפריסה דמוגרפית וגיאוגרפית אחרת ולהיערך לה כבר מעתה. אפשרות אחת היא התמקדות בגליל ובנגב. אפשרות עדיפה, בעיניי, היא להתמקד בשדרה המזרחית של ארץ ישראל, ממטולה עד אילת, כשדרה מקבילה לזו של מישור החוף. כך או כך, הגולן יהיה חלק מן ההיערכות הזאת.

זו עשויה להיות בשורה של צמיחה דמוגרפית גדולה, אך זה עלול להיות איום על אופיה וצביונה של ההתיישבות בגולן, שהיא גאוותנו. אם אנו רוצים לקדם את ההזדמנות ולבלום את האיום, עלינו לקחת את האחריות והיוזמה לידינו. עלינו להתאים את עצמנו באופן מבוקר לתחזית הזאת.

לפני כשנה הציב ראש המועצה חיים רוקח חזון של הכפלת האוכלוסיה בגולן בתוך עשור. שמעתי הסתייגות רבה ביישובים מן החזון הזה, וחשש שגידול כזה עלול לפגוע באופי הקהילתי של היישובים. אני מבין את החשש, אך תומך בחזון שהציב רוקח, שהוא חיוני לנו. אני מאמין שביכולתנו להכפיל את האוכלוסיה היהודית בגולן בתוך עשור תוך שמירה על הצביון הקהילתי.

הכפלת ההתיישבות בגולן אין פירושה הכפלת גודלו של כל יישוב בגולן. כל היישובים צריכים לגדול, אך גידול היישובים הוא רק נדבך אחד במהלך ההכפלה.

מה שחסר לי בחזון שהציב רוקח, הוא שאין זה חזון משותף של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין. מן הראוי שחיים רוקח ודימי אפרצב ישלבו ידיים בתכנית משותפת להכפלת ההתיישבות בגולן. מן הראוי להקים מנהלה משותפת לשתי המועצות שתוביל מהלך כה גדול.

קצרין, בירת הגולן, חייבת להיות המוקד של הצמיחה הדמוגרפית. קצרין בגודלה הנוכחי רחוקה מאוד מן התכניות לשנים ספורות מהקמתה. הקמת שני רבעים חדשים בקצרין היא בשורה גדולה. עיקר המאמץ הדמוגרפי צריך להתמקד בקצרין, שצריכה ויכולה להגיע לגודל של 20 אלף איש לפחות.

מאמץ נוסף צריך להיות בהתיישבות חדשה. הקמת רמת טראמפ, היישוב הראשון בגולן במאה ה-21, היא בשורה גדולה, אך אין להסתפק בכך. יש להקים יישובים נוספים. לפני שבועות אחדים כתבתי כאן על הצורך להתיישב בהר דב ולתת בכך תוקף לריבונותנו עליו. גם במרכז הגולן יש מקום להתיישבות נוספת. אפשר וצריך להקים ארבעה יישובים בגולן בעשור הקרוב. יישובים חזקים עשויים לחזק ולהקפיץ גם את היישובים הקרובים אליהם. אני משוכנע שהקמת רמת טראמפ תקפיץ את קלע אלון, וכך עשוי להיות גם במקומות אחרים.

בנוסף לכך, יש לבנות עם כל יישוב תכנית צמיחה ריאלית, שתבטיח קליטה וגידול תוך שמירה על אופי היישוב.

הכפלת האוכלוסיה בגולן תביא עמה צמיחה כלכלית, עסקים חדשים ומקומות עבודה רבים. יש החוששים מפני צמיחה בטענה שאין כאן פרנסה ומקומות תעסוקה, ויש קודם כל להקים מקומות עבודה ורק אח"כ לקלוט. אין זה נכון. אי אפשר להקים מקומות עבודה לאנשים שאינם חיים כאן בפועל, להתבסס על תקווה שיבואו אנשים. קליטה תביא אתה יזמים, תגדיל את הצרכים והצריכה, תביא להקמת מוסדות חינוך חדשים ולפיתוח משקי וחברתי.

הכפלת האוכלוסיה תחייב את המדינה להקפיץ את התשתיות באזור ובמיוחד את תשתיות התחבורה, שכידוע מצבן קשה מאוד. הציפיה לשינוי דרמטי בתחום זה ללא קפיצה דמוגרפית משמעותית, היא אשליה.

ודבר אחרון – למרות שדומה שהסכנה הפוליטית לעתיד הגולן מאחורינו, עדין עלולות להיות הפתעות. גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון הם מציאות בלתי הפיכה, ואפילו המתנגדים החריפים ביותר של ההתיישבות ביו"ש השלימו עם קיומם, ומציעים תמורתם שטחים חלופיים בנגב (רעיון חולני כשלעצמו, אך אין זה נושא המאמר). חמישים אלף יהודים בגולן יהפכו את ההתיישבות כאן לעובדה מוצקה ובלתי הפיכה.

* "שישי בגולן"

אינטרס קיבוצי ולאומי

במאמרי "המנגינה הזאת" במידף שעבר, הזכרתי את תכנית הנחלות בגולן וציינתי שהתכנית מכפילה את שטחי החקלאות של אורטל. חבר שפנה אליי חלק על האמירה הזאת, ולכן – ניתן לנתונים לדבר.

טרם תכנית הנחלות היו לאורטל 3,500 דונם לחקלאות.

עמידה בתכנית הנחלות תקנה לנו 6,000 דונם לחקלאות.

מתוך התוספת – 1,160 ד' הם שטחים שהיו ברשותנו באופן זמני, אך לא היו שלנו. בכל פעם הוארך השימוש הזמני שלנו באותם שטחים, אך הם לא היו שלנו, לא יכולנו לעשות בהם מה שרצינו ויכולנו לגדל שם גידולי שדה בלבד אך לא מטעים. וחמור יותר – אף אחד לא התחייב להאריך את השימוש הזמני שלנו בהם, וכאשר המועצה והמדינה יצרו את הזיקה בין צמיחה דמוגרפית לאגש"ח לבין קרקעות חקלאיות ליישובים – אין זה מן הנמנע שללא קליטה השטח היה נלקח מידינו.

נטיעת השקד בדרום הגולן התאפשרה רק כאשר השטחים עברו לבעלותנו. לגבי שאר השטחים – חלק מן השטחים המיועדים לנו כבר בידינו. יש שטחים שנמסרו לנו אך הם בעייתיים (למשל, בשל סקר ארכיאולוגי שהתברר בו שאי אפשר להשתמש בשטח מסוים לחקלאות בשל ערכים ארכיאולוגיים המצויים בו) ואנו מוותרים עליהם תמורת שטחים חלופיים. יש שטחים שטרם נמסרו לידינו.

משמעות תכנית הנחלות היא כמעט הכפלת שטחי החקלאות באורטל, מ-3,500 ד' ל-6,000 ד'.

תכנית הנחלות בגולן היא תכנית ממשלתית לעידוד קליטת משפחות לאגודות השיתופיות החקלאיות בקיבוצים ובמושבים בגולן, באמצעות תוספת קרקע ומים ליישובים שיקלטו משפחות על פי תכנית שתאושר. אנו בדרך למימוש התכנית אם נמשיך בשנים הקרובות בקליטה על פי תכנית הצמיחה הדמוגרפית.

לב האסטרטגיה העסקית של אורטל לשנים הבאות היא בחקלאות (כולל שדות סולריים) והיא מבוססת על תכנית הנחלות. ללא הצמיחה שהייתה לא היינו מקבלים את השטחים ואם נעצור את הקליטה נסכן את התכנית.

****

תכנית הנחלות בגולן מציבה בפנינו אמירה ברורה, שיש אינטרס לאזור ולמדינה בצמיחה דמוגרפית לחברות בקיבוץ אורטל. אין זה רק אינטרס קיומי של אורטל, אלא גם אינטרס גולני ולאומי.

כדי לאפשר את התכנית מוקמים שני מאגרים חדשים בגולן, מה שמעיד על רצינות הכוונות כלפיה.

ההתיישבות בגולן, העמקת שורשינו בחבל ארץ זה והצמיחה הדמוגרפית בו בכלל, ובאגודות השיתופיות החקלאיות בפרט, היא משימה לאומית שלא נס לחה.

בהמשך הצמיחה הדמוגרפית אנו מבטיחים את עתיד קיבוץ אורטל ואנו ממלאים יעד לאומי ציוני חשוב.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

נשמה ואידיאולוגיה

לא אכנס לחילופי מהלומות מילוליים. לא תקפתי את רינה. התייחסתי למשפטים שנאמרו לי ביותר משיחה אחת ומיותר מאדם אחד. התייחסתי להלך רוח שקיים באורטל. לכן לא ציינתי שֵׁם ולא כתבתי אף פרט מזהה. הצגתי עמדה שאני שומע והגבתי עליה. חבל שרינה בחרה לקחת את זה להתנגחות אישית – אני אמנע מכך, ואשאר במישור הענייני.

לגופו של עניין – אני באורטל בגלל הנשמה ובגלל האידיאולוגיה. אני שותף לסלילת דרך ולבניין בית. 

האידיאולוגיה היא אותה אידיאולוגיה, הנשמה היא אותה נשמה, הדרך אותה דרך והבית – אותו בית. התאמות? לאורך כל השנים התאמנו התאמות. בכל המקרים הייתי שותף לעיצוב ההתאמות ובחלק מהמקרים יזמתי והובלתי את ההתאמות.

כל ההתאמות נועדו להמשיך ולקיים את אורטל, הקיבוץ השיתופי, עם כל האידיאולוגיה ועם כל הנשמה. ובזכות אותה אידיאולוגיה ואותה נשמה בנינו קיבוץ לתפארת.

גם היום יש מקום להתאמות. השאלה היא האם אלה התאמות שנועדו לקיים את אורטל כקיבוץ שיתופי או להפוך את אורטל לדבר אחר. אני בעד התאמות שנועדו לקיים את אורטל כקיבוץ שיתופי ואני מקווה מאוד שרוב חברי אורטל שותפים לשאיפה הזאת.

****

דומני שהיה זה אריק שרון, שסיפר על חוויית הילדות שעיצבה את חייו. הוא חרש יחד עם אביו תלם ארוך, אין סופי, וחש תשישות וייאוש כשראה כמה עוד ארוכה הדרך. אביו הציע לו להביט אחורה, לראות שאת רוב הדרך כבר עשינו. מהמבט אחורה הוא שאב את הכוחות, והעבודה בהמשך הייתה קלה הרבה יותר.

רינה הציגה תיאור יפה ומרגש של אורטל בראשיתה. השאלה היא מה אנו עושים עם התיאור הזה. לאן הוא לוקח אותנו.

כשאני מביט לאחור, אני נפעם מן הדרך הארוכה והמרשימה שעשינו, שהביאה אותנו עד הלום, ואני מלא סיפוק, שמחה וגאווה. עשינו זאת בעשר אצבעותינו, בנחישות ובעבודה קשה, בזכות ההון האנושי שלנו ובזכות ההון האידיאולוגי שלנו – האמונה בדרך. עשינו זאת כקיבוץ שיתופי, ששוב ושוב בוחן את דרכו ועושה התאמות לאתגרי הזמן והסביבה המשתנים. כשאני מביט לאחור, אני מתמלא בתעצומות נפש להמשך הדרך בה הלכנו, ובה נמשיך לפסוע בשנים הבאות ובדורות הבאים, יחד עם כל מי שהצטרפו אלינו ועם כל מי שיצטרפו אלינו בעתיד, והם שיבטיחו שיהיה המשך למפעל חיינו. ובדרך הזו עלינו להמשיך וללכת, כי הדרך שבה הלכנו לא הייתה לשווא. ביטויים כמו "בית במתנה", "לא פראייר" וכד' אינם ראויים, בהתייחס למי שמבטיחים את עתידנו.

ובאשר להגדלת דמי הקליטה; כפי שכתבתי במאמרי הקודם, ברור לי שמבחינה כלכלית לא נוכל להמשיך לקלוט בקצב הרצוי במודל הקיים ולכן אנו מעצבים מודל חדש. הגדלת דמי הקליטה היא בהחלט אפשרות ראויה. יש גם אפשרויות נוספות, טובות לא פחות.

כדאי לזכור: ההחלטה העקרונית והתקציבית על המודל הקיים התקבלה פה אחד באסיפה רבת-משתתפים מאוד. עם המצביעים בעדה, נמנים אלה שמלינים עליה היום. יתכן שמה שהיה נכון כשהיא התקבלה כבר לא נכון היום. נדון ונחליט.

אורטל כקיבוץ שיתופי היא בעבורי מפעל חיים. זהו מפעל חיינו המשותף. נשמור עליו! 

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

 

 

 

 

שעת רצון

כמי שעוסק עשרות שנים בצמיחה הדמוגרפית לאורטל, אני מזהה עליה חדה במספר הפניות לקליטה בעקבות הקורונה. תנועת הפניות אלינו בימים האחרונים חסרת תקדים, עולה על שיאי תנופת הקליטה בעשור האחרון. וכפי שאני שומע מעמיתיי, גם הם מזהים תנועה כזו.

מה הגורם לכך? אנשים עצרו לרגע את מהלך חייהם והיה להם זמן לחשיבה ולשיח משפחתי על מה חשוב להם בחיים. רבים מהם הבינו פתאום שהם חווים עבדות במרדף אחרי הכסף ובמרדף ההישרדותי אחרי הזנב של עצמם. הם תפסו שהם חווים ניכור ובדידות בכרך הגדול. הם קלטו שלא טוב להם במרכז הצפוף והמפויח וכמה הם כמהים לחיים בטבע ובאוויר הנקי, לא רק בטיול שבת או נופש משפחתי אלא כאורח חיים. פסק הזמן הזה הביא אותם לחיפוש אחרי חיים בעלי משמעות, חיים של הגשמת ערכי ערבות הדדית, קהילתיות, צדק חברתי, שיתוף ושוויון; חיים של התיישבות, של ציונות. הם מחפשים שייכות לקהילה, שבה יוכלו לבטא את עצמם ולהשפיע על חייהם ועל סביבתם.

מוקדם לדעת מה היקף התופעה ועד כמה המחשבות והחלומות יניבו הגשמה, הלכה למעשה. אך לנו, בתנועה הקיבוצית ובהתיישבות הכפרית, נוצרה הזדמנות, ומן הראוי שנשכיל לנצל את שעת הרצון.

ואני מקווה שאנו, אורטל, נתגייס ונירתם למינוף שעת הרצון הזאת לתנופה מחודשת של צמיחה דמוגרפית.

****

בשבוע הבא אגיב על מאמרו של אריאל ל'. איני מקבל כלל את התיאור ההיסטורי של מהלך השינויים של אורטל, שברובם נועדו לחזק את השיתופיות שלנו, חיזקו את השיתופיות שלנו ובזכותם אנו קיבוץ שיתופי בניגוד לשכנינו ולמרבית התנועה הקיבוצית (כאשר התחלנו את השינויים רבים משכנינו טענו שזה סוף הקיבוץ. כעבור שנים ספורות, כשהם הפריטו את עצמם לדעת, לא נסחפנו בזרם ושמרנו על דרכנו – בזכות אותם שינויים). גם איני מקבל את הצעתו להפוך פשרה מסוימת, שנוצרה ככורח המציאות, ל"זכות" שיש להפכה בשם שוויון הזכויות לנחלת הכלל.

כאן אתייחס לאמירה אחת, שנאמרה כדרך אגב במאמרו. לצד שבחים לקליטה הברוכה, הוא טען שהיא פגעה בלכידות החברתית. אני שולל זאת לחלוטין. התחלנו את התהליך בתקופה של קרע חברתי ועזיבה גדולה ומדממת. אלמלא תהליך הקליטה, הקרע היה מעמיק, העזיבה הייתה הופכת להמונית והדימום היה מסכן את קיומנו. העובדה שלקחנו על עצמנו משימה אדירה, נרתמנו אליה בשותפות בפועל של מרבית חברי אורטל ועמדנו בה, הייתה מגנט של לכידות. נכון, הקצב הגדול של הקליטה יצר גם ניכור מסוים בשלבים מסוימים ולתחושה של "אני נכנס לחדר האוכל ולא מכיר חלק גדול מן האנשים", אך זו תחושה זמנית, טבעית ושולית ביחס ללכידות שנוצרה בזכות המשימה המשותפת, בזכות תחושת ההצלחה ובזכות התמורה הגדולה שהביאה הקליטה, כמו יציבות דמוגרפית, הצערת היישוב, התמלאות בתי הילדים בילדינו (בלי הקליטה היום קומץ ילדים מאורטל היו נאלצים לאכלס את בתי הילדים בעין זיוון) והתסיסה התרבותית שהיא הביאה.

לא צעדי פירור השותפות נחוצים לנו, אלא משימות משותפות ועשיה משותפת. כך היה בתנופת הקליטה האחרונה, כך היה בשנת הארבעים ולאורך כל שנות אורטל, זו הייתה הדרך שבנתה אותנו. עלינו למקד את אורטל לעשיה משותפת בתנופת קליטה מחודשת, בצמיחה תרבותית ובמשימות לאומיות. "אדם ואדמה" היא משימה לאומית אדירה שלקחנו על עצמנו ומקור לגאווה גדולה, אך מספר השותפים לה מתוך אורטל נמוך. עלינו לחפש משימות נוספות בתחומים שונים, ואולי כאלו שמאפשרות הירתמות של חברים רבים.

התחלתי את המאמר בתיאור שעת הרצון שהקורונה יצרה, שהיא שעת כושר לתנופת קליטה באורטל. שעת רצון נוספת היא עליה במאות אחוזים בביקוש לעליה לארץ מארצות הרווחה (צפון אמריקה, מערב אירופה ואוסטרליה). יו"ר הסוכנות בוז'י הרצוג חזה השבוע עליה של רבע מיליון עולים מארצות אלו בשלוש השנים הבאות. אולי זו הזדמנות לשלב משימה לאומית עם צמיחה דמוגרפית שתצעיד את אורטל לשיאים חדשים לקראת שנת היובל שלנו.