* מו"מ תחת אש – כדי לקיים הידברות על רפורמה משפטית קונסטרוקטיבית בהסכמה לאומית רחבה, יש להגיע אליה בידיים נקיות.
אי אפשר לקיים אותה ולהמשיך במקביל לקדם את חקיקת הבזק של המהפכה המשטרית. יש סתירה מוחלטת בין המהלכים. ההידברות נועדה ליצור תוצר אחר לגמרי מהמהפכה, ברוח מתווה הנשיא. מי שממשיך את המהפכה המשטרית מעיד בהתנהגותו שאין פניו להסכמות ונכונותו להידברות היא מס שפתיים.
קיום הידברות תחת המשך הבליץ, כמוה כניהול מו"מ תחת אש.
יש להקפיא את התהליך עד אחרי פגרת הפסח, ולשבת להידברות רצינית עד שייצא עשן לבן. או כהגדרתו המבריקה של עוזי דיין – עשן כחול לבן.
* מו"מ ישיר – יאיר לפיד צודק בתביעתו המובנת מאליה להקפאת החקיקה כדי לקיים את ההידברות (אם כי אני לא הייתי מתנה את הפגישה הראשונה בהקפאה, אלא נפגש ומעלה זאת בפתח הפגישה כתנאי למהלך). הוא טועה בהצעתו, שאת המתווה תכין ועדת מומחים.
לא מדובר כאן בעניין רפואי או הנדסי. זו אינה סוגיה מקצועית אלא ערכית, אידיאולוגית, פוליטית. ההידברות צריכה להיעשות בין הגורמים הפוליטיים, בתיווך הנשיא. כמובן שהם יכולים לזמן משפטנים, אנשי אקדמיה ומומחים על פי הצורך.
* רק ביבי – אני מקווה מאוד שהנשיא יצליח להביא להידברות על רפורמה קונסטרוקטיבית במערכת המשפט, בהסכמה רחבה. אולם אם נציגי הקואליציה הם לוין ורוטמן, סיכויי ההצלחה של ההידברות קלושים. מדובר באידיאולוגים קנאים, שרואים בהשתלטות הממשלה על הרשות השופטת את ייעוד חייהם ולכן הם לא יתפשרו.
אבל הם שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה. מי אם לא הם?
אולי תופתעו, אבל תשובתי היא – נתניהו. בניגוד אליהם, נתניהו אינו דוגל באידיאולוגיה של המהפכה המשטרית. הוא חונך על ברכי הציונות הרוויזיוניסטית שדגלה בעליונות המשפט, בדיוק כמו בני בגין, דן מרידור, אריה נאור ולימור לבנת. תמיכתו במהפכה נובעת ממניעים אישיים הקשורים למשפטו.
האם אני סבור שדבקות בדרך אידיאולוגית היא מניע חזק יותר מיצר הישרדות? כאשר מדובר בקנאות, אני חושב שכן. נתניהו אדם פרגמטי. ומקומו בהיסטוריה חשוב לו מאוד. הוא רוצה להיזכר כמי שחולל את הסכמי אברהם, כמי שניצח את הגרעין האיראני (בתקווה שכך יהיה), כמי שהביא את החיסונים נגד קורונה לישראל וכד'. לא כמי שהפך את הדמוקרטיה הישראלית לדמוקטטורה. המניע הזה חשוב לו לצד יצר ההישרדות, ולכן יש סיכוי שהידברות אתו תצלח.
הבעיה היא ניגוד העניינים. כן, יש בעיה חמורה בכך שנאשם בפלילים עוסק בענייני מערכת המשפט. אבל ראש הממשלה אינו יכול שלא לעסוק בנושא המרכזי שמובילה ממשלתו וכאשר המדינה בוערת הוא אינו יכול לא להתערב בשל ניגוד העניינים. הרי ניגוד העניינים אינו משחרר אותו מאחריות. אי אפשר שהוא יהיה ראש הממשלה וייאסר עליו לעסוק בנושא.
ניגוד העניינים הוא בכך שממשלה שהעומד בראשה נאשם בפלילים מובילה מהפכה משפטית, בלי קשר לשאלה אם רוה"מ עצמו מעורב בה. הבעיה היא בכך שהנאשם הוא ראש הממשלה. אך הוא ראש הממשלה כי רוב הציבור בחר בו. הוא יכול היה להתמודד בבחירות כי בג"ץ אישר את התמודדותו פה אחד בהרכב של 11 שופטים. בג"ץ קיבל את ההחלטה הזאת כי זה החוק המפורש, בין אם נאהב אותו ובין אם לאו. ולמרבה הצער, להצעת "חוק הנאשם" של תקווה חדשה לא היה רוב בכנסת הקודמת בשל התנגדות ימינה.
מן הראוי שנשיא המדינה יזמן את היועמ"שית לשיחה, יבהיר לה שאנחנו במצב חירום ויסביר לה עד כמה חשוב שתמתן את חוות הדעת שלה. הנה, זו הבעיה של המשפוט. המשפט הוא דיכוטומי – אסור או מותר, חוקי או לא חוקי, אשם או זכאי. אבל החיים האמתיים, החיים החברתיים, החיים הפוליטיים אינם דיכוטומיים. מן הראוי שהפוליטיקה הישראלית תהיה פוליטיקה של הסכמות חברתיות. ורצוי שהמשפט יצמצם את עצמו וייתן למהלכים החברתיים והפוליטיים להתנהל. זו הבעיה של האקטיביזם המשפטי, שהביא לריאקציה של המהפכה המשטרית. בדיוק כמו החלטת בג"ץ של "ייקוב הדין את ההר", שהתערבה בהחלטת יו"ר הכנסת אדלשטיין לדחות בשלושה ימים את ההצבעה על בחירת היו"ר החדש, כדי לתת סיפק לצדדים להקים ממשלת אחדות ולמנוע בחירות רביעיות. לא "הכל שפיט", ולא כל מה ששפיט – ראוי לרוץ בו היישר להחלטה המשפטית.
בסיטואציה המשברית שאנו נמצאים בה, נתניהו חייב להיות שותף לפתרון, כי זו אחריותו.
* מכתב ראשי המל"ל – 12 ראשי המועצה לביטחון לאומי לשעבר, חתמו על מכתב הקורא להידברות כדי להגיע לפשרה על רפורמה מוסכמת. המכתב יצא עוד לפני נאום הנשיא. מה הקשר בין המהפכה לביטחוןה לאומי? הקרע בעם כתוצאה מהמהפכה הוא פגיעה חמורה בביטחון הלאומי של ישראל. הלכידות היא מרכיב משמעותי בחוסן הלאומי ובביטחון הלאומי.
את המכתב יזם ראש המל"ל וסגן הרמטכ"ל לשעבר אלוף (מיל') עוזי דיין, שהוא חבר הליכוד. אין זה צריך להפתיע. עוזי עמד בראש הפורום לאחריות לאומית שהובילה לפני למעלה מעשרים שנה את אמנת כינרת, שנועדה לגבש הסכמה לאומית רחבה ולגשר על פערים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית היהודית.
עם החותמים נמנה ראש המוסד וראש המל"ל לשעבר יוסי כהן, המקורב לנתניהו ונחשב לאחד המועמדים המובילים להנהגת הליכוד בעתיד. אני לא מופתע. בנאום שנשא כהן בכנס הרצל למנהיגות שנערך לפני כחצי שנה בבזל, הוא קרא להגן על המוסדות הממלכתיים.
* שתיקת הקרנפים – "ישראל היום" מדווח שרבים מבכירי הליכוד סבורים שיש להקפיא את החקיקה ולגשת להידברות. הם יוצאים נגד המהלך ומגדירים אותו כצעד קיצוני וטוענים ש"האירוע יצא משליטה".
זה חשוב מאוד, אך כמנהיגים מצופה מהם להפסיק את שתיקת הקרנפים, לומר את דבריהם בגלוי, בשמם, ולהבהיר שלא יתנו את ידם ואת קולם למהלך. הגיעה שעת המורדים.
* ערכי השחיתות – השופטים אינם צריכים להכריע במחלוקת בין ערכים ודעות. זה נכון. אבל הם בהחלט צריכים להתערב בענייני טוהר מידות וניקיון כפיים. איזה ערכים, איזו אידיאולוגיה מגלמת סדרת חוקי דרעי? ערכי השחיתות? ערכי העבריינות?
* מושגים אנרכוניסטיים – המושגים "ימין" ו"שמאל" הם מושגים אנכרוניסטיים, שאבד עליהם כלח. אני לא מגדיר עצמי על פי המושגים המיושנים הללו.
מקום המדינה עד מלחמת ששת הימים, המונחים שמאל וימין הגדירו את העמדות בענייני חברה וכלכלה. בסוגיות הללו הנטיה שלי היא לשמאל. בין מלחמת ששת הימים לחקירות נתניהו, המונחים הללו הגדירו את העמדות בענייני חוץ וביטחון. בסוגיות הללו הנטיה שלי היא לימין. מאז 2015 המונחים הללו הגדירו את העמדות בנושא נתניהו. מי שסוגד לו הוא ימין. מי שלא, גם אם בנושאי חוץ וביטחון, חברה וכלכלה הוא ימין מובהק – מוגדר שמאל. מהבחינה הזאת אני שמאל.
בנושא המשפט, הימין ההיסטורי בהנהגת בגין היה נושא הדגל של עליונות המשפט. לא אהרון ברק הוא אבי האקטיביזם השיפוטי אלא מנחם בגין. מאז שנות ה-90 ו"המהפכה החוקתית", בדרך כלל הימין נטה לבקר את מערכת המשפט והשמאל – להגן עליה. מהבחינה הזאת אני נטיתי לימין, עוד לפני שהנושא היה בון טון. מאז 2015 הימין מזוהה עם תמיכה בשחיתות ומושחתים ובקונספירציות מטורללות על "תפירת תיקים" ו"מדינת עומק". אם כך, בנושא הזה אני שמאל.
מבולבלים? גם אנחנו.
אני ציוני, ממלכתי ודמוקרט. הגדרות השמאלימין משעממות אותי. הן מגוחכות בעיניי. הן חסרות קוהרנטיות כלשהי.
עם זאת, המפלגות והמנהיגים הפוליטיים שמייצגים פחות או יותר את השקפותיי, הם אלה שמגדירים את עצמם כימין ממלכתי.
הימין הממלכתי הפגין בעד עצירת המהפכה המשטרית והמרתה בהידברות על רפורמה על בסיס מתווה הנשיא. בלי קשר להגדרות השמאלימין, אני מזדהה עם ההפגנה וחש קרבה למארגניה. לכן, עליתי לירושלים והשתתפתי בהפגנה.
* כללים שאסור להפר – גם המחאה הצודקת ביותר, אינה מכשירה כל מעשה. חטיפת טנק מאנדרטה כדי להשתמש בו במחאה, היא פגיעה באתר מורשת לאומית ובמורשת שהאתר מסמל. אני מבין את הלוחמים במלחמת יום הכיפורים, שחרפו את נפשם על הגנת המדינה ואיבדו לנגד עיניהם את טובי חבריהם, שנזעקים שוב להגן על הדמוקרטיה הישראלית מפני מי שמניפים עליה יד גסה. אבל האתר בתל-סאקי הוא של כל עם ישראל, הוא לא אתר פרטי של לוחמי מלחמת יום הכיפורים. ובין הלוחמים יש לבטח גם בעלי דעות אחרות. פגיעה באתר לאומי כזה אינה לגיטימית וראויה לגינוי.
כתבתי "גם המחאה הצודקת ביותר". האמת היא שכל מחאה היא צודקת, לפחות בעיני המוחים. נוח לי יותר לבקר מחאה הצודקת בעיניי, ואני חלק ממנה. יש כללי משחק שאסור להפר. פגיעה באתר זיכרון אינה חלק מכללי המשחק.
* לאלוהים אין סגן – ביום שבו ניצח יריב לוין בפריימריז בליכוד, כתבתי: "מה משותף לסילבן שלום, גדעון סער, גלעד ארדן, משה כחלון ויולי אדלשטיין? ארבעתם עשו טעות חמורה. הם העזו לנצח בפריימריז בליכוד ולהיות מספר 2 ברשימה. להיות שני ברשימת הליכוד זה חטא חמור וכפירה בעיקר. הרי לאלוהים אין סגן. מן הרגע שהם נבחרו, הם הפכו לאויבי המשפחה. תחילה לאט לאט, בשקט בשקט, הפצת שמועות ופייק ניוז, אח"כ גילוי כתף קרה, אח"כ מלחמה גלויה לחיסול החצוף.
לתשומת לבו של יריב לוין".
הנה, נתניהו מבין שהוא הסתבך. שהוא איבד שליטה על המהפכה המשטרית, שנזקיה עלולים להאפיל על הישגיו הרבים, שבהם הוא מתנאה. הוא חש שידיו כבולות, שהקנאים מובילים והוא אינו מסוגל לעצור אותם כי אז יאבד את השלטון. במקום חשבון נפש הוא מאשים את לוין שסיבך אותו. בין השניים הולכת ונפערת תהום של איבה. מנגנוני הפרנויה של נתניהו מבהילים אותו בסיפור פנטסטי, על פיו מטרת ריצת האמוק של די-9 המשפטים נועדה לגרום להוצאתו של נתניהו לנבצרות כדי שלוין יירש אותו. מקורביו מתחילים להפיץ את הקונספירציה, בינתיים לא לייחוס.
נדמה לי שסילבן שלום, גדעון סער, גלעד ארדן, משה כחלון ויולי אדלשטיין מכירים היטב את הסיטואציה. אגב, בניגוד אליהם, לוין באמת סיבך את נתניהו, או מה שחשוב יותר – את המדינה. אבל הקונספירציה על תאוות הנבצרות מופרכת ומטורללת כמו כל תוצרי בית החרושת לקונספירציות.
* ללא מבוגר אחראי – בכל אחת מממשלות נתניהו הקודמות היה מבוגר אחראי, שהיו לו שני תפקידים. האחד, לשמור על הממשלה שלא תיגרר אחרי קיצונים חסרי אחריות בתוכה. השני, להיות השעיר לעזאזל של נתניהו, כאשר יש עליו ביקורת מהבייס. בממשלתו הראשונה הייתה זו הדרך השלישית בהנהגת קהלני. בממשלתו השניה הייתה זו מפלגת העבודה ואח"כ עצמאות בהנהגת ברק ותקופה קצרה קדימה בהנהגת מופז. בממשלתו השלישית היו אלה יש עתיד בהנהגת לפיד והתנועה בהנהגת לבני. בממשלתו הרביעית הייתה זו כולנו בהנהגת כחלון. בממשלתו החמישית היו אלה כחול לבן בהנהגת גנץ, מפלגת העבודה בהנהגת עמיר פרץ ודרך ארץ בהנהגת יועז הנדל.
וכעת, בממשלת "מלא מלא" אין מבוגר אחראי. וגם אין שעיר לעזאזל. היטיבה להגדיר זאת בכנות השרה אורית סטרוק: "הפעם אין לנו שמאלני להסתתר מאחוריו".
אז נתניהו מנסה להפוך את גלנט לשמאלן התורן. מאשר לו את עקירת הכרם ואז פתאום מורה לו לחדול. שיהיה ברור מי עקר ומי חדל. כמו שעשה ליעלון בפרשת אלאור אזריה.
אבל הנה, נתניהו, שמנסה לבלום את הקיצונים, מוצא את עצמו כשמאלן התורן. סוף סוף יש ממשלה "הומוגנית", והנה, מתברר שהיא רעועה, מסוכסכת, על כרעי תרנגולת. רק חודש וחצי מכינונה והיא כבר מקרטעת.
בזמן המו"מ, כדי להבטיח את שלטונו, הוא הבטיח לשותפות הרים וגבעות. הרי הוא רגיל להבטיח ולא לקיים את הבטחותיו, לחתום על הסכמים ולהפר אותם. כרגע הוא זקוק להם, אח"כ יהיה בסדר, הם לא ירצו לוותר על תפקיד השר. איזו חלופה יש להם?
אבל מסתבר שסמוטריץ' אינו גנץ. הוא אינו פראייר. הוא מתעקש שנתניהו יכבד את ההסכם המופקר אתו. נתניהו לא נתקל עד היום בתופעה כזאת. המחשבה על כיבוד הסכמים לא חלפה בראשו; הפרקטיקה הזו זרה לו, היא לא חלק מארגז הכלים שלו.
ועכשיו הוא בבעיה.
* האיום העיקרי על ממשלת מלא מלא – האיום העיקרי על שלמותה של ממשלת "ימין מלא מלא" הוא בן גביר. את הישגו האלקטורלי הגדול הוא לא קיבל מכהניסטים. עם כהניסטים ספק אם היה עובר את אחוז החסימה. תמכו בו אנשים שהסתנוורו ממצג השווא שלו, כאילו בידיו הפטנט להעניק להם ביטחון אישי.
אולם בחודש וחצי שהוא בתפקיד, הטרור, הפשע והאלימות הולכים וגואים. ומסתבר שהמלך עירום. עם רקורד של ראש כנופיה אין לבן גביר כלים להתמודד עם האחריות הכבדה שעל כתפיו. אז הוא מכריז על מבצעים גדולים שלא היו ולא נבראו. והוא מתעסק בשטויות כמו רפורמת הפיתות ורפורמת המקלחות, שלא זו בלבד שאין בהן תרומה לביטחון – הן רק מזיקות. אבל הם מעשים פופוליסטיים ומתאים לדמגוג לברוח לשם.
לא נותר לו אלא למצוא אשמים. אחרי הטבח בנווה יעקב, השר הכושל נשא את נאום ההסתה והתרת הדם נגד היועמ"שית. אח"כ האשים את "המשפטנים" ואת אנשי המקצוע הביטחוניים. ועכשיו הוא כבר מתחיל להאשים את נתניהו.
בן גביר לא ירוץ לבחירות הבאות מהקואליציה. רק מהאופוזיציה הוא יכול להטיח האשמות בשלטון ולהבטיח שאם רק יקבל את הכוח… בשלב כלשהו הוא יפרק את החבילה, וירוץ לבחירות על תקן השר שראש הממשלה חסם אותו ולא איפשר לו לחסל את הטרור. ואם רק תתנו לו את הכוח…
* היום השמיני – היום הוא היום השמיני של מבצע "חומת מגן" 2.
* על שלושה דברים – על שלושה דברים מדינת ישראל עומדת: על היהדות, על הציונות ועל הדמוקרטיה. אין כל סתירה בין המרכיבים הללו. הם משלימים זה את זה ואם נשכיל לחזק ולטפח אותם נבטיח את ביתנו הלאומי כבנין עדי-עד. אולם אם ניטול, חלילה, אחד מן הנדבכים הללו, נסכן את הבניין כולו.
המהפכה המשטרית היא איום של ממש על הדמוקרטיה הישראלית. אין דמוקרטיה שאינה מדינת חוק, שהכל כפופים בה לחוק, שהכל שווים בה בפני החוק, שיש בה הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים, שיש לה מערכת משפט חזקה, עצמאית ובלתי תלויה. כל אלה ייעלמו אם תיושם, חלילה, המהפכה המשטרית. האיום על הדמוקרטיה הוא איום קיומי על מדינת ישראל.
האזנתי לראיון עם ד"ר חגי בן ארצי, גיסו של ראש הממשלה. ראיון מרתק, יש לציין. מרתק, אך מעורר דאגה. ישראל היא מדינת התנ"ך, הסביר בן ארצי ברהיטות. מי שרוצה דמוקרטיה, שילך לארה"ב.
דבריו על ארץ התנ"ך, על מדינת התנ"ך, על ערכי התנ"ך במגילת העצמאות, המדברת על ספר הספרים הנצחי שהנחלנו לעולם כולו, על ערכי החרות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, על הגשמת חזון הדורות לגאולת ישראל, מרוממי נפש ואני מזדהה עמם בכל לבי. אך אין כל סתירה בין יהדותה של ישראל להיותה דמוקרטית. ההיפך הוא הנכון. אם נוותר על הדמוקרטיה, ספק אם תהיה תקומה למדינת התנ"ך.
* הסדרת חוקיות – יישוב שקם בעידוד הממשלה, בדחיפת הממשלה, בסיוע צה"ל והמוסדות המיישבים, הוא יישוב חוקי, גם אם טרם הוסדר, ובלבד שאינו על אדמה פרטית. אין זה דומה לתפיסת שטח פיראטית של אנשים שעל דעת עצמם מחליטים לשבת במקום זה או אחר.
רוב ה"מאחזים הבלתי חוקיים" הם יישובים בלתי מוסדרים והגיעה השעה להסדיר אותם. אני תומך בהחלטת הממשלה בנדון.
על הממשלה להחליט גם על יישוב מבשרת אדומים, המוכרת כשטח 1E, כדי להבטיח רצף טריטוריאלי ישראלי בין ירושלים למעלה אדומים. הרצף הזה חיוני בכל פשרה טריטוריאלית עתידית.
* לא על אדמות פרטיות – אני בעד הסדרת החוקיות של יישובים ביהודה ושומרון, אך לא כאלה שתפסו אדמות פרטיות. בבג"ץ אלון מורה, 1979, הורה הרכב השופטים בראשות משה לנדוי, אז מ"מ הנשיא ולימים נשיא בית המשפט העליון, ומי שאחרי פרישתו מכס המשפט אמר בגלוי שהוא דוגל בחזון ארץ ישראל השלמה, לפנות את היישוב מהאדמות, שעליהן ישב בהר כביר, כיוון שהיו אלו אדמות פרטיות.
לאחר מכן החליטה ממשלת בגין לא להקים עוד יישובים על אדמות פרטיות. החלטה זו לא בוטלה מעולם. אילו ההחלטה קוימה, הרבה צרות ועוגמת נפש, בעיקר למתיישבים עצמם, הייתה נמנעת.
עצוב לראות כרם נעקר, אך את פסיקת בג"ץ יש לקיים והפסיקה צודקת – אין להתיישב על אדמה פרטית.
* פגיעה בנפגעות האמתיות – טענת הסרק ההזויה של הח"כהניסטית המופקרת לימור סון הר-מלך כאילו השוטרים שחסמו אותה הטרידו אותה מינית (כמובן זה שקר, הרי הכל צולם ושודר) היא לא רק זילות של נושא הפגיעות המיניות אלא גם פגיעה בנפגעות האמתיות.
* מי הטריד? – קציני מג"ב חסמו את דרכה של הח"כהניסטית המופקרת, כדי לא לאפשר לה לשבש את פעילות כוחות הביטחון. היא זו שהתחככה בהם והתגוששה בהם באופן פיזי. כך, שאם הייתה כאן הטרדה מינית (לא הייתה), המופקרת היא המטרידה.
* גיבוי לכוחות הביטחון – השר הכהניסט הבטיח לתת גיבוי לכוחות הביטחון ואפילו חסינות לפשעים אם יבצעו. זה לא מפריע לו להשתלח בקצינים ובלוחמים שמבצעים את תפקידם ולגבות את הח"כהניסטית המופקרת שמעלילה על הלוחמים עלילת שווא על הטרדה מינית, שלא הייתה ולא נבראה.
* אופוזיציה פטריוטית – העובדה שהצעת החוק המאפשרת שלילת אזרחות ותושבות ממחבלים עברה ברוב עצום, של מעל 90 ח"כים, מאירה על ההבדל בין אופוזיציה פטריוטית לבין אופוזיציה למדינה, כמו זו שחווינו בתקופת ממשלת השינוי.
* די-9 התקשורת – בשבוע שעבר התבשרנו על הקפאת תכניתו של עוכר התקשורת שלמה קרעי לסגור את השידור הציבורי בישראל. אבל מסתבר שדי-9 התקשורת מתקנא בחברו די-9 המשפטים, וגם הוא רוצה ולו קצת לדרוס, קצת לרמוס, קצת להרוס. אז אולי אין לו כעת גיבוי להרס טוטלי, אז הוא מסתפק בהרס הדרגתי. נתחיל עם "כאן תרבות" ו"כאן 88". אחרי שנחסל את שתי הפנינות הללו, נלחץ על דוושת הגז.
* סמל הדי-9 – אין דבר המסמל את ממשלת הדי-9 יותר מניסיונו של קרעי לחסל את "כאן תרבות".
* הצד החיובי של גוטליב – יש גם צד חיובי בתופעת גוטליב. היא ההוכחה שהגענו לתחתית החבית.
עוד לא נולד המניאק שימציא שפכטל שיוכל לגרד מתחתית החבית חומר ירוד יותר מגוטליב.
מצד שני… ככה חשבנו גם על אורן חזן.
* יציאה אמיצה – היציאה האמיצה של יאיר שרקי מהארון, תעניק תעצומות נפש וכוח להתמודדות להמוני נערים ונערות להט"בים במגזר הדתי לאומי.
* מה הקב"ה רוצה? – במאמר מרגש ב"ידיעות אחרונות", בעקבות הודעתו של יאיר שרקי על יציאתו מהארון, העלתה שלי יחימוביץ' על נס את התגובה הציבורית על הרשומה המטלטלת שבה סיפר שרקי על נטייתו המינית: "בתוך דקות מעטות הפוסט שלו שבר את הרשת. לרגע נדם שדה הקרב הציבורי המדמם, הוכרזה הפסקת אש זמנית, ואומה נעמדה, קרועת לב אך נושמת, ללוות את שרקי במסעו ולחבק אותו. מי שהיו לו מלים רעות לומר, או חישובים פוליטיים לחשב, פשוט שתק".
הלוואי שתיאורה של שלי היה נכון. לצערי, לצד התגובות היפות, המעודדות, המחזקות, מעוררות ההשראה ונקיות הדעת, היו גם תגובות הומופוביות זועמות ומצליפות.
הנה, למשל, מתוך רשומה שכתב יאיר אנסבכר: "… להיות יהודי דתי זה לא רק להישמע נקודתית לחוקי התורה וההלכה, אלא גם לקבל מהותית את העובדה שיש לקב"ה רצון שהוא ביטא היטב בתורה שנתן לנו בהר סיני ושהרצון האלוקי הזה מבדיל בין טוב ורע. היהדות אומרת לכל אורך הדרך שעצם העובדה שלאדם יש תשוקה כזאת או נטייה אחרת, לא אומרת שהן דבר נכון. יש נטיות שליליות טבעיות ומולדות בכל אחד. האדם צריך להתמודד איתן, לשאוף להתגבר, להתעלות ולתעל את הנטיות והיצרים למקומות חיוביים של תיקון עולם. אמנם, היהדות גם ערה מאוד לאפשרות של כישלונות בהתמודדות הזאת, של חטא. אבל זה חלק מלהיות אדם. זה לא דבר שמפריד מהותית בין האדם לבין האל. אין אדם שלא חוטא. בשביל זה המציאו את התשובה. אבל מה שאין בשום שלב ביהדות הוא כניעה עקרונית לתאווה. אין דבר כזה שבשם החולשה, התאווה, היצר או הנטיה … אנחנו מחליפים מהותית הגדרת אויב באוהב וטמא בטהור. גם אם זה קשה… יש טוב ונכון וראוי ותקין ויש כל מה שלא… במקרה הכי גרוע שבו אדם לא מצליח להתרומם ומוצא עצמו נכשל שוב ושוב הוא צריך לשמור זאת לעצמו (כמובן לפנות לעזרת אנשי אמון ומעלה ראויים שיסיעו לו) אבל לעשות זאת בצנעה ובפרטיות אמתית למען כבודו, כבוד משפחתו וכדי לא להחטיא אחרים".
שתי תגובות כתבתי לפשקוויל. הראשונה: "דומני שרצון הקב"ה כפי שמתבטא בתורה הוא גם 'ואהבת לרעך כמוך'. בכך נכשלת. במקום להתמודד עם הכישלון שלך, אתה מחצין את החטא ומנפנף בו".
השניה: "אני מביט בתמונתך המשפחתית המקסימה והיפה. ומי יודע אם אין בהם הומו או לסבית. הרי אין זה עניין תורשתי, גם לא עניין של חינוך. זו נטיה טבעית. איזה חיי אומללות נגזרו על הילד הזה, שיגדל ויהיה נער ולבוגר. בין אם הפחד ישתק אותו והוא יישאר כל חייו אומלל בארון ויישא אישה אומללה שבן זוגה אינו נמשך אליה ואינו חושק בה. ובין אם יתגבר על הפחד ויצא מן הארון ויתקבל במשפחתו, בביתו שאמור להיות מבצרו, בתגובה נוראית כמו ברשומה הזאת, על 'תאווה שהוא צריך להתגבר עליה'. כל כך הרבה נערים התאבדו בסיטואציות הללו".
* אזהרת מסע לביביסטים – אזהרה לביביסטים שמתלהבים מהרכש החדש שלהם, אלדד יניב. יניב אינו גדי טאוב, לא כנרת בראשי ולא עירית לינור, שהיו בצד אחד של המתרס, שינו בהדרגה את דעותיהם ועברו לצדו האחר. כאן מדובר בזגזגן סדרתי, פרובוקטור כרוני, תאב צומי כפייתי. הוא מדלג מדעה לדעה, ובכל פעם מצליח לאחז עיניים לתקופה מסוימת. בכל מקום הוא הופך למיליטנטי ביותר, עד שהיה לזרא לסובבים אותו שאט אט קולטים את הפוזה ונרתעים ממנו. כשהוא מבין שמיצה, הוא מדלג לתחנה הבאה, בלי להניד עפעף. הוא עוד יתהפך גם עליכם.
* להבחין בין טוב ורע – אני שמח על ביקורו של שר החוץ אלי כהן באוקראינה ופגישתו עם זלנסקי. חבל שחלפה כמעט שנה מפרוץ המלחמה עד הביקור הזה. חבל שבדברים שנשא בביקור הוא הלך בין הטיפות ולא הבחין בין טוב ורע.
חשוב שישראל תזדהה עם אוקראינה. אני מקווה שהביקור הוא רק צעד ראשון.
* קיצור תולדות המחל – בשאלון הטריוויה של מוסף "הארץ" נשאלה השאלה איזו רשימה התמודדה לכנסת עם האותיות חל טעם. התשובה היא – הליכוד בבחירות 1973.
כדאי להרחיב את היריעה. הליכוד קם, ביוזמת אריק שרון שהצטרף למפלגה הליברלית עם שחרורו מצה"ל, סמוך לבחירות לכנסת השמינית (1973). הרעיון היה להקים את "המערך הימני" מול המערך.
המפלגות שהקימו את הליכוד הן חרות בהנהגת בגין, המפלגה הליברלית בהנהגת אלימלך רימלט ושמחה ארליך, (חרות והמפלגה הליברלית הקימו רשימה משותפת כבר בבחירות לכנסת השביעית, 1965 – גח"ל, גוש חרות ליברלים), המרכז החופשי, הרשימה הממלכתית, תנועת העבודה למען א"י השלמה. המרכז החופשי היא סיעה שהתפלגה מחרות ב-1966, בהנהגת שמואל תמיר, ועם ראשיה נמנו אליעזר שוסטק (מזכיר הסתדרות העובדים הלאומית), עקיבא נוף ואהוד אולמרט הצעיר. הרשימה הממלכתית היא מפלגה בהנהגת בן גוריון שהתפלג מרפ"י כאשר התמזגה עם מפלגת העבודה ב-1968. הרשימה זכתה בארבעה מנדטים בבחירות לכנסת השביעית, 1969. כעבור שנה ב"ג התפטר מהכנסת. ב-1971 הוא התנתק מן הרשימה והודיע על תמיכתו במפלגת העבודה. מקורביו פרשו והצטרפו למפלגת העבודה ואחרים, בהנהגת יגאל הורביץ וזלמן שובל הצטרפו לליכוד. התנועה למען א"י השלמה קמה מיד לאחר מלחמת ששת הימים כתנועה חוץ פרלמנטרית, בעקבות מנשר, שעליו חתמו גדולי אנשי הרוח של התקופה ובראשם נתן אלתרמן. רבים מהם היו מתנועה העבודה, אך איני יודע מדוע בהצטרפותם לליכוד הם לא נקראו התנועה למען א"י השלמה אלא תנועת העבודה למען א"י השלמה. אולי כדי לשמר את התנועה למען א"י השלמה גם כתנועה חוץ פרלמנטרית. נציגם ברשימה היה אלוף אברהם יפה ובכנסת התשיעית הסופר משה שמיר.
סימן הבחירות של תנועת החרות, מאז הקמת המדינה, היה ח'. סימן הבחירות של המפלגה הליברלית היה ל'. סימן הבחירות של גח"ל – ח"ל. סימן הבחירות של המרכז החופשי – ט. סימן הבחירות של הרשימה הממלכתית – עמ. התנועה למען א"י השלמה לא התמודדה עד אז לכנסת ולכן לא היה לה סימן בחירות. חיבור האותיות הוא חל טעם.
במהלך הכנסת השמינית התפלג המרכז החופשי. אחרי ששמואל תמיר, שטבע את המושג "שטח משוחרר לא יוחזר" והיה אופוזיציה מימין לממשלת הליכוד הלאומי שכללה את גח"ל, החל לדבר על אפשרות של פשרה טריטוריאלית, פרשו מהמפלגה שוסטק ואולמרט והקימו את המרכז העצמאי. המרכז החופשי פרש מהליכוד והתמודד לכנסת התשיעית במסגרת ד"ש. הרשימה הממלכתית, המרכז העצמאי והתנועה למען א"י השלמה התאחדו למפלגה אחת – לעם.
בבחירות לכנסת התשיעית הסימן של הליכוד היה לראשונה מחל. האות מ' יצגה את לעם. ב-1981 לעם התפלגה, ואנשי הרשימה הממלכתית בראשות יגאל הורביץ פרשו ממנה ומהליכוד, הקימו את רפי-הרשימה הממלכתית ורצו תחת משה דיין בסיעת תל"ם. ב-1985 לעם התמזגה לתוך תנועת החרות. ב-1988 התמזגו תנועת החרות והמפלגה הליברלית למפלגה אחת – הליכוד, בהנהגת יצחק שמיר.
* דור דור ודורשיו – בכתבה בערוץ 12 לציון ארבעים שנה לשידור בצבע בטלוויזיה הישראלית, דובר על שר האוצר יורם ארידור והוצגו תמונות של שר הכלכלה יעקב מרידור.
* ביד הלשון
קרועת לב אך נושמת – במאמר ב"ידיעות אחרונות" כתבה שלי יחימוביץ': "בתוך דקות מעטות הפוסט שלו שבר את הרשת. לרגע נדם שדה הקרב הציבורי המדמם, הוכרזה הפסקת אש זמנית, ואומה נעמדה, קרועת לב אך נושמת, ללוות את שרקי במסעו ולחבק אותו".
שלי מתכתבת עם שירו האלמותי של אלתרמן בטור השביעי: "מגש הכסף", שנפתח במילים:
…וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט. עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת
תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ
עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים.
וְאֻמָּה תַעֲמֹד – קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת… –
לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס
הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי…
* "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 