פינתי השבועית ברדיו: ריח של שוקולד

ריח של שוקולד / הרכב "הכבש השישה עשר"
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 19.11.18

איני יודע אם 1978 הייתה שנת מפתח במוסיקה הישראלית, או שפשוט גיל 15 הוא הגיל הפורמטיבי של גיבוש טעמי המוסיקלי, אבל לא מעט פינות הקדשתי השנה ליצירות ותופעות מוסיקליות שמלאו להן השנה ארבעים, ויש עוד אחדות ששקלתי לעסוק בהן. כך היה, בשבועות האחרונים עם להקת "גזוז" ואופרת הרוק "בני בום", והיום – "הכבש השישה עשר".

בגיל 15 הרגשתי גדול בשביל שירי ילדים, אבל "הכבש השישה עשר" היה משהו אחר. הוא כבש אותי ואת חבריי, אהבנו אותו מאוד, וברבות השנים ילדיי גדלו עליו ונדמה לי שעד היום אני מכיר את כולו על פה. את כולו – הכוונה לתקליט "הכבש השישה עשר", אולם קדם לו במעט הספר. אגב, השיר האהוב עליי ביותר בספר, "שיר לשירה", שכבר השמעתי אותו כאן, אינו מופיע בתקליט.

"הכבש השישה עשר" הוא ספר ילדים נפלא של יהונתן גפן, שלטענתו כתב את כולו בחמישה ימים, והוא יצא לאור ב-1978. תקליט שכתוב לילדים בגובה עיניים, בשם הילדים והוא חף מדידקטיות. באותה תקופה גם יהודה אטלס החל ליצור את ספריו. ספרו הראשון "והילד הזה הוא אני" יצא לאור ב-1977 והתקליט – ב-1979. מיד הוכתרו היצירות הללו כמהפכה בספרות הילדים ובשירי הילדים, משירה דידקטית בשפה גבוהה של מבוגרים לשירת יום יום בלשון הילדים המבטאת אותם. כן נאמר על אותם ספרים, שבניגוד לספרות הילדים המקובלת עד אז, היא אינה מתיילדת ובכך מעניקה כבוד לילד. יש סתירה בין שתי הטענות. והאמת היא, שכאשר אני בוחן את הדברים בפרספקטיבה של עשרות שנים, אני מטיל ספק בתאוריית המהפכנות. כשאני קורא היום את מרים ילן שטקליס, את עודד בורלא ואת ספרות הילדים של לאה גולדברג, היא בהחלט עונה על אותם סופרלטיבים. אולם בנוגע לצד המוסיקלי, בהחלט יש הבדל – המוסיקה איכותית ובוגרת יותר מבשירי הילדים הישנים יותר.

אך גם בלי להיות מהפכני, "הכבש השישה עשר" הוא פשוט ספר מקסים, עם שירים נהדרים. באחד משירי הספר מספר הילד, שכאשר הוא מתקשה להירדם הוא סופר כבשים, ובכבש השישה עשר הוא נרדם. מכאן שמו של הספר.

ב-22 בנובמבר 1978, השבוע לפני ארבעים שנה, זמן קצר לאחר צאת הספר, יצא התקליט המבוסס עליו, ונשא אותו שם, אם כי חלק ממילות השירים שונו במקצת כדי להתאימן למנגינה. את התקליט הפיק דודו אלהרר, ונטלו בו חלק יהודית רביץ, יוני רכטר, גידי גוב ודיוויד ברוזה בשירה, ויהונתן גפן עצמו בקריינות. יוני רכטר היה המפיק המוזיקלי והוא הלחין 14 מתוך 19 הקטעים. גם קלפטר ודיוויד ברוזה הלחינו לתקליט.

התקליט היה להצלחה גדולה, והניב להיטים רבים ובראשם – "גן סגור" ו"הילדה הכי יפה בגן", שעד היום הוא אחד מסמליה של יהודית רביץ.

באותה תקופה יהונתן גפן התגורר ברמת גן. וגם אני. וגרנו אפילו במרחק לא רב זה מזה – אני בתל-גנים והוא בשכונת "הלל". וחלק מן החוויות, המראות, הטעמים והריחות בספר, הם נוף ילדותי. למשל, בשיר "ריבים קטנים", מספר יהונתן גפן על הריבים עם גיורא, הילד של השכן. גיורא, בן גילו של אביב גפן, הוא אחיה הקטן של בת שכבתי, בבית הספר ובצופים, סיסי היפהפיה.

השיר הרמת-גני ביותר בתקליט, שאין רמת-גני שלא הזדהה אתו, הוא "ריח של שוקולד". הוא מדבר על בית החרושת של "עלית", בתחילת רח' ז'בוטינסקי, שהוא אולי תחילת רמת-גן, אבל לבני האזור שלנו הוא סוף רמת-גן. בבית החרושת הזה ייצרו ממתקים ושוקולד, והוא הדיף למרחקים את הריח המשכר של השוקולד. והריח בחינם. והריח הזה, הוא מריחות ילדותי הרמת-גנית. כמעט כמו ריח הסביח.

אגב, היה בר"ג עוד מקום שבו אפשר לעמוד ולהריח שוקולד, אם כי זיכרונותיי ממנו רחוקים מאוד ומטושטשים, כי הוא נסגר מוקדם יותר – בית חרושת "צֶ.דֶ." ברחוב מודיעין (היום בן גוריון) פינת ז'בוטינסקי. כבר ב-1958 "עלית" רכשה את "צ.ד.", אך בית החרושת שמר על שמו המקורי, אם לא באופן רשמי, לפחות בפי העם.

השיר, כמו כל שירי התקליט, פשוט ויפה ומיטיב להעביר את החוויה. עד היום, כשאני מאזין לו, עולה באפי ריח השוקולד ההוא. אכן, הריח היה בחינם, ולכן הוא היה חוויה לעשירים ולעניים. בבית השני ממחיש גפן את ההתרגשות הגדולה שחוויית ריח השוקולד מספקת לכולם, אפילו לחתולים שמפסיקים לברוח מהכלבים, ולשוטרים שעומדים ליד הגנבים ומריחים את הריח המתוק הזה.

היום המפעל כבר אינו פועל, ובסוף ר"ג כבר אין מקום שבו אפשר לעמוד ולהריח שוקולד. כל שנותר מן המפעל הוא הנוסטלגיה. והשיר.

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד
יש שם בית גבוה גבוה בלי חלונות עם שלוש ארובות
ושלושים מכונות יום ולילה עובדות
ושבעים פועלים עם סינר וכפפות
מכינים שוקולד בכל הצורות

שוקולד קטן ושוקולד גדול
שוקולד יקר ושוקולד בזול
שוקולד אגוזים ושוקולד סתם
לעשירים ולכולם והריח בחינם
וכל האזרחים עוצרים ומריחים…

עוצרים הילדים שרצים בשכונה
עוצר האוטובוס מעבר לפינה
החתולים מפסיקים לברוח מהכלבים
השוטרים עומדים ליד הגנבים
כולם מביטים אל הארובות
ולאט לאט, האף שלהם,
מתמלא בריח של שוקולד

שוקולד קטן ושוקולד גדול…

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד.