מה כן?

בימי הפולמוס בקהילת הגולן על חיפושי הנפט בגולן, הייתי בין המתנגדים. אמנם לא הצטרפתי למטה (סברתי שהוא מיליטנטי מידי) אך פעלתי בדרכים שלי – העליתי את הנושא במליאת המועצה האזורית, כתבתי עליו ב"שישי בגולן", ארגנתי מפגש אזורי בצפון הגולן.

התנגדותנו נבעה מסכנת זיהום הסביבה והפגיעה בקרקע כתוצאה משיטות הקידוח. מול ההתנגדות, עמדו טיעונים טובים. מדינת ישראל זקוקה לעצמאות אנרגטית. יש בכך חשיבות רבה. ואם יש סיכוי שניתן למצוא נפט בגולן – הגולן אינו יכול להתנגד לכך. איננו יכולים לראות עצמנו כבעלי בית פרטיים על האזור, ולמנוע תרומה לאומית משמעותית המצויה בו. יתר על כן, מציאת נפט בגולן עשויה לחזק את מעמד הגולן, והדבר חיוני להבטחת עתידנו.

לא זלזלתי כלל וכלל בטיעונים האלה, שהם בפירוש ראויים ומשמעותיים, אך כשהעמדתי על כף המאזניים את פוטנציאל הנזק מול פוטנציאל התרומה, הגעתי למסקנה שכף הנזק כבדה יותר.

באשר לעצמאות האנרגטית, אמרנו שהעולם כולו הולך בהדרגה לכיוון של אנרגיות ירוקות ונקיות, ואין סיבה שדווקא אזור כמונו, ריאה ירוקה כמונו, יהיה סמל לזיהום ולאנרגיות המיושנות. זאת, דווקא כאשר הגולן משופע בנכס טבעי, שעשוי להוות תרומה אנרגטית נקיה וירוקה – הרוח. אנחנו די סובלים מהרוח, אך ניתן להפיק ממנה אנרגיה, החיונית לכלכלת ישראל וגם אנו נהנה מרווחיה.

חלפו שנים מעטות. ישראל הופכת למעצמת גז, שהוא אנרגיה נקיה יחסית ומזהמת פחות מן הנפט והפחם. אך לעתיד לבוא, הכיוון הוא אנרגיה נקיה ממש – הרוח והשמש.

והנה, כאשר הגולן הולך ומפתח את אנרגיית הרוח, לפתע מתנהל מאבק נגד המיזם. והמאבק הוא מן הטעם הסביבתי. זה מכער, זה לא נעים, זה לא נוח – לא אצלנו. וגם לניצול אנרגיית השמש כבר יש התנגדויות, וגם הן מטעמים סביבתיים.

תמיד קל לומר מה לא. לא נדרשת הרבה מחשבה ולא נדרש הרבה מאמץ, כדי להיות דובוני לא לא. אבל מאנשים מבוגרים ורציניים אני מצפה לומר גם: מה כן. הרי נאבקנו במשך עשרות שנים כדי להיות חלק מן המדינה. האם היום אין לנו אחריות על האינטרסים שלה, כאשר אנו יכולים לתרום להם ולקדם אותם?

איני מזלזל בטענות הסביבתיות כלפי מיזמי טורבינות הרוח. אני שולל את הגישה של "הכל או לא כלום", או אם לדייק יותר: "לא כלום או לא כלום". אם במקום לצאת נגד המיזם, המתנגדים היו מעמידים דרישות כמו הקפדה על מרחק ראוי של הטורבינות משטח היישוב הקרוב (מה שאכן נעשה), או דרישה להגביל את מספרן, או לדרג את קצב הקמתן, כך שניתן יהיה לעצור ולבחון את השפעתן, היה זה מאבק ראוי ומכובד יותר.

****

בכנס ההתיישבות ע"ש מוישיק גרליק, שנערך השבוע במדרשת הגולן בחספין, והוקדש לנושא תכנון וצמיחה במרחב הכפרי, הופיעה ניקול בכר, יו"ר עמותת שומרי הגולן, המובילה את המאבק בטורבינות הרוח. נושא הרצאתה היה: אחריות התושבים על הסביבה.

הייתה זו הרצאה יפה, רהוטה ומשכנעת. אולם משפט אחד שנאמר בו הטריד אותי. ניקול אמרה שתפקיד העמותה הוא לייצג את האינטרס הסביבתי, כדי לאזן את האינטרסים האחרים. מה הבעיה בכך? המסר העולה מדבריה הוא של משיכת חבל. לכאורה, יש כאן מאבק כוחני של אינטרסים, כשכל בעל אינטרס מושך לכיוון שלו. הגורמים האחרים בקהילה מנוכרים לאינטרס הסביבתי ומחויבים אך ורק לאינטרסים אחרים, ולכן הם צריכים להיות מנוכרים לאינטרסים האחרים ולהיות מחויבים רק לאינטרס הסביבתי. וכך, מי שימשוך חזק יותר ישפיע יותר.

מאבק כוחני כזה מתאים אולי למערכת פוליטית, אך לא למערכת קהילתית. הפוליטיקה הקהילתית אינה צריכה להיות מגרש של מאבק כוחני, אלא מגרש של שיתוף פעולה, הידברות והגעה להסכמות. אני רואה חשיבות רבה באקטיביזם של תושבים שאכפת להם ומתארגנים לקדם תחום מסוים, ובוודאי את הנושא האקולוגי החשוב. אולם מן הראוי שההתארגנות הזאת תראה עצמה אחראית ומחויבת למכלול החיים, ורק בתוכו לייצג את האינטרס החשוב להם. להפתעתם, הם ימצאו לצדם (לא מולם!) גורמים שאיכות הסביבה חשובה להם לא פחות. יחד, יוכלו לשקול גם את האינטרס הסביבתי ולבחון באמת האם ועד כמה הוא נפגע, אך גם את האינטרס האנרגטי הלאומי, וגם את האינטרס שלנו כחבל ארץ ישראלי לקדם את האינטרס הלאומי, וגם את האינטרס הכלכלי של קידום עסקים בגולן ופרנסה לתושבי הגולן, וגם את האינטרס התיירותי (שעלול להיפגע מהטורבינות, אך אולי דווקא להרוויח ממנו) ועוד.

****

גדלתי להורים שהיו חברי החברה להגנת הטבע וכבר בילדותי ובנעוריי צעדתי בצעדות והשתתפותי בהפגנות נגד הפגיעה בערכי טבע. הפגנו נגד זיהום הירקון ולהצלת אירוס השרון בשמורת פולג ואף לצעדה באזור נחל כזיב הגענו. וכאדם בוגר הייתי שותף למאבק נגד הפגיעה בירדן ההררי ולארגון עצרת גדולה להגנתו.

אבל אני זוכר בדיוק את הרגע שבו זיהיתי את היכולת להיות פנאט וקנאי באידיאולוגיה הסביבתית (כמו בכל אידיאולוגיה ודת). זה היה בטיול הכנה של מדריכי גרעינים, לקראת מסע חנוכה של גרעיני תנועת הצופים (כיתות י"ב) בהרי אילת, בו השתתפתי כמדריך גרעין לאורטל. הלכנו בוואדיות, במצוקים ובהרים המקסימים והיה לנו מדריך מצוין, שהתלהב מיפי הטבע והדביק אותנו בהתלהבותו. כך, עד שהגענו לרכס שממנו נגלתה לעינינו העיר אילת. ובאחת, שינה המדריך את טעמו. את מקום ההתלהבות תפס מיאוס. הוא הציג כל פעילות אנושית, התיישבותית, כלכלית, שלא לדבר על תעשייתית, רחמנא לצלן, בתיאורים אפוקליפטיים של סוף העולם. וכשניסיתי להציג באוזניו את הצד השני של המטבע, חשתי שאני מנסה לשוחח עם הודעה מוקלטת.

גם בנושא הסביבתי, כמו בנושאים אחרים, אני מאמין בדרך השלישית. שביל הזהב הוא הדרך הנכונה.

* "שישי בגולן"

פשע נגד הגולן

טקס יום הזיכרון באתר גמלא. הכל יושבים באמפי, צופים בטקס והעיניים נודדות בין המתרחש על הבמה לבין העיר גמלא העתיקה. ולפתע מגיח מכר ותיק. נשר. הוא חג לנגד עינינו במטס הצדעה לחללי מערכות ישראל, מאז הנופלים על הגנת העיר גמלא בתקופת המרד הגדול, ועד הנופלים בני ימינו.

כך, כמעט בכל טקס. זה יפה, זה מרהיב, זה מרשים ומרגש. אבל… זה צל חיוור של מטסי ההצדעה של עשרות נשרים בשנים עברו. הד מגומגם לתפארת נשרי הגולן, גאוות הגולן מימים ימימה.

אני חוזר 25 שנים אחורה, לשביתת הרעב בגמלא. מדי ערב, לקראת השקיעה, חזרו הנשרים הרבים אל קניהם במצוקי גמלא. היה זה מראה משובב נפש. מי צריך מזון, כאשר הנשמה מקבלת זריקת אנרגיה כזאת? ואנו, בהומור המקאברי של שובתי רעב, נהגנו להתבדח שהנשרים חגים מעלינו מדי ערב, לרחרח, לבחון אותנו, את מצב הפגרים…

הנשרים הם חלק בלתי נפרד מן ההוויה הגולנית. הם נדבך משמעותי בזהות הגולנית. הם חלק מגאוות היחידה שלנו ושל ילדינו. בימים שבהם הכפרים הדרוזים סירבו כמעט לכל הצעה לשיתוף פעולה עמנו, הם נענו לשיתוף פעולה במיזם אחד – מיזם הנשרים, שבו למדו ילדי הגולן, יהודים ודרוזים, על בעל החיים הזה ועסקו בפעילות מעשית של תצפיות, האכלה וכד'. כי הנשרים שייכים לכולנו, לכל אנשי הגולן ולכל אוהבי הגולן, באשר הם.

לפני כעשרים שנה, עשרות נשרים נטבחו בהרעלה מכוונת, מעשה ידי אדם. ולפני כעשר שנים – עוד הרעלה. והנה שוב, הרעלה נוספת, שהשמידה כמחצית משארית הפליטה.

שנים של פעולה ומאמץ לשמר ולשחזר את אוכלוסיית הנשרים, עלו בתוהו בשל מעשה נפשע של אדם ערל לב.

אני מודה שחשתי הקלה מסוימת, כאשר נודע שהחשוד בפשע אינו תושב הגולן. אני מקווה שאכן כך יתברר, שיד תושב הגולן לא הייתה במעל.

כי הפשע הזה אינו רק פשע נגד הנשרים, לא רק פשע נגד האקולוגיה, לא רק פשע נגד אוהבי הטבע. זהו גם פשע נגד הגולן.

* "שישי בגולן"