* נתניהו מפחד מבן גביר – אני תומך בעליית יהודים להר הבית. זהו צעד חשוב של מימוש ריבונותנו והידוק זיקתנו לאדמת המולדת, לערש האומה.
אבל לא בן גביר. בן גביר הוא מנהיג הכהניזם. נדבך מרכזי בתורת הגזע הכהניסטית הוא הדרישה "לגלח" את הר הבית ולהסיר ממנו את "השיקוץ", כפי שהם מכנים את המסגדים. למותר לציין שפעולה כזו תביא למלחמה איומה של כל העולם המוסלמי נגד ישראל. זהו איום קיומי של ממש. אבל מבחינת הקנאים הדתיים, הצעד הזה יעורר את הקב"ה ויביא לגאולה השלמה.
עליה פרובוקטיבית של בן גביר, מעניקה תחמושת לגרועים שבאויבינו, ובעיקר לעלילת "אל-אקצה בסכנה". כאשר כהניסט כזה עולה להר הבית כשר בישראל, הוא מחבר את מדינת ישראל לעלילה. הפרובוקציות שלו עלולות להביא לשפיכות דמים, והוא מעוניין בכך כי הכהניסטים נבנים ממנה.
על ראש הממשלה לאסור על בן גביר לעלות להר הבית. הבעיה היא שנתניהו מפחד מבן גביר.
* מיהו יהודי – יהודי שאינו שונא את הכהניזם, שכח מה זה להיות יהודי.
* מחויבות המדינה לילד החרדי – על מדינת ישראל לראות כיעד ממלכתי ממעלה ראשונה, לקדם את המגזר החרדי. לשם כך, עליה להשקיע השקעות עתק בחינוך הממלכתי חרדי, ולעצור לחלוטין כל תמיכה בחינוך חרדי פרטי. לכל ילד חרדי מגיע חינוך טוב, השכלה ראויה, חינוך שיביא אותו לנקודת זינוק שווה בשוק העבודה ויאפשר לו להתנהל במאה ה-21.
העסקונה החרדית מנציחה את העוני של החרדים. מדינת ישראל נושאת באחריות לצמצום הפערים ולמלחמה בעוני. אם המדינה תבין שעליה להתחרות על כל ילד חרדי, מול הגורמים האנטי ממלכתיים, יהיה זה צעד חשוב לריפוי החברה החרדית ותרומה גדולה לכלכלה, לחברה ולביטחון של מדינת ישראל.
* המשותף לגפני ולי – "גם לבת שלי מגיע תקציב", מתחכם ח"כ גפני ומתבכיין, "למרות שהיא לא למדה על נועה קירל". או, הנה מצאתי משהו משותף לילדים שלי ולילדים של גפני. גם הילדים שלי לא למדו על נועה קירל. אבל בניגוד לבנים שלו, הבנים שלי למדו אזרחות, מתמטיקה, אנגלית, לשון, מדעים, היסטוריה, ספרות, חינוך גופני ו…תנ"ך. כן, בישיבות החרדיות לא לומדים תנ"ך. ובניגוד לילדים שלו, הילדים שלי שרתו בצה"ל. למדינת ישראל יש אינטרס לאומי לממן את החינוך שהילדים שלי קיבלו. אין לה אינטרס לממן את החינוך של הילדים שלו. זכותו לבחור לילדים שלו מערכת חינוך פרטית שערכיה מנוגדים לחינוך של מדינת ישראל, אבל עליו לשלם את מחיר בחירתו. היום, כאשר הוקם זרם חינוך ממלכתי חרדי, יש להפסיק כל תקצוב לחינוך החרדי הפרטי.
* האם הפולנים אשמים בשואה? – "לקבל 12 נקודות מפולין אחרי שכמעט כל משפחת קירל נרצחה בשואה – זה ניצחון"; האמירה הזאת של נועה קירל אחרי האירוויזיון חוללה סערה ציבורית בפולין, גינויים במערכת הפוליטית, בתקשורת וברשתות ודברים מפורשים של סגן שר החוץ הפולני.
כאשר שר החוץ אלי כהן נשאל על כך בערוץ 12 הוא השיב בתבונה, שלא נכון להעמיס את סוגיית יחסי ישראל-פולין על כתפיה של נועה קירל. צודק לחלוטין.
אז נניח את נועה קירל בצד, ואתייחס לסוגיה עצמה. אני יודע שדעתי בנדון אינה פופולרית.
7,323 פולנים הוכרו כחסידי אומות העולם, וסביר מאוד להניח שהם אינם היחידים. חשוב לזכור, שחסידי אומות העולם אינם פשוט אנשים טובים שראו יהודים במצוקה והסתירו אותם. מדובר באנשים שסיכנו במודע את חייהם וחיי משפחותיהם. הם ידעו, שאם יתפסו מצילים יהודי, כל משפחתם תוצא להורג. אולי אפילו כל הכפר שלהם. ואף על פי כן, הם נטלו סיכון גדול כל כך. זה ממש לא מובן מאליו. וזה ממש לא מספר מבוטל. לא היה מספר דומה של חסידי אומות העולם באף ארץ. המדינה השניה במספר חסידי אומות העולם היא רוסיה. מספר חסידי אומות העולם הרוסים הוא 217.
נכון, מספר משתפי הפעולה עם הנאצים ורוצחי יהודים היה גדול הרבה יותר. אך נכון גם שהרוב המוחלט של הפולנים לא שיתפו פעולה.
מחנות ההשמדה הוקמו בפולין, אך לא בידי הפולנים כי אם בידי הגרמנים. פולין הייתה כבושה בידי הנאצים. מלחמת העולם פרצה בפלישה הגרמנית לפולין ולאחר מכן פלשו לפולין גם הסובייטים, שהיו בראשית המלחמה בני בריתם של הגרמנים (הסכם מולוטוב ריבנטרופ). מראשית הפלישה, הפולנים התנגדו לנאצים ונלחמו בהם. הפולנים מרדו בשלטון הכיבוש הנאצי; מרד שדוכא באכזריות. פולנים גם נשלחו למחנות ההשמדה והוצאו בהם להורג.
לשם השוואה, באותן שנים צרפת שיתפה פעולה עם הנאצים. כמה מאתנו זוכרים ומזכירים זאת?
המגמה בפולין להכחיש את העובדה שהיו משת"פים עם הנאצים ורוצחי יהודים רבים בין הפולנים, מסלפת את האמת ואין לקבל אותה. אבל הפולנים צודקים בטענתם שהפולנים, כהכללה, הם קורבנות הנאצים ולא שותפיהם. העובדה שפולין מעלה על נס את חסידי אומות העולם ורואה בהם גיבורים לאומיים ראויה לשבח.
השואה אמנם התקיימה, ברובה, על אדמת פולין, אך הפולנים לא אירחו את הנאצים אלא נכבשו בידיהם. המגמה הקיימת בישראל, של הצגת הפולנים כשותפיהם של הנאצים בהשמדת היהודים אינה מוצדקת, ויש צדק בביקורת הפולנית עלינו בנושא זה.
* רב טבחים – בשאר אסד הוא אחד העריצים האכזריים בהיסטוריה. מאז רצח העם בקמבודיה בידי פול פוט, במחצית השניה של שנות השבעים, לא היה עוד רודן שאחראי לרצח עם, רצח עמו, בממדים כאלה. אסד רצח כחצי מיליון מבני עמו. לאלה מצטרפים 5.5 מיליון פליטים ועוד 7.5 מיליון עקורים. אסד לא בחל באף צעד אכזרי ולא בנשק להשמדה המונית, במלחמת האזרחית הנוראה.
והנה, אחרי כמה שנות נידוי, העולם הערבי מחבק אותו שוב ומקבל אותו אל חיקו. הוא מקבל אותו כמנצח, יש לציין. הרי הוא המנהיג היחיד שניצח ב"אביב הערבי".
קבלתו של אסד מעידה עד כמה חיי ערבים מעניינים את שליטי ערב, ומסירה את מסכת הצביעות מעל היללות שלהם כאשר ישראל נאלצת להרוג פלשתינאים בהגנתה על חיי אזרחיה.
נרמול היחסים של מדינות ערב עם רב הטבחים מדמשק, היא צעד מסוכן של התקרבות לבעלת בריתו, איראן. היא מתחברת לצעדים כמו חידוש היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן, והשמועות על חידוש צפוי של היחסים הדיפלומטיים בין מצרים לאיראן.
המאמץ המדיני לביצור הברית האנטי איראנית במזרח התיכון, ספג בשבועות האחרונים מכה קשה. אולם אסור להתייאש ויש לפעול בכל דרך לגיבוש הברית הזאת. אגב, פרובוקציות בן גביר בהר הבית אינן מסייעות במיוחד למאמץ הזה.
* כך הצבעתי בקונגרס – לפני כחודש השתתפתי בקונגרס הציוני המיוחד, כציר מטעם תנועת דרך ארץ. הקונגרס בלט בפילוג ובמתח, אפילו שנאה, בין מפלגות השמאל והמרכז למפלגות הימין. בעקבות תרגיל פיליבסטר של המזרחי, אי אפשר היה לקיים את ההצבעות בקונגרס. ההצבעה נערכת השבוע באופן מקוון.
הצבעתי ביום ראשון. כמו בקונגרס עצמו, איני רואה את עצמי שייך לאחד הגושים ואיני מחויב להם. אני מצביע בכל נושא על פי מצפוני, על פי ערכי הציונות ועל פי דרכה של דרך ארץ. כך שהצבעתי לעתים עם השמאל ולעתים עם הימין, והאמת היא שכל ענייני השמאלימין לא מעניינים אותי.
אציג כאן את הצבעותיי בהצבעות העיקריות. הייתה הצעה של הרפורמים לאמץ לצד תכנית ירושלים (מצע ההסתדרות הציונית העולמית) את מגילת העצמאות. הצעה מבורכת. אלא שבנימוקים, מגילת העצמאות מוצגת באופן מסולף, המבליט רק את הסעיפים על התחייבות לשוויון וכד' ומתעלם מן המסרים בדבר זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל. הייתי חבר בוועדה שדנה בסעיף הזה. הצעתי הצעה המתייחסת לכל תכני מגילת העצמאות כמכלול; כמקשה אחת. הצעתי שברה את האוטומט של המרכז-שמאל, שבמקרה זה התפלגו. לצערי, ההצבעה על הצעתי נגמרה בתיקו, ולכן הצעתי לא התקבלה. לא יכולתי להצביע בעד ההצעה כמות שהיא, אך גם לא להצביע נגד ההצעה הקוראת לאמץ את מגילת העצמאות ולכן נמנעתי. לעומת זאת, הצבעתי בעד הצעה דומה של מפלגת העבודה, שקראה גם היא לאמץ את מגילת העצמאות, אך הנוסח שלה היה הרבה יותר ראוי ואמתי.
הצבעתי בעד הצעה של הליכוד בדבר עקרונות הציונות ובהן זכותנו על הארץ. ההצעה המקורית הייתה קיצונית מאוד, באזור חיוג סמוטריץ'. ברור שלא הייתי תומך בה. אולם הליכוד ריכך מאוד את הצעתו ותמכתי בה.
תמכתי בהצעה נגד שינוי חוק השבות. תמכתי בהצעה נגד המהפכה המשטרית, הקוראת לרפורמה בהידברות והסכמה ותוך שמירה על עקרון האיזונים והבלמים בין הרשויות.
עלתה הצעה לתמיכה של ההסתדרות הציונית העולמית בבתי הכנסת, העומדים בלב הקהילה היהודית בתפוצות הגולה. בוועדה שעסקה בכך הוגדר שמדובר בבתי הכנסת משלושת הזרמים. מציע ההצעה דרש להצביע על הצעתו המקורית שלא נאמר בה שמדובר בשלושת הזרמים, אם כי הוא ציין שגם לא כתוב שמדובר רק בזרם האורתודוכסי. ברור שברגע שהוא טרח להתנגד ולעמוד על הנוסח המקורי, הצעתו נועדה להפלות לרעה את הזרמים הלא אורתודוקסים. בהצבעה תמכתי בהצעה הכוללת את כל הזרמים והתנגדי להצעה שאינה כוללת זאת.
הצבעתי נגד הצעה של מרצ בנושא הלהטבק"א. ההצעה רצתה לרתום אל ההסתדרות הציונית למאבקים האלה, למצעדי הגאווה וכו'. לא קל לי להצביע נגד, כאילו שאני נגד הלהט"ב או נגד זכויותיהם, ובכל זאת הצבעתי נגד, כי איני חושב שההסתדרות הציונית צריכה להירתם לנושא, בוודאי כאשר הוא שנוי במחלוקת.
הצבעתי בעד הצעות שקוראות להתנגד לחוקי הגיור שנועדו להפלות את הזרמים הלא אורתודוקסיים. הצבעתי בעד סעיפים הנוגעים למלחמה באנטישמיות ולזיכרון השואה.
נמנעתי בהצבעה על הצעה שקוראת לכבד את חוקת ההסתדרות הציונית, שלמעשה משמעותה הייתה להדיר את החרדים שהצטרפו לאחרונה להסתדרות הציונית. אני מסכים עם העיקרון שמי שמצטרף להסתדרות הציונית צריך לקבל על עצמו את כל עקרונותיה וסמליה. מצד שני, אני רואה חיוב ברצון של גורמים שבעבר התנגדו לציונות, להצטרף אליה היום, ומעדיף לקיים את המחלוקת האידיאולוגית אתם בפנים. היה לי קשה להצביע בעד או נגד ולכן נמנעתי.
* הטרור החקלאי משתלם – ביום של פיגוע טרור חקלאי קשה – הצתת מטעי התמרים של קיבוץ אלמוג, מקבל הטרור החקלאי פרס. רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) מעניקה בחכירה שטח נרחב, שהוחזק בחכירה במשך ארבעים שנה בידי ענף המרעה של קיבוץ מורן שבגליל, לידי והייב להייב, טרוריסט חקלאי סדרתי מורשע.
הפקרות וטימטום.
* אהוד בן עזר מחרים את נתניהו – אהוד בן עזר: "מי שמאמין בעלילת הדם של חטיפת ילדי תימן, אינו אמין עליי גם בכל דבר אחר שהוא כותב או משדר, אני לא קורא אותו, לא מאזין לו ולא מתייחס אליו במכתב העיתי".
כך אמר נתניהו, ב-22.2.21, בהתייחסו לעלילת חטיפת ילדי תימן: "זאת פרשה מהכואבות בתולדות מדינת ישראל. הגיעה העת שהמשפחות שהתינוקות שלהן נלקחו מהן יקבלו הכרה מהמדינה ומממשלת ישראל, וגם פיצוי כספי. אני מבקש משר החינוך לכלול את פרשת ילדי תימן בספרי הלימוד של תלמידי ישראל, יש להכיר את הפרשה הזאת".
* גדול המשוררים – בראיון לחדשות 12 הגדיר אביב גפן את אביו, יהונתן גפן, "גדול משוררי ישראל".
נו, נו. אין לצפות מאדם להיות אובייקטיבי כלפי אביו, ובכל זאת… קצת פרופורציות.
אולי כדי להכניס את אביב גפן לפרופורציות, אזכיר כמה שמות של משוררים שאולי חלקם לא פחות גדולים מאביו, כמו, למשל, אלתרמן, ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל, חיים גורי, יהודה עמיחי, נתן זך, דליה רביקוביץ', נעמי שמר, מאיר אריאל, נתן יונתן, רוני סומק.
בהלווייתו של מאיר אריאל, אמר עליו יהונתן גפן: "הוא היה גדול מכולנו. גדול המשוררים של דורנו". והוא לא נהג להצטנע.
יהונתן גפן היה בהחלט משורר ופזמונאי מוכשר.
* אלישע שלם – אלישע שלם, חקלאי, לוחם ומפקד, מהמנהיגים ועמודי התווך של קיבוץ רמת יוחנן, הלך לעולמו בגיל 89.
אל"מ אלישע שלם מוכר בעיקר בזכות עברו הצבאי המפואר, כאחד מגדולי המפקדים של חטיבת הצנחנים בסדיר ובמילואים, מג"ד במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, שהוביל בהצלחה קרבות מפוארים, ולאחר מכן מח"ט החרמון ומח"ט הצנחנים במילואים.
אך אלישע עצמו ראה את עצמו קודם כל כחקלאי. את שירותו בצה"ל ראה כהכרח קיומי; לא כמטרה, אלא כאמצעי הכרחי להגנה על מימוש המטרה. המטרה בה האמין כל חייו היא ההתיישבות והחקלאות. הוא היה חקלאי מוכשר ומסור כל חייו, ועד חודשיים לפני מותו המשיך לעבוד במטע האבוקדו.
אלישע היה בנו של מתתיהו שלם, המשורר והמלחין, עמוד התווך של תרבות החג הקיבוצי, מי שהעמיד את טקסי העומר, הביכורים והגֵז, וכתב שירים רבים ובהם "שיבולת בשדה", "הבו לנו יין", "הזורעים בדמעה", "פנה הגשם", "רוב ברכות", "רועה ורועה", "שבת בכפר" ועוד רבים וטובים. אחיו של אלישע, חברי אמתי שלם, הוא ממייסדי ההתיישבות בגולן וממנהיגיה, מראשוני קיבוץ מבוא חמה, היישוב השני בגולן, שעלה לקרקע בינואר 1968, והיה מראשי ועד יישובי הגולן.
הכרתי את אלישע בשנות השמונים, במסגרת עמותת "השידרה המזרחית", ששנינו היינו חברים בה. העמותה נועדה לקדם את תכנית "השידרה הכפולה" להתיישבות רבתי וריבונות על כל השידרה המזרחית של ארץ ישראל, מהגולן, דרך בקעת הירדן ועד אילת ומן הירדן ועד קו האוכלוסיה הפלשתינאית; תכנית שתאפשר פשרה טריטוריאלית שבה ניתן לוותר על האזורים הצפופים בערבים ביו"ש, בלי לפגוע באינטרסים הלאומיים של ישראל. כחלק מהשקפת עולמו, אלישע תמך בגולן במאבקים נגד הנסיגה, בשנות התשעים.
אלישע היה אדם מיוחד, אהוב על חבריו ועל חברי קיבוצו. לפני שנים אחדות התארחתי בטקס העומר ברמת יוחנן, והוא, בעשור התשיעי לחייו, עוד השתתף בקציר הידני המסורתי עם מגל, בשיאו של הטקס.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון
חבל תענך – חבל תענך הוא חבל התיישבות ציוני בדרום עמק יזרעאל, בין עפולה לפאתי ג'נין. בחבל 13 יישובים, ובהם עשרה מושבים ושלושה יישובים קהילתיים. כל היישובים הם חלק מן המועצה האזורית גלבוע.
החבל הוקם בשנות החמישים, במאמץ הלאומי האדיר לעליה והתיישבות. את היישובים הקימו חלוצים שעלו ממרוקו, פולין, איראן, כורדיסטן, תוניס וטורקיה. היישובים הקהילתיים קמו כמרכזי אזוריים שנועדו לספק שירותים למושבים הסמוכים אליהם.
שמו של החבל ניתן לו על שם העיר המקראית תענך. תענך מוזכרת בתנ"ך בכיבושי יהושע בן נון ובתעודות מצריות מן המאה ה-15 לפנה"ס בקשר לכיבוש מגידו הסמוכה. העיר מזוהה עם תל תענך, בצפון השומרון, לצד כביש מגידו-ג'נין, בקרבת הכפר הפלשתינאי תיעניכּ.
* "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 