ניצוץ האהבה / אהוד בנאי ודקלון

פינתי השבועית ברדיוטק, 15.5.23

יוסף לוי הוא חתן פרס ישראל לזמר עברי לשנת תשפ"ג.

יוסף לוי? אני מכיר אישית כמה יוסף לוי, אבל אף אחד מהם אינו בכיוון. אנסח מחדש את המשפט, כך שיהיה מובן לכולם:

דקלון הוא חתן פרס ישראל לזמר עברי לשנת תשפ"ג.

את דקלון הכל מכירים. את הכינוי דקלון הוא קיבל בנעוריו, כיוון שהיה רזה מאוד, דק.

כך נכתב בנימוקי הפרס: "בשירתו, דקלון העניק נופך ייחודי לזמר העברי ובה משתקפת אישיותו הייחודית: נעים זמירות ישראל. דקלון נערץ על קהל מאזינים מכל גווני הקשת בחברה הישראלית וכן הוא מושא להערכה וחיקוי על ידי חבריו האמנים".

דקלון הוא זמר, מלחין ופזמונאי. הוא הוציא לאורך הקריירה שלו 42 תקליטים ועוד ארבעה משותפים עם סגיב כהן.

דקלון נולד ב-1944 בשכונת כרם התימנים בתל-אביב, להורים שעלו מתימן. כבר בגיל 6 הוא החל את הקריירה, כאשר שר שירי שבת בתכנית רדיו ב"קול ישראל". כבר בנעוריו היה זמר חפלות ידוע בשכונות תל-אביב.

אחרי שחרורו מצה"ל הקים הרכב, עם חברו משה בן משה, המוכר בכינויו בנמוש ועם נגנים אחרים, שהופיעו בשמחות ואירועים. הם נקראו מדי פעם בשמות שונים, עד שהתמסד שמם "צלילי הכרם". תקופת "צלילי הכרם" היא פסגת הקריירה של דקלון.

ב-1975 פרצו דקלון וצלילי הכרם בלהיטם הענק "חנהל'ה התבלבלה". זהו שיר של אלתרמן שהיה פופולרי בחפלות בכרם התימנים, והלהקה הקליטה אותו וחיברה אליו את השיר "הביאני אל בית היין", המבוסס על שיר השירים. באותה שנה גם הלהקה המקבילה, אולי המתחרה, "צלילי העוד", הקליטה את השיר.

זה היה להיט ענק, הלהיט המזרחי הגדול ביותר בשנות השבעים. הוא הושמע רבות ברדיו. אהבתי מאוד את השיר והתאהבתי בלהקות, שלמען האמת לא ממש ידעתי להבחין ביניהן.

הפינה מוקדשת היום לכבודו של חתן הפרס דקלון. נשמיע את השיר שאני כל כך אוהב – "ניצוץ האהבה". זהו דואט של דקלון ואהוד בנאי, למילותיו של בנאי שכתב על לחן עממי.

את השיר כתב אהוד בנאי בשיא הקרע בציבור הישראלי בתקופת אוסלו, ב-1993. אפשר לפגוש את התקופה במילים:

"כשיורדת עלי החשיכה עליך זורח אור. מה שבשבילך חלום לי זו האימה. מה שבשבילי שלום לך זו מלחמה".

מה כל כך יפה, בעיניי, במילים הללו? הוא לא נקט בסגנון שהיה מקובל בברנז'ה, שחילקה את הציבור ל"מחנה השלום" ול"אויבי השלום" ומחרחרי מלחמה. הוא הצביע על כך שכל צד במחלוקת מתאר אחרת את המציאות. אלה רואים בהסכם אוסלו שלום. אחרים רואים בו מלחמה. היום, שלושים שנים אחרי, נדמה לי שברור מי צדק במחלוקת הזאת.

כך סיפר אהוד בנאי לעופר גביש על כתיבת השיר: "אני מקשיב הרבה לתוכניות של שמעון פרנס, מקשיב ולומד. הוא מביא שירים לא מוכרים, חושף סגנונות וזמרים, ויום אחד שמעתי אצלו דואט שאהבתי מאד. קזנדז'ידיס ועוד מישהו, אני לא זוכר, מישהו מהרי הפונטיס". לשאלתו של עופר, שמעון פרנס נזכר בקלטת ההיא, "כנראה פיראטית", אמר, וסיפר שהזמר השני היה חריסנצוס. "לאחר חיפושים רבים", המשיך אהוד בנאי, "מצאתי את הקלטת, קניתי אותה והקשבתי לה שוב ושוב, למרות שלא הבנתי אף מילה". על המנגינה הזאת הוא כתב את "ניצוץ האהבה". "השיר ידבר", אמר אהוד, "על שוני בין אנשים ואיך כל אחד חי בעולם אחר, ומרגיש אחרת".

באותה שנה, הוזמן אהוד בנאי להופיע במצדה, במסגרת פסטיבל ערד. הוא אירח בתכנית את דקלון. בחזרות, הוא השמיע לו את השיר החדש. דקלון התלהב, ולמרות שהשיר עוד טרם הוקלט ולא הושמע ברדיו, הם החליטו לשיר אותו במופע.

השיר התקבל בהתלהבות ולאחר מכן הם הקליטו אותו ושידרו אותו ברדיו. השיר יצא לראשונה על תקליט ב-1998, שלוש שנים אחרי רצח רבין, והמשמעות שלו הייתה מצמררת מתמיד.

גם היום, לנוכח הקרע בציבור בעקבות המהפכה המשטרית, השיר אקטואלי מאוד. חשבתי עליו השבוע, בעקבות הסערה הציבורית והפוליטית סביב קרן הארנונה. מדובר בחוק סוציאליסטי מובהק, של העברת מקצת כספי הארנונה של הרשויות העשירות והחזקות לרשויות המוחלשות, הרשויות שבפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. והנה, השמאל יוצא נגדו בשצף קצף, וארגוני המחאה קופצים על המציאה כדי להפגין נגדו. מה שבשבילי צדק חלוקתי, חיזוק החלשים, בשבילם זה שוד הרשויות של מה שמכונה בפוליטיקת הזהויות "הציבור הליברלי", כדי להעביר לחרדים ולדתיים. ופתאום אנשי שמאל מדקלמים סיסמאות של פופוליזם אנטי חברתי, של קפיטליזם דרוויניסטי, חזירי. למה? בגלל הפוזיציה. כי ביבי. כי החרדים. השנאה מדברת, אין שום ענייניות. וכך, כמובן, גם בצד השני.

אהוד בנאי ראה אז את הקרע, היטיב לתאר אותו, אך הוא מסרב להיכנע לו ולהשלים אותו. מה שהוא מציע לחברה הישראלית, הוא את ניצוץ האהבה. כי בלעדיו, שום דבר טוב לא יקרה פה.

למקום אליו אני הולך הן גם אתה תגיע. כל הדרכים הרי עולות אל אותו הרקיע.

אל המקום אליו אתה הולך, הן גם אני אגיע. אך בלי ניצוץ האהבה שום דבר לא יתניע.

ברכות לדקלון, חתן פרס ישראל לזמר עברי, בשנת ה-75 למדינת ישראל.

כל אחד חי בעולם אחר

כל כך גדול השוני

כל אחד חי בעולם אחר

כל כך גדול השוני

את מה שאני מרגיש בפנים

איש לא מרגיש כמוני

את מה שאני מרגיש בפנים

איש לא מרגיש כמוני

את מה שאתה חושב עמוק

אני חושב שטוח

את מה שאתה חושב עמוק

אני חושב שטוח

מה שאתה רואה סגור

אני רואה פתוח

מה שאתה רואה סגור

אני רואה פתוח

את מה שאני רואה לבן

אתה רואה שחור

את מה שאני רואה לבן

אתה רואה שחור

כשיורדת עלי החשיכה

עליך זורח אור

כשיורדת עלי החשיכה

עליך זורח אור

מה שבשבילך חלום

לי זו האימה

מה שבשבילך חלום

לי זו האימה

מה שבשבילי שלום

לך זו מלחמה

מה שבשבילי שלום

לך זו מלחמה

למקום אליו אני הולך

הן גם אתה תגיע

למקום אליו אני הולך

הן גם אתה תגיע

כל הדרכים הרי עולות

אל אותו הרקיע

כל הדרכים הרי עולות

אל אותו הרקיע

אל המקום אליו אתה הולך

הן גם אני אגיע

אל המקום אליו אתה הולך

הן גם אני אגיע

אך בלי ניצוץ האהבה

שום דבר לא יתניע

אך בלי ניצוץ האהבה

שום דבר לא יתניע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s