ראיון עם אורי קלנר, ששבת רעב במאהל ההסכמות
במשך תשעה ימים, נערכה במאהל ההסכמות, מול בית המשפט העליון בירושלים, שביתת רעב, בקריאה להשהיית החקיקה ופתיחה בהידברות על רפורמה בהסכמה לאומית רחבה. עם עשרים וחמשת השובתים נמנה אוֹרי קלנר מרמת מגשימים, סגן ראש המועצה האזורית לשעבר, ששבת בארבעת הימים הראשונים.
"הכל החל בשיח שנערך במשך כשבועיים בקבוצה של בוגרי קורס מג"דים, שהשתתפתי בו לפני שש שנים", מספר אורי. "בשיח עלתה דאגה למצבה של המדינה, עקב הקרע החברתי שנוצר במחלוקת על הרפורמה. בשיח היה כל מנעד הדעות במחלוקת על הרפורמה, אך התגבשה הסכמה שהמתח והקרע המחריפים מסוכנים וחייבים להביא להשהיה".
– למה שביתת רעב, למה? (מתבקשת השאלה המיתולוגית מהמערכון של הגשש).
"חשבנו שצריך לעשות מעשה על מנת שהצדדים ידברו ביניהם. גיבשנו מסמך ודרכו הצטרפנו לקבוצה גדולה יותר, לאנשי מאהל ההסכמות בירושלים. לא חשבנו שאנחנו נשנה הכל, אבל רצינו להוסיף את המשקל שלנו באירוע הזה ולכוון את המהלך לשיח על הסכמות. מטרתנו היא להביא להכרה בכך שהמאחד רב על המפריד בעם ישראל. ולכן, יש לגרום לשיח שיתמקד סביב ה-80% של ההסכמות ולא סביב ה-20% שבמחלוקת".
מה הייתה הקריאה שלכם?
"להשהות, להידבר, להסכים ולחוקק. לגבש הסכמה כמה שיותר רחבה".
אנשים באו להזדהות אתכם?
"באו הרבה מאוד אנשים להזדהות. בערב ראש חודש צמו עמנו למעלה ממאה איש.
הגיעו למאהל, להזדהות עמנו, אנשים מכל הקצוות, מימין ומשמאל, תומכים נחרצים מאוד ברפורמה לצד תומכים נחרצים לא פחות".
מה הביא להפסקת השביתה?
"אחרי שראש הממשלה הודיע על השהיית החקיקה, הפסקנו את שביתת הרעב. הרי זו הייתה מטרתנו הראשונה.
אנו מקווים מאוד שההידברות תביא להסכמות רחבות. מאהל ההסכמות ממשיך לפעול, וללוות את מהלך ההידברות".
אורי סבור שאת השיח שנועד להביא להסכמות, יש לקיים לא רק בנושא אלא גם בנושאים אחרים השנויים במחלוקת, כדי לא לחזור למצב דומה סביב נושאים אחרים.
אסיים בנימה אישית. לפני 29 שנים, שבתתי רעב יחד עם 12 מחבריי, נגד נסיגה מהגולן. במשך 19 יום שתינו רק מים. האירוע הזה, שהיה אחד המרכזיים במאבק, הוא בעבורי אחד האירועים המכוננים בחיי. אני רואה בשביתת רעב את הדרך האצילית ביותר למאבק. אני חש סולידריות גם כלפי שובתי רעב שאינם בדעתי. קל וחומר במקרה הזה, שבו אני מזדהה בכל לבי עם מטרת השביתה.
* "שישי בגולן"
הבלוג של אורי הייטנר 