צרור הערות ‏15.3.23

* חוקת-על – אין לישראל חוקה כתובה, אך יש לה חוקת-על, המתומצתת בשלוש מילים: מדינה יהודית דמוקרטית. זה ההסדר המכונן שעליו מושתתת מדינת ישראל מיום היווסדה. כל פגיעה בהסדר הזה יוצרת רעידת אדמה המסכנת את המבנה כולו.

אם תקום פעם ממשלה שתניף יד גסה על יהדותה של המדינה, היא תעורר תגובה קשה לפחות כמו התגובה הציבורית היום. היום, כאשר הממשלה מניפה יד גסה על הדמוקרטיה, היא מעוררת תגובת נגד שאנו עדים רק לקדימון שלה, עוד בטרם חוקי המהפכה עברו קריאה שניה ושלישית.

מטורפים, אתם משחקים באש. הסירו את ידכם הגסה מעל הדמוקרטיה הישראלית. עצרו את ההידרדרות. בלמו את המהפכה המשטרית ושבו להידברות על רפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה לאומית רחבה, על בסיס מתווה הנשיא; מתווה שמבטיח שישראל תישאר מדינה יהודית דמוקרטית.

* בעד מתווה שאיני מכיר – מי שמכיר אותי יתקשה להאמין שאני כותב זאת וגם אני מתקשה להאמין בכך. אבל אני מודיע מראש, שאני תומך במתווה הנשיא, שלא ראיתי אותו ועוד איני יודע מה כתוב בו.

אין לי ספק שיהיו בו דברים שאיני חושב שהם נכונים. אני בטוח ש"מתווה הייטנר" הוא המתווה המושלם ולבטח טוב יותר. אך במצב הנוכחי, רק קבלת מתווה הנשיא תמנע אסון לאומי של קרע בלתי הפיך והתפוררות החברה הישראלית ומדינת ישראל, שבר כלכלי, שבר בצה"ל, התפוררות משפחות ומשבר, שעוד לא היה כדוגמתו בתולדות המדינה.

מתווה הנשיא הוא תוצר של שיחות רבות בשבועות האחרונים של הנשיא עם כל גורמי הקשת הפוליטית, עם מומחים ואנשי אקדמיה רבים, שפעלו עמו לגיבוש התכנית. התכנית לא תכלול את האלמנטים במהפכה המשטרית שמסכנים את הדמוקרטיה הישראלית. מצד שני, הוא ייתן מענה לתחושות הקשות בקרב ציבור רחב כלפי מערכת המשפט כמות שהיא, והמתווה מחויב לשינויה.

כבר קראתי שהרצוג הוא "עסקן שמאלני" ומצד שני שהוא עובד אצל מכון "קהלת" ואצל נתניהו. מי שכתבו את הדברים הללו, לבטח יטענו כך גם אחרי שיפורסם המתווה. יש לבודד אותם ולגבש את רוב העם סביב המתווה.

מי שידחה את המתווה, יישא באחריות לאסון לאומי. על הממשלה להעביר מן העולם את המהפכה המשטרית ולאמץ את מתווה הנשיא. על האופוזיציה, ולכל הפחות שתי מפלגות האופוזיציה המרכזיות – יש עתיד והמחנה הממלכתי, לאמץ את המתווה ככתבו וכלשונו, גם אם לא יאהבו את כל מה שיש בו. בשני הצדדים יהיה צורך במנהיגות חזקה ואחראית שלא תיסחף אחרי הבייס ותוביל לפשרה לאומית ולהסכמה לאומית.

אז יריב לוין ירקע ברגליו, אהוד ברק יצרח, וקיצונים רבים ינהו אחריהם. אך אלה אנשים מסוכנים וחסרי אחריות לאומית, שלא רואים בעיניים, כאילו אין מחר. הם עלולים להוביל אותנו לחורבן.

אם אחד הצדדים בוויכוח הזה יצליח להכניע את הצד השני – יהיה זה אסון. יהיה זה ניצחון פירוס. התבוסה תהיה של מדינת ישראל כולה.

זו שעת האחריות הלאומית.

* win-win – צד א': ניצחנו! הרי אף אחד לא חושב שבאמת התכוונו להעביר את המהפכה המשטרית. הכנסנו לחוק הזה דיר עזים שלם. הרי שלושים שנה לא הצלחנו להזיז במילימטר את המצב המשפטי בישראל. והנה, בזכות המהלך הגאוני והמבריק שעשינו, לא זו בלבד שהצלחנו להעביר רפורמה משמעותית במערכת המשפט, אלא שהיא התקבלה בהסכמה רחבה. נכון, עברנו תקופה קשה של הפגנות סוערות, מחאה המונית, סרבנות וכד', אך לא מצמצנו, לא נבהלנו, לא התקפלנו ובסופו של דבר השגנו את מה שרצינו.

צד ב': ניצחנו! הממשלה הייתה נחושה להעביר את המהפכה המשטרית ככתבה וכלשונה, מה שהיה הופך את ישראל לדיקטטורה מושחתת. בזכות מאבק נחוש וממושך של מאות אלפי ישראלים, חמושים בדגלי הלאום, ימים שבהם שיבשנו את החיים במדינה ויצירת תובנה שהכלכלה תקרוס וצה"ל יפגע אם המהפכה תתממש, קיפלנו את הממשלה, הורדנו אותה מן העץ הגבוה שעליו טיפסה. נכון, התקבלה רפורמה משפטית בהסכמה רחבה. אבל מי אמר שהמצב הנוכחי מושלם? מעולם לא התנגדנו לתיקונים במערכת, נהפוך הוא. ובזכות מאבקנו, במקום מהפכה משטרית קיבלנו רפורמה משפטית.

ממש לא משנה מי יצדק בוויכוח הזה. כי אם נגיע לוויכוח win-win הזה, יהיה זה הניצחון הגדול של מדינת ישראל ונכון יהיה לברך שהחיינו.

* ממשלת הצלה לאומית – לו אני במקומם של לפיד וגנץ, הייתי מציע לנתניהו הקמת ממשלת הצלה לאומית בראשותו, בהשתתפות הליכוד, יש עתיד והמחנה הממלכתי, ללא עוצמה כהניסטית, הקיצוניות הדתית ומפלגת הטרלול הרגרסיבי – נועם, תוך ביטול המהפכה המשטרית וחקיקת רפורמה משפטית על בסיס מתווה הנשיא. כמובן שתיקי המשפטים, ביטחון הפנים והתקשורת יהיו בידי יש עתיד והמחנה הממלכתי.

לו אני במקומו של נתניהו, הייתי קופץ על הצעה כזו כמוצא שלל רב.

* והדי-9 בשלו – ממשלת הדי-9 ממשיכה לדהור, לדרוס, לרמוס, לשבר ולנתץ. היא ממשיכה במסע ההרס והחורבן של מדינת החוק ומערכת המשפט. היא ממשיכה לדהור למרות שברור לכל שהמהפכה תדרדר את מדינת ישראל לתהום חברתית, כלכלית, מדינית וביטחונית. שיכורי כוח, תאבי נקם, באובססיה מטורפת, הם ממשיכים בריצת האמוק ההרסנית, הכוחנית. אין להם אלוהים.

במקום לעצור את המהפכה ולהמיר אותה בהידברות על רפורמה קונסטרוקטיבית לדורות, בהסכמה לאומית רחבה, על בסיס מתווה הנשיא, הם ממשיכים להפציץ בחוקי תועבה מושחתים, עם הרוב האוטומטי (שרבים ממנו, אולי רובם, מצביעים בעבורו כמי שכפאם שד, מפחד הבייס).

מופקרים.

* תרבות השקר והבריחה מאחריות – כאשר נתניהו חוזר על המנטרה השקרית שהממשלה בעד הידברות ופשרה והאופוזיציה דוחה זאת – הוא משקר, והשקר נועד להאשים את האופוזיציה בנזקי המהפכה המשטרית. זה אותו שקר כמו השקר שהוא הקים ממשלת אחדות עם גנץ וגנץ וכחול לבן הפרו אותו ופירקו את הממשלה. זה אותו שקר כמו השקר שהוא התנגד לעקירת גוש קטיף ועמד בראש האופוזיציה. זאת תרבות השקר והבריחה מאחריות, שהיא התרבות הביביסטית. וחסידיו השוטים מדקלמים גם את השקר הזה.

נכונותו כביכול של נתניהו להידברות היא מצג שווא, כל עוד הדי-9 ממשיך בדהרתו הכוחנית בכל העוצמה, ובליץ חוקי התועבה ממשיך לשבור את מהירות הקול. הוא מציע "מו"מ" בנוסח ערפאת; תחת אש וטרור.

אילו רצה במו"מ, היה עוצר את החקיקה. היה מבטל את המהפכה לטובת רפורמה קונסטרוקטיבית.

כעת, על הנשיא להציג את המתווה שלו. מי שידחה אותו, יישא באחריות לאסון הלאומי.

* שכרון כוח – ארגוני המחאה שיוצאים בתוקף נגד פשרה, לוקים באותו שכרון כוח של לוין ורוטמן.

* סנונית ראשונה של אומץ לב – לוחם החרות יולי אדלשטיין, אדם שישב בכלא הסובייטי במאבקו על החרות, מתחיל לגלות אומץ לב. אתמול הוא נעדר מההצבעות על המהפכה המשטרית. רבים מן השרים והח"כים של הליכוד יודעים שהמהפכה הזאת היא איום על מדינת ישראל ומשתוקקים שתבוטל ותוחלף ברפורמה קונסטרוקטיבית. אבל הם משתפנים מפחד הבייס.

יש לקוות שצעדו הקטן, המהוסס, של אדלשטיין, הוא הסנונית הראשונה של המורדים בליכוד.

* הפעימות הבאות – בנאום שבו הציג את עיקרי המהפכה המשטרית, הציג אותה יריב לוין כ"פעימה הראשונה" ומאז לא אמר מה מתוכנן לפעימות הבאות. ומה באמת צפוי, אם חלילה תאושר המהפכה? חוקים בלתי חוקתיים שכעת ישוריינו בפסקת ההתגברות הרדיקלית, האוטומטית? חוקי מגה-שחיתות שיוגדרו "חוקי יסוד" כדי שבג"ץ לא יוכל להתערב? חוקים פרסונליים מושחתים לחילוץ נתניהו מהמשפט?

משום מה האופוזיציה, התקשורת וארגוני המחאה מתעלמים מן הסוגיה ולוין מכין את הפעימות הבאות תחת הרדאר. חשוב מאוד להעלות זאת על סדר היום ולדרוש ממנו שקיפות והבהרת המשך המהפכה. אם תפתח, כפי שאני מקווה, הידברות, יש להעמיד בראשיתה את דרישת ההבהרה הזו.

* חוק מגה-שחיתות – מה צפוי בפעימות הבאות, אם יתקבלו, חלילה, חוקי המהפכה המשטרית? אמסלם כבר נתן לנו טעימה. הוא מיהר להגיש את "החוק הצרפתי", על פיו אסור יהיה לחקור ראש ממשלה מכהן. זהו חוק מגה-שחיתות, המעודד שחיתות, ומשמעותו היא שמותר לראש הממשלה להיות מושחת. זהו חוק המקעקע את אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה – שוויון בפני החוק. אף אחד, גם לא ראש הממשלה, אינו עומד מעל החוק.

נכון, בצרפת קיים החוק המושחת הזה. חבל שמחפשים בפינצטה בכל מדינות העולם את החוקים הרעים והמושחתים ביותר ודווקא אותם מייבאים למדינה שהתיימרה להיות אור לגויים. אבל בצרפת, הנשיא מוגבל לשתי קדנציות והחקירות נגדו נפתחות מיד עם סיום תפקידו (ע"ע ז'אק שיראק). אצלנו מקדמי החוק מתנגדים להגבלת קדנציות בכל כוחם ומכנים אותו חוק "צפון קוריאני" (שהרי כידוע בצפון קוריאה יש הגבלת קדנציות…). והאיש שהחוק נתפר בעבורו הוא כבר בקדנציה השישית, ומבחינת עובדי האלילים הוא אמור לשלוט לנצח.

אמסלם מציע את חוק מגה-שחיתות הזה במסגרת חוק יסוד הממשלה, כדי לחסן אותו מפני ביקורת שיפוטית. זאת תהיה השיטה. כל חוק מושחת וכל חוק המעודד עבריינות שלטונית יוגדר "חוק יסוד".

* סעיפי החוק – למה הצעת חוק מגה-שחיתות "הצרפתי" אינה כוללת עבירות ביטחון, מין, סמים ואלימות?

כי נתניהו אינו נאשם בהם.

* לא פראיירים – טיעון מעניין ששמעתי אמש, הוא שגם אם הממשלה תבחר שופטים – מן הרגע שהם יבחרו הם לא יהיו תלויים בה ויפעלו במקצועיות וללא משוא פנים. הדוגמה לכך היא מנדלבליט. נתניהו בחר את יד ימינו ואיש סודו ושותפו האידיאולוגי, והוא דבק בחוק, בראיות, במצפונו ובמקצועיותו, וכך ינהגו גם אחרים.

העובדה הזאת נכונה ואוסיף עליה שהשופטים הימנים השמרנים הרבים שנבחרו בשנים האחרונות לעליון, לא חשבו שתפקידם להכשיר שחיתות ופסקו בעד פסילת מינויו המחפיר של העבריין הסדרתי לשר בממשלה.

אלא מה? יריב לוין וחרב מרעיו אינם פראיירים. גם הם יודעים זאת וידאגו שזה לא יקרה להם שוב. הם יקפידו לא למנות לתפקידים האלה אנשים ישרי דרך אלא אומרי-הן הכפופים להם.

כל השופטים יהיו תלויים בהם לקידום. וגם מבין השופטים בעליון השליט יבחר את הנשיא, ואם אף אחד מהשופטים לא יהיה מספיק "נאמן" הוא יביא מיקור חוץ. אולי איזה חבר מרכז. אולי בן דוד של קבלן קולות בפריימריז.

ואולי גרוע יותר – עוכרי דין מן הזן של שפטל, גוטליב או בן גביר.

* גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה – לאורך השנים הרבות שבהן דחפנו את חוק משאל העם, המחייב משאל עם כדי לוותר על שטח ריבוני, היה לנו קושי לשכנע את החרדים לתמוך בו (בסוף הם הצביעו בעד). החשש שלהם היה מתקדים – משאל עם עתידי על גיוס בחורי ישיבות.

היה ברור להם מה תהיינה תוצאות משאל כזה. זה ברור לכולם. ברור שרוב עצום בעם מתנגד להשתמטות. ברור שרוב ענק סבור שעל החרדים להתגייס לצה"ל בדיוק כמו החילונים והדתיים-לאומיים.

ואף על פי כן, אין ולו הצעה פוליטית אחת לחיוב החרדים להתגייס. כל ההצעות הן הצעות פשרה, המדברות על מכסות גיוס, המדברות על עידוד יציאה לעבודה, המציעות מסלולי השתלבות ייחודיים; כל ההצעות מדברות של שיפור המצב הקיים, על יצירת תנאים שיגדילו במידה מסוימת את הגיוס בעתיד.

למה? כי ברור לכולם שניסיון לכפות בכוח גיוס המוני לא יעבוד. ולמרות שיש למדינה סמכות ואמצעי אכיפה, איש אינו מציע להשתמש בהם, כדי לכפות גיוס על ציבור גדול שאינו מוכן לו. יש הבנה כללית שגיוס שווה, שהוא הצעד הראוי והנכון מבחינה מוסרית, מבחינה ציונית ומבחינה יהודית, בלתי אפשרי. שזו גזירה שאין הציבור החרדי יכול לעמוד בה, וניסיון לכפות אותה יביא לשבר חברתי, שיערער את המרקם העדין של החיים המשותפים. ולכן, המחלוקת היא בין מי שדבקים בהשתמטות כעקרון חיים, לבין מי שמציעים הצעות פשרה לריכוך ההשתמטות.

ציבור גדול לאין ערוך, שתורם לאין ערוך יותר לביטחון ולכלכלה, זועק שהמהפכה המשטרית היא גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה. מנהיגות לאומית אמתית, שאינה שיכורת כוח, לא תנסה לכפות את האג'נדה הכוחנית על הציבור. מנהיגות לאומית אמתית תחתור לרפורמה בהסכמה רחבה, שרוב גדול בציבור יתמוך בה, ואלה שלא יתמכו בה – יוכלו לחיות אתה.

* הצעירים האחראיים – תנועות הנוער נטלו על עצמן תפקיד חיובי מאוד בטלטלת המהפכה המשטרית. בני נוער, מטבעם, נוטים להקצנה. בוודאי בני נוער בעלי תודעה פוליטית וחברתית, כמו הנוער של תנועות הנוער. לא הייתי מופתע, אילו החולצות הכחולות, תנועות הנוער של השמאל הציוני, היו החלק המיליטנטי ביותר במאבק נגד המהפכה ובני עקיבא היו המיליטנטים ביותר בין תומכיה. הדבר עלול היה להגיע עד כדי אלימות.

והנה, תנועות הנוער מתגלות כצעיר האחראי. תנועת המחנות העולים הובילה פעילויות ופרסמה מודעות בעד הידברות ופשרה והזהירה מפני הקרע בעם. וכעת קראתי על הפגנה משותפת של תנועות בני עקיבא, הנוער העובד והלומד ודרור ישראל, מול הכנסת ובית המשפט העליון, תחת הכותרת: "צו השעה – ממשיכים ביחד". במנשר משותף של שלוש התנועות נכתב: "לאור המשבר שמטלטל בשבועות האחרונים את החברה הישראלית – מתעצם שיתוף הפעולה בין תנועת הנוער העובד והלומד, תנועת בני עקיבא ותנועת דרור ישראל. לאחר שורה של מפגשי שיח של הנהגות התנועות בשבועות האחרונים – החליטו התנועות לצאת יחד לשטח על מנת למנוע את הקרע בחברה הישראלית ולהביא לפיוס ותקווה". שלוש התנועות פנו בקריאה משותפת למנהיגי הציבור: "על כולכם מוטלת אחריות היסטורית לקיומה של מדינת ישראל. בשום פנים ואופן אינכם יכולים להתעלם ממנה ואל לכם להשתמש במשבר זה להעמקת הקיטוב, השסע והקרע. פעלו מיד לעצור את ההתדרדרות. זו אחריותכם! לא נעמוד מנגד בעוד אנו שוקעים לתרבות פוליטית של שיסוי וקיטוב. זה הזמן לאחריות – מונעים את הקרע, דואגים לעתיד המדינה. אנשים אחים אנחנו, ועלינו לפעול יחד על מנת להמשיך ולהוביל יחד את המפעל הציוני הגדול שנקרא מדינת ישראל".

הרי מישהו צריך להיות כאן המבוגר האחראי.

* קנה את עולמו – אמוץ עגנון, נכדו של הסופר, חתן פרס נובל לספרות, ש"י עגנון, פרסם מאמר במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות, שבו יצא נגד הצעת החוק שיזם שר החינוך יואב קיש, שנועד להביא להשתלטות פוליטית על הספריה הלאומית, שבה נמצא ארכיונו של עגנון. הוא סיים את המאמר במילים הבאות: "בפרקי אבות למדנו: יש הקונה עולמו בשעה. השר יקנה עולמו בשעה זו, אם יחזור בו מהצעת החוק המופרכת שלו".

ואכן, השר קיש ראוי לשבח על שחזר בו מהצעת החוק. מודה ועוזב – ירוחם.

* המודל – שר החינוך יואב קיש חזר בו מהניסיון להשתלט על הספריה הלאומית. הוא עשה זאת בעקבות הידברות עם ראשי הספריה הלאומית, שבה הם הגיעו להסכמות. בהסכמות, תישמר העצמאות של הספריה הלאומית, היא לא תוכפף לשלטון ולא לפוליטיקאים. שר החינוך ימנה אדם מטעמו כחבר בוועדת ביקורת.

זה צריך להיות המודל לביטול המהפכה המשטרית.

* היסטוריה משוכתבת – במאמר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", חוזר גלעד שרון לעקירת גוש קטיף, או בלשון המכובסת "ההתנתקות". שני המסרים העיקריים שלו הם הצדקת העקירה והפרכת שקריו של נתניהו כאילו התנגד לה.

באשר לעקירה עצמה – דעתי הפוכה משלו. התנגדתי לעקירה בזמן אמת ובוודאי שלאחר מעשה המציאות הוכיחה שזו הייתה טעות. אגב, התנגדותי העיקרית לא הייתה הערכתי, שהוכחה כנכונה, שהיא תגביר את הטרור, אלא ההתנגדות הערכית לעקירת גוש התיישבות. למען הדיוק ההיסטורי, כדאי לשוב ולהזכיר שלא יצאנו מעזה בהתנתקות. מעזה וערי הרצועה יצאנו כבר ב-1994, ביישום הסכם אוסלו א' – עזה ויריחו תחילה. זו הייתה יציאה מוחלטת, בדיוק כפי שהיום צה"ל אינו נמצא שם, ללא חופש הפעולה שיש לכוחות הביטחון ביהודה ושומרון מאז "חומת מגן". ההתנתקות לא הייתה יציאה מעזה, אלא עקירת חבל התיישבות ונסיגה מלאה לקווי 4 ביוני 1967.

באשר לשכתוב ההיסטוריה בידי נתניהו, גלעד שרון צודק לחלוטין. כך הוא כתב: "האיש היה בין מנסחי החלטת הממשלה על ההתנתקות, הצביע בעדה ב-6 ביוני 2004 בממשלה, הצביע בעדה ב-26 באוקטובר 2004 בכנסת, ואף אמר באותו יום לאורי אריאל במליאה: 'שלא תהיה לך טעות, במשאל העם אני אתמוך בתכנית'. ב-3 בנובמבר הצביע בכנסת בעד וב-16 בפברואר 2005 שוב הצביע בעד. הצבעות אלו היו כולן לאחר משאל המתפקדים. 'אני מבין את השאיפה לצאת מעזה. תתפלאו, אני שותף לה', כך אמר נתניהו בעצמו שמונה ימים לפני הפינוי. קיים גם תיעוד לתמיכתו בתכנית בשיחות לא פומביות".

נכון ומדויק. ארחיב מעט את נושא ניסוח החלטת הממשלה. כאשר היה ספק אם יהיה רוב בממשלה לעקירה, נתניהו לקח על עצמו לנסח את ההחלטה בצורה מעורפלת שתבטיח את תמיכת שרי הליכוד, וכך אכן היה.

צודק גלעד שרון כשהוא כותב "…תמכתי גם אני בתכנית. אלא שבאותו זמן, בעוד שאני עסקתי בגידול כבשים, נתניהו הרים את ידו בעד התכנית פעם אחר פעם. כלל לא בטוח שהתכנית הייתה עוברת אילו יצא נגדה בכל כוחו". אמת ויציב.

* פתאום הם מגוננים על בג"ץ – במשך שנים רבות, בעקביות ובהתמדה, סונט "הארץ" בבג"ץ ומיידה בו בליסטראות, במאמרי המערכת ומאמרי הדעה. מה הם לא כתבו עליו? מכשיר אקיבוש, מטהר שרץ ההתנחלות, מלבין עוולות הכיבוש, מגונן על פשעי המלחמה, מכשיר האפרטהייד והעליונות היהודית בלה בלה בלה.

פתאום הם קופצים בראש לגונן עליו. לא קונה את הפוזה.

* תמצית הביביזם – לשיטתו של אהוד בן עזר, מחבל שבא לרצוח יהודים בלב תל-אביב ואזרחים ישראליים התורמים כל חייהם למדינה שמפגינים נגד מהפכה משטרית, הם שותפים ובני ברית, כי שניהם נגד נתניהו.

זה פולחן האישיות הביביסטית על רגל אחת. המדינה היא ביבי. מי שאינו סוגד לשליט העליון – הוא אויב המדינה. אכן, גישה דמוקרטית למופת.

* כאין וכאפס – אהוד בן עזר דיווח לקוראים שהוא צינזר דברים שכתבתי על בן גביר כי ההוא מפחד מתביעה. האמת היא שבן גביר מומחה לתביעות השתקה. אני כותב זאת מניסיון. אבל כאשר הוא שלח לי מכתב התראה, הוא קיבל תשובה שאחריה לא שמעתי ממנו. הוא התקפל עם הזנב בן הרגליים. הלקח – לא לפחד מתביעות השתקה של כהניסטים. אגב, פעם גם ניצחתי בתביעת דיבה של כהניסט אחר.

כיוון שדבריי צונזרו, יכול הקורא להבין שהדברים הקשים שהוא קרא בדבריי על בן גביר הם כאין וכאפס לעומת הדברים שכתבתי על בן גביר. אני יכול להעיד שהדברים שכתבתי על בן גביר הם כאין וכאפס לעומת מה שאני חושב עליו. וסביר להניח שמה שאני חושב עליו הוא כאין וכאפס לעומת מה שהוא באמת.

עצם קיומו של כהניזם הוא כתם על תולדות העם היהודי. לא כל שכן, העובדה המבישה שמנהיג הכהניסטים הוא שר בכיר בממשלת ישראל.

* תפקיד המפכ"ל – אוי לנו שהידרדרנו למצב שבו אחד מתפקידיו המרכזיים של מפכ"ל המשטרה הוא להגן על המשטרה מפגיעתו הרעה של השר הממונה.

* לנתק מגע – אחרי הוראתו המובנת מאליה של המפכ"ל לניצבים לא לקיים שום מגע עם החוליגן ל"ביטחון" לאומני, הנ"ל מיהר להרים טלפונים לניצבים, במלחמתו לשבור את הארגון ולעקוף את סמכות המפכ"ל. לטענתו, הם השיבו לו. אם הוא לא שיקר, זה חמור מאוד. על המפכ"ל להדיח ניצב אחד שיפר את הוראתו, למען יראו ויירָאו.

* החוק לעידוד פשעי מלחמה – חוק "החסינות" הוא שם מכובס לחוק כהניסטי שנועד לעודד פשעי מלחמה. המשמעות שלו היא שהכל מותר – לרצוח, לאנוס, לבזוז. הכהניסטים רוצים צבא של גולדשטיינים.

אם צה"ל יהפוך חלילה לכנופיה, הוא יהיה צבא מובס. ערכי טוהר הנשק ומוסר הלחימה, הם מרכיב משמעותי בעוצמתו של צה"ל ובחוסנה של ישראל. אם נאמץ את הנורמות של אויבינו, מצבנו יהיה כמצבם.

* מנת חלקם של החקלאים – כיוון שרם בן ברק [גילוי נאות – אנו קרובי משפחה] הוא ח"כ בכיר והיה המשנה לראש המוסד, הצתת המתבן שלו הגיעה לכותרות. אך זו מנת חלקם של החקלאים זה עשור וחצי ואולי אף יותר. החקלאות הישראלית נמצאת כל השנים הללו תחת מתקפת הטרור החקלאי, שהוא שילוב של טרור לאומני ופשיעה פלילית.

ממשלות נתניהו הקודמות לא נקפו אצבע ו"הכילו" את הטרור החקלאי, מתוך התמכרות לשקט ופחד מאינתיפאדה של ערביי ישראל. ממשלת השינוי החלה לפעול. המשרד לביטחון פנים בהובלת עומר בר-לב ובעיקר סגנו, שהיה פרויקטור למלחמה בפשיעה הערבית, יואב סגלוביץ', הובילו מלחמה, שהחלה להניב תוצאות, מרדפים חמים ולכידת טרוריסטים, אך זה היה רק המבוא להקדמה למלחמה בטרור החקלאי.

מהממשלה הזאת, שהעמידה בראש המשרד לביטחון "לאומי" פרחח שהרקורד שלו הוא של ראש כנופיה, אין לי ציפיות.

* מונופול גרעיני – ימים אחדים לפני חידוש היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן, התפרסם שהתנאי של סעודיה לשלום ונורמליזציה עם ישראל הוא שארה"ב תספק לסעודיה כור גרעיני אזרחי, למטרות שלום.

על ישראל להתנגד לכך בתוקף. כור גרעיני למטרות שלום יכול להיות המסד לכור גרעיני מלחמתי. היכולת לעבור מיחסי שלום עם ישראל ליחסי איבה קלה מאוד.

על ישראל לדבוק ב"דוקטרינת בגין" על פיה יש למנוע בכל דרך גרעון של כל מדינה במזרח התיכון. ישראל צריכה לעמוד על מונופול גרעיני מוחלט במזה"ת.

          * ביד הלשון

מאמץ סיזיפי – בדבריו בטקס שבו הוענק לו העיטור יקיר תל-אביב, התייחס נשיא המדינה יצחק הרצוג למתווה הנשיא, עליו הוא עמל יום ולילה, ואמר, בין השאר: "לא מדובר בפשרה פוליטית, אלא במאמץ סיזיפי למצוא נוסחה נכונה של איזון ותקווה, כי קשה ומדאיג המצב".

סיזיפוס הוא דמות במיתולוגיה היוונית, מייסדה של קורינתוס ומלכה הראשון. על פי המיתוס, לאחר מותו הוא קיבל עונש נורא: נגזר עליו לגלגל סלע ענק במעלה ההר, ובהגיעו לפסגה, הסלע ישוב ויתגלגל למטה, והוא ירד ויגלגל אותו מחדש עד לפסגה והוא ישוב ויתגלגל חזרה וחוזר חלילה, יום אחר יום, עד סוף הדורות.

מהמיתוס הזה נגזרו הביטויים עבודה סיזיפית ומאמץ סיזיפי, כביטוי לעבודה קשה ומפרכת ללא תכלית.

הרצוג התכוון בדבריו לקושי של מלאכת התיווך ורקימת המתווה, ולכך שכאשר נדמה שיש פריצת דרך, מישהו מגלגל את הסלע לתחתית וצריך להתחיל מהתחלה. נקווה שהמאמץ הזה לא יהיה סיזיפי, אלא יוביל לתוצאה הרצויה – רפורמה קונסטרוקטיבית לדורות, בהסכמה לאומית רחבה.

* "חדשות בן עזר"

4 מחשבות על “צרור הערות ‏15.3.23

  1. * זה לא לגמרי דמוקרטיה כשיש קבוצת שליטים שקובעת את החוק לכולם (אפילו ללא דרישה לעקביות) ואין דרך לגבור עליהם או אפילו לבחור אותם. הטענות על 'איזון' בועדה מגוחכות – יש 4-5 שלבים בדרך למינוי לבית המשפט ובכולם יש להם זכות וטו ורוב מובנה.

    * אני כותב את זה לפני שמתווה הנשיא הוצג. אם המתווה לא ישים לב לקווים האדומים של שני הצדדים הוא לא יצלח. על הנשיא לנהוג כמפשר, לא כמכתיב, כי אין לו באמת הכח לכפות. זה אתגר קשה, כי עד כה הרצוג לא כל כך עמד בו.

    הוא לא מנסה להבין את נקודת המבט של התומכים ולידיעתי הוא לא מדבר עם המתנגדים הקשים ביותר. נראה שהוא בעיקר מדבר עם מומחים (רובם מהצד השמאלי) וביבי (שעקרונית מנוע מלהתערב, ולא היה זה שדחף את הכל מלכתחילה). אנו עלולים למצוא את עצמנו עם מתווה שידחה על ידי _שני_ הצדדים, בדיוק כמו מה שקרה למתווים שהודלפו עד כה. אני מקווה שהרצוג יצליח להתעלות ובאמת לנסות להגיע לאמצע.

    * השיטה של ממשלת 'השינוי' היתה לקצץ בתקציב הבט"פ שוב ושוב, בעיקר עם קיצוב מתוקשר ממש לפני הבחירות בשביל הסכם מופקר עם התאחדות המורים. זו היתה אחת האכזבות הכי גדולות מהממשלה הזו.

    אהבתי

    • שכחתי לציין שהנקודה שאי אפשר לגייס את רוב החרדים הופכת את התערבות בג"ץ בנושא למגוחכת במיוחד. הם פסקו בגלל אפליה במצב שבו שיוויון אינו מעשי ובמצב שבו נציגי הרוב הצביעו בעד החוק… והסנקציות שהם דרשו רק דוחפות את החרדים יותר עמוק לתוף אורח החיים שלהם.

      אהבתי

  2. בקצרה, הרצוג לקח מתווה חד-צדדי שהוא ידע מראש שהקואליציה תדחה ובכל זאת ניסה לדחוף אותו, תוך כדי אזהרות ממלחמת אזרחים. זה ציני בטירוף. אעבור עליו בקצרה:

    * יש מבחן די פשוט לכל מתווה לועדת מינוי: האם רות גביזון היתה יכולה להתמנות תחת המתווה? התשובה היא לא לגבי 'התיקון' של סער, כי אז לברק היה קל פשוט להטיל וטו. והתשובה היא לא כאן, כי:

    * כל מינוי מבחוץ מחייב הצבעה פה אחת (בניגוד למצב הקיים), אלא אם עוברים קורס שכולנו יכולים לנחש מי ישלוט עליו.
    * כל מינוי לערכאות הנמוכות מחייב קול אחד של שופט עליון (בניגוד למצב הקיים) וכולנו יודעים שהם מצביעים כבלוק בניגוד לחוק.
    * בועדה עצמה, המתווה מבטל את הוטו של הקואליציה, אז כוח המיקוח חלש יותר. בתיאוריה, גם הוטו של השופטים מתבטל אבל זה מחייב חיבור מאוד קשה של קואליציה+אופוזיציה+נציג ציבור שימונה בחלקו ע"י נשיא העליון. החיבור של השופטים הרבה יותר טבעי (יש להם או קואליציה או אופוזיציה כמעט אוטומטית, ואז מקסימום הם צריכים נציגי ציבור שהם מעורבים במינויים).

    בקצרה, גביזון בחיים לא תגיע לועדה וגם אם תגיע המינוי כמעט בלתי אפשרי. המתווה מחזק את שיטת המינוי העצמי.

    * שורת חוקי יסוד שהרוב כרגע לא רוצה להעביר ואז אחד לא הכין מראש (אמרנו חפוז?). זו הפעם היחידה בהיסטוריה שמיעוט דורש לכפות חוקי יסוד על הרוב.

    אני יכול לעבור סעיף סעיף. זו אינה פשרה. אלו חלומות של צד אחד במפה הפוליטית בלי כמעט שום מרווח לטענות של הצד השני, חוץ משני דברים: פטור מגיוס לחרדים ועילת הסבירות (שהיא חסרת משמעות, כי בג"ץ פשוט יכתוב מידתיות במקום זה).

    המתווה כל כך חד-צדדי שהוא מוכן להפר את פסיקת בג"ץ בעצמו: ממתי חוקי שהכנסת תגביל את עצמה מחקיקה עתידית? פסיקת מתווה הגז קבעה הפוך. או הפסיקה בעצם פוליטית ובג"ץ יחליק את זה הפעם כי נח לו? הדבר האחרון מתאר בדיוק את המצב שצריך לשנות.

    אהבתי

    • הבדיחה הכי גדולה הוא סעיף פסילת חוקים. 7 מתוך 11. מי בוחר את ה11? הנשיא(ה). זו כמו להגיד שהכנסת צריכה 2/3 מתוך 99 קולות כדי לחוקק חוקי יסוד, והקואליציה בוחרת את ה99….

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s