מה החיסרון שלך?

בכל ראיונות העבודה והקליטה שערכתי, הקפדתי לא לשאול את השאלה, שהיא כביכול "על פי הספר": מה החסרונות שלך?

השאלה הזו אינה הוגנת, אינה חכמה ואינה תורמת דבר להיכרות עם המרואיין. תרומתה המרבית היא סימון "וי" ברשימת השאלות של המראיין.

היא אינה הוגנת, כיוון שהמועמד מגיע לראיון כדי להרשים ולשכנע שנכון לקבל אותו. אין זו המשימה שלו להסביר מה החסרונות שלו. היא אינה חכמה, כי אין מצב שהמרואיין יספק תשובה שניתן יהיה להפיק ממנה משהו.

אבל המראיין אינו רוצה רק להתרשם מהפרזנטציה היפה של המרואיין. הוא רוצה להכיר את הצדדים האחרים שלו. נכון, אך לשם כך עליו לפעול בתבונה ובתחכום. לנסות להבין דבר מתוך דבר, ולא בשאלה ישירה מביכה, מעצבנת ולא מלמדת.

לדוגמה, כשריכזתי את צוות היכרות, הגדרנו כקריטריון את יכולתו של הנקלט להשתלב בעבודת צוות (כמנהל או כחבר צוות). בראיון, שאלתי שאלות על עבודת הצוות שלו. איך אתה מתמודד עם קונפליקטים? הוא השיב את תשובתו. מתשובתו יצאתי לשאלות סימולציה. מה תעשה אם… ומתוך התשובה להציג מקרים ולשאול על תגובותיו. אח"כ ביקשתי שיספר על קונפליקט או שניים שהיו לו בתפקידיו השונים וכיצד הוא התנהג. ומתוך תשובתו ניהלנו שיחה בנדון.

בשיחה כזו ניתן לקבל מידע טוב לאין ערוך מאשר בשאלת החסרונות.

****

לאיזו תשובה אנחנו מצפים על השאלה מה החיסרון שלך? שהוא יגיד שהוא טיפש, שקרן ומכוער? סביר להניח שהוא יסביר איך החיסרון שלו הוא שהוא טוב מדי.

הנה סוג של תשובות שניתן להשיב על השאלה הזאת:

– אומרים שהאויב של הטוב מאוד הוא המצוין. אני אויב של הטוב מאוד.

– אני פרפקציוניסט. בכל דבר שאני עושה אני לא מוותר עד שאני מגיע לפתרון האופטימלי. לעתים זה עלול להאט את התהליך (אם כי כמובן למרות הפרפקציוניזם, אני מהיר יותר מאדם ממוצע).

– יש לי נוכחות מרשימה. כשאני נכנס לאולם, מיד כל העיניים נסובות אליי. הכריזמה שלי מטורפת. יש אנשים שקשה להם עם זה. הם מרגישים נחותים לידי.

– אני גאון, ולעתים קשה לאנשים רגילים להתמודד עם גאונות.

וכן הלאה וכן הלאה, הפרינציפ ברור: אני מושלם ולכן אולי אני טוב מדי בעבורכם.

****

ביומי הראשון כמנהל המתנ"ס, הייתה לי שיחת היכרות עם מנהל המחוז וסגנו. זה לא היה ראיון כי כבר התקבלתי, אך הם שאלו אותי את השאלה המעצבנת. עניתי שאין לי כישרון טכני. "מה הקשר לניהול מתנ"ס?", הם הקשו, בצדק. עכשיו אני כבר צריך לשכנע אותם עד כמה החיסרון שלי יפגע בתפקיד. "במתנ"ס מארגנים אירועים ויש הגברה ותאורה, ואני לא מבין בזה כלום", הנפצתי.

כעבור שנים אחדות, בשיחת הסיכום עם מנהל המחוז לקראת פרישתו, הוא הזכיר לי בחיוך את התשובה שהשבתי להם.

"כשאתה שואל שאלה כזו, לאיזו תשובה אתה מצפה"? הקשיתי. הוא הגיב בחיוך של הסכמה.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל