פנים אל מול פנים / להקת "בנזין"

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 16.5.22

ביום שישי 4 ביוני 1982, הייתי עדין בטירונות, בסדרת אימונים במשאבי שדה. באותו יום היינו אמורים לצאת הביתה. אך בבוקר, נמסר על ההתנקשות בחיי שגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב, צה"ל נכנס לכוננות, והיציאות בוטלו. נמסר לנו שיוצאים לצפון, להתחיל להתארגן. ואנו העמסנו במהירות את כל האוהלים ואת כל הציוד הפלוגתי על "ריוסים" שיצאו צפונה לפנינו, ובפינו שירה אדירה: "יום שישי את יודעת / יש בעיר מסיבה / נשארים כל הלילה / עד הבוקר הבא". ביום ראשון פרצה מלחמת שלום הגליל, ועד היום השיר הזה מזוהה אצלי עם המלחמה. האמת היא שאצלי כמעט כל אירוע, אישי או לאומי, מזוהה עם שירים.

השיר "יום שישי" יצא לאור באותו השבוע, אבל הרדיו השמיע אותו ללא הפסק מרגע צאתו. וכך, ימים אחדים לאחר פריצתו כבר הכרנו אותו היטב ושלטנו במילותיו.

"יום שישי" היה תקליט השדרים השני של הלהקה. קדם לו בארבעה חודשים השיר הראשון "חופשי זה לגמרי לבד", שגם הוא היה להיט גדול. השנה מלאו ארבעים שנה ללהקת "בנזין", שפעלה בשנים 1982-1985, ולציון התאריך העגול, אנו מקדישים לה את הפינה.

במיתולוגיה של המוסיקה הישראלית, שתי להקות הרוק המובילות של התקופה, "בנזין" ו"תיסלם", היו יריבות. אני אהבתי את שתיהן, אם כי העדפתי את "בנזין", וכך גם מרבית חבריי. אני לא זוכר שום יריבות כזאת וגם חברי הלהקות מכחישים אותה ומציינים שהם אף שיתפו פעולה והופיעו יחד. לדעתי, מיתוס היריבות הומצא בדיעבד.

להקת "בנזין" היא קודם כל יהודה פוליקר, הסולן, הגיטריסט והמלחין של רוב שיריה. בצדק, הלהקה מזוהה בעיקר אתו, ולא בכדי, היא התפרקה כאשר הוא פרץ בקריירת הסולו שלו, עם התקליט "עיניים שלי". חבריה הנוספים היו בנימין קמחי, המכונה בנג'ו (בס), יחיאל אמסלם (גיטרה) ואלי חדד (תופים). הצלע החמישית של הלהקה, היא יעקב גלעד, שכתב את מילות רוב שירי הלהקה, היה המלווה האמנותי שלה וגם מי שהעניק לה את שמה.

האמת היא, שהלהקה עצמה פעלה שבע שנים לפני שהפכה ל"בנזין"; לא רק לשם "בנזין", אלא גם לרמה המוסיקלית והתמלילית שלה ולהצלחה שלה. ב-1975 הלהקה קמה תחת השם "ברקת". כל חבריה התגוררו באזור חיפה והקריות. אף אחד מהם לא התפרנס ממוסיקה. פוליקר היה ספר, חדד צבע, אמסלם טכנאי שיניים ובנג'ו דוור. הלהקה הופיעה בעיקר בחתונות, בעיקר בגרסאות כיסוי.

ב-1981 פוליקר שלח לפזמונאי הפופולרי יעקב גלעד, שהיה מזוהה בעיקר עם יהודית רביץ, בשיא תהילתה, קלטת ובה כמה גרסאות כיסוי וקטעים אינסטרומנטליים שהלחין פוליקר. גלעד שמע – והתאהב. הוא שכנע את הלהקה להעביר הילוך, לעבור לת"א, להתחיל להתפרנס ממוסיקה ופתח לה את כל הדלתות האפשריות.

בפברואר 1982 יצא לאור הסינגל הראשון, "חופשי זה לגמרי לבד", שסימן את דרך ההצלחה של הלהקה וביוני הסינגל השני, "יום שישי". באוגוסט כבר יצא התקליט אריך הנגן הראשון, "עשרים וארבע שעות", ובו הלהיטים "יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד", "גשם", "תני לי סיבה" ועוד. 9 מ-11 השירים נכתבו בידי גלעד והולחנו בידי פוליקר, שהיה הסולן שלהם. את העיבודים עשו חברי הלהקה יחד, כשיהודית רביץ הצטרפה אליהם.

ההצלחה הייתה גדולה. התקליט נמכר בלמעלה מ-50,000 עותקים, "יום שישי" היה לשיר השנה והלהקה – ללהקת השנה ולפרס "ורד הכסף". גם מסע ההופעות של הלהקה היה מוצלח מאוד.

בסוף 1983 יצא תקליטה השני של הלהקה, "משמרת לילה", שזכה לפחות הצלחה, אך בעיניי הוא הטוב מבין שני תקליטי הלהקה. מתוך התקליט הזה אשמיע את השיר האהוב עליי ביותר של הלהקה, "פנים אל מול פנים".

גם את השיר הזה כתב גלעד והלחין פוליקר.

השיר מספר על פגישה באמצע החיים של מי שהיו בני זוג בנעוריהם. הגבר פונה אל האישה ומבקש ממנה להישאר אתו הלילה ולחכות אתו לבוקר שיבוא, לחוש ולמשוך עוד קצת את הרגע המיוחד של המפגש הזה.

הפגישה היא כבר שנים רבות אחרי הפרידה בין בני הזוג. הם עברו דברים רבים ונמצאים במקומות כל כך שונים. וכשהם נפגשו, "הגענו אל עצמנו", הוא אומר. אולי הכוונה שהם הגיעו שוב לחוויה הזוגית שלהם, חוויית האהבה הראשונה. ואולי גם כל אחד הגיע אל עצמו, אל הבתוליות הטהורה שלו, שהיא ה"אני" המזוקק שלו.

הכל השתנה סביב. העיר נראית אחרת, כאילו לא היינו פה. והפגישה הזאת, אולי תתקיים רק פעם בחיים. "הזמן סוגר עלינו, מעגל של שינויים". "מה עבר עליך?", הוא שואל אותה "ומה הביא אותך לפה?". והוא קובע "הלילה את נשארת" ומבקש "חכי אתי לבוקר שיבוא". הוא יודע שיהיה זה לילה חד-פעמי, אך הוא אינו רוצה לוותר עליו, ועל ההזדמנות לטעום פעם נוסף מאהבת הנעורים היפה והתמימה הזאת. "אהבנו פעם באמת ובתמים, כמו שילדים יודעים", והוא רוצה לשחזר את הרגע. וכשהם מתבוננים זה בזה, פנים אל מול פנים, הם רואים זה על זה את השנים. והוא קובע, גם עכשיו, "ואת יפה".

פנים אל מול פנים

פגישה באמצע החיים

הגענו אל עצמנו

ממקומות כל כך שונים.

העיר נראית אחרת

כאילו לא היינו פה,

הלילה את נשארת

חכי איתי לבוקר שיבוא.

אהבנו פעם באמת ובתמים

אהבנו כמו שילדים יודעים

עלי וגם עלייך רואים את השנים

ואת יפה, פנים אל מול פנים.

פנים אל מול פנים

אולי רק פעם בחיים

הזמן סוגר עלינו

מעגל של שינויים.

אז מה עבר עלייך

ומה מביא אותך לפה,

הלילה את נשארת

חכי איתי לבוקר שיבוא.

אהבנו פעם באמת ובתמים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s