* הרוגה של מתקפת הטרור – אל ג'זירה היא רשת הסתה ופייקניוז איסלמיסטית, תומכת טרור, אנטי ישראלית, אנטישמית ואנטי אמריקאית. כעת הם מפיצים בלי כל ביסוס ובדיקה את הטענה שצה"ל הרג את הכתבת שלהם. וזאת יש לזכור – ישראל נמצאת חודשיים תחת מתקפת טרור, שבסיסה בג'נין. כל פעולות צה"ל בג'נין הן פעולות מובהקות של הגנה עצמית. הכתבת שנהרגה היא עוד הרוגה של מתקפת הטרור.
* "בצלם" קופצים בראש – אם הארגון העוין, האנטי ישראלי, "בצלם", "קובע" על סמך כלום ושום דבר שכתבת אל-ג'זירה נהרגה מירי כוחות צה"ל, הדבר מחזק את התחושה שמדובר בעלילת דם. ארגוני הטרור ו"בצלם" ממהרים להפיץ את ה"גרסה" שלהם, כדי לעצב את התודעה לפני פרסום התחקיר המקצועי, וכדי ליצור דה-לגיטימציה מראש לתחקיר הצה"לי.
אני סומך ב-100% על התחקיר של צה"ל, תהיינה תוצאותיו אשר תהיינה.
* לא לחזור על מחדל א-דורה – בפרוץ מתקפת הטרור הרצחנית, שבה דחה ערפאת את הצעות השלום מרחיקות הלכת של אהוד ברק, המכונה בכיבוסית "האינתיפאדה השניה", נהרג הילד הפלשתינאי מוחמד א-דורה במהלך חילופי אש בצומת נצרים. הפלשתינאים הפיצו את תמונת מותו בכל העולם והאשימו את ישראל בהריגתו. א-דורה הפך לגיבור לאומי של הפלשתינאים ושל הערבים והמוסלמים בעולם, וסמל ל"אינתיפאדה". דמותו הוצגה ומוצגת עד היום כסמל לאכזריות של ישראל אקובשת ורוצחת הילדים.
התגובה הישראלית הייתה לקיחת אחריות והתנצלות. בלי תחקיר. בדיעבד הוכח שא-דורה נהרג מאש הפלשתינאים. אבל עלילת הדם כל כך התקבעה בתודעה, עד שהעובדות לא יכלו להשפיע על המיתוס.
אגב, בשלב מסוים אפילו דובר הטרור גדעון האו-האו לוי הודה, בגמגום, שהפלשתינאים הרגו את א-דורה. הוא כתב משהו כמו "מה זה משנה מי הרג את א-דורה. אם צה"ל לא הרג אותו, אז הוא הרג א-דורה אחר". אבל השבוע הוא שב וחזר על עלילת הדם.
אסור לנו לחזור על מחדל א-דורה. יש לבצע את התחקיר על מות שירין אבו-עקאלה באופן יסודי אך מהיר, ואם יתברר שהיא נהרגה מאש פלשתינאים, יש להפיץ בכל דרך ובכל ערוץ את המידע הזה. אם יתברר שהיא נהרגה מאש צה"ל, יש להסביר שהיא נקלעה לפעולת הגנה מובהקת של סיכול טרור, ואין לישראל כל כוונה לפגוע במי שאינם מחבלים.
ובכלל, הגיע הזמן לשינוי דרמטי ברמת ההסברה של ישראל, הסובלת משיתוק כבר 74 שנים. די להפקיר את השטח לתעמולת הזוועה והשקר של חמאס, בי.די.אס., פת"ח, שוברים שתיקה, הג'יהאד האיסלמי, "בצלם" ואל-ג'זירה.
* אל תקלקלו את החגיגה – סירובם של הפלשתינאים להעביר את הקליע לבדיקה בליסטית בישראל מעידה שהם יודעים את האמת, והאמת עלולה לקלקל להם את החגיגה.
* לא נעים לראות – מאוד לא נעים לראות שוטרים מסתערים לתוך לוויה ומכים אנשים סביב הארון.
כדי להימנע מכך, מן הראוי שההלוויה לא תהפוך להתפרעות, והמלווים לא ירגמו באבנים את השוטרים.
אבל זאת ההתבכיינות המתקרבנת והצבועה הרגילה. ככל שתוקפנותם גדולה יותר, כך התקרבנותם דביקה יותר והתבכיינותם יללנית יותר. כך הם מצליחים להשיג אהדה בקרב אידיוטים שימושיים בעולם וגם בתוכנו.
אבל בדרכם זו הם ממיטים על עמם רק אסונות. אלו הישגים לאומיים זה הביא להם?
* שמן למדורה – במלאת שנה לפרעות בלוד, נערכה הפגנה ערבית לזכר פורע שנהרג. לא התנצלות, לא חשבון נפש, רק המשך הפרובוקציות והוספת שמן למדורה, שהם הבעירו בשעת מלחמה.
* תחתית החבית – עופר כסיף בן העוולה, הנבל המנוול, מנצל לרעה את החסינות כדי לתקוף שוטרים בדרכו לחבור להפרות סדר של האויב, תחת דגל אש"ף, שבו הוא אוהב להתעטף, בעוד את דגל ישראל הוא הצית בהפגנה באוניברסיטה העברית, כששנינו היינו שם סטודנטים. הוא מנצל לרעה את חסינותו הפרלמנטרית לצורך מלחמתו במדינת ישראל ולתמיכתו באויביה ובמחבלים. אני יכול להכיל אנשים כמו אחמד טיבי ואיימן עודה אבל לא חלאה אוטואנטישמית, אויב שנולד לאם יהודיה, כמו בן הבליעל הזה. אני יכול לכבד אויב, אבל אויב שהוא בן עמי, הוא בעיניי תחתית החבית של הזוהמה האנושית.
* הרצון להאשים – זהבה גלאון תקפה, בתכנית "פגוש את העיתונות", את המשטרה על כך שהיא דורשת לפתוח בחקירה נגד עופר כסיף על תקיפת קצין משטרה. אחרי שזרקה לפרוטוקול שהיא לא חושבת שח"כים צריכים לתקוף שוטרים, היא טענה שהמשטרה לא דרשה לחקור את בן גביר שתקף שוטרים ומסקנתה: "המשטרה נוהגת איפה ואיפה בין יהודים וערבים".
לידיעתה של גלאון – עופר בן גביר ואיתמר כסיף, שניהם יהודים. נכון, שניהם יהודים מנוולים. שניהם יהודים נאלחים. שניהם יהודים שמביישים את היהדות. כשהם מביטים זה בזה, כל אחד מהם רואה מולו את הישראלי המכוער. שניהם קורצו מאותה שקית זבל. אבל טכנית, שניהם נולדו לאימהות יהודיות.
אני משער שגלאון יודעת זאת. אבל הרצון שלה להאשים את המשטרה בהפליה בין יהודים לערבים חזקה ממנה.
* למה אין ועדת אתיקה – אחמד טיבי ניצל לרעה את חסינותו הפרלמנטרית וסייע לחשוד בהפרות סדר להימלט. מה תעשה לו ועדת האתיקה של הכנסת? כלום. למה? כי אין ועדת אתיקה. למה? כי ראש האופוזיציה מונע את הקמתה. למה? כדי לאפשר לביביריוניו, לה-פמיליה הפרלמנטרית, להשתולל ולהתפרע בכנסת באין מפריע.
* העומד בראש ההסתה – ראש האופוזיציה הודיע, שאם יתברר שאילנה ספורטה חניה אכן שלחה את מכתבי האיום לאשתו ובנו של בנט, היא תסולק מן הליכוד.
האם ראש האופוזיציה מתכוון להוציא מהליכוד גם את העומד בראש מסע ההסתה שהביא למעשה?
* בשם האג'נדה – בסקר בערוץ 12 השיבו 33%, שליש מן המשיבים, שהם מאמינים להכחשה של הליכוד, כאילו לא קיים מו"מ קואליציוני עם רע"ם.
אני לא מאמין. אני משוכנע שהרוב המוחלט מתוך המשיבים כך, יודעים גם יודעים שהליכוד ניהל מו"מ עם רע"ם, והם השיבו כך מטעמי אג'נדה.
* אף פעם לא מרוצים – ממשלת בגין פרצה את הדרך להתיישבות ביהודה ושומרון, באזורים שמחוץ לתכנית אלון, שלא היו במדיניות ההתיישבות של ממשלת המערך. הוביל את המהלך הזה שר החקלאות ויו"ר ועדת השרים להתיישבות אריק שרון, שהיה בולדוזר של ממש.
ואני זוכר באותם הימים שביתת רעב ממושכת של ראשי היישובים ביו"ש בגן הוורדים בירושלים. הם יצאו נגד הממשלה שאינה פועלת די לפיתוח ההתיישבות ולהסדרת מעמדה המשפטי. לא הייתה ממשלה שראשי יש"ע לא הלינו עליה ועל מדיניות ההתיישבות שלה. אפילו על ממשלת שמיר, שבתקופתה הייתה תנופת ההתיישבות הגדולה ביותר.
מועצת התכנון אישרה השבוע הקמת 4,000 יח"ד חדשות ביו"ש. ומועצת יש"ע תוקפת את מדיניות ההתיישבות של הממשלה, כפי שתקפה את כל הממשלות.
איני בא אליהם בטענות; בסה"כ הדרך הזו הביאה להם הישגים רבים, ולכן סביר שימשיכו לפעול כך נגד כל ממשלה גם בעתיד. אבל כדאי לקחת בפרופורציות את הביקורת, שאינה ביקורת עניינית, אלא טקטיקה להשגת עוד ועוד.
* טרור מתוך תקווה – במאמר ל-ynet יריב אופנהיימר חוגג: עכשיו כבר אי אפשר להאשים את אוסלו ואת ההתנתקות בפיגועים. הם נעשים בידי בודדים, שנמצאים תחת שלטון צה"ל והם מבטאים יאוש ממצבם, בשל המדיניות הקיצונית של הממשלה ובג"ץ שמיישר קו עם הממשלה והמתנחלים.
אף אחד לא טען שהטרור כשלעצמו הוא תוצאה של אוסלו או ההתנתקות, ומי שאומר זאת, מדייק בערך כמו מי שטוען שהטרור הוא תוצאה של מלחמת ששת הימים, או כפי שהאופנהיימרים מכנים זאת, "אקיבוש" או איזו מילה דומה. הטרור הערבי מלווה אותנו מראשית שובם של היהודים לארץ ישראל, במחצית השניה של המאה ה-19. מתקפות הטרור ב-1920, 1921, 1929, 1936-1939, 1947, קדמו לאוסלו ולהתנתקות, אך גם ל"אקיבוש" וגם ל"נכבה". והם נמשכו אחרי הקמת המדינה, אחרי מלחמת ששת הימים, אחרי אוסלו, אחרי "חומת מגן", ומי שטוען שיש לו פטנט למגר את הטרור סופית, אמין כמו אריק שרון בליל המיקרופונים במרכז הליכוד (פברואר 1990): "מי בעד חיסול הטרור שירים את ידו".
אולם אוסלו וההתנתקות הביאו לעליה חסרת תקדים בפיגועי הטרור הרצחניים. הסיבה לכך הייתה הכנסת רב המרצחים ערפאת וצבאו לתוככי יהודה, שומרון ועזה. הסכם אוסלו היה הונאה שנועדה להכניס את אש"ף לאזורים אלה כדי לשדרג את יכולתו לפגוע בנו, ואכן, כך היה. הסכם אוסלו הביא ליותר מאלף נרצחים ישראלים בפיגועי טרור. לא יאוש הביא להגברת הטרור אלא תקווה ואמונה שהנה, הם בדרך לניצחון, הישראלים מתפוררים ומפחדים לצאת מהבתים שלהם.
מבצע "חומת מגן" הביא לשינוי דרסטי ולירידה דרמטית בטרור, כיוון שבמבצע הושמדה תשתית הטרור ביו"ש ובעיקר, כיוון שבעקבות המבצע ישראל החזירה את חופש הפעולה של צה"ל וכוחות הביטחון לשטחי הרש"פ. ודוק – השטחים האלה אינם בשליטת ישראל. יש ברש"פ נשיא, ממשלה, פרלמנט, כוחות ביטחון, שב"כ, שלטון מוניציפלי, מערכת משפט, בתי כלא, שגרירויות בכל העולם. אבל צה"ל פועל בשטחים אלה, כי אין ברירה אחרת, הרי את האלטרנטיבה ראינו. בתי הקברות מלאים בתוצאותיה. הירידה התלולה בטרור היום לעומת התקופה שבין אוסלו ל"חומת מגן", נעוצה בכך שצה"ל והשב"כ פועלים מדי לילה בשטחי הרש"פ ועוצרים את המחבלים לפני שהם יוצאים לפיגועים בישראל. פיגועי הטרור הם אלה שצה"ל אינו מצליח לסכל. לצערנו, לאחרונה היו מספר מקרים כאלה, ותוצאותיהם – קטלניות. רובם מאזור ג'נין, ששם כנראה נוצרה תשתית טרור, וכנראה שלא יהיה מנוס מפעולה רצינית בג'נין ובנותיה, כדי לחסל את התשתית הזאת.
וברצועת עזה? כיוון ש"חומת מגן" ברצועה בוטלה ברגע האחרון, צה"ל אינו פועל בתוכה. ועקירת גוש קטיף והחזרה לקווי 4.6.67 ברצועה רק הגדילו את שטח שליטת הטרור. רצועת עזה היא ישות טרוריסטית, שמבוססת על אלפי רקטות המכוונות לעבר אוכלוסיה אזרחית בישראל. בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, לא תהיה ברירה, אלא לבצע "חומת מגן" ברצועת עזה, להשמיד את תשתיות הטרור והרקטות ולהחזיר גם לשם את חופש הפעולה של צה"ל.
* עיתונאי והיסטוריון – מי זה אספסקי לוי? אספסקי לוי הוא עיתונאי. איך אני יודע? בתחתית מאמרו ב"הארץ" כתוב: "הכותב הוא עיתונאי". העיתונאי כתב מאמר שכותרתו: "איך עושים שלום". כשראיתי את הכותרת הסתערתי בהתלהבות על המאמר. הנה, סוף סוף נלמד איך עושים שלום. הרי 74 שנים אנו מחכים לאספסקי לוי, להלן "העיתונאי", שיבוא ויסביר לנו איך עושים שלום. מן הסתם, כוונתו לשלום בין ישראל לפלשתינאים.
ובכן, יש לו רעיון מבריק. לבטל את מדינת ישראל. במקומה נקים מדינה דו-לאומית, "המדינה המאוחדת של ישראל ופלסטין". גאון! איפה היית עד היום? שנים חיכינו למישהו שיביא את הפטנט הזה.
העיתונאי כותב ש"הציונות היא כבר מזמן לא הפתרון לבעיות של העם היהודי. הציונות היא הבעיה". הוא מסביר ש"שלום עושים מתוך התגברות על הפחדים ועל הצורך העמוק של העם היהודי להתנשא על אחרים". אמירה אנטישמית מובהקת, יש לציין. והוא מסביר ש"ראשוני הציונים סבלו מרדיפה על רקע גזעי, אנטישמי, ובבואם לארץ ישראל הביאו את אותה בעיה שמפניה ברחו. הם ראו בעצמם אנשים לבנים, אירופאים, עליונים על ילידי הארץ המזרח תיכוניים… פוגרומים שקרו בעבר נגד יהודים ברוסיה, בפולין ובגרמניה, מתרחשים היום… הפעם נגד פלסטינים" וכו' וכו' וכו'. ו"מדינת ישראל בצורתה הנוכחית כולה מעשה מרמה" וכו' וכו'. נו, עיתונאי.
אבל עורכי העיתון טעו. הנ"ל אינו רק עיתונאי. הוא גם היסטוריון. איך אני יודע? כי הוא ציטט את תכנית בזל. ואף ציין באיזו שנה היא התקבלה, 1897. ואת הציטוט הוא שם במירכאות, כיאה להיסטוריון רציני. ובסיס התזה שלו הוא תכנית בזל. כך הוא כותב: "הציונות היא הבעיה כי היא מקבעת תפישה עצמית של קורבן. הייעוד המרכזי של התנועה, כמנוסח בתכנית בזל (1897) הוא להקים 'מקלט לעם היהודי בארץ ישראל'. ראוי להתעכב מעט על הדימוי של מקלט, המושרש עמוק בתודעה היהודית: מקלט הוא מקום שמתחבאים בו מפני רדיפה, מקום מסתור אפל שבאים אליו בבהלה. זה לא מקום לפתוח בו חלון, לגדל בו ילדים בבטחה או להיות חופשי. מקלט הוא דימוי שנולד מתוך תודעה של גטו, וכאשר מערכת החינוך הישראלית מלמדת על ציונות היא מנחילה את תודעת הגטו ואת הטראומות לדורות הבאים. מדובר בכשל תודעתי חריף שהגיע זמנו לחלוף מן העולם. הגיע הזמן לספר סיפור חדש למען החיים במקום הזה, להכיר במעשי העבר הקשים ולפתוח פרק חדש בתולדות העם היהודי. הארץ המובטחת לא צריכה להיות מקום מקלט. הארץ המובטחת צריכה להיות גן פורח, מפויס, הוגן, מקום בטוח לכל בניו ובנותיו של אברהם לחיות בו יחד בשלום. יהודים וערבים כאחד". וואו. נפלא. ג'ון לנון לא היה מנסח זאת טוב יותר.
אלא שיש בעיה קטנה בתזה הזאת. תכנית בזל כלל אינה מדברת על מקלט. ובתכנית בזל המילה מקלט כלל אינה מופיעה. לא ישירות ולא בעקיפין ולא ברמז ולא באופן שניתן להסיק מן הכתוב שלכך התכוון המשורר. הדבר היחיד שנכון ב"ציטוט" הוא המירכאות. מה שבין המירכאות, הוא דבר אחר לגמרי.
תכנית בזל אינה מדברת על מקלט. נשאיר את המירכאות של העיתונאי וההיסטוריון, רק נחליף את ההבל שהוא קישקש במה שבאמת כתוב בה: "הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית מולדת בארץ ישראל לפי משפט הכלל". אופס. איפה המקלט? איפה הגטו, חוץ מבראש של העיתונאי וההיסטוריון? מהו משפט הכלל? זכות ההגדרה העצמית של כל עם במדינת לאום ריבונית במולדתו. או כפי שהדבר מנוסח במגילת העצמאות: "זכותנו הטבעית".
התביעה ההוגנת הזאת, להחיל את משפט הכלל גם על העם היהודי – נגדה יוצא העיתונאי וההיסטוריון. לעם היהודי אין כנראה זכות למדינה, ולכן ה"שלום" שהוא מציע הוא שלום על ישראל. נגיד שלום למדינת ישראל ועל חורבותיה יהיה שלום.
כל כך מתאים ל"הארץ" לפרסם "מאמר" כל כך מופרך.
אגב, הביטוי "מקלט" הופיע דווקא בתכנית אוגנדה. מקלט לילה, פתרון זמני ליהודים הנרדפים, ובשום אופן לא כתחליף למדינה היהודית בא"י. והתכנית הזאת נדחתה בקונגרס הציוני, וכנראה שגם הרצל עצמו לא התכוון לה, והיא הייתה יותר טקטיקה מדינית מאשר תכנית מעשית.
* ביד הלשון
ג'נין – מקום בחדשות – ג'נין; בירת הטרור וקן הצפעונים ממנו יוצאים מחבלים לפגע בישראל ובו צה"ל פועל לסיכול פיגועים באמצעות מעצר המחבלים לפני הפיגוע.
ג'נין היא עיר פלשתינאית בצפון השומרון, סמוכה לעמק יזרעאל. היא מזוהה עם עיר הלוויים עיר גנים המוזכרת בספר יהושע, וכנראה משמרת את שמה. העיר היהודית התקיימה שם לפחות עד תקופת בית שני, ונקראת במקורות שונים גנים או גינת.
בקרבת ג'נין קמה ב-1983 היאחזות הנח"ל גינת, שפורקה בעקבות מסירת השטח לרש"פ בהסכמי אוסלו. באותה שנה הוקם היישוב הקהילתי גנים, שנעקר בהתנתקות, ב-2005.
* "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 