זה היה ביתי / מני בגר, הילה הררי ו"כלא 6"

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 18.4.22

בימים אלה מלאו ארבעים שנה לעקירת יישובי סיני; חבל ימית ומרחב שלמה. העיר ימית בצפון סיני ובנותיה, המושבים והקיבוצים אבשלום, אוגדה, דקלה, חולית, חרובית, חצר אדר, נאות סיני, ניר אברהם, נתיב העשרה, פריאל, פרי גן, סופה, עצמונה, בכור היישובים – שדות ותלמי יוסף. ובמרחב שלמה, במזרח סיני – אופירה, נביעות ודי זהב.

יישובי סיני נעקרו במסגרת השלב האחרון במימוש הנסיגה מסיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים. מבלי להיכנס למחלוקת האם עקירת היישובים היא מחיר מוצדק תמורת השלום עם מצרים, אני רוצה להעלות בזיכרון את היישובים והתושבים, שדומה שנשכחו מהתודעה. אם עקירת גוש קטיף נצרבה בתודעה כטראומה לאומית, אולי כיוון שהייתה במסגרת נסיגה חד-צדדית ללא תמורה, או בשל מתקפות הרקטות והטרור מרצועת עזה שאחרי הנסיגה, עקירת יישובי סיני לא נחרטה בזיכרון הקולקטיבי כטראומה לאומית, וכמעט נשכחה מלב, מה שאולי הגביר את הטראומה האישית של העקורים.

מדובר באלפי חלוצים, מלח הארץ, פאר החברה הישראלית, שנשמעו לקריאת ממשלות ישראל והקונצנזוס הלאומי, עזבו את חיי הנוחות במרכז, והדרימו למדבר למלא משימה לאומית ציונית, ליישב את הארץ ולעצב את גבולה של המדינה. הם יצרו בתוך החולות והשממה בית לתפארת, בנו חיים, יצרו קהילה, עיצבו הווי ותרבות, הקימו חקלאות מפוארת ותעשיה. הלכו להגשים חלום – וחלומם נופץ בעודו באיבו. וכאילו לא די באסון שפקד אותם, נוספה עליו מכה נפשית קשה – הסתה חמורה נגדם והצגתם כעוכרי השלום וכתאבי בצע ורודפי פיצויים. קצת יותר מחודש לאחר העקירה, פרצה מלחמת לבנון הראשונה, והאפילה על הזיכרון הקיבוצי של יישובי סיני, שכאילו החולות כיסו אותם והדירו אותם מן הזיכרון.

היום, ארבעים שנה לאחר העקירה, מן הראוי להקדיש להם את המקום שהם ראויים לו בתודעה הלאומית, לזכור ולהזכיר את מפעל חייהם הנפלא שנהרס באבחת בולדוזר.

ההתיישבות בסיני ועקירתה, לא הותירו אחריהם יד ושם בתרבות הישראלית; בספרים, בסרטים ובשירים.

השיר המזוהה ביותר עם המאבק נגד הנסיגה, הוא שירה של נעמי שמר "על הדבש ועל העוקץ", והשורה המצמררת מתוכו, התחינה, התפילה "אל נא תעקור נטוע", שהייתה לסיסמת המאבק. אבל נעמי שמר לא כתבה את השיר על ימית ועל יישובי סיני. השיר נכתב כשיר אישי מאוד, בהקשר משפחתי, שעליו עוד אספר בפינה שתוקדש לו. אולם נעמי שמר הייתה מראשי המאבק נגד הנסיגה, פעילה מרכזית ביותר בתנועה לעצירת הנסיגה בסיני, והיא נתנה בדיעבד את הסכמתה לשימוש בשיר למאבק.

השורה "אל נא תעקור נטוע" נכתבה בהשראת הפסוק מקהלת "עת לטעת ועת לעקור נטוע". חיים חפר כתב אז את השיר "עת", שנכתב מתוך התכתבות עם קהלת ובו הפסוק הזה, כמעין תשובה ל"אל נא תעקור נטוע". היה זה שיר שהביע תמיכה בעקירה כמחיר ראוי לשלום עם מצרים, אך לצד התמיכה, ביטא השיר אהבה עזה לסיני ולנופיה. את השיר היפה הזה, בביצועה של מיכל טל, השמענו כאן לפני עשר שנים, במלאת 30 שנה להשלמת הנסיגה מסיני.

שיר שיצא ממש באותם הימים והיה מזוהה מאוד עם יישובי סיני, היה שירו של מני בגר "זה היה ביתי". גם השיר הזה לא נכתב על הבית שננטש ונהרס בסיני. זהו שיר של געגוע לבית בישראל, שהוא כתב בתקופה שערך טיול תרמילאים באירופה, אך גם מני בגר קיבל בדיעבד את האימוץ שלו לביטוי הכאב על עקירת היישובים.  

איך שבאו חברים יום יום לשבת

על כוסית או שתיים

סיפורי ילדות סיפרנו. על שטיח בפינה

חתול ישב לו

קפה שחור מספלים קטנים

תקליטים, קוביות ומשחקים

זה היה ביתי

עם גינה ולול היה ביתי

היה שלך, היה שלי, היה שלנו

עם שחר יגורו בו זרים

ואנחנו עם כל הזיכרונות נעלמים, נעלמים

שוב לא רואים נרות דולקים

בחלונות מאז עזבנו

כשאת הלכת הלכו אתך כל אותם

הידידים איתם תמיד צחקנו

החתול האפור כבר נעלם

הקול שבחצר נדם

זה היה ביתי…

זה השיר שבחרתי לציין בו את כאב העקירה ואת הרצון להזכיר את הבית בסיני ולהעלותו מתהום הנשיה וההדחקה. אולם לא נאזין לגרסה המקורית, אלא לגרסה מאוחרת, גרסת ראפ שנכתבה כשיר מחאה נגד עקירת גוש קטיף בהתנתקות. בשיר הזה, המילים מתייחסות בפירוש לשיר המקורי כשיר על ימית. מני בגר, שכתב והלחין את השיר המקורי, לא זו בלבד שנתן את ברכתו לגרסה החדשה ואת הרשות להשתמש בלחנו ובחלק מן המילים שכתב, אלא הוא עצמו הצטרף להילה הררי ולהרכב הראפ "כלא 6", בשירה. את מילות השיר, בגרסה החדשה, כתבו חברי ההרכב "כלא 6", בייבי ג'י, סיקס ויאנג.

השיר הוא קינה על הבית שחרב, על כל הזיכרונות והגעגועים שנצרבו בו. הוא נפתח בפזמון של השיר המקורי. ובבית הראשון נאמר "ימית קמה לתחיה". המסר הוא שחבל ימית קם לתחיה כחבל התיישבות ישראלית משגשג לא רחוק משם, בגוש קטיף, אך גם שעקירת חבל ימית קמה לתחיה בעקירת גוש קטיף. "הזיכרונות לא מתו, הם עברו דירה". ויש בשיר הרבה זעם, והרבה "אנחנו והם". "בשבילי זה הבית, בשבילם זה עוד סתם קו על מפה". וכמו בשיר המקורי, גם השיר הזה מדבר על בית ועל הזיכרונות מהבית, ואיך הכל נגדע.

"אנחנו לא ניצור בו זיכרונות יותר.

אני זוכר לילה ראשון, נשיקה ראשונה

פרידה שלא תשוב יותר".

והוא מוסיף: " מתכופף אל הארץ, לוקח חופן אדמה

כאן זה הבית שלי, זאת הילדות, הנשמה".

ושיא הקינה הוא במשפט מתוך השיר המקורי, ושוב בביצועו של מני בגר:

"שוב לא רואים נרות דולקים

בחלונות מאז עזבנו".

אני מקדיש את השיר הזה לזכרם של יישובי סיני ולזכרם של יישובי גוש קטיף ובתקווה שלא ייעקרו עוד, חלילה, יישובים בארץ ישראל.

זה היה ביתי עם גינה ולול היה ביתי

היה שלך היה שלי היה שלנו

עם שחר יגורו בו זרים

ואנחנו עם כל הזיכרונות נעלמים

נלחמנו כל כך הרבה

ששכחנו על מה

בשבילי זאת מלחמה

בשבילם זאת פרנסה

בשבילי זה הבית

בשבילם זה עוד סתם קו על מפה

מזמן זה נהפך להיות הרבה יותר מסתם אדמה

אולי אנ'לא מסכים, אבל מבין בלי בעיה

הפרחנו ת'שממה וזה מה ש'תם נותנים בחזרה

הזיכרונות לא מתו, הם עברו דירה.

ימית קמה לתחייה.

מפליג בדמיון על זיכרון

מהיום שבו כתבתי ת'חרוז הראשון

רץ על סטופר

מפריד בין חלום למציאות

באלבום התמונות, שנים יפות

זיכרונות של ילדות (בדוק)

כלום לא יעצור את הזמן

שעון דופק, מחוגים זזים קדימה

ואני מתרחק, אין מקום כמו הבית

זה לא עוד משפט מצוץ

של הגיבורה בספר "הקוסם מארץ עוץ".

זה היה ביתי…

עכשיו הוא שלכם

אנחנו לא ניצור בו זיכרונות יותר

אני זוכר לילה ראשון, נשיקה ראשונה

פרידה שלא תשוב יותר

שבה הזעתי מחם

מריבה וחזרה, הכל קרה בדיוק כך

כשהרמתי ונשאתי אותך דרך המפתן

מתכופף אל הארץ, לוקח חופן אדמה

כאן זה הבית שלי, זאת הילדות, הנשמה

בבוקר קמתי ונשמתי ת'אוויר והאפר

בינינו עד היום לבית היה חלק בקשר

לא מאמין שזה נגמר עכשיו הכל לקוח

יד ביד נהיה לעד ונעלם כמו הרוח.

זה היה ביתי…

שוב לא רואים נרות דולקים

בחלונות מאז עזבנו

שוב לא רואים נרות דולקים

בחלונות מאז עזבנו

כשאת הלכת, הלכו אתך

כל אותם הידידים, איתם תמיד צחקנו

זה היה ביתי…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s