את הרשימה הזאת פרסמתי במידף, עלון קיבוץ אורטל, ובהקשר האורטלי. אבל הדברים מתאימים לכל קיבוץ ולכל יישוב כפרי, כי אין יישוב כזה שאין בתוכו קהילת טרוניה:
* מי שמקטר בצעירותו שדופקים את הצעירים, יקטר בבגרותו שדופקים את הוותיקים.
* מי שמלין על הרעש של הילדים בחדר האוכל – הילדים שלו כבר גדולים ועוד אין לו נכדים.
* מי שטוען שבאורטל של היום הכל חרא אבל לפני עשרים שנה הכל היה דבש – אמר בדיוק אותו הדבר לפני עשרים שנה.
* נקלט המקטר שאורטל לא יודעת להתייחס לנקלטים – כשיהיה חבר הוא יתנגד לקליטה.
* אנשים אוהבים להיעלב – הם מרגישים שזה נותן להם כוח (אפרים קישון).
* זכות היסוד הבסיסית ביותר של חבר קיבוץ היא הזכות להרגיש דפוק.
* ברוב המקרים קיים יחס הפוך בין הנכונות של חבר לפעול ולתרום לבין הבחירה שלו להיות ממורמר (יש גם מקרים נדירים של חברים פעילים וממורמרים, אך לכך המדע עוד לא סיפק הסבר).
* מי שטוען שלמזכיר יש משהו אישי נגדו, טען אותו הדבר על המזכיר הקודם ויאמר זאת גם על המזכיר הבא.
* מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל יותר (מאיר אריאל).
* מי שעינו צרה ב-A – חזקה עליו שעינו תהיה צרה גם ב-B.
* במקרים רבים – האנשים הזריזים ביותר להיעלב, הם גם המהירים ביותר להעליב. ואם נדרש ללכת לצדם על בהונות, שמא ייעלבו חלילה, ביחסם לאחרים – הם נוהגים כפיל בחנות חרסינה.
הבלוג של אורי הייטנר 