צרור הערות 27.2.22

* הלקח הישראלי – הסנקציות לא הזיזו לפוטין. העולם החופשי לא יתערב. גם אילו אוקראינה הייתה חברה בנאט"ו  – ספק רב אם המערב היה מתערב.

חשוב שנפנים זאת. כמו אוקראינה, גם לעזרתנו אף אחד לא יחלץ. זאת המציאות מקום המדינה ועד היום. פחות מחצי שנה אחרי שעצרת האו"ם החליטה על הקמת מדינת ישראל, פלשו מדינות ערב, החברות האו"ם, למדינה בת יומה, במטרה לסכל את הקמתה, להטביעה בדם ולהשמיד את היישוב היהודי, שלוש שנים אחרי השואה. ובמערכה הזאת עמדנו על נפשנו בכוחות עצמנו. וכך בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים. וכך עד היום.

הסנקציות על איראן לא מזיזות לה. היא ממשיכה לקדם את ההתחמשות הגרעינית. אם נסמוך על אחרים, נמצא את עצמנו במצבה של אוקראינה.

יש לבסס את תורת הביטחון על עצמנו בלבד. א. צה"ל חזק ומתעצם. ב. גבולות בני הגנה – הגבולות הנוכחיים בגולן ובבקעה. ג. הרתעה גרעינית. ד. מניעת התעצמות מסוכנת של אויבינו.

* יד איש באחיו – ידועים הסיפורים הטרגיים ממלחמת העולם הראשונה וממלחמות נוספות באירופה, שבהן יהודים נלחמו בשני צבאות אויבים והרגו אלה באלה. מן הסתם, גם במלחמה באוקראינה צפויות טרגדיות כאלו, של יהודים ההורגים זה בזה במלחמות לא להם בצבאות לא להם.

האינטרס היהודי הציוני העליון, הוא לעודד עליה גדולה של יהדות אוקראינה לישראל.

* כוכב הצפון הציוני – כאשר אני כותב על הצורך בעליית יהדות אוקראינה, חלק מן המגיבים תוהים. מי אמר שהם רוצים? הם פטריוטים אוקראינים. הרי גם הנשיא שלהם יהודי? מה זו הפטרונות הזו?

איני טוען שעמדתי מבטאת את רצונותיהם של יהודי אוקראינה. אני מציג את התפיסה שלי. בעיניי, מקומו של כל יהודי הוא בארץ ישראל, במדינת ישראל. החזון הציוני שבו אני מאמין, הוא שעם ישראל כולו יעלה לארץ ישראל וארץ ישראל כולה תיושב בידי יהודים. אין לי אשליות שהחזון הזה יוגשם במלואו, אך בעיניי הוא צריך להיות כוכב הצפון שלנו, ועל פיו אנחנו צריכים לנווט את מדינת ישראל להגשמת הציונות. למשל, לפעול היום לעליה המונית ככל האפשר מאוקראינה. לא כל דבר המדינה כמדינה יכולה לעשות, אך בוודאי המוסדות הלאומיים – הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית צריכות לפעול, וגם גורמים ממשלתיים כמו "נתיב".

* ונברכו בך כל משפחות האדמה – נשיא אוקראינה זלנסקי פנה לבנט בבקשה לתווך בין רוסיה לאוקראינה. אוקראינה מבקשת לקיים את המו"מ בירושלים, בירת ישראל. סביר להניח שלא ייצא מכך דבר, אך עצם הבקשה מעידה על מעמדה הבינלאומי האיתן של ישראל.

* הדילמה האוקראינית של ישראל – ישראל היא חלק בלתי נפרד מן העולם החופשי. ישראל היא ידידתה ובעלת בריתה העיקרית של ארה"ב. אוקראינה היא ידידה של ישראל. אך טבעי שישראל תהיה חלק מן המדינות המגנות את פוטין על הפלישה לאוקראינה. יש לזכור שרוסיה עוינת את ישראל, תומכת באויביה ובעיקר בסוריה ואיראן, מצביעה תדיר בעד כל רשימת הגינויים נגד ישראל באו"ם.

הדילמה נובעת משליטתה של רוסיה בשמי סוריה והצורך בהמשך התיאום הביטחוני המאפשר לישראל להמשיך במב"מ נגד התבססות איראן בסוריה ונגד חימוש מתקדם לחיזבאללה. השיקול הזה מחייב את ישראל לזהירות בתגובתה על הפלישה הרוסית.

ומעבר לאינטרסים, גם בפוליטיקה יש מקום לצדק ומוסר. אנו מצפים ממדינות העולם לתמוך בנו, בשל צדקתנו, גם אם האינטרסים שלהן אינם מצדיקים זאת. ומבחינה מוסרית, אין ספק שיש כאן התנפלות ברוטלית של מעצמה על מדינה שלווה, שלא איימה עליה ואין כל עילה המצדיקה את התוקפנות. כאשר דיקטטורה תוקפנית פולשת לדמוקרטיה שוחרת שלום – ישראל כדמוקרטיה שוחרת שלום אינה יכולה שלא לתמוך בעמיתתה.

ישראל צריכה לתפוס צד, אך לא בהכרח להתייצב על אוטומט לכל תגובה של המערב. יש לזכור שהמערב אינו נוהג כלפינו בסולידריות, כפי שניתן היה לצפות ממנו. איראן היא איום מסוכן יותר מרוסיה על העולם ובמיוחד על ישראל, והמערב נוהג כלפיה בפייסנות, הפוגעת בנו. כך שיש לנו הצדקה למדיניות עצמאית.

בדילמה הזאת אני סבור שישראל נהגה נכון. היא לא יכלה לא לתפוס צד. מצד שני, היא לא הראשונה לקפוץ בגינוי. היא נהגה בזהירות ובאחריות.

עד רגע הפלישה, ישראל הביעה תמיכה בשלמות אוקראינה וקראה להימנע ממלחמה ולפתור את הסכסוך בדרכים דיפלומטיות. לאחר הפלישה, ישראל לא יכלה שלא לגנות. מי שטוען אחרת, עושה זאת מפוזיציה – הוא היה תוקף את הממשלה באותה מידה אילו שמרה על נייטרליות. עם זאת, התגובה מדודה, מתונה, לא מתלהמת, לא מאיימת, לא מצטרפת לסנקציות. הגינוי לא נעשה בדרג של ראש הממשלה אלא בדרג של שר החוץ. המסר של ראש הממשלה ביטא סולידריות עם העם האוקראיני, בלי להתייחס לרוסיה ופוטין.

אז רוסיה גינתה את ההתנחלות בגולן. נו, טוף. קראתי רשומה של ביביסטית, המאשימה את לפיד (אמנע מלחזור על הגידופים) שבגללו רוסיה ביטלה את הכרתה בריבונות ישראל בגולן. איזו בורות. רוסיה מעולם לא הכירה בריבונותנו על הגולן. ההיפך הוא הנכון. מדי שנה היא מצביעה בעצרת האו"ם בעד גינוי ישראל על "כיבוש הגולן הסורי".

אז שוב, רוסיה התוקפנית מגנה את ישראל על תכנית פיתוח ההתיישבות בגולן "הסורי הכבוש". אם הם מגנים אותנו בשל תכנית הפיתוח, אני ממש שמח על כך שאנו מספקים להם סיבות לגנות אותנו. הם יגנו ואנו נבנה ונרחיב את ההתיישבות בגולן.

* פוזיציה ותו-לא – הביביסטים תוקפים את ממשלת הננסים ההזויה על כך שגינתה את הפלישה הרוסית לאוקראינה. אין מה להתרגש מכך. אין שום דבר זולת פוזיציה בביקורת הזאת. נתניהו הקפיד לא להביע דעה האם ישראל צריכה להיות נייטרלית או לגנות את רוסיה, אלא המתין לראות מה הממשלה תעשה ואז לתקוף אותה. כיוון שהיא גינתה, החלו לצאת דפי המסרים שהביביסטים מדקלמים. אילו ישראל הייתה נמנעת מלגנות, דפי המסרים היו יוצאים נגד ממשלת הננסים ההזויה והפחדנית ואותם ביביסטים היו מדקלים זאת בלי לחשוב.

* הקמפיין השוקניסטי החל – לפני ימים אחדים כתבתי את התחזית, שכאשר רוסיה תפלוש לאוקראינה, השוקניה תצא בקמפיין לפיו פוטין היא ישראל ואוקראינה היא הפלשתינאים. שעות אחדות לאחר הפלישה כבר פרסם רוגל אלפר מאמר שכותרתו: "פוטין זה אנחנו". אלא מה? ולמחרת מאמר בשם "דין הגולן כדין הדונבאס", כמובן.

טוב, בימים ובשבועות הקרובים השוקניסטים יניחו קצת להיטלר, כי בדרך כלל הם אוהבים לדמות אותנו לנאצים.

* תמונת ראי – רוגל אלפר טוען שפלישת רוסיה לאוקראינה מציבה בפנינו תמונת ראי לכיבוש הגולן בידי ישראל. והוא צודק. זו ממש תמונת ראי. הרי ידוע שאוקראינה אינה מכירה בזכות קיומה של רוסיה ורואה בה חלק מאוקראינה הגדולה. הרי ביום הקמתה של רוסיה פלשה אליה אוקראינה במטרה לסכל את הקמתה ולהשמיד את עמה. הרי שלוש פעמים תקפה אוקראינה את רוסיה. וכמו הסורים שעה שישבו בגולן, כך אוקראינה יום אחר יום תוקפת את רוסיה, יורה על יישוביה האזרחיים, שולחת מחבלים לבצע בה פיגועי טרור, מציתה את שדותיה ומנסה להטות את מי הנהר היחיד של רוסיה כדי לייבש אותה. אחד לאחד.

* הפוזה של פוז"א – הפוזה של פוז"א (טרנד "פוטין זה אנחנו") כל כך הזויה. הרי ההיפך מטענותיהם הוא הנכון. הרצון של רוסיה למחוק את אוקראינה דומה לשאיפה של הערבים למחוק את ישראל. הם שולטים בכל המזרח התיכון, המפרץ הפרסי וצפון אפריקה, ולוטשים את עיניהם לכבשת הרש, המדינה היהודית הקטנה, שאין לה זכות קיום והיא חלק מן האדמה הערבית.

* בוחרים ברע – אז מי אשם במלחמה באוקראינה? תלוי את מי שואלים. אם ניכנס לדף הפייסבוק של חד"ש, נקבל תשובה ברורה. "מק"י מגנה את התוקפנות של ברית נאט"ו של האימפריאליזם האמריקאי, שמחרחרת מלחמה כבר מספר חודשים כדי לבודד את רוסיה בגבולותיה. מק"י מגנה גם את הפגזת מחוז דונבאס ע"י צבא אוקראינה. הוועד המרכזי של מק"י … ראה כי אווירת המלחמה שנכפתה ע"י האימפריאליזם האמריקאי בחודשים האחרונים, דרך חימוש אוקראינה ע"י ארה"ב ומדינות אירופה, והכוונה לצרף את אוקראינה לברית נאט"ו תוך הקמת בסיסים צבאיים על אדמת אוקראינה והתחמשות בנשק גרעיני. האימפריאליזם האמריקאי הפך את ברית נאט"ו לחזית בינלאומית תוקפנית ומבקש להרחיבה לגבולות היעד, במיוחד רוסיה וסין. בנוסף לאיומים של ארה"ב באמריקה הלטינית ואזורים אחרים, ולחירוף הנפש בהגנה על הכיבוש הישראלי ופשעיו… הפרובוקציות של ארה"ב, בעלי בריתה והמשטר באוקראינה והניסיונות לפגוע בביטחון הלאומי של רוסיה" וכן הלאה וכן הלאה. הקומוניזם ברוסיה מת, אבל הקומוניסטים הישראלים לא השתחררו מהקיבעון הסובייטי שלהם.

והם לא לבד. מיד אחרי שממשלת ישראל גינתה את הפלישה, יאיר נתניהו צייץ ברוסית: "יאיר לפיד לא מייצג את רוב אזרחי ישראל". יש לציין לשבח את נתניהו ג'וניור על היכולת שלו להבחין בין טוב ורע. הבעיה היא שתמיד, תמיד, בעקביות, הוא בוחר ברע.

אם ממשלת ישראל אינה מייצגת את רוב אזרחי ישראל, מי מייצג את עמדתם? אולי הוועד המרכזי של מק"י.

* המורשת האסטרטגית של בן-גוריון – אחת ההחלטות האסטרטגיות החשובות של בן-גוריון, מיד עם קום המדינה; החלטה אמיצה שממש לא הייתה מובנת מאליה באותה תקופה, הייתה הבחירה באוריינטציה מערבית, פרו-אמריקאית ובהשתייכות לעולם החופשי. כל ממשלות ישראל דבקו בהכרעה הזו. ההכרעה הזאת הייתה נכונה בעידן של הגוש הקומוניסטי והיא נכונה בעידן הפוטיניסטי.  

* הצדעה – אחרי שלושת ימי הלחימה הראשונים, ראוי להצדיע לעמידה האיתנה של העם האוקראיני, ללחימה הנחושה של הצבא האוקראיני ולמנהיגות מעוררת ההשראה של זלנסקי.

* געגועיי לגורבצ'וב – אני חושב הרבה, בימים אלה, על גורבצ'וב, המנהיג הדגול, נשיאה האחרון של בריה"מ. גורבצ'וב הוביל את המהלך ההיסטורי הגדול והאמיץ של פירוק מעצמת הרשע הסובייטית והגוש הסובייטי. אולם הוא נשא חזון של מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית שוחרת שלום. אלא שהוא הצליח רק בשלב א', שלב הפירוק. העם הרוסי, למרבה הצער, לא העניק לו מנדט לשלב ההרכבה.

וכך, במקום דמוקרטיה וסוציאליזם, רוסיה היא מדינה של דיקטטורה ופופוליזם. והדיקטטור (רוסיה הפוטינית הרבה פחות טוטליטרית מבריה"מ, אך היא דיקטטורה) עם המגלומניה האימפרטורית, מנסה להחזיר את העולם למלחמה הקרה, לחלוקה מחדש של העולם ושל אירופה לאזורי חסות של שתי מעצמות העל.

הכי רחוק מחזונו של גורבצ'וב.

* האמינות של פוטין – הרוסים אמרו שמלחמות לא פורצות בימי רביעי, ואכן – הם פלשו לאוקראינה ביום חמישי.

* פוטין: מי אתם שתגידו לי נו נו נו?

* לגבש מיינסטרים ישראלי סביב חזון ציוני ממלכתי – לא יצא לי לצפות בסדרה "שעת אפס" שעוררה מחדש את הדיון על פרשת המורה אדם ורטה. לסדרה לא אתייחס, רק לפרשה.

פרשת העימות בין המורה אדם ורטה והתלמידה ספיר סבח, לפני שמונה שנים, הייתה לתפיסתי נקודת ציון בהיפערות השבר בחברה הישראלית, והתפוררותה למחנות הנגררים אחרי השוליים המטורפים שלהם. פתאום המדינה נחלקה בין תמיכה באנטי ציוני שמפגין בחו"ל עם פלשתינאים נגד ישראל ומסית בכיתה נגד צה"ל לבין נערה כהניסטית גזענית שדוגלת ב"מוות לערבים". במקום להוקיע את הטירוף הדו-צדדי, הייתה התייצבות כמעט על אוטומט, של "מחנה השמאל" לצד האנטי ישראלי ושל "מחנה הימין" לצד הגזענית. זה היה דבר נורא. ובערך באותה תקופה, כך היה בנושא אלאור אזריה ובנושא סגן הרמטכ"ל יאיר גולן. רוב "מחנה הימין" נזעק להתייצב לצד חייל שסרח ופגע בכל נורמות היסוד של צה"ל ורוב "מחנה השמאל" התייצב לצד דברי בלע של השוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית. הרי יום לפני המעשה של אזריה ויום לפני הנאום של גולן, אותם מחנות היו מגנים בכל תוקף את התופעות שהם התייצבו להגן עליהן. המחנאות הזאת, שבה אנשים חדלים לחשוב, אלא מתייצבים בדום מתוח לצד הדגל התורן של "המחנה", יהיה מזוויע כאשר יהיה, הוא הרסני לחברה הישראלי.

ואותם מחנות הופכים גם לחלק ממחנות גלובליים, של "שמאל" ו"ימין" לא ישראלי. ומחנות השמאל והימין שלנו מתייצבים אף לצד אנטישמים בשני המחנות.

ולכך נוספה המרת מחנה הימין למחנה ר"ב (רק ביבי) שמבחינתו כל מי שאינו סוגד לנתניהו הוא "ססמולן", כלומר המחנה האחר, מעבר לגדר. מנהיגים ימניים מנתניהו בהשקפת עולמם, כמו בנט, סער ושקד, הם חלק ממחנה הססמול הקיצוני. אני, שאיני תומך בנתניהו, מתויג אצלם בצד של אדם ורטה…

זו תופעה נוראה, של המרת הליבה של ההסכמה הלאומית הציונית הממלכתית, בהתפצלות לשני מחנות, כשכל מחנה נגרר אחרי הווקטורים הקיצוניים שלו, והכוחות הצנטריפוגליים הללו קורעים את עם ישראל.

הטירוף הזה הוא האסון הגדול ביותר של החברה הישראלית.

במאמרי "משבטים לעם" כתבתי: "מול המגמות ההרסניות של שסיעת שסעים, קריעת קרעים, פיצול, שנאה והסתה – המשימה הלאומית העליונה הוא גיבושו מחדש של מיינסטרים ישראלי סביב חזון ציוני ממלכתי וסביב אחדות לאומית. אחדות שאינה אחידות; אדרבא יש בתוכנו גוונים שונים. ועם הגוונים האלה, יש לייצר מחדש לאומיות ציונית ממלכתית, שמוחקת את הגלותיות העדתית, שמנמיכה ככל הניתן את הפערים בין חילונים ודתיים, שמגבשת אתוס משותף לכל היהודים הישראלים סביב ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; מדינה ציונית, דמוקרטית, צודקת, בטוחה וחזקה. ומתוך הקונצנזוס הזה יוצרת גם אתוס ישראלי אזרחי משותף עם המיעוט הערבי".

ועל כך הגיבה חוה ליבוביץ': "אם אורי הייטנר מדבר על גיבוש מחדש של מיינסטרים ישראלי סביב החזון הציוני, אז שיכלול בתוכו גם את נתניהו ואת 'ישראל השנייה' ". החזון שלי כולל את כולם. הוא קריאה לכולם להתגבש סביב החזון הזה. הוא אינו מוציא מן הכלל אף אחד, להיפך. אבל לב החזון הזה הוא מיזוג גלויות, ומי שמשסה עדה בעדה ומוציא שדים גלותיים מהבקבוק ומפצל את ישראל ל"ראשונה" ו"שניה" כדי לחזק אינטרסים פוליטיים אישיים, פועל נגד החזון הזה ומחבל בו.

* כל ההחלטות נכונות – לפני שנתיים החליטה הממשלה והכנסת אישרה הכרזה על מצב חירום בשל הקורונה. ביום ד' אישרה הממשלה את ביטול מצב החירום והמרתו במצב בריאותי מיוחד.

ההחלטה לפני שנתיים הייתה נכונה ואפילו הכרחית, למרות כל ההשמצות שהוטחו בה והגסה והבזויה מכולן – הכינוי שניתן לה "חוק ההסמכה", בדומה לחוק הנאצי. גם השארת מצב החירום על כנו לאחר הקמת הממשלה הנוכחית ועד היום הייתה נכונה. ההחלטה כעת, לנוכח דעיכת הגל החמישי, להסיר את מצב החירום, גם היא נכונה, ובשעתה. וטוב שאין חזרה לשגרה, אלא הכרזה על מצב רפואי מיוחד, כי המגיפה עוד לא מוגרה. אם חלילה, הנה בא עוד גל גדול, נכון יהיה להחזיר את מצב החירום (ולשם כך יהיה צורך באישור ועדת החוקה של הכנסת בלבד). נקווה שאפשר יהיה בקרוב לחזור לשגרה מלאה.

* סיעה משותפת – אלי אבידר וגדי יברקן יכולים להקים סיעה משותפת: קוקו קורונה.

* תמונת הניצחון של מירה – מירה בן ארי היא גיבורה לאומית. מירה, חברת ניצנים, האלחוטנית של הקיבוץ בתש"ח, בחרה להישאר בקיבוץ עם המגינים, גם אחרי מבצע "תינוק" – פינוי הילדים מן הקיבוץ, ובהם בנה דני. בתום קרב הגבורה הקשה והעקוב מדם, כאשר לא נותרה ברירה, החליט מפקד ניצנים אברהם שוורצשטיין להיכנע. הוא שלח חייל לצאת לכיוון האויב כשהוא נושא מעל ראשו גופיה לבנה, לאות כניעה, והמצרים ירו בו והרגוהו. שוורצשטיין עצמו יצא, ועמו מירה. הם פסעו לעבר הקצינים המצרים והציעו להידבר עמם. הקצין המצרי הבכיר ירה בשוורצשטיין למוות. מירה שלפה את אקדחה וירתה בראשו של המצרי, אף שידעה שהצעד יביא להריגתה.

עם פינוי הילדים במבצע "תינוק", מירה העבירה בכיס המעיל של בנה מכתב לבעלה: "אני רק אכתוב כמה מילים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאמא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה".

מירה בן-ארי היא גיבורה לאומית, שראוי לחנך על זכרה, לכתוב עליה שירים, ספרים וסרטים.

מירה בן-ארי היא גיבורת סרטו של אבי נשר "תמונת ניצחון". עצם העובדה הזו; עצם הנחלת מורשתה לציבור הרחב ועצם הכבוד והיקר לערך הגבורה, היא ההצדקה הגדולה של הסרט הזה, על אף פגמיו.

הפגם הגדול של הסרט, הוא מי שנשר בחר כ"איש הרע" של הסרט – קצין התרבות של חטיבת גבעתי, הפרטיזן והמשורר, חתן פרס ישראל אבא קובנר. קובנר כתב את הדף הקרבי שגינה את ניצנים על כניעתה. הדף אינו מופיע בסרט, אך מוזכר בעקיפין בדברים של העיתונאי המצרי חסנין הייכל, כעבור שלושים שנה, שהיהודים קראו לאנשי ניצנים בוגדים. לאורך הסרט מוצג אבא קובנר באופן חד-ממדי, קריקטורי, כאיש מתנשא, גס, אטום, קשה וכמי שישב במפקדה עורפית והפקיר את הלוחמים בחזית, תוך שהוא מסתתר מאחורי סיסמאות פטריוטיות לוחמניות, וכמובן מופיע הנרטיב השקרי על פיו ניצנים הופקרה כיוון שהמפקדים היו מתנועת השומר הצעיר והקיבוץ – מתנועת "החלוץ הציוני". מי שמכיר את סיפורו של אבא קובנר, שהיה מנהיג גדול ואיש רוח גדול, אך היו לו שגיאות גדולות ואיומות, יודע שמדובר בדמות מורכבת מאוד. השטחת הדמות הזו לקריקטורה בסרט, פוגעת לא רק בזכרו של אבא קובנר, אלא גם באיכות הסרט.

הסרט מציג את שני הצדדים בקרב, ויש בו אמפתיה גם לאויב. בין השורות משחיל נשר מסר חנוך לויני על בשר התותחים משני הצדדים שנשלחו בידי מנהיגים אטומים לקרב. אצל המצרים מדובר במלך פארוק, ובין השיטין המקבילה של פארוק היא אבא קובנר. זה מסר נורא ואנטי היסטורי.

ובכלל, הניסיון הזה לאיזון קדוש – הזוי. יש לזכור שהייתה זו מלחמה בין עם הלוחם על קיומו ומקים את מדינתו לבין פולש מצרי לארץ זרה שמנסה להשמיד את היישוב היהודי. כמו איזון קדוש בין הצבא הרוסי הפולש לקייב לאוקראינים הנלחמים על חירותם.

מהי תמונת הניצחון? הצבא המצרי המובס נסוג חזרה למצרים, אך פארוק דורש "תמונת ניצחון" והתמונה הזו היא כיבוש ניצנים. ולסרט שצילם הייכל מן הקרב, הושתלה תמונתו של פארוק, כאילו הוא השתתף בקרב ופיקד על הכוחות הלוחמים.

אולם תמונת הניצחון האמתית היא החיוך על פניה של מירה בן-ארי, שעה שירתה במצרי; רגע לפני מותה. זאת תמונת הניצחון גם אליבא דהייכל.

כאמור, לא חסרות מגרעות בסרט, אך עצם הצגת קרב הגבורה של מגיני ניצנים ובעיקר גבורתה של מירה בן-ארי, מכריעה את הסרט, למיטב שיפוטי, לכף זכות.

המשחק מצוין, בעיקר של ג'וי ריגר הנפלאה, שגילמה את דמותה של מירה.

* קרבן התמיד – אנשים רבים בוחרים צד בין גליה לדניאל עוז ובין הנראטיבים השונים שהם מציגים על אביהם עמוס עוז; בין גליה המציגה אותה כשטן מפלצתי לדניאל המציג אותו כמלאך וכליל השלמות.

אותי לא מעניין לבחור צד במחלוקת פנים משפחתית של משפחה אחרת. הבחירה המעניינת אותי היא האם להיות כגליה או כדניאל בכל הנוגע לעולמי, לחיי ולמשפחתי.

אם אעביר בהילוך אחורי את סרט חיי וילדותי, מן הסתם אוכל למצוא ראיות לכתב אישום על הוריי, כפי שגליה עוז בחרה למצוא. אולם הבחירה שלי היא לראות את הסרט כמכלול, ולראות את שפע האור והאהבה שהרעיפו עליי הוריי. אני יודע להציב את הרע בפרופורציות, ולפרש דברים כנורמות של דור ובהקשר של סיפור חיים קשה.

הבחירה שלי כאדם בוגר וכהורה, היא לדעת מה לקחת ומה לא לקחת מהדוגמה של הוריי. ברור לי שהשכלתי לא לקחת את הרע ולא ליישם בחינוך ילדיי שיטות שליליות, שאבד עליהן כלח. אבל ספק רב בידי, אם הצלחתי להעפיל לפסגות של ההתמסרות הטוטלית של הוריי, באהבתם אותי ואת אחיי.

אני מרחם על גליה עוז. איני מרחם עליה בגלל מה שעשו לה, אלא בגלל מה שהיא עשתה ועושה לעצמה, בשל הבחירות שלה בחיים. בשל הבחירה שלה להיות קורבן תמיד, בשל הבחירה שלה לשנוא את ההורים שלה, בשל הבחירה שלה להיפרד מהאחים שלה כיוון שהם מסרבים לאמץ את הנראטיב שאבא שלהם מפלצת, בשל הבחירה שלה להרחיק את ילדיה מסבא וסבתא והדודים שלהם.

* מזוודה צמודה – דבר מדהים ששמעתי מחבר, שהוא מורה ומחנך. בטיול השנתי, ילדה מכיתה י"א הביאה במזוודה גנרטור נייד, כדי שתוכל לפני השינה להפעיל את המחליק והפן.

          * ביד הלשון

גשר עד הלום – בסרט "תמונת הניצחון" רואים את הצבא המצרי נסוג בחזרה דרומה, ואחד המפקדים של כוחותינו מציין את פיצוץ הגשר.

הכוונה היא לגשר שנקרא לימים גשר עד הלום. הגשר הוא מעל נחל לכיש, החוצה את כביש 4 בסמוך לאשדוד, ליד מחלף עד הלום בימינו.

הגשר נבנה בידי האימפריה העות'מאנית בשלהי המאה ה-19, על יסודותיו של גשר מן התקופה הרומית. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הציבו הבריטים לצד הגשר עמדת פילבוקס.

יומיים לפני קום המדינה, ב-12 במאי 1948, פוצצה חטיבת גבעתי את הגשר, כדי לעצור או לעכב את הצבא המצרי שעתיד לפלוש למדינה הצעירה. ואכן, הגשר הוא הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע הפולש.

לאחר מלחמת השחרור, הוחלט על הקמת יישוב ליד הגשר וועדת השמות הממשלתית החליטה להעניק לו את השם עד הלום. היישוב לא קם, בסופו של דבר, והשם הועתק לגשר. את השם הציע הרמטכ"ל השני יגאל ידין, כדי לציין שהפולש הגיע עד הלום, עד כאן, ונבלם. מדרש השם שלי, הוא שהאויב הגיע עד הלום גם במובן שכאן הוא קיבל את המהלומה שהביאה לתבוסתו. ואכן, ב-2-3 ביוני גבעתי הכתה בכוח המצרי במקום וזו הייתה תחילת המהפך. מיד לאחר מכן יצא צה"ל למבצע "פלשת" ואחריו למבצע "יואב" וגירש את הפולש מארצנו.

סמוך לגשר הוקם פארק עד הלום, ובו קיר הנצחה לנופלים ועמדת הפילבוקס. בהסכם השלום עם מצרים, סוכם שתמורת השארת האנדרטאות הישראליות בסיני, תבנה בנגב אנדרטה לחללים המצריים, והיא הוקמה בפארק. ב-2010 נחנך מחלף עד הלום.

* "חדשות בן עזר"

מחשבה אחת על “צרור הערות 27.2.22

  1. * לא ראוי לכתוב שלא לוקחים עמדה ואז.. לקחת עמדה. אם אנחנו לא יודעים מה קרה במשפחת עוז, אז אין מקום לגעור בגליה עוז על עמדתה.

    * ההסכם עם אירן נשען על התיווך הרוסי, ועל זה שרוסיה תחזיק את האורניום האירני. מה שיקרה אחרי ההסכם: במקום שרוסיה תמכור נפט ותקבל כסף, אירן תמכור נפט, תקנה נשק רוסי ורוסיה תקבל כסף ותשמור את הנפט אצלה. זה הזמן לקמפיין דיפלומטי ישראלי, ואם הקמפיין הזה יצריך התנגדות חזקה יותר לרוסיה, אז יצריך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s