* הבוקר שלמחרת קץ ההיסטוריה – ב-1989, בזמן התפוררותו של הגוש הסובייטי, פרסם הכלכלן והפילוסוף פרנסיס פוקויאמה מסה שכותרתה "קץ ההיסטוריה", שבה נטען שההיסטוריה האנושית הייתה רצף של מלחמות ומהפכות כאשר אחת לתקופה אידיאולוגיה הפילה את קודמתה. כעת, עם נפילת הגוש הסובייטי, הסתיימה ההיסטוריה הזו, ייתמו המלחמות והעולם כולו יקבל את הדמוקרטיה הליברלית וכלכלת השוק החופשי. על האידיאולוגיה הזו לא יקראו עוד תיגר. ב-1992 הוא עיבד והרחיב את המסה לספר "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון".
היה זה עידן של אופוריה. גם בישראל. "רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב הו יהיה טוב כן". ספרו של פרס "המזרח התיכון החדש" היה הגרסה הישראלית של האופוריה. ימי אוסלו העליזים היו ימי אופוריית קץ ההיסטוריה. ראש אמ"ן אורי שגיא בנה הערכה מודיעינית הזויה לפיה חאפז אסד קיבל הכרעה אסטרטגית לעשות שלום עם ישראל. "תמו מאה שנות טרור", היגג פרס. "אנשי האתמול" הוא כינה בלעג את אלה שחזו בדיוק מצמרר את המחר. "הוא אמר שיפלו קטיושות על אשקלון. קטיושות על אשקלון! אתם שומעים?" הוא לעג לבני בגין והקהל התפוצץ מצחוק.
"הבוקר שלמחרת קץ ההיסטוריה" הכתרתי מאמר שכתבתי אי אז בשנות ה-90, איני זוכר בעקבות איזה אירוע. אולי המלחמה בקוסובו. אחרי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001, רוב העולם התפכח, והבין שהצדק היה דווקא בספרו של הפרופ' למדע המדינה סמואל הנטינגטון, "התנגשות הציוויליזציות".
רוחות המלחמה באוקראינה הן עוד עדות למופרכות ההזיה של פוקויאמה.
"הלנצח תאכל חרב?!" שאל אבנר בן-נר, שר צבאו של שאול, את יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד, רגע לפני שיואב הרגו. איני מבין בנצח, אבל לפחות על 3,000 השנים שחלפו מאז אותה שאלה, ניתן לומר שהתשובה חיובית. כן, החרב אוכלת ולא נראה שהיא תשבות בעתיד הנראה לעין.
והלקח לישראל? להיות תמיד חזקים. לא להתפשר על מרכיבי הביטחון המרכזיים: א. גבולות בני הגנה, כלומר הירדן והגולן, הגבולות הנוכחיים, הם גבולות הקבע של ישראל. ב. צה"ל חזק השומר על יתרונו ועליונותו על כל אויבינו. ג. הרתעה בלתי קונבנציונלית.
* נייר לקמוס – אם רון בן ישי כבר נמצא באוקראינה, סימן שהמצב באמת חמור, וסכנת המלחמה – ממשית.
* להקים ועדת חקירה ממלכתית – מסתמן שההר של פרשת הריגול המשטרתי הוליד בקושי נמלה. ואף על פי כן, אני בעד ועדת חקירה ממלכתית. משבר האמון במשטרה ובמדינה הוא איום קיומי ולכן הפרשה מחייבת בדיקה שאי אפשר יהיה להציג אותה כגוף החוקר את עצמו; בוועדת חקירה ממלכתית, שתגיע לחקר האמת. להערכתי, החקירה תנקה את המשטרה, אבל אם מסקנותיה תהיינה שונות מהערכתי, יש למצות את הדין במלוא החומרה עם האחראים. מן הראוי לחקור גם את הריגול הפוליטי בשנים האחרונות. למשל, את פרשת הפריצה לטלפונים של גנץ וסער.
אני יודע שיש מי שיציגו את ועדת החקירה הממלכתית הממונה בידי נשיאת בית המשפט העליון כחלק מן הדיפ-סטייט שמחפה על עצמו בלה בלה בלה. ואף על פי כן, אין דרך מתאימה יותר לחקור וליהנות מאמון של חלקים רבים בציבור מוועדת חקירה ממלכתית.
* גרועים משוברים שתיקה – גדעון לוי ושוברים שתיקה ביום סגרירי במיוחד, אינם מגיעים לשפל ההסתה נגד מדינת ישראל ומוסדותיה והשנאה למדינה, כמו תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית. אחת הגרועות, הנתעבות והשפלות בחיילי מנגנון הרשע הביביסטי, היא גלית דיסטל אטבריאן. היא העלתה ציוץ מרושע ועמוס בשקרים ועלילות וסיימה בשורה התחתונה: "ישראל הייתה ועודנה אחת המדינות הרקובות בעולם".
גדעון לוי לא היה מנסח זאת בארסיות אנטי-ישראלית בוטה יותר. כי מי צריך את המדינה הזאת אם ביבי לא שולט בה?
* ההחלטה המקצועית המתבקשת – התערבות של פוליטיקאים בתחנות שידור ציבוריות היא רעה חולה. אם אכן גנץ היה מעורב בסיום הסאגה של שעת התעמולה האלימה של ברדוגו, שמונה לתפקיד בדחיפתו, בשליחותו ותחת איומיו של נתניהו ועל חשבון יומן החדשות – עצם התערבותו אינה במקום. אולם אם גלית אלטשטיין לא הבינה בעצמה שאת השיקוץ הזה יש להסיר מיד משידורי התחנה, שזו ההחלטה המקצועית המתבקשת, המובנת מאליה – אין היא ראויה לתפקידה.
* קול הרעם – בשנות השישים הפעילה מצרים תחנת תעמולה ולוחמה פסיכולוגית בעברית – "קול הרעם מקהיר". תחנה ששודרה תעמולה בוטה ושקרים גסים. אחרי מלחמת ששת הימים יצא תקליט עם הקלטות מן התחנה, שבהן הקריין מתרברב בניצחונות.
שעת התעמולה במקום יומן הערב של גל"צ בארבע השנים האחרונות הזכירה לי תמיד את "קול הרעם".
* מתכון לאסון – כשעופר בן גביר ואיתמר כסיף נותנים את הטון, זה מתכון לאסון.
* ירידת הדורות – כל אימת ש"הרב" כהנא שר"י היה עולה לדוכן הנואמים במליאת הכנסת, ראש הממשלה ומנהיג הליכוד יצחק שמיר היה קם ונוטש בהפגנתיות את המליאה. יחד עמו יצאו כל חברי סיעת הליכוד. יחד עמם – כל ח"כי סיעות הימין והסיעות החרדיות. יחד עמם – כל חברי הכנסת. רק יו"ר הישיבה והקצרנית נאלצו להישאר ולשמוע את נביחותיו.
ועכשיו ח"כים מהליכוד, ובראשם שר המשפטים (!) לשעבר, עולים לרגל ל"לשכה" הפרובוקטיבית של הפירומן הכהניסט בשייח' ג'ראח. אחד החטאים הגדולים ביותר של נתניהו היה הלגיטימציה למוטציה הכהניסטית, שנבעה מהביטחון שלו שהם יצביעו בעד כל הצעת חוק שתעמיד אותו מעל החוק. ועכשיו ח"כים מהליכוד משתפים עמו פעולה בפרובוקציות.
זה, אולי, הביטוי הבוטה והקיצוני ביותר לירידת הדורות בליכוד. מתקיים בליכוד מאמר חז"ל: "אם ראשונים כמלאכים, אנחנו כבני אדם. אם ראשונים כבני אדם, אנחנו כחמורים".
* חטא אובדן הריבונות – אחד היעדים המרכזיים של ממשלת השינוי הוא החזרת הריבונות שאיבדנו בעשור האבוד, בנגב, בגליל ובערים המעורבות. גם בשכונת שמעון הצדיק איבדנו את הריבונות. היהודים בשכונה סובלים מטרור והצקות כדבר יום ביומו, וקצרה ידה של המשטרה להגן עליהם. זה הביטוי של העדר ריבונות, של העדר משילות, והמחדל נמשך גם היום, 9 חודשים אחרי הקמת הממשלה החדשה.
אובדן הריבונות ואובדן הביטחון של האזרחים, הם הביצה המעופשת שבה גדלים יתושי הכהניזם. אובדן הריבונות הוא החטא של המדינה. בן גביר הוא העונש.
* החוק למיזוג גלויות – ועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעת החוק של ח"כ כלפון, למניעת מימון למוסדות חינוך שמפלים על רקע עדתי. חוק חשוב מאוד, חוק ציוני וליברלי, חוק המבטא את הערך הציוני העילאי של מיזוג גלויות.
החרדים בלחץ אטומי. יהדות התורה כבר קפצה והודיעה על התנגדותה.
* הפרדה הרסנית – בישיבת המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) שתיערך השבוע, יתקיים דיון בשאלה האם להעניק הכרה בלימודי יהדות ספרד והמזרח כתחום דעת אקדמי עצמאי. בעיניי, אסור בשום אופן לתת לכך יד.
לימודי יהדות ספרד והמזרח חשובים מאוד. חשוב מאוד להכיר את תולדות יהדות זו ואת יצירתה המפוארת בהגות, בשירה, במדע, במחשבת ישראל ובתיאולוגיה. חשוב מאוד לתגבר את לימוד תולדות היהדות הזו במערכות החינוך וההשכלה הגבוהה. אולם בשום אופן לא בנפרד מתולדות עם ישראל, ממחשבת ישראל ומספרות עברית. אנו עם אחד, ואין מקום לשתי היסטוריות, לשתי מערכות ספרות, לשתי דיסציפלינות. זו הפרדה הרסנית והרת אסון.
צעד כזה ייתן רוח גבית לתפיסות של הנצחת הגלות, מבית מדרשם של אבישי בן חיים וחבר מרעיו; תפיסות שנועדו לחרחר שנאת אחים וליצור קרע בעם; תפיסות שתוקעות מקל בגלגלי התחיה הציונית, שמיזוג הגלויות הוא פסגתהּ. "ולא יהיו עוד לשני גויים, ולא יחצו שוב לשתי ממלכות", כדברי הנביא יחזקאל החקוקים על קיר בית הנשיא.
* להוציא את הגלות מישראל – בפרשת השבוע, "כי תשא", אנו קוראים על חטא העגל. משה עולה להר, ובושש לחזור במשך ארבעים יום וארבעים לילה. בני ישראל, בייאושם, יוצרים עגל זהב, כדמות אלילי מצרים, סמל לרוח העבדות והמצריות שדבקה בהם. אפילו יציאת מצרים וכל הנסים הגלויים, ואפילו מעמד הר סיני, לא היו בעלי עוצמה מספקת כדי לטהר את בני ישראל מן המצריות.
ולמה ללכת רחוק – האם בנו לא דבקה הגולה? "קל יותר להוציא את ישראל מהגלות מאשר את הגלות מישראל", אמר המנהיג הציוני שמריהו לוין עוד טרם הקמת המדינה. האם התחדשות השיח העדתי בעת האחרונה אינו התגלמות הגלות בתוכנו?
* הבוקר שאחרי עגל הזהב – כאשר אהרון קורא לבני ישראל לתרום את חומרי הגלם לעגל הזהב, בני ישראל מגלים נדיבות נלהבת, "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן". לימים, בבניית המשכן, משה קורא לבני ישראל קריאה דומה, ושוב, ההיענות היא אדירה. "ויאמרו אל משה לאמר: מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר ציווה ה' לעשות אותה. ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר: איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש. ויכלא העם מהביא". משה הורה לעצור את זרם התרומה וההתנדבות, כיוון שכבר אין צורך בכל כך הרבה חומרי גלם.
חז"ל התייחסו לעובדה הזאת; להירתמות הזהה של העם למעשה חיובי של קדושה ולמעשה שלילי של טומאה. "אמר רבי בא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין".
ההתנדבות לתרום לעגל הזהב הייתה האסוציאציה הראשונה שלי כאשר החל מסע התרומות למען נתניהו, הקבצן מקיסריה. מיד כאשר שמעתי על כך, העליתי רשומה ובה פסוקים המתארים את התלהבות התרומה לעגל הזהב.
כתבתי זאת מתוך בוז לתורמים. זו הייתה תגובתי הספונטנית. במחשבה עמוקה יותר, בזמן שחלף מאז, הרגש שלי התחלף מלעג לצער. מדובר באנשים טובים המוכנים לתת משלהם למען מטרה שמחוץ לעצמם. צר לי על אנשים טובים ותמימים שהולכים שבי אחרי קסמו של מאחז עיניים שרלטן. אני משוכנע שאותם אנשים יהיו הראשונים להתנדב ולתרום למען מטרה חיובית; לעבור את המהפך מעגל הזהב למשכן.
מה יגרום למהפך הזה? אני מאמין שהדרך לכך תהיה בחירת הנהגה חזקה ואמיצה לימין הישראלי, שתנהיג מהלך גדול של דה-ביביזציה. הנהגה שתשכיל לעשות מעשה כרושצ'וב בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית בבריה"מ.
נכון לעכשיו, לצערי הרב, איני רואה שמנהיגים כנפתלי בנט, איילת שקד וגדעון סער מצליחים לחולל רעידת אדמה כזו בקרב הציבור הימני. להיפך, רובו מפנה להם עורף ודבק בביביזם. ולצערי, בין הטוענים לכתר בליכוד, בבוקר שלמחרת נתניהו, איני רואה הנהגה עם אומץ ועוצמה הדרושים כדי להוביל מהלך היסטורי כזה. אולם משבר מוליד מנהיגים, ויתכן שמשבר המנהיגות של פרישת נתניהו יצמיח הנהגה כזו; בין אם מנהיגים חדשים שיצמחו ובין אם מתוך המנהיגים הקיימים, שמנהיגותם תצמיח כנפיים רק כשישתחררו מצלו של נתניהו (כפי שהיה עם מנהיגים כגורבצ'וב, סאדאת ואחרים).
* הקנקן – העליתי בדף הפייסבוק שלי תמונה קסומה של רמת טראמפ על רקע החרמון המושלג. ומיד, כאוטומט, החלו התגובות האוטומטיות על שם היישוב. די, זה נמאס. חיים שם אנשים. בונים יישוב לתפארת. זה מה שחשוב. השם הוא קנקן. הבנו, תתקדמו.
העליתי הודעה בדף הפייסבוק, שמעכשיו בכל פעם שאעלה רשומה על רמת טראמפ אמחק כל תגובה שתתייחס לשם. זה משעמם אותי.
איני מזלזל בחשיבות שמו של יישוב. זה נושא חשוב מאוד ואני אף מרבה לעסוק בכך. רבות מפינותיי "ביד הלשון" הוקדשו לשמות של יישובים. עסקתי גם רבות בשם רמת טראמפ. אפילו הצעתי הצעה קונקרטית – לתת ליישוב את השם רמת הנשיא.
אבל נראה לי שהנושא מוצה. כשהתושבים יהיו תושבי קבע – אם הם ירצו להחליף את השם, סביר להניח שבקשתם תאושר. אבל האובססיה לשם היישוב נמאסה עליי. אין שום סיבה שבכל פעם שאני עוסק ביישוב, אותם אנשים, שכבר כתבו על כך כתגובה על כל רשומה קודמת בנושא, יחזרו לדוש בעניין.
ומה חדש ברמת טראמפ? בשבוע הבא תהיה הגרלה של החלוצים (המשפחות שעלו לשכונת המגורונים הזמנית) על המגרשים ביישוב הקבע. אני כבר מתרגש.
* ביד הלשון
בירנית – מפקדת עוצבת הגליל ממוקמת בבירנית, על כביש הצפון, בין סאסא לנטועה.
במקור, בירנית נועדה להיות יישוב, מרכז אזורי של יישובי האזור. הוקמה שם היאחזות נח"ל, אך לבסוף לא קם היישוב.
משמעות השם בירנית – מצודה קטנה. "וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד-לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת" (דבה"י ב, יז, יב).
* "חדשות בן עזר"
הבלוג של אורי הייטנר 