צרור הערות 2.2.22

* יושרתו ואומץ לבו – נתניהו מינה לתפקיד היועמ"ש את אביחי מנדלבליט כיוון שמדובר באיש ימין, בן למשפחה חרותניקית, חוזר בתשובה ואיש הציונות הדתית, ובעיקר כיוון שהיה יד ימינו ומזכיר הממשלה שלו. המינוי אושר בידי הוועדה הציבורית בשל התאמתו המקצועית לתפקיד.

המינוי עורר התנגדות ועתירות לבג"ץ שנדחו. מנדלבליט היה מוקד להסתה ושנאה של גורמי שמאל, שאף הפגינו נגדו, ליד ביתו, במשך חודשים רבים, והדבר הגיע עד כדי חילול קבר אביו. היו אלו הפגנות נגד שלטון החוק. בשל זיהויו הפוליטי של מנדלבליט, הם הטילו דופי ביושרתו ובכך שיטפל באוביקטיביות בתיקי נתניהו. ההפגנות הסדרתיות מול ביתו היו המבוא לבלפוריאדה.

מנדלבליט הוכיח שהיו אלו טענות כזב. נכון, מנדלבליט הוא משפטן מתון, זהיר, שמרן ואיטי. לכן, ההחלטות שלו היו איטיות מאוד, איטיות מדי. נטיית לבו היא סניגורית, הוא בית הלל באופיו, ולכן פסק לקולא בכתבי האישום ודחה חלק מהמלצות המשטרה והפרקליטות, שהיה ספק בידו באשר לסיכוייהן להביא להרשעה במשפט. ובנוסף לכך עומדת הבעיה המבנית, שבה היועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הראשי, שמעצם טבעה ממתנת את היועמ"ש בהחלטותיו הנוגעות לראש הממשלה ולשרים.

אולם בסך הכל מנדלבליט גילה אומץ לב ויושרה בכתבי האישום שהגיש. ומרגע זה ואילך עמד בפני מסע הסתה נורא של תעשיית השקרים וההסתה הביביסטיים, עד כדי סכנה לחייו, שלא חלפה. ובמקביל, קיצוני הבלפוריאדה, שטרם נגמלו ממנה, ממשיכים לתקוף אותו ולכנות אותו "הטייח", ורינה מצליח, בעזות מצח, "פלטה" את דיבת "היועץ המשפחתי".

נתניהו מינה את מנדלבליט מתוך תקווה שהנאמנות שלו תהיה למי שמינה אותו ולא לתפקידו, לחוק ולמדינה. מנדלבליט איכזב אותו. הוא התגלה כפטריוט וממלכתי.

מנדלבליט ראוי להערכת האומה על יושרתו, אומץ לבו ותרומתו הגדולה למלחמה בשחיתות השלטונית. וחשוב מאוד להמשיך ולאבטח אותו, כי הסכנה לחייו טרם חלפה.

למרבה הצער, את כהונתו הכתימו שלוש עסקאות הטיעון, עם אריה דרעי, ליצמן וחיים כץ. לא עליהן תהיה תפארתו. גם לא על המו"מ לעסקת טיעון עם נתניהו. אולם בעסקה זו היא הציב קווים אדומים ועמד בהם.

מנדלבליט מסיים את תפקידו, שנוא נפשם של הביביסטים והבלפוריסטים, אך כל פטריוט ישראלי הגון מצדיע לו בפרישתו.

* יש שופטים בישראל – "יש שופטים בישראל", זו האמירה המפורסמת של מנחם בגין, שהשתרשה בתודעה כ"יש שופטים בירושלים". שגיאה נפוצה נוספת, היא ייחוס האמירה הזאת לבג"ץ אלון מורה, שבו בית המשפט ציווה להעביר את היישוב אלון מורה ממקומו המקורי ברוג'ייב. בגין אמר זאת בעקבות פסיקת בג"ץ שהיישוב בית-אל חוקי, ודחיית העתירות נגד הקמתו. זמן קצר לפני פסק הדין, ממשל קרטר השתמש לראשונה בטענה שההתיישבות מעבר לקו הירוק היא בלתי חוקית. בגין אמר בעקבות פסיקת בג"ץ, שמעתה, אם מישהו בארה"ב או בכל מקום בעולם יאמר לו שההתנחלויות הן בלתי חוקיות, "אשיב לו: יש שופטים בישראל". כלומר, עם כל הכבוד, ישראל היא מדינת חוק דמוקרטית, יש לה רשות שופטת עצמאית, ופסיקת בית המשפט העליון של ישראל היא המחייבת אותנו.

בג"ץ בית-אל לא היה חריג. עוכרי ההתיישבות מנסים לתקוף את חוקיותה מראשיתה, לאחר מלחמת ששת הימים; הם מטרידים את בג"ץ השכם והערב, ובית המשפט שוב ושוב הודף את העתירות. כך לאורך כל השנים, בכל ההרכבים, תחת כל הנשיאים, "שמרנים" או "אקטיביסטים".

לא בכדי, "הארץ" תוקף את בג"ץ שוב ושוב, במאמרי המערכת ובמאמרי דבוקת שוקן, כמשת"פ של אקיבוש או כחלק ממכונת אקיבוש.

לא בג"ץ בית אל הוא החריג, אלא בג"ץ אלון מורה. ומה שחריג בפרשת אלון מורה אינו פסיקת בית המשפט אלא המציאות שהביאה לאותה פסיקה – העובדה שאלון מורה ישבה על קרקע פרטית. בראש הרכב בג"ץ שדן בנדון עמד השופט משה לנדוי, לימים נשיא בית המשפט העליון. לנדוי היה אנטי אקטיביסט, ולאחר סיום תפקידו החל להשמיע את דעותיו הפוליטיות והוא איש ארץ ישראל השלמה ותומך אידיאולוגית בהתנחלות. זכיתי להיות בין מארגני הפגנה גדולה מול מגדל דוד בירושלים בזמן פסגת קמפ-דיוויד (2000), שאחד הנואמים המרכזיים בה היה השופט לנדוי. לנדוי קבע את ההלכה, שההתיישבות הוא חוקית, אך התיישבות על אדמה פרטית אינה חוקית.

בגין אמנם לא אמר על ההחלטה הזאת "יש שופטים בירושלים", אך כך הוא נהג. הוא יישם את ההחלטה במלואה, והעביר החלטת ממשלה שמעתה ההתיישבות תהיה אך ורק על אדמות מדינה ולא תהיה התיישבות על אדמה פרטית. יישום קפדני של החלטת הממשלה היה מונע את הטרגדיה של עמונה והרס בתים בעפרה.

במאמר מוסגר אציין, שאלון מורה הניב ארבעה יישובים. הוא ניסה להתיישב בסבסטיה, הועבר בהסכם פשרה למחנה זמני בקדום. התיישב ברוג'ייב ובעקבות הבג"ץ עבר להר כביר. בסבסטיה הוקם היישוב שבי שומרון, בקדום – קדומים, אדמות רוג'ייב נרכשו וקם שם היישוב איתמר ואלון מורה יושב בהר כביר.

בהיוודע דבר מותה המפתיע של מרים נאור, יצא סמוטריץ' במתקפה ארסית ומרושעת נגדה, בשל בג"ץ עמונה. דברו עוררו סערה ציבורית וביקורת מקיר לקיר, בין השאר של ראש הממשלה.

במאמר שוקניסטי טיפוסי, נועה לנדאו כתבה שלמעשה אין הבדל מהותי בין התפיסה של סמוטריץ' לזו של מרים נאור. שניהם נמצאים באותו צד של המתרס, מול הצד של השוקניה, שהיא נמנית על מבטאיו הבולטים. לשיטתה היא צודקת, כיוון שנאור מייצגת את בית המשפט העליון לדורותיו, שבחסות פסיקותיו הוקם מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון המונה כבר חצי מיליון תושבים.

לנדאו ציטטה את בנט שתקף את סמוטריץ' "בשל הסגנון", ומשמעות הדבר, לטענתה, שאין ביניהם מחלוקת משמעותית על המהות אלא רק על הסגנון. וגם מרים נאור שותפה לגישה הזאת, וכך גם שופטי בג"ץ והיא הסמיכה את דבריה על תגובתה של הנשיאה בדימוס דורית בייניש על דבריו של סמוטריץ', במאמרה "ההספד המטריד של בייניש על נאור".

לטענתה, המחלוקת בין נאור לסמוטריץ' וגם בין בנט לסמוטריץ' הוא בין "כיבוש ממלכתי" ל"כיבוש לא ממלכתי". בעיניה זהו הבדל לא משמעותי, בדיוק כפי שהיא מסרבת להפריד בין קומץ נערי הגבעות האלימים לכלל המתנחלים. היא מצטטת את דבריו של בנט ש"הרוב המוחץ של המתיישבים הם אנשים נורמטיביים שומרי חוק", ומגיבה על כך: "לא, הם לא. המתנחלים מפירים את החוק הבינלאומי, והפלנגות בגבעות אינן תופעת שוליים אלא חלק בלתי נפרד ממנגנון הכיבוש שמאפשר את קיומן". כלומר, בית המשפט העליון של שוקנלנד קבע שההתנחלות בלתי חוקית, ופסיקות בית המשפט העליון של ישראל אינן רלוונטיות, כי בית המשפט הוא חלק מ"מנגנון הכיבוש". ועד כמה בית המשפט הוא חלק ממנגנון הכיבוש, יעידו דבריה של דורית בייניש בראיון לעודד בן עמי: "אני מבינה שהזכיר כאן ח"כ סמוטריץ' את העניין של יחסה להתיישבות. היא, כמו מורה ורבה הנשיא לנדוי, שהיה יהודי, לאומי וערכי, כיבדה גם את ההתיישבות, אבל לא על קרקע פרטית. זאת הייתה מורשת של הנשיא לנדוי, של בית המשפט העליון, שאין פוגעים בקניין פרטי לצורכי התיישבות. ואני חושבת שזה עוול גדול לתאר את השופטת נאור כמי שפעלה נגד הערכים הכי חשובים למדינה ולאופיה הלאומי־יהודי". דבריה של בייניש מזעזעים את השוקניסטית. "ביניש הכריזה כי מורשתו של בית המשפט העליון הישראלי הינה לכבד את 'ההתיישבות' (כלומר: ההתנחלויות הבלתי חוקיות) — כל עוד איננה על קרקע פלסטינית פרטית. ולא רק זאת, אלא שהיא מתארת את 'ההתיישבות' כחלק מ'הערכים הכי חשובים למדינה ולאופיה הלאומי־יהודי' ". ומכאן מסקנתה: "בג"ץ שימש ומשמש תעודת כשרות להפרות זכויות אדם ודין בינלאומי בשטחים".

גישתה נובעת משלילת אופיה הלאומי יהודי של המדינה ושלילת ערכיה, ולכן היא שוללת את בית המשפט העליון, שאלה ערכיו. לשיטתה, ביקורתה מוצדקת, להבדיל מההסתה נגד בית המשפט העליון מימין, המציגה אותו כ"אנטי ציוני", שזו השמצה גסה. על משמעותה של ההתיישבות כערך מהותי של מדינת הלאום של העם היהודי כתב נשיא בית המשפט בדימוס אהרון ברק. במאמר ב"הארץ" הוא הסביר מהם ערכיה של ישראל כמדינה יהודית: "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מייחדים אותה משאר המדינות הדמוקרטיות. יש הרבה מדינות דמוקרטיות בעולם. אך רק מדינת ישראל אינה רק מדינה דמוקרטית אלא היא גם מדינה יהודית. מדינה יהודית היא מדינתו של העם היהודי; היא מדינה שלכל יהודי הזכות לעלות אליה ושקיבוץ הגלויות הוא מערכיה הבסיסיים; היא מדינה שההיסטוריה שלה שלובה ושזורה בהיסטוריה של העם היהודי, ששפתה העיקרית היא עברית, ושחגיה העיקריים משקפים את תקומתה הלאומית; היא מדינה שהתיישבות היהודים בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה; היא מדינה המנציחה את זכרם של היהודים שנטבחו בשואה, ואשר נועדה להוות 'פתרון בעיית העם היהודי מחוּסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל'; היא מדינה המטפחת תרבות יהודית, חינוך יהודי ואהבת העם היהודי; היא מדינה שערכי החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל הם ערכיה; היא מדינה שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה וחזון נביאי ישראל הוא יסוד מוסריותה; היא מדינה שהמשפט העברי ממלא בה תפקיד חשוב; מדינה יהודית היא מדינה שבה ערכי תורת ישראל, ערכי מורשת היהדות וערכי ההלכה היהודית הם מערכיה הבסיסיים". כן, על פי ברק ועל פי שופטי בג"ץ לדורותיהם, אחד הערכים שמדינת ישראל מחויבת להם הוא "שהתיישבות היהודים בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה".

* כש"ישראל היום" מראיין את בנט – עם העיתונים שבהם התראיין בנט בערב שבת, נמנה גם "ישראל היום". בתגובה, יאיר נתניהו הגדיר את העיתון "עיתון השמאל" ו"בנטון".

זאת לדעת; אין עיתון, בוודאי העיתון הנפוץ ביותר במדינה, שלא ירצה לראיין את ראש הממשלה. מהעיתון השמאלי ביותר עד הימני ביותר – יהיה ראש הממשלה אשר יהיה. "הארץ" היה שמח מאוד לראיין את נתניהו כראש הממשלה, אלא שהוא סירב להתראיין אלא להצהיר הצהרות לציבור מעל ראשה של התקשורת ובלי להתמודד עם שאלות.

התפיסה של "המשפחה" היא שהעיתון צריך להחרים את ראש הממשלה, אם הוא לא נתניהו. ואם ראש ממשלה, הגם שהוא ימני יותר מנתניהו ועומד בראש מפלגה ימנית יותר מהליכוד, מתראיין לעיתון – פירוש הדבר הוא שזה "עיתון השמאל". כי "שמאל" הוא כל מי שאינו סוגד לנתניהו ולפולחן האישיות שלו. כך הם תופסים את הדמוקרטיה.

אני מקווה שהתפטרותו של ביסמוט תביא את העיתון לקו פחות ביביסטי ויותר פלורליסטי.

* תכנית אש"ף – בתוניס, בירת תוניסיה, נחנך מבנה השגרירות החדש של אש"ף. בחזית המבנה מוצבת מפת ענק מחרסינה, ארבעה מטר גובההּ. מפת פלשתין. היא לא בין הירדן ל"קו הירוק". היא מהירדן לים.

זה לא חמאס. זה אש"ף. זו האידיאולוגיה שלו. זאת התכנית שלו. על כך מלחמתו. גם באוסלו וגם אחרי אוסלו – הוא מעולם לא התפשר על פחות מכך. הדרך שלהם להשיג את החלום היא דרישת "זכות" השיבה, שנועדה להטביע את ישראל במיליוני פלשתינאים. על הדרישה הזאת הם מעולם לא התפשרו כמלוא הנימה.

אנחנו יכולים להמשיך להתווכח בינינו על הפתרונות המדיניים הראויים, אבל יש לומר אמת: הדבר היחיד המשותף לתכנית סמוטריץ' ולתכנית הורוביץ, הוא שלשתי התכניות הללו, באותה מידה, אין פרטנר פלשתינאי.

* צאצאי אחמ"ש – ראש השב"כ העביר לידיה של איילת שקד מסמך, על פיו 40% ממשתתפי המהומות האחרונות בנגב הם צאצאי איחוד משפחות. יש לזכור שהמהומות כללו מעשי טרור חמורים כיידוי בקבוקי תבערה ואבנים, הצתת מכוניות וניסיון לפיגוע המוני של הסטת רכבת נוסעים ממסלולה – פיגוע שסוכל בשניה האחרונה בזכות תושייתו של הנהג. במגזר הבדואי בנגב נפוצה תופעה, עבריינית בפני עצמה, של פוליגמיה. גברים הנישאים למספר נשים פלשתינאיות ומביאים לעולם עשרות ילדים, הנהנים מכל הטוב שמדינת הרווחה הישראלית מעניקה לילדים.

אם כל זה קרה למרות חוק האזרחות, אך בשל התערערות הריבונות ושלטון החוק בנגב, קל וחומר מה שיקרה ללא חוק האזרחות. חוק האזרחות הוא חוק הכרחי לביטחון ישראל ולאינטרסים הלאומיים והדמוגרפיים. לכן, צריך לעצור את כל המשחקים העסקניים, ועל הקואליציה והאופוזיציה להתאחד כדי להעבירו בדחיפות.

* וביערנו הרע מקרבנו – בשבוע שעבר, אחרי מתקפת הטרור של נערי הזוועות על פלשתינאים ופעילי שמאל ישראלים; מתקפה בנוסח קו-קלוקס-קלאן, גיניתי את הפשע במילים חריפות, תקפתי את אוזלת ידה של הממשלה ושל כוחות הביטחון שלא חיסלו את התופעה וקראתי להנהגת יש"ע לא להסתפק עוד בגינוי, אלא לקרוא לכל התושבים למסור כל פיסת מידע על הכנופיות הללו לשב"כ.

כאשר כתבתי זאת, לא ידעתי שבין המותקפים היה דורון מיינרט. על כך למדתי רק במוצ"ש, שבוע מאוחר יותר. את דורון אני מכיר כבר 36 שנים. 36 שנים של מחלוקת פוליטית ואידיאולוגית. הוא יונה, אני נץ. אולם מעולם לא חשבתי שאני יותר ציוני ממנו או שאני יותר פטריוט ממנו. אם יש אדם הראוי להגדרה מלח הארץ – זהו דורון.

לפני 36 שנים, גרעין "טל" – הגרעין שהדרכתי במשך שנה וחצי, מאמצע כיתה י"א בערים בהם גדלו חניכיי, הגיע לשל"ת מוקדם בבית השיטה. רציתי שיהיה לצדי מדריך מקיבוץ בית השיטה. שאלתי את האנשים שהכרתי בבית השיטה מי הצעיר הרציני ביותר בקיבוץ, שמתאים למשימה. כולם נקבו בשם אחד – דורון מיינרט.

את דורון לא הכרתי, כיוון שכאשר הייתי בשל"ת בבית השיטה הוא שירת בצה"ל. אבל הכרתי את משפחתו, מעמודי התווך של בית השיטה. בהיותי בשל"ת הוזמנתי להשתתף בפאנל בפני תלמידי י"ב בנושא הנסיגה מסיני. אחד מחברי הפאנל היה אביו, זאב. שנינו דיברנו נגד עקירת ההתיישבות. הוא דיבר בשפת הקיבוץ המאוחד. אמו שורי, הייתה אחת הדמויות המרכזיות בקיבוץ. מזכירת הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים, שבה נפלו 11 מבני הקיבוץ. אחיו גרשון, הוא ממייסדי מרום גולן וחבר הקיבוץ עד היום. דורון סיים את שירות הקבע כמ"פ בשריון וחזר לקיבוץ. הוא מבוגר ממני בשלוש שנים. כאשר פניתי אליו – הוא מיד נענה למשימה. שנינו הדרכנו יחד, ומצאתי פרטנר כלבבי – אידיאליסט, מחנך בנשמה, ספוג ביהדות וציונות. ומאז התחיל הוויכוח הפוליטי בינינו, שלא הסתיים מעולם.

מאוחר יותר הוא עבר לקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש. וכעבור שנים אחדות חזר לשירות קבע. בהיותו מח"ט עלה עם משפחתו לגולן. תחילה התגורר באורטל, ולאחר מכן עבר לעין זיוון. אשתי ואני, זוג צעיר לקראת הולדת בננו הבכור, עברנו לדירה שמשפחת מיינרט פינתה ובה אנו חיים עד היום. באורטל מצאתי בו פרטנר ללימוד יהדות בקיבוץ. כן, גם כקצין בקבע הוא הצליח לקבוע עתים לתורה. דורון חי בגולן עד גירושיו. בשנים האחרונות שנינו כתבנו באתר של ארגון בינ"ה, במסגרת מיזם 929, מאמר יומי על פרקי התנ"ך. פגישתנו האחרונה הייתה בהלוויית אמו.

נדהמתי כאשר ראיתי במוצ"ש כתבה שבה דורון וחבריו חוזרים למקום שבו הותקפו בידי כנופיית פראי האדם החוליגנים. נדהמתי כאשר ראיתי אותו חבוש בידו ובראשו. מי הם, אותם חלאות אדם, אותם מחבלים ובוגדים, אותם אויבי מדינת ישראל, אויבי עם ישראל, אויבי ארץ ישראל ובעיקר אויבי ההתיישבות ביו"ש, שמעזים לתקוף פטריוט ציוני כדורון?

כיוון שמדובר בכנופיות של כמה מאות נערי זוועות, אף שיש להם נציג בכנסת, ניתן למגר את התופעה בזמן קצר. כל מה שנדרש הוא החלטה לחסל את התופעה. בראיונות לכלי התקשורת בנט גינה אותם וסיפר ששוחח עם שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ והנחה אותם לנקוט בכל האמצעים כדי לטפל בתופעה. אין די בכך. על ראש הממשלה לתת להם הוראה ברורה – חסלו את הטרור הכהניסטי. אין פשרה על פחות מחיסול התופעה. ברגע שזו תהיה ההוראה, התופעה תחוסל. וביערנו הרע מקרבנו.

* לבודד אותם – הניסיון להציג את פראי נוער הזוועות כמייצגים את המתיישבים ביהודה ושומרון, כמוהו כניסיון להציג אותם כמייצגים את הישראלים או את העם היהודי. בקיצור, ניסיון מרושע לתפוס טרמפ על המעשים הנוראים כדי להסית ולהעליל על ציבור רחב.

ההצגה הזאת משרתת, בסופו של דבר, רק את הפורעים. למעשה, היא נותנת להם לגיטימציה. והיא פוגעת ביכולת להילחם בתופעה ולהדביר אותה.

יש לבודד את אותן כנופיות ולהכות בהן עד חורמה. ערבובם כחלק מן הציבור הרחב, כביכול, תקשה על היכולת לעשות כן.

כדי להילחם ברע, יש להבחין בין טוב ורע. מי שנמנע מן האבחנה, הוא משת"פ של הרע.

* לשמחה מה זו עושה? – איני רואה בחוק הגיוס, שאושר בקריאה ראשונה, סיבה למסיבה. זהו עוד חוק שמלבין את השתמטות החרדים משירות בצה"ל.

ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית. כדמוקרטיה ליברלית היא יכולה להכיל מצב שמגזר מתוכה בוחר, מסיבות אידיאולוגיות, לא לשרת את המדינה. אבל כמדינה יהודית היא אינה יכולה להשלים עם עריקת שבט בעם ישראל ממלחמת מצווה והשתמטות המונית של בניו מהגנה על המולדת ועל קיום המדינה היהודית. ובוודאי שמדינה יהודית אינה יכולה להשלים עם חילול השם נורא כל כך, שההשתמטות הזאת נעשית בשם… התורה (!), כביכול. זו ממש כפירה בעיקר.

מה אמר משה רבנו על ההשתמטות?

"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!"

ומה אמרה דבורה הנביאה על ההשתמטות?

"אוֹרוּ מֵרוֹז – אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ; כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".

"אורו ארור" היא מקללת את המשתמטים.

ומה אנו אומרים בהגדה של פסח על ההשתמטות?

"רשע, מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו. אילו היה שם לא היה נגאל".

אז מה אני מציע? לגייס בכוח את החרדים?

אני מודה שאני מודע לכך שהדבר לא מעשי, למרבה הבושה והצער.

ואילו הייתי ח"כ הייתי מצביע בעד, ולא רק בשל משמעת קואליציונית, אלא כי החוק ישפר מעט את המצב הקיים. קצת יותר חרדים יתגייסו לצה"ל. קצת יותר חרדים ילכו לשירות לאומי. אולי יותר מקצת יותר חרדים יצאו לעבודה. וכאשר יש מציאות רעה ואפשר לשפר אותה מעט, צריך לעשות זאת.

אבל לשמחה – מה זו עושה? מה הצהלה, כאילו נפל דבר בישראל והחרדים מתגייסים לצה"ל? אני לא אוהב את הביטוי "שוויון בנטל", כי בעיני השירות בצה"ל אינו נטל אלא זכות, אבל… זה שוויון בנטל? על מה יאיר לפיד, ליברמן וכל אלה שנשאו את דגל השוויון בנטל חוגגים? בסך הכל אי השוויון יצומצם טיפה. גם זו לא טובה, אבל זו לא חגיגה.

אך השמחה אינה באמת על החוק כשלעצמו, אלא על הניצחון על האופוזיציה. כאילו מדובר במשחק כדורגל.

ההתנהגות של הליכוד והציונות הדתית, שלא רק התנגדו לחוק אלא לחמו נגדו והתחייבו להגביר את המלחמה נגדו לקראת הקריאות הבאות וינסו לגייס ח"כים מרע"ם כדי להפיל אותו – היא חרפה ושערוריה. הם קוראים לעצמם מחנה "לאומי", כביכול, ונלחמים בחירוף נפש בעד העריקה וההשתמטות, ואפילו תיקון מסוים של המצב. מה כל כך "לאומי" בעריקה והשתמטות? בניהם הולכים למלחמה, מסכנים את חייהם, והם, מתוך שיקולים עסקניים נחותים נלחמים בעד העריקים והמשתמטים. התנהגות מעוררת קבס.

          * ביד הלשון

עם שאין לו עבר אין לו עתיד – מתוך מאמרהּ של נרי לבנה במוסף "הארץ", "עם עבר כזה, אולי אין לנו עתיד": "הסרט [על טנטורה א.ה.] נפתח בציטטה של יגאל אלון שעל פיה 'עם שאין לו עבר אין לו עתיד'. האמת היא, שמי שאמר את זה לפניו היה דווקא ברל כצנלסון, אבל נשכח לאלון את הפלגיאט".

יגאל אלון לא אמר את המשפט הזה, ולכן אין זה פלגיאט. גם ברל כצנלסון לא אמר אותו. אמר את המשפט נפוליאון בונפרטה.

המשפט של יגאל אלון היה: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". אלון אמר את הדברים בנאום במפגש היסוד של המועצה הציבורית לציון מאה שנה להקמת ראש פינה, זמן לא רב טרם מותו.

איני יודע אם הציטוט והייחוס השגויים הם אכן בסרט או שהטעות היא של לבנה.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s