פינתי השבועית ברדיו: רוזה

רוזה / יהורם גאון

פינתי השבועית ברדיוטק, 24.1.22

מחרתיים יחגוג חתן פרס ישראל לזמר עברי דובי זלצר את יום הולדתו ה-90, ופינתנו חוגגת אתו.

דובי זלצר הוא מוסיקאי מחונן; מלחין, מעבד, מנצח ופסנתרן. הוא יוצר הן של מוסיקה סימפונית והן של מוסיקה קלה. הוא כתב את המוסיקה לעשרות סרטים ומחזות זמר, הלחין מאות שירים ויצירות סימפוניות רבות.

דובי זלצר נולד ברומניה. בגיל 5 החל ללמוד פסנתר ולהפגין את כישרונו המוסיקלי. בגיל 11 החל ללמוד קומפוזיציה. בגיל 14 כתב את המחזמר הראשון שלו "הארץ ללא מבוגרים" שהועלה על במת "התיאטרון המקצועי לילדים" בבוקרשט. בגיל 16 עלה לארץ, במסגרת עליית הנוער, בספינת המעפילים "עצמאות" שנלכדה בידי הבריטים ונוסעיה גורשו לקפריסין. לאחר הקמת המדינה הוא עלה לארץ, ובמסגרת עליית הנוער חי בקיבוץ בית זרע ולאחר מכן במשמר העמק. בקיבוצים הוא התבלט מיד כאקורדיוניסט, והמשיך ללמוד מוסיקה ופסנתר. הוא היה ממייסדי להקת הנח"ל ומנהלה המוסיקלי הראשון.

דובי זלצר היה נשוי לזמרת גאולה גיל, לה הלחין את רוב שיריה. לאחר גירושיהם הוא התחתן עם מעצבת האופנה האיטלקית גרציאלה פונטנה. הם חלקו את חייהם בין איטליה לישראל, ובשנים האחרונות הם חיים ברומא.

בארבעים השנים האחרונות עיקר יצירתו היא בתחום המוסיקה הקלסית. הוא חיבר סימפוניות רבות, שבוצעו בידי תזמורות מובילות ברחבי העולם, ובהן התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה, התזמורת הסימפונית של וינה ועוד. בין השאר הוא כתב רקוויאם ליצחק רבין, לאחר הירצחו.

בין הסרטים הרבים וסדרות הטלוויזיה שהוא כתב את פס הקול שלהם – "אני ירושלמי", "שמונה בעקבות אחד", "פורטונה", "ארבינקה", "מלכת הכביש", "אני אוהב אותך רוזה", "קזבלן", "קונילמל בתל-אביב", "מבצע יונתן", "מיליונר בצרות", "המאהב", "טיפת מזל", "רמת אביב ג'", "השיבה מהודו" ועוד. הוא נחשב לאבי המחזמר העברי, ובין מחזות הזמר ומחזות התיאטרון: "קזבלן", "עוץ לי גוץ לי", "המגילה", "איי לייק מייק", "שוק המציאות", "אלוף בצלות ואלוף שום" ועוד.

רשימת שיריו ארוכה מאוד ואציג רק שירים בודדים כדי לסבר את האוזן: "כל הכבוד", "הורה היאחזות", "לא נפסיק לשיר", "שירי לי כי טוב הזמר", "מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "השר משה מונטיפיורי", "הימים האחרים", "הכותל", "בית אבי", "נערה ושמה כינרת", "אני עושה לי מנגינות", "נאחז בכל משלט", "למנצח שיר מזמור", "ארץ צבי", "מה צריך בסך הכל בנאדם", "אני קונילמל", "אל תלחץ על הבננה", "לא גומר ת'חודש", "שמרי על המנגינה", "המלחמה האחרונה", "הכותל", "הנני כאן", "לחיי העם הזה" ו"לא נפסיק לשיר".

דובי זלצר הוא אמן עתיר פרסים. האחרון שבהם הוא פרס התיאטרון, בו זכה ב-2013. החשוב מכולם הוא כמובן פרס ישראל, בו זכה זלצר ב-2007. וכך נאמר, בין השאר, בנימוקי השופטים: "זלצר הוא אחד היוצרים הפוריים והמגוונים ביותר בשדה הזמר הישראלי… הוא ידע לשקף את ההוויה המקומית של ארץ ישראל בלחנים מקוריים ובשירים המושרשים היטב בנוף חיינו. שיריו אהובים ומושרים בערבי שירה בציבור, זוכים לעיבודים חדשים והם מבוצעים על ידי זמרים שעוד לא נולדו כששירים אלה הוקלטו לראשונה וכיכבו במצעדי הפזמונים. זלצר הוא מגדולי המלודיסטים הפועלים בארץ ושיריו נושאים חותם ישראלי מובהק הקשור למקום והזמן בו הם נכתבו… זלצר תרם גם לשימור תרבות היידיש והלדינו, בזכות השירים הרבים בשפות אלה שהוא הלחין או עיבד לאורך השנים". הוא גם זכה לעבודת דוקטורט על יצירתו, שכתבה המוסיקולוגית ד"ר אסנת גולדפרב-ארזואן.

יש בתולדות הזמר הישראלית זוגות ושלשות של יוצרים ששיתפו פעולה ביניהם לאורך עשרות שנים. כאלה הם, למשל, מתי כספי ואהוד מנור, או השלשה אלתרמן, וילנסקי ושושנה דמרי. גם דובי זלצר היה חלק משלשה כזו, של פזמונאי-מלחין-זמר. שותפיו הם חיים חפר ויהורם גאון. ניתן לראות ברשימת הסרטים, מחזות הזמר ובעיקר השירים, את שיתוף הפעולה הזה. כשהחלטתי להקדיש את הפינה לכבודו של זלצר, היה לי ברור שאשמיע שיר שחפר כתב את מילותיו ויהורם גאון שר אותו.

דובי זלצר הלחין את המחזמר "קזבלן", המבוסס על המחזה של יגאל מוסינזון. המחזמר עלה על הבמות ב-1966, והיה הצלחה אדירה, חסרת תקדים. את שירי המחזמר כתבו חיים חפר, דן אלמגור ועמוס אטינגר וזלצר הלחין את כולם. כוכב המחזמר היה יהורם גאון. אחד השירים היפים במחזמר, שאותו השמענו כאן בפינה, הוא "יש מקום". באחד הראיונות אמר זלצר שזה השיר האהוב עליו ביותר מבין שיריו. ב-1973 עלה על האקרנים הסרט המוסיקלי "קזבלן", אף הוא בכיכובו של יהורם גאון. על שירי המחזמר הוסיפו חפר וזלצר שיר נוסף, "רוזה", שהיה להיט גדול, שני רק ל"כל הכבוד" בין שירי הסרט.

השיר הזה לא נכתב עבור הסרט, אלא כשיר בפני עצמו. שמו המקורי היה "רוזה, רוזה". הוא נכתב לתכנית היחיד הראשונה של גאון, והוכנס לרשימה השחורה של "קול ישראל" ונאסר לשידור בתואנה שאינו ברמה המקובלת ובגלל שהמילים אינן מוסריות. מוזר. אולי הסיבה לכך הן המילים: "מכות הלכתי בשבילך והסתכסכתי עם החוק". הצלחת השיר בהופעות החזירה אותו לרדיו. בסרט הוסר הבית "מכות הלכתי בשבילך" ונוסף אליו בית – התשובה של רוזה, הנאהבת. שרה אותו עליזה עזיקרי, בתפקיד הזמרת שרלוטה.

במלחמת יום הכיפורים, חודשים אחדים אחרי צאת הסרט לאקרנים, הופיעו זלצר ויהורם גאון בפני חיילי צה"ל בחזיתות. הם נקראו "סיירת רוזה". במופע שלהם שר גאון לראשונה את "המלחמה האחרונה".

השבוע ימלאו לדובי זלצר תשעים ונאחל לו בריאות ועוד שנות יצירה רבות.

כשראיתיך ילדה קטנה

צוחקת צחוק רחב כזה,

פתאום הרגשתי איך כמו סכין

אלי נכנסת פה בחזה.

מיליון פרחים שלחתי לך

ושני מיליונים מכתבים,

אך את המשכת לצחוק ואת שיגעת

ברחוב את כל התושבים.

רוזה רוזה רוזה רוזה

את אהובה שלי

כמה שירים עוד לך אחרוזה

עד שתהיי אשתי

אך, רוזה רוזה,

את אהובה שלי.

אני סחבתי לבנים

ת'גב שברתי בשבילך,

בשביל לראות אותך מן הבניין

אשר בנו אז מול ביתך.

אמרת שאת רוצה לחיות

חיים טובים ומתוקים,

אז בשבילך פתחתי פה ברחוב

חנות שקדים וצימוקים.

רוזה רוזה רוזה…

[לי יא חביבי אין כבוד

רק לב פתוח לכולם

אני רוצה רק אהבות

וצחוק גדול על העולם

רוצה אותך אותך אותך אותך

ולא צריכה לזה תירוץ

רוצה חיוך גדול על פרצופך

ולא מלפפון חמוץ].

רוזה רוזה רוזה…

מכות הלכתי בשבילך

והסתכסכתי עם החוק,

ואת גם לא חתמת לי על ערבות

רק כל הזמן המשכת לצחוק.

תגידי מה יהיה הסוף

אני כבר לא יכול יותר,

את כבר בת ארבעים חמש או שש

ואני ת'חמישים סוגר.

רוזה רוזה רוזה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s