צרור הערות 5.1.22

* ההישג הגדול ביותר – אני שותף לדעתו של עמית סגל, שהגדיר את התכנית הלאומית לפיתוח הגולן כהישג הגדול ביותר של ממשלת בנט בחצי השנה הראשונה לכהונתה.

עמדתי זו אינה נובעת מהיותי תושב הגולן, אלא היותי תושב הגולן נובעת מהשקפת עולמי ומאמונתי בחשיבות ההתיישבות הציונית בגולן כדי להבטיח שיהיה ישראלי. אני מאמין שההחלטה הזו היא הישג גדול למדינת ישראל כולה.

ההישג השני של הממשלה בחצי השנה הזו, הייתה החלטתו האמיצה של בנט על חיסון הבוסטר בלי להמתין להחלטת ה-FDA.

הכישלון הגדול של הממשלה הוא המספרים הנמוכים של חיסון הילדים ובפרט מחדל חיסון הילדים בבתי הספר.

* סרבני התפכחות – נגיד בנק ישראל פרופ' ירון הגדיר את אלה שגם במשבר ומגיפה דבקים בסיסמאות השוק החופשי "שעון קוקיה מקולקל". ההגדרה הזו מתאימה גם לאותם סרבני התפכחות במרצ, שדבקים ברעיון הנואל של מסירת הגולן לאויב הסורי, כמו יוסי ביילין ומוסי רז. או שמא המילה "טעיתי" אינה מצויה בלקסיקון שלהם? שמחתי בשבוע שעבר לגלות שניצן הורוביץ ותמר זנדברג התקדמו.

* שנת תעמולה חדשה – איך השיקה השוקניה את שנת התעמולה האנטי ישראלית החדשה (יום אחרי שהפלשתינאים ירו רקטות לעבר גוש דן)? גדעון לוי הגדיר את בני גנץ מחבל ורוצח, טען שרבין היה עם הרבה יותר דם על הידיים (עוד מתש"ח) מאשר ערפאת, ולסיכום 2021 ציין שבשנה זו נהרגו "רק" 11 ישראלים והוסיף: "מיעוט ההרוגים הישראלים בוודאי משמח ישראלים רבים". כלומר 11 ישראלים שנרצחו הם "מעט", ודרכו להביע את צערו על שהמספר נמוך כל כך, היא לבדל את עצמו מישראלים רבים ששמחים על כך שמספר ההרוגים מועט כל כך.

* פיגוע התאבדות – שביתת הרעב הממושכת של המחבל הישאם אבו הוואש היא פיגוע התאבדות, שנועד באמצעות הפיכתו לשאהיד להביא להרג המוני של ישראלים (וגם של פלשתינאים, אבל אנו כבר יודעים שזה לא כל כך מעניין את המחבלים).

אל לנו לתת לו לבצע את זממו. אילו היה תולה את עצמו, הסוהרים היו מורידים אותו מן החבל ומצילים את חייו. במקרה הזה יש להזין אותו בכפיה. ושצבועי "זכויות האדם" יצווחו ככל שירצו.

* מועד תפוגה לבדיחה – קראתי רשומה ביביסטית שחמאס ירו בגלל ברק ואנחנו לא מגיבים בגלל רע"מ. מי שכתב זאת הזדרז לפרסם מהר מהר מהר, לפני שזה כבר לא יהיה אקטואלי. (אבל פייר? הפעם, לשם שינוי, זה היה מצחיק).

* שיא הצביעות – יריב לוין, לצד נתן אשל, היה איש סודו ויד ימינו של נתניהו ברקימת הברית עם רע"ם. הוא היה המוציא והמביא מטעמו של נתניהו. הוא כיהן כיו"ר הכנסת, מנסור עבאס כיהן כסגנו, הם התקרבו, ויחד רקמו את הדיל.

אחרי שלוש מערכות בחירות הבין נתניהו שאיבד את הסיכוי להקמת ממשלה על בסיס מפלגות יהודיות. בגניבת הרוטציה הוא איבד את הסיכוי שמפלגה שאינה שפוטה שלו תחבור אליו לממשלת אחדות. הפתרון היצירתי היה טריפת הקלפים באמצעות ברית עם רע"ם.

הייתה זו עסקתwin-win  מובהקת. רע"ם תתן לנתניהו את השלטון, את קואליציית החסינות ואת קולה בעד חוקי מגה-שחיתות שנועדו להעמיד אותו מעל החוק. בתמורה, נתניהו ייתן לרע"ם מה שהיא תרצה.

היה גם רקע אידיאולוגי – ברית הימין השמרני והדתי במגזר היהודי ובמגזר המוסלמי. אך ליבת הדיל היא חילוצו של נתניהו מאימת הדין באמצעות חקיקה. נתניהו ראה בדמיונו את קואליציית החלומות: נתניהו-עבאס-בן גביר, שתתאחד כדי להעמידו מעל החוק.

נתניהו בנה על אמונתו ש"סמוטריץ' עושה מה שאני אומר", כפי שנהג להתרברב ופעם אחת הוקלט בדברי הרהב האלה. הוא עמד מאחורי הדיל בין סמוטריץ' לכהניסטים ואף עודד את ההצבעה לכהניסטים ועוזריהם (מתוך כבוד עמוק והערכה לציונות הדתית, קשה לי לכנות את מפלגתו של סמוטריץ' בשמה היומרני). מסתבר שהמודיעין שלו היה לקוי. הדיל היה מושלם. גם בנט וימינה הלכו אתו. סמוטריץ' הבריז. לא עזר הלחץ של נתניהו, לא עזרו שיחותיו המרתוניות עם הרבנים, לא עזר המפגש שיצר בין הרב דרוקמן לעבאס, לא עזרה העובדה שהוא שלח לסמוטריץ' לתיקונים את טיוטת נאומו של עבאס, שאמור היה להכשיר אותו בדעת הקהל הימנית. סמוטריץ' הבריז, והדיל כולו נפרם. השאר – היסטוריה.

ביום שישי התראיין השושבין של הברית יריב לוין ל"ישראל היום" ואמר: "להקים ממשלה עם רע"ם זה טירוף מוחלט… דבר מטורף, הפקרות שלמה". כשהוא, דווקא הוא, אומר דברים כאלה, הוא שובר את כל שיאי הצביעות ומאבד את אמינות דבריו בכל נושא אחר.

אגב, לוין היה גם המוציא והמביא מטעם נתניהו ברקיחת ממשלת האחדות עם גנץ. האם הוא היה שותף סוד לכך שמדובר בתרמית המאה, בהונאה לשמה, שנועדה למנוע את הקמת ממשלת גנץ באמצעות הקמת ממשלת רוטציה שלא תכובד והכלי לכך יהיה מניעת תקציב מדינה למדינת ישראל? יתכן. התחושה שלי, היא שבמקרה הזה נתניהו רימה גם את לוין.

יש לי פינה חמה בלב ליריב לוין, שהיה משושביני חוק יסוד משאל עם. בנושא הזה הוא הלך עם מצפונו ונגד רצונו של נתניהו. מבין אנשי הליכוד הוא ואלקין היו הדוחפים העיקריים לחוק ולבסוף הם תמרנו את נתניהו לתת לו את ידו. אני מעריך אותו על כך, אולם אין בכך כדי לכסות על מעשיו השליליים.

לוין אמר בראיון ש"הנושא הכי חשוב, שבגללו אני נמצא בפוליטיקה, הוא חיזוק האחיזה שלנו בארץ ישראל. זה החזון הגדול, הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות בדורנו". בתור שכזה, ניתן היה לצפות ממנו, בשבוע שבו קיבלה הממשלה את אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בעשרות שנים האחרונות לחיזוק האחיזה שלנו בארץ ישראל – התכנית הלאומית לפיתוח הגולן, לשבח את הממשלה על ההחלטה הזו. כך נהג לעשות בגין במקרים כאלה. הוא היה אומר שחילוקי הדעות בינינו אמתיים ועמוקים, אבל כולנו מתלכדים סביב הממשלה בהחלטה הזאת. אבל הליכוד של היום איבד את זה.

* קווים לדמותו של השופט הססמולן – כאשר מדברים על הצורך באיזון בית המשפט העליון ובבחירת שופטים שמרניים, הכוונה לשופטים בני דמותו של כבוד השופט דוד מינץ. השופט הוא איש ימין בדעותיו, מתנחל בדולב, דתי. קצין שריון במילואים, שמינויו לשופט מנע את מינויו למג"ד במילואים, אך הוא קיבל אישור מיוחד והמשיך לשרת כקצין מטה בחטיבה. כאשר משרד החינוך בחר כנושא השנתי את השלום במזרח התיכון, מינץ עתר לבג"ץ נגד המשרד, בטענה שזהו נושא שנוי במחלוקת פוליטית. השופט מינץ הוא שמרן ומתנגד לאקטיביזם שיפוטי.

דוד מינץ הוא השופט שהביביריון אמסלם משתלח בו בגסות כבר שבוע, כיוון שדחה עתירה שלו. אגב, העתירה שלו נדחתה, בטענה שאין לאמסלם זכות עמידה בנושא מינוי מנכ"ל לתעשיה האווירית. זו פסיקה שמרנית מובהקת. סביר להניח שאילו דן בעתירה שופט "ליברלי" אקטיביסט, הוא היה קובע שיש לאמסלם זכות עמידה (לא בהכרח היה מקבל את העתירה, אך היה דן בה לגופה).

כיוון שעתירתו של אמסלם נדחתה, הוא החל להתפרע ולהשתולל ולהשתלח בשופט. אמר שהשופט שתה בקבוק ויסקי לפני שפסק. וכאשר יו"ר הכנסת התנצל בשם הכנסת בפני השופט, הוא כינה את היו"ר "סמרטוט רצפה". וכמובן שמינץ הוא 0ססססססמולן. כי שופט שפוסק לא על פי תכתיבי נתניהו ואנשיו, הוא 0ססססמולן. והוא הוכחה שבית המשפט הוא סניף של מרצ. מה גם שהוא מונה בידי ה0ססססמולנית הבוגדת איילת שקד.

* ביביריון – העובדה שדודי אמסלם הוא חבר כנסת, היא בושה לכל ישראלי שפוי; בושה לדורות. והוא לא הגרוע מכולם.

* למה אין ועדת אתיקה – הסיבה לכך שנתניהו מסכל את הקמת ועדת האתיקה של הכנסת, היא כדי שנערי השליחויות החוליגנים שלו, ובראשם פרא האדם אמסלם, ימשיכו להתפרע ולהשתולל באין מפריע. החבורה המופקרת הזאת היא איום על הדמוקרטיה הישראלית.

* הפרקטיקיה הביביסטית של השד העדתי – כשאני מותח ביקורת על אמסלם, תמיד יש כמה ביביסטים אוטומטיים שקופצים לראש בטענה שאני תוקף אותו כי הוא "מזרחי". אין דבר שאני סולד ממנו יותר מעדתיות גלותית. מוצאו העדתי של איש זה או אחר, חסר כל משמעות בעיניי. האם כאשר אני מותח ביקורת על נתניהו זה כיוון שהוא "אשכנזי"? וכשאני מבקר את המעי הגס שלו, יאיר נ', זה כיוון שהוא "אשכנזי" בן "אשכנזי"?

הפרקטיקה הביביסטית של הוצאת השד הגלותי כדי לסתום פיות ולחסום ביקורת, היא חלק מן ה"הפרד ומשול" והפצת הפלגנות והשנאה בין חלקי החברה הישראלית, שממנה נבנה כוחו הפוליטי.

* דוגמה אישית – עידן רול הפר בגסות את הנחיות הקורונה. ועכשיו הוא נמצא חיובי לקורונה. מן הראוי שייקח אחריות על מעשיו ויתפטר. אגב, זו הייתה דעתי גם אלמלא כיהן בתפקיד המיותר של סגן שר.

* דיבוק קונספירטיבי חולני – הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, היה חבר בבית הדין הרבני המיוחד שבחן את פרשת הפגיעות המיניות של חיים ולדר. בית הדין שמע את תלונותיהן המזעזעות של 22 מקורבנות ולדר – מסכת מזעזעת של תקיפות מיניות של נשים, נערות ונערים ואף מקרי אונס. הרב אליהו, מזועזע מן העדויות, אמר מילים קשות ביותר על ולדר, גם אחרי מותו.

הרב אליהו הוא אחד הקיצונים שבקיצונים, הפנאטים שבפנאטים, בקרב הזרם החרד"לי, ולא אחת התגלה כגזען. אבל מסתבר שהוא העליל עלילת שווא על ולדר, בשל מאמר שבו מתח ביקורת על השופט אהרון ברק.

מאיפה אני לוקח את זה? אנסח מחדש את השאלה. מאיפה אני לוקח את השטות הזאת? מהרב טאו, אף הוא מרבני החרד"לים, ראש "ישיבות הקו" והמנהיג הרוחני של מפלגת "נעם" בראשות אבי מעוז שהיא חלק מסיעת הציונות הדתית.

הוא אמנם לא האשים אישית את אליהו, אבל הוא אמר, בלי שום בדיקה, באופן שרירותי לגמרי, שכל הטענות נגד ולדר הן שקר וכזב ותיק שנתפר לו בשל המאמר נגד ברק.

מה מוביל את טאו לאמירה החמורה והמופרכת הזאת? האם מדובר במאבק כוח בין הרבנים טאו ואליהו על הנהגת הציבור החרד"לי? או שזה ביטוי לדיבוק קונספירטיבי חולני שהשתלט על נפשו המסוכסכת של הרב טאו, שמעוותת את כל ראיית העולם שלו, כקונספירציה גדולה לעכב את הגאולה?

הרב טאו טוען שגם משה קצב הוא איש צדיק תמים שטפלו עליו עלילות שווא כיוון שסירב לפגוש משלחת של רבנים רפורמיים. איך זה שהרב טאו, שהוא קיצוני מאוד, מהקיצונים ביותר, בגישתו לענייני "צניעות" והפרדה מגדרית, נותן גיבוי מלא לעברייני מין מפלצתיים?

* רוח גבית לפשיעה – שני פושעים רכובים על קטנוע פתחו באש לעבר מועדון בחיפה בליל שבת. המאבטח של המועדון השיב באש ופצע קשה את אחד הפושעים. חברו נמלט ונתפס לפני שעזב את הארץ. המאבטח ראוי לשבח על תגובתו המהירה, הנחושה והמקצועית. במקום לשבח אותו על כך, הוא עוכב לחקירה והמשטרה דרשה לשלוח אותו למאסר בית של עשרה ימים להמשך החקירה. השופט משה קינות כתב בהחלטתו: "אני סבור כי יש מקום להורות על שחרורו המידי של החשוד מן המעצר שבו הוא נתון, וזאת בשים לב שהחשוד אמנם הפעיל את נשקו – אולם הוא עשה זאת כדי להציל חיים". מילים כדורבנות. אז למה הוא שלח אותו ליומיים מעצר בית?

עצם המעצר של המאבטח הוא רוח גבית לפשיעה. על המשטרה להילחם בפושעים ולא באזרח שהגן על חיי אזרחים מפני הפושעים.

* ממובילי מבצע עזרא ונחמיה – הלך לעולמו חתן פרס ישראל על מפעל חיים מרדכי בן פורת. בן פורת היה ראש מועצת אור יהודה, ח"כ ושר, מייסד המרכז למורשת יהדות בבל שבראשה עמד עשרות שנים. גולת הכותרת של חייו היא היותו ממובילי מבצע "עזרא ונחמיה" – העליה הגדולה מעיראק בשנים 1949-1951. בן-פורת, שכבר היה קצין בצה"ל, חזר אל ארץ הולדתו, ממנה עלה ברגל לארץ ישראל ב-1945, לאחר שלוש שנים שבהן היה ממנהיגי תנועת "החלוץ" שבמחתרת. במשך שנתיים שהה בעיראק, אירגן את העליה ואף ישב בכלא העיראקי ארבע פעמים. ב-1979 גויס שוב בידי המוסד ופעל לעליית יהודים מאיראן לאחר מהפיכת ההייאתולות.

לפני ארבעים שנה, כשר בממשלה וכחבר כנסת, היה בין התומכים בחוק הגולן, שהחיל על הגולן את ריבונות ישראל. בן פורת נפטר בגיל 98. יהיה זכרו ברוך!

לפני פחות משנה נפטר שלמה הלל, אף הוא ממנהיגי ומובילי העליה הגדולה מעיראק ששיאה – מבצע "עזרא ונחמיה". דור מנהיגים ציונים וחלוצים, שתרם תרומה אדירה למדינת ישראל, הולך מעמנו.

          * ביד הלשון

מג"דית – כותרת ב-ynet: המג"ד הראשונה של גדוד חי"ר.

המג"ד הראשונה או המג"דית הראשונה?

המילה מג"ד היא ראשי תיבות של מפקד גדוד.

בשפה העברית, יש צורת נקבה נפרדת לתפקידי הנהגה: מנהיגה, מלכה, נסיכה, קיסרית, רוזנת, נשיאה, נביאה, שופטת, נגידה, שרה, מנהלת, מפקחת, יושבת ראש, שגרירה, קצינה, (להבדיל מ"ראשה" שיובאה לעברית מן הכיעורית). וגם מפקדת. ובמקרה זה – מפקדת גדוד.

ראשי התיבות מג"ד מתאימים הן למפקד גדוד והן למפקדת גדוד. אבל מקובל לתת לראשי התיבות הללו הטיה ללשון נקבה, כאשר אישה מכהנת בתפקידים הללו: מנכ"לית, סמנכ"לית, יו"רית ובצבא: מ"כית, מ"מית, מ"פית. ולכן, אף שזו לא טעות לכתוב מפקדת גדוד – מג"ד, עדיף לכנותה מג"דית.

ברכות לאור בן-יהודה לבני, המג"דית הראשונה בצה"ל של גדוד חי"ר.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s