מקיר אל קיר

כשקמה הממשלה, היה לי ברור שהיא תקבל את ההחלטה ההיסטורית על התכנית הלאומית להכפלת ההתיישבות בגולן. זו הייתה התביעה הראשונה של תקווה חדשה במו"מ הקואליציוני, זה היה הסעיף הראשון בהסכם הקואליציוני עמה, וכיוון שתקווה חדשה היא מפלגה רצינית ויסודית מאוד, לא היה לי ספק שהיא תעמוד בנחישות על מימוש ההבטחה באופן מלא בתוך זמן קצר.

האמת היא, שלא צריך היה להפעיל לחץ על השותפות כיוון שהתביעה הזאת התאימה להשקפת עולמן. בוודאי להשקפת עולמו של בנט ושל מפלגתו ימינה, כמובן להשקפת העולם של ישראל ביתנו, אך בנושא הגולן זו גם עמדתן של יש עתיד וכחול לבן.

אולם אילו נשאלתי אז מה להערכתי הסיכוי, בין 1 ל-10, שמרצ תתמוך בהצעה, תשובתי הייתה אפס. חשבתי בלבי, שהסידור הזה מקובל עליי לכל אורך הקדנציה – הממשלה תקבל את ההחלטות הנכונות ומרצ תצביע נגד.

ככל שהתקרבנו להחלטת הממשלה, הבנתי משיחותיי עם ראשי המועצות בגולן ועם השרים שעמם אני בקשר, שמרצ היא חלק מן העניין. ואכן, כך היה. השרים ניצן הורוביץ ותמר זנדברג הצביעו בעד. השר עיסאווי פריג' נעדר מן הישיבה. אילו רצה, יכול להתנגד, ולו כדי שההחלטה לא תהיה פה אחד. הוא לא נהג כך. אולי גם הוא מבין שזו החלטה נכונה, אך לא העז לתמוך משיקוליי "בייס"?

בממשלה אין משמעת הצבעה. כל שר מצביע על פי מצפונו ושיקול דעתו. אחרי שמתקבלת החלטה היא מחייבת את כל השרים, אולם עד קבלתה, כל שר מצביע כרצונו. הצבעתם של שרי מרצ בעד התכנית מעידה שהם תומכים בפיתוח ההתיישבות בגולן.

עובדה זו פשוט מדהימה. אנו, ותיקי המאבקים על הגולן, זוכרים את מרצ כיריב מר וקשה, כתומכת נלהבת בנסיגה מהגולן וכמתנגדת נחרצת להתיישבות בגולן ולכל צעד של פיתוח הגולן.

אני זוכר עימות שהיה לי עם מנהיגת מרצ שולמית אלוני בתכנית "פופוליטיקה". היא חזרה שוב ושוב שהגולן הוא "הרמה הסורית" ושזה שטח סורי כבוש ועלינו להחזיר אותו לבעליו ולפנות ממנו את ההתנחלויות הבלתי חוקיות וכך נגיע לשלום הנכסף.

אני זוכר ביקור בגולן של השר לאיכות הסביבה יוסי שריד ב-1994. בתום הסיור המקצועי התכנסנו לשיחה פוליטית-מדינית. הוא הגדיר את עצמו "סוריסט". אמר שהיעד החשוב ביותר של ישראל, יותר מהסכם עם הפלשתינאים, הוא הסכם עם סוריה, כי היא המפתח לשלום במזרח התיכון. "משלה את עצמו מי שמאמין שירדן תחתום אתנו אי פעם על הסכם שלום בלי שסוריה תעשה זאת קודם", הוא אמר (כעבור שלושה ימים יצאה ההודעה ההיסטורית על פגישה פומבית ראשונה של חוסיין ורבין בוושינגטון, שהובילה להסכם השלום). "תג המחיר לשלום עם סוריה", הוא אמר, "נקוב – ירידה מהגולן".

אני זוכר את ענת מאור, אז ח"כית ממרצ, בימים הקשים ביותר של המאבק על הגולן, מקימה לשכה לשכנוע חוליות חלשות בגולן להודיע על רצונם לעזוב את הגולן תמורת פיצויים, ואף מגיעה לקצרין כדי ללקט אנשים כאלה.   

בעוד בוויכוחים שהיו לנו עם הממשלות ועם אנשי מפלגת העבודה, הם דיברו בצער על הכורח לסגת מהגולן האהוב, כי אין ברירה, וכנראה זה יהיה מחיר השלום, בוויכוחים עם אנשי מרצ הם דיברו בהתלהבות ובחדווה על הנסיגה כעשיית צדק וקץ הכיבוש והעוול.

מרצ קמה ב-1992 מאיחוד של רצ (התנועה לזכויות האזרח ולשלום), מפ"ם ושינוי. שינוי פרשה ממנה כעבור שנים אחדות.

לאחר מלחמת ששת הימים, מפ"ם הייתה חלוקה בתוכה על ההתיישבות בגולן. בראש התומכים עמדו מנהיגי המפלגה יערי וחזן, אך מולם היו מתנגדים חריפים. לאחר פרישתם של יערי וחזן ויותר מכך, לאחר מותם, המפלגה הלכה והשמאילה. אחד מראשי המתנגדים לגולן מראשית ההתיישבות היה חיים אורון – ג'ומס. לימים הוא היה מנהיג מרצ.

רצ, שקמה ב-1973, הייתה אנטי גולן מראשיתה. בהצבעה על חוק הגולן, רצ ושינוי הצביעו נגד. המערך החליט להחרים את ההצבעה. מפ"ם, שעוד הייתה חלק מן המערך, ויוסי שריד שעוד היה חבר מפלגת העבודה טרם פרישתו לרצ, הפרו את המשמעת והסיעתית והצביעו נגד. בשעת הדיון יוסי שריד התהלך אנה ואנה לאורכו של אולם המליאה, ידיו בכיסים והוא ממלמל לעצמו ב"שקט" שכולם ישמעו: "מטורפים… מטורפים… אתם ממיטים מלחמה נוראה על ישראל".

והנה, כאשר ממשלת ישראל דנה בתכנית הגדולה והמשמעותית ביותר אי פעם לפיתוח הגולן ולחיזוק ההתיישבות בה, שרי מרצ הצביעו בעד. זהו מהפך אדיר!

זהו הישג של הממשלה הזו והרכבה המיוחד. אך בראש ובראשונה זהו הישג שלנו, תושבי הגולן, שב-54.5 שנות התיישבות, מאבקים ונחישות, הצלחנו ליצור קונצנזוס לאומי מקיר אל קיר, משמאל לימין. זה הישג גדול!

****

האקורד הצורם ביותר היה התגובה החמוצה והצוננת של הליכוד וגרורותיו.

אני עוד זוכר את מנחם בגין כראש האופוזיציה. הוא לא היה ראש אופוזיציה צמחוני. כלל וכלל לא. הוא היה ראש אופוזיציה לוחמני, נוקשה, נחוש, מר, לפעמים אפילו אכזר; הוא הצליף בלשונו ללא רחם לעבר הממשלות וראשי הממשלות, הוא ייסר אותם בשוטים ובעקרבים. אבל הוא היה פטריוט ואדם הגון. כאשר הממשלות קיבלו החלטות שהתאימו להשקפת עולמה של האופוזיציה, בתחומים המדיניים והביטחוניים, הוא לא היסס לברך את הממשלות ואת ראשי הממשלות במילים חמות.

שמעתי השבוע ביביסטים שצווחו על בני בגין שאבא שלו מתהפך בקרבו. אבא שלו אכן מתהפך בקברו כאשר הוא רואה לאן הידרדרה התנועה שאותה הקים.

איזה מזל שהחלטת הממשלה על פיתוח הגולן אנה זקוקה לאישור הכנסת. אין לי ספק, שקואליציית ביבי&טיבי הייתה עושה כל שלאל ידה כדי לסכל את התכנית, כפי שפעלה נגד חוק האזרחות. ואולי, חלילה, היא אף הייתה מצליחה בכך, כפי שהצליחה בחוק האזרחות, ואז היינו רואים את הליכודניקים ואנשי המשותפת צוהלים וחוגגים את ניצחונם.

נראה שלנתניהו וחבריו התכוון ביאליק כשכתב בשירו:

רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה.

אֵיכָה דַלֹּתֶם פִּתְאֹם, אֵיכָה חֲדַלְתֶּם יֶשַׁע!

* "שישי בגולן"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s