ארבעים שנות ריבונות

השבוע לפני ארבעים שנה, ב-14 בדצמבר 1981, קיבלה הכנסת את חוק הגולן, שהחיל את ריבונותה של ישראל על הגולן.

עד אותו יום, ב-14 השנים הראשונות של ההתיישבות בגולן, היה הגולן "שטח מוחזק", שנוהל בידי ממשל צבאי. שנה לפני חוק הגולן, ישראל החלה ליצור סממני ריבונות, עם הקמת המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין. אולם המועצות הללו הוקמו בצו אלוף פיקוד הצפון, יאנוש בן גל, כלומר צה"ל היה מקור הסמכות שלהן. ותיקי הגולן נהגו לספר איך בהגיעם לגשר בנות יעקב היו מתירים את חגורת הבטיחות, כי בגולן לא היה חוק ולא הייתה משטרה.

****

בבוקר 14.12.81 השתחרר ראש הממשלה מנחם בגין מאשפוז בבית החולים, לאחר ששבר את הירך שבועות אחדים קודם לכן. מיד עם שחרורו, כינס בבהילות ישיבת ממשלה בביתו. לא היה לשרים מושג מה הנושא ומה הבהילות. בישיבה הנחית עליהם בגין את ההודעה המפתיעה: "מנוי וגמור עמי להעביר עוד היום, בשלוש קריאות הכנסת, את חוק הגולן". הממשלה אישרה פה אחד (שר אחד לא השתתף בהצבעה) את ההצעה.

הכנסת התכנסה. מנחם בגין, ישוב על כיסא גלגלים ורגלו בגבס, נאם ממקומו והציג את החוק. בו ביום, במהלך בזק, אישרה הכנסת את החוק ברוב גדול. החל ביום זה, הגולן הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, בדיוק כמו ת"א וירושלים, כמו הכרמל והשרון.

היה זה מהלך מנהיגותי – מדיני ופוליטי מזהיר. בגין ידע שארה"ב והעולם יתנגדו בתוקף להחלטה. הוא לא רצה לחשוף את עצמו ללחץ אמריקאי בלתי נסבל בין הקריאה הראשונה לקריאות האחרות. הוא גם לא רצה שבארץ "שלום עכשיו" וארגונים מסוגו יצאו להפגנות ומחאות כדי לסכל את ההחלטה. הכל נסגר ביום אחד. העיתוי שבו נעשה הצעד לקח בחשבון שישראל טרם השלימה את הנסיגה מסיני, ולכן מובארק לא ירשה לעצמו להגיב בחריפות על הצעד.  

נכון, מועצת הביטחון גינתה את ישראל, ביוזמת ארה"ב. נשיא ארה"ב רייגן הטיל סנקציות על ישראל. כל אלה לא שינוי את ההחלטה ואת המציאות החדשה שהיא יצרה.

בעשרות השנים שחלפו מאז התקבל חוק יסוד משאל עם, הקובע שנסיגה משטח שעליו חלה ריבונות ישראל, מחייב החלטה ברוב של לפחות 61 ח"כים בכנסת ורוב במשאל עם. ולפני שנתיים ארה"ב הכירה בריבונות ישראל על הגולן.

****

הצעד של בגין לא נעשה בחלל רק. דעת הקהל בישראל הייתה בשלה לחוק הגולן. את המהלך יזם ועד יישובי הגולן, שהוביל מאבק ציבורי ארצי בן שנתיים וחצי למען ריבונות ישראל על הגולן. רוב הציבור הישראלי תמך בצעד.

היוזמה של ועד יישובי הגולן נולדה בעקבות הסכם השלום עם מצרים שבו הוחלט על נסיגה מכל סיני ועקירת יישובינו בסיני. עקירת היישובים הייתה שבר גדול בעבור תושבי הגולן. החשש היה שמדובר בתקדים שעלול לחול גם עלינו.

מתיישבי הגולן, חניכי תנועת העבודה, גדלו על ברכי הציונות המעשית. הם גדלו על האמירה של טרומפלדור, שהיכן שתעבור המחרשה העברית, שם יהיה גבולנו. ולפתע, העיקרון הזה קרס.

הם הבינו שהציונות המעשית לבדה אינה מספיקה. הציונות צעדה מאז ומתמיד על שתי רגליים – ציונות מעשית וציונות מדינית. כך צריך להיות בגולן. את הציונות המעשית, ההתיישבות, יש לחזק בחישוקים מדיניים. הוחלט לדרוש את החלת הריבונות על הגולן. המאבק סחף את הציבור והשפיע על מקבלי ההחלטות ובראשם בגין. היה זה ניצחון גדול של הגולן.

****

מתוך הגיליון החגיגי של "ארץ הגולן", עיתון יישובי הגולן: "ובאותו ערב באולם התרבות ע"ש שלמה אבני ז"ל בקצרין, מרעידה שושנה דמארי את לבבות מאות מאזיניה בקולה העמוק. 'לא אגדה – רעי, לא אגדה ולא חלום עובר' שרה הזמרת, ועל הקיר מתחלפות להן תמונות מנופי הגולן. המופע המשותף של תזמורת חיפה ושושנה דמארי תוכנן כבר לפני זמן רב, אך עד מהרה הוא נהפך לעצרת חגיגית ובלתי רשמית לכבוד החלת החוק, ובאולם זוכים לתשואות ממושכות כמה עשרות דרוזים מהצפון שבאים להשתתף בשמחה".

כמה זיכרונות אישיים. ב-1980 פרסמתי את אחד ממאמריי הראשונים, בעיתון תנועת הצופים "היה נכון". הייתי אז תלמיד כיתה י"א, רשג"ד ופעיל מרכזי בשבט צופי רמת-גן, וחבר פעיל בגרעין החדש, גרעין "שיטל" – הגרעין החמישי של אורטל (הגרעינים קמו אז באמצע כיתה י"א). במאמר קראתי לתנועת הצופים להצהיר על תמיכתה בחוק הגולן ולהצטרף למאבק למען החוק. כתבתי, שתנועה השולחת את בוגריה להקים קיבוצים בגולן, אינה יכולה לשבת על הגדר ולא להשמיע את קולה ולהצטרף למאבק.

כאשר התקבל החוק, הייתי בשל"ת בבית השיטה. אני זוכר שאושר גדול הציף אותי. צפיתי בשידור החי מקצרין – אנשים רוקדים ברחובות, כמו בליל כ"ט בנובמבר.

למחרת הכותרות דיברו על ריכוזי כוחות וכוננות לאורך הגבול עם צה"ל. חבר בית השיטה אמר לי: "מטורפים. אתם ממיטים עלינו מלחמה נוראה". עברו ארבעים שנה, לא הייתה מלחמה, לא הייתה נסיגה ואנו כאן, נטועים בגולן הישראלי, כאשר גדלים כאן כבר ראשוני דור הנינים של מייסדי ההתיישבות.

****

הגולן הוא שטח ריבוני של ישראל, אך כפי שראינו בשנות ה-90, למרות עובדה זו ממשלות ניהלו מו"מ על נסיגה מהגולן.

שוב הוכח, שאין די בציונות המדינית, יש לחזק את הגולן גם בציונות המעשית, בהתיישבות ובפיתוח הגולן.

ב-26 בדצמבר נקבל ממדינת ישראל מתנה גדולה ליום ההולדת הארבעים לריבונות על הגולן – תכנית לפיתוח רבתי חסר תקדים של הגולן.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s