צרור הערות 12.12.21

* האמינו במדע – מדי יום מתפרסמים בארץ ובעולם עוד מחקרים ועוד עובדות אמפיריות בנוגע ליעילות החיסונים נגד קורונה, והם מעל ומעבר לכל דמיון. אשרינו שזכינו לחיות בעידן שבו המדע והרפואה, ובעיקר הרפואה המונעת, הגיעו להישגים מרחיקי לכת כאלה.

מחקר שנעשה בישראל בקרב 840,000 איש הוכיח שיש ירידה של 90% בתמותה מקורונה בקרב בני 50 ומעלה.

איך זה ש-900,000 ישראלים עוד לא התחסנו אפילו בפעם הראשונה?

האמינו במדע, ברפואה, במחקר, בעובדות. אל תשעו לפייק ניוז של עוכרי מדע, רופאי אליל, איצטגנינים ושרלטנים שמפיצים תאוריות קונספירציה מטורללות.

* כשל חיסוני – הדבר המשמעותי ביותר בחדשות השבוע, הוא מה שלא קרה. ילדי ישראל חזרו מחופשת חנוכה, ולא צפינו בשידורים ממבצע החיסונים הגדול בכל בתי הספר בארץ. נכון היה לבצע את המבצע לפני חנוכה, אך אם זה לא נעשה, צריך היה לנצל את שמונת ימי החג כדי להיערך למבצע רבתי. אם בעבר הייתה התנגדות (תמוהה) של שרת החינוך לחיסון בבתי הספר, בינתיים היא הסירה את התנגדותה. גם כשהיא התנגדה, זה לא צריך היה להיות בסמכותה, ואכן קבינט הקורונה קיבל את ההחלטה. אבל היום, כשגם אין התנגדות, משרדי הבריאות והחינוך היו צריכים לשלב ידיים ולהוביל יחד את המבצע הזה. אין זה אלא כשל.

* דיון חשוב – אין, לדעתי, צורך בישראל בחובת חיסונים, לא בסגר על לא-מחוסנים ולא בהגבלות על לא-מחוסנים מעבר לתו הירוק ההכרחי. אני מאמין שבעבודה יעילה וטובה יותר ניתן להגיע לרוב מוחלט מבין אלה שלא התחסנו ולהביא אותם להתחסן – באמצעות הסברה וחינוך, הגעה פיזית לאנשים באזורים המוחלשים, בציבור הערבי ובציבור החרדי (שאינם סרבני חיסונים ולכן הם יתחסנו כשיגיעו אליהם ישירות), פניה אישית של רופאי המשפחה ורופאי הילדים למטופלים שלהם שלא התחסנו ובמבצע חיסונים בבתי הספר.

אולם יש חשיבות לעצם הדיון על חובת חיסונים ועל הגבלות על לא מחוסנים. הדה-לגיטימציה לעצם השיח הזה אינה מוצדקת. דיון מקצועי וציבורי על הנושא (ואף צעדים מעשיים) מתקיים בארה"ב, באירופה, באוסטרליה, בדרא"פ, בכל העולם הדמוקרטי. זה דיון חשוב ומן הראוי שהוא יתקיים גם אצלנו.

* לסגור את השמים – אני בעד סגירת נתב"ג לפחות לשבועיים הקרובים. ככל שנסגור יותר את שערי הכניסה והיציאה, כך נוכל לשמור על המדינה, מבפנים – פתוחה.

כמובן שיש לפצות ביד רחבה את ענפי התיירות והתעופה על הפגיעה בהם.

* החדשות הטובות – בימים האחרונים יש עליה במספר הנדבקים היומי בקורונה ומקדם ההדבקה עלה ל-1.1. אבל החדשות הטובות הן, שלראשונה מאז יולי מספר החולים קשה ירד למספר דו-ספרתי.

* תפקיד שצריך לחלוף מן העולם – סגן שר הוא תפקיד מיותר שצריך לחלוף מן העולם. הדרך הנאותה לניהול משרד ממשלתי, היא נבחר ציבור – השר, עומד בראשו, ותחתיו מנכ"ל המנהל את מערך עובדי הציבור.

ברור שלסגן שר יהיה מה לעשות בתפקיד. אדם שרוצה לפעול ולעשות – תמיד יהיה לו מה לעשות. גם אם נבחר עשרה סגני שר במשרד מסוים, יהיה להם מה לעשות. השאלה אם זו הדרך הנכונה לניהול הממשלה. אני משוכנע שלא.

כאשר הממשלה גם כך מנופחת כל כך, ודאי שאין מקום לסגן שר נוסף. מינוי סגן לשרת החינוך מבטא אטימות לביקורת הציבורית המוצדקת, גם של רבים מאוד מתומכי הממשלה.

* היסוס אווילי – פיתוח מטוסו של ראש הממשלה היה שנוי במחלוקת. מצד אחד, המטוס מאפשר לראש הממשלה לנהל את המדינה בזמן אמת בכל נקודה בשמי העולם, בתנאי עבודה טובים ובתקשורת מעולה. מצד שני, העלות של הקמתו מטורפת – כ-800,000,000 ₪.

המחלוקת הזאת כבר אינה רלוונטית, כיוון שהסכום הושקע והמטוס קיים. את הסכום שהושקע אי אפשר להחזיר. כעת מן הראוי לממש את ההשקעה הגדולה וליהנות מהיתרונות של המטוס.

ההיסוס בממשלה האם להשתמש במטוס תמוה בעיניי, ואולי מדויק יותר לכנותו אווילי. מדברים על "נראות". האם הנראות של השארה במחסן של מטוס שהושקעו בו 800 מלש"ח טובה יותר מהנראות של שימוש בו? אז אני יודע, תמתח ביקורת על ראש הממשלה כאשר הוא ישתמש במטוס. מי יבקרו אותו? אלה שיוצאים נגדו "עם פילטר או בלי פילטר" ו"עם כובע או בלי כובע" וטהרנים למיניהם. אז שיבקרו. איך בגין נהג לומר? "הם מעקמים את האף? אז יהיה להם אף עקום".

* התובענות המטורפת של טראמפ – דונלד טראמפ, אם להתבטא בעדינות, הוא אישיות גבולית. הנזק שהוא גרם לחברה האמריקאית גדול מאוד. אבל מעולם לא היה לישראל בבית הלבן ידיד כה גדול כמו טראמפ. ולכן, כישראלי, קיוויתי מאוד שטראמפ יזכה בבחירות והתאכזבתי מהתוצאות (אף שאילו הייתי אמריקאי, אני מאמין שהייתי בוחר כמו רוב אזרחי ארה"ב).

בנימין נתניהו הכיר לטראמפ תודה. כך ראוי לנהוג כלפי ידיד גדול. עם זאת, נתניהו הפריז בהתייצבותו הפומבית החד-צדדית לצדו של טראמפ, ובכך פגע באינטרס הישראלי לשמר את הנכס האסטרטגי הגדול של התמיכה הדו-מפלגתית בישראל וביחסי ישראל עם יהדות ארה"ב התומכת באופן מסורתי בדמוקרטים.

כאשר טראמפ הפסיד בבחירות לביידן, עשה נתניהו את המובן מאליו, באחריותו כראש ממשלת ישראל, וברך את המנצח. הוא עשה זאת אחרי שמרבית מנהיגי העולם קדמו לו. על כך הוא קיבל תשפוכת של גידופים מטראמפ. "Fuck him" הוא הפטיר כלפיו בראיון לספרו החדש של העיתונאי ברק רביד והוסיף שמאז אינו מדבר עם נתניהו.

למה הוא ציפה? שראש ממשלת ישראל, שצריך לשמור על מערכת יחסים טובה וידידותית יפעל נגד האינטרס המדיני והביטחוני המובהק של ישראל, ידקלם את תאוריית הקונספירציה המטורללת שלו על "גניבת הבחירות" ויחרים את הנשיא הנבחר של ארה"ב? הציפיה הזאת פשוט מטורפת.

טראמפ מפגין כאן גישה ילדותית, על פיה מערכת יחסים בין מדינות היא נטו מערכת יחסים אישית בין המנהיגים. את צעדו החשוב למען מדינת ישראל, ההכרה בריבונותה על הגולן, הוא מציג כמחווה אישית לנתניהו לקראת הבחירות. והוא ציפה שנתניהו יודה לו בכך שיבודד את ישראל בעולם בהחרמת הנשיא הנבחר של ידידתה הקרובה.

במגלומניה חולנית מספר טראמפ שבלעדיו ישראל הייתה מושמדת. נו, על הבל כזה אין טעם להכביר מילים.

ומה יקרה אם טראמפ ינצח בבחירות הבאות? הוא יתנקם בישראל?

נקווה שנזכה לנשיאים ידידותיים כמו טראמפ, אבל נורמטיביים. איפה את, ניקי היילי?

* הקונספירציה הנתעבת של האופוזיציה למדינה – תעשיית השקרים וההסתה נערכת לאפשרות שממשלת בנט תפעל להשמדת מתקני הגרעין האיראניים, וכאופוזיציה למדינה היא כבר עושה דה-לגיטימציה לפעולה כזו. השופר המרכזי של התעשיה בתקשורת, התועמלן בריון-המיקרופון ברדוגו, פרסם ב"ישראל היום" פשקוויל הסתה ארסי ונוטף שנאה, שנקרא "מלחמת שלום התרגיל". התועמלן "מסביר" שבנט אובססיבי להשאיר חותם, אבל הוא הרי כלומניק וחסר הישגים ולכן מה שיישאר לו הוא לשלוח את חיילי צה"ל ל"מהלך אסטרטגי רב היקף… משהו נועז וגרנדיוזי יותר מתקיפת הכור הגרעיני בעיראק". כמובן, למטרות אישיות.

התועמלן מסית מראש את חיילי צה"ל שישלחו אותם להיהרג למען אינטרס פוליטי מגלמוני של בנט. השופר מסית מראש הורים שכולים שבנם ייפול למען שלום התרגיל הפוליטי הציני של בנט.

טענות מסוג זה הופנו בעבר נגד נתניהו, אבל זה היה מצד השמאל הרדיקלי. והנה, תעשיית השקרים וההסתה של נתניהו אינה מהססת לאמץ את התאוריות של השמאל הרדיקלי האנטי ישראלי. לא אתפלא אם הם יתחילו להסית לסרבנות ועריקה מ"המלחמה של בנט".

תעשיית השקרים ההסתה והקונספירציות, המשמשת היום אופוזיציה למדינה, מכשירה את השטח למאבק נגד הממשלה אם תפעל נגד איראן, או אולי נגד חיזבאללה או חמאס. אולי הם מקווים שבמקרה כזה יצליחו, יחד עם טיבי, רע"ם ומוסי רז להפיל סוף סוף את הממשלה, שאינה לגיטימית בעיניהם, כי ממשלה שלא נתניהו עומד בראשה אינה לגיטימית.  

* חקירה פלילית או הצגה פוליטית – בוקר חדש, ודקלמני דפי המסרים הרעילים של תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית מדקלמים דף מסרים חדש ש"ממשלת השמאל האנטישמית" הצביעה נגד חקירת "סירסור האסירות" לידי המחבלים. וזה ברור, הרי זו ממשלה שתומכת במחבלים בלה בלה בלה.

ובכן, קודם כל, הפרשה קרתה בזמן שלטון נתניהו, שהקדיש את עיקר מרצו להרס וחורבן של כל מערכות האכיפה ומדינת החוק, כדי לחלץ את עצמו מאימת הדין ולהעמיד את עצמו מעל החוק. אם לאמץ זרזיף מהדמגוגיה של תעשיית השקרים, אפשר לומר שנתניהו סירסר סוהרות למחבל אסיר עולם. אבל אני לא אאמץ, חלילה, זרזיף מהדמגוגיה של תעשיית השקרים וההסתה.

הקואליציה לא הצביעה נגד חקירת הפרשה, אלא נגד ועדת חקירה פרלמנטרית. זאת, כיוון שמדובר בפרשה פלילית ואותה יש לחקור במשטרה ולא בידי הכנסת. למה? כי חקירת משטרה היא אפקטיבית וחקירה של הכנסת היא הצגה פוליטית.

* מהלך מתוכנן – מתחילת משפטו של נתניהו ובעצם מתחילת חקירתו, אני מקפיד שלא להביע דעה באשר לאישומים נגדו ובאשר לצד הפלילי בשחיתות שלו. אני מקווה מאוד שאעמוד בכלל הזה עד סוף המשפט.

לעתים תכופות אני נשאל שאלות כמו: "מה תעשה אם נתניהו יזוכה? האם תתנצל? האם תאשים את השופטים בשחיתות?" וכו' וכו' וכו'.

להלן תשובה שהשבתי לשאלה כזו שנשאלתי השבוע:

יש שופטים בירושלים. אני סומך על פסיקתם. מעולם לא הבעתי דעה על המשפט ועל הצד הפלילי בשחיתות של נתניהו. באלה יפסוק בית המשפט. נתניהו, כמו כל נאשם, נהנה מחזקת החפות. כדי להרשיעו – חובת ההוכחה על התביעה. גם אם נתניהו ייצא אשם בכל האישומים – עדין אני חושב שהשחיתות הציבורית, המוסרית, חמורה לאין ערוך יותר מכל כתבי האישום. גם אם ייצא זכאי לחלוטין מכל הסעיפים – אין לי ספק שלא נתפר לו תיק. בית משפט אינו בית חרושת להרשעות, ואם נאשם יוצא זכאי בדין, אין זה אומר שתפרו לו תיקים (אלא אם כן בית המשפט יקבע ויוכיח שהייתה כאן תפירת תיקים). אם הוא יזוכה מכל הסעיפים, פירוש הדבר שהתביעה לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק את אשמת הנאשם או שההגנה הצליחה להטיל ספק בלב השופטים. וגם כאשר נאשם מזוכה מחוסר אשמה (ולא מחוסר ראיות או מחמת הספק) אין פירוש הדבר שתפרו לו תיק.

איני יודע אם נתניהו יורשע בשוחד, אבל אין ספק ששוחד אינו בהכרח רק בכסף ויכול להיות שוחד בדמות סיקור אוהד. איני יודע אם נתניהו יורשע בתיק המתנות, אבל אין לי ספק שחמדנות המתנות היא שחיתות ציבורית ממדרגה ראשונה, בלי קשר לצד הפלילי, אם כי הופתעתי שבתיק הזה נתניהו לא עמד לדין על שוחד.

כאמור, עד כה לא הבעתי דעה באשר למשפט ואשתדל לעמוד בכך גם בהמשך המשפט. אבל אני מודאג מהאופן השקרי שבו תעשיית השקרים מוכרת לביביסטים את המשפט. איך היא מעוותת כל מילה שנאמרת בו. איך היא מפרשת כל שאלה קשה של השופטים או כל ניד עפעף שלהם. היא מספרת להם סיפור על תיקים שקורסים. אינה מכינה אותם לאפשרות של הרשעה. הם מאמינים לכל הסיפורים, ואם תהיה הרשעה – מפח הנפש שלהם יהיה אדיר. מדובר במהלך מתוכנן שנועד ליצור ציפיה לזיכוי מוחלט, כדי שאם תהיה הרשעה, אחרי ש"הוכח בעליל שנתפרו תיקים", יהיה ברור שהשופטים הם חלק מהקונספירציה. הכוונה היא להוציא את "העם" לרחובות למרד נגד מדינת החוק.

* למה סמוטריץ' משקר – עמית סגל בטורו: "סמוטריץ', שגמגם על גבול אחוז החסימה כל הבחירות, מתחיל עכשיו משישה, אפילו שבעה מנדטים. הוא יכול היה להרוויח יותר לו חשף את הלחצים שהופעלו עליו מהליכוד לתמוך בברית עם רע"מ, אבל הוא מעדיף לוותר על מנדט־שניים כדי לשמר את הברית הזו".

ונשאלת השאלה – למה סמוטריץ' שותף להפצת השקרים של נתניהו – להכחשת הברית של נתניהו עם רע"ם, להתחייבות של נתניהו לרע"ם לבטל את חוק קמיניץ? מה האינטרס של נתניהו לשקר (לבד מטבעו השקרני) – זה ברור. אבל מה האינטרס של סמוטריץ'?

סמוטריץ' יודע שאמירת האמת – משמעותה הודאה בכך שהוא ורק הוא הסיבה לכך שנתניהו אינו ראש הממשלה. שבניגוד לבנט, שהיה חלק מקואליציית נתניהו-רע"ם, מי שבאמת אשם בטרפוד המשך שלטון נתניהו הוא סמוטריץ'. הוא יודע שלנוכח הדה-לגיטימציה לבנט, הודאה כזאת תפגע בו. ולכן הוא מצטרף לנתניהו בהפצת השקרים.

* הגדר של הגטו – סדר פסח בקיבוץ בנגב המערבי, בקרבת גבול עזה. מאות חברי וילדי הקיבוץ ואורחיהם, לבושים במיטב מחלצותיהם, יושבים סביב שולחנות ערוכים ומכוסים מפות לבנות, קוראים בהגדה של פסח, שרים את שירי החג. או-טו-טו "שולחן עורך" עם המטעמים שעליהם עמל צוות המטבח לאורך השבוע. ולפתע – נפתחת רצפת חדר האוכל, ומתוך האדמה מגיחים בזה אחר זה שלושים מחבלי חמאס חמושים. הם משליכים רימונים לכל עבר ולאחר מכן רצים לכל אורכו ורוחבו של חדר האוכל ויורים בטירוף לעבר הילדים והאזרחים. עשרות רבות של הרוגים ופצועים בטבח הזה. לאחר דקות ארוכות של מסע הרצח, נלקחים כעשרים נשים וילדים שנותרו בחיים אל תוך המנהרה ונחטפים לתוך עזה.

בעת ובעונה אחת, מתרחש טבח דומה בעוד שלושה קיבוצים. דגל גדול של חמאס נתלה על גג כל אחד מחדרי האוכל.

זהו אירוע הטרור הגדול ביותר בתולדות המדינה. ה-11 בספטמבר שלנו. מדינה בהלם ובאבל. ישראל עומדת לצאת בתגובה קשה, אבל חמאס מודיע שמאה הישראלים שבידיו משמשים מגן אנושי של בסיסיו ומנהרותיו.

תרחיש אימה כזה הוא היעד האסטרטגי של מפעל מנהרות הטרור של חמאס. המכשול סביב עזה נועד לסכל אותו ובכלל את האפשרות של מחבלים לחדור לישראל.

כידוע, כאשר ישראל מגיבה בתוך עזה, זו "התוקפנות של אקיבוש" בלה בלה בלה. אבל המכשול הוא צעד הגנתי מובהק. האם ניתן לבקר גם אותו?

נעבור לרח' שוקן, ולהלן ציטוט לדוגמה מתוך הפשקוויל של גדעון לוי: "שמחה וששון: לגטו עזה יש גדר": "כך נראית גדר של גטו, של כלא, של מחנה ריכוז. רק בישראל חוגגים הקמת מחנה ריכוז". כלומר, קן הטרור שממנו נורו כבר עשרות אלפי רקטות לעבר ישראל ושממנו נחפרות המנהרות הוא גטו. שם יושבים "היהודים" ואילו אנחנו הנאצים שעושים להם שואה. אבל בהשוואה שגדעון האו האו עורך בינינו לבין הנאצים, ברור מי מרושע ואכזרי יותר. "לא היה עוד מחנה ריכוז כזה".

כותב האו האו: "שני מיליון בני אדם כלואים במשך 15 שנה ברציפות — לא היה עוד מחנה ריכוז כזה. הגדר שנחנכה שלשום חורצת: זה יישאר לעד. לעולם לא תשתחררו, עזתים. הרי לא זורקים מיליארד דולר לפח". כזכור, לפני 15 שנה (למען הדיוק – 16) ישראל הגשימה את חלומו הרטוב של לוי ונסוגה מרצועת עזה. היא נסוגה על גרגר החול האחרון, עקרה את כל יישוביה והחריבה אותם עד האבן האחרונה של הבית האחרון, גירשה את כל תושביה עד היהודי האחרון, ועל פי חזונו של המשורר הנערץ על גדעון לוי – מחמוד "קחו את מתיכם" דרויש, היא לקחה גם את מתיה, עד המת היהודי האחרון. תם אקיבוש. תחי רצועת עזה החופשית!

כל העולם וישראל בראשו עמדו בתור לשפוך על רצועת עזה אוקיינוסים של כסף, כדי להפכה ל"סינגפור של המזרח התיכון" כפי שהתפייט שמעון פרס. אין לי ספק, שאילו הרש"פ ששלטה עדין ברצועת עזה הייתה פועלת לאיזרוח המקום ופיתוחה הכלכלי של הרצועה, וגבול עזה היה גבול של שלום, רוב אזרחי ישראל היו תומכים ב"התנתקות" דומה מיהודה ושומרון.

אבל הפלשתינאים בחרו להפוך את הרצועה לבסיס טרור ופשעים נגד האנושות. כבר הנסיגה הייתה תחת אש, ומיד אחריה כל מטר מרובע שישראל מסרה לפלשתינאים הפך לבסיס טרור נגדה. בשנתיים הראשונות הרש"פ הוביל את המהלך. אחרי שנתיים חמאס השתלט על הרצועה והמשיך ואף הגביר את הטרור. וכבר בשבוע שבו ישראל נסוגה מעזה, גדעון לוי מיהר לכנות את רצועת עזה "הכלא הגדול ביותר בעולם". ככל שהטרור מעזה גבר, כך דוברו בישראל, גדעון לוי, החריף את הטון, כדי להצדיק את הטרור, והכלא הפך לגטו ולמחנה ריכוז.

אם ישראל תיסוג מיהודה ושומרון וגוש דן יהפוך ל"עוטף יו"ש", עם כל הרקטות והמנהרות הכרוכות בכך, גדעון לוי יצדיק את המשך הטרור בטענה שהמדינה הפלשתינאית היא "גטו הגדה המערבית". ולכן "אקיבוש" נמשך.

הטרור מרצועת עזה כאשר אין אקיבוש ברצועה, נובע מהחתירה ל"שיבה". הם אינם משקמים את עזה אלא שולחים את אזרחיה לצעדות "שיבה". ה"שיבה" – פירושה הטבעתה של מדינת ישראל במיליוני פלשתינאים. מיותר לציין שלוי תומך בהתלהבות ב"זכות" ה"שיבה".

המכשול בגבול עזה חיוני ביותר לביטחון ישראל, ובנוסף ל"כיפת ברזל" הוא מעניק הגנה לישראל, אולם ראוי שנזכור, כפי שהרמטכ"ל הזכיר בטקס סיום בניית המכשול, שההגנה הטובה ביותר היא התקפה.

ומן הראוי להזכיר, שההחלטה על הגדר ורוב שלבי הביצוע, הם של ממשלות נתניהו, ועל כך הוא ראוי לשבח, כמו על שאר הדברים החיוביים שהוא עשה. וכפי שאין להשכיח ולטייח את הדברים הרעים ואת הנזק שהוא חולל, מן הראוי לזכור ולהזכיר גם את הדברים הטובים שעשה.

* חינוך לשנאה – שבועיים לאחר שמורה במזרח ירושלים ביצע פיגוע קטלני, תלמידה במזרח ירושלים ביצעה פיגוע דקירה. אלה התוצאות של חינוך לשנאה.

* אנחנו אשמים – כשפלשתינאית בת 14 דוקרת שכנה יהודיה בסכין מטבח, היא תזכה לתמיכה ב"הארץ". ניר חסון פרסם מאמר ("כשפלשתינאית בת 14 דוקרת יהודיה בסכין מטבח, צריך לשאול למה") שמסביר שאנחנו אשמים כי היא משייח' ג'ראח ומשפחתה משהו עם נכבה בחיפה.

וסייענית השב"חים אילנה המרמן הצדיקה את כל גל הפיגועים בפשקוויל שבו טענה שהאלימות בירושלים היא יהודית, "משטר אפרטהייד אלים".

לא זו בלבד שהמנוולים הללו תומכים בטרור, הם עוד מאשימים אותנו בטרור נגדנו.

* עצם החקירה היא שערוריה – כצפוי, תיקם של הלוחמת והלוחם שחיסלו מחבל בפיגוע בירושלים נסגר מחוסר אשמה. אולם עצם החקירה היא שערוריה, היא השפלה של הלוחמים, של מג"ב ושל משטרת ישראל. יש לבטל לאלתר את הנוהל ההזוי של חקירת שוטרים בכל מקרה שאדם נהרג בידי שוטר. יש מקום לחקירה רק כאשר יש חשד לפלילים, וכמובן שבפרשה הזו לא היה חשד כזה. הלוחמים פעלו בדיוק כפי שנדרש מהם והצילו חיי אדם.

* השכל הישר ניצח – הפרקליטות לא תערער על "קולת" עונשו של אריה שיף.

לא אופתע אם תוגשנה עתירות לבג"ץ נגד החלטת הפרקליטות.

* לשפר את מיומנות הקליעה – אחד השינויים הראשונים והחשובים שנעשו לאחרונה, במאמץ להחזרת הריבונות, הוא שינוי הוראות הפתיחה באש כלפי בוזזי נשק ואמל"ח מבסיסי צה"ל. עד כה, מותר היה לחיילים לכל היותר לומר למחבלים "הא לך אויב אכזר" ואולי גם לבקש מהם בנימוס להשאיר משהו. כעת ההוראה היא לנהל נוהל מעצר חשוד, כולל ירי על מנת להרוג.

ביום שישי נהג כך חייל צה"ל, שירה לעבר בוזזי נשק שניסו לחדור לבסיס צה"ל בגולן. הוא ראוי על כך לכל ההערכה, אולם עליו לשפר את מיומנות הקליעה שלו ולוודא שהנשק שלו מאופס.

* נס פוסט חנוכה – אם התפוצצות מחסן התחמושת של חמאס בצור אכן אירע כתוצאה מתאונה, ואין לנו יד בדבר, זו הוכחה שנסים יכולים לקרות גם אחרי חנוכה.

* חבלה – שר החוץ הרוסי לברוב ביטל ביקור בישראל שאמור היה להתקיים ביום ראשון. בהודעת משרד החוץ הרוסי נאמר שהביקור בוטל מסיבות אישיות. ועד עובדי משרד החוץ הישראלי הוציא הודעת ניצחון, שבה התרברב שהביקור בוטל בשל העיצומים שהם נוקטים בהם, שכללו הימנעות מטיפול בביקור.

הודעת הוועד מבחילה הן אם זו, כפי שאני מקווה, התרברבות שווא, ועל אחת כמה וכמה אם הם אכן הצליחו לחבל באינטרס מדיני וביטחוני של ישראל. חלק מהפרטת הממלכתיות היא המחשבה שמותר לפגוע בטובת המדינה בשל אינטרס, צודק ככל שיהיה, של קבוצה כלשהי.

* יש עוד בונדיזם? – הבונד הייתה תנועת פועלים יהודית סוציאליסטית חילונית, שקמה באותה שנה שבה קמה ההסתדרות הציונית, והיא דגלה בסוג של לאומיות יהודית המבוססת על חיים בגולה והשתלבות במדינות הגולה ובמעמד הפועלים שבתוכן ועל תרבות היידיש החילונית כתרבות יהודית. עד השואה הייתה זו תנועה גדולה מאוד במזרח אירופה, שהתמודדה על הבכורה בעם היהודי עם יריבתה הקשה – התנועה הציונית ובעיקר עם יריבתה המרה ביותר – תנועת העבודה הציונית.

השואה הוכיחה את מופרכות האמונה בלאומיות יהודית שאינה בארץ ישראל, אינה סביב ארץ ישראל ומדינת ישראל, אינה סביב השפה העברית והתרבות העברית. לכן, בניגוד לציונות שהקימה מאפר את העם היהודי אל הגאולה הלאומית בארץ ישראל, במדינת לאום יהודית עצמאית וריבונית, לבונד לא נשאר דבר להציע ולא הייתה לו תקומה. לא יכולה הייתה להיות לו תקומה. נשארו עוד סניפים אנכרוניסטיים של המפלגה, שהדבר היחיד שהיה לה להציע היה עבר מפואר. היא הייתה מנותקת לחלוטין מן המציאות. האופציות האמתיות ליהודים נותרו עליה לישראל, קהילה ציונית בגולה שעיקר זהותה הוא הזדהות עם ישראל, קהילה יהודית דתית בגולה באחד משלושת הזרמים הדתיים ביהדות והתבוללות וטמיעה בסביבה. לסחורה הבונדיסטית לא היו עוד קונים ולא היה בה עוד צורך.

ובכל זאת, יש פה ושם קני ניאו-בונדאות. אברום בורג, המחפש בנרות קיום של יהודיות לא ציונית, עדיף אנטי ציונית, ולא דתית פרסם ב"גלריה" ראיון עם בחורה יהודיה צעירה מווינה, איזבל פריי, אקטיביסטית, פעילה פוליטית וזמרת בת 27, שמגדירה את עצמה ניאו-בונדיסטית, העובדת כבר על תקליטה השני ביידיש, ומדקלמת ביידיש את כל הסיסמאות והקלישאות של מה שקרוי היום, משום מה, "פרוגרסיביות", על כל המרחב של אנטי ישראליות, אנטי ציונות, רדיקליות קומוניסטית, רדיקליות אקולוגית ורדיקליות פמיניסטית. אין שום דבר מקורי ויצירתי בסיסמאות העבשות לעייפה שהיא מדקלמת, זולת העובדה שהיא שרה אותן ביידיש. יש משהו פאתטי בניסיון לבטא את מה שנתפס בעיניה כקדמה וחדשנות בשפה ארכאית. בעצם, בשם הפוסט ציונות, היא מנסה לחזור לפרֶה-ציונות, להחיות תרבות שתמה וחלפה לה כי לא היו לה מעולם שורשי אמת.

ולמרות הסלידה שלי, יש גם משהו שובה לב בפאתטיות הזאת; בכך שמי שבאופן טבעי הייתה אמורה להיות הראשונה להתבולל ולהתנתק מיהדותה, מחפשת דרך, גם אם הזויה וחולנית, להיאחז בזיקה ליהדות. עצם החיפוש הזה הוא יהודי מאוד. בניגוד למתבוללים גמורים, ביהודים כאלה אני רואה פרטנר לשיח יהודי ולעימות אידיאולוגי. אני מאמין שישראל והתנועה הציונית צריכים לדעת להגיע אל יהודים מסוגה, המחפשים לקיים את הזיק היהודי, הניצוץ היהודי שבתוכם, גם אם בצורה מעוותת; להגיע אליהם, לגעת בהם ולהצית בהם זיקה יהודית וציונית אמתית.

ובאשר לתרבות היידיש – היום, אחרי שהעברית ניצחה ובגדול, אני רואה חשיבות רבה בשימור של כל שכיות החמדה והאוצר היצירתי של העם היהודי בכל תולדותיו ובכל גלויותיו, כולל השפות היהודיות (יידיש, לדינו, מרוקאית-יהודית, תימנית-יהודית), היצירה היהודית והפולקלור היהודי שבכל הגלויות. כל אלה צריכים להיות חלק מן התרבות היהודית הישראלית שעדיין נבנית ועוד שנים רבות תלך ותיבָּנֶה, ועליה לשאוב מן המקורות הללו.

* אין לי ארץ אחרת – אחד המסרים המרכזיים של הבונדיזם היה "היכן שאנו חיים, שם נמצאת המדינה שלנו". סיסמה אנטישמית שהייתה נפוצה באותם ימים הייתה "היהודי – איפה שטוב לו, שם מולדתו". המסר הציוני היה ונותר: איפה שמולדתנו – שם טוב לנו!

* אז אקיבוש השחית? – מלחמת השחרור היא הצודקת במלחמות; מלחמה ששמה קץ לעוול הנורא של עם יהודי מפוזר ונרדף והביאה לפתרון הצודק של מדינת לאום יהודית עצמאית וריבונית בארץ ישראל, מולדתו של העם היהודי. המלחמה נבעה מתוקפנות – תחילה של ערביי ארץ ישראל שדחו את הצעת החלוקה כמו כל פשרה שהוצעה להם והתנפלו על היישוב היהודי כדי להשמידו ולמחרת הקמת המדינה של כל מדינות ערב שפלשו אליה כדי להשמידה ולהשמיד את הישוב היהודי בארץ ישראל, שלוש שנים אחרי השואה.

במלחמת השחרור הצודקת הזו, נעשו בידי צה"ל פשעי מלחמה ובהם פשעים מחרידים. מוסף "הארץ" הקדיש לכך כתבת שער בת ששה עמודים ובהם פרוטוקולים מישיבות ממשלה שדנו בפשעי המלחמה הללו.

איננו צריכים להסתיר או להכחיש את הדברים. אני מאמין בדרכו של נתן אלתרמן; אותו נתן אלתרמן שיותר מכל אחד אחר ביטא את צדקת הציונות, צדקת מלחמת השחרור וצדקתה של מדינת ישראל, יצא בחריפות נגד פשעי המלחמה, בשירו "על זאת" ובשירים אחרים. בן-גוריון ציווה להדפיס את השיר ולפרסמו בכל יחידות צה"ל.

בשיר זה גינה אלתרמן במילים חריפות פשע מלחמה שביצעו חיילים במהלך מלחמת השחרור, ואת השתיקה וההשתקה של האירוע. מדובר ברצח אזרחים בכפר דוואימה (המוזכר בכתבה ב"הארץ"), במורדות המערביים של הר חברון, בידי חיילים מחטיבה 8, לאחר הקרב על משטרת בית ג'וברין במסגרת מבצע "יואב", 27 באוקטובר 1948.

כשנודע הדבר לאלתרמן, הוא כתב את השיר "על זאת", שפורסם ב-19 בנובמבר.

חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה –

נַעַר עַז וְחָמוּשׁ… נַעַר-כְּפִיר!

וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר

אִישׁ זָקֵן וְאִשָּה

נִלְחֲצוּ מִפָּנַיו אֶל הַקִּיר.

וְהַנַּעַר חִיֵּךְ בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:

"אֲנָסֶּה הַמִּקְלַע"… וְנִסָּה!

רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו…

וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.

בהמשך השיר ביקר אלתרמן את הניסיונות להשתיק את האירוע, להמעיט מחומרתו, או להסביר שבסערת המלחמה ניתן להבינו. הוא יצא נגד הדיבור על "מקרים עדינים" (המירכאות במקור) והגדיר אותם ישירות: "אשר שמם, במקרה, רציחה". את הטענה שמדובר בסך הכל במקרה פרטי, הוא דחה, אם "איננו חובשו בצינוק".

וכאן בא משפט המחץ:

כִּי חוֹגְרֵי כְּלֵי לוֹחֵם, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם,

מִי בְּפֹעַל

וּמִי בִּטְפִיחַת הַסְכָּמָה,

נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם",

לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה.

ההבדל בין קריאתו-זעקתו של אלתרמן לעיסוק האובססיבי של אדם רז ו"הארץ", הוא שאלתרמן לא ניתק את הטקסט מן הקונטקסט. חשיבות השיר של אלתרמן, היא בקונטקסט של מכלול כתביו בכלל ובמלחמת השחרור בפרט. מדוע העניק אלתרמן לשיר את השם "על זאת"?

זֶה צִלּוּם מִקְרָבוֹת-הַחֵרוּת, יַקִּירִים.

יֵשׁ עַזִּים עוֹד יוֹתֵר. אֵין זֶה סוֹד.

מִלְחַמְתֵּנוּ תּוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים…

טוֹב! יוּשַׁר לָהּ, אִם כֵּן, גַּם עַל זֹאת!

נקודת המוצא של אלתרמן היא האמונה היוקדת והחד משמעית בצדקת הדרך הציונית. הקרבות, גם אלה שבהם נעשה פשע המלחמה, הם קרבות חירות; הקרב שאין צודק ממנו על חירות האומה היהודית. המלחמה היא מלחמתנו. אלתרמן ראה את תפקידו כמשורר לאומי, לבטא בשירה את האפוס הגדול של המלחמה. ואכן, אין מי שעשה זאת כמוהו, הן בשירי "הטור השביעי", ובמיוחד באפופיאה הגדולה של מלחמת תש"ח, ספרו "עיר היונה".

מתוך אותה נקודת מוצא, מתוך הכרת הצדק וההכרח במלחמות ישראל, ודווקא מתוך אותה הכרה, הוא תובע מצה"ל וחייליו לשמור על מוסר הלחימה ועל ערכי טוהר הנשק. אלתרמן לא כתב את הדברים מתוך אובססיה של הצגת צה"ל כצבא בלתי מוסרי כדי לגרום לדה-לגיטימציה למדינת ישראל ולצבאה, אלא כציוני פטריוט, המאמין שלצד תרומתו הרוחנית והתרבותית למלחמה, בשירה היוצרת מוטיבציה בקרב החיילים ומעניקה להם רוח גבית, תפקידו לצאת חוצץ גם נגד מעשים כאלה.

וּמִלְחֶמֶת הָעָם, שֶׁעָמְדָה לִבְלִי חַת

מוּל שִׁבְעַת הַגְּיָסוֹת

שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח,

לֹא תֵּחַת גַּם מִפְּנֵי "אַל תַּגִּידוּ בְגַת"…

הִיא אֵינָהּ פַּחְדָנִית כְּדֵי-כָּךְ!

סדרת הכתבות של אדם רז מתעלמת מן הקונטקסט ומעוותת את המציאות, כי היא מציגה מציאות של מדינה שקמה על בסיס פשעי מלחמה ולכן היא מדינה פושעת. הוא מביא את פרוטוקולי הממשלה כדי להוכיח שהיו פשעי מלחמה. אבל הפרוטוקולים מוכיחים בעיקר איזה זעזוע עוררו אותם פשעים בממשלה.

אדם רז כותב שאז "נטמעה בצבא תרבות ארגונית שמקלה בהרג פלשתינאים בנסיבות מבצעיות". באמת? הרי מקרה אלאור אזריה, שהוא ללא ספק הרבה פחות חמור מהמקרים שמתוארים בכתבה, מוכיח את ההיפך. וכאשר רז מספר על שמואל להיס, חייל שביצע פשעי מלחמה ואף נשפט והורשע, הוא מזכיר שכעבור שלושים שנה הוא נבחר למנכ"ל הסוכנות היהודית ו"הגה את יום ירושלים, שמצוין מאז מדי שנה". מה הקשר? הקשר הוא דמגוגי, הרצון לקשר את יום ירושלים עם פשעי מלחמה.

אני מציע נקודת מבט אחרת. צה"ל הוקם כצבא יחפנים לא מאורגן ולא מסודר תוך כדי המלחמה. עוד לא היו בו הנורמות והמשמעת של צבא, שהתבססו בהדרגה. האם היום יתכנו פשעים כאלה? ודאי שלא. מה שמעמיד באור מגוחך את הסיסמה "אקיבוש משכיט". לא זו בלבד שצה"ל היום מוסרי לאין ערוך יותר מצה"ל של מלחמת השחרור, הוא הרבה יותר מוסרי גם מצה"ל של מלחמת ששת הימים. באותם שנים שאקיבוש אמור היה להשחית, נורמות מוסר הלחימה וטוהר הנשק התחדדו מאוד.

פשעי המלחמה שהיו בתש"ח החרידו את הנהגת המדינה. ביטא זאת בזעזוע יו"ר הכנסת הראשון יוסף שפרינצק: "הננו ככל הגויים". הוא טעה. צה"ל התבסס ונבנה על נורמות ייחודיות. צה"ל הוא אכן הצבא המוסרי ביותר בעולם, המקפיד יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה של המלחמות על ערכי מוסר לחימה.

* השורשים היהודיים על ראש שמחתנו – במוסף הארץ התפרסם מאמר יפה וממצה של דן הנדל על עין קשתות – שימור בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטיר ומרכז המבקרים, תחת הכותרת "האם מרכז המבקרים החדש מאפיל על בית הכנסת העתיק ששוחזר בגולן?". הנדל מיטיב להציג את המחלוקת עם המשמרים המחמירים שאינם אוהבים את מרכז המבקרים, אך אני מסכים עם המסקנה שלו, שמרכז המבקרים שמשתלב היטב בנוף כלל אינו מאפיל על השימור אלא אף משרת אותו.

משפט אחד במאמר הפריע לי: "הכל עטוף בסיפור הנוכחות היהודית ההמשכית של אלפי השנים ברמה, בעוד שהאוכלוסיה הנוצרית הגדולה של התקופה הביזנטית נעלמת באורח פלא מהסיפור, מה שחושף ככל הנראה טפח מהפוליטיקה שהובילה את משרד ראש הממשלה לתמוך כלכלית בפרויקט". האם מרכז מבקרים של בית כנסת עתיק ששוקם ושל כפר יהודי עתיק, שבדין שם את הדגש על אלפי שנות התיישבות יהודית בגולן, "מעלים באורח פלא את האוכלוסיה הנוצרית"? הוא אינו מעלים כלום. הוא פשוט מספר את הסיפור היהודי. אך טבעי שכאשר אנו מחדשים את ההתיישבות היהודית בגולן נרצה להבליט את החיבור שלנו לאבותינו שישבו כאן וקדמו לנו, ואת העובדה שאנו מחיים אזור עמוס בהיסטוריה יהודית; שאנו יושבים היכן שישבו אבותינו, מתהלכים בדרכים שבהן הם הלכו ומדברים בשפתם. כך בקצרין העתיקה, כך בגמלא, כך בדיר-עזיז ובאתרים נוספים וכך גם בעין קשתות. אף אחד לא מתכחש להיסטוריה הנוצרית שהייתה אף היא במקום. האם לא מחיים ומשחזרים כבר לאורך שנים רבות את העיר סוסיתא, שעיקר ההיסטוריה שלה נוצרית ועיקר הממצאים בה הם נוצריים, אם כי גם בה היו פרקים יהודיים? האם לא טופח אתר גלגל רפאים – רוג'ום אל-הירי, שהוא אתר פגני, שקדם ליהדות ולנצרות? האם שביל הגולן אינו עובר בו? האם אין שחזור שלו במוזיאון עתיקות הגולן? יחד עם זאת, בראש ובראשונה אנו מעלים על ראש שמחתנו את השורשים שלנו, את המורשת שלנו, המורשת היהודית של הגולן.

שוק הבשר – אירוח תחרות "מיס יוניברס" באילת, אינו מעורר בי שמץ של גאווה פטריוטית. להיפך. זהו שוק בשר שמשפיל לא רק את המשתתפות בו אלא את הנשים כולן. התחרויות הללו הן הטרדה מינית רבתי.

אולי היה לכך מקום בנורמות של לפני 50 ו-60 שנה, וגם על כך אפשר לחלוק. אולם התקדמנו מאז, מקומה של האישה היום הוא הרבה מעבר לשוק הבשר הזה, והגיע הזמן להשליך את התחרויות הללו לפח האשפה של ההיסטוריה.

מצדדי התחרות מצדיקים אותה בהזדמנות להחיות את התיירות לאילת, שספגה מכה קשה כל כך בקורונה. איני מזלזל בטיעון הזה. אני יכול להבין טיעון שכיוון שהתחרות בלאו הכי מתקיימת, עדיף שנרוויח מקיומה בכך שנארח אותה ונמנף אותה לקידום התיירות לישראל בכלל ולאילת בפרט. ואף על פי כן, אני מתנגד, כי זו תחרות לא מוסרית. לא זו הדרך שבה עלינו לשווק את מדינת ישראל ואת התיירות בה.

* השר שולמית – שולמית אלוני כיהנה כשרה בלי תיק בממשלתו הראשונה של רבין. היא כיהנה תקופה קצרה בת ארבעה חודשים, מיוני עד אוקטובר 1974. היא התפטרה באוקטובר בשל התנגדותה לצירוף המפד"ל לקואליציה.

בקדנציה הקצרה הזאת אלוני התעקשה להיקרא "שר"  ולא "שרה", מטעמים פמיניסטיים. היא טענה שהיא שר בדיוק כמו כל שר אחר בממשלה. זו טענה מוזרה, כי העברית מעניקה צורות נקבה לתפקידים השונים: מלכה, נשיאה, נביאה, שופטת, קצינה, יושבת-ראש וכך גם שרה. דווקא הדרישה להיקרא שר נראית לי כמבטאת פחיתות של האישה, כאילו שר הוא תפקיד של גברים וכשאישה מכהנת בממשלה (היא הייתה השרה היחידה) היא שר ממין נקבה.

כאשר חזרה אלוני לממשלה, ב-1992, היא נקראה שרה ומן ההתעקשות 18 שנה קודם לא נותרה אלא אנקדוטה.

בניגוד למלכה, נשיאה וכו' הביטוי "ראשת הממשלה" זר לעברית, מנוגד להגיונהּ והוא צורם ומכוער. אין שום דבר פמיניסטי בהרס השפה העברית. המילה "ראש" היא זכר כמו לב, עורף, גב ועכוז ובניגוד לעין, אוזן, יד, רגל, בטן, ברך וכתף שהן בנקבה. אין דבר כזה "ראשה". ראש הממשלה הוא העומד או היא העומדת בראש הממשלה. גולדה מאיר הייתה ראש ממשלת ישראל. שום דבר לא נגרע מכבודה ומסמכותה בכך שלא קראו לה "ראשה". חבל שהאקדמיה ללשון עברית נתנה ידה לעיוות הזה.

* השֵׁבנה – במשרד החינוך ובאוניברסיטאות הוחלט להפנות את השאלות בבחינות בלשון רבים, כדי שלא תהיה הטיה מגדרית. כלומר, במקום "השב" ייכתב "השיבו" וכו'. בעיניי זה בסדר גמור. כל עוד אין את כל העיוותים של אתם.ן או "אתם ואתן", אין בכך כל בעיה, ואם זה יהיה נוח ונעים לנבחנות, הרי זה מבורך.

רק שלא תחל דרישה ל"השיבו והשבנה".

          * ביד הלשון

קיר הברזל – בטקס לציון השלמת המכשול הקרקעי ברצועת עזה אמר הרמטכ"ל אביב כוכבי שהמכשול הוא חלק מקיר הברזל של ישראל.

"קיר הברזל" הוא תפיסה מדינית ביטחונית של זאב ז'בוטינסקי, מנהיג הזרם הרוויזיוניסטי בציונות, שאותה הציג ב-1925 במאמר בעיתון הציוני ברוסית "ראזסווייט", שכותרתו "על קיר הברזל (אנחנו והערבים)". במאמר זה הכיר ז'בוטינסקי בתנועה הלאומית הערבית והתייחס אליה בכבוד, ומתוך הכבוד הזה אמר שאין סיכוי שבעתיד הנראה לעין היא תשלים עם השאיפה הציונית להשגת רוב יהודי בארץ ישראל ולהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. לכן, אין סיכוי בעתיד הנראה לעין להסכם כלשהו אתם. הסכם שלום עתידי מותנה בכך שהערבים יבינו שאין כל דרך לנצח אותנו באלימות ובמלחמות. לשם כך, יש לבצר קיר ברזל שיגן על המפעל הציוני מפני המתנכלים לו ולבצר ולחזק אותו, עד שהערבים יתייאשו מהסיכוי לגבור עלינו.

במסה על קיר הברזל, שכתב אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן רפאל, יו"ר סוכנות החלל הישראלית, הוא הוכיח שבן-גוריון אימץ את תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי והשתית עליה את תורת הביטחון של מדינת ישראל. אני נוטה להסכים אתו.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s