ועידה פארווע

ביום שני נערכה במלון "גליליון" הוועידה השישית של התנועה הקיבוצית. השתתפתי בה כציר מטעם אורטל. כקיבוץ המונה מעל 100 חברים אנו זכאים לשני צירים, והעובדה שלא היה ציר שני, מעידה על רמת העניין של החברים ובעלי התפקידים באורטל בנעשה בתנועה הקיבוצית. המצב בקיבוצים אחרים אינו טוב יותר. יש קיבוצים שלא שלחו אף ציר אחד. האמת היא שגם התנועה לא עשתה כמעט דבר כדי ליצור עניין בקיבוצים ובתקשורת הקיבוצית לקראת הוועידה. איני משווה לימים שבהם חברי הקיבוץ חיכו בשער הקיבוץ לציר שיבוא ויספר להם מה היה בוועידה. אני מדבר אפילו בהשוואה לוועידה החמישית, שנערכה לפני ארבע שנים, ובין השאר חגגה יובל להתיישבות בגולן. אז היא נמשכה יומיים, משכה קהל רב מאוד וקדם לה מסע התעוררות גדול בקיבוצים.

הפעם הוועידה נקבעה כסרח עודף לכנס הנהגות הקיבוצים השמיני, שהחל ב"גליליון" ביום שני אחה"צ, ונמשך שלושה ימים. הוועידה הוצמדה אליו ונמשכה פחות משש שעות. יש לציין שכנס ההנהגות, הנערך בכל שנה (ירון השתתף בו מטעם אורטל) הוא אירוע יוקרתי ונוצץ. איני יוצא כנגדו, חלילה. פעמיים הוזמנתי להרצות בו והתרשמתי מאוד. הוא חשוב כי הוא מחבר את התנועה להנהגות הקיבוצים ויוצר תקשורת בין הנהגות הקיבוצים השונים. למעשה, הוא הוועידה האמתית של התנועה. אבל הוא דומה יותר לוועידות כמו "ועידת ידיעות אחרונות". הוא יוקרתי, מעניין, נואמים בו אח"מים, אבל אין לו שום סמכות לקבל החלטות. הוועידה, לעומת זאת, היא המוסד הדמוקרטי העליון של התנועה. התקנון מחייב כינוס ועידה בכל ארבע שנים, והתרשמתי שהיא נועדה במידה רבה לסמן V.

****

היה לי חשוב להשתתף בוועידה, מתוך רצון להשפיע, בתקווה שתהיה זו ועידה שתצא ממנה בשורה; בשורה לקיבוצים ולחברה הישראלית. הבשורה שקיוויתי לה, היא החלטה שהתנועה חוזרת להקים קיבוצים חדשים.

מאז שנות השמונים המוקדמות, התנועה הקיבוצית לא הקימה ולו קיבוץ אחד. מה טעם קיומה של תנועת התיישבות, אם אינה מיישבת? זהו ביטוי לניוון. אפשר להבין את אי הקמת קיבוצים חדשים בשנות המשבר הקשות של התנועה הקיבוצית. אז הייתה זו באמת משימה כבדה מנשוא. אולם היום, כאשר הנהגת התנועה מתהדרת במצב כלכלי, חברתי ודמוגרפי הטוב ביותר בתולדות התנועה, מתבקש שתקים קיבוצים חדשים.

בביקורו הראשון באורטל של מטה התנועה לאחר בחירתו של ניר מאיר לקדנציה הראשונה שלו כמזכ"ל התק"צ, העליתי את הנושא. ניר מאיר השיב נחרצות, במילים שאינן משתמעות לשני פנים, שהקמת יישובים חדשים אינה משימה לאומית היום ולכן התנועה לא תעסוק בכך. מאז שוחחתי אתו על כך פעמים אחדות. בביקור תנחומים שלו כשישבתי שבעה על אבי, שוחחנו על כך ארוכות. הוא סיפר לי על הטראומה שלו כמי שליווה את הניסיון הכושל של הקמת קיבוץ הר-עמשא. אז הוא הבין שהמדינה אינה רוצה להקים יישובים חדשים.

בוועידת הגולן, לפני שבועות אחדים, הצהיר ראש הממשלה נפתלי בנט על תכנית לאומית לפיתוח הגולן, ובין השאר על הקמת שני יישובים חדשים בגולן. באותה ועידה הצהירה שרת הפנים איילת שקד על התכנית להקמת עשרה יישובים חדשים בנגב. בו ביום כתבתי לו: "ניר, שלום! הממשלה מקדמת הקמת עשרה יישובים חדשים בנגב ושניים בגולן. זאת ההזדמנות שלנו, כתנועת התיישבות, לחזור למרכז העשיה הלאומית בתחום ההתיישבות. להקים לפחות קיבוץ אחד".

לא קיבלתי כל מענה. כעבור כשבועיים התקשר אליי ניר, וסיפר לי על החלטת מזכירות התנועה להצטרף למהלך ולהקים קיבוצים חדשים. הוא אף אמר לי שהמסרון שלי הניע את המהלך. לאחר מכן קראתי שהייתה מחלוקת במזכירות התנועה, אך הרוב הכריע בעד ההחלטה הזאת.

שמחתי מאוד. בהצעות ההחלטה לוועידה לא הופיע נושא ההתיישבות החדשה, אך הן נוסחו ונשלחו עוד לפני החלטת המזכירות. המטרה שלי בוועידה הייתה להביא לקבלת החלטה כזאת. קיוויתי שתהיה זו ועידת מפנה, שבה תחזור התנועה, לאחר שלושה עשורים וחצי, לייעודה.

****

בדברי הפתיחה של ניר מאיר, הוא לא הזכיר במילה את הנושא של הקמת קיבוצים חדשים, לאכזבתי.

הצעות ההחלטה נדונו בחוגי דיון. בחוג שבו השתתפתי הצעתי את הסעיף הזה: "התנועה הקיבוצית מברכת על כוונת הממשלה להקים יישובים חדשים בנגב ובגולן. התנועה הקיבוצית, כתנועת התיישבות, תיקח חלק משמעותי בתנופת ההתיישבות החדשה". לשמחתי, כל החוג שלי אימץ את ההחלטה, והיא הגיעה לוועדת הניסוח כהצעת החוק כולו. בהפסקת הצהרים, נודע לי שלפחות בעוד שלושה חוגים עלתה הצעה דומה, והחוג קיבל אותה.

כאשר יו"ר ועדת הניסוח מוקי צור הציג בפני מליאת הוועידה את הצעות ההחלטה הסופיות, היו בהן חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שנושא הקמת קיבוצים חדשים נכנס אליהן. החדשות הרעות הן, שהנוסח היה שהתנועה "תבחן הקמת קיבוצים חדשים". נו, תבחן. אין התחייבות. אפילו לא "תשאף". תבחן. החלטה פארווע.

הצבעתי בעד. מה יכולתי לעשות? להצביע נגד? הרי בסך הכל הסכמתי עם כל מה שכתוב בסעיף ואפילו הצלחתי להכניס לתוכו את נושא ההתיישבות הצעירה.

****

האמת היא שהצבעתי בעד כל הסעיפים. וכך נהגו כולם. כל סעיף התקבל כמעט פה אחד, עם מתנגד או שניים ונמנע או שניים. זאת, כיוון שהכל היה פארווע. שום אמירה משמעותית, שעלולה לעורר מחלוקת. אמירות כלליות, שאין סיבה להתנגד להן, אך אין בהן בשורה.

אציג דוגמה שהפריעה לי. בהצעה המקורית שעלתה לוועידה הופיע המשפט: "התנועה הקיבוצית רואה בקיבוציה נדבך מרכזי וחיוני בפיתוח ובחיזוק קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית החותרת לשלום ולצדק חברתי". בנוסח הסופית, נעלמה המילה "ציונית" מהגדרת המדינה ועברה ל"התנועה הקיבוצית, כתנועה ציונית". כמובן שאני אוהב את הניסוח המגדיר את התנועה הקיבוצית כתנועה ציונית. אך למה הוסרה המילה ציונית מהגדרת המדינה?

אילו מלכתחילה היה נכתב "מדינה יהודית ודמוקרטית" זה היה בסדר גמור, ולא הייתה מפריעה לי היעדרה של ההגדרה "ציונית". מה שהפריע לי, זו העובדה שמשזו הייתה ההגדרה, היא כל כך הפריעה לאנשים והם פעלו באופן אקטיבי להסרתה. למה? מה מפריע להם בכך שהמדינה תוגדר כציונית? הרי הם לא סתם קפצו. כאשר הוצג הנוסח במליאה, שאלתי מדוע הוצאה המילה "מדינה ציונית" וקיבלתי תשובה שהיא מיותרת והוחלט להסתפק בהגדרה המופיעה במגילת העצמאות. אלא שבמגילת העצמאות נכתב "מדינה יהודית" והמילה דמוקרטיה כלל אינה מופיעה בה. כפי שנכון להוסיף "דמוקרטית", למה לא נכון להוסיף "ציונית"? אבל למישהו המילה מדינה ציונית הפריעה מאוד, והוא טרח להעלות את הנושא לחוג הדיון, וחוג הדיון אימץ את עמדתו, וועדת הניסוח קיבלה את הצעת החוג והזיזה את ה"ציונית" להגדרת התנועה. פארווע. העיקר לא להרגיז אף אחד. שניתן יהיה להציג אחדות. ואכן, אחרי ההצבעה הנפרדת על כל סעיף הייתה הצבעה כללית על ההצעה כולה והיא התקבלה פה אחד. התאפקתי לא להיות הילד הרע ולהתנגד או להימנע. אבל האמת היא שהנוסח היה כזה שאפילו אין טעם להתנגד לו.

****

אף על פי כן, אסיים בנימה אופטימית. שאלתי את ניר מאיר מדוע לא הזכיר בנאומו את הקמת הקיבוצים החדשים. הוא השיב לי שבנושא כזה מה שחשוב הוא לא מילים אלא מעשים.

אם כך, בשביל מה לקיים ועידה? הרי ועידה היא מילים. מילים שנועדו להניע תכנית פעולה. או כמאמר חז"ל, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".

ובכל זאת, בהיותי אופטימיסט חשוך מרפא, אני נתלה בדבריו של ניר. הנה, הוא מעוניין בהקמת קיבוצים, המזכירות החליטה על הקמת קיבוצים, הוועידה החליטה שהתנועה תבחן – אני מקווה שהבחינה תניב פרי בדמות קיבוצים חדשים.

* מידף – עלון קיבוץ אורטל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s