צרור הערות 3.11.21

* הציונות והמאבק בהתחממות הגלובלית – אהבתי את נאומו של בנט בוועידת גלזגו. "אנו יודעים שההיסטוריה תשפוט את תגובת הדור שלנו לאיום הזה – לא לפי מידת השאפתנות שלנו, אלא לפי הצעדים המעשיים שאנו נוקטים. לאחרונה התחלנו ליישם את 'תכנית 100 השלבים' שלנו, מה שאומר שאנו עושים כיום יותר לקידום אנרגיה נקייה ולהפחתת פליטת גזי חממה, מאשר בכל זמן אחר בהיסטוריה של ארצנו. לראשונה, ישראל מתחייבת לצמצם את פליטת גזי החממה ל-0 עד שנת 2050 ואנו נפסיק בהדרגה את השימוש בפחם עד שנת 2025… בואו נודה על האמת – ישראל היא מדינה קטנה. אנחנו מהווים פחות משליש מגודלה של סקוטלנד. טביעת הרגל הפחמנית שלנו אולי קטנה, אבל ההשפעה שלנו על שינויי האקלים – יכולה להיות אדירה. אם בכוונתנו להשפיע באמת, עלינו להזיז את המחט, לתרום את מקור האנרגיה היקר ביותר של ישראל: האנרגיה והמוח של אנשינו. זה מה שמזין את החדשנות ואת כושר ההמצאה שלנו, זה המקום שבו ישראל יכולה לעשות שינוי אמתי".

וכאשר הוועידה עוסקת באסון כריתת היערות, טוב היה אילו בנט הזכיר את העובדה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה מדי שנה ניטעים יותר ויותר עצים, בזכות היערנות של קק"ל. כן, הגשמת הציונות משתלבת עם המאבק בהתחממות הגלובלית ואהבת ארץ ישראל משתלבת עם המחויבות לכדור הארץ כולו. אפשר היה גם להזכיר ששעה שאנו נוטעים, האויב מצית יערות, ובכך גם עוקר נטוע וגם מזהם את האוויר בעשן השריפות.

* כך נציל את כדור הארץ – כל הוועידה בגלזגו היא בזבוז זמן אחד גדול. מחפשים את המטבע מתחת לפנס ועוסקים בהבלים כמו פליטת גזי חממה, כריתת יערות הגשם ועוד מיני זוטי זוטות למיניהן, שאין באמת קשר אמתי בינן לבין התחממות כדור הארץ. הרי הגורם להתחממות כדור הארץ אחר לגמרי וניתן לפתור אותו בקלי קלות, אם רק נפסיק לעצום את העיניים. אמר אותו בוועידה בבירור ראש ממשלת הרש"פ מוחמד אשתייה, בנאומו בוועידה:  "הכיבוש הישראלי הוא המחסום העיקרי למעבר לעתיד בר־קיימא". הבנתם? הגורם להתחממות הגלובלית הוא אקיבוש. כל שדרוש הוא להסיר את הבעיה הזאת וכך נציל את כדור הארץ. ולשם כך אין צורך להמתין עד 2050.

אז מה הקשר בין אקיבוש להתחממות הגלובלית? ע"ע המגפה השחורה.

* הקוזה-נוסטרה מכריזה – פסק זמן היתולי. הרשות הטרוריסטית – הרש"פ, בהנהגת ארגון הטרור פת"ח, הכריזה על הארגונים "רגבים" ו-NGO MONITOR כארגוני טרור.

זה כמו שהקוזה-נוסטרה יכריז על משטרת איטליה כעל ארגון פשע.

* מיליציה להגנה על המחבלים – בשנות אוסלו העליזות נרצחו כ-1,500 ישראלים בידי מחבלים שחדרו משטחי הרש"פ וטבחו ללא רחם בישראלים במסעדות, באוטובוסים, בקניונים ובדיסקוטקים. החיים בישראל היו לסיוט. ידי צה"ל היו כבולות, כי הטרור יצא משטח של ישות "ידידותית", שאנו חתומים אתה על הסכמים. מבצע "חומת מגן" שינה את המציאות באופן דרמטי. הוא השמיד את תשתיות הטרור. אבל הדבר החשוב ביותר במבצע, הוא החזרת חופש הפעולה של צה"ל ושב"כ בשטחי הרש"פ. כך התשתיות לא השתקמו. צה"ל מגיע אל המחבלים לפני שהם מגיעים לריכוזי האוכלוסיה הישראלית. כוחות צה"ל מגיעים אל המחבל במיטתו לפני שהוא מגיע למסעדה בירושלים ומפוצץ את עצמו ועוד 20 ישראלים. מאות פיגועים רצחניים מסוכלים מידי שנה. אלמלא סיכולם, בעשרים השנים האחרונות היו ממשיכים להירצח מדי שנה מאות ישראלים.

כאשר גורמי שמאל רדיקלי אנטי ישראלים מתבכיינים על קלגסי צבא אקיבוש שחוטפים ילדים ממיטותיהם – הם למעשה מלינים על כך שאנו מסכלים פיגועים ומצילים חיי ישראלים. ובחודשים האחרונים הגורמים האלה מעצימים את זעמם, כיוון שכעת גם מרצ שותפה לפשע הנורא של חטיפת הילדים.

גדעון לוי קורא לעבור מדיבורים למעשים ולהקים מיליציות ישראליות להגנה על הטרור ועל המחבלים מפני האויב הנורא – צה"ל. "מול החטיפות הליליות של פלסטינים מבתיהם בידי חיילי צה"ל היה צריך לקום כוח מתעד — גדול וחזק יותר מ'בצלם', שעושה ככל יכולתו אך אין בו די. דמיינו את החיילים שפולשים בכל לילה לחדרי השינה של הילדים — וישראלים נחושים מחכים שם ובידיהם מצלמות".

* הכרה בטבח – נשיא המדינה יצחק הרצוג השתתף בטקס האזכרה לנרצחי הטבח בכפר קאסם והתנצל בשם מדינת ישראל. כך עשה גם הנשיא ריבלין. הנשיא פרס לא השתתף באזכרה, אך ערך ביקור ממלכתי בכפר, עלה למצבה ונשא דברים לזכר הנטבחים.

ועדיין אנו שומעים את טענת הכזב של הפוליטיקאים הערבים על כך שישראל "לא הכירה בטבח" ו"מכחישה את הטבח" ומכאן הקריאות והצעות החוק להכרה בטבח.

ישראל הכירה בטבח כבר לפני 65 שנים, זמן קצר לאחר המאורע. הכנסת התכנסה לישיבת אבל מיוחדת. ראש הממשלה בן גוריון ויו"ר הכנסת שפרינצק נשאו דברים נרגשים וחד-משמעיים בגנות הטבח. הכנסת קמה לדקה דומיה לזכר הנספים. ממשלת ישראל שילמה פיצויים למשפחות הנרצחים. תלמידי ישראל לומדים על הטבח ועל "פקודה בלתי חוקית בעליל", כפי שהוגדרה בעקבות הטבח.

מה יקרה אם הכנסת תקבל את הצעת החוק של הרשימה המשותפת הקוראת להכרה ישראלית בטבח? גם אז הם ימשיכו לטעון שישראל לא הכירה בטבח. על סמך מה אני קובע זאת? על סמך העובדה שהם טוענים זאת היום, למרות שהם יודעים שזהו שקר.

* בשורה לחברה ולמשק – העלאת שכר המינימום היא צודקת וחשובה מבחינה אנושית וחברתית, ולא פחות מכך חכמה ונכונה מבחינה כלכלית. אין דבר יקר יותר מהעוני והשלכותיו. בכל הפעמים ששכר המינימום עלה איימו עלינו בתרחישי אימה על התמוטטות כלכלית, ותמיד קרה ההיפך הגמור.

עסקת החבילה המסתמנת בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים ובמרכזה העלאת שכר המינימום היא בשורה חשובה למשק ולחברה.

* תעמולת הזוועה של קנאי הכת – שר הבריאות ניצן הורוביץ ביקר בברלין, והעלה רשומה מרגשת על תחושותיו במקום שבו "על כל צעד על האדמה הזאת, בכל מבט אל חלונות הבתים, אי אפשר שלא לחשוב על הזוועות שיצאו מכאן" ודיבר בגאווה על מדינת ישראל שקלטה את ניצולי השואה ובהם הוריו.

להלן לקט קטן מתגובות קנאי כת סרבני החיסון, שיש בקנאותם יותר מקורטוב של הכחשת השואה: "אתה באמת עיוור ניצן? או שאתה רק עושה את עצמך? איך אתה לא מתבייש לא לעסוק בטרגדיה האמתית שאתה שותף ליצירתה? לשואה נוספת שאתה שותף פעיל ליצירתה? בוש לך והיכלם‼️"

"ובאותה נשימה אתה נוהג על פי מורשת מנגלה. פואטיקה".

"זה התחיל כשקראו ליהודים 'מפיצי מחלות' ולא נתנו להם להיכנס לבתי עסק. נשמע מוכר?"

"גם בשואה הקודמת זה התחיל בצעדים של הדרה והפרדה… הרצח ההמוני הגיע בהמשך…

ואלו שנפגעים וחלקם מתים מתופעות הלוואי (נכון יותר לכנות אותם 'תופעות המטרה המוכוונות של הפושעים'), האם אלו לא קורבנות?"

"תמונה מביישת. מעוררת חלחלה. גם כאן העריץ ללא מסכה והעבד עם. גם כאן מעז להשתמש במילה דמוקרטיה תוך כפיית הליכים רפואיים באזרחים. אין לך גבול לבושה.

אבי בן ה 94 שורד שואה, לא יסלח לך על עוונותיך. וזמנו כאן קצר עד מאד. מוכנה להגיש לך בעצמי סולם לרדת ממגדל השן המנותק שבנית לעצמך. תתבייש".

"אתה מנצח פה ומוביל שואה מודרנית. הפכתם את ישראל למדינה לא דמוקרטית בה חוקי זכויות האדם בטלות ומבוטלות. בושה לממשלה. בושה לך באופן אישי, מר הורוביץ".

"ולא לשכוח ללמוד מההיסטוריה: קיום אפליה במרחב הציבורי בין אזרחים סוג א' 'העליונים' לבין סוג ב' 'השונים והמזיקים' היא רעה ונגמרה באסון. שלילת זכויות פרקסלאנס מתרחשת היום, אסור לשכוח לאן זה כבר הגיע בעבר".

"גרמניה של פעם = ישראל של היום!!"

"אמר זה שכופה חיסונים ותו ירוק לעבדים".

"איזו דמוקרטיה. על מה אתה מדבר? חוק הסמכויות הוא בדיוק החוק של גרמניה הנאצית. וכפיית חיסונים, מסכות ובדיקות זה לא אונס? איזה דמוקרטיה?"

"איך כתבת, ניצן הורוביץ, 'אי אפשר שלא לחשוב על הזוועות שיצאו מכאן'? אפשר. ועוד איך אפשר. אתה ההוכחה החיה לכך שאפשר גם אפשר שלא לחשוב, לא ללמוד, לא להבין, לא להסיק מסקנות. אם היית חושב באמת, לא היית מצביע בעד הארכה נוספת של חוק הסמכויות הפאשיסטי ולא מנהל את מדיניות האפרטהייד הדיקטטורית שאתה וחבריך מקיימים פה ביד רמה במדינת ישראל. תתבייש לך, ניצן הורוביץ. מה שאתה עושה בימים אלה בברלין נקרא לרקוד על דם הקורבנות. לרקוד ולנכס לעצמך את תחושת הקורבנות. לא מאמינים לך‼️"

וכן הלאה, וכן הלאה וכן הלאה. זה ממש מקבץ זעיר מתגובות הנאצה האלימות הללו של קנאי הכת. והבאתי יותר מדוגמית אחת או שתיים, כי חשוב להבין שזה לא איזה מטורלל הזוי או שניים, איזה עשב שוטה, אלא כת לא קטנה ומסוכנת, שמנצלת את הרשתות החברתיות להפצת הרעל שלה.

גם אני כתבתי תגובה לרשומה: "כל הכבוד לך, ניצן הורוביץ, על כך שאתה פועל למען בריאות הציבור. אני מקווה שאתה מספיק חזק כדי לא לתת לקנאי כת מכחישי הקורונה וסרבני החיסונים המסוכנת, שכפי שניתן להיווכח כאן היא גם מכחישת שואה, להסיט אותך מהמטרה העליונה של מיגור המגפה".

* דמו הותר – נסעתי השבוע למרכז. על כל המחלפים בכניסה לת"א הופיעו כרזות ביביסטיות, שעליהן תמונות של בנט ומנסור עבאס וכתובת נוטפת דם: "תקציב עם דם על הידיים".

זאת הסתה, במובן הברור ביותר של המושג הסתה. כאשר נתניהו מסרב להשלים עם העובדה שאינו ראש הממשלה, מסית נגד הממשלה החוקית והעומד בראשה, יוצר להם דה-לגיטימציה, האספסוף שנשמע למרותו מתנפל על עידית סילמן בצווחות "בוגדת בוגדת" (כיוון שהמדינה זה נתניהו, מי שנותנת יד לממשלה שאדם אחר עומד בראשה היא כמובן בוגדת), תולה את כרזות ההסתה הללו ומי יודע לאן עוד ידרדר אותנו הביביזם.

אם ראש החטיבה הלא יהודית בשב"כ לא רוצה לפרסם בעוד 26 שנים ספר ששמו "דמו הותר", על השב"כ לעשות משהו עכשיו, לפני שיהיה מאוחר.

* שלולית מעופשת – הפגנת הדה-לגיטימציה לממשלה החוקית של ישראל, הייתה הפגנה מתועבת. הפגנה שבה הליכודניקים והחלאה הכהניסטית מתבשלים באותו מרק, היא זוועה. בגין ושמיר מתהפכים בקברם למראה מעורר הבחילה הזה.

מיהו הקרעי הזה, האפס הזה, הנבל המנוול הזה, שיכנה את הממשלה אנטי-ציונית ואנטי-יהודית? מיהו? מה הוא מבין בציונות? הכלומניק הזה, כמו כל חבריו, היה מצביע בחדווה בעד ממשלת נתניהו-עבאס, אילו נתניהו היה מצליח להקים אותה, יחד עם כל חבריו הוא היה מריע לו. איש צבוע ודוחה.

הליכוד הייתה מפלגה ממלכתית, ציונית. מה שנשאר ממנה היא שלולית ביביסטית מעופשת.

* זכות היסטורית – בצלאל סמוטריץ' הוא גזען, לאומן, הומופוב, קנאי דתי, על הרצף הכהניסטי. אבל לעולם תעמוד לו זכותו הגדולה, שהוא האיש, הוא ולא אחר, שבזכותו נתניהו כבר אינו ראש הממשלה. הייתה לנתניהו קואליציה שכללה את הליכוד, ימינה (כולל שיקלי), יהדות התורה, ש"ס, רע"ם ואפילו "נועם", שהיא חלק מסיעת הציונות הדתית. מי שהכשיל זאת היה סמוטריץ'. לפני הבחירות נתניהו הוקלט בסתר מתרברב ש"בצלאל מצביע כמו שאני אומר לו", והוא באמת האמין בכך. אבל סמוטריץ' הבריז לו, הכשיל את הממשלה. והשאר – היסטוריה.

* כתוב במפורש – בדיחה שאני מכיר מחבריי הדתיים: איך יודעים שאברהם אבינו חבש כיפה? הרי כתוב במפורש: "וילך אברהם". נו, וכי יעלה על הדעת שאברהם אבינו עליו השלום הלך בלי כיפה?

זה מזכיר לי את הלעג הביביסטי האוטומטי, מראש, על כל נאום או מפגש מדיני של בנט, שהוא תמיד נלעג, עלוב, מביש, לא מגיע לסוליות נעליו של וכו' וכו' וכו'. וכי יעלה על הדעת ש…? שונאים על אוטומט.

* בשורת ההתיישבות – בביקור מטה התנועה הקיבוצית באורטל, לפני שנים אחדות, זמן קצר לאחר שניר מאיר נבחר לראשונה לתפקיד מזכ"ל התק"צ, העליתי את הצורך בהקמת קיבוצים חדשים של התנועה. תשובתו של ניר הייתה חד-משמעית: "היום הקמת יישובים אינה משימה לאומית ולא נעסוק בכך". הוא לא השאיר כל פתח לדיון.

ב-12 באוקטובר שלחתי לניר מסרון בזו הלשון: "ניר, שלום! הממשלה מקדמת הקמת עשרה יישובים חדשים בנגב ושניים בגולן. זאת ההזדמנות שלנו, כתנועת התיישבות, לחזור למרכז העשיה הלאומית בתחום ההתיישבות. להקים לפחות קיבוץ אחד".

לא קיבלתי כל מענה.

חלפו פחות משלושה שבועות וניר צלצל אליי וסיפר לי שמזכירות התנועה החליטה על השתלבות במפעל ההתיישבותי החדש ואף אמר לי: "אתה הנעת את המהלך".

זו בשורה גדולה!

* המוצב שהיה כמפלצת – כל סיור שאני מוביל בעקבות ההתיישבות בגולן, אני פותח במצפה גדות. המצפה, ובו אתר ההנצחה לחללי חטיבת אלכסנדרוני, ממוקם במוצב הסורי מורתפע, מעל קיבוץ גדות, שממנו תקפו הסורים את קיבוץ גדות ויישובי הסביבה, שהיו פרושים כעל כף ידם, במשך 19 השנים שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים. אנו צופים על היישובים ואני מספר על המציאות בימי הכיבוש הסורי של הגולן, שחייבה את ההחלטה לשחרר את הגולן וליוזמה שצמחה בקיבוצי העמק, ליישב את הגולן כדי ליצור בו מציאות ישראלית בלתי הפיכה.

במסגרת הפעולה לפינוי מוקשים, התגלה השבוע במצפה גדות בונקר תחמושת סורי גדול.

* של מי הקדושים האלה – אופנה חדשה התרגשה עלינו – חוגגים את האלווין.

מה לנו ולחג הזה? מה לנו ולקדושים של ליל כל הקדושים? הם קדושים שלנו? החגא הזה אינו חגנו, אינו שייך לתרבותנו, אינו חלק מזהותנו, אינו שייך ללוח השנה שלנו.

איזו רוח של התבוללות, של נמיכות קומה תרבותית, של חקיינות זולה, של התייוונות.

מעניין שאלה שמתבכיינים על דחליל ה"הדתה" – אין להם שום בעיה עם חג נוצרי. חלוקת סופגניות לילדים בחנוכה היא "מיסיונריות" אבל אין בעיה בחלוקת ממתקים בהאלווין לשמחת הילדים ורופאי השיניים. ואם זה מפריע למישהו אז "בחיאת, תקלילו. אל תהיו כבדים". אז אני רוצה להיות "כבד". תרבות אינה רק בילוי, אלא היא צריכה להתבסס על תוכן, על תרבות, על זהות. על הזהות שלנו.

אני מקווה שהאופנה הזרה הזאת תתנדף כנפיחה, כמו שבאה.

* לאום מלאום יאמץ – בפרשת השבוע, פרשת "תולדות", מסופר על הריונה של רבקה, ששני בנים התרוצצו בקרבה והיא הולכת לדרוש את ה'. והתשובה שהיא מקבלת היא הצופן: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".

שני הבנים אכן נפרדו לשני לאומים שונים. עשו היה לשם קוד לגויים בכלל ולאויבי ישראל בפרט, כל אויב בדורו, אם זה השלטון הרומי או הנצרות ויש המשתמשים בו היום כביטוי לערבים. ויש המתארים את עשו, כלומר הגויים, לאויבי נצח של ישראל ורש"י מסתמך על ר' שמעון בר יוחאי ש"הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" (רשב"י במקור לא אמר שזו הלכה, אך כך כתב רש"י).

בתלמוד הירושלמי מופיע המדרש הבא: "קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: 'חרבו שתיהן' – אל תאמן. 'ישבו שתיהן' -אל תאמן. 'חרבה קסרי וישבה ירושלים', 'חרבה ירושלים וישבה קסרי' – תאמן". המסר הוא, שבין היהדות והתרבות ההלניסטית יש סתירה מוחלטת, בלתי ניתנת לגישור. אין שום מצב שבו הן יכולות לדור זו בצד זו. יש כאן מלחמת נצח, משחק סכום אפס, שבו תמיד כאשר ידה של קסרי על העליונה ירושלים מושפלת וכאשר ידה של ירושלים על העליונה קסרי מושפלת. ורב נחמן בר יצחק סומך את הקביעה הזאת על המילים: "ולאום מלאום יאמץ". זו מלחמת הנצח.

שאול טשרניחובסקי, בשירו "אני מאמין", המוכר גם על פי מילות הפתיחה שלו, "שחקי שחקי", לוקח את הפסוק הזה למקום אחר לגמרי. השיר הזה, אותו הוא כתב בגיל 17 בלבד, מבטא אמונה באוטופיה אוניברסלית הומניסטית; עולם של שלום, שלווה, צדק ושוויון. אולם אין זו אוטופיה קוסמופוליטית. האוטופיה הזו מבוססת על לאומיות, אך כזו שבה הלאומים השונים חיים בשלום. ובעולם האוטופי הזה, שצייר טשרניחובסקי ב-1892, חמש שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון, יש מקום ללאומיות היהודית, של העם היהודי שיחזור למולדתו ויזכה לחרות לאומית. "יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי, וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר". ובשיר האוטופי הזה נדרש טשרניחובסקי לפסוק "לאום מלאום יאמץ" ודורש אותו באופן הפוך מזה של התלמוד הירושלמי. סוגת המדרש מבוססת על הוצאת דברים מהקשרם ומדרש של חלקיק פסוק כעומד בפני עצמו, לעתים בסתירה להקשרו, כביטוי לשבעים פניה של התורה. טשרניחובסקי נוטל את הביטוי, מסיר מתוכו את המילה "יאמץ" ומותיר את "לאום מלאום" כחלק ממסר של שלום בין העמים. "אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד, אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם, אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם". מבחינת הלוגיקה של השפה, נכון היה לכתוב שישאו ברכה ושלום לאום ללאום. אך טשרניחובסקי פורט על האסוציאציה של הפסוק מפרשת "תולדות" והמילים "לאום מלאום" כמנבא, ברוח נבואות אחרית הימים, שהוא יתהפך, ובמקום שלאום מלאום יאמץ, לאום מלאום ישאו זה לזה ברכה ושלום.

הבית "ישוב יפרח אז גם עמי" הוא הבית הבא אחרי המשפט המסתיים ב"לאום מלאום". הוא מנבא שכאשר יהיה שלום עולמי, מתוכו תצמח העצמאות של הלאום היהודי, כחלק ממארג השלום בין הלאומים. ואפשר לומר שהוא ניבא בכך את ועידת סן-רמו לאחר מלחמת העולם הראשונה, שניסתה להביא לשלום ולסדר עולמי חדש, ובתוך הסדר הזה עיגנה את זכותו של העם היהודי לעצמאות בארץ ישראל ובעקבותיה הטיל חבר הלאומים על בריטניה מנדט להקים את הבית הלאומי של היהודים בארץ ישראל.

למרבה הצער, השלום לאירופה ולעולם לא בא אחרי הוועידה הזאת, והעם היהודי בגולה חווה את הנורא שבאסונות, והמדינה היהודית לא קמה מתוך שלום והסכמה אלא מתוך מלחמה קשה ועקובה מדם, והמלחמה הזאת נמשכת עד היום וסופה אינו נראה לעין. ואף על פי כן, אסור לוותר על האמונה שיבוא יום השלום הנכסף, השלום בין העמים בעולם והשלום בינינו לבין שכנינו. "שַׁחֲקִי, שַׁחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ [זו = אשר] אֲנִי הַחוֹלֵם שָׁח. שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ".  

* ועוד על קשר לאחד – בגיליון הקודם צוטטו עירית מלברג אמינוף ואהוד בנאי שכתבו על המשוגעת הירושלמית "קשר לאחד". גם חיים באר סיפר עליה, ואף הכתיר את ספרו על מסעות, בתים ואנשים בירושלים – "קשר לאחד".

וכך מספר באר: "לא פעם, בדרכנו חזרה הביתה מבית הספר שלנו ששכן בבית הסבון שבקצה מבוא המתמיד, נקרתה על דרכנו זקנה מסתורית שהילכה עלינו קסם ואימה כאחד. היא הייתה לבושה מדים שחורים כחיילת בצבא הישע, פניה גרמיים, אפורים וחולניים, ובעיניה, שכובע מרופט, שחור גם הוא, הצל עליהן, התנוצץ ניצוץ זר. האישה שכולם קראו לה 'קשר לאחד' מלמלה, לעתים בלחש ולעתים בקול צווחני סדוק, דברי שיר סתומים. אנחנו, שנשרכנו אחריה מכושפים כילדי המֶלין ההולכים בעקבות החלילן, שוררנו בקולות צהלה שברי שורות שהצלחנו לקלוט ולזכור מתוך שיריה, דוגמת 'שלמה ושולמית, שולמית ושלמה, אחד הוא חדא, אין כאחד בארץ, שמש רוח מים, אדם טבע וארץ, קשר לאחד עם ישראל, אלקטרומגנטיקה, שלום עולמי, בלי אוניברסיטה'.

חברינו לכיתה מילדי רחביה, שגרו בקרבת ביתה ברחוב עזה, סיפרו עליה שהיא קרובת משפחתו של פרופסור בעל שם באוניברסיטה. בנעוריה בגרמניה הייתה פיזיקאית גאונה, תלמידתו של אלברט איינשטיין, אלא שדעתה השתבשה עליה. וכאן נחלקו הדעות, היו שטענו כי הדבר קרה מרוב לימודים, והיו שטענו כי חוליגנים נאצים גררו אותה בכוח לאחת המעבדות האוניברסיטאיות בברלין ושם התעללו בה באמצעות מכשירים חשמליים".

את המשך הסיפור הקסום, בכישרון הסיפור הגאוני של חיים באר, אתם מוזמנים לקרוא בספר "קשר לאחד", עמודים 31-33.

* גיא עמיר – הלך לעולמו, בטרם עת, גיא עמיר מקיבוץ עין זיוון שבגולן – מוזיקאי, גיטריסט, זמר, מורה למוסיקה בבית הספר לחינוך מיוחד "עגורים", מורה לגיטרה שלימד ילדים רבים בצפון הגולן, מפיק מוזיקלי, איש הגברה, שדר ברדיו "ארץ הגולן", חבר בהרכבים מוזיקליים ומעמודי התווך של התרבות בגולן.

עבדתי אתו כשניהלתי את מתנ"ס הגולן. בין השאר הוא הוביל מיזם של במה לאמנים מן הגולן, בני נוער ומבוגרים, שנקרא "על טהרת הגולן". הוא גם ניגן, הוביל והגביר באירועים באורטל.

אבדה גדולה לגולן. יהי זכרו ברוך!

* פרידה אחרונה בהחלט – נפרדתי בפעם האחרונה בהחלט מבית הוריי, הבית שבו גדלתי. פינינו היום את הדברים האחרונים שעוד נשארו בבית, לקראת כניסת הרוכשים.

היה זה גם ביקור תנחומים בשבעה על השכן האחרון, מ"דור המייסדים", שעוד התגורר בבית.

קשה לי לתאר את ההתרגשות. זה היה ברמה של "הפעם האחרונה שאני סוגר את הדלת", "הפעם האחרונה שאני לוחץ ק במעלית" וכו'.

          * ביד הלשון

לא ארץ נוכריה לקחנו – הפרסומות ברדיו מבשרות על צאת ספרו האוטוביוגרפי של צחי הנגבי "לא ארץ נוכריה לקחנו".

שם הספר הוא ציטוט מתוך דברי שמעון הנשיא החשמונאי לאנטיוכוס סיטס הסלווקי: "לא ארץ נוכריה כבשנו, ולא ברכוש נוכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא-משפט נכבשה. ואנחנו, כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו".

הציטוט מופיע בספר מקבים א, טו, לג-לד, מתוך הספרים החיצוניים בתרגום אברהם כהנא (המקור העברי אבד, התרגום ליוונית נשאר והתרגום לעברית הוא מהגרסה יוונית), כרך ב, ע' קעג, הוצאת מסדה, תל-אביב, 1956.

* "חדשות בן עזר"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s