דרשה לפרשת "כי תצא" תשפ"א

קבלת שבת באורטל 20.8.21

השבוע צפינו במראה מזעזע, שמאז שצפיתי בו הוא אינו נותן לי מנוח. מטוסים מילטו את אזרחי ארה"ב מקבול, בירת אפגניסטן. המוני אפגנים, משתפי הפעולה עם ארה"ב ועובדים בשגרירותהּ, ניסו להימלט עמם, להימלט מפני גזר דין המוות המובטח להם לאחר השתלטות טליבאן על ארצם. מיואשים, מחפשים חבל הצלה בכל מחיר, הם נתלו על כנפי המטוסים. והמטוסים המריאו. והם נפלו אל מותם מן המטוסים הממריאים.

אין זה מקום לעסוק בסוגיות ארה"ב ואפגניסטן. אני מדבר על העניין האנושי, המוסרי. אני חושב על הטייס שידע שבני אדם, אנשים חפים מפשע, מי שעד היום היו בעלי ברית, שותפים אקטיביים, נאחזים בכנף, והוא בחר להתעלם מהם ולהמריא, תוך ידיעה ודאית שאותם אנשים ינשרו מן המטוס אל מותם.

בפרשת השבוע, פרשת "כי תצא" מופיע פסוק חשוב מאוד ויפה מאוד: "לא תוכל להתעלם!".

מה פירוש "לא תוכל"? עובדה. יכלו גם יכלו. גם באירוע המזעזע שתיארתי וגם באינסוף אירועים הקורים מדי יום בכל מקום בעולם.

היכולת קיימת. האמירה היא מוסרית. "לא תוכל", במובן של דרישה מוסרית לא להתעלם מאדם אחר, מסובל, מחלש, מאדם בסכנה שנגלה לעיניך.

שלוש פעמים מזכירה פרשת השבוע את חטא ההתעלמות ומזהירה מפניו: לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.  וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ, וַאֲסַפְתּוֹ אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ. לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.  לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם. הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.

ההתעלמות כאן אינה עוסקת בחיי אדם. היא עוסקת בצער בעלי חיים והיא עוסקת במטה לחמו של אדם. היא דורשת להקים את החמור והשור שנפלו. קל וחומר באדם שקרה לו משהו. והיא מדבר על השבת אבדה. כאשר היא מדברת על החזרת השמלה, ברור שאין המדובר בשמלה מתוך ארון מלא שפע של בגדים ממותגים, אלה בכסות היחידה לעורו של אדם אחר. אם מצאת – עליך להחזיר לו. אם אינך יודע מיהו, החזק אותו בביתך עד שתדע על האיש המחפש אותו. קל וחומר כאשר מדובר בשורו או בשיו, שהם מטה לחמו.

אל תתעלם! איזה ציווי מוסרי יפה, שחייב ללוות אותנו בכל אשר נלך. פתחתי באירוע של התעלמות בוטה, ואסיים בנימה אופטימית, בגילוי הפוך, של אדם שלא התעלם מחברו, שאף הוא קרה השבוע. האירוע היה במרכז זוחלים ביוטה שבארה"ב. אחת המטפלות במרכז האכילה תנין מזן אלגטור. התנין נשך אותה בידה, משך אותה בחוזקה לתוך המים ולא הרפה מאחיזתו בה. דוני, מבקר בגן החיות, שראה את המתרחש, לא יכול להתעלם. הוא זינק למים, הסתער על התנין תוך סיכון של עצמו, וחילץ את המטפלת.  

דוני הוא איש המופת של השבוע.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s