פינתי השבועית ברדיו: גשם בעתו

גשם בעתו / רותי נבון

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 7.6.21

רותי נבון בת שבעים.

חייה האישיים והמקצועיים עברו לאורך השנים תהפוכות רבות.

רותי נבון היא זמרת גדולה, בעלת יכולות קוליות אדירות ועוצמה גדולה בשירה.

היא החלה את דרכה בצוות הווי פיקוד והדרכה. כוכב הלהקה יוני נמרי היה אז בן זוגה. היא שרה כסולנית את "איש קטן" ו"כל מה שרציתי".

לאחר שחרורה מצה"ל הצטרפה כסולנית למופע "אל תקרא לי שחור", שעסק במאבק על זכויות השחורים. כמה משירי המופע השמענו בפינה זו. היא שרה כסולנית את "שלגיה" ו"מי רצח את בטי סמית" אבל בלטה מאוד בקולה גם בשאר השירים כמו "יום יבוא" ו"קליפסו בשחור לבן". המופע הצליח מאוד ורותי נבון זכתה בזכותו בבולטות רבה, ופצחה מיד בקריירת סולו.

רותי נבון הייתה כוכבת גדולה באמצע שנות השבעים. בין להיטיה הגדולים – "חשמל זורם בכפות ידיך" (שאותו השמענו בפינה), "בין האצבעות", "נצח ישראל לא ישקר" ו"גשם בעתו". את "נצח ישראל לא ישקר", על המחתרת ניל"י, היא הייתה אמורה לשיר בפסטיבל הזמר והפזמון, אך היא נפצעה בתאונת דרכים ושלישיית "שוקולד מנטה מסטיק" ביצעה אותה במקומה.

בסוף שנות ה-70 רותי נבון ירדה מהארץ וחזרה בתשובה, עצרה את הקריירה ונעלמה מן הנוף התרבותי הישראלי. בשנת 2001 היא חזרה לארץ, חזרה בה מהחרדיות (אם כי היא עדין מגדירה את עצמה יהודיה מאמינה) ושבה להקליט ולהופיע, אך לא הצליחה לשחזר את מעמדה בעולם המוסיקה הישראלי.

עם זאת היא מקליטה, מופיעה, השתתפה במחזות זמר ופסטיבלים והשתתפה במופע בקנדה של "חמש הדיוות" הישראליות.

השיר שנשמע הוא "גשם בעתו". מוטיב הגשם מופיע הרבה מאוד בשירה. לעתים כביטוי של שמחה, של אושר, של תקווה גדולה, "וכמו ענן להתגשם מעל חלקת שדה ריקה ולהביא לרגבים את הבשורה הירוקה", "גשם גשם בוא", "וספרי לי על הילד שהייתי, איך שמחתי על הגשם הראשון", "את הגשם תן רק בעתו" ועוד רבים וטובים ובהם השיר שהשמענו לפני שבועיים "גשם הקשב לנשים". אבל לעתים אנו אומרים בהלוויות את הקלישאה "גם השמים בוכים". אהוד מנור ביטא שאיפת מוות במילים: "גשם בוא, רד עליי, בוא כסה אותי עכשיו, אותי ואת ימי… שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם". מה מבשר הגשם בשיר שלנו?

את השיר "גשם בעתו" כתבה תלמה אליגון-רוז לאחר מלחמת מלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה בסתיו. לקראת סופה ובעיקר בחודשי מלחמת ההתשה שאחריה, מזג האוויר הלך והתקרר. היה זה חורף גשום מאוד, קר ומושלג במיוחד. קור שגרם סבל לחיילים וחיילים גם מתו מקור בחרמון.

תלמה שבעורף, מתארת את המציאות הקשה הזאת. בהוויה שהיא חיה בה "הכל עצר, הכל עמד". אבל "רק הגשם בא לו בזמן… לו לא אכפת שבלילות שם קר מאוד".

זהו שיר אהבה של נַערה, שדואגת לאהובה ולחבריו בחזית. היא מתעצבת על בואו של הגשם בזמן. היא הייתה רוצה שיהיה לו אכפת יותר, שיתחשב בחיילים הלוחמים, שיחכה קצת. שיתעכב עד תום הלחימה.

והיא פונה בתפילה לאלוהים: תן מחומך ותן מאורך, תן מפתך ביד רחבה ותן לנו זמן לאהבה.

אבל היא לא שוכחת שהגשם הוא בראש ובראשונה ברכה, והיא מצרפת לתפילה: "תן לשדות רק גשם ברכה". כלומר, היא מבקשת דיוק – שירדו גשמים, אבל רק גשמי ברכה ורק היכן שהם נחוצים, בשדות הזקוקים להם.  

בהמשך השיר היא מתרככת. היא משלימה עם כך שהגשם יורד, ולכן היא מבקשת ממנו, שישפיע מטובו על אהובה: גשם מתוק, נשק אותו בשמי, לטף את הפנים. והיא שבה ומתפללת לאלוהים: הבאת גשם בעתו. אז הבא, הבא לי אותו.

קובי אושרת הלחין את השיר. נאזין לרותי נבון בת השבעים.

גֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ

כַּמָּה עֶצֶב בָּא אִתּוֹ

הַכֹּל עָצַר, הַכֹּל עָמַד

רַק הַגֶּשֶׁם בָּא לוֹ בַּזְּמַן.

לוֹ לֹא אִכְפַּת –

שֶׁבַּלֵּילוֹת שָׁם קַר מְאוֹד

שֶׁבַּחוֹלוֹת קָשֶׁה לִבְכּוֹת

שֶׁאֵין עַל מִי לְהִתְרַפֵּק

כְּשֶׁבַּחוּץ הַגֶּשֶׁם דּוֹפֵק.

תֵּן מֵחֻמְּךָ וְתֵן מֵאוֹרְךָ,

תֵּן לַשָּׂדוֹת רַק גֶּשֶׁם בְּרָכָה

תֵּן מִפִּתְּך בְּיַד רְחָבָה

וְתֵן לָנוּ זְמַן לְאַהֲבָה.

גֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ

וְאוֹמְרִים שֶׁכָּכָה טוֹב

עַל בֶּגֶד קַיִץ סְוֶדֶר יָשָׁן

וּבַכִּיס מִכְתָּב מֵאֵי-שָׁם.

גֶּשֶׁם מָתוֹק,

גֶּשֶׁם, נַשֵּׁק אוֹתוֹ בִּשְׁמִי,

גֶּשֶׁם, לַטֵּף אֶת הַפָּנִים

הֵבֵאתָ גֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ

אָז הָבֵא, הָבֵא לִי אוֹתוֹ.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s