דרשה לפרשת "שלח-לך" תשפ"א

השבוע נבחר נשיא חדש לישראל, מועמד לראשות הממשלה הודיע "עלה בידי" וכנראה שממשלה חדשה תקום בעשרת הימים הקרובים. סוגיית המנהיגות מעסיקה אותנו מאוד, ברמת המדינה, אך גם ברמות של אזור, של קהילה.

גם פרשת השבוע מציגה בפנינו סוגיות מנהיגותיות מעניינות. פרשת השבוע היא פרשת "שלח לך", העוסקת בפרשת המרגלים. הפרשה נקראת "שלח לך", כיוון שבמילים אלה, בפתח הפרשה, מצווה אלוהים על משה לשלוח את משלחת המרגלים לתור את ארץ כנען, סמוך לכניסה אליה של בני ישראל, בתום שנה של נדודים במדבר.

סיפור המרגלים אינו סיפור מודיעיני אלא מנהיגותי. לשם מה אלוהים זקוק למודיעין? הוא אינו מכיר את ארץ כנען ואינו יודע מהם סדרי הצבאות וביצורי הערים של עמי כנען ומה כוחם? ודאי שאין לו צורך בכך. המודיעין שהוא מבקש אינו מודיעין על האויב אלא כוחותינו. האל הוא כל יכול, זולת מגבלה אחת. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אין לו שליטה על נפש האדם. מטרת שליחות הריגול היא לספק לאלוהים ולמשה תמונת מצב על החוסן הלאומי והמנהיגותי של בני ישראל, כדי ללמוד האם העם כשיר למשימות הגדולות של כיבוש הארץ וההתנחלות בה.

לכן, הרכב המשלחת אינו של אנשי מודיעין, אלא של הנהגת עם ישראל. המרגלים הם נשיאי השבטים. הם האנשים שצריכים להנהיג את בני ישראל במלחמה על הארץ. המשלחת אמורה לתת תשובה האם ההנהגה שיצאה אך לפני שנה מבית עבדים, מסוגלת למשימה.

תוצאות השליחות היו מסקנה של עשרה מתוך 12 חברי המשלחת, שהמשימה גדולה עלינו, שלא נוכל לעמוד בכיבוש ובהתנחלות כי הארץ היא "ארץ אוכלת יושביה" כלומר ארץ הורגת יושביה. (כאן אכל הוא בפירוש של הרג, כמו במילה מאכלת או בפסוק "הלנצח תאכל חרב?") לא זו בלבד שהמנהיגים אינם מאמינים בעצמם ובעמם, הם גם מיהרו לייאש את העם. "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". זהו ביטוי מעניין מאוד. קודם כל ונהי בעינינו כחגבים ורק אז "וכן היינו בעיניהם". כלומר כיוון שאיננו מאמינים בעצמנו, האויב מריח את החולשה שמזמינה תוקפנות. והעם המיואש והעייף האמין להם.

תוצאת השליחות, אם כן, הייתה הוכחה שעם ישראל אינו בשל עדין למשימה, הוא עדין עם במנטליות של עבדות וגולה וכעונש נגזר עליו לנדוד במדבר ארבעים שנה, עד שימות כל הדור הזה.

מה אפיין את המנהיגות הזאת? פחדנות, רתיעה מהתמודדות עם אתגרים קשים, העדפת הבריחה והדחיה על עימות ומאבק, נטיעת מורך לב וייאוש עמוק בקרב העם.

אבל במשלחת המרגלים הייתה גם עמדת מיעוט; עמדתם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה. עמדתם הייתה הפוכה לשל שאר נשיאי השבטים: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

המסר שלהם היה אמונה בעם ובעוצמתו, ורצון להנהיג אותו לעמידה באתגר. הם הוכיחו עצמם כמנהיגים אמיצים, חדורי שליחות ורצון להתמודד עם האתגר ולא לברוח ממנו. הם ראו את תפקידם המנהיגותי לרומם את רוח העם. ולכן, הם הוחרגו מן העונש שהוטל על כל העם. הם היחידים שנכנסו לארץ כנען. יהושע הוא המנהיג שירש את משה והמצביא של המלחמות לכיבוש הארץ וההתנחלות בה.  

הפרשה מבהירה לנו איזה סוג של מנהיגות התורה מעדיפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s