ממשלת אחדות לאומית

תמונת המצב הפוליטית לפני שבוע-שבועיים הייתה של אי ודאות האם תקום ממשלת נתניהו או ממשלת שינוי, אך כל ממשלה שתקום תכלול את רע"ם.

הלגיטימציה לרע"ם כחלק מהקואליציה, כל קואליציה, נבעה בראש ובראשונה מהמבוי הסתום הפוליטי; חוסר היכולת של אף צד להקים ממשלה והרצון העז למנוע סיבוב חמישי. אך היא נבעה גם מהתשוקה הקיימת בנו לראות את ערביי ישראל משתלבים בכל מערכות החיים, כולל ממשלת ישראל. תחושת שותפות הגורל בינינו לבין ערביי ישראל בקורונה ולאחרונה גם אחרי אסון הר מירון, יצרה ציפיה שהנה, זה קורה. הרצון הזה פגש את פרישת רע"ם מהרשימה המשותפת, והשדר האחר של עבאס וחבריו מזה של הרשימה המשותפת – שדר של הצגת אג'נדה אזרחית תחת האג'נדה הלאומנית; סדר יום של השתלבות במדינת ישראל.

לכן, העדפנו להתעלם מן העובדה שעד אתמול רע"ם הייתה חלק בלתי נפרד מהרשימה המשותפת ולא הביעה קו שונה משל שאר השותפות לרשימה. "שכחנו" שרק לפני חודשים אחדים רע"ם הצביעה נגד הסכמי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, לא כיוון שהיא נגד שלום עם בחריין אלא כי היא נגד שלום עם ישראל. העדפנו להדחיק את העובדה שרע"ם היא חלק מתנועת האחים המוסלמים; אותה תנועה שגם חמאס וארדואן הם חלק ממנה.

מתקפת הטרור והפשעים נגד האנושות של חמאס נגד ישראל, הייתה הזדמנות גדולה לרע"ם לאמת את ציפיותינו ממנה. אילו גינתה את ירי הטילים על ישראל, אילו גינתה את ההתפרעויות בהר הבית ובירושלים בכלל, אילו הוקיעה את הפרעות במגזר הערבי ובפרט בערים המעורבות ופעלה בנחישות להפסקתן – היא הייתה הופכת לשותפה רצויה ולגיטימית בכל ממשלה. למרבה הצער, היא לא נהגה כך. ברגע המבחן קרסה לחלוטין הקונספציה של קואליציה עם רע"ם, ולא תהיה לה תקומה.

ישראל היא מדינה במלחמה; מלחמה על הארץ, מלחמה על זכות קיומה של מדינה יהודית. ברור שבממשלה ישראלית יכולות ליטול חלק אך ורק מפלגות שהן בצד הישראלי של המלחמה.

לכן, אין מנוס אלא לחשב מסלול מחדש.

****

מרגע שאופציית רע"ם ירדה מן הפרק, חזרנו למצב התיקו – אין לאף צד אפשרות להקים ממשלה. המסקנה המתבקשת מכך היא סיבוב בחירות חמישי. מיותר להסביר עד כמה זהו רעיון מטורף. וכי מה תהיינה תוצאות הסיבוב החמישי? בדיוק אותן דילמות, שתובלנה אותנו לסיבוב השישי. עד מתי?

כמובן שהפתרון המתבקש למצב, היה שנתניהו ינהג כפי שהיה נוהג כל פטריוט וכל אדם נורמטיבי לו היה במקומו; הוא היה משחרר, שומט, סר מדרכנו. וכך הייתה קמה בתוך יום ממשלה יציבה וחזקה לארבע שנים.

אך המציאות היא שהוא נאחז בכל כוחו בקרנות השלטון והמוני חסידיו מחזקים את אחיזתו ובכירי הליכוד מפחדים לעשות מעשה ומתקרנפים. עם המציאות הזאת, עלינו להתמודד.

הפתרון היחיד למנוע את הסיבוב החמישי, שיביא בהכרח לסיבוב השישי, הוא ממשלת אחדות לאומית. נכון, אך לפני שנה הקמנו ממשלת אחדות לאומית כדי למנוע את הסיבוב הרביעי, וראינו מה קרה. לכן, יש להפיק את הלקחים כדי למנוע חזרה על מה שקרה.

זו צריכה להיות ממשלת אחדות הכוללת את כל הכוחות שבין ימינה ויש עתיד: הליכוד, יש עתיד, תקווה חדשה, ימינה, כחול לבן, ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה. הייתי שמח לראות בממשלת האחדות גם את מפלגת העבודה, אך כאשר מרב מיכאלי עומדת בראשה, אין זו אותה מפלגת העבודה הקונסטרוקטיבית שהכרנו, ולכן סביר שהיא תישאר עם מרצ באופוזיציה.

ממשלת האחדות הלאומית צריכה להיות רוטציונית ופריטטית (אך בלי התואר חסר הערך של "ראש ממשלה חלופי"). הרוטציה צריכה להיות בין נתניהו ולפיד. למה לפיד? אמנם אני מבכר על פניו את גדעון סער או את גנץ, אך הוא ראש הסיעה הגדולה בגוש השינוי ואיני מאמין שהוא יסכים לוותר.

תנאי בל-יעבור להקמת הממשלה, הוא שלפיד יהיה הראשון ברוטציה. למה? התשובה ברורה. כי אם נתניהו יהיה הראשון לא תהיה רוטציה.

ויש לקוות שבמהלך השנתיים הראשונות יסתיים משפט נתניהו. אם הוא יסתיים בזיכוי מוחלט מכל ההאשמות, נתניהו יהיה ראש הממשלה אחרי הרוטציה. אם לא – הליכוד יבחר מנהיג חדש.

ומן הראוי שבממשלה הזאת יכהן שר ערבי-ישראלי, שמקבל את ההסדר המכונן של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, שואף להשתלב במדינת ישראל ולא לרשת אותה, מתנגד לטרור ותומך במלחמה בו.

* "הזמן הירוק"

מחשבה אחת על “ממשלת אחדות לאומית

  1. כתבתי קודם שהכשרת רע"מ היתה טעות קשה. אילולי לפיד-בנט ניסו, היה להם היתרון המוסרי כרגע והיו יכולים לקרוא להחלפת ביבי וסביר שגוש ביבי היה נשבר. עדיין, הפעולות של רע"מ לא היו הטריגר היחידי לנסיון הכשרת המפלגה. היתה גם הסתה נגד חרדים שהתעלמה מכל נקודה שסיבכה את הנרטיב*. התוצאה: אם ישראל היתה במצב פוליטי כמו בשנות ה80-90, אחרי הסבב החמישי המפלגות החרדיות היו יכולות להצטרף ללפיד ובקלות להקים ממשלת 62 ללא שום סיבוכים מיותרים. אבל במצב הנוכחי, אי אפשר אפילו לחשוב על זה.

    * למשל, היה פוקוס אדיר על הלוויה פוטוגנית של איזה מישהו בירושלים בזמן הסגר השלישי – בשעה שהפרות אחרות במגזרים האחרים זכו להתעלמות מוחלטת (למשל הלוויה דומה במגזר הערבי ביפו). נראה שפעולות נרחבות באוויר הפתוח אינן מפיצות את המחלה, כך שלא היתה השפעה כלשהי להלוויה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s