אלי כהן – הגבורה השקטה

כאשר אנו חושבים על המושג גבורה, הגבורה העילאית העולה לנגד עינינו היא של לוחם המחרף נפשו בקרב, תחת אש חיה; מסכן את חייו תוך דבקות במשימה או כדי להגן על חבריו, לחלץ פצוע, לשתק עמדת אויב.

גבורתו של מרגל הפועל בשטח אויב, גדולה לא פחות. בניגוד ללוחם בקרב, הוא נמצא לבד, לא בין חבריו, לא בתוך היחידה. בניגוד אליו, אין הוא נמצא בקרב שימשך דקות, שעות או לכל היותר ימים. המרגל נמצא במשך שנים, לבד לגמרי, בתוך שטח האויב. הוא חי חיים כפולים, בזהות בדויה, מצוי כל העת בסכנה ואין הוא יודע ולא יכול לדעת מאין תבוא הרעה.

אלי כהן הוא גיבור ישראל. גבורתו כמעט בלתי נתפסת. אדם שהשאיר מאחוריו את משפחתו, את חבריו ובמשך שנים, בבדידות גמורה, חי בעורף האויב, ותרומתו לביטחון ישראל הייתה אדירה; תרומה של מי שהצליח בכישרון רב, תוך גילוי תושיה ואומץ יוצאי דופן, להתברג בצמרת הפוליטית, הצבאית והחברתית בסוריה, ולהביא לישראל חומר מודיעיני שערכו לא יסולא בפז. אלי כהן איש המוסד פעל בסוריה בבדידות ובאומץ לב במשך כמעט שלוש שנים וחצי, משנת 1962 עד שנת 1965, תחת שם הכיסוי כאמל אמין ת'אבת. במהלך שהותו בסוריה פיתח מערכת קשרים ענפה עם צמרת הממשל והצבא הסורי והעביר למדינת ישראל מידע חיוני רב שתרם לניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים.

גם כאשר פעמוני האזהרה אותתו והחבל החל נכרך על צווארו – הוא לא ויתר על האפשרות להספיק ולהביא עוד ידיעת זהב, עוד מידע חיוני למדינתו.

ב-18 בינואר 1965 נלכד אלי כהן בדירתו בדמשק. הוא עבר חקירות קשות ביותר, תחת עינויים קשים. חודש לאחר לכידתו הוא הועמד לדין בפני בית משפט צבאי מיוחד. את כל שופטיו הכיר אלי כהן אישית, מפעילותו המודיעינית בסוריה. שניים מהם היו בין חבריו הקרובים ביותר. השלטונות הסוריים סירבו לאפשר לנציגי העיתונות הזרה להיכנס לאולם בית הדין, וחמור מכך – גם עורך דינו הצרפתי, שגויס בידי ממשלת ישראל, לא הורשה להיכנס לאולם. וכך, אלי כהן עמד לדין ללא יכולת להגן על עצמו. בראשית משפטו נשאל אלי כהן ישירות בידי אב בית הדין, שהכיר אותו היטב, האם הוא מרגל נגד סוריה. אלי כהן השיב: "לא. אני שליח של המדינה שלי".

בסדרת הטלוויזיה התיעודית "לוחם 566" הוצגו דברים שאמר בעדותו במשפט. הייתה בהם ביקורת חריפה על מדינת ישראל, דברים על אפליית היהודים יוצאי ארצות ערב ועוד. הדברים הושמעו ללא ההסתייגות המתבקשת, שמדובר בשבוי, חסר ישע, העובר עינויי גוף ונפש קשים, שנאלץ לומר את מה שמפעיליו הכניסו לפיו.

ב-8 במאי 1965 נגזר דינו של אלי כהן למוות. עשרה ימים לאחר מכן הוצא להורג.

ברגע האמת, רגע לפני עלייתו לגרדום בכיכר אל-מרג'ה בדמשק, בהתוועדות לתפילת צידוק הדין עם הרב נסים נדבו הכהן, הרב הראשי של דמשק, אמר אלי כהן את האמת של חייו: "אמור למשפחתי שמילאתי חובתי עד תום ונשארתי נאמן לארצי ולעמי עד הרגע האחרון".

יצחק שמיר, מבכירי המוסד בתקופת פעילותו של אלי כהן בדמשק ולימים ראש ממשלת ישראל, אמר על אלי כהן: "בתודעת הציבור הישראלי נחקקה דמותו של אלי כהן כאיש רציני וישר, מסור לעמו ולמולדתו, שפעל מתוך הכרה עמוקה שהוא משרת את עמו בתנאי סכנה חמורים אך הכרחיים. רבים בארץ זוכרים את דמותו המתנדנדת על החבל בדמשק, ונושאים את שמו בהערצה.

בפנתיאון הגבורה של עם ישראל יש מעטים כמוהו. רבים שם גיבורי החיל שלחמו בגבורה נגד אויבי עמם, אבל מעטים הם המרגלים הלוחמים בסתר, המסכנים חייהם בבדידות, בהתמדה, במלחמת מוחות. הוא נמנה עם השבט המופלא של שרה ואהרון אהרונסון, אבשלום פיינברג, לישנסקי ובלקינד – אנשי ניל"י. וברוח משמעות השם ניל"י – 'נצח ישראל לא ישקר' – יחיה שמו של אלי כהן לנצח בזיכרון העם".

* תבור – יהדות ישראלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s